דרושי הצל״ח – קטע 10

(ט) והנה אנחנו רואים שעכ"פ לא עשה עמנו כלה בגלותינו, ופלא גדול איך יש לנו קיום, ובפרט בימים הקדמו' כי בהא נחתו ובהא סלקו לגרשנו ולעקר שרשנו והקב"ה מצילנו מידם גדלה התמי' ממ"נ אם אנחנו אהובים למקום ורחמיו מרובים, למה לא יגאל אותנו מהגלות לגמרי, לחסות בצלו בארץ הקדושה, ארץ אשר ה' דורש אותה תמיד, ואם ח"ו שונא אותנו בעונותינו א"כ מהפלא איך מגין עלינו אף גם זאת בהיותנו בארץ אויבנו, אלא שהגלות הוא בסיבתינו ובשביל תלת מילין מתעכבין בגלות וחד הוא דמהדרי אפייהו משכינתא, והנה אין לך היפוך פנים משכינה כזה שיש לו בית הכנסת בעירו משכן השכינה ואינו נכנס לתוכו להתפלל, והנה ת"ל כבר אכשור מקצת דרי בזה. אבל עדין לא כולם ומכאן והלאה תראו כל אחד להשכים לבה"כ, ובזה ירבו ימיכם וימי בניכם שהוא סגולה לאריכת ימים, וכמ"ש בגמרא מקדמי ומחשכי לבי כנישתא אמר היינו דאהני להו דאיכא סבי בבבל: והעיקר שלא לשוח שיחה בטלה בבית הכנסת כאשר הזהרתי כמה פעמים על זה:

(יא) קצת דינים שאין העולם נזהרים במשך השנה: חלב שחלבו ישמעאל ואין ישראל רואהו וזה מצוי בכפרים ואף בעיירות שיש להם פרות בוויין הייזער רחוק הרבה מבית ישראל והישמעאל חולב לבדו:

שמירת שבת אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות היו נגאלים והנה מתחלה היו מוזהרים ועכשיו חזרו קצתם לסורם בוויין הייזער ואם ישנו עוד יד אשלח בהם להענישם בחרפות ובזוים כראוי: גם הבחורים והבתולות ונערים ונערות הולכים לטייל בשבת חוץ לעירוב והמה נושאים משא ביום השבת בבתי יד שבבגדים כמו סכין ומפתח ושאר דברים קטנים גם מתוך זה באים לידי שחוק וקלות ראש זכרים ונקבות בכן כל אחד ישגיח על ב"ב:

גם המתמהמה בע"ש במרחץ ועי"ז הנשים הולכים אח"כ למרחץ וטרם בואם לביתם כבר שקעה החמה ומדליקים הנר ומחללים שבת מלבד שהנשים הצריכין טבילה אי אפשר לעשות החפיפה כל הצורך:

(יב) הימים הללו שמם מוכיח עליהם ימי תשובה מי יודע ישוב ונחם על עבירות שבידו וגדולה התשובה שמקרבת הגאולה ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב במהרה בימינו והעיקר להיות אהבה ואחוה וריעות בין כלנו ולהשמר מכעס ומקטטות ומריבות והנה מעשה שטן ביום הקדוש ערב יוה"כ רובם באים לידי כעס עבור דבר שטות שהשוחט מסבב הבתים לשחוט הכפרות גם בזה יש קנאת איש מרעהו לאמר זה קודם ממני והנה כל הכועס כעובד ע"ג ואמרינן במס' סנהדרין אמר ר' יוחנן אכל חלב והפריש קרבן והמיר דתו וחזר בו הואיל ונדחה ידחה הרי תיכף כשהמיר נפסל הקרבן ואינו בן כפרה ולמה אח"כ לו הכפרות וגם הנר אינו צריך אח"כ להביא לבה"כ שכבר הגדיל המדורה מדורת הגיהנם שכל הכועס כל מיני גיהנם שולטין בו וע"י כעסו השוחט מתבהל ואינו מרגיש בפגימה ואוכל נבילות וטריפות ובאמת אין כאן נפקותא אדרבה טוב יותר לאחר מלהקדים וכל שהוא סמוך יותר ליום הוא עדיף ועכ"פ לא ידקדק כלל בין קדימה לאיחור:

והעושה במרומיו שלום הוא יטע בלבנו אהבה ואחוה ושלום ויברך את עמו בשלום ויביאנו אל עיר שכם במהרה בימינו ובא לציון גואל וגו' אכי"ר: דרוש ז' לצום גדלי' (א) התשובה היא מ"ע בתורה והיא חובת הגוף נוהגת בכל עת ובכל זמן, והיא מ"ע שלא הז"ג, והשוו בהאנשים ונשים, וכתב הרמב"ם בפ"ב מה' תשובה הלכה ו', אעפ"י שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרה ימים שבין ר"ה ליוה"כ היא יפה יפה ביותר ומתקבלת היא מיד, שנאמר דרשו ה' בהמצאו, הנה דוק בלשון רבינו ז"ל שאם היה החילוק שבעשיית היא מתקבלת בבירור ובשאר הימים ספק, ולפעמים אינה מתקבלת, הוה לי' למימר היא יפה ביותר ומתקבלת בודאי, אבל מדכתב ומתקבלת היא מיד, משמע שגם בשאר הימים מתקבלת בודאי, אלא שאינה מתקבלת מיד, וא"כ צריכין אנו לדעת אם מתקבלת בשאר הימים, איזה זמן צריכה עד שתתקבל דנימא שאינה מתקבלת מיד וזמן זה מה ענינו:

והנה לפי פשוטו היינו משום חילוקי כפרה שהיה ר"י דורש, ובעבר על מצות ל"ת תשובה תולה עד יוה"כ, וא"כ התשובה בשאר ימות השנה צריכה זמן עד יוה"כ, ובעשרת ימי תשובה יוה"כ לפנינו ומתקבלת מיד, ואמנם דברי רבותינו עצמם טעמא בעי, ומה חילוק בין עשה לל"ת, ולמה במ"ע יכופר מיד בעת התשובה, ואינו זז משם עד שמוחלין לו, ומדוע ל"ת יהיה תולה עד יוה"כ, והלא עשה דוחה ל"ת, וכבר הארכנו בדרושים ראשון של סליחות, אם עשה חמור מל"ת או להיפוך, וכעת נלע"ד טעם הדבר עפ"י שדרשתי זה ימים אחדים והארכתי אם מדה זו שהקב"ה מקבל שבים היא מצד מדת הרחמים, או היא גם מצד המשפט במדת הדין, ואמרתי לחלק בין הפרקים, שתשובת המשקל שהאריכו כל ספרי המוסר בסיגופים די משקל הנאת העבירה, אם עשה כן, תשובה זו היא גם מצד הדין, אבל תשובת הוידוי והחרטה בלי סיגופים לזה צריך מדת הרחמים, והנה כל ענין משקל הסיגופים שהאריכו חכמי המוסר היא לפ"ע הנאה שנהנה מעבירה ככה יקבל סיגופים, וזה שייך בעבירה שעבר במעשה, ונהנה מן המעשה, כמו אוכל חלב וכדומה, אבל ישב ולא עשה מ"ע, שעבר בשב ואל תעשה, אין כאן שום הנאה מעבירה, ואין באן שום שייכות לתשובת המשקל ודי לו הוידוי והחרטה מצד הדין, וא"כ כיון שתשובה מועיל גם מצד הדין לכך לא זז משם עד שמוחלין, אבל עבר על ל"ת אף שנתחרט והתודה, מ"מ מצד מדת הדין צריך סיגופים לתשובת המשקל, לכך תשובה תולה עד יוה"כ, שאז הוא מקור הרחמים לקבל בתשובה:

וטעם הדבר דדוקא יוה"כ יכול להתכפר, נלע"ד דהרי במס' ר"ה אמרו ה' ה' אני הוא קודם שיחטא ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה, וגם אמרו שם, הנה אנכי כורת ברית, שברית כרותה שכל זמן שישראל מזכירים י"ג מדות אינם חוזרין ריקם, ופירש רש"י בתפלת תעניתם והנה לא מצינו שום תענית צבור קבוע מדאורייתא רק יוה"כ, וא"כ ליוה"כ ודאי ברית כרותה למפתח תליסר מכילין דרחמי, וא"כ ביוה"כ נאמר אני ה' לקבל תשובת שבים מצד מדת הרחמים בלי סיגופים, ואז מתכפר הל"ת, וזה ג"כ כוונת הרמב"ם שבעי"ת שערי רחמים פתוחים מתקבלת מיד, אבל בשאר ימות השנה צריך לצאת ידי חובות מדת הדין, ואף שתשובתו מתקבלת, א"כ צריך זמן לסיגופים לפי משקל עונותיו ויש שצריך זמן רב להתענות.

(כ) והנה נלע"ד עוד לתרץ בעסק התשובה שהיא מכלל י"ג מדות . הרחמים, וכאשר נדקדק עוד שם במס' ר"ה, דקאמר ה' ה' אני הוא קודם שיחטא האדם ואני הוא אחר שיחטא וישוב בתשובה, וקשיא קודם שיחטא האדם צדיק גמור הוא, ומה צריך לרחמים, ובשלמא לדעת הגה"ה שם בתוס' שהוא נמנה למדה אחת א"כ יש לומר דהכי קאמר בגמ', אני ה' קודם שיחטא, ואני בעצמי באותן רחמים לאחר החטא והתשובה שלא תאמר אף שהועילה התשובה מ"מ אינו קרוב ודבוק בי' כבראשונה, קמ"ל דלא, והרי הוא כבראשונה כאלו לא חטא, אבל לדעת רבינו תם בתוס' שהוא שני מדות א"כ קשה קודם החטא רחמים למה לי, וצריך לומר שרחמים הללו מועילין אף שחישב לחטוא אין הקב"ה מצרף מחשבה רעה למעשה, וזהו מדת הרחמים, והנה מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה ומחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה ועכשיו נולד לי ספק במדותיו של הקב"ה והוא דע"י תשובה מאהבה זדונות נעשו כזכיות והנה אם חטא אחד במעשה ובודאי קדם לו המחשבה ומחשבה שבא לידי מעשה הקב"ה נפרע אף פרי המחשבה כמבואר בסוף פ"ק דקידושין, ועכשיו חזר בה בתשובה על המעשה, מחשבה זו מה תהא עלה, אם נאמר כיון שבעל המעשה, שהרי עשה תשובה ממילא בטלה המחשבה, אף שלא עשה תשובה על המחשבה, או אם נימא כיון שכבר נעשה מעשה ונצטרפה המחשבה, שוב אי אפשר לה ליבטל בלי תשובה, גם על המחשבה, והנה הקב"ה מטה כלפי חסד למפשט בעיא זו לקולא וא"כ כך הוא הכוונה, דתשובה מועיל ג"כ בב"ד של מעלה, אבל כיוצא בזה שעשה תשובה על המעשה ולא על המחשבה, זה אינו מועיל בב"ד של מעלה, והקב"ה במדותיו הרחמים אמר אני ה' קודם שיחטא, אין אני מצרף המחשבה, ואני ה' לאחר שיחטא ועשה תשובה על המעשה, הרי אצלי כאלו מעולם לא נעשה מעשה, ואני מותר המחשבה:

ונראה דזה תלוי בזה באם זדונות נעשו כזכיות א"כ לא נשאר רושם חטא למפרע כלל, וא"כ הוה מחשבה שלא עשתה פרי, ואין הקב"ה מצרפה, אבל אם זדונות נעשו כשגגות, א"כ עכ"פ המחשבה עשתה פרי, ונענש על המחשבה עד שיעשה תשובה גם על המחשבה, וזה תלוי לפי התשובה, אם מאהבה זדונות כזכיות ואם מיראה זדונות כשגגות, וכשארז"ל שלהי יומא, כתיב שובו בנים שובבים, דמעיקרא שובבים וכתיב ארפא דמשמע רפואה מכאן ואילך ומקצת שמו עליו, לא קשיא כאן מאהבה כאן מיראה, ועיין פרש"י שם, והנה זו שזדונות נעשו כזכיות זו ודאי מדה יתירה, ואין זה ממדת המשפט, רק במדת רחמים גדולים של הקב"ה בעל הרחמים, אבל הוא ודאי בב"ד של מעלה, אפילו יועיל תשובה עכ"פ אין זו מדתם להיות לזכיות ולכך מצד הדין צריך לשוב גם על המחשבה:

ובזה נלע"ד פירוש הפסוקים דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב, יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו, אל אלהינו כי ירבה לסלוח, כי לא מחשבותי מחשבותיכם, ולא דרכיכם דרכי נאום ה', כי גבהו וגו' והדקדוקים ידועים, אמרו בהמצא משמע שכבר הוא מצוי אצלנו, ושוב אמר בהיותו קרוב דמשמע שעדין אינו מצוי אצלינו רק קרוב ממנו, והאלשי"ך הרגיש בזה גם יעזב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו כפול וג"כ סתירה, שכאן אמר דרכו, ומסיים מחשבותיו שאפילו המחשבה יעזב, ואמרו וישוב אל ה' וירחמהו ומסיים ואל אלקינו כי ירבה לסלוח ג"כ כפול וג"כ סתירה, שכאן אמר וירחמהו שמשמע שיאהבהו, ומסיים ירבה לסלוח שמשמע די בסליחות העון לא להוסיף אהבה, וכן שאר דקדוקים ביתר הפסוקים כי לא מחשבותי וגו' ולא דרכיכם וגו' ונלע"ד שזה ודאי בהמצאו אינו בכל השנה וכבר דרז"ל אימתי נמצא בעשרה ימים שבין ר"ה ליה"כ, ובשאר השנה אינו נמצא ליחיד, אבל קרוב הוא בכל עת ובכל זמן, כמ"ש קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת, והא דכתיב בהיותו קרוב, דמשמע שיש זמן שאינו קרוב יש לומר כי ב' בהיותו אינו ב' הזמן, רק ב' הבעבור קראוהו בעבור היותו קרוב, והא דדרשו בהמצאו ב' הזמן, היינו משום דקשיא להו אם הוא נמצא ק"ו שהוא קרוב ועוד שאם הוא נמצא שוב לא שייך למימר שהוא קרוב, ולכן דרשו שיש זמן שאינו נמצא:

(ד) ובזה מתורץ קושית מנשה לישעי' שמנשה רצה לסתור דבריו מדברי משה רבינו שאמר כה' אלהינו בכל קראנו אליו, והנה שם כתיב אשר לו אלהים קרובים אליו, וזה גם ישעיה הודה שהוא קרוב תמיד אבל אינו נמצא, וא"כ הפסוק הזה כולל שני זמני תשובה, אחד היותר מובחר בעי"ת, והיינו בהמצאו, והשני בכל השנה שהוא קרוב, וההפרש שבעי"ת הקב"ה בעצמו מקבל התשובה במדת רחמיו, וזדונות נעשו זכיות, וכאלו מעולם לא חטא ובשאר ימות השנה מקבל התשובה ע"י ב"ד שלמעלה וזדונות נעשו שגגות ונשאר זכרון מהחטא ומזה מסתעף עוד חלוק שבעי"ת אם שב בתשובה על המעשה, אף שלא שב בפועל על המחשבה, מ"מ ממילא נתבטלה המחשבה, כיון שלא נשאר רושם מהמעשה, וכאלו לא נעשה מעולם הוה המחשבה מחשבה שלא עשתה פרי, ואין הקב"ה מעניש עליה, אבל בשאר ימות השנה נשאר עכ"פ שוגג והוה המחשבה מחשבה שעשתה פרי, וצריך לשוב בתשובה גם על המחשבה, וזהו כוונת הפסוק שהתחיל בשני מיני תשובה דהיינו בעי"ת ובשאר ימות השנה ואמר יעזב רשע דרכו והיינו בעי"ת, די בעזיבת המעשה, ואיש און מחשבותיו היינו בשאר ימות השנה, שצריך לעשות תשובה גם על המחשבה, ואמר הפסוק בעצמו הטעם וישוב אל ה', היינו בעי"ת שהקב"ה נמצא, והתשובה תשוב אליו ממש, וירחמהו שלא די שמכפר לו, ואינו שונאו עבור מעשיו, אלא אפילו ירחמהו, מוסיף אהבה שנעשה זכיות ולכך נתבטלה המחשבה ואל אלהינו היינו בשאר ימות השנה שמקבל התשובה במדת הדין, כי ירבה לסלוח די שמרבה לסלוח, אבל אינו נעשה זכיות:

כי לא מחשבותי מחשבותיכם, הנה יש לי עוד ספק וחקירה אחת בענין התשובה, והוא שזדונות נעשו זכיות ולפי מה שכתבתי בעי"ת כששב על המעשה נתבטלה המחשבה, ממילא א"כ אם החמיר על עצמו, ועשה אח"כ תשובה גם על המחשבה הפסיד, שאם לא נתבטלה המחשבה ומחשוב זדון, אח"כ בתשובתו היה ג"כ המחשבה נהפך לזכות ועכשיו שכבר נתבטלה המחשבה שהרי מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה, א"כ ממה יתהפך אח"כ לזכות, אבל הקב"ה ברחמיו מתנהג בחסידות מתחילה קודם ששב על המחשבה והיה נחשב מחשבת עבירה, לא צירפה אבל עכשיו ששב בתשובה אזל בתר השתא שתתהפך לזכות והוה מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, וזה שקאמר שלא תימא שמזה שאמרתי יעזוב רשע דרכו שבעי"ת די בעזיבת המעשה יבוא נזק, שלא תתהפך המחשבה לזכות, לזה אמר כי לא מחשבותי, וקאי על מחשבות האדם לדבר מצוה ולטובה שנקרא מחשבותי שמחשב בעבודתי מחשבותיכם היינו מחשבות שאתם חושבים לצורך עצמכם למלא תאות נפשיכם בעבירה שזה אין אני מצרפה למעשה, אבל מחשבותי אני מצרף למעשה, ולא דרכיכם דרכי, סופי' דקרא קאי אתשובה בשאר ימות השנה, כאשר חלקתי כל הני קראי, ואמר ראה ההפרש שבין עי"ת לשאר ימות השנה, שבעי"ת אפילו המחשבה נהפך לזכות, ובשאר ימות השנה אפילו לא דרכיכם וגו', וכבר כתבתי יעזוב רשע דרכו היינו המעשה, ואמר לא מבעיא שהמחשבה אינו מצרפה למעשה, להיות נחשב זכות אלא אפילו לא דרכיכם היינו המעשה דרכי, דהיינו שיחשב דרכי שיתהפך לזכות כי בשאר ימות השנה די שמרבה לסלוח, אבל אינו נחשב לזכות, ולכן אמר בסופי' בהיפך ולא דרכיכם דרכי, ולא אמר ולא דרכי דרכיכם כי פירושו הוא שדרכיכם אינם נעשה מהם דרכי:

(ה) ומעתה אחיי ורעי נשים על לב גודל יקר הערך הזמן הנכבד הזה, וראוי שלא לאבד רגע הימנו לבטלה, כי אם לשום על לב איש נגעי לבבו ולב יודע מרת נפשו, והנה אם נרצה לשוב על עבירות שבידינו, כל ימינו לא יספיקו די תשובת משקל עונותינו, אשר עצמו משערות ראשינו וכל זה על המעשה, ואם ח"ו תצטרף המחשבה אבדה תקותינו, כי לפי ערך לא יגיע המעשה לחלק המאה מהמחשבה כי המעשה נעשית ברגע, אבל מחשבות תחבולות רשע המה בכל עת ובכל רגע ודרך משל גנבים וגזלנים ומשיגי גבול כמה זמן יאבדו במחשבותם הרע ויערימו סוד איך יבואו לידי המעשה ולפעמים יחשבו ימים ושנה על מעשה א' כי לא יזדמן לידם עד לבסוף וכמו בעלי עבירה יהרהרו בנשים כמה ימים וכמה ירחים עד שיבוא מעשה העבירה לידם וכמו כן בעלי המחלוקת וקושרי קשרים ואם נחפש בחדרי בטנינו נמצא כל ימינו כלו בהבלי הבלים מחשבות רשע, הרי שהמחשבה היא מרובה בחשבון ובכמות יותר מהמעשה. וגם באיכות כי המעשה מטמא הגוף, והמחשבה מטמא הנפש, כי המעשה הוא גשמי ומטמא הגשמי, אבל המחשבה היא רוחני ומטמא רוחניות הנפש, ועל הכל הקב"ה מביא במשפט, וזה שאנו אומרים בר"ה בזכרונות כי זכר כל היצור לפניך בא, מעשה איש ופקודתו ועלילות מצעדי גבר, מחשבות אדם ותחבולותיו, ויצרי מעללי איש, על זה ידוו כל הדוים, והנה הזמן הזה הוא עת רצון שבתיקון המעשה יתוקן המחשבה כאשר הארכתי והנה האנשים הנגשים אל ה' היודעים בעצמם נקיי המחשבה ואף אם לפעמים נפלו ברשת המעשה במקרה, כי לא עצרו כח להלחם על יצרם, ונתגבר יצרם לפי שעה, אולי להם יש תקוה בכל ימות השנה לשוב בתשובה, אבל אנו יתמי דיתמי כמוני ובני גילינו, אשר כל שנותינו בהבל מחשבותינו, ואין קץ ואין מספר למעשינו הרעים, אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה, הי תורה והי מצות דמגני, ואנחנו טמאים לנפש אדם, שאנחנו טמאי המחשבה טומאת הנפש, למה נגרע לבלתי הקריב קרבן ה' במועדו הקבוע לתשובה, ותוכל להרויח המחשבה ונקריב את קרבן ה', הם אישי חובותינו ונחוחי אשמתינו, וע"י התשובה נקריבם קרבן לה' וזדונות נחשבו כזכיות:

(ו) ואם בשביל כבוד שמים, וכל מי שאינו חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם והקב"ה אומר אם אב אני אי' כבודי, שאם תרצו להיות בגדר בנים ע"י תשובה המעולה מאהבה אי' כבודי בעתים הללו., ופירושו דהך קרא אם אב אני אם תרצו שאהי' לכם בגדר אב, ואתם בנים לה', אז תשובו מאהבה, ויהיה עקר התשובה, אי' כבודי לשוב בשביל כבוד המקום, כי עתה גלה כבוד מישראל, והכסא נקרא כסא כבוד, ואם אין הכסא שלם כי יד על כס וגו' אין הכבוד שלם, ובשביל זה ראוי לשוב, ואם אדונים אני אי' מוראי לעשות אף תשובה מיראה וגם תשובה זו תוכל לקרב הגאולה אבל אם ח"ו תמתינו עד יבואו יסורים שזה הוא התשובה היותר פחותה, ואין בכחה לקרב הגאולה, רק להביא הגאולה בזמנו. ובשלהי יומא אמר ר' יוסי גדולה תשובה שמביאה גאולה שנאמר ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב, מ"ט ובא לציון גואל משום ולשבי פשע ביעקב. אמר ר' יונתן גדולה תשובה שמקרבת גאולה לעולם שנאמר שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא, וצדקתי להגלות, והנה צריך להבין מדוע שינו התנאים לשונם מר אמר שמביאה גאולה ומר אמר שמקרבת גאולה:

ונלע"ד דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, והנה בפרק חלק אמר רבי כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומע"ט, ושמואל אמר דיו לאבל שיעמוד באבלו, כתנאי ר' אליעזר אמר אם ישראל עושין תשובה נגאלין, ואם לאו אין נגאלים א"ל ר' יוסי אם אין ישראל עושין תשובה אין נגאלים, אלא הקב"ה מעמיד להם מי שגזרותיו קשות כהמן ומחזירן למוטב, ופירש"י די לאבל וכו' כלומר אם אינן עושים תשובה אינו עומד באבל כל הימים אלא ודאי קץ לדבריו והנה אף לדברי ר"י צריכין תשובה שהרי אמר ומחזירן למוטב אלא לר"א בעי תשובה רצוניות ולר"י סגי תשובה הכרחית ע"י יסורים, וכן פירש מהרש"א בחידושי אגדות, וכיון דמוקי לשמואל כר"י, א"כ סוף זמן האבל כאשר די לאבל לעמוד יותר באבלו תהי' הגאולה ע"י תשובה, שע"י יסורים, אבל קודם הקץ האחרון גם שמואל ור"י מודים, שאם אינם עושים תשובה רצוניות אינם נגאלין, וא"כ ר' יוסי מיירי בתשובה שע"י יסורים, ולכן אמר גדולה תשובה שמביא הגאולה בה' הידיעה, הגאולה המפורסמת, ולא אמר שמקרבת שאי אפשר ע"י תשובה זו לקרב קודם זמן, ור' יונתן מיירי בתשוב' בחיריית ולכן אמר שמקרבת גאולה לעולם שמקרבת קודם זמן, ומעתה מי הוא הירא מעבירות שבידו וחרד על כבוד שמים ישוב האידנא, שהרי בר"ה ויוה"כ על המדינות בו יאמר, וא"כ המדינו' עולות לזכרון ק"ו ירושלים עולה לזכרון, והקב"ה מצפה לתשובתינו להביא ולקרב הגאולה, אבל בכל השנה אין יכולת בתשובה לקרב, שאם לא נגזר בר"ה ויוה"כ נשאר הדבר כל השנה, רק אם נגזר הגאולה בר"ה אלא שאי אפשר בלי תשובה ואז יועיל תשובה ובר"ה אנו מבקשים מלוך על כל העולם בכבודך: