שו״ת דברי חיים – חלק א – קטע 63

אמנם נ"ל שיש להחמיר שתהיה הבדיקה ע"י שכנותיה דכיון דנעשית חשודה שוב אינה נאמנת על בדיקתה ומ"ש הפלאה ז"ל דאינה נעשית חשודה עפ"י עצמה לא ידענא דהלא אם מהימנא לי' ודאי דנעשה חשודה הרי עפ"י אשה דעלמא אמר רבא מרענא לשטרא אפומה (וגם) [בכתובות פ"ה א'] האי גברא דאיחייב שבועה בב"ד דאמרינן דאי קים לי' בגוי' נעשה חשוד על פיו כ"ש עפ"י עצמה והב לן בנ"ד בודאי דנעשה חשודה ואין נאמנת שוב על בדיקתה ורק צריכים השכנות לבודקה ומ"ש בהפלאה דמהני תשובה תמהני טובא הא מבואר בפז"ב [דף כ"ה] דבדבר שנהנה ממנו ולא"ד צריך תשובה המבואר שם להוציא טריפה גם אין לסמוך על התוס' מטוך שהביא במהרי"ק ז"ל דבחד פעם לא נעשה חשוד דגם בזה לא פסקינן כוותי' ויעוין בחילוקים שכתב הרא"ם ז"ל מביאם בפרי תואר [סי' קי"ט] דלא מהני אפי' בפעם א' רק תשובה דפז"ב ולכן אין להקל רק ע"י בדיקת השכנות: סימן נ

שאלה בתולה נשאת לאיש ואחר הריונה נשתטתה כמה שבועות ונתחלמה עד מלאת ימיה ללדת. ושוב נשתטית כמה חדשים ונתוודע הדבר שגם קודם הנשואין היתה לפעמים נשתטית ורק אבי' העלים הדבר מבעלה בשעת השידוך. והנה האיש בעל האשה הזאת הוא צורבא מרבנן ורך בשנים ואינו יכול לדור עם האשה הנשתטית בכל פעם כי בעת שטותה היא כמשוגעים ההולכים ערום בשוק וכמעט הוא מסוכן להיות אתה עוד מורא על ראשו פן עוד תשתטית אחר לידה שניה ושוב לא תתרפא כאשר אירע כן לאחותה הבכירה ולפי הנראה כי זה חולי המשפחה ולכן רוצה להוציאה עתה בגט פטורין כדמו"י והאשה אינה רוצה ונשאל מה דינו אם ליתן לה גט בע"כ או להתיר לו לישא אשה אחרת:

תשובה הנה בנידון דיני ממונות אשר בזה לא אדבר עתה כי לא נשאלתי בזה רק העיקר אם מותר לו לגרשה גם בלא כתובה אם אין לו והכתובה יהי' נשאר חייב אם יגיע לה עפ"י דין כאשר יוחתך ביניהם לאחר הערכת טענותיהם משני צדדים לפני איזה בד"צ:

והנה מוצא דין זה מבואר ברמ"א סי' קי"ז ס"ס וז"ל ודווקא במום גדול כזה אשר אם היה באיש היו כופין להוציא מדין התלמיד ולא תיקן ר"ג ז"ל שיהיה כח אשה עדיפא מאיש ע"כ ודין זה מקורו בתשובת הרא"ש ז"ל כלל מ"ב ושם בתשובה מבואר בשם ר' יצחק בר"מ דיליף נכפה מנשתטית דז"ל שם כן נ"ל שאין מום גדול מזה שהרי מדמה בפרק האומנין נכפת לשוטה דאמרינן המוכר שפחתו וכו' הואיל וסופר בין המומין ושוטה אין לה קדושין ונשואין [וכו'] אעפ"י שלפעמים יש לה קידושין כגון עתים חלומה גם בנכפה יש לה לפעמים קדושין מ"מ במום גדול כזה לא תיקן ר"ג ז"ל עכ"ל הרי דדין נכפה ושוטה שווין ואדרבא שוטה מום גדול מנכפה וא"כ כיון דרמ"א פסק בנכפה דכופין כ"ש בשוטה דכופין וכן מבואר בהדי' בתשובת מהרי"ט סי' קי"ד דשוטה דומה לנכפה ובתשו' ב"ח סי' צ"ג אך במה דכופין לא נתבאר היטב ובב"ש ז"ל סי' הנ"ל מבואר דזורקין לה גט בע"כ וכן נמצא בתשובת זקיני מהרמ"מ ז"ל סי' א' מביאו הב"ש והנה באמת דברי הב"ש ומהרמ"מ ז"ל תמוהין לכאורה דמפשטות דברי הרא"ש ז"ל שם נראה רק דכופין אותה לקבל גט אבל הא לא פסיקא לן לזרוק הגט דהא כתב בתחלה שר"ג ז"ל לא גזר ע"ז ואח"כ כתב את"ל דר"ג ז"ל לא פליג בתקנתא מ"מ במה שהאיש כופין אותו גם האשה כופין אותה ע"כ א"כ נראה מזה די"ל שר"ג ז"ל לא פליג בתקנתא ואסור לכל אדם לתת גט בע"כ ורק שכופין אותה כמו שכופין לאיש עד שיאמר רוצה אני:

והנה ראיתי אח"ז שגם הנב"י במהדורא תנינא [סי' ק"ד] ובספר הפלאה בק"א סי' קי"ז כתבו כן לדחות דברי הב"ש ז"ל. והנה באמת יש מקום לתרץ דבריו וכוונתו כיון דהרמב"ם ז"ל כתב הטעם דמהני רוצה אני גם שאנחנו יודעים שהוא אנוס הוא מטעם דמסתמא כ"א מישראל רוצה לקיים הד"ת תורתינו הקדושה ורק יצרו אונסו וכיון שהתיש כח היצר ע"י הכפי' רוצה באמת לקיים הד"ת וא"כ י"ל דיכול עכ"פ לזרוק לה הגט היינו דכל כמה דלא ידעינן שאינה רוצה אוקמה לה אחזקה דמסתמא תקיים ככל בנות ישראל המקיימים דברי חכמינו ז"ל ובשלמא באיש דצריך דעתו דוקא ואנן חזינן דאינו רוצה רק ע"י כפי' צ"ל דווקא רוצה אני דהא חזינן אונסו אבל באשה הגם דעד [השתא] לא היתה מרוצה עכשיו בשעה זו כשרה היא ככל בנות ישראל ואינו עובר כלל על הח' בזה דהוי מדעתה ממש ואם שאח"כ אינה מרוצה מה דהוי הוי והגט כשר כנ"ל להליץ בעד ב"ש וזקיני מהרמ"מ ז"ל אבל באמת לפי הנראה מפשטות דברי הרא"ש ז"ל יראה דאין זורקין לה גט בע"כ דלא פליג ר"ג ז"ל בתקנתא אולם לא ברירא ליה הך מילתא כמבואר שם. וכן נראה להדיא מתשו' הב"ח ז"ל שהבאתי שכתב דלא פליג רמ"א עם מהרש"ל ז"ל שרש"ל ז"ל אוסר לגרש שוטות בעת חלומה בע"כ מכח הח' דר"ג ז"ל ורמ"א מתיר וכתב הב"ח ז"ל דגם רמ"א ז"ל אינו מתיר רק לישא שתי נשים ולא לגרש בע"כ ולכאורה קשה הא מבואר בסי' קי"ז בסופו דרמ"א ז"ל ס"ל כר' אשר ז"ל דכופין גבי נכפה א"ו שגם הוא ז"ל הבין דכוונת הרמ"א ז"ל רק כפי' בשוטין אבל לא לזרוק לה גט בע"כ אך דלכאורה קשה הא כפי' היא שמכריזין עלי' והב"ד גזרו עלי' כמו שיתבאר בש"ע [סי' קנ"ד] וא"כ כיון דלא ציית' לדברי ב"ד ודאי נקראה עוברת על דת ובעוברת על דת מבואר בסי' קט"ו ברמ"א ז"ל (שכופין) [שנותנין לה גט בע"כ ע' בסי' שאח"ז] ואין חולק בזה בש"פ אך די"ל דכה"ג לא נקראת עבריינית שמכוונת לדור עם בעלה ויהיה אך שיהיה דעת מהרש"ל וב"ח ז"ל והאחרונים דאין זורקין גט רק שכופין כמו שמבואר בסי' (קי"ד) [קנ"ד] ואך שקשה על מהרש"ל ז"ל למה כתב בסוף התשובה שם שמבקשין ממנה והב"ד יעשו פעולות אולי תפתה לקבל גט ולמה לא כתב שיכפה דע"ז לא מצינו מאן דפליג על הרא"ש ז"ל שכופין וצ"ע: אך דנלפענ"ד בנ"ד כיון שכבר היתה כן קודם הנשואין כופין אותה כמ"ש הב"ש ז"ל הואיל והוא עשה שלא כהוגן וכו' אולם האחרונים הניחו זה בצ"ע ויעויין בהפלאה בק"א סי' הנ"ל גם י"ל דלא עשה בזה שלא כהוגן דחשב האב שנתרפאית כבר אך זה נ"ל כיון דמבואר בח"מ ז"ל סי' (קט"ז) [קי"ז ס"ק י"ב] דאם הי' לו צרעת או נכפה קודם הנשואין גם שנתרפאית הוי מום א"כ בנ"ד כיון שעם עתה יש לה חולי השיגעון שהי' לה קודם הנשואין הוי מקח טעות. והנה בהפלאה ז"ל הוכיח דאם לא היה תנאי בקידושין בוודאי אם נתרפאית אינו מום ורק בהתנה הוי מום בנתרפאית משום שמאוסה עליו. אך באופן זה שעדיין נתעורר חולי הראשון לכ"ע הוי מום די"ל דעדיין לא נתרפאה לגמרי וי"ל דבזה אפילו בסתם בלא שום תנאי הוי מום וכן כיוצא בזה מצאנו בח"מ [סי' ר"ל] גבי חביות [שכר] ונמצא חמץ קודם ג' ימים דכתב בסמ"ע שם [ס"ק י"ד] דהוי ספק שמא החמיץ מקודם כיון דליכא חזקה דגופא כן הכא כיון דיש מקום לומר דלא נתרפאית אז לגמרי וכמו שכתב הח"מ ז"ל [הנ"ל] דיש חשש בכל מום שתחזור וכתב הב"ש ז"ל [שם ס"ק י"ב] דבש"ס דגבי מומין איירי שנתרפאית לגמרי לחלוטין וא"כ י"ל דאם שוב נתעורר המום דעדיין לא נתרפאה מאז והוי מום אולם אין זה וודאי די"ל דזה המום שהיה בה אז נתרפאה ועכשיו נסתפחה שדהו ונולד מחדש. והנה מתניתין דתני בהמדיר [דף ע"ה] שיביא ראיה משנתארסה הי' בה או לס"א שגורסין נולדו בה יש להוכיח דבר זה דקשה למה לא יביא האב ראיה שבשעת ארוסה לא הי' בה מומין הללו וממילא שנולדו לאח"כ א"ו דזה לא מהני דעדיין י"ל שנתרפאה אבל לא לגמרי ומש"ה נתעורר גם עתה החולי ולכן צריך להביא האב ראי' שנולדו בה מומין עתה לאחר ארוסה מחדש ולא הי' בה מעולם אך די"ל דמתניתין איירי דוקא בהותנה ומש"ה כל שאינו מברר שנולדו עתה וי"ל שנתרפאה וחזרו לא קיים התנאי אבל בסתמא כל שלא הותנה י"ל דזה לא הוי ביטול מקח די"ל דמומין הראשונים נתרפאו ועתה עלתה בה מחדש דנסתפחה שדהו ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא. ועפי"ז יש מקום ליישב קושית התוס' בכתובות [דף ע"ב ע"ב ד"ה ע"מ] שהקשו למה תני התנה הא בסתמא נמי סמפון מבטל קדושין די"ל דאם מסתמא הוי סגי להאב שיביא ראיה שלא היה בה בשעת אירוסין ולהכי אשמעינן התנה להשמיענו דצריכה דווקא להביא ראי' שנולד בה עתה המומין כנ"ל וא"כ בנ"ד עכ"פ ספיקא הוי אם נתרפאית מאז וא"כ דכנסה סתם הוי רק ספק קדושין וי"ל בכיוצא בזה כ"ע מודים לדברי הרא"ש ז"ל אשר הסכים הוא וכמה מגדולי הראשונים שכיוצא בזה לא גזר ר"ג ז"ל לגרש בע"כ. ויותר נראה כיון דכבר נתחזקה אחותה ג"כ למשוגעת ולפי דקי"ל כרבי בתרי זמני הוי חזקה וא"כ הוי כמו נשאת לשני דמבואר בנ"י ובח"ר יבמות [דף ס"ה ע"א] דאין לה כתובה דהוי מקח טעות לכמה גדולי הראשונים ואפי' להחולקים שם הטעם משום שנשאת בהיתר. אבל הכא בוודאי לא בהיתר נשאת כיון שהי' משוגעת גם (היא) קודם הנשואין. ולפענ"ד דגם לענין כתובה יש לדון כן בנ"ד אולם כבר אמרתי שאין עתה דברי רק לענין הגירושין עכ"פ נראה דהוי מקח טעות ושפיר בכיוצא בזה לא גזר הגאון שלא לגרש בע"כ וביותר לפי אשר נראה לי בכוונת דברי הח"מ ז"ל [הנ"ל] דדוקא בנכפית ומצורעת דשכיח שיתעורר המחלה חשב למום גם אם נתרפא. אבל לא בשארי מומים כמו שהבין הב"ש ז"ל [הנ"ל] בכוונת דבריו כן נ"ל ברור. וא"כ בנשתטית דעינינו רואות דדבר זה חוזר ומתעורר ובפרט בעת הריון ולידה דשפיר הוי מקח טעות ויוכל לגרשה בע"כ דיש מקום לדון על גוף הקידושין ויותר מקדושי ספק וודאי אינם. וא"כ מותר לזרוק הגט בע"כ וכן נראה להדי' מתשובת רש"ל ז"ל [שם סי' ס"ה] שהוא המחמיר בזה ביותר ומ"מ כתב כיון שנסתפחה שדהו שהיו לאחר הנשואין משמע שם בהדי' דאם י"ל שהי' קודם הנשואין מותר לזרוק לה גט בע"כ וזה ברור למאוד. אולם הב"ח ז"ל בתשובה [הנ"ל] רוצה להחמיר ליתן גט בע"כ מטעם דזה נפל ברבוותא אם ליתן גט לעתים חלומה משום גרירה והנה מלבד מה דמבואר בהמבי"ט [ח"ב ס"ס כ'] דזה לא מקרי עתים חלומה בשכמה ימים היא חלומה ומביאו הגט פשוט ז"ל [בסי' קי"ט ס"ק ל"א] אולם ביותר באשה זו שנראה שאין לחוש רק לימי עיבור והלידה כי לא נתחזקה לפנינו עתה רק בימי עיבור ולידה ומספק אם תהי' כך גם בלא עיבור אין לחוש לגרירה כמבואר בט"ז סי' קי"ט [ס"ק י"ב] ואין לומר דהא מדברי הט"ז שם משמע דאם לא נתחזקה לפנינו שנשאר כך לא מחזקינן לי' ואמרינן שנתרפא וא"כ היכא מתירין לו לגרש בע"כ ז"א דקי"ל בחגיגה [דף ג' ע"ב] כיון דעביד תלתא זמני' הוי לי' כמו [שנגח] וכו' ומבואר שם (באבני מלואים) [בטורי אבן] להגאון שאגת ארי' ז"ל דלרבי בתרי זמני נתחזק. וא"כ הכא הרי נתחזקה לענין עיבור ולידה וגם כי אחותה העיד עלי' ואין לומר שבמשפחה לא מחזקינן רק בג' פעמים. זה ליתא דזה הוא דווקא לענין משפחה שלימה אבל בלא"ה קי"ל כרבי גבי מלה בנה הראשון ושני וכו' וא"ל דקי"ל כרבי הוא רק מספיקא מ"מ הא כבר נתחזקה עם הפעם דקודם נשואין למשוגעת לענין איזה פעולה שבין עיבור ולידה וא"כ כיון דלא שייך טעם גרירה לפענ"ד יותר טוב להתיר גט בע"כ משיהי' באיסור שתי נשים כל ימיו ובפרט דלפי מה שכתוב הב"ש ומהרמ"מ [הנ"ל] פשוט להתיר גט בזריקה. אך יש מקום לומר ד"ח דשתי נשים אינו חמור כל כך וכבר ביאר זה הגאון בנ"ב ז"ל [קמא סי' א' ומה"ת סי' ק"ב] ולכן נכון יותר להתיר לו לישא ב' נשים ועפ"י מאה רבנים או שיכפי' בכפי' ועפ"י ב"ד בכל מה דאפשר למכפיהו אח"ז מצאתי בשאלות תשובות מקום שמואל הסכים ג"כ בכה"ג לזרוק לה גט בע"כ ולכן לפענ"ד אם לא יוכל להשיג לישא אשה עפ"י היתר מאה רבנים שיוכל לזרוק לה גט בע"כ ובא' מאלו יד הבעל על העליונה או לכפותה עפ"י ב"ד בשוטים שתקבל גט או להתיר לו לישא אשה אחרת או לזרוק לה גט בע"כ ואין עליו שום איסור ח"ו אדרבה מצוה קעביד לקיים מצוה זה הנלפע"ד וד' יצילנו משגיאות ויראנו בתורתו נפלאות דברי הבא עה"ח הק' חיים הלברשטאם: סימן נא

שאלה איש א' צורבא מרבנן בא בקשרי התנאי' עם בתולה א' בעוד שהי' קטנים שניהם והגיד אבי הכלה לאבי החתן שלפעמים הילדה נחלשת אך שאין שום חשש בזה כי היא רק עייפות מחמת תשות כח ולאח"כ כשהגדילה הבת לא סר ממנה החולאת הזאת שלפעמים נתעלפה והי' חשש אולי היא חולי הנכפה ר"ל אך אבי' אמר שאין זה רק תשות כח והראי' שהיא בשכלה ממש ואינה נופלת לארץ ח"ו ורק שנחלשה עד שמחזיקים אותה בידה תשוב לאיתנה תיכף וא"כ אין זה ח"ו חולי הנ"ל והנה האמינו החתן ואביו לאבי הכלה ונישאת לו כדמו"י והנה ברבות הימים ניכר החולי הזה עד שנראה להבעל שהוא חולי הנכפה ועזב אותה ונסע לבית אביו וירבו הימים ותגדל החולי למאוד עד שכמה פעמים נפלה בשוק כדרך הנכפים בבירור וגם נשתטית בעת נכפית והבעל מברר זה בעדים ורצה לגרשה ואינה רוצה לקבל הגט מדעתה ונפשו בשאלתו אם מותר ליתן גט בע"כ או לישא אחרת עלי' עכ"פ עפ"י היתר מאה רבנים:

תשובה דבר זה נתבאר היטב בראשונים ואחרונים דדעת הרא"ש ז"ל בתשובה סי' מ"ב וז"ל על ראובן שנשא אשה ושהה עמה יותר משנתיים ונודע לו שהיא נכפית והוציאה מביתו והנה תובעת ממנו שאר כסות ועונה והוא משיב שהדבר ידוע שאין הדעת סובלת להסתופף אצלה וסכנה יש בדבר וחפץ לגרשה וליתן לה את כל אשר לו ועני הוא ואינה משיגה לט"ו היילוי"ש ומטיבותי' [אשאל] הדין לפניכם כתלמיד לפני רבותיו אמת הוא שחכמי הגמ' אמרו בין שנולדו בה מומין גדולים בין שנולדו בה מומין קטנים כופין אותה להוציא ור' גרשום מאור הגולה ז"ל פירש בתשובה אחת דנכפה הוי מום גדול וכאשר אמרו חכמים אם נולדו בה מומין נסתפחה שדהו ואם בא לגרשה צריך ליתן לה כתובתה ועתה בימי חכמי הגמ' אם אירע מום זה באשה בעלה הי' מגרשה ומתחייב לה כתובה ויפרע מה שנמצא בידו והשאר באשר תשיג ידו ועתה שתיקן הגאון רגמ"ה ז"ל שאין לגרשה בע"כ איך יתקן שיתחייב לה שכ"ו א"כ יפה כח האשה הרבה מכח האיש דאלו נולד מום זה באיש אין אנו אומרים יכפוה להיות אצלו אלא כופין אותו להוציא וליתן כתובתה ואם נולד באשה יכפוהו להיות אצלה ולפרנסה השתא באיש שאינו מוציא אלא לרצונו כופין אותו להוציא ויתן כתובתה אם נולדו בו מומין אשה שמתגרשת בע"כ לא כ"ש אלא שר"ג עשה גדר לדבר וכי לאו קל וחומר שלא עלתה על לבו על כיוצא בזה לענין האיש לבטלו מפרי' ורבי' אלא ודאי יגרשנה ויתן לה כתובתה כי כולי האי לא יפה בתקנתו כח האשה מכח האיש אך כי ראה הדור פרוץ ומזלזלין בבנות ישראל בזריקות גט ותקן להשוות כח האשה לכח האיש כמו שהאיש אינו מוציא אלא לרצונו כך האשה אינה מתגרשת אלא לרצונה אבל לא יתכן כלל לומר במקום שהאיש כופין להוציא לא יגרשנה בע"כ ואף את"ל שהשוה מדותיו ששום אדם לא יגרש בע"כ מ"מ במה שהאיש כופין אותו להוציא אף האשה כופין אותה לקבל גט ואם תמאן לקבל ימנע ממנה שכ"ו ואינה יכולה לומר אין רצוני לקבל גט עד שיתן לי כתובתי דזו אינה טענה כיון דמן הדין היא חייבת לקבל גט כאשר הוכחתי נמצא פריעת חוב כתובתה הוי כשאר חוב שהי' מחוייב לה. והנמצא אתו יתן והמותר כאשר תשיג ידו עכ"ל הרי דפסק בהדי' דמגרשה בע"כ וכן מוכח במה שכתב שם אח"כ [באותו תשובה] הריב"ם וז"ל כאשר כתב מורי הר' אשר כנ"ל שאין מום גדול כנכפה שהרי מדמה בפ' האומנין נכפים לשוטה ושעמומית דאמרי' המוכר שפחתו וכו' מקח טעות היא כו' מ"מ במום גדול כזה ח"ו שהגאון רבינו גרשום ז"ל תקן תקנתו ויתן לה גט בע"כ וכתובתה תהי' עליו חוב כאשר כתב מורי למעלה עכ"ל הרי דדעת הרא"ש ז"ל דמותר לגרשה בע"כ דר"ג ז"ל לא גזר על מום גדול כזה וכן מבואר בתשו' חזה התנופה ומביאו בתומת ישרים סי' קל"ט דדבר ברור מילל הרא"ש ז"ל לגרשה בע"כ והרמ"א ז"ל מביא זה לפסק הלכה בסי' קי"ז אך הח"מ ז"ל כתב שם בס"ק כ' וז"ל עיין בגוף התשובה של הרא"ש שפסק וכתב שכשם שבאיש כופין כך באשה כופין לקבל גט ואת"ל שר"ג משוה מדותיו ששום אדם לא יגרש אשתו בע"כ אפי' נכפית מ"מ ימנע ממנה שכ"ו משמע דלא ברירא לי' להרא"ש שיגרש אותה בע"כ דהא כתב דרך את"ל שר"ג השוה מדותיו כו' עכ"ל והב"ש ז"ל השיג עליו וז"ל שם ס"ק כ"ב בתשו' הרא"ש כתב כו' מבואר להדי' דס"ל דיכול לכופה אפי' אחר תקנת ר"ג כו' ומכ"ש דיכול לזרוק לה הגט בע"כ כו' מזה נשמע אם היא בעלת נכפה הוי מום וכופין אותה דהיא לא עדיפא מיני' גם בכפיות איש איכא חשש איסור דאורייתא ובכפית דידה אין חשש איסור אלא תקנת ר"ג כו' וח"מ ל"ד מ"ש כאן עכ"ל ודברי הב"ש ממש מבוארין בתשו' מהר"ם לובלין סי' א' וז"ל ועתה לענין נ"ד באם יכול לגרש האשה בע"כ בשביל מום הנכפה אפי' אחר תקנת ר"ג הלא כבר כתוב בתשובת שאלה והיא בתשו' הרא"ש כלל מ"ב שיכול לגרשה בע"כ אפי' לאחר תקנת ר"ג דעל כיוצא בזה לא תקן ר"ג גם מסיק שם שאינה יכולה לעכב הגט מכח פריעת כתובתה רק הכתובה תשאר חוב עליו כמבואר שם וכשנדקדק בדבריו שם נוכל להוכיח שהוא סובר שכופין אותה אפי' בידים דהיינו שמותר לזרוק לה גט לרשותה או לגזור שלא ישאו ויתנו עמה כו' עד שתקבל הגט דהא הרא"ש כתב שם וז"ל ועתה שתיקן הגאון ר"ג ז"ל שאין לגרשה בע"כ איך יתכן שיתחייב לה שכ"ו א"כ יפה כח האשה הרבה כו' עד מ"מ כמו שהאיש כופין אותו להוציא אף האשה כופין אותה לקבל הרי לך שמבואר בדבריו שהוא בנה יסודו בדין זה שסובר שמום נכפה מום גדול הוא ואף באיש כופין להוציא על מום כזה כ"ש באשה אף לאחר תקנת ר"ג כדלעיל כו' עד העולה מכל דברינו אלה שמצד הדין נראה שיכולין לכפותה אף בשאר כפיות כו' וכ"ה במום גדול כמו נכפה שגם באיש יכול להיות שכופין כ"ש באשה עכ"ל. ומה שהקשה בס' הפלאה [בק"א סי' הנ"ל] דהלא סיים הרא"ש ז"ל בתשו' וז"ל ואם תמאן לקבל הגט ימנע ממנה שכ"ו אלמא דלא ברור להחליט לגרשה בע"כ תירוץ לדבר זה מבואר בתשו' מהר"מ ז"ל דבאשר"י ז"ל לא הוצרך בעובדא דידי' רק לכפותה ע"י מניעת מזונות אבל לדינא גם לגרשה בע"כ מותר עיי"ש ומה שנתקשה בס' הפלאה ז"ל דהאיך נוכל לומר דכיון שעלינו לכופה מותר לזרוק לה גט הא לפי סברא האחרונה שבתשו' הרא"ש ז"ל ר"ג ז"ל לא פליג בתקנתא דכל איש לא יגרש בע"כ ורק שכופין אותה לקבל היינו במניעות מזונות אבל לגרש בע"כ הא לא פליג הרגמ"ה ז"ל בתקנתא זה לק"מ דנהי דאמר לגרש בע"כ מעצמו משום לא פלוג אבל ע"י הב"ד שעל הב"ד מוטל לכפותה לקבל הגט בודאי על הב"ד לצוות לבעל שיזרוק לה הגט ומה לנו שכופין ע"י אחר או ע"י הבעל והסברא קרובה לפמ"ש הרמב"ם ז"ל כיון שכופין אותו עפ"י ב"ד שוב הוי ממילא רצון כידוע דבריו וביותר נ"ל לפשוט שיכול לזרוק לה גט אפי' לסברא בתרא דהרא"ש שכ' דרגמ"ה ז"ל לא פליג בתקנתא לכל אדם שיגרש בע"כ מ"מ כיון שזאת החליט הרא"ש ז"ל גם לסברתו האחרונה דב"ד כופין אותה דלא עדיפא מאיש שכופין אותו במום גדול והנה אם לא תקבל דברי הב"ד הרי היא עוברת על דת דמותר לגרשה דעל עוברת ע"ד לא תיקן הרגמ"ה כמבואר בכל הפוסקים והנה לפ"ד מהר"ם מפחדווה ז"ל בתשו' משמע בהדי' דבכל איסור שעוברת מותר לגרשה בע"כ יעו"ש בסי' י"ד אך אפילו לפי דמבואר בב"ש ובח"מ שי' קט"ו דדוקא בעי עוברת ע"ד מה דנוגע לבעל כגון מאכילתו שאינו מעושר מ"מ גם זה הוא מה שעוברת על צווי הב"ד נוגע (לה) [לבעל] דהא עי"ז לא יוכל לקיים מצות פ"ו כיון דאגיד בה א"כ נמצאת עע"ד ומנא אמינא לה מהא דכתב בס' נתיבות המשפט על הרבינו ירוחם בדף רכ"ז וז"ל וכתב עוד הרב הנימוק"י בסוף השמועה עלה דמילתא דרבא וז"ל וכבר פירש כי בכיוצא בזה שישא אחרת עלי' מפני מצות פ"ו כיון שהיא גרמה לו לא החרים ר"ג ולא אזלינן בהא בתר מנהגא ע"כ והנה מ"ש כיון שהיא גרמה לו צריך ביאור דלכאורה נראה שכוונת דבריו לומר דכיון שהיא גרמה לו לישא אחרת ששהתה עשר שנים ולא ילדה לא החרי' ר"ג וזה דבר תימה דמנלן דהיא גרמה לו אדרבה בגמ' [יבמות ס"ד א'] מוכח שהוא הגורם שמא לא זכה ליבנות ממנה ומה"ט שקלא כתובה והנה הרב מ' תם ז"ל בתשובותיו סי' פ"ד נתעורר קצת ע"ז וכתב שטענתו חלושה שכתב שהיא גרמה לו וזה דבר לא ידענוהו בבירור דאי מינה הוא תפסיד כתובתה כו' עכ"ד ואני בעניי רוח אחרת אתי בכוונת דבריו כפי מה שלמדתי מדברי הרב מ' תם ז"ל שכתב שם שאין דברי הריטב"א אלו שכ' הנ"י אלא כשאשתו הא' אינה תובעת גט וכתובה אבל אם היא תובעת גט וכתובה אף הריטב"א יודה שיוציא ויתן כתובה ביאור דבריו שאם אשתו אינה רוצה להתגרש וגם אינה רוצה שישא אחרת עלי' בכה"ג הוא שכ' הריטב"א ורבני צרפת דבמקום מצוה לא תיקן ר"ג כיון שא"א לו לקיים המצוה כ"א בעברו על תקנת ר"ג או בגירושין בע"כ או שישא אחרת עלי' אבל אם אשתו תובעת גירושין אינו יכול לישא אחרת עלי' בע"כ דבהא לא שייך לומר במקום מצוה דהרי סגי' בידי' לגרשה ולא יעבור על חרם ר"ג ואח"כ יקיים המצוה ועפ"י הדברים האלה הי' נלע"ד שזו היא כוונת הנ"י במ"ש כיון שהיא גרמה שכוונתו לומר כיון שהיא גרמה לו לישא אחרת עלי' שאינה רוצה להתגרש שאם היתה רוצה להתגרש הי' אפשר לו לקיים המצוה מבלי עוברו על חרם ר"ג וכיון שהיא גרמה לו לעשות פעולה כזו לא תיקן ר"ג עכ"ל. אלמא מה שמונעתו לישא אשה אחרת מקרי גרמא דידה א"כ ה"נ הרי דבר זה שעוברת על צווי הב"ד ועוברת ע"ז נוגע לבעל דעי"ז אינו יכול לקיים פ"ו ואי דיהי' אצלה הא בהדי' כתב הרא"ש ז"ל שע"ז לא כפינן לי' וסכנה בדבר וא"כ שפיר מקרי עע"ד הרי בהדי' שמותר לגרש בע"כ עפ"י ב"ד ואין לנטות מזה כלל בדברי הרא"ש ז"ל וכ"כ בתומת ישרים סי' קל"ט וז"ל אלא שלע"ד אם לבו נוקפו מחמת החולי הנז' וירא לנפשו אין לנו לעכב על ידו מכיון שמום זה של נכפי' זר וקשה משאר מומין שאעפ"י שתקנת ר"ג פשטה בכל ישראל וכמ"ש מהרי"ק מ"מ נראין הדברים שאין לנו לכופו להיות עמה דלא גרע מאשה הבאה בטענת מאיס עלי דכופין אותו לגרש וכמ"ש הרמב"ם ז"ל שאינה כשבוי' ליבעל לשנוא לה עאכ"ו שאין לנו לכוף את האיש להיות עם אשה מאוסה בעיניו מחמת דבר רע וכתב ראבי"ה ז"ל אע"ג דנכפה לגבי אשה מום הוי משם אין ראי' להחשיבו מום לגבי איש באשה כל דהו ניחא לה ותדע דלא קתני נכפה גבי מומי איש ואין בידינו לכפות בלא ראי' גמורה וגם לא נכוף אותה להיות עמו כיון דבאה מחמת טענה שאינה יכולה לקבל ע"כ נמצינו למדין במכ"ש דאין לנו לכוף את האיש לקיים את אשתו הנכפה דהוי מום גדול לגבי דידה וכל שאינו יכול לקבל כיצד נעכב על ידו מתקנת ר"ג דבכה"ג לא תקן הגאון דלא קיימי רבנן ומתקני מילתא דאית בי' ריעותא וסכנתא שזה ענין רע הוא ביותר וכל הפוסקים מפליגים מרעת חולי זה ועלה אמרינן פ' הבא על יבמתו לא ישא אדם ממשפחת נכפין דאתחזק תלתא זמני והיטב אשר דבר הדיין השני ה"ר אשר בגנות חולי זה כו' עכ"ל התו"י וכן הסכים מהראנ"ח ז"ל וגם בתשו' הרשב"א ז"ל ח"ג מבואר כן להדי' שכתב לתלמידו לגרש בע"כ דהוי מום גדול וזה הוי מום באשה לכ"ע אפי' לדעת האומר דבאיש לא הוי מום משום דאתתא בכל דהו ניחא לה אבל באשה לכ"ע הוי מום וסברא זו מבואר במהראנ"ח בתשו' ובתומת ישרים הנ"ל ואשתמיטתי' מיני' דמרן הפלאה ז"ל תשובות אלו וכ"כ בהדי' הט"ז במוחלט סי' ל"ט אפי' במשתנת במטה שמותר לגרש בע"כ ולכן כיון שהרא"ש והרשב"א ומהראנ"ח ז"ל ובעל תומת ישרים שהי' לפי הנראה גדול ויחיד בדורו והוא הי' בימי הר"י טייטציק ובנימין זאב ומהרד"ך וכולם סמכו על הכרעותיו כמבואר בספריו ובני יעקב והג"פ סי' קי"ט והגט מקושר והרמ"מ ז"ל והב"ש כולם הסכימו דמותר לגרש בע"כ בודאי אין לחוש לדברי הח"מ וס' הפלאה ובפרט שנראה מדבריו שלא ראה דברי הגדולים שלפניהם התומת ישרים ומהראנ"ת ז"ל כיון שלא הביאם כלל וקיי"ל כראשונים אם האחרונים לא ראו דבריהם דמסתמא אלו ראו דברי הראשונים חזרו בהם וגם אפי' אם נימא דספיקא היא הלא מבואר בתשובת מהר"מ פאדווא סי' י"ד וז"ל אמנם בנ"ד שלא נשא המארס עדיין ובאירוסין לא עשה עדיין שום דבר כי הלכה כרבא פ' עשרה יוחסין שדוקא בעל לוקה אבל קידש לבד לא לקי כדמפורסם א"כ אם יעמוד וישאנה יקרא עושה מעשה לכתחלה בכן אומר המארס הזה אשר לבו נוקפו מעיד על קדושתו היותו מיוחסי הכהונה השומעים לרחק ולא לקרב כדאמר רשב"ג במס' עדיות שהכהנים המיוחסים נהגו סלסול בעצמם לקדש עצמם במותר להם ואינם שומעים לקרב כ"ש בכאן שיש לו ג"כ גדולי עולם האוסרים ולבו נוקפו בכן אומר שאין כאן בית מיחוש לתקנת ר"ג כי לא גזר ותקן במקום שיש מצוה או חשש איסור דבמרדכי כתב בשם ר"ת דאשה העוברת על חרם או שבועה שיכול לגרשה בע"כ וכתב דפשיטא דלא תקן רגמ"ה לעכב על ידו שלא יעשה מצוה עכ"ל. והנה כיון שלפ"ד המתירים היא סכנה בדבר וא"כ בודאי שיכול לומר איני רוצה לסכן עצמי בספק שוב בכה"ג לא גזר רגמ"ה דחמירא סכנתא מאיסורא ומה באיסור שיש הרבה מתירים מ"מ יוכל הבעל לומר לבי נוקפי ומותר לגרש בע"כ מכ"ש בסכנתא. והנה באמת דברי מהרמ"פ בתשו' הנ"ל שם נפלאו מאד שכתב שם כי הלכה כרבא כו' אלמא אלו הי' לוקה באירוסין בלבד שוב לא הי' יכול הבעל לומר לבי נוקפי כדי לגרש בע"כ וזה קשה להבין דכי בשביל שנכשל בשוגג למה לא יוכל לומר בהתוודע לו לבי נוקפי ומעתה לא אעבור עוד דבכל ביאה בודאי עובר אפי' לאביי דס"ל קידש לוקה בעל לוקה וא"כ למה כתב מהרמ"פ דקיי"ל כרבא דקידש אינו לוקה דיכול לומר איני רוצה לעשות מעשה הא אפילו אם קידש לוקה נמי יכול לומר כן אך די"ל דכיון דרבים מתירים באם כבר עבר האיסור אמרינן בדיעבד ודאי סמכו אהמתירים ממילא אין כאן איסור ורק אם לעשות מעשה מחדש יכול לומר לבי נוקפי לסמוך על המתירים אך כ"ז בנ"ד לענין איסור אבל לענין סכנה אין חילוק בין אירס לנשא בכל ענין יוכל לומר לא אסכן בספק וז"ב ואין לומר דמחל כיון ששהה עמה דז"א דעד השתא קודם שנתברר החולי הוו אמרי שאינה נכפה כלל כמבואר בהשאלה אבל בראותו שהיא נכפה תיכף פירש ממנה ולא הוי מחילה כלל וכן מבואר בהדי' בבני יעקב שאלה ח' וז"ל אבל בנ"ד שעשוי להשתנות ובתוך החמש שנים לא הי' חלי' חזק ולא הי' בא עלי' אלא לעתים רחוקות ועתה הכביד עלי' חלי' לבא כפעם בפעם איכא למימר דלא שייך מחל דדלמא לא מחל אלא מה שעיניו רואות בכגון זה שאינו תדירי אבל עתה כי גדלה הכאב תכופות זו לזו ואינו יכול לסובלה איכא למימר דבכה"ג לא מחיל עכ"ל ובפרט דהתומת ישרים והמ"מ ז"ל והב"ש ומהראנ"ח ז"ל כתבו בהדיא דלא מהני מחילה בנכפה ובמום גדול וכן נראה שהסכים עמהם הבני יעקב וגם אומדנא גדולה דלא מחיל אינש ולא שייך בזה אין אדם שותה בכוס אלא אם [כן] בודקו ומסתמא לא ידע ממום כזה הגם דבתוס' [כתובות ע"ז ד"ה ואמאי] בסוגי' דמומין מבואר דגם בזה א"א שותה בכוס אא"ב מ"מ דעת האחרונים נראה דלא כן הוא רק במום גדול כזה מסתמא אינו מוחל ולפע"ד זה הוא כוונת הריב"ם בתשו' הרא"ש ז"ל שכתב וז"ל ומן הדין לא הי' לנו להוציא ממון מספק ומ"מ יעשו כאשר כתב מורי למעלה עכ"ל וכולם תמהו עליו דהא ברשות הבעל לכ"ע משנה מפורשת דעל הבעל להביא ראי' יעוין בתו"י ובבני יעקב שהניחו בצ"ע ובאמת לפמ"ש א"ש דהוא סובר שמום גדול כזה אומדנא דמוכח דלא מחיל וגם תירוץ דרב אשי [שם בגמ' הנ"ל] סיפא מנה לי בידך לא שייך כאן דהא כיון דליציאה קיימא וכופין אותו ע"ז לדברי הריב"ם ז"ל א"כ לא מקרי רשות הבעל ולזה שפיר כתב הריב"ם ז"ל דמספיקא אין מוציאין ממון ובזה סרה קו' התו"י ובנ"י ז"ל וכן נראה דבנ"ד גם הכתובה לית לה ול"ש (א"ש) [א"א שותה] בכוס דהא לא נתגלה אז החולי וסברי דחולי אחר הוא ענין עילוף כמבואר בהשאלה אבל השתא אגלי מילתא למפרע דהוי מום ולא תקשי לך דא"כ למה אמרינן בש"ס אם רגילים לבא מבית האב עליו להביא ראי' ופריך לר"א דאמר סיפא מנה לי בידך מאי חילוק יש ומתרץ ביתרת אבר ואמאי לא משני בכה"ג דז"א דהגמ' מילתא דשכיחא נקטא בתירוצם ואדרבה לפמ"ש מיושב שם קו' התוס' (כתובות ע"ו א') ד"ה ואמאי וז"ל תימה אמאי אקשי לרב אשי טפי מלכל הני אמוראי דלעיל דלמ"ד תברא הוה מצי לאקשויי מאי חילוק יש בין בית אבי' ולבין בית בעלה ולמ"ד נמי כאן נמצאו כאן היו אמאי על האב להביא ראי' הא הוי חדא במקום תרתי ולא מצי למימר דס"ד דמקשן דראויין לבא עמה משמע שהם ישנים וניכר שמומין אלו באו מזמן ארוך מקודם אירוסין ואיתרע חזקת הגוף לפיכך על האב להביא ראי' דא"כ מאי פריך לרב אשי הא ר"א ל"א שיהא נאמן אלא משום חזקה עכ"ל ולפמ"ש א"ש די"ל לכאורה דאיירי בכה"ג שיש לתלות שהי' הדבר מקודם ונתגלה עתה ביותר וי"ל שחולי זה מחדש באה והאשה טוענת ברי שמחדש בא לה זה החולי דלרבא ל"ק דל"ש כ"נ כיון שכבר אנו מסופקים דדלמא הי' בה כבר כפי מה שראינו בה כעין זה החולי אבל חזקת הגוף שפיר יש לה דהא מחולי זה ידע הבעל וחזקת הגוף שאין לה חולי אחרת וכמו שאמרינן בבהמה שמוקמינן אחזקת כשרות אחזקת הגוף שלא הוחל הטורף ה"נ שפיר יש לה חזקת [הגוף] אבל כ"נ לא שייך דהא ע"ז אנו דנין אם הי' זה החולי כבר כפי מה שראינו אותה בבית אבי' או לא וז"ב לפע"ד. וא"כ בנ"ד לפי הנראה בבירור שזה החולי נכפה הי' לה מאז שפיר אין לה כתובה והנה ראיתי בהפלאה בק"א קי"ז שהק' על הב"ש גבי אם הטעתו שכ' הב"ש שתצא בע"כ בלא כתובה שכתב בס' הפלאה הלא כשבעל אין אדם עושה בב"ז ולפע"ד י"ל דלכתובה בתנאה קאי וכן לענין ח' דרגמ"ה י"ל כן ולכן לפע"ד ברור שמגרשה בע"כ בלא כתובה: