שו״ת דברי חיים – חלק א – קטע 75

והנה לכאורה באמת טעמא בעי מדוע שינה מדברי הברייתא [גיטין דף מ"ו ע"א] דטעמא הוא שמא נמצא הדברים בדאים ולמה לי' לחדש שתעשה תשובה אך נלע"ד דהרמב"ם ז"ל קשה לי' בדברי הברייתא [שאמרה] ויאמר אלו הייתי יודע ולכאורה הא גם בלא אמירתו אם הוא שותק אנן מי שתקינן אך באמה י"ל דאין זה תנאי גמור רק כפילת דברים ולא הוי רק לעז אך דבאמת לפי מה דמבואר בחי' ר"נ ורמב"ן בגיטין דלא צריך כאן תנאי גמור כיון שהוא בדבר שכבר עבר היינו דאם היא לא זנתה אינו מגרש ולכן אינו צריך תנאי גמור וא"כ הדק"ל אטו אנן מי שתקינן לזה ס"ל להרמב"ם ז"ל דודאי מש"ר אינו רק באם היא פרוצה גם אם הקול שקר כיון שהיא פרוצה דעתו לגרשה ורק החשש הוא שמא נמצא הדברים בדאים ותהי' מעתה אשה צנועה ואם הי' יודע כן לא הי' מגרשה וזה שוב הוי להבא וא"כ צריך תנאי גמור ולכן לא הוי רק לעז שהבעל יאמר כן אבל אנן שתקינן ולכן נראה מזה דהרמב"ם לא מצריך להודיע לה רק דאם [היא] פרוצה ומדברים ממנה אבל בבעל שבא ואמר שחושד לאשתו לא שייך כלל טעם שיווסרו וגם טעם קלקולא לא שייך דא"כ בכל מידי יוכל לומר כן ובודאי שאין אדם מגרש אלא מצא איזה דבר שנאה וכמבואר בב"ש ז"ל וא"כ נימא אלו הייתי יודע שלא כן הוא לא הייתי מגרשה א"ו רק בדבר שראוי לחוש כגון בפרוצה שמדברין מינה אד יש לחוש כנ"ל אבל באחד (שרסר) [שאמר] שחושש לחשד לכ"ע א"צ להודיע כלל ולכן מעולם לא שמעתי ולא ראיתי נוהגין כן כי חשש קלקול לא שייך בזמנינו שמבטלין כל התנאים ודעת הרמב"ם היא רק להודיע לה באם היא פרוצה כנ"ל אבל לא להושיב ב"ד ולומר לו ולכן ידידי כבר יצא במה שתווסר שמגרשה בשביל זה לפניך וסגי בזה לצאת גם לדעת הרמב"ם ז"ל אבל ח"ו מספק מחשש רחוק לבייש בת ישראל במקום שלא נשמע עלי' דבר ומחמת נחיצת מוכ"ז לא יכולתי לעיין בדברי האחרונים היטב ולפ"ד הדבר פשוט מאד אך אתה בשכלך הזך פלס הדבר היטב עם איזה לומדי קהלתכם מחמת חומר איסור א"א וה' עמכם ותביאו על האמת והי' שלום כנפש אחיך דבש"ת בלונ"ח הק' חיים הלברשטאם: סימן עח

שאלה בא' שנקרא שמו לס"ת אהרן והעולם קורין אותו ארון בקמ"ץ וכתבו בגט אהרן המכונה ארון ורצו לפוסלו דארון הוא מלה עברית ושייך לכתוב דמתקרי והוא פסול:

תשובה הנה באמת מסתימת דברי הב"ש בשמות משמע דכל שאינו שם ממש גם שהוא מלה עברית כותבין המכונה יעו"ש בשם איסר ובשם גדיש ובשם שעיי'. אך יש מקים לבע"ד לחלוק וביש"ש כ' בהדי' צפורה דמתקרי פורה משום שהוא מלה עברית והנה בג"פ [סי' קכ"ט ס' ט"ז] כ' ג' חלוקים בזה באם הוא שם העצם כ"ע יודו הב"י ומור"ם ז"ל דכותבין דמתקרי בין שהוא שם הקודש או שם חול ואם הוא רק כינוי בעלמא לגעגועין בודאי כותבין רק המכונה ומשמע מדבריו אפי' הכינוי הוא שם קודש מ"מ כותבין רק המכונה דכן כ' לכתוב המכונה שבתולה שהוא שם הקודש משום שהוא רק כינוי בעלמא וא"כ לפי"ז משמע דיש לכתוב בנ"ד המכונה ארון כיון דאינו רק כינוי אך בחילוק הג' כתב היכא דשמו אברהם ומתקרי ארי' ע"ש גבורתו בזה מחולק הב"י ומור"ם דלהב"י כותבין המכונה ולמור"ם ז"ל כותבין דמתקרי הואיל והוא שם הקודש וסותר לכאורה דברי עצמו בתוך כדי דיבור. ורציתי לחלק דבשלמא שם שבתולה אינו כינוי לשם אחר אבל ארי' דהוא כינוי יוצא משם יהודא ע"ש גור ארי' יהודא הוי כשם אחר ומש"ה כותבין דמתקרי. אך הלא כ' שם דגם בשם אשר יכתבו המכונה כשר למור"ם ז"ל הגם דשם כשר אינו כינוי לשם אחר וכ"כ עוד זה גבי כינוי קמאי דלמור"ם ז"ל כותבין דמתקרי הרי דלהג"פ כיון שהמלה היא עברית כותבין דמתקרי. אך באמת גבי שם יחזקי' המכונה חת או חז כ' בהדי' בט"ז ובטיב גיטין המכונה חז הגם דהוא מלה בלשון עברית ע"ש חזיון וכ' שם בטיב גיטין דאין קפידא לכתוב דמתקרי או המכונה וגם בלא"ה נ"ל דבדיעבד אם כתב כה"ג על דמתקרי המכונה כשר והנה באמת לא מצינו דבר זה דפסול אם שינה לכתוב המכונה במקום מתקרי או איפכא ורק הב"ח והמג"ש ז"ל המה המציאו לפסול והנה בתשו' הגאונים בתראי [סי' ג'] בשם המג"ש כ' שם הטעם דהוי שינוי ממטבע שטבעו חכמי' בגיטין והוכיח שם דאפי' משום מנהג בעלמא נקרא שינוי והנה בודאי כל ישר הולך יבין דאין כוונתו דמטעם שינוי שכ' המכונה במקום שצריך לכתוב דמתקרי או איפכא יהי' נקרא שינוי ממטבע שטבעו חכמים בגיטין דא"כ הגיטין שלנו פסולין למנהג הספרדים וגיטין שלהם פסולין לנו ודאי אין לומר שינה ממטבע חז"ל רק במנהג ותיקון לכל ישראל ולא במנהג מקום א' אך כוונת המג"ש והב"ח כך כיון דתקנו לכתוב כן א"כ מי שאיני כותב כן הוי שינוי השם ממש דהא שמו צריך לכתוב כך ויסברו שהוא איש אחר וכמ"ש שם המג"ש שיסברו שליבא הוא שם הקודש ונשתנת מחמת חולי וא"כ אינו זה האיש שזה לא נשתנה שמו ומש"ה הוי שינוי השם ממש וכמו כן שיטת הב"ח ז"ל דיש לטעות באיש אחר לשיטתו דס"ל דבשם העצם לכתוב דמתקרי גם בשמות החיל ואם יראה בגט זה נכתב המכונה יסברו דהוא איש אחר דנקרא רק על שם צחוק וכה"ג ומש"ה פסול דהוי שינוי השם אבל בנ"ד דשם ארון יוצא מאהרן ודאי אין שום צד לתלות בשם אחר נמצא דלא הוי שינוי כלל רק שלא נכתב כפי מנהגינו לכתוב על שם הקודש דמתקרי ובשביל זה לא יפסול דזה לא הוי שינוי ממטבע שטבעו חכמים רק שינוי מנהג לחוד ואדרבה אם יכתבו דמתקרי יש חשש לפסלו לפי דברי המג"ש ז"ל דהא באמת מהראוי לכתוב בכאן המכונה משום דהוא רק כינוי ולא שם העצם כנ"ל ואם יראו שכתוב בגט דמתקרי יסברו שזה המגרש הי' שמו העצם ארון ולא אהרן ומחמת חולי נשתנה לשם אהרן ומש"ה כתבו דמתקרי דא"ל הי' כן הי' לכתוב המכונה וא"כ יוציאו לעז שאין זה בעל האשה שיודעין בו שלא נשתנה שמו מ"ח וכמו שחשש בזה המג"ש ז"ל לפסול גט כזה משא"כ אם יכתבו המכונה דודאי כשר דגם אם הי' מהראוי לכתוב דמתקרי מ"מ כיון שאין כאן טעות ושינוי בגוף השם בשביל שינוי המנהג לחוד כשר ולכן יותר טוב לכתוב המכונה וראי' לחילוק זה מהא דתשובת הרא"ש ז"ל מביאו הב"י בא"ה סי' קכ"ט וז"ל אבל בתשו' כלל ט"ז סי' ד' כתב וז"ל התקין ר"ג שיהא כותב שמו שקורין לו במקום הנתינה וכל שם אחר שיש לו אבל לא אתחזק בתרי שמא שאינם יודעין במקום הנתינה שיש לו שם אחר במקום הכתיבה א"צ לכתוב וכל שום אחרן וחניכה דאית לי' ואין לנו אלא שם שהחזיק עצמו בו עכ"ל והנה רבים תמהו בזה ליישב דבריו ולפמ"ש א"ש דבאמת אין נקרא שינוי ממטבע שטבעו חז"ל רק אם שייך לעז דאז הוא תיקון ר"ג ואם שינה הוא פסול אבל באם במקום הנתינה אין יודעים שיש לו שם אחר וא"כ אין כאן תיקון נגד הלעז דגם אם יכתבו שם מקום הנתינה ודמתקרי על [שם של] מקום הכתיבה יהי' לעז במקום הנתינה דלא ידעו אם יש לו שם אחר במקום כתיבה ולא תיקן ר"ג רק באם יודעים בני המקומות שיש להמגרש שני שמות רק שאינם יודעים גוף השם כמו שאמר רב אשי והוא דאתחזק בתרי שמא דאז שפיר יש תקנה אם יכתוב פ' דמתקרי פ' ידעו בני שני המקומות דזה הוא המגרש כיון שרואין שמו ואי שכ' מתקרי הלא ידוע להם שיש לו שם אחר אבל אם אין ידוע למקום הנתינה אם יש לו שם אחר אם יראו כתוב פ' דמתקרי פ' יסברו דאין זה המגרש דלא ניכר להם כלל רק בשם אחד בלא מתקרי וכיון שאין תקנה ללעז לא תיקן ר"ג כלום ומש"ה כותבין רק שם המקום הנתינה ולא מיקרי שינוי כלל דהדרא לד"ת כיון שלא תיקן ר"ג כלום וכעין סברא זו ראיתי בס' נטע שעשועים בשם המג"ש ז"ל והנה בס' הנ"ל [סי' פ"ג] משיג על המג"ש במה שנצמח להמג"ש שם דכ' שם מקום הנתינה לחוד כשר וכ' להקשות עליו מדברי תוס' יבמות דף צ"א ע"ב דז"ל הגמ' שם אמ' רב אשי ת"ש שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה ואמאי נימא מאי הו"ל למיעבד איבעי' לה לאקרויי לגיטא ובתו' שם בד"ה ת"ש שינה שמו ושמה כו' כגון שיש לו ב' שמות א' ביהודה וא' בגליל והי' ביהוד' וכ' שם של גליל ס"ד דהכא מאי הו"ל למיעבד אע"ג דאקרויי לגיטא ס"ד כשר ומשני דאיבעי' לי' לאקרויי לגיטא ולשאול ולאסוקי דעתא דכאן ביהודא אין שמו כך עכ"ל התוס' וכ' הנ"ש דאם כדברי המג"ש ז"ל קשה וז"ל דע"כ הוקשה לתוס' אחר דמשני הש"ס אהא דמתיב עולא איבעי' לאקרויי לגיטא תו מאי הוי קשי' להו לאינך אמוראי דבתר הכי מקשו כל חד ממקום אחר ולא ניחא להו בהאי תירוצא גופא דאיבעי' לה לאקרוי' גיטא עד דמשני לה ג"כ הש"ס ולכן כ' דלכל חד הוי ס"ד דבזה לא שייך טפי איבעי' לה לאקרויי גיטא שלא עלה על דעת' ולא ידעה כלל יעו"ש היטב בג' דבורי תוס' המתחילין ת"ש יעו"ש ולדברי המג"ש ז"ל הרי אם נכתב השם של גליל שהוא מה"נ הרי הגט כשר וע"כ לומר בכותב שם של יהודא א"כ הרי נראה בעליל לכל בני הגליל שנכתב שם אחר בגט ובזה ודאי הפשיעה דאיבעי' לאקרויי גיטא יותר גדולה הרבה ממאי דמתרצי לאמוראי קמאי אבעי' לאקרויי כנ"ל וכו' עכ"ל הנ"ש ולעד"נ במכ"ת דלק"מ דהנה המשנה איירי בודאי בידעו שיש לו שני שמות ושפיר כ' התו' ז"ל דאשה נתנה לקרות הגט וקראו לה שם של מקום הכתיבה והגם שלא הי' ניכר להם מ"מ הי' ס"ד דהקורא והאשה שהוא כשר משום שידעו שיש לו שם אחר שם והבינו שזה הוא השם דנהי דיש חשש לעז אבל מ"מ האשה והקורא ס"ד לומר דכשר בזה וזה מדוקדק בדברי התוס' ז"ל שכ' דהו"ל לאסוקי אדעת שיש לו כאן ביהודה שם אחר ובעיני יפלא על הנ"ש ז"ל שרוצה לומר שהי' כתוב שם מקום הנתינה ובתו' מבואר בהיפוך שכאן ביהודה מקום הנתינה ובגט הי' כתוב שם של גליל ומאי שכ' התוס' הי' ביהודה וכ' שם של גליל כוונתם הגט הי' ניתן ביהודא וכתוב בתוכו שם של גליל וז"ב ובנ"ש חסר תיבת בכאן ולכן לפע"ד לכתחלה יכתבו אהרן המכונה ארון ואם יכתבו איפכא יש חשש פסול וכל זה ברור ודו"ק: סימן עט

בדין [שם] מליא אשר שאלתני. באמת נכון הדבר לכתוב מליא דבגליל שלכם נקראו שמות הללו בפת"ח חטף והלמד בשו"א והיו"ד נדגשת בקריאה ולכן לא היה צריך לכתוב הכינוי מייליקא כיון שהוא לעיקר השם וכמו שרה שארקא. אך מפני שדומה קצת לקריאת שם מלכה לאותן המדברים קצת נוטה ללשון ליטא ולכן טוב הדבר לכתוב גם השם מייליקא הגם דלכאורה יש לכתוב גם הכינוי מליקא רק מחמת שקרוב הדבר לטעות בקריאה הלמ"ד בחיר"ק הגם שמבואר בתשו' בית אפרים וטיב גיטין שאין לחוש לטעות כזה מ"מ נלע"ד דשפיר טפי לכתוב מייליקא דיתור היודי"ן אינו מזיק לקריאת השם בפת"ח ולכן נלע"ד דיש לכתוב מליא דמתקרי מייליקא. ועל שם מליטצא נלע"ד דאין לכתוב כלל כיון שהוא קיצור ממש אך אם יש בהברה איזה קצת שינוי משמות מליא ומייליקא נכון לכתבו ודמתקרי מליטצא כנלע"ד ויעוין בתשו' אא"ז שער אפרים בכיוצא בזה יש לברר הספיקות אך כל זה לא תחליט עדיין למעשה עד אחר הישוב עם דיינים בקיאים כי לע"ע עדן אין כחי עמדי לחפש בספרים והנושא עמוק מאד מצד השתרבב הלשון מנהג מדינות ולפי מה שמחלק בשער אפרים גבי פייוש דהולכין אחר שם המדינה היה נ"ל לומר דבכ"מ כותבין בשני יודי"ן כמ"ש הב"ש יעו"ש. אך לפע"ד שבמקומכם יש לכתוב כמ"ש לעיל ועיקר שתדרשו היטב הברת הלשון ועפ"י עיון בספרים וה' עמכם להסכים להלכה:

גם בענין לקוח דברים טמאים עם טהורים לא מצאתי היתר ובפירוש רבו האוסרי' יעוין בפר"ח והגם שנוכל עפ"י פלפול להמציא פי' אחר בירושלמי ולהתיר מ"מ לא נוכל להתיר נגד כל הגדולים ויעוין בתשו' חו"י ולכן לפע"ד אין שים היתר בדבר. ומה מאד נצערתי ע"ז בקהלתינו על כיוצא בזה וד"ל: סימן פ

שאלה בנידון העיר סטאפטשעט אשר כן נקרא בפי כל היהודים כמעט אין גם אחד שיכחידנו תחת לשונו וכן היוונים יושבי ארץ הלז ואשכנזים קורין את העיר יאבלאנאב וכן נכתב בגרונד בוך אך בכתב כותבים היהודים לפי תומם שם סטאפטשעט רק בכתבים החשובים כמו כתובות ושטרות כותבים שם העיר יאבלנאב ובגרונד בוך נכתב באותיות הללו יאבלאנאב ויש קורין אותו לפעמים יאבלנוב האיך לכתוב בגט:

הנה מה שנלע"ד שעיקר לכתוב שם סטאפטשעט דמבואר בתשובת מהרי"ק סי' ק"ו דאזלי' בתר שם שקורין היהודים וז"ל ואשר כתב ידידי כי שמות הרבה נקראו לעירו והכריע הוא לפי סברתו לכתוב השם המיוחד לה בלשון לטי"ן כו' אבל נלע"ד מתוך דברי רבינו יעקב שהשיב בתשובה כאשר היא כתובה על ספר הישר ששם הקבועה לה בין העברי' היא העיקר שהרי כתב וז"ל שרוב קריאות שם של עכו"ם אינן רוב אבל רוב ישראל הוא רוב שמכח ישראל הוא מגרש כו' עד הרי לך בהדיא דאזלינן בתר רוב קריאות ישראל ולא בתר העכו"ם ותלה הטעם משום שמכח ישראל הוא מגרש וסיים דחלילה להזכיר שם גיות בתורת משה וישראל כו' עד מ"מ לכאורה אין לחלק בכך דמאחר שנתקן דלא ליתי למטעי באחד ששמו כשמו ושמה כשמה יש לנו לכתוב בשם המתפרסם יותר בין העברים דפרסום עכו"ם לא מעלה ולא מוריד כמ"ש ר"ת לעיל שרוב קריאות שם של עכו"ם אינו רוב עכ"ל יעו"ש. וכן פסק הרמ"א בסי' קכ"ח. וא"כ כיון דבפי ישראל נקרא רק בשם זה זולת מיעוטא דמיעוטא אפשר שפעמים קורין יאבלאנאב ובודאי דכמאן דליתנהו דמי כמבואר בנ"ב במהדורא תנינא [סי' קי"ז] ובכמה אחרונים וא"כ כיון דגם אם היו כל היהודים כותבים במכתבם שם יאבלאנאב הוה כמחצה על מחצה כמבואר בג"פ סי' קכ"ט ס"ק צ"ח דעכ"פ מידי ספיקא לא נפקא וכמבואר בטיב גיטין כמה פעמים וא"כ בנ"ד דעכ"פ כותבים בכל האגרת ושטרי הדיוטות שם סטאפטשעט בודאי מכריע להקרא שם העיקר ומה דהאשכנזים קורין אותו רק בשם יאבלאנאב לא מכריע מידי דעיקר הוא שם הישראל ולפי הנראה מדברי (התיקון) [התיקוני גיטין] שמביא (בשם) היש"ש גיטין [פ' השולח סי' ל"ב ע' נוב"ת סי' קי"ח] דבאם תושבי ארץ משפה אחרת כמו אונגארין לשון הגרי קודם ללשון אשכנז כמו כן ביוונים הכפרים לשונם מכריע נגד לשון אשכנז יעו"ש מה שמחלק בין פראג לשארי מחוזים ואפי' היש"ש גופא שכתב דעיקר הוא מה שנכתב בגרונד בוך לפע"ד דלא פליג רק בעיר לבוב ולעמברג שהוא שם אחד על שם שר העיר דלעם היינו ליב בלשון דייטש וגם כי כן הוא ברוב מכתבי היהודים ולזה התפלא למה כותבין לעמברג דמתקרי לבוב. אבל בענין דנ"ד דהוא שם אחר ודאי שם שקורין ישראל עיקר ולא פליג מהרש"ל בזה. עכ"פ לפי מה שפסק הרמ"א ז"ל בש"ע והאחרונים מלאו דבריו ודאי נכון לכתוב שם סטאפטשעט כיון שהוא שם שנקרא לישראל וגם כותבין אותו לרוב בהשתמשם לפי תומם במכתב ודאי דטפי נתפרסם שם סטאפטשעט מיאבלאנאב ובגט עיקר השם מה שנתפרסם ביותר כמבואר במהרי"ק שהבאתי לעיל. וגם אם נכתוב יאבלאנאב דמתקרי סטאפטשעט מה יעשו באם ישלחו הגט למקום אחר כמו לגבולינן דלא נודע לנו שם העיר בשם אחר רק בשם סטאפטשעט וצריך לכתוב עיקר מקום הנתינה ויכתבו להיפוך ולמה לן הטורח הזה יותר טוב לכתוב שם הנקרא בפי כל ישראל סטאפטשעט דמתקרי יאבלאנאב כיון דאפי' אם נימא דשם יאבלאנאב עיקר השם בודאי כשר אם כתב איפכא כמבואר בהדי' ביש"ש גיטין הנ"ל. וגם אפי' לדברי הב"ש כשר בכה"ג בשם העיר ויעוין בנ"ב מ"ת [הנ"ל] ולע"ד דפשוט דבשם העיר כשר אליבא דכ"ע דהוא אינו רק לפירסום וכן מבואר בנ"ב [הנ"ל] כה"ג להכשיר. וא"כ ודאי נכון לבחור לכתוב בלשון ערומים בני ישראל לשם עיקר וע"ש השני וכתיב דמתקרי ובזה פטורין מכרוז (היינו שיש שאמרו לכתוב שם יאבלאנאב לעיקר ומחמת הספיקות שבא בשאלה צוה להכריז שלשים יום) על שם יאבלאנאב כיון דיכתבו מתקרי בודאי כותבין כפי צחות הלשון וכפי הנכתב בגרונד בוך כמבואר בנ"ב מ"ת גבי ראדוויל ושארי הכנויים נכללים בזה המתקרי כעין שמבואר בפראג בטיב גיטין וכמה אחרונים:

ולענין הנהר יכתבו כפי שקורין אותו מקצת אנשים. וא"ל דנשתקע השם דז"א כיון דידעי' דמתא יתבא על הנהר ורוב נהרות יש להם שם לא יבואו לומר דאין זה המקום ורק יתלו דמסתמא יש לו שם ולא נודע להם ולכן בשינה שם הנהר כשר לפ"ד הרמ"א ז"ל [סי' קכ"ח ס"ד] זה מה שנראה לי. ולענין לגרש בכפר הסמוך לא נראה יפה בעיני כי מבואר בהדיא שאין לגרש בכפר וגם המנהג כן בכל מדינתינו ואין משנין המנהג ח"ו:

ומה ששאל בענין פיצול באונה הסמוכה לאומא או באומא השו"ב נהגו להקל אם הוא נראה בתמונה כנחלק וכן העיד הלבושי שרד בשם גדולי הדור וגם הבית אפרים בתשו' מכשיר בכזה יעו"ש ועיין בבית אפרים סי' קכ"ב ורק אם יש כעין כיס ג"כ נוהגין להכשיר (רק) אם הוא בתמונ' נחלק והב"א אוסר בתשו' זה לחלוטין ואני איני אומר בזה לא איסור ולא היתר כי באמת נראה יותר להטריף כי כובד הכיס ינתקנו. אך מחמת שזה הוא רק מחומרת הרי"ו ז"ל ולא מצאנו בראשונים לא אוכל למחות בהמיקל הגם כי הגאון בב"א מחזיק פיצול לטריפה דאורייתא יעו"ש לא כן אנכי עמדי ואין לנו רק מה שבארו בש"ס וראשונים ולכן לא אוכל למחות בהמקילין אם רואים בתמונת נחלק והכיס בא מחמת שנתפצל ונחלק נעשה כיס ונראה שמונח יפה ולא יתפרק לא אמחה ביד המכשירים לצורך גדול והפסד מרובה:

ולענין השם משה ליב ידוע מחלוקת האחרונים בזה ואין כדאי להקל בשביל מעט הכסף אשר צריך לתת לבעל שיתן גט שני: סימן פא שאלה מאת הרב המאוה"ג מו"ה משה ועקב נ"י מק"ק אושמבי

בכפיפת קומה הנני להציע לפני הדרת קדושתו ענין אחד לשאול עצתו הקדושה להיות שזה קרוב לשנה שאיש א' מפה בעת נמסר לחיל קיר"ה ציוה לסופר דפה ועדים ושליח לפני כבוד הבד"צ דפה טרם בואי הנה שיכתבו ויתנו ג"פ לאשתו ונמשך עד כה מסיבת התרשלות אבי האשה שהי' קשים עליו ההוצאות הנסיעה למקום כתיבת גיטין עם סופר ועדים כי הוא עני יען שפה רבו הספיקות בשמות העיר והבעל נתקשר כבר בשידוך אחר וכהיום אינו בביתו שהלך לחיל קיר"ה כי קראוהו. ועתה מבקש אבי האשה להתיר את בתו האשה מכבלי העיגון ולפי הנשמע האשה היא לאבן מכשול בעניני זנות ר"ל ואולי יוכשר עצתי לפני הדרתו הקדושה לכתוב גט בעיר זאטור יען שבלא"ה רחוק מכאן לוישניצא ערך י"ד פרסאות ולקראקא סוגר המבוא לפעמי' ואני כשהייתי בזאטור ערך כ"ב שנה וכתבתי כתובות זאטור מלא וא"ו וכן כותבי' רוב אנשי' זולת מיעוטא דמעוטא הכותבי' חסר וא"ו ואולם בהברת השם כולם כאחד עונים ואומרים הזיין בקמ"ץ גדול והטי"ת בקריאה ממוצעת בין סגו"ל לקמ"ץ קטן (נקרא אצל מדקדקין קמ"ץ חטף) ונטיית הברתה נוטה יותר לקמ"ץ קטן כי כן משפט מהירת המבטא בסוף התיבה גם בתיבת הקודש דרך משל שלום אחור ודומיהן שמהפכין החול"ם או מלאפו"ם להברה כזאת ובלשון העמים נכתבת התיבה זאטאר וכן נקראת זולת קצת ערלי פוליש שגם הזיין קורין זא דהיינו כקמ"ץ קטן אצלינו הנקרא אצלם O אכן לא אכחד שיש עוד עיר אחת קרובה לכאן נקראת אצלינו קענט אכן מיושבת באינם יהודים ועדיין לא חקרתי אצל הערכאות והכומרים דשם על שם העיר על נכון. אך לפי אמירת הרבים היא נקראת אצלם קענטי. ואולם ערלי פוליש ג"כ אינם מדקדקים לקרוא בחיריק גמור וגם שם הולך נהר נקרא סאלא וכמו כן נקרא אצלינו סאלא והוא הנהר ההולך ג"כ סמוך לעירינו אושפצין אך הברת הלמ"ד אנו נוהגים בה במהירת המבטא כמו כל התיבות כיוצא בהם להברותם בנטיית סגו"ל ואין זה שינוי וכמש"ל עכ"ל: