שו״ת דברי חיים – חלק א – קטע 72

וכן הרמב"ם ז"ל [בפ' ג' מה' גירושין] כלל זה בצחות לשונו בקצרה ולא קשה מה שהקשו עליו שהשמיט הסוגי' והוא דאתחזיק בתרי שמא דז"ל מי שיש לו שני שמות כותבין שם שיודעין ורגילין בו ביותר וכל שום שיש לו. כתב חניכתו כשר וכו' דהיינו שבא להורות לנו תקנות ר"ג לכתוב עיקר השם היכא שיודעין בו ולכן כתב כותבין שם שרגילין ויודעין בו ביותר היינו דמסתמא יודעין ביותר שם של מקום הנתינה ושם עיקר הגירושין להתיר האשה אבל באם באמת ידוע לבני המקום הנתינה שם של מקום הכתיבה ולבני הכתיבה אינו ידוע שם של מקום הנתינה מקרי שם של מקום הכתיבה רגיל ויודעין בו ביותר. ולכן כתב סתם שכותבין לעיקר השם שם שרגילין ויודעין בו ביותר להורות לנו כ"ז ודו"ק. וא"כ לפ"ז י"ל בנידון זה גם ס' התרומות וסייעתו מודים. כיון דשם זה הוא העיקר מחמת דבני המקום הנתינה יודעין בו ג"כ עכ"פ ולבני מקום הכתיבה אינו ידוע שם של מקום הנתינה כשר לכ"ע. וא"כ בנידון דידן לאשה זו מעריסה יש לה שם זה רחל לאה ובעלה ידע מזה. וגם מכאן הודיע להם שכן שמה וידוע לנו ששם קוראין אותה רק בשם זה לחוד. הוי שם זה רוב ועיקר לגבי שם לאה לחוד שקורין אותה כאן. הגם שי"ל דבעי דווקא נתחזק בשם אחר במקום הכתיבה ולא מחמת טעות כנ"ל היינו דווקא שכתב לה שם אחר שלא הי' לה מעולם אבל בשם שנשתקע ולבעלה הי' (מדועה) [ידוע] לו שם זה כי בהפרדו ממנה יוכל להיות שהיתה נקראת בשם רחל לאה וגם כעת לא נשתקע לגמרי ולכן כתבו קרובי' להמסדרים לכתוב כן ובוודאי כשר לכ"ע. אך לא בשביל זה שאנו מדמין נעשה מעשה ולכן אם נחליט דזה הוי שני שמות ממש לא אוכל גזר אומר להכשיר הגט אולם כבר נסתפקתי בחילוק הד' אם זה מקרי שני שמות דבס' בית אפרים [בתשובות סי' פ"ד ובס' ט"ג בליקוטי שמות ס"ב וסט"ו] האריך להכריח דזה הוי שם (אחר) [אחד] ורק קיצור השם ובאמת לע"ד לא הבנתי ראיותיו. ואשר הביא ראי' מדברי דרכי משה סימן (י"ט) [קכ"ט] שכתב וז"ל אם נתנו לו ב' שמות במילתו יש לכתוב בלא מתקרי ויש לכתוב באותו שם שקורין בו בתחילה וכתב הבית אפרים ז"ל דאיירי בגוונא נידון דידן דהרוב קורין אותה בשם א' לחוד. והנה המעיין בד"מ שכתב וז"ל (ומהרי"ף) [ומהרי"ו] כתב דיש לכתוב דמתקרי אע"פ שעולה בשניהם לס"ת ומצאתי עוד שם דאם נתנו לו במילתו שם אחד וע"י חולי נשתנה שמו יש לכתוב דמתקרי אבל אם נתנו לו שני שמות במילתו יש לכתוב בלא דמתקרי וכו' א"כ איירי ע"כ בנקרא לס"ת בשניהם יחד כמו בשם מחמת חולי דלעיל מיני' וא"א לפרש דבריו כלל באופן אחר גם מה שהביא ראי' משם אלז גיטא ג"כ אינו ראי' כלל דא"כ לפ"ז באם נקרא בשם אחד ואח"כ ניתוסף לו שם שני יהי' כשר בכתב שם אחד לחוד כמו שם באלז גיטא. אם שמה מעריסה גיטא וזה וודאי אינו כלל ולכן צ"ל דהתם שאני שאלז לחוד אינו שם כלל ורק הוספת דברי' אבל שני שמות ממש שכל א' שם בפני עצמו וודאי י"ל דהוי כשני שמות ממש ואולם הואיל דהוכחנו דזה וודאי אינו רק מדרבנן ולא פסול מה"ת וגם מדברי מהרי"ק בתשו' משמע דשם שנשתקע כשר אם כתבו הגם שאיירי בשם ע"י חולי או בשם ידוע מ"מ אחרונים צרפו דעתם בכמה מקומות להכשיר שם שנשתקע. וגם בתרומת הדשן משמע דאם כתב ראובן שמעון לא פסול כמו שכתב הב"י. ומה שהשיג עליו הד"מ דהתם איירי דעולה לס"ת בשניהם יחד המעיין בפסקי מהרי"א סי' רס"ו שכתב וז"ל אדם שנשתנה שמו מחמת חולי האיך כותבין. ראובן שמעון. או ראובן דמתקרי שמעון וכו' והסכמנו כולנו לכתוב משה דמתקרי יהודא. וכן משמע במרדכי דכותבין מרים דמתקרי' שרה ולא כתבינן מרים שרה דמרים היא עיקר שמה כמו בנ"ד שם השני עיקר. כדאי' בסמ"ג מ"מ הכותב ראובן שמעון לא פסלינן לי' כלל עכ"ל הרי דמיירי בנקרא בשניהם יחד ולא בעליות ס"ת רק דהוכחות הב"י הוא כן. כיון דס"ל להתרומות הדשן דשם מחמת חולי הוא עיקר כמו רובא שרה ופורתא מרים כמבואר בדבריו ואפ"ה פסק להכשיר אם כתב בלא מתקרי ה"ה נמי אם כתב מרים שרה נמי כשר בדיעבד וכן משמע פשט דבריו באמת. ורק די"ל דבשם מחמת חולי שאני ניהו דמקרי עיקר כמו שכתב בסמ"ג מ"מ נקרא בפי כל בשניהם ביחד. והב"י ז"ל שפתיו ברור מללו. ועכ"פ יש לנו מקום לסמוך בדיעבד במקום עיגון דכשר בצירוף הני טעמי שכתבתי לעיל: סימן סז לה"ה ידידי אהובי הרב המאה"ג החריף ובקי המושלם כש"ת מ' ליבוש נ"י:

הנה כשתי שנים בנסעי עם מעכ"ת ודברנו אודות הגט ונזרקה מפי מעכ"ת אשר האל"ף באה בגט לתנועת פת"ח ואני חויתי לו דעתי שאינה באה לתנועת פת"ח לפי המונח בכללי שמות. והנה עתה אשר אני עוסק לברר הדינים האלו לפי קוצר שכלי ומפי ספרים וסופרים עלה על דעתי אולי ראה מעכ"ת זה באיזה ספר ולפענ"ד אשר כן ראיתי פ"א בספר בדרך מקרה שחולק על זה וכתב שם שאל"ף באה לתנועת פת"ח אולם ספר זה היא ממחבר ספרדי ולהם יש כללים אחרים כמבואר בג"פ ובטיב גיטין [בליקוטי שמות עיירות בעיר פרעסבורג] כמה פעמים אבל למנהגינו האשכנזים ה"ה הרש"ל ורמ"א ז"ל והבאים אחריהם בעלי מחברי שמות כולם כאחד הסכימו דאם כתב האל"ף בשם שנקרא בפת"ח דהגט פסול וקרוב (לבטל) [להיות בטל] דהוי שינוי ממש לדידן דהברת האל"ף הוא בתנועת קמץ ויעוין גבי שם וולק וכדומה ורק במקום שאין לטעות והאל"ף באה רק להרחיב המוצא אז אין היתר מגרע לפ"ד הטיב גיטין וגם בזה צ"ע קצת אבל בלא זה אם כתב אל"ף ודאי הגט פסול לדידן בני אשכנז דלדידן הוי זה שינוי ממש וא"ל דעכשיו נשתנה הקריאה דז"א דאנחנו אין בידינו לשנות ממה שנמצאים הנקודות בספרי גדולי המחברים כמבואר הרבה טעמים לזה והג"פ שמפלפל בדברי רש"י אין ענין למנהגינו בני אשכנז ולדידן ודאי פסול כנ"ל ואם מעכ"ת ראה באיזה מחבר בטעם ברור יודיענו:

ואגב ראיתי להזכירו כי גם מה שסמך מעכ"ת על נב"י לכתוב בנהר שנקרא ע"ש נקבה דמתקרי הוא נגד גדולי האחרונים הטיב גיטין והחתם סופר והמנהג במדינת הגר כן יעוין בטיב גיטין וגם בשם עיר או נהר הנקרא בצירוף כמו קליין וכדומה לא יפה עשה שלא כתב הצירוף ויעויין בטיב גיטין הפלפול גבי קליין יעקב אבל בעיר בודאי צריך לכתוב ויראה נא בעינו בעיר אלט צאנז בודאי צריך לכתוב אלט צאנז דבלא זה שמו צאנז [כמו עירינו] הגם דמינכר ע"י הנהרות מ"מ עיקר שמו הוא כן וצריך בגט לפרסם ההוכחה טובא כמבואר בפוסקים וגם בעיר אלט שטאט או נייא שטאט היעלה על הדעת לכתוב שטאט בודאי זה אינו ולכן בודאי בעיר או נהר שלא נקרא מעולם בשם אחר רק בצירוף קליין או גרויש או חדש וישן צריך לכתוב בגט עם צירופו את כ"ז ראיתי להודיע לו ויגיד נא מה דעתו בזה כי לע"ע אני עוסק בלימוד הזה וינעם עלי דבריו דברי נועם: סימן סח

שאלה באשה אחת שנקראת בפי כל ריזשא אך בכתובה נכתב רייזל וגם שם אם זקנתה שנקראת על שמה היתה רייזל כאשר נחקק על קברה על המצבה ולכן כתב הרב המסדר רייזל בשני יודין מה דינו של גט זה:

הנה כבר מבואר פלוגתת הפוסקים גבי שרה ושערליין או שרלה די"א לכתוב שרה שם העיקר וי"א לכתוב שרה דמתקרי' שערליין או שרלה וי"א לכתוב רק שרלה ובב"ש ז"ל [בשמות נשים אות ב'] מביא כל דיעות אלו וגם בג"פ מביאם אך כל זה אם ידוע שם העריסה הי' שרה אבל אם שם העריסה הי' ג"כ שרלה ושערליין פסול אם כתב שרה כמבואר בב"ש ז"ל ואם יש ספק מחלק שם בין בני הספרד לבני אשכנז. אולם הג"פ הוכיח דמספיקא לכתוב רק שערלין או חנליין. והנה לפי"ז בנ"ד לכתחלה מהראוי הי' לכתוב ריזשא כאשר נקראת בפי כל. אך יש מקום לומר דזה דמי לשרה שארקי דהנקודות שווין דכשר לדעת הט"ז [סי' קכ"ט באות שרה] לכתוב שם העצם וה"נ נ"ל דכשר לכתוב ריזשא דהוא קיצור השם מרייזל והנקודות שוות דהאלף דבסוף שם ריזשא אינו [מזיק] כלל לענין זה כמבואר הרבה בב"ש ז"ל בשמות ודעת הט"ז שם לכתוב לכתחלה כן. אולם באמת גם לפי דעת מעכ"ת שסבר לכתוב ריזא ולא לדקדק בהברת קצת מהשין כאשר מביא שם דעת האחרונים בזה מ"מ הא וודאי הטעם שאין מדקדקין בהברות כאלו מחמת שגם אם נכתוב ריזא יהי' נקרא מהגט בפה ריזשא כי כן דרך העולם לקרות שם הנכתב ריזא ריזשא יזה באמת טעם המהרש"ל שכתב גבי יצחק אייזיק אם אין לאייזק שם קודש אחר אין לכותבו משום דכשכתב יצחק אנו מבינין כן גם שם אייזיק דידעו הכל ששם אייזיק לא נכתב רק יצחק דהוא שמו העצם וכן נמי י"ל דזה כוונת הרמ"א ז"ל [בס"ש שלו] בד"מ [באות יצחק] דאם יש ליצחק שם כינוי אחר דצריך לכתוב איזק משום דבשלמא אם אין ליצחק כינוי אחר הכל יודעים דשם איזק נקרא על שם העצם כיון דאין שם הקודש אחר לשם איזק אבל אם יש עכ"פ ליצחק כינוי אחר אשר כותבים אותו הכינוי בפירוש שצריך לכתוב גם שם איזק הגם שאין לשם איזק כינוי אחר משום שיאמרו העולם שאין יצחק הכתוב בגט האיש הנקרא איזק דאם זה הוא הי' כותבים הכינוי כמו שכותבין שארי הכינוי' אשר ליצחק ולא יבחינו בין אם להכינוי שם קודש אחר או לא אבל אם אין לאיזק שם קודש אחר וגם ליצחק אין שם כינוי אחרת אזי יצחק ואיזק שם אחד ואם יכתבו יצחק יבינו הכל גם שם איזק כמו אם הי' נכתב בפירוש כנ"ל פירוש דברי הד"מ לא כאשר הבינו הב"ש ז"ל [בשמות אנשים אות א'] והאחרונים דבריו וא"כ לפי"ז בנ"ד אם כתב ריזא לפי דברי מע"ל יבינו הכל שהמכוון ריזשא כאשר נקראת בלשונם. וא"כ הרי אין הברות דומות לריזל ובכה"ג כ"ע מודים לכתוב דמתקרי כמו גבי אברשקא וכדומה שמבואר דצריך לכתוב דמתקרי ואולם היותר נ"ל דצריך בכה"ג לכתוב ריזשא כמו גבי זישא הגם שלא אוכל לעמוד על תוכן קריאת שם זה בקהלתכם. אולם לפי הנ"ל שכן ראוי לכתוב לפי הברת גלילתכם הן אמת כי לא מצאתי זה בשום ספר מליקוטי השמות ולכן נ"ל דתלי' לפי הנהוג בין הסופרים לכתוב שם זה המצוי מאוד משום דאז גם בגט יקראו כן וכנ"ל אבל וודאי אם כתב שם ריזל לחוד (אם כתבו) הרבה יש להסתפק חדא כיון דלא ידעינן אם האשה היתה נקראת בעריסה ריזל ואם היתה נקראת בעריסה ריזא פסול הגט לפי הב"ש ז"ל והרבה מאחרונים. וגם עוד יש להסתפק בזה אם נגזר כלל משם ריזל ומה שהיתה נקראת על שם זקנתה אין ראי' כמבואר בג"פ מעשה כזה בסי' קכ"ט ס"ק ס"ז באשה שהיתה נקראת חנולה על שם זקנתה חנה והורה דיש לכתוב חנולה וגם מהכתובה אין ראי' כלל דדילמא גם להסופר הי' מסופק וכתב לפי דעתו הגם שזקני בשער אפרים זצ"ל האריך הרבה להביא ראיה מכתובה מ"מ נלע"ד דשאני נ"ד דאין העדים כתבו הכתובה וגם שאר הטעמים דילי' אין שייכות לכאן יעו"ש ומה גם אשר לפע"ד נראה ליישב דברי הרשב"א ז"ל באופן אחר הגם כי מי אנכי נגד כפות רגלי הקדושים אולם תורה היא ולכן לא מנעתי מאמר בעתו ולתרץ דברי הרמ"א ז"ל שלא יסתור דבריו שבח"מ לאה"ע סי' ג' דבח"מ [סי' מ"ט סעי' ז'] פסק כתשו' הרשב"א ז"ל דאם כתב אני פ' בן פ' נ"ר אינו סימן ובלישנא דסהדי שכתבו יוסף בן שמעון נ"ר לוה הוי סימן וסברת הרשב"א ז"ל מבואר בב"י דסהדי מעלין משטרות ליוחסין וא"כ למה פסק באה"ע דאין מעלין משטרות ליוחסין כלל ונ"ל דהנה כבר הקשה הש"ך ז"ל ושארי האחרונים דלדברי הרשב"א ז"ל דס"ל דמש"ה בלישנא דידי' אין מעלין ליוחסין דלא מעידים כלל שהוא כהן א"כ למה לתרומה מעלין אבל באמת נ"ל דהנה לפי מה דמבואר [בר"ן ריש ר"ה הובא בב"י סי' מ"ג בחו"מ] גבי מוקדם בשם הירושלמי דעדים יכולין לומר ע"ז לא חתמנו והנה לכאורה קשה לפי שיטה [זו] דעדים יכולין לומר שלא חתמו על הזמן א"כ אמאי טורפין ממשעבדי הא יוכל להיות שלא לוה לזמן הנ"ל אך באמת ז"א דמסתמא תולין שנכתב בזמנו ורק הרז"ה וסייעתו ז"ל סברי דעדים יכולין לתרץ דבורם שלא לפסלם אבל מסתמא תלינן שנכתב בזמנו והנה (סהדי) [לפי"ז] י"ל דבאמת גם כאן העדים שחתמו על מה שכתוב בשטר אני פ' לויתי מנה שלא חתמו ע"ז כלל כסברת הירושלמי ואך הא לפי מ"ש לא אמרינן כן ורק אם העדים אומרים שלא חתמו ע"ז נאמנים. אבל בסתמא אמרינן אכולא חתמו ולכן נ"ל לומר דהנה הקצה"ח [בסי' צ"א] הקשה הא זה הוי מפי כתבם בשלמא גבי שטר כשר מפי כתבם לפי תרוצם של הראשונים ז"ל אבל הכא לענין יוחסין לא שייך שום תירוץ. והנה באמת לפע"ד תירוץ הרי"ף [ביבמות פ"ג] שייך שפיר כיון שהוא ניתן תח"י בע"ד אשר לא יוכל לחזור בזה וגם שדרך לכתוב כן כהן לפי קצת שיטות. א"כ בודאי לא מקרי מפי כתבם רק הגדה ממש והוי כנחקרה אז עדותם בפה כמבואר ברי"ף יבמות [בפ"ג] אך אם נימא דעדים יכולין לומר ע"ז לא חתמנו א"כ לא נחקרה עדותן אז כיון שיכולין לחזור עדיין (וסברא זו מבואר דהיכא דיכול לומר מבודין היינו אינו כנחקרה בב"ד) וא"כ הוי מפי כתבם ואין להקשות דא"כ גבי זמן גמי נימא כיון שיכלו לחזור ולומר לא חתמנו על הזמן א"כ הוי מפי כתבם זה ליתא כיון דאנן אמרינן מסתמא כ"ז שלא חזרו העדים אמרינן שבזמנו נכתב וא"כ נחקרה אז באותו יום עדותן בב"ד דאם יראו אותו אז ידעו שהיום נכתב משא"כ גבי כהן דלעולם יוכלו לומר ע"ז לא חתמנו מש"ה הוי מפי כתבם ולא מעלין רק לתרומה דלגבי דרבנן מהני מפי כתבם. אבל בלישנא דסהדי ס"ל להרשב"א ז"ל דלא יכלו לומר ע"ז לא חתמנו מש"ה שפיר הוי כנחקרה עדותן בב"ד ומעלין אפי' ליוחסין. אולם הרמ"א ז"ל לשיטתו דס"ל בח"מ סי' (ס"ג) [מ"ג] גבי דבר שמצוין לטעות [דנאמנים] וכהן הוא דבר שמצוי לטעות כמבואר בש"ך דיכול לומר לא חתמנו כסברת הרז"ה דהביא דעתו בסתם מש"ה אפי' בלישני דסהדי יכולין לחזור וא"כ הוי עכ"פ מפי כתבם ואין מעלין ליוחסין אבל גבי נ"ר [בסי' מ"ט] דאין מצוי לטעות שפיר פסק כרשב"א ודו"ק. אולם מלבד כ"ז נ"ל פשוט דדבר זה דומה לבדיקות כיון דאין גוף העדות תלוי בזה היכי דליכא שני יב"ש וא"כ אין סומכין על עדותן לענין יוחסין דיכולין מסתמא לחזור. אבל לתרומה סגי אפי' במסל"ת מכ"ש היכי דבלישנא דסהדי כתבו וודאי אם לא הי' כהן לא כתבו בחנם והי' כמעיד על גוף הדבר כן הוא סברת הרשב"א ז"ל וא"כ לפי"ז לענין אם נלמוד מזה לענין היאך נכתב בגט בוודאי אין מכריע דהעדים אין מדקדקין כ"כ (א"כ) כיון דהשמות קרובין אבל וודאי לענין גט שצריך מוכיח ברור כדי שלא יהי' שום לעז בוודאי שצריך לכתוב השם הנקראת בפי כל ואין מהכתובה ראי' כלל וכן משמע מהג"פ סי' הנ"ל דאין הכתובה מוכרעת ולכן נלפע"ד לכתוב גט אחר ולכתוב או רוזא [או] ריזשא לפי מנהג הסופרים במקומכם ומה שנסתפק אם לכתוב שני יודין הנה כבר גם אנכי שאלתי זה לגדולי הדור ודעתם לכתוב בחד יוד וכן אני נוהג ותשובתם המה אתי סוף דבר דלפי רוב האחרונים הגט פסול אם כתוב רייזל ועיין בטיב גיטין גבי פירמזא ויעוין בנטע שעשועים ובבגדי כהונה כללו של דבר אין לנו אלא השם שרוב קוראין אותה ואין דורשין השמות דכן העלו כל האחרונים להלכה ומהכתובה אין ראי' ובפרט בזמנינו זה אשר ע"ה כותבין כתובות מלאים טעות מי יסמוך על דבריהם ולכן האשה זו צריכה גט אחר שיכתוב שמה ריזשא או רוזא לפי מנהג מקומכם: סימן סט שאלה שנכתב בגט יהושיע והוא במקום עיגון אם כשר

תשובה לא ידעתי מקום השאלה דהלא מבואר דבדבר שאין ניכר במבטא כאשר כן מבואר כמה פעמים בב"ש וגם בג"פ [סי' קכ"ט] ס"ק קכ"ה כתב בהדי' דאם כתב מושה או אהרון מלא גם שלא נמצא בכתוב בשום פעם כן כשר כיון דליכא שינוי במבטא הגם שבאמת שהוספת הוא"ו במושה יש לחוש שהקורא יקרא במלאפו"ם מ"מ כיון שיש לקרותו בחול"ם לא הוי שינוי במבטא ויותר מזה בשם שבתי דאפילו ניתוסף אל"ף כשר בזמנינו כיון שאין רגילין העכו"ם לקרות באל"ף יעו"ש מכ"ש בכה"ג שאין שינוי כלל במבטא ואדרבא לפי קריאת הש"ץ לס"ת מדגיש קריאת היוד ולכן לענ"ד כשר הגם שראיתי בטיב גיטין שהובא במכתבו שכתב לספק בזה לפענ"ד אין מקום ספק כלל וגם באמת הוא בעצמו נראה שדעתו להקל וכ"כ שם בשם הע"נ גבי משלם חסר וחותם עצמו חסר ולא נמצא במקרא רק חסר מ"מ אם כתב מלא כשר הגם שמבואר שיש שני משפחות וא"כ איכא למיטעי מכ"ש בכה"ג ודאי כשר בלא פקפוק אך מחמת חומר הנושא אל תסמכו עלי רק לאחר העיון היטב אם תסכימו לדברי גם אנכי בצירוף עמכם להתיר והי' שלום: סימן ע שוי"ר לידידי אחי הרב הגה"ג החריף ובקי החסיד המפורסם מו"ה אביגדור נ"י:

בנידון אם לכתוב צבי המכינה הירש כפי שחותם עצמו או לכתוב המכונה הירשל כפי מה שקוראים אותו הנה לפי הנראה מדברי הב"ש בקונטרס השמות באות נו"ן בשם הירצקא שכותבין כך כפי מה שמכנין אותו ולכן לולא החתימה הי' ראוי לכתוב הירשל וא"כ אם החתימה סותר הקריאה הי' לכתוב צבי המכונה הירש והמכונה הירשל אך דבאמת כיון דהלמ"ד הוא רק הוספה לגעגועין לחוד ולזה דעת הט"ז ז"ל [בסי' קכ"ט בדין השמות אות נו"ן נפתלי הירץ] בתחלה שלא לכתוב רק הירץ או הירש לחוד ולא הירשל או הירצל ורק לאח"כ דיקדק (מסמ"ג) [מס"ג] לכתוב כמו שנקרא ובספר טיב גיטין [בש"א אות נו"ן ס"ק ז'] דחה ראייתו ופסק שנכון לכתוב רק הירש לחוד ורק שלא רצה להקל נגד הט"ז ז"ל ורק בדיעבד הכשיר ואם הי' נקרא בשם העריסה הירש לבד או הירצל דעתו שם אפילו לכתחלה לכתיב הירץ או הירש דהלמ"ד או הקו"ף הוא רק הוספה לגעגועין ולכן באם חתימתו הוא הירש ג"כ דמי לשם העריסה לא צריך לכתוב הלמ"ד הנוספת וכן פסק בהדיא שם כן בטיב גיטין באות נו"ן בשמות אנשים בס"ק וא"ו והנה באמת לפי מה דמשמע ממ"ש גבי אלז גיטא משמע כן דהולכין בזה אחר חתימתו ורק הטיב גיטין הניחו בצ"ע ובנוב"י מ"ת [סי' קי"ח] גבי גומפיל שקורין גומפלי בשם אבי המגרש נראה ממנו שאם לא הי' מסופק בכתיבת היו"ד ולא הי' בשם אביו לא הי' מיקל לכתוב גומפלי הגם ששם העריסה הי' גומפיל וזה דלא כהט"ג הנ"ל אך באמת בעוה"ר עדיין לא נתברר לנו הלכה וכלל קבוע בעניני שמות כאלו ומבואר כמה סתירות בדברי רבותינו הקדמונים הקדושים יתן לי ה' ויזכני לבא על תוכן הדברים כאשר בלבי לברר הדברים על מכונם אך בעיקר נ"ד נראה פשוט לכתוב רק הכינוי הירש כפי שחותם עצמו וכ"ע יודעין ששם חד הוא ואם נכתוב המכונה הירש והמכונה הירשל יש חשש יותר לומר שיבואו לטעות כי לא ידעו מה הכוונה בזה ההוספה דלכל נודע שכינוי הירש והירשל שם אחד הוא ואולי יבאו לטעות שנשתנה שמו מחדש ויאמרו דאחר הוא דזה נודע שלא נשתנה שמו מעולם ולכן יאמרו דגט מאחר הוא וכיוצא מצינו שחששו האחרונים ולכן נכון לסדר צבי המכונה הירש דבזה ודאי כשר בדיעבד אליבא דכ"ע וז"ב: