שו״ת דברי חיים – חלק א – קטע 73

אחר כותבי זאת עלה בלבי ליישב מה דתמה הט"ג שם אהט"ז במה דהחמיר לכתוב הירצקא הלא בעצמו כתב הט"ז בשרה שארקא דכשר בשרה לחוד יעו"ש שהניחו בצ"ע ולפע"ד החילוק ברור בשלמא התם השם שארקא הוא נגזר משם שרה ויוצא ממנו ולכן כותבין שרה לחוד הואיל והנקודות שוות אבל כאן דשם הקודש היא נפתלי והכינוי יש שמכנים אותו הירץ ויש שמכנים אותו הירצקא וא"כ י"ל דשם הירצקא לא נגזר משם הירץ כלל ורק היא שם כינוי עצם לשם נפתלי ולכן באם שם עריסה הירצקא בודאי יפה כתב הט"ז לכתוב הירצקא ורק אפילו אם שם העריסה הירץ ונשתנה אח"כ להירצקא י"ל ג"כ דל"ד לשרה שארקא דהתם שם שארקא רק נגזר משם שרה שהוא שם הקודש אבל הירצקא הוא לפעמים שם כינוי לעצמו בלא הירץ ודמי לחנן אלחנן וליחיאל איחל וכדומה וז"ב לפע"ד ובזה מיושב מה שמשיג שם אראיית הט"ז מחנליין יעו"ש ולפי הנראה מהט"ג שהבין שעיקר הכינוי היא הירץ והק"א הוא רק הוספה וכן נראה לכאורה מלשון הט"ז בריש דבריו אבל לאחר שהביא ראי' מחנליין י"ל דס"ל די"ל דזה הוי כינוי בפ"ע אך לדינא יש לכתוב כמ"ש. דברי אחיך דבש"ת הק' חיים הלברשטאם: סימן עא לאחי ידידי הרב הה"ג החסיד המפורסם מו"ה אביגדור ה"ש נ"י:

הגיעני מכתבך אודות האשה הנקראת סאשא אך נקראת ע"ש זקנתה והזקינה היתה נקראת שאשא וגם בכתובה נכתב שם שאשא ושוב נסתפקת אם לכתוב טאבא באל"ף כמו שהנהיג בבית אפרים ז"ל [בט"ג באות טאבא] או לכתוב טובא או טויבא כאשר כ' בב"ש ובכתובה נכתב בוא"ו טובא גם נסתפק אם לכתוב ליב או ליבוש משום דאבי המתגרשת הי' נקרא בפי כל ליבוש רק שנראה שהי' חותם עצמו ליב זה הוא ספיקתך אם לכתוב מחמת ספיקות אלו שני גיטין אהובי אחי דע לך ששם שאשא וסאשא אין שמות מוחלקים וממקור אחד יצאו ורק שכותבין בזה כפי מקום שנקראת בו כמבואר כן בכמה שמות כיוצא בזה בזיסא זושא יעו"ש ביש"ש גיטין ולכן מהראוי לכתוב כפי שנקראת בפי כל סאשא ולא איכפת לנו במה ששם זקנתה היתה במקום ששם קורין שאשא וגם במה שנכתב בכתובה שאשא לא איכפת לן די"ל שהשין נקרא שמאלית ואין הכתיבה סותר להקריאה בפי כל ולכן ראוי לכתוב יותר השם המורגל בפי כל ואל ידחה לומר דשאני שם שנקרא בשני מקומות באותיות מתחלפות כמו זיסא וזושא דשאני נ"ד שבמקום אחד יש נקראים שאשא ויש סאשא וא"כ שני שמות הם דז"א דלא הוי רק שם אחד רק ליש מהם קורין בסמ"ך וליש בשי"ן כי ההברה היא נוטה לשי"ן שמאלית אבל לעולם הוא שם אחד וגם אפילו אם נימא דהוי שני שמות העיקר השם שנקרא בפ"כ ומה לנו שזקנתם היתה נקראת כך הלא היא מעריסתה נקראת סאשא ולכן הי' ראוי לכתוב סאשא אך מחמת שראיתי בב"א בתשובה סי' פ"ה כתב די"ל שנקרא בשי"ן שמאלית ושהוא נגזר משם שרה לכן אפילו נקראת בסמ"ך יש לכתוב בשי"ן והוא אם כי טעמו אינו מבואר אך לפי הנראה מג"פ ומכמה גדולי המחברים שאין קפידא כיון די"ל גם אם יכתב בשי"ן יוכל הקורא לקרותו בשי"ן שמאלית לא יטעה לומר דאחרת היא כמ"ש רבינו בתורת גיטין כמה פעמים הגם שהוא נגד דעת מהרש"ל ז"ל בתשובה אין העת עתה לבוא במשפט עמו אולי יזכני ה' לאסוף בסדר נכון השמות אזי הרבה אדבר מזה אך עכ"פ נראה דיותר טוב לכתוב בשי"ן שמאלית דאז נצא מכל החששות ובפרט דאינו בנמצא שם עוד אחת שנקראת בשמה ושם אבי' [כן] אזי מסתמא יקראו שמה כראוי לה בשי"ן שמאלית כאשר פסק הב"א ועוד גדול אחד עמו. וגם שם טאבא הגם שלדעתי נכון מאד לכתוב כמבואר בב"ש טויבא דאם נכתוב באל"ף יקרא הקורא בקמ"ץ ובאמת נקרא השם בחטף קמץ ולכן נלע"ד לכתוב טויבא כמבואר בב"ש וכן לפענ"ד ראיתי בכמה סדרי גיטין ראשונים אך מי ישפוט עם התקיף ממנו ומה אנכי לדבר נגד גדולת הרב הגאון זל"ה שהכריע לכתוב טאבא אולם באם כתוב בכתובה או שחותמת עצמה כן יש לילך אחר החתימה כמבואר בב"א גופא אך אחר הכתובה לחוד בארצות הללו שאין מדקדקין בכתובה ראוי לכתוב טאבא. ועל שם ליב אין להסתפק כלל כי סגי בשם שרוב העולם קורין ליבוש ושם החתימה ליב כנ"ל בשם ליבוש והחתימה הוא רק קיצור השם בודאי שאין למנוע מלכתוב עיקר שם הקריאה בפ"כ ליבוש ולכתוב ליב שם החתימה וגם דמתקרי ליב אין לכתוב על שם החתימה וגם אין לכתוב ליב דמתקרי ליבוש כיון דליבוש הוא עיקר השם בפי כל וגם כי שם החתימה איננו ברור לכן נראה דרק לכתוב ליבוש ועדיף מיני' מבואר בטיב גיטין בשם לוייא גם שחותם עצמו כן ורק שנקרא בפי כל ליב גם משם זה וכיוצא תבין דאין הולכין רק אחר השם שנקראת ולא אחר מה שניתן שמו בעריסה כמו גבי לויא ובספרי הספרדים האריכו הרבה בכמות אלו אם לכתוב כעיקר הנחת השם או כפי שנקרא והב"א מביאם לפעמים בקצת דבריו ומחמת ששתי גיטין הוא רק בשעת הדחק ולכן יותר טוב לכתוב טאבא שאשא ובאל"ף כאשר הגיה כן הב"א בספרו שו"ת וכאשר העולם נוהגי' ואין קפידא שמא יקראו שאשא דבאמת שם אחד היא ואין קפידא וכ"נ מרוב האחרונים וחקור היטב אם יוטבו בעיניכם עשו כדברי ואם תסכימו ליתן ב' גיטין המנהג פשוט שאין אומרים בשעת הגט הראשון כלום לא לבעל ולא לסופר ולא לעדים וכותבים גט הנראה שכשר יותר מקודם ואח"כ לאחר שניתן אומרים לבעל ליתר שאת כתוב גט אחר ובאם אולי לא נפטרת בראשון לאיזה דיעה תפטרנה בזה כדת משה וישראל. דברי אחיך ידידך הדוש"ת הק' חיים הלברשטאם: סימן עב שוי"ר לידידי הרב המאה"ג החריף ובקי כש"ת מו"ה ליבוש נ"י אבד"ק סאניק:

הגיעני מכתבו. ומה שכתב לי כ"ת שנסתפק בגט שבא ממרחק וכתבו שם האשה מטיל ומעלתו נסתפק לו שיש לכתוב מייטל בשני יודי"ן גם כתבו יתיר יו"ד בין טי"ת ללמ"ד דבמקומינו אין מדגישין הטי"ת א"כ לפי הכלל שבסדרי גיטין ראוי להיות מטל חסר יו"ד וכן נסתפק מה שכתבו בשם הבעל ששמו נפתלי יעקב וקורין אותו ההמון יעקל וכתבו נפתלי יעקב דמתקרי יעקל ומעלתו מסופק דהי' ראוי לכתוב המכונה יעקל. והנה במאי דסיים נפתח הנה מבואר לכל האחרונים שהסכימו דבדכתב מתקרי במקום המכונה כשר. ולא פליגי ע"ז רק קודם שנתפרסם תשו' רמ"א דהוי ס"ל להבעל מגלה עמוקות וחבריו הקדושים דאם כתב מתקרי במקום המכונה שפסול כמבואר בספריהם בארוכה בתשו' גאונים בתראי [סי' ג' ע"ש במפתחות] אך לאחר שנמצא בתשו' רמ"א ז"ל כולם הודו ולא חלקו בזה דמתקרי במקום המכונה כשר והחולק בטל במיעוטו וא"צ לחוש כלל ואך דבלא"ה בנ"ד דיעקל היא קיצור משם הקודש בכה"ג כ"ע מודים דכשר דהנה בכה"ג שיוצא הקיצור משם הקודש כגון סאיי' משרה ושעיי' מישעי' ס"ל להמהרש"ל וס"ש דלכ"ע אפילו להאשכנזים כותבין דמתקרי ורק ב"ש חולק עליהם וס"ל בכל גוונא לכתוב המכונה כמבואר בשמות הנשים אות בי"ת ובישעי' וא"כ עכ"פ בכה"ג כ"ע מודים דבדיעבד עכ"פ כשר כיון דמהרש"ל וסייעתו ס"ל לכתוב בכה"ג דמתקרי ויותר מזה בכה"ג דנ"ד דאמת יעקל בפתח הוא קיצור השם וא"צ לכותבו ורק מחמת שבעלייתו לתורה הוא נפתלי יעקב וקריאתו בפי העולם יעקל לחוד מש"ה הצריכו לכתוב קיצור השם. והנה באם אחד נקרא נפתלי יעקב לתורה ובפי העולם יעקב כותבין נפתלי יעקב דמתקרי יעקב והנה יעקל בפת"ח דהוא קיצור השם מיעקב לכאורה הוי ראוי לכתוב נפתלי יעקב המכונה יעקב דיעקל בפת"ח הוא רק קיצור השם וכן עלה בדעת כמה האחרונים לכתוב כן יעוין בט"ג אות חי"ת אך באמת כיון שעיקר שמו יעקב כבר נזכר בצירוף נפתלי כי כן כתבו נפתלי יעקב א"כ שוב יותר נכון לכתוב כפי מה שקורין אותו העולם יעקל בפת"ח הגם שהוא קיצור השם אך עכ"פ כיון שאין כותבין אותו רק מחמת שם הקודש יעקב שהוא קיצורו בודאי ראוי לכתוב דמתקרי כי הוא קיצור משם הקודש ודינו כשם הקודש ממש וכן פסק הכנס"י לכתוב חזקי' דמתקרי חזקאל והיינו מה"ט דראוי הי' לכתוב יחזקאל והוי קיצור השם ממש ולא כינוי ואינו דומה לסאיי' דאינו קיצור השם רק כינוי יוצא משם שרה משא"כ יעקל בפתח וכבר הי' מעשה כעין זה בקהלתינו ועלה על דעתי לכתוב המכונה אך רבו עלי מקשיבי קולי ונעניתי להם הלכה למעשה לכתוב דמתקרי חזקאל ולכן שפיר כתבו דמתקרי:

ומה שעלה ע"ד מעכ"ת לכתוב מייטל בשני יודין אתפלא מאד כי לפי הברת מדינתינו אינו נכנס כלל תחת סוג פת"ח חריף כדי לכתבו בב' יודין אדרבא נראה קריאת שם מטל בפת"ח פשוט שדינו לכתוב מטל אך אם אפילו נאמר שיש מקום לומר שניכר במבטא כאלו הוא בפת"ח חריף בודאי שאין ניכר הדבר היטב להשומעים ולכל אחד נשמע כפי דמיונו במחשבתו בכה"ג אזלינן בתר מה שנמצא בסדרי גיטין הראשונים ולא אמרינן שנשתנה עתה המבטא במדינתינו וכן ראי' להדיא מתוך דברי רמ"א שמביא בב"ש מטל בלא שני יודי"ן ובלא יו"ד בתר הטי"ת אלמא שהי' המבטא קרוב לומר לכתוב בב' יודי"ן ואפ"ה הכריע לכתוב בלא ב' יודי"ן דא"א שהי' המבטא שלהם בפשיטות בפתח למה לי' להזהר מלכתוב בב' יודי"ן הל"ל מטל כמו שכתוב בכמה שמות כיוצא בזה א"ו שהי' מקום לומר שנראה כעין פת"ח חריף ואפ"ה הכריעו לכתוב בלא ב' יודי"ן וכ"כ בהדיא בצ"צ [סי' פ"ד] שהביא דברי הב"ח ז"ל שצוה לכתוב זעליק בקו"ף ואמר שמצא כן בסדרי גיטין והי' להצ"צ ז"ל תמי' והפלא על רבו בזה ולאחר הימים נתיישב הדבר להצ"צ ועמד ע"ד רבו ז"ל דכיון שאין ניכר היטב במבטא בין קו"ף לגימ"ל סומכין על סדרי גיטין ועל החתימה לא רצה הב"ח לסמוך משום שאינו בדוקא באיש כזה ולא נודע חתימתו אבל היכי שהחתימה בבירור כותבין כפי שחותם כן הוא הפי' בדברי הצ"צ ולא כהט"ג [בש"א אות ז'] שנתקשה בזה אך עכ"פ שמעינן מזה דכל היכי דאין ברור ההרגש סומכין אסדרי גיטין שנמצא ולא תלינן שנשתנה וכן מורין דברי הרמ"א ז"ל ס"ס קכ"ט. וא"כ בנ"ד זאת לא יאמר מעכ"ת כי בודאי נקראת בהברת פת"ח חריף שמדמה לו כך א"כ בכה"ג כיון שאין הרגש גדול במבטא סומכין אסדרי גיטין א"כ יש לנו לסמוך ע"ד רמ"א ז"ל. הגם שמצינו שם מייטלין בס"ש הא במדינת אשכנז ושם המבטא ליי' בכל השמות אבל במטל לא מצינו בס"ש ולא בב"ש רק מטל ש"מ שכן הוא השם נקבע במדינתינו ועליהם סומכים בכה"ג כנ"ל:

עוד יש להסתפק מה שכתבו והוסיפו יו"ד בסוף השם מטיל הנה לכאורה זה מגרע גרע ול"ד לחסר שכ' מלא שכשר כמבואר בש"ע ולבוש ויתר אחרונים דשם הוא בלא"ה במבטא כאלו הי' מלא וגם הוא לתוספת הקריאה כתנא תוספאה דמוסיף ליפות הקריאה אך אם נשתנה הנקודה עי"ז כי הכלל בידינו דהיו"ד מורה על דגש החירי"ק ולכן אם הי' דוחקין הטי"ת דמטיל הי' כותבין יו"ד אך במדינתינו שאין דוחקין הטי"ת יהי' שינוי שיאמרו אין זו המתגרשת דהמתגרשת היתה נקראת בדגישת הטי"ת כמו שנכתב בגט מלא ביו"ד מטיל ואשה העומדת בפנינו נקראת בלא דגש רק מטל בלא יו"ד ויש כאן חשש לעז וכן משמע לכאורה מלבוש ואחרונים הנ"ל שכ' טעמים להכשיר רק מחמת שאינו נרגש בקריאה משמע הא אם הי' נרגש הי' פסול אך באמת בתשו' מהריב"ל ח"ג סי' ט' מבואר שם וז"ל ואחר שראיתי זאת התשו' חשבתי דכן נכון באלו הדברים והוא שחסרון וא"ו הוא חסרון דהכל קפדי' בי' אבל חסרון האל"ף שהיא במקום תנועת הפת"ח איכא דקפדי ואיכא דלא קפדי וזמנין הסופרים משמיטין ויש לסמוך על מה שנוהגין באגרות ובשטרות ובכתובות עכ"ל. אלמא דכל היכא דלא קפדינן אינו מגרע ההוספה והחסרון ולכן בדגישת היו"ד שבמכתבים וכתובות אין מדקדקין לכתוב ביו"ד הגם שבגט מדקדקים לכתחלה אבל בדיעבד כשר כי אין חשש לעז שיתלו בטעות סופר וטעות סופר כזה כשר בגט כמבואר גם בתשו) מהרשד"ם ז"ל וגם נ"ל להכשיר מטעם שמבואר במהריב"ל ומהראנ"ח כיון דאין בנמצא שם אחר רק מטל. והכל חד שמא רק יש מדגישין במבטא ויש אין מדגישין חד שם הוא בכה"ג אינו פסול בדיעבד אם שינה ממשמעות לשון מדינתו והגם שהמראנ"ח ז"ל הרבה לחלוק ע"ז וגם בג"פ ומכתב אלי' מאריכי' לדחות סברא זו ולפע"ד לא ידעתי הלא היא ממש מ"ש מהריב"ל ז"ל [ח"א כלל ד' סי' כ"ד] גבי מתתי' להכשיר והביא ראי' מגרשון גרשם דכ' מהרא"י ז"ל דהוי שני שמות מחמת שמצינו בקרא בשני ב"א משמע לולי שמצינו בב' ב"א שם גרשם כינוי לגרשון וא"כ כ"מ שאינו בנמצא שני שמות שפיר הוי כינוי וכשר כן תורף דברי מהריב"ל ז"ל [מובא בג"פ ס"ק קי"ט] ומהר"א ן' ששון ז"ל בתשו' הסכים ג"כ לסברא זו וגם דבזה לא יקשו דברי תשו' הריצב"א דהכשיר שם באריש בגט שבא מארץ הגר וכתב בוריש וכ' שידוע שלשונם קלילא והכשיר והקשו עליו מתשו' הרשב"א והרא"ש ז"ל שכ' לפסול אם כתב רי"ש הנראה כמו יו"ד במקום הנתינה והקשו האחרונים לומר דזה סותר דברי הריצב"א דהרי ידוע שהם כותבין כן יו"ד במקום רי"ש שלנו והרבה דיות נשפכו ע"ז ולפמ"ש דהואיל שאין הרגש ברור דידעו שמלשונם מדברים כן א"כ הוא כינוי שם באריש לבוריש עכ"פ משא"כ (במכתב) [בנכתב] שינוי האותיות וזה נכון לפע"ד וא"כ לפ"ז נמי באם אין הרגש גדול י"ל דהוי ככינוי ולא קשה מטפאתה המבואר בש"ס [גיטין ס"ג ב'] דשם ההרגש גדול כמבואר במהרא"ש ז"ל וא"כ בנ"ד נמי כיון דלא מצינו שם מטל לשם אחר ודאי ניחא דהוי ככינוי ולכן נלע"ד דבמקום עיגון קצת דכשר כנלע"ד להלכה אם יסכים עמי כ"ת ועוד איזה למדן מובהק בקי בשמות. ובט"ג העלה ג"כ לכתוב דמתקרי בכה"ג יעי"ש ויתר פלפולו מה שרוצה לחלק בין ישעי' לפוררי' אין הכרע בדבר כמבואר למעיין והפלפול למותר כי מה שכתבתי נלע"ד נכון: סימן עג עוד בענין זה להרב הנ"ל: שוי"ר לידידי הרב המאה"ג החריף המושלם החסיד המפורסם מו"ה ליבוש נ"י:

מכתבו הגיעני ואשר שאלני לכתוב באשה ששם אבי' צבי חיים ובשם ההמון נקרא הירש חיים והוא לוי וכתב מעלתו לכתוב צבי חיים הלוי דמתקרי הירש חיים באמת אין קפידא בדבר ואין בזה שום פקפוק לעשות כרצונו כידוע לכל היודע בטיב מו"מ של הלכות שמות ומה שעיכב מעכ"ת הגט ולא נתן לאשה מחמת שדעתו שצריך לכתוב דוקא בשני יודי"ן ואני אומר דאם ח"ו הי' כתוב בשני יודי"ן הי' הגט בטל מה"ת וכל הדרכים המפורשים בהמשנה בה ומחמת שראיתי שאין אתו הספרים העיקרים המדברים בזה ועיניו צופות רק בדברי האחרונים אשר גם לפניהם לא הי' שום ספר מהראשונים שהרי לא הביאום ולכן טעה מעכ"ת וכתב וז"ל כי בעירנו ובסביבותינו וגם האשה הזאת עצמה שמה וכולם קוראים בפת"ח חריף ומושכום הרבה בפת"ח המ"ם ונדמה כמו באל"ף באריכות ומאריכים יותר מבשם בריינדל שנקבע גם בס"ש בב' יודי"ן ובאמת שרציתי כו' עכ"ל. והנה זה טעות מפורסם לבקי קצת בדיני השמות דהנה ידוע שדעת רש"י שלנקודת פת"ח צריך א' או ה"א והתוס' חלקו והנה בענין כתיבת ה"א במקום פתח יש מדינות חלוקות בהנחת הלשון כמבואר בס' שמות גם הג"פ מביאו בסי'... והנה אנחנו מדינת אשכנז אין מניחים א' במקום שצריך לפתח כמבואר בס"ש וביש"ש גיטין ובב"ש יעו"ש גבי וואלק וכן גבי וידר מאן דעת הס"ש לפסול אם כתב א' והג"פ מסופק בזה אך כלל הדברים דבמקום שנקרא המלה בפת"ח הרבה נגרר בתר האל"ף כמ"ש מעכ"ת שנקרא בפתח נגרר אחר אל"ף לדידן אין כותבין באל"ף רק חסר והיכי שאין מאריכין כמו בריינדל שכ' מעכ"ת שאין מאריכין בה כ"כ זה נקרא חטף (חריף) וכותבין שני יודין ומש"ה במטל כיון שמעכ"ת כתב וגם הרבה אנשים הסכימו שדומה לפת"ח בקריאת האל"ף מש"ה אין מקום לכותבו בשני יודין ואם יכתבו בשני יודין יהי' נוטה הפת"ח חריף קצת לקריאת צירי והי' שינוי ממש ולרשב"א ז"ל הוי הגט בטל כמ"ש גבי טוניס אך לבטלו מה"ת באם הי' כתוב בשני יודי"ן אני מסופק אך מדרבנן בודאי הוא בטל אם הי' כתוב בשני יודי"ן ולכן שפיר נכתב בלא אל"ף וגם מ"ש מעכ"ת שדיבר עמי וראה ממני שדעתי נוטה לכתוב כה"ג המכונה הנה רמזתי לו בתשו' שבאמת כן גם עתה דעתי אך למעשה לא יכולתי עשות נגד הכנסי"ח ושארי הגדולים המובא בט"ג אך בסענדיר שאין מקום כלל לשם קודש ולשום פתרון מלה מלה"ק לכך נכון לכתוב המכונה. הנה מ"ש לו ידע שכ"ז הוא ברור ואם כי ידעתי שהרבה מחכמי דורנו וגם מדורות שלפנינו לא כן דברו אך במחכ"ת זה בא מחמת חסרון הספרים הנצרך לעיין בזה לכן ימצאו בכמה מחברים אחרונים דברים שלא כדת ולכן באמת אין דרכי עמהם כי ראיתי שלא עיינו בספרי המחברים שחקרו ועיינו וצירפו ויסדו האיך ומה לכתוב ולכל אחד יש שורש לא כמו שאומרי' ששמות הוא דבר שאין לו סמך כי אם ריק הוא מכם אבל בכ"א יש טעם מופלג וגם עפ"י סוד הזהיר הקנה מאד כי כמה עולמות תלויין בכל אות ואוי לי שעלתה כך בימי כי לא ראיתי לא' מחכמי דורינו בקי בשמות ואוי למי שעלתה בדורו כך ומחמת גודל ערכו בעיני אומר לו שלא ישתדל בהוראת סדרי גיטין עד אשר יעיין היטב ביש"ש גיטין ובס' ת"ה בפסקיו ובג"פ ובט"ג להגאון ב"א ואז עכ"פ ידע לספק אך צריך לזה טרחא רבה ומיעוט חריפות רק האמת לאמיתה ואם יציית לי אז טוב לו וד' הטוב ימחול לו על אשר עיכב העני' הזאת מלגרשה בגט כשר בלא פקפוק ועל היו"ד שפקפקתי אז י"ל דיש לסמוך להקל כמו שבארתי דעתי אז ומ"ש ליסע לק' דאברמיל לפע"ד הוא ללא הועיל וד"ל: סימן עד עוד בזה להרב הנ"ל:

מכתבו הגיעני והנה ידע כ"ת כי לא כן אנכי עמדי כאשר כתב כי נבוכו עשתונותיו להניח כתר הרבנות כי אדרבה נכבד הוא בעיני מאד ובכלל כל הרבנים הגדולים דמדינה זו ולא בפה חנף אמרתי זה רק האמת כן אולם לאשר בדיני שמות צריך שקידה רבה בספרים המדברים בזה ואחרונים במחכ"ת לא דקו היטב לזה אמרתי מחמת האהבה להודיע לכ"ת שישקוד הרבה בזה בלא חריפות ואז ה' אתו לידע להורות וטרם זה לא יורה אך לא עלה על דעתי ח"ו שלא יסדר גט זה לא עלה ע"ד מעולם כי ידעתיו לגדול הדור רק להוראה באיזה דבר הצריך שיקול הדעת הזהרתיו שלא לעמוד ע"ד מסברות הכרסיות או מדברי האחרונים סוף דבר יזהר מאד מלהניח כתר הרבנות כי אדרבה מצוה גדולה לחזק תוה"ק ולו יאתה כי נתן ה' לו חכמה ודעת: