שו״ת דברי חיים – חלק א – קטע 74

והנה בנידון השם מטל לא ידעתי ידידי מה זאת עלתה על לבבו לאמור כי בעירם נקרא כמו פת"ח חריף כי הלא בפה מלא כתב מעכ"ת כי הי' ראוי לכתוב מאטיל באל"ף רק פן יטעו לקרות האל"ף בקמ"ץ וא"א שקריאת שם זה בקהלתכם כעין חטף פת"ח חריף מה ענין אל"ף לכאן בודאי אין כותבין בריינדל באל"ף לכן לפי הנראה לי שלעולם בקהלתכם קורין כמו בכל שארי העיירות בגליל זה כי לא רחוקים אנחנו זה מזה והכל שם אחד ורק מחמת רהיטת הלשון נראה קצת כמו בפת"ח חריף אם ידמה כן במחשבתו ואם יכוין מחשבתו לפת"ח ממש ידמה שקרי אתה בפת"ח ממש כאשר כ"כ הצ"צ והבאתיו בתשובתי הראשונה והצ"ץ הסכים לכתוב בכה"ג כאשר נמצא בס"ג הישנים והב"א בט"ג במחכ"ת השיא דעתו ולכן הניחו בצ"ע והאמת כאשר אתי הפירוש בחי' ורמזתיו בתשובתי הראשונה למעכ"ת כאשר יראה מעכ"ת במשרים בעיונו בצ"ץ כי כוונתו פשוט בכה"ג שלא ניכר היטב סומכים על הס"ג הישנים וכן נמי בנ"ד שאין הקריאה ברורה מחמת מהירת המבטא סומכין אס"ג הישנים לכתוב מטל ולפע"ד ראיתי פה בין המונים שכותבים מאטל בפת"ח כי כן הוא נקראת בפת"ח ממש ורק הם אין מדקדקין שלא לכתוב האל"ף עבור הטעות וגם הרבה מנקדים ועושים נקודת פת"ח תחת האל"ף אבל עכ"פ נראה הדבר בבירור שקורין אותה בפת"ח ממש לכן בגט שאין כותבין אל"ף במקום פתח ובפרט במקום שיש לטעות בודאי כותבין מטל כנ"ל דבר ברור. אך לדעתי אם יוכל בנקל לחקור אצל מסדרי הגיטין הבקיאין הסמוכין האיך כותבין שם מטל ואם כותבים מטל בודאי אין לחוש ויוכל לתתו. דברי ידידו דבש"ת ומבקש אהבתו אהובו לנצח כו': סימן עה להרב כו' בק' איקאהן במדינה איטאליא:

מכתבו הגיעני והנני להשיב כאשר הורוני מן השמים וז"ל השאלה אחלה נא פני רו"מ יורני ויודיעני דעתו העליונת בדבר הלכה דשייך לענין שמות הגיטין כי הנה המנהג פשוט אצלינו להרבות שמות הילדים ביום המילה וכמעט רוב בני אדם יש להם ב' ג' או ד' שמות אלו ואלו נצרפין כגון אברהם משה דוד יצחק אבל אינן נקראין בפי כל אחד כ"א בשם ראשון או בשם ראשון ושני ביחד ויתר שמותיהם כמעט אבד זכרם וכן בענין החתימה אינם חותמים כ"א בא' או בב'. ולענין קריאתו לתורה הנה אין אתנו סדר קבוע כי כפי ידיעת הקורא אותו לעלות כן נקראים אחד מאריך ואחד מקצר ואין סדר אתם בכתובה המה מדקדקים לכתוב כל השמות שלהם ולהיות כי ראיתי בזה חילופי דיעות בפוסקים וחילוקי סברות בין רבני אשכנז ורבני ספרד יהי נא חסדו לברר וללבן הלכה זו לסמוך עלי' למעשה עכ"ל השאלה:

תשובה הנה מקודם נציע כלל הדין. הנה מבואר בש"ס גיטין ל"ד ע"ב וז"ל ההוא דהוו קרו לה מרים ופורתא שרה אמרי נהרדעי מרים וכל שום שיש לה ולא שרה וכ"ש שי"ל עכל"ה ופסקו כל הראשונים דאפילו אתחזק במקומו בשני השמות רובא קורין מרים ופורתא שרה כותבין מרים דמתקרי' שרה ואם כתב שם המיעוט דהיא שרה וע"ש הרוב כתב וכל שום יש פוסלין כיון שעשה הטפל לעיקר וכן פסקו הש"ע ומור"ם ז"ל [בסי' קכ"ט ס"ב] אך אם כתב שם המיעוט בפירוש וע"ש הרוב כתב דמתקרי' מרים כשר כמבואר בש"ע [שם] וכ"כ הב"ש ז"ל וכן הסכימו להכשיר כמעט כל הפוסקים מלבד מהראנ"ח ז"ל שחוכך להחמיר אבל בטלה דעתו נגד כל הפוסקים שמכשירים בכתב שם הטפל וע"ש העיקר כתב דמתקרי' פ' כגון שרה דמתקרי' מרים דכשר. אך לכתחלה החמירו הג"פ בשם מהריב"ל ז"ל והב"ש ז"ל כך לסברת מהראנ"ח וצריכים לזהר לכתוב שם העיקר קודם ואח"כ דמתקרי פ' שם הטפל זה א' מהקדמות שצריכין אנן לנ"ד. והנה איזהו שם העיקר הנה מה שהרוב קורין איתה זה מקרי עיקר ומה שהמיעוט קורין נקרא שם הטפל וכדאמרי' בש"ס רובא שרה וכו' ופירש"י ז"ל וז"ל מרים צריך לכתוב בגט שהוא עיקר והדר וכ"ש דאית לה עכ"ל אך מהרא"י ז"ל בת"ה [א"ה אולי הוא בסי' רל"ד] חידש דאזלינן בתר השם שקורין לו לס"ת וזה מקרי שם העיקר ושם שקורין לו בפי כל נקרא פורתא כגון יצחק המכונה אייזק כותבין יצחק כמו שנקרא לס"ת אפילו אם הרוב קורין אייזק ואפילו שנקרא בפ"כ אייזק אפ"ה שם שנקרא לתורה הוא העיקרי וכוותי' פסקו רוב הפוסקים הגם שמהרח"ש ז"ל שדא נרגא בראיות מהרא"י ז"ל מהרא"ש ז"ל מ"מ לדינא פסק כוותי' וכן פסק הג"פ וכן נוהגין במדינתינו עפ"י סדר הגט שבידינו שכתב וז"ל אבל אם עלה בתורה וחותם תמיד בשם הטפל לבד יש לכתוב תחלה שם הטפל ואח"כ שם העיקר ואפי' אם עולה בתורה וחותם תמיד בשם א' ונקרא בפ"כ בשם האחר יש לכתוב תחלה השם שעולה בתורה וחותם תמיד עכ"ל ובמכתב אלי' ז"ל כתב וז"ל בשער ד' סי' י"ד ואשר נראה דהרב ז"ל בשיטת מרן קאי להוכיח במישור מדברי הרא"ש דהשם שחותם ועולה בו לתורה הוא העיקר ובעיני יפלא כי דברי הרא"ש ז"ל בפ' השולח כך הם והא דאמרי' לקמן כתב חניכתו כשר וכך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין משמע דאפילו לכתחלה א"צ לכתוב עיקר השם י"ל דמיירי התם בחניכה שמכירין אותו בכ"מ והכל קורין אותו בשם זה אלא כשהוא חותם בשטר או קורא בתורה קוראין אותו בשם המובהק להכי סגי בשם חניכה לחוד עכ"ד והשתא ניחזי אנן איך משתמע מדברי הרא"ש שהשם שהוא חותם בו ונקרא לתורה הוא העיקר אדרבא איפכא שמעי' בהדי' שהשם שקורין לו הכל הוא העיקר הגם שהוא חניכה שהרי כך היו נקיי הדעת עושין שלא היו כותבין שם המובהק הגם שהי' חותם ונקרא לתורה אלא בחניכה מפני שהכל קוראין אותו בה עכ"ל ובאמת כבר קדמוהו בקו' בס' שו"ת פ"י ואפ"ה לדינא לא מצינו חולק על מהרא"י ז"ל ומקדמינן שם שקורין בו לס"ת וע"ש הנקרא בפ"כ כותבין דמתקרי וגם הרדב"ז ז"ל פסק כמהרא"י ורק שמחלק כשאינו רגיל לקרות בתורה רק לפעם בכמה שנים בכיוצא בזה לא אזלינן בתר הקריאה יעו"ש בדבריו. ג' החתימה הוא ג"כ שם העיקר נגד מה שנקרא בפי כל וז"ל הסד"ג שבידינו כנ"ל והוא מס"ש ומהרמ"א ז"ל ומשארי האחרונים אך כשהקריאה [לתורה] והחתימה סותרים מכריח ומצטרף שם הנקרא בפי רוב להיות נקרא שם העיקר כגון אם עולה לס"ת אברהם וחותם עצמו משה אם נקרא בפי רוב משה אז שם החתימה שהוא ג"כ משה מצטרף למיהוי רוב נגד שם שעולה לקרות בתורה וכותבין משה דמתקרי אברהם ואם נקרא בפי רוב אברהם מצטרף שם הנקרא לעלייתו לס"ת וכותבין אברהם דמתקרי משה ויעוין בג"פ [סי' קכ"ט ס"ק פ"ז] שכתב כן לדינא אך בזה עדיין יש מתחככים לומר דאין לכתוב דמתקרי ע"ש החתימה כיון שלא נקרא בפה ורק שחותם עצמו כן ולא שייך לשון דמתקרי על החתימה ויעוין בזה בס"ש ובט"ג. ד' שם הנשתקע אין לכתוב כלל ואם כתבו נראה מדברי הב"י דהגט פסול ומתשו' מהר"ם מינץ נראה שמכשירו ולכתחלה העלה הג"פ ז"ל לכתוב שני גיטין א' בשם א' ולא לכתוב כלל שם הנשתקע ובגט השני יכתוב שם הנשתקע לחוד אך יותר טוב לכתוב גט אחד ולכתוב אנא פ' בשם הנקרא עכשיו כגון אם הי' שמו משה ונשתקע והכל קורין לו אהרן כותבין אהרן שם של עכשיו דאתקרי משה משום דלשון אתקרי משמע שהי' נקרא כן או לפעמים נקרא כך אך לא נקרא כן בקביעות כן העלה הג"פ ז"ל [בסי' קכ"ט ס"ק צ"ז] ומ"ש ברמ"א ז"ל [סעי' ט"ז] דאם אינו רגיל בשם יכתוב דמתקרי ע"ש הנשתקע ט"ס הוא בדברי הרמ"א ז"ל דהלא דמתקרי פירושו שעכשיו נקרא כן ואתקרי משמע שלא נקרא עכשיו כן רק באקראי או שהי' נקרא כן מאז ועכשיו לא נקרא בזה השם כ"כ הג"פ [שם ס"ק פ"ג] וכ"כ בשו"ת גינת ורדים וכתב שמצא כן הגירסא ברמ"א ז"ל שעם ספר נ"ש וכן העלו יתר האחרונים ודברי הט"ג ז"ל [בליקוטי שמות סקל"א ובתשו' ב"א סי' פ"א] לא ברורים אצלי בזה וכן עשינו מעשה ואם ירצו להחמיר יוכל לכתוב דהוי מתקרי כמבואר זה בג"פ ז"ל הן הנה ההוצעות הנצרכים (לב"ד) [לנ"ד]:

ומעתה בנ"ד הדין מתחלק לכמה אופנים אם נקרא בשם מילתו עד"מ אברהם יצחק משה אהרן ונשתקע שם אברהם יצחק ואין נקרא בפ"כ רק משה אהרן וכן נקרא לס"ת חותם עצמו כן משה אהרן יכתבו משה אהרן דאתקרי אברהם יצחק משה אהרן דבאמת על שם הנשתקע אין כותבין אותו כלל רק מחמת דכן המנהג במדינתכם אפי' נשתקע שמות הראשונים בכתובה כשבא לכתוב כותבין כל השמות כמו ביום מילתו זה ודאי לא מקרי נשתקע דהרי עדיין כשישא אשה אחרת יכתבו בכתובה שמותיו אברהם יצחק משה אהרן גם בגט צריך לכתוב לעיקר השם מה שנקרא בפ"כ וע"ש מילתו דאתקרי הגם שבט"ג להמחבר הגאון מהרא"מ [הנ"ל] העלה דאין לכתוב דאתקרי רק על שקורין אותו ברגילות ועל שם של פרקים כותבין דמתקרי בחיבורי ובתשובה הארכתי דלא כן הוא לדעת רוב הפוסקים ודבר מוכרח מצד עצמו כיון דאנן נהיגין לכתוב באיש שנקרא בפ"כ נחום ולס"ת קורין אותו מנחם או שנקרא לס"ת ברכי' וקורין אותו ברוך בפ"כ כותבין בגיטין, מנחם דמתקרי נחום או ברכי' דמתקרי ברוך ואין כותבין דאתקרי וזה מנהג בכל מדינות אשכנז א"כ אי' איפוא לומר דמתקרי שייך במה שרק לפעמים נקרא כן הלא עינינו רואות שלא כן הוא בלשון מדינתנו וכן נהגו כל גדולי הדור מאז לכתוב ע"ש הרגיל דמתקרי וע"כ בשם שאינו רגיל כותבין דאתקרי וכל קורא שיש בו דעת אם יראה בגט שינוי מהכתוב בגיטין הרגילים שבשארי גיטין כותבין דמתקרי ע"ש הרגיל וכאן כתוב בגט אתקרי בודאי ידעו שהכונה לומר שרק לפעמים נקרא כן והדבר ברור לכתוב אתקרי על שם מילתו ולכאורה עלה על דעתי למיכתב דהוה מתקרי כמ"ש הריק"ש ז"ל מביאו הג"פ ז"ל אולם דהוה מתקרי משמע שעתה לא נקרא כן כלל ובמדינתכם הואיל דהמנהג לכותבו בכתובה ואם ישא אשה אחרת יכתוב בכתובה שם מילתו א"כ עדיין נקרא בשם זה ולא נשתקע לגמרי ולא שייך למיכתב עליו דהוי מתקרי ולכן לדעתי יותר נכון לכתוב שם הנקרא בפ"כ וחותם בו ונקרא בו לתורה עד"מ שנקרא בפ"כ ולחתימה ולתורה משה אהרן יכתוב בגט משה אהרן דאתקרי אברהם יצחק משה אהרן. והנה הט"ג [בליקוטי שמות ס"ב וסט"ו] רוצה לומר דאם לא נשתקע לגמרי שם הראשון כמו נ"ד לכתוב שם הראשון דהיינו אברהם יצחק משה אהרן וע"ש קריאתו בפי עולם מתקרי דהוי רק כקיצור השם וזה לפע"ד דבר שאינו בשלמא קיצור השם ניכר שהוא קיצור מעיקר השם אבל הכא יש חשש פסול בגט דלפי פשטות הרמב"ם ז"ל שכתב וז"ל בהל' גיטין פ"ג מי שהי' לו שני שמות וכן אשה שיש לה ב' שמות כשמגרש כותב שמו ושמה שהם רגילים בו יותר ואומר איש פ' וכ"ש שיש לו גירש אשה פ' וכ"ש שיש לה ואם כתב חניכתו וחניכתה כשר כתב השם שאין יודעין בו ביותר וכתב וכ"ש שיש לו ה"ז פסול עכ"ל ולא מחלק כלל משמע שעיקר השם מה שנקרא בפי הרוב שיודעים ורגילין בו ושם השני הוי טפל ולכן בודאי שאין לנו לעשות ההיפיך מדבריו ז"ל להקדים שם שאין בקיאים בו ביותר ובשלמא בקיצור השם כגון חקין מיצחק אם יכתבו יצחק ידעו הכל שזה המגרש ששמו חקין שהוא קיצור מיצחק משא"כ בשני שמות גמורים כמו הכא אברהם יצחק משה אהרן הגם דאם כתבו שניהם בפירוש להרמ"א ז"ל ולהרבה מהראשונים ז"ל כשר מ"מ יש לנו רב גדול מהראנ"ח דס"ל לפסול אפילו בכתב מתקרי ע"ש העיקר ולכן לפענ"ד נראה דזה דרך היותר נכון לכתוב כה"ג משה אהרן דאתקרי אברהם יצחק משה אהרן ואם יש מי שחוכך בזה יתן עוד גט שני ויכתוב בו רק משה אהרן לחוד ובדיעבד סגי גם בזה דהוי כחניכה שהכל קורין אותו דכשר לכ"ע בדיעבד וכ"ז באופן דנקרא משה אהרן וכן קורין אותו לס"ת וכן חותם עצמו רק דשם מילתו הי' אברהם יצחק משה אהרן יכתוב כנ"ל אך לפמ"ש מעכ"ת דבמדינתכם אין שום סדר בקריאת התורה ואין דבר מבורר בזה אזי הולכין בתר שם שחותם עצמו ואם חותם עד"מ יצחק לבד ונקרא בפ"כ משה אהרן ובשעת מילתו הי' נקרא אברהם יצחק משה אהרן וכ"כ בכתובה רק מהחתימה נשמט כל שמותיו ולא נשאר בחתימה רק שם יצחק ובפ"כ נקרא משה אהרן ונשמטו שמות אברהם יצחק ושם אברהם כמעט נשתכח רק מה שכותבין בכתובה אברהם יצחק משה אהרן אז שם החתימה עיקר וכותבין יצחק דמתקרי משה אהרן ודאתקרי אברהם יצחק משה אהרן ואם ירצה להחמיר יכתוב עוד גט שני ויכתוב שם המילה אברהם יצחק משה אהרן דמתקרי משה אהרן ודמתקרי יצחק הגם שעל שם החתימה אין כותבין דמתקרי מ"מ יש פוסקים מפורסמים שגם ע"ש החתימה כותבין דמתקרי ובגט שני סגי לכתוב דמתקרי ע"ש החתימה זה נלע"ד נכון לצאת כל הדיעות. ה' קרח תרי"ח פה מרחץ אובין: סימן עו לידידי אחי הרב הגה"ג החריף ובקי החסיד המפורסם כקש"ת מ' אביגדור נ"י האבד"ק דיקלא יע"א:

הנה בא מכתבך אתמול לעת ערב ופניתי תיכף נעיין בדבריך הנה דע לך אחי כי מדין הש"ס אין לנו רק זה הוא עיקר השם שנקרא בו ברוב והשמות הדומין לעיקר השם לפירוש התוס' [בדל"ד ע"ב ד"ה והוא] עיקרים הם לכותבם לפי פירושם את המשנה דאנשי ירושלים הי' כותבים החניכה יעי"ש ותבין בקיצור וגם הרי"ף והרמב"ם ז"ל לא הזכירו חילוקים אלו ורק ר"ת ז"ל [בהג"א שם בפ' השולח] הוא שכתב לחלק דקיצור השם אין לכותבו כגון בילא בילטא וכו' וידוע דברי מהר"י ברונא ז"ל בתשו' מביאו בס"ש שמפרש דברי ר"ת ז"ל דוקא דנקרא ברוב גם בשם בילא יעי"ש אך הס"ש הסיב דרכי מהרי"ב לסברא אחרת שגם הוא מודה דיש לכתוב בילא דמתקרי' בילטא ובכל שם עריסה כיוצא בו אף שכמעט נשתקע מ"מ כותבין שם העריסה ועל שם דהשתא כותבין דמתקרי וכן הכריע מהרי"ט ז"ל וס"ש לכתוב שם העריסה ודמתקרי ע"ש של עכשיו כמו חנה חנילא וכן פסק הב"ש ובט"ג ז"ל ערבובי דברים בכאן והמעיין בספרי ס"ג יראה דהרבה דיעות נוטות לכתוב רק שם של הקטנות אך הכריעו האחרונים לכתוב שם העריסה ומתקרי ע"ש הקטנות אך כ"ז אם הגט במקומה אך אם בכאן מקרי בפי כל המכירים אותה ובפרט במקום הבעל רק בשם גוטשא בודאי פסול אם כתב גיטל לחוד דמה לנו לשם שנתחזקה במקום אחר אם עיקר השם שבכאן לא כתוב בגט בודאי פסול אם כתבו רק גיטל ואפילו אם נשלח הגט מכאן פסול אם לא נקראת בכאן רק גוטשא והכי קראה לה וענתה ועוד כיון שנקראת גוטשא בודאי צריך לכתוב כמו שמצינו גבי אברמשקא שצריך לכ"ע לכתוב גם שידוע שם הלידה אברהם כמבואר בב"ש באות אלף וגם בשם מירל ומירוש הגם שהט"ג ז"ל כתב שם דהוי כשם אחד לא כן אנכי עמדי רק דהברת שי"ן במקום למ"ד הוי כשם אחר ובפרט גוטשא דהטי"ת הוא טי"ת שבורה והיא ממש אות אחר בודאי פסול אפילו בדיעבד ואין לנו הפעוטים לנטות מדעת חכמי' וזקנים שלפנינו ומה שרצית לחלוק בין אם החילוק הוא באות אחת או בשתים כמו זה חילוק איתא בהדיא בב"ש אבל בעל דמש"א ז"ל כתב דאין זה רק דקדוק עניות ולכן ידידי אחי אל תהא איסור א"א קל בעיניך ואם ראית בס"ש וסדרי גיטין מהראשונים כמה חשו ודקדקו הרבה ומי לנו חריף ועמקן ממהרי"ט ז"ל אשר בענינים כאלו החמיר מאד ובפרט שביטל דעתו נגד מי שלפניו כמבואר כ"פ בקונטרסו ולכן נלע"ד דאשה זו אינה מתגרשת בדיעבד רק שיכתבו גוטשא דאתקריא גיטל וכדרך שכתב הג"פ [סי' קכ"ט סקל"א וצ"ז] ותורת גיטין [סק"כ] דלא כט"ג [בליקוטי שמות סקל"א] או שיכתוב גיטל דמתקריא גוטשא ודרך הראשון יותר נכון בעיני משום שכאן לא נתחזקה רק בשם גוטשא ומאי לנו שבעיר אחרת הי' שם הלידה גיטל ואתה עם בד"צ שבקהלתכם תעשו בזה כפי מה שיראה לכם ואודות כתיבת שם גיטל גוטשא נלע"ד דכותבין גימ"ל וא"ו טי"ת שי"ן אל"ף דאינה נרגשת היו"ד בקריאה במדינתו והוי"ו נרגשת והגם שי"ל שגם הוא"ו אינה צריכה מ"מ יותר טוב לכתוב מלא כמבואר זה בס"ש ובג"פ הרבה פעמים וגיטל יכתוב כדרך שנוהגים במקומכם או ביו"ד או לא כי שם זה מצוי מאד וראוי לכתוב בגט כפי המורגל בין אנשים כן נלע"ד ואל תשגיח במי שאינו בקי היטב בסדרי הגיטין מהראשונים ז"ל ופוסח רק על דברי הב"ש ז"ל וט"ג כי מי שאינו בקי היטב והולך בתר סברת הכרס עתיד ליתן את הדין כי ח"ו אין זה סברות כרסיות רק מה שבחרו לנו ערומי לשון זקנינו קדושי עליון ברוח קדשם ועפ"י חקירות ודרישות וטורח גדול כמבואר למעיין בקונטרסים שחיברו ואנו אין לנו לחדש מדעתנו ועלינו להחמיר מאד בזה כי הוא איסור חמור ובקנה הזהיר מאד יעו"ש. פ' חקת תרי"ח לפ"ק מרחץ אובין: סימן עז לידידי אחי הרב הגה"ג החריף ובקי החסיד וירא ה' המושלם שלשלת היוחסין כקש"ת מ' אביגדור נ"י:

הנה הכרחתני להאריך בזה ולגלות לך טעמי כי מחמת שלפי דעתי הי' הדבר פשוט לזה כתבתי לך בקצרה אולם אתרי ראותי כי אתה ידידי אחי נבוך קצת לזה אמרתי לפרש באר היטב הנה פשוט בכל הפוס' שאין לדרוש שמות כלל ולבדות טעמים ולזה אין לנו אלא מה שהוחזק שמו כי עיקר כתיבת שמו הוא להיות מוכח מתוכו והוא עיקר הגירושין ולכן אין לנו רק שם שהוחזק בו וקוראין אותו יהי' מאיזה טעם שיהי' והגם כי בקצת תשובות רצו לומר ולדרוש טעמים אך המסקנא מכל האחרונים שאין לנו לבדות טעם חדש מלבינו בשביל איזה הוכחה אם לא שההוכחה מורגל לקרות למשפחה כזו או לכינוי כזה אבל לבדות דבר חדש שלא נשמע בינינו ורק להמציא טעם מכח דרש חז"ל זה אין לנו לומר ואם תעיין ידידי אתי תמצא זה בכל האחרונים וא"כ כאן מה לנו שאין לו שם הקודש לשם וואלף אין לנו רק כפי שהחזיק עצמו וקוראין לו כן בפי העולם ובאמת שבנ"ד י"ל שקראו כן ע"ש פרס שנמשל לזאב ודוב וכדרש חז"ל [קידושין ע"ב] אך לא בשביל [זה] אסור לשנות ולכתוב דב מכמה טעמים חדא דאין לחדש דבר וכנ"ל וגם טעם דאפי' אם הי' ידעינן בודאי כוונת קריאת שמו ע"ש זה מ"מ כיון שנקרא בער אשר שם הקודש דוב כנ"ל צריך לכותבו מלא דאם יהי' נכתב חסר א"כ לא יהי' שם קודש לשם בער דדב היינו זאב בלשון ארמי ואם כי בקרא יש קרי וכתיב אבל בגט דבעי לכתוב שמו כאשר הוא נקרא ואם לאו הוי שינוי השם דשם דב הוא כינוי רק לזאב ושם דוב רק לבער (ואין) [ואנו] צריכין לכתוב כאשר נקרא לכן יותר טוב לכתוב דוב לאשר כן הוא נקרא בשם הקודש לעלייתו לתורה והכינוי וואלף שייך לו עכ"פ כיון שוואלף נקרא בלשון תרגום דב נכלל בשם דוב גם הכינוי וואלף אבל אם נכתב דב אין שום רמז לשם בער וגם ישתנה מכפי קריאתו לתורה לזה ודאי גם אם הי' ידעינן כוונת קריאת שם זה לשם כך הי' מהראוי לכתוב דוב מלא ובפרט שמתחלה (אין) [אנן] מסופקין בכל זה ולכן ודאי אם יכתוב דב הוי שינוי השם ושם אחר הוא ופסול גמור ול"ד לשארי מלאים וחסרים דלא הוי שם אחר וגם דבל"ז הא עכ"פ כתב עיקר השם היינו עלייתו לתורה וקריאתו בפי העולם גם אם הי' לו איזה שם בשעת מילתו ונשתקע לא איכפת לן בזה וא"ל דזה לא הוי נשתקע ממש מ"מ עכ"פ בדיעבד ודאי כשר אם כתב שם היותר מורגל משא"כ אם נכתוב דב דודאי הוי פסול גמור ומה שמצאת שחתם באגרת לבתו רק בשם וואלף הנה כיון שמורגל בפי הכל לקרותו בשם וואלף בער ודאי מהצורך לכתוב כאשר נקרא בפי כל ורק אם הי' ברור שחותם עצמו תמיד רק בשם וואלף הי' מקום לספק אם אולי צריך לכתוב גם והמכונה וואלף לרבות שם חתימתו והיינו לדעת הט"ז שמחמיר בכיוצא בזה אבל באמת לפי מסקנת האחרונים אין הדבר כן וחתימתו לא הוי רק קיצור ובפרט שבנ"ד אין ראי' רק מאגרת אחת אין לחוש ולכתוב גם והמכונה וואלף רק שמעון דוב המכונה וואלף בער. ומה שנסתפקת אם צריך להושיב ב"ד ולומר לו שאסור להחזירה דע לך אחי ידידי שלפי מנהגינו כעת שמבטלין כל התנאים אין לחוש לקלקולא כמבואר בבית מאיר ובנוב"י [מה"ק סי' י"א] ובאבני מלואים [סי' י'] וא"כ לא שייך כאן רק טעם הרמב"ם ז"ל דצריך להודיעה כדי לייסרה והיינו משום שפוסק לחומרא כשתי הלשונות [במס' גיטין מ"ו א'] אבל לטעם זה אין צריך להודיע לבעל רק להצריך לומר שמגרשה בשביל זה כדי לייסר בנות ישראל ולא תהי' פריצות וכמבואר בלח"מ [שם] וא"כ לזה סגי (בהשבעה) [בהודעה] לה לחוד ולא להושיב ב"ד וגם לדעתי נראה מדברי הרמב"ם ז"ל דלא בכל האומר שאשתו זינתה צריך להודיע רק ביצא שם רע ואינה נוהגת בשום צניעות דז"ל [בפ"י מה' גירושין הל' י"ב ומפני מה וכו' גזירה שמא תנשא לאחר ותעשה תשובה וכו' ע"ש]: