שו״ת דברי חיים – חלק א – קטע 88

היוצא לנו מזה דלכ"ע אפילו אם נישאת תצא בנ"ד והנה שמעתי שהב"ד מק' קראקא התירו אך בלא ספק שלא סיימוהו קמייהו הגב"ע ואם יראו הגב"ע גם המה יאסרו כי כן האמת: סימן צז

שאלה באחד שנפטר ולא ידעינן אם הי' לו בנים כי בא ממקום אחר וגם הי' לו אח בכאן הייני שהוא ואחיו ממקום אחר והוחזק לו לאח והנה האלמנה טענה שבעלה אמר לפני שני עדים שיש לו בת בזאלקווא ולכן נישאת בלא חליצה והאח מערער עלי' שלא הי' לו בת כי יודע שאחיו אמר לו פ"א שלא יעשה מריבה עם אשתו באיזה ענין כי בלא"ה תצטרך לך לחליצה והעדים העידו כדברי האשה שהבעל אמר להם כי יש לו בת. זה תורף השאלה:

תשובה דבר זה מבואר בש"ע [סי' קנ"ו סעי' וי"ו] דנאמן לומר יש לי בנים אפילו בהוחזק שיש לו אחים ואך בב"ש [שם ס"ק יו"ד] מביא דיעות אם הוחזק בלא בנים אם נאמן כמבואר בדבריו ולכאורה בנ"ד הוי רק הוחזק באחים כיון שאין עדים רק מה שהבעל החזיקו לאח וגם לא הוחזק שאין לו בנים כיון שהי' ממקום אחר זה מקרי לא ידעו מבנים אבל לא מקרי הוחזק בלא בנים כמבואר בב"מ [שם] בהדיא והוא פשוט א"כ לכאורה ודאי דנאמן הבעל במה שאמר שיש לו בת ואי שאמר בפני האח שתהא צריכה חליצה אין האח נאמן ע"ז ובפרט לפי מאי דקיי"ל כרבי [בקדושין ס"ד א' וכמבואר שם בש"ע סעי' ז'] דאין נאמן להחמיר ולחזור מדיבורו וגם כי י"ל שאמר לו זה לכוונה שלא יריב עם אשתו וכמו שמבואר בב"ב גבי הי' עובר על המכס ואמר זה בני יעו"ש [בדף קכ"ז ע"ב]:

אולם נסתפק השואל דלמה זה מקרי עדים שיש לו אח כיון שהוחזק בפנינו כמה שנים לאח וגם בב"מ [סי' הנ"ל] ראיתי שבאמת נתקשה בדעת האומרים דנגד עדים לא מהימן לומר יש לי בנים דמ"ש חזקה דחזקה בזה הוי כמו עדים וכדי לבא לתוכן הענין נציע דברי הש"ס וזל"ה [ב"ב קל"ד א'] האומר זה בני נאמן זה אחי אינו נאמן ובגמ' למאי הילכתא א"ר יודא אמר שמואל ליורשו ולפטור את אשתו מן הייבום ליורשו פשיטא לפטור מן היבום איצטריכא לי' הא נמי תנינא מי שאמר בשעת מיתתו יש לי בנים נאמן יש לי אחים אינו נאמן התם דלא מוחזק לן באח הכא אע"ג דמוחזק לי' באח עכל"ה ופי' רשב"ם וז"ל התם דלא מוחזק לן האי גברא בשעת מיתה לא באחי ולא בבני וקיימא הך אתתא בחזקת שאינה זקוקה ליבם דס"ס היא שמא יש לו בנים ואת"ל אין לו שמא גם אחין אין לו ומותרת לשוק דהכי מוקמינן לה התם בקידושין משום דבעי לאוקמא אפי' כר' נתן דאמר נאמן ליאסר שאם אמר יש לי אחין נאמן וההוא דר"נ מוקמינן לה התם במוחזק לן דאית לי' אחי ולא מוחזק לן בבני אבל מתני' דהתם דקתני יש לי בנים נאמן יש לי אחים אינו נאמן בדלא מחזיק לן לא באחי ולא בבני כדפרישי' הילכך אמר יש לי בנים אחזקה קמיתא הוא דמוקי לה הילכך נאמן ונ"מ דאפי' אי אתי אח לאחר מכאן ואמר אחוה דמיתנא הוינא לא כל כמיני' דאהני דיבורי' לאחזוקי לחזקה אמר יש לי אחין ואין לי בנים לא כל כמיני' דמפיק לה מחזקה כו' ע"ש ובקידושין (ס"ד א') וזל"ה מי שאמר בשעת מיתתו יש לי בנים נאמן יש לי אחים א"נ ובגמ' אלמא נאמן להתיר וא"נ לאסור נימא מתני' דלא כר"נ דתני' בשעת קידושין אמר יש לי בנים בשעת מיתה אמר אין לי בנים בשעת קידושין אמר אין לי אחים בשעת מיתה אמר יש לי אחים נאמן להתיר וא"נ לאסור ד"ר רנ"א אף נאמן לאסור כו' אלא אמר אביי מתני' דלא מוחזק לן באחי ולא מוחזק לן בבני דאמרינן כיון דלא מוחזק לן בבני ולא באחי אמר יש לי בנים נאמן יש לי אחים א"נ לאו כ"כ דאסר לה אכ"ע ברייתא דמוחזק לן באחי ולא מוחזק לן בבני דאמרי' מה לו לשקר מאי קאמר למיפטרה מיבם מצי אמר פטרנא לך בגיטא ר' סבר מל"ל כי עדים דמי ואתי עדים עקרי חזקה ור"נ סבר מל"ל כי חזקה דמי לא אתי חזקה ועקרה חזקה לגמרי עכל"ה עי"ש פירש"י באריכות והנה מדברי הרשב"ם הוכיחו הטור וב"י ז"ל [בסי' קנ"ו] דנגד עדים אינו נאמן ובאמת לכאורה אין זה הוכחה כלל דהא הרשב"ם ז"ל מפרש דהסוגי' דהכא הוא כמו בקידושין ולאוקמי מתני' כר"נ והנה לר"נ בודאי א"נ ביש עדים שיש לו אחים דהא קאמר בהדיא ומ"ס מל"ל לאו כעדים דמי ופירש"י ז"ל וז"ל [שם] ור"נ סבר כו' ולא אתי חזקה דמל"ל ועקרה חזקה קמייתא דהוה [קאי] בה קודם קידושין לאוקמי להך בחזקתה שאינה זקוקה למיפסל דיבורי' בשע"מ ומיהו אי לא הדר בי' הוה שריא לעלמא נהי דלא אתי חזקה ועקרה חזקה לגמרי אוריע מיהא איתרעי כל כמה דלא אתכחיש דבורי' קמא מהימן דא"א חוטא ולא לו ואלו אית לי' אחי הוה הדר בי' בשעת מיתה עכ"ל אלמא דעיקר נאמנות לר"נ משום דחזקה מל"ל מרע לחזקה דאחין אבל עדים לא מרע החזקה דמל"ל את העדים כלל וא"כ בודאי א"נ לר"נ ומש"ה פי' הרשב"ם ז"ל דרק נגד חזקה נאמן ולא נגד עדים אבל לדידן דקיי"ל כרבי י"ל דאפי' נגד עדים נאמן דמל"ל כעדים דמי והנה באמת דברי רש"י הנ"ל קשים להבין דכתב דנאמן מטעם דאא"ח ולא לו הלא קיי"ל דא"נ מטעם זה כלל להוציא מחזקה רק אם עבידא לגלויי או איזה טעמי' אחרים כמבואר בראב"ד [בפ"ג מהל' יבום וחליצה] ורמב"ן [א"ה אולי היא הרמב"ן במלחמות בפ' האשה קמא] והמ"מ ז"ל [שם] אבל מטעם אא"ח אינו נאמן וכבר נתקשה בזה הפ"י ז"ל [שם] אולם דברי רש"י ז"ל לפע"ד שפיר דהוא אמת דעת הרבה מראשונים דמטעם עד אינו נאמן ביבמה משום דאיכא חזקה וכמבואר במלחמות [הנ"ל] ובש"ע [הנ"ל] הדיעות בזה ובאמת י"ל דגם רש"י ז"ל ס"ל כן ורק במקום חזקה לחוד שהחזיק באחים אוקי חזקה דמל"ל נגדה והוי עכ"פ איתרע החזקה דאחים א"כ ממילא כיון דליכא חזקה שוב ע"א נאמן במקום דליכא חזקה אבל באם יש עדים דיש לו אחים והיא מה"ת זקוקה ליבם וצריכה עדות ברורה ולא מהימן ע"א להוציאה מחזקתה ובמל"ל בזה לחוד אין מוציאין מחזקתה בעדים דבחזקה לחוד אין מתירין ערוה הואיל דלר"נ מל"ל אינו ברור כ"כ ולא כעדים דמי לא מהני החזקה בדבר שצריך עדים דוקא וע"א לא מהימן ה"נ חזקה דמל"ל לא מהני להתירה רק עדים בעי וזה ודאי פשוט לר"נ ובפרט להסוברים דע"א לא מהני ביבמה בודאי דלר"נ אינו מועיל במקום עדים ולכן שפיר מפרש הרשב"ם דלר"נ לא מהני מל"ל רק במקום חזקה ולא במקום עדים אבל לרבי י"ל דמהני המל"ל גם במקום עדים כיון דס"ל מל"ל כעדים דמי אולם באמת לפי מה דמבואר בכל דוכתי דלא משוינן פלוגתא במקום שנוכל לומר דלא פליגי וכמבואר כמה פעמי' בש"ס נימא בהא נמי פליגי ומתרץ לא דבכה"ג כ"ע מודים והוא מטעם דלמעט המחלוקת עדיף טפי (ורק) [וכן] מבואר בכל הפוסקים דכל כמה דלא חזינן פלוגתא משוינן לומר דלא פליגי וא"כ כיון דלא חזינן דרבי פליג בהדיא במקום עדים לומר דמהימן י"ל דמודה לר"נ דלא מהימן נגד עדים הגם דס"ל מל"ל כעדים דמי היינו נגד החזקה אבל נגד עדים לא מהני מל"ל כמבואר ומש"ה שפיר פסקו הטור וב"י [הנ"ל] דנגד עדים אינו נאמן אך לכאורה קשה ע"ז הלא חזינן גבי גרשתי את אשתי [שם בב"ב דף הנ"ל] דמהימן אפי' בידוע שהיא אשתו בעדים ולא נחלק בזה שום אדם דמה"ת נאמן לומר גרשתי אשתי אפי' בידוע בעדים שהיא אשתו ורק מדרבנן מחמרינן משום דאמר רבא [שם קל"ה א'] חוש לה וקשה למה הלא נגד עדים לא מהני המל"ל וכן מצאתי בתומים בדיני מיגו שהקשה כן אך באמת י"ל החילוק שפיר דהתם האשה אינה מוחזקת תמיד להיות א"א דבודאי אם תתגרש תהי' מותרת ורק שיש לנו חזקה עד עתה היתה בחזקת א"א מסתמא כל שלא נודע לנו שנתגרשה היא על חזקתה הראשונה והנה אם הוא אמר שעשה לה כדת וגירשה ודבר זה בידו לעשות א"כ הוי כאלו עשה זה הדבר שאומר א"כ אינה בחזקת א"א כלל ואינו אומר נגד החזקה דאמירתו הוי כמו שמגרשה משא"כ ביבמה נהי שנאמן מטעם מיגו שהי' יכול לגרשה מ"מ הוא אינו אומר שגירשה רק שיש לו בנים וזה הוא נגד החזקה בעדים שהיא זקוקה ליבם [דהחזקה] במקומה עומדת ואינו נאמן רק מטעם מיגו ומיגו לא מהני במקום שצריך מה"ת עדים וז"ב לפע"ד:

ועפ"ז ישבתי קי' התוס' ב"ב שם ד"ה למפרע וז"ל שם תימא דמאי קמ"ל פשיטא דא"נ לומר למפרע גרשתי אשתי שאם הי' נאמן מה הועילו חכמים בתקנה שתקנו זמן בגיטין שלא יחפה על ב"א אם תזנה תחתיו דלעולם יחפה שיאמר גרשתי קודם הזנות ויהי' נאמן בשלמא למ"ד בסמוך דלא פלגינן דיבורא א"ש דאצטריך לאשמעי' דאפי' מכאן ולהבא אינו נאמן כשאומר גרשתי מקודם אבל למ"ד פלגינן דיבורא ונאמן מכאן ולהבא אלא למפרע דוקא אינו נאמן קשה דמילתא דפשיטא היא עכ"ל ולפמ"ש א"ש דהנה לפמ"ש לא הי' לנו להאמינו גרשתי א"א נגד עדים שהיא אשתו ורק משום שפסקה החזקה הואיל ובידו לעשות כן אינו נגד החזקה א"כ כ"ז לענין להבא אבל למפרע [קשה לכאורה] האיך הי' (עע"ד) [עולה על דעת] שמהימן הא אומר נגד החזקה שאין בידו לגרשה למפרע וצ"ל דהס"ד ה"א דכיון דנאמן להבא נאמן ממילא למפרע כיון שעכ"פ כבר גירשה ולא ידעינן אימת [איתרע חזקת א"א ומש"ה] נאמן לומר שמאז גירשה אך עכ"פ קשה הא הוא נגד עדים שהיא א"א ולא מהני לזה כלל המל"ל נגד עדים דלענין למפרע לא נפסק החזקה של העדים כלל ומאי הס"ד דנאמן למפרע אדרבה כיון דאומר נגד חזקה בעדים שהיתה אשתו אינו נאמן כלל ולכן י"ל דבאמת התנא לא בא להשמיענו דאינו נאמן למפרע רק נגד חזקה דמל"ל מהני נגד חזקה ולכן סד"א כיון דנאמן אלהבא דבידו לעשות כן ממילא איתרע החזקה דלמפרע שנתחזקה לא"א ושוב אא"ח ולא לו כסברת רש"י ז"ל אבל במקום עדים שהיא אשתו לא עלה על הדעת שיהא נאמן לומר למפרע גרשתי והנה לפ"ז בחזקה שהיא אשתו מבואר במהרי"ק [סי' פ"ז] והרבה עומדים בשיטתו בלא"ה דלא הורגין על חזקה וא"כ שפיר מיושב קו' התו' דאכתי יחפה על ב"א דז"א דבמקום שהורגים דהיינו בעדים שהיא א"א בלא"ה א"נ לומר גרשתי אשתי ואין שום סברא כלל ורק עיקר הרבותא דאשמעי' דאפי' נגד חזקה אינו נאמן למפרע והנה בחזקה בלא"ה אין עונשין מיתה הגם דאמת בתוס' כתובות [א"ה אולי כוונתו לדף כ"ב ע"ב ד"ה הבא] משמע שלא כדברי מהרי"ק ויעוין בשערי תורה אך מ"מ י"ל דהתנא אשמעי' [דלא נטעה לומר כן] ולא קשה קו' התוס' ז"ל:

היוצא לנו מכ"ז דנגד עדים שפיר יש לנו להחמיר כדברי הש"ע שאינו נאמן נגד עדים ולפע"ד דאפי' במקום עיגון לא מקילינן בזה דכן דעת רוב הפוסקים ראשונים דבעל לא מהימן כע"א ביבמה ודעת הרא"ש ז"ל דאפי' ע"א ביבמה לא מהימן א"כ כיון דידוע בעדים דהוא אחיו וצריך מה"ת עדים להתירה והבעל לא מהימן בשביל מיגו לחוד לא מתירין דלא מצינו בהדי' להתיר ואדרבה מדברי הש"ס נראה בהדיא דלר"נ עכ"פ אינו נאמן וכיון דלא שמעינן בהדיא דרבי פליג עלי' בזה בודאי אין לסמוך אפילו במקום עיגון להתיר אולם לפ"ז כ"ז דוקא בעדים ממש דזה אחיו כגון בהוחזק לקורבא וכמבואר ברמב"ם ז"ל [פ"א מאיסורי ביאה] אבל במה דלא הוחזק רק עפ"י מה שאמר שזה אחיו ודאי אתי המל"ל ומרע לחזקתו ונאמן לדברי הכל כיון שלא הוחזק לאין לו בנים כנלפע"ד אך צריך לחקור העדים היטב למה אמר זה שיש לו בת ואולי הי' לאיזה תועלת דלא מהני כלל כמבואר גבי העובר בבית המוכס [בב"ב] כנ"ל:

והנה באמת זה החילוק דמוחזק ולאמור בלחוד דהוא אחיו אינו מתבאר היטב רק לפי הנראה מהרמב"ם ז"ל [שם הל' כ"ג] דגבי אב שאמר קדשתי בתי או אשה שאמרה א"א אני אינה נסקלת ובחזקה נסקלת וכן מבואר ברמב"ם הא"ב פ"א הל' כ"א וז"ל איש ואשה שבאו ממ"ה הוא אומר זאת אשתי והיא אומרת זה בעלי אם הוחזקה בעיר למ"ד יום שהיא אשתו הורגין עלי' אבל בתוך הל' יום אין הורגין עלי' משום א"א עכ"ל הרי דלא מהני האמירה לחוד רק שנתחזקה שלשים יום הי' כעין בנה כרוך אחרי' וחילוקים אלו צריך אריכות הרבה אך עכ"פ נראה בהדיא דכה"ג שאין עדים רק במה שאמר שהוא אחיו הוי רק חזקה בעלמא שנאמן לכ"ע (יל"ב) [לומר יש לי בנים] דלא נתחזק מעולם באיזה ענין לאח:

אולם עכ"ז אין בידי להקל בדבר שמבואר בש"ע לאסור [בעדים] ולא מצינו חולק בהדיא בזה ולפמ"ש סוגית הש"ס כהאוסרין ולא מצאתי בהאחרונים להקל זולת הב"מ שמיקל במקום עיגון וקו' התומים בסי' פ"ב שמכח זה רפיא בידו דעת האוסרין כבר תרצתי לעיל ולכן אין אני מהמתירין וצריכה גט מבעלה ולאח"כ חליצה. ואין אתנו לחלק בחילוקים דקים בין הוחזק למ"ד יום ובין חזקה שהוחזק לאח"כ לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה בערוה החמורה חליצה לזר כל ימי' ולדעתי נכון הדבר שתצא כ"ז שלא יבורר שורש הדבר מהבת: סימן צח

מעשה באשה אחת שהיתה מתקוטטת עם בעלה והלך בעלה ממנה ולאח"ז בא בעלה לביתו עם שני אנשים וזרק לאשתו גט בעל כרחה לפני האנשים שבאו עמו ותיכף הלך משם עם העדים ויצא הקול שנתגרשה האשה הזאת ובאת האשה הזאת לפני הב"ד להתיר לה להנשא ולא רצו הב"ד להחליט ולהתיר לה כי לא נודע להם בבירור מהגירושין ועברה האשה ונישאת ואסרו עלי' הב"ד לדור עם בעלה וגירשה אח"כ באו עדים שמת המגרש הראשון בלא בנים וגם האחים מתו ובאת האשה הזאת לפני הב"ד להתירה להנשא והביאה עדות על מיתת הבעל והאחים והוגבה העדות בבד"צ וז"ל הגב"ע דברי העד ר' יוסף שהעיד בתו"ע באליונ"ע אחרי האיום כדת איך האב גיקענט לר' הירש הנקרא ר' הירש שטאלעק היינו בעל האשה מ' מאטל המבקשת ההיתר איך ווייס דאס ער איז גשטארבין אונ ער האט גיהאט ג' אחים דער עלצטער האט גיהייסין ליב דער אנדרר האט גיהייסען מאיר ער האט זיך ממיר גיוועזין אונ האט עוקר גיוועזין זה יותר מחמשה עשר שנים ער האט זיך ממיר גיוועזין ווען דער הירשל איז אלט גיוועזין ערך שנים עשר שנים לא יותר ומסתמא קודם איי דער הירשל האט חתונה גיהאט דען ער איז נאך קיין י"ג שנים ניט אלט גיוועזין אונ דער הירשל איז אלט גיוועזין צו דער חתונה ערך חמשה ועשרים שנה דער דריטער ברודער האט גיהייסען מענדיל האב איך גיהערט דאס ער איז גישטארבען בק' רישא אין קרימינאהל מעהר האט ער קיין שום ברודר גיהאט אונ דער עלצטער ברודר ליב איז גישטארבין פה ק"ק אין הקדש דאס חנץ זאג איך עדות באמת בתו"ע ולראי' באתי עה"ח כו'. דברי העד ר' דוד גאלדבערג מפה ק' שהעיד בתו"ע כדת איך האב גיהערט דאם דער הירשל איז גישטארבין אונ ווייס דאס דר הירשל איז גישטארבין אונ ווייס דאס דר הירשל איז גיוועזין בעל של האשה מאן טל בת ר' ליב שלייך קארין אונ האב גיהערט דאס דער מא האט איר גיווארפין איין גט אונ איך ווייס מעהר נישט נאר דאס דער ליב זיין ברודער איז גישטארבין פין מעהר ברודער ווייס איך נישט: דברי העד ר' שלמה ז"ל שהעיד בתו"ע באליונ"ע כדת איך ווייס מעהר נישט דאם מענדיל אחיו של ר' הירשל איז גישטארבין אין ריישער קרימינאהל אונד דער הירשל איז גיוועזען בעלה של האשה מ' מאטל בת ר' ליב שלייך קארין אונ ווייס דאס דער הירשל איז גישטארבין און איך האב גיהערט דאס דער הירשל האט לאשתו הנ"ל איין גט גיווארפין דאם זאג איך בתו"ע: דברי העד ר' הירשל בן אחותו של ר' יוסף העד הראשון הנ"ל העיד כדברי העד הראשון ר' יוסף הנ"ל ויודע בבירור שר' ליב נפטר: במותב תלתא בי דינא כחדא הוינא ואסהידו קדמנא העדים הנ"ל בתו"ע אחרי האיום כדת ובאנו עה"ח יום ב' ל"ט למב"י תרי"א פ"ק ווישניצא נאום הק' ונאום הק' ונאום הק': הגביית עדות אשר הוגבה היום בפנינו הנה שלוחה לכבוד אדמ"ו ולוטה פה וגם זאת הננו מודיעים שגם אנחנו שמענו זאת שבעל האשה מ' מאטל מסר ג"פ ליד האשה סמוך לפ"ק בעל כרחה ומחמת שלא ראינו את הגט ולא שמענו מהעדים שמסר לה הגט בפניהם כי הם היו האנשים אשר לקח הבעל עמו ונסעו עם הבעל ע"כ לא רצינו להתיר לה להנשא עפ"י גט זה אמנם לא הוחלט אצלנו לפוסלו והי' זה שלום מאתנו הב"ד דפ"ק וישניצא נאום כו": דברי העדות האשה מ' חי' שהעידה לפני הבד"צ דפ"ק צאנז אני מכיר את האשה מאטל שהיתה אשת ר' הירשל ושלשה אחים היו לו לר' הירשל הנ"ל שם א' מאיר והשני ליב והשלישי מענדיל ומאיר הנ"ל המיר דתו ושמעתי מאחותו שאמרה בזה הלשון כל זמן שהי' מאיר טשאלעק בדת יהודית הי' חי ואחר כפירתו מת ובשעה ששמעתי כנ"ל הייתי בת שלשה עשר שנים כ"ז העידה בפנינו האשה חי' מראזדזיל אשת ר' מענדיל כד הוינא במותב תלתא לגבות ממנה עדות הנ"ל כראוי עפ"י דת תוה"ק אחר שאיימנו עלי' שתגיד האמת:

תשובה הנה יש בכאן שני עדות על מיתת ר' הירש בעל האשה היינו עדות ר' יוסף ועדות ר' שלמה שהעידו שיודעים שמת ר' הירש ועל מיתת ליב יש ג"כ שני עדים היינו עדות ר' יוסף ועדות ר' דוד ועל מענדיל ליכא רק עדות ר"ש שיודע בו שמת א ר"י לא העיד רק ששמע שמת ר"מ ועל המומר ליכא רק עדות האשה והנה באמת לפי המבואר דקיי"ל דע"א מהימן ביבמה לשוק וכתב הב"ש [בסי' קנ"ח ס"ק ב'] ז"ל דמכ"ש במומר דמומר בלא"ה [יש] דעות דאינה צריכה כלל חליצה והנה באמת הר"נ כ"כ בתשו' [סי' מ"ז] ואמנם דעת הר"נ ז"ל [בתשו' סי' ג' ועיין בח"מ סי' י"ז ס"ק צ"ד] דמומר לא הוי קטטה. וכן מתשו' מהרי"ק [סי' קע"ה] אין ראי' שאולי גם הוא ס"ל דמומר לא הוי קטטה אך לדידן דקיי"ל [בסי' י"ז סעי' מ"ח] דמומר הוי קטטה א"כ לדעת הרמב"ם והרי"ף ז"ל אינו נאמן משום דהוי ע"א בקטטה ולשיטת הרא"ש אינו נאמן משום דהוא ע"א ביבמה ובפרט בנ"ד דהוי קטטה במה שנישאת לאיש בחיי בעלה במה שאמרה שגירשה ולא הי' עדים בלל ולקמן נדבר מזה אם זה הוי קטטה וכן נראה מרוב האחרונים דזה הוי קטטה וא"כ ע"א ביבמה בכה"ג לרוב הפוסקים אין ע"א נאמן והנה לברר הדבר אמרתי להעתיק סוגי' דהש"ס וז"ל הש"ס יבמות (דף קי"ו ע"א) היכי דמי קטטה בינו לבינה אר"י אמר שמואל באומרת לבעלה גרשני כולהו נמי אמרי הכי אלא באומרת לבעלה גרשתני ולהימנה מדרב המנונא דאמר רב המנונא אשה שאמרה לבעלה גירשתני נאמנת חזקה אין אשה מעיזה פני' בפני בעלה באומרת גירשתני בפני פ' ופלוני ושאילנא ואמרו להד"מ מ"ט דקטטה ר' חנינא אמר משום דמשקרא ר' שימי בר אשי אמר משום דאמרה בדדמי מאי בינייהו א"ב דארגיל הוא קטטה אבעי' להו עד אחד בקטטה מהו מ"ט דע"א מהימן משום דמלתא דעבידא לגלויי לא משקרא ה"נ לא משקר או דלמא טעמא דע"א מהימן משום דהיא דייקא ומינסבא והכא כיון דאית לה קטטה לא דייקא ומינסבא תיקו עכל"ה וברש"י שם וז"ל מ"ט דקטטה דתנן במתני' כי אמרה מת בעלי לא מהימנא. דמשקרא מרוב שנאה מתכוונת לאסור עצמה עליו דאמרה בדדמי כל מקום סכנה שראתה אינה נותנת דעתה לומר שמא לא מת ולא אנשא דהואיל וסני' לי' לא דייקא כולי האי עכ"ל ובתוס' ד"ה איכא בינייהו וז"ל ופי' למ"ד משום דמשקרא היתה יריאה כ"כ לשקר כיון דרחמא לי' ולמ"ד דאמרה בדדמי כיון דיש קטטה בדבר מועט אמרה בדדמי ול"ג דארגילא היא כי לעולם יש לחוש שתשקר כיון ששונאתו וא"ת ואמאי לא תשקר והלא היא משקרת שאמרה גירשתני בפני פ' ופ' ושיילנא להו ואמרו להד"מ וי"ל דזה לא היתה עושה שתשקר לומר מת בעלי ואם יבא תצא מזה ומזה וכל הדרכים האילו בה עכ"ל והרמב"ם בהל' גירושין פי"ג הל' א' כתב וז"ל האשה שאמרה לבעלה גרשתני בפני פ' ופ' ובאו אותן העדים והכחישוה ואח"כ הלכה היא ובעלה ושלום בעולם ובאה ואמרה מת בעלי אינה נאמנת שזו הוחזקה שקרנית ורוצה להשמט מתחת בעלה בא ע"א והעיד לה שמת בעלה לא תנשא שמא היא שכרה אותו ואם נישאת לא תצא שהרי יש לה עד עכ"ל והקשו עליו דלמה נתן טעם חדש שלא הוזכר בש"ס שוב הקשו עליו דהא הוא פסק דע"א נאמן מטעם עבל"ג א"כ ע"א בקטטה נאמן ולמה פסק דאינו נאמן ותו הקשו דלא מחלק בין התחיל הוא להתחילה היא בקטטה ולפמ"ש הרמב"ם י"ל הטעם משום שמשקר א"כ בהתחיל הוא לא שייך הטעם שמשקרה כמבואר בש"ס ותוס' לעיל ולכן הרא"ש ז"ל מהפך פי' של הא"ב התחיל הוא בקטטה יעי"ש [בהה"מ ובכ"מ] ולע"ד יש לתרץ דהנה התוס' שתירצו דיראה לשקר משום חומר ודבריהם לכאורה בלתי מובנים דהרי חזינן ששקרה ובספר עצי ארזים הקשה דכי יגרע זה מהוחזק כפרן בממון דאינו נאמן שוב לומר פרעתי ולמה תהי' נאמנת לומר מת מכיון שכבר שקרה והוחזקה כפרנית ומאריך שם. אך באמת נלפע"ד דלק"מ דהרי חזינן בכפרן שצריך דוקא להיות מוחזק כפרן לאותו ממון אבל בממון אחר הגם שהוא כפרן בממון אחר ורצה לגוזלו מ"מ אמרינן דזה הממון של עתה לא יגזול ואומר אמת כן ה"נ נהי דאשה אמרה שקר שגירשה בעלה משום שרצתה להשמט ממנו אבל עכ"פ לא תאמר שקר להתנשא לאחר ולאסור עצמה לשניהם ומש"ה לא דמי להוחזק כפרן ומה שאינה נאמנת בקטטה שאמרה מתחלה גרשתני ובאו עדים ואמרו להד"מ הוא רק מטעם כיון ששנאה אותו חיישי' שמשקרת ובזה א"ש לשון רש"י הנ"ל שפי' דמשקרה מרוב שנאה מתכוונת לאסור עצמה עליו וקשה למה לא פי' כפשוטו שחזינן שמשקרת כמו שמשקרת שנתגרשה כן משקרת עתה שאומרת מת אך לפמ"ש א"ש דהיא לא הוחזקה לזה לכפרנית דמשום חומר שבסופה לא תשקר עתה רק דחיישי' דמשקרת דרוצה לאסור עצמה במכוון כיון שיש שנאה כ"כ ביניהם שמעיזה פני' לומר שנתגרשה בשקר מחמת גודל השנאה חיישי' דמשקרה לאסור עצמה עליו ובאמת שרש"י מדייק פי' מהמשנה שאמרה קטטה בינו לבינה א"נ ואם הטעם משום שהוחזקה כפרנית הי' להמשנה לומר אשה שהוחזקה כפרנית א"נ (ואם נאמר שאפי' בלא הוכחשה א"נ כדברי עצי ארזים שנביא לקמן מ"מ להש"ס דידן לא מיירי המתני' מזה) א"ו שהטעם רק משום שחיישינן כיון ששונאתו כ"כ שרוצה להשמט ממנו משקרת ור"ש [ב"א] ס"ל הטעם משום בדדמי שע"י השנאה חיישינן שאימרת בדדמי אבל למשקרת במזיד לא חיישינן ע"י שנאה כיון שיש חומר בסופה ורק מחמת שנאה גוזרת עליו מיתה בכח מדמה בלבה שמת ולפ"ז לא מהני אפי' אומרת קברתיו אפי' לר"ש [ב"א] דהטעם משום בדדמי [ולכאורה בקברתיו ל"ש חשש של בדדמי] דהא לפי האמת האשה הזאת הוחזקה כפרנית לאמר שקר ורק דאנן אמרי' לזה לא הוחזקה כפרנית שתשקר במקום חומר שבסופה אך אם עכ"פ חיישי' לדדמי א"כ כיון שגוזרת עליו מיתה ע"י דמיונה ולא תביא החומר שוב משקרת [לומר קברתיו] כדרכה שהוחזקה לכפרנית ומש"ה לא מפליג הגמ' בין קברתיו ולא קאמר א"ב קברתיו וכמו שהקשו הרשב"א והרא"ש ז"ל בתוספותיו דלפמ"ש אפי' לר"ש [ב"א] לא מהני קברתיו כנ"ל וקאמר הגמ' א"ב התחיל הוא דבהתחיל הוא לא שייך שנאה ולפיכך לר"ח דס"ל משום דמשקרת היינו משום שנאה ובהתחיל הוא אינה שונאתו ולמ"ד משום בדדמי אפי' התחיל הוא חיישינן דלמא משום קטטה גוזרת עליו מיתה דקל בדמיונה ושוב אבעי' ע"א בקטטה מהו אם טעמא דע"א משום דעל"ג וה"נ על"ג או משום דייקא והכא לא דייקא ולפי הנ"ל דהך אבעי' לא אזלא כלל רק למ"ד משום דבקטטה אמרה בדדמי אבל למ"ד דמשקרת וכפי' רש"י ז"ל דרצונה לאסור עצמה עליו אין לספק כלל דודאי (אינה נאמנת) [אינו נאמן] דהנה בתוס' יבמות צ"ג ע"ב ד"ה ביבמה כ' וז"ל וא"ת מאי קמבעי' להו הא ודאי טעמא דע"א משום דדייקא ומינסבא היא כדמוכח לעיל ואור"י דמבעי' להו הא דסמכי אדיוקא דידה משום דעל"ג הוא עיקר הטעם ולהכי יש לסמוך אדיוקא זוטא כי הכי דלא דייקא כולי האי משום דרחמא לי' או דלמא עיקר טעמא דע"א משום דדייקא והואיל וכן בעינן דיוקא רבה והכא כיון דרחמא לי' לא דייקא כילי האי כו' יעיי"ש א"כ בכה"ג שרוצת לאסור ע"ע בודאי אינה מדקדקת כלל שהרי בכוון רוצית לאסור עצמה עליו א"כ בודאי לא מהני עבידא לגלויי לחוד וא"ו דהאבעי' רק למ"ד משום דאמרה בדדמי והר"ם ז"ל שפסק לחומרא כמ"ד שמשקרת [א"כ א"ש מה שפסק] אין ע"א נאמן הגם שקיי"ל שהטעם משום שעל"ג דעכ"פ בעי קצת דיוקא כדברי התוס' ז"ל ולא מבעי' לן רק למ"ד שאמרה בדדמי דאז יש לספק דלמא הטעם דע"א משום דעל"ג ומצרפי קצת דיוקא דידה וכמ"ש התוס' ז"ל אבל להרמב"ם ז"ל שפסק משום דמשקרת ורוצת לאסור ע"ע בודאי שאין ע"א נאמן ושפיר פסק לחומרא שאין ע"א בקטטה נאמן והטעם כמו בכל התורה שאין ע"א נאמן בדבר שבערוה ורק באשה האמינו משום שהדבר בעצמו אמת משום דיוקא וכעין שכ' התוס' [הנ"ל] כן נמי לשיטת הרמב"ם ז"ל אבל אם מתכוונת לאסור ע"ע לד"ה אין ע"א נאמן וחיישי' למשקר היינו שהיא שוכרתו והא דבגמ' לא הזכיר טעם זה דבגמ' אזלא האבעי' אליבא דמ"ד משום שאומרת בדדמי ואליבי' לא שייך חשש שוכרתו ומש"ה א"ש נמי שפסק הרמב"ם ז"ל ולא מחלק בין התחיל הוא הקטטה וכנ"ל משום די"ל דבאמת הך סברא רחוקה דבהתחיל הוא אינה שונאתו הרי חזינן לפנינו ששונאתו שאמרה שקר בפנינו מה שאין אשה מעיזה כלל ורק כיון שלא מצאו שום נ"מ אחריתי ביניהם לזה הוצרכו לדחוק כדי לאשכוחי איזה חילוק ביניהם דאל"כ במאי פליגי וא"ל דהנ"מ הוא בע"א דאם הטעם משום דמשקרת לא מהני ואם הטעם בדדמי מהני ז"א דהא לא איפשטא האבעי' ודלמא הטעם נאמנות ע"א משום דייקא ולא משום על"ג ואז אפי' למ"ד דהטעם בקטטה בדדמי ג"כ לא מהני ע"א דלא דייקא ומש"ה הוצרך לאשכוחי נ"מ דארגיל הוא קטטה אבל לדברי הרמב"ם ז"ל דס"ל דהטעם משום על"ג כמו [שפסק פי"ג מה"ג דע"א במלחמה נאמן והיינו כהרי"ף ביבמות דקט"ו] שפשטינן מהא דדגלת [דע"א הוא משום דעביד' לגלויי] וכמבואר בדבריו בהדי' [בסוף ה"ג] א"כ למ"ד דבקטטה הטעם משום דאמרה בדדמי ע"א נאמן משום דעל"ג ודייקא קצת וכדברי התוס' דף נ"ג הנ"ל ולמ"ד משים דמשקרת ומתכוונת לאסור א"ע א"נ ע"א בקטטה א"כ שפיר יש נ"מ בין המ"ד לא צריך לחילוק הרחוק לומר דבארגיל הוא קטטה לא משקרת ודו"ק כי זה ברור בדעת הרמב"ם ז"ל לפע"ד וא"כ לפ"ז י"ל דבזה תלי' נמי אם מומר הוי קטטה דאם הטעם משום שנאה ורוצית לאסור ע"ע במומר לא שייך זה דבלא"ה אסורה עליו ולמ"ד משום בדדמי גם במומר שייך הטעם בדדמי ואינו נאמן וזה היפוך מדברי הב"ש ז"ל [סי' י"ז ס"ק קמ"א] וכן רוצה לומר בתשו' נ"ב [מה"ק סי' מ"ב חא"ה] וא"כ בנ"ד דבלא"ה נאסרת על היבם משום שנישאת בלא גט מבעלה בעודו בחיים וכיון שנאסרה לא שייך הטעם דמשקרת לאסור ע"ע דבלא"ה אסורה ולא נשאר הטעם לאסור רק למ"ד דלא דייקי ולהא לא חיישי' לדידן דקיי"ל דע"א נאמן מטעם על"ג וכדברי הרי"ף והרמב"ם ז"ל ורוב הראשונים וא"כ בכל גווני נאמן ע"א ואך דזה קשה לפסוק כן משום דהא בעי עכ"פ דיוקא זוטא והייני משום חומר שבסופה והכא מאי חומר איכא דהא בלא"ה נאסרת בכל החומרות ויעוין בנ"ב [שם] מה שמפלפל בענין דייקא לנגד השני אך בלא"ה לא קשה דהא כתבו התום' [הנ"ל בדף צ"ג ע"ב] דרגילה לדקדק עכ"פ וא"כ שפיר מצרף דיוקא המעט עם ע"א (דלא) משום דעל"ג: