שו״ת דברי חיים – חלק א – קטע 56

ואחר זה בא לפנינו ר' דוב בן ר' יהושע ואמר לפנינו בתורת עדות באליונ"ע וז"ל איך בין פאר טאג געקאממען אין בה"מ האב איך געזעהין איין קראנקין יודען ליגען האב איך איהם געפרעגט וויא ער הייסט האט ער מיר גיזאגט דאס ער הייסט ברוך ישעי' בין איך געגאנגין העריין אין בה"מ תהלים זאגען נאך דעם בין ווידער צו איהם הערויס געגאנגין אונד האב מיט איהם גערעד אונ בין אוועק גיגאנגין נאך פיהר מינוטין איזט ער גישטארבין כ"ז אמר לפנינו אות באות ר' דוב בר' יהושע במקום הנ"ל ביום הנ"ל הק' ירמי' ופ' ופ':

ואח"ז בא עוד יחיאל דוב בן יעקב משה ואמר עוד בתו"ע באליונ"ע דער אורח האט גיזאגט דאס אין ליסקא האבין זייא צווייא שבת געהאלטען אונד האט זיך דער ר' ישעי' פארדארבין אונד איז מיט איהם קראנקערהייט דא הער געקאמען גם אמר ר' יחיאל הנ"ל ער איסט חברא קדישא שמש דאס דער אורח וואס מיט איהם גוועזין איזט וואהר פאן סאנז הק' ירמי' ישראל זאב דוד ליב הנ"ל ע"כ הגב"ע והשאלה:

תשובה הנה לכאורה כיון שיש כאן עדות על שמו ושם עיר ושם אשתו לדברי הכל מותר כמבואר בתשובת מהרא"ם מובא דבריו בקו"ע סי' כ"א יעי"ש אך לכאורה יש מקום לפקפק מחמת שהעדות לא הזכיר שום דבר ע"ז שמת בבה"מ ולא נזכר כלל בגב"ע מזה רק סתמא שהשמש שאלו מהיכן הי' ואם יש לו אשה ומה שמו ולכאורה לפי הנראה מהגב"ע שאותו העד לא הי' כלל במקום שנתאכסן הנפטר ורק השיב להשמש שחבירו שהלך עמו נחלה ושמו ר' ישעיה וכו' אבל יוכל להיות שבאמת חבירו של העד עדיין בחיים ולא נתאכסן כלל במקום שמת הנפטר ורק שהנפטר גם הוא הי' לו חבר בהשלוף שטיב והחבר של הנפטר אזל לעלמא וזה העד המעיד על חבירו ששמו ר' ישעיה וכו' לא הי' מעולם חבירו של הנפטר והחבר של העד יוכל להיות שחי ואזל לעלמא אך באמת שנראה שידע העד ששואל לו על הנפטר בבית אכסני' ועליו ממש העיד וכן מבואר בכמה תשובות כשאומר סתמא היהודי כוונתו על בן עירו כשמדבר עם חבירו בעסק הנפטר מסתמא מעירם נתכוונו יעוין בב"ש ז"ל [סי' י"ז ס"ק נ"ח] וכן ה"נ מסתמא ידע העד שהשמש שואל לו על הנפטר ועליו אמר העד ששמו ר' ישעי' ומסתמא ידע העד שזה ר' ישעי' הי' שמה בבית האכסני' וגם כי הלא בלא"ה ידענו שזה הנפטר הי' שמו ר' ישעי' כאשר העיד העד השני וא"כ אם באנו לחוש לאיש אחר צריך לומר ששנים ששמם ישעי' באו לכאן חולים ושהנפטר שאל זה הפאס מזה ר' ישעי' ולשניהם הי' חבר בהשלוף שטיב לזה לא חיישינן כמבואר בתשו' הרא"ש ומהרי"ק ז"ל ולכן נ"ל דאשה זו מותרת אך מחמת גודל טרדותי וקוצר המשיג וחומר הנושא אל יסמוך על דעתי רק יצרף אחד מהגדולים הסמוכים ואם יסכימו להיתר גם אנכי עמהם ומה שמבואר בהגב"ע של העד השני שאמר הנפטר ששמו ברוך ישעי' לפע"ד זה אינו קפידא דשכיח טובא שאינו נקרא בפי ההמון רק בשם אחד ורק לאחר ששאל אותו בחליו השיב לו אז שני השמות וזה אינו מעכב כלל לפע"ד אם ידוע בקהלתכם ששגור שמו בפי ההמון ישעי' אך אם באמת נקרא רק ברוך ישעי' קשה להתיר ותודיעני ע"י מוקדם האיך הי' נקרא וגם אם הי' נקרא ברוך ישעי' עכ"פ תבדוק ותחקור אם לא נחסר מקהלתכם איזה איש ששמו ישעי' לחוד ואחר אודיעך כ"ז אראה לעיין ואשר יחונני השם אודיעך אך אם נקרא בפי כל רק ישעי' אין מיחוש כלל והאשה מותרת ורק באופן שעוד גדול אחד יסכים עמנו כנ"ל: סימן לז עוד בענין הנ"ל לכבוד ידידי אחי הרב הגאון החריף ובקי ושנון כש"ת מ' אביגדור נ"י:

ידידי אחי לא ידעתי למה פשוט בעיניך להקל באיסור א"א מסברת הכרס דאין חילוק אם אמר ישעי' ברוך או ברוך ישעי' והלא ידוע דבעיקר העדות מחמירין בעגונה כמבואר לחד לישנא בש"ס בכורות [דף מ"ו ע"ב] והנה לדידי מיבעי' טובא בזה דהנה בשלמא אם היה לנו שארי סימנים וכיוצא בהם להתיר ורק שהשם שנתחלף הי' לנו נגד הסימנים ואומדנות היה מקום להקל ולומר שכן דרך ב"א לפעמים מקצרים או מחליפים שם הראשון לשני אבל בנ"ד דליכא שום סימן והוכחה על בעל האשה שמת זולת מה שהעיד העד שר' ישעי' קראט מבאבוב מת וכיון שבעל האשה הי' נקרא ישעי' ברוך א"כ אין עדות על מיתתו דדלמא זה שמעיד עליו העד אחר היה הגם שיוכל להיות שקיצר שמו אבל מ"מ אין כאן רק שם עירו לחוד דלא מהני וגם הנפטר בעצמו אמר קודם פטירתו ששמו ברוך ישעי' הרי ששינה שמו לפני העד אמר ששמו ישעי' וקודם פטירתו אמר ששמו ברוך ישעי' ובעל האשה היה שמו ישעי' ברוך א"כ בודאי אין סומכין על שם כזה ויעוין בתשו' הר"נ ז"ל [סי' ל"ג] דשם בכה"ג אינו סימן כלל ולכן לא נשתייר רק מה שאמר שם כינוי שלו קראט ושם עירו והנה כבר הוכחתי בתשובה בראיות ברורות דשמות הכנויים של הנכרים אינו סימן כלל ול"ד לשם משפחה דמבואר בתשו' מהרשד"ם ז"ל להתיר ע"י וא"כ לא נשאר רק שם עיר א"כ צריך עכ"פ חיפוש בכל העיר וסביבותי' הנקראים על שם העיר אם לא חסר מהם אחד ובחיפוש מבואר בתשו' מהריב"ל ז"ל שני דיעות אם סגי בחיפוש אם לא אמר יצא עמי דדלמא מכמה שנים יצא אדם אחד מהעיר ונשכח הדבר ואך נלפע"ד דזה ודאי דבעי' חקירה ודרישה בכל העיר וסביבותי' אם לא יצא איזה מהמשפחה קראט ואז נוכל לסמוך במקום עיגון על הסברא השני' דמבואר במהריב"ל ז"ל דמהני חיפוש בכה"ג דהנה בלא"ה לפי מה דכתבו האחרונים דפאס מקרי דבר דלא מושלי אינשי הן אמת דאין כל הזמנים שווים והשתא שכיחי טובא דשואלין פאס כידוע אך עכ"פ דאם באנו לחוש דילמא מכמה שנים יצא אחד ממשפחה זו מבאבוב וזה בעל האשה שאל לו הפאס הוא שאלה דיחיד עכ"פ דלא חיישי' כמבואר בפוסקים הגם דהרבה חולקים ע"ז כמבואר באחרונים ז"ל מ"מ כיון שהעיד העד שהנפטר הי' לו אשה וג' בנים בודאי הוי מילתא דלא שכיחא ודמי להא דתשו' הרא"ש [כלל נ"א סי' ב'] ז"ל ומהרי"ק [סי' קפ"ד] דלא שכיח שיזדמנו כ"כ עוד א' עם כל הני מילי שהיה בבעל האשה ולכן נלפע"ד להתיר באם שתחקור עכ"פ אם לא יצא עוד א' ממשפחת קראט מקהלתכם ומהסביבות הנקראים על שם קהלתכם וגם לחקור אם בעל האשה היה לו פאס כזה על שם ישעי' קראט ואם כן הוא שלא זוכר שום אדם שיצא אחד ממשפחה זו מקהלתכם רק זה הנפטר וגם הי' לו פאס על שמו כנ"ל וגם הי' לו אשה וג' בנים אזי אצטרף להיתר עם עוד א' מהרבנים הסמוכים המובהקים: סימן לח לידידי הרב המאה"ג החריף המפורסם מ' חיים דוד נ"י האבד"ק בענדין יצ"ו:

מכתבו הגיעני קודם ימי נוראים ולא הי' פנאי לעיין בדבריו וכמעט לא קריתי הפלפול עם השאלה ועתה כי נתתי אל לבי לאחר ימי החג הקדוש שמתי אל לבי לעיין בדברי הדורשים והשואלים בדבר הלכה ובא לידי מכתבו ופניתי להשיב מפני העיגון. והנה לפי הגב"ע מהבחור דזאריק האשה הזאת מותרת מאחר שהגיד שמו ושם עירו ושם משפחתו וגם סימנין שנלקח מקודם וגם העד ששמע מפי איש מהימן שראה אותו מת בהביאו אותו לביתו רחוק מהמלחמה. וגם העיד שהביאו אותו במשא מת א"כ אין שום חולק דע"א מהימן דהוי כקברתיו בהזיזו אותו וה"נ ראה העד ר"ח האיך (שראה) שהזיזו אותו הנושאים אותו מת וגם שהי' רחוק מהמלחמה א"צ כלל קברתיו כמבואר וא"כ הדבר ברור שאשה זאת מותרת ואם כי יש קצת לגמגם בעדותו של ר"ח שלא אמר שמו רק שם עירו מ"מ הלא אמר להם סימן שאכל אצלו יו"ט ושהוא מריעיו וכפי הנראה שעל הידוע ביניהם דיבר ולכן בודאי שאשה זאת מותרת כמבואר כמה פעמים בפוסקים זה ולכן לדעתי אשה זו מותרת בלא פקפוק כלל ועל פלפולו אין כעת הפנאי לפלפל והיה בזה שלום: סימן לט

שאלה איש א' מפה שמו ר' דוד הלך מפה לעבור הגרעניץ לפרייסין להביא סחורה משם והי' כן דרכו תמיד לחזור לכאן מיד ביום המחרת ועתה עברו כמה ימים שלא חזר לביתו ויצא קול בעיר שנטבע במים כי הי' אז שטף המים גדול והוא הי' צריך לעבור בנהר המפסיק בין מדינה זו למדינת פרייסין אח"כ באו ערלים לעיר ואמרו שיהודי א' הי' צף ע"פ המים ועתה כאשר הוקטן המים נשאר מונח ע"פ השדה סמוך למים ונסעו אנשים מפה לשם ומצאוהו מונח שם ולא הכירוהו בפניו למאומה וגם המלבושים שלו לא הכירו הם בעודו בחיים אך בזאת הכירוהו שהי' קטן הקומה וגם הי' סימנין בגופו כי הי' גופו תמיד מלא בועות קטנות ובדקו אז ברגליו כי הי' הולך יחף ומצאו כן רק שהי' משונים קצת מחמת שנשרו במים איזה ימים ועל שאר גופו לא בדקו אז מחמת שהי' לבוש אז במלבושיו וגם הי' קשור בצוארו שק קטן עם סיגארייע שהי' דרכו להביא תמיד לכאן למכרם וגם מצאו אצלו אז הפאספורט שלו וקראו אותו והי' נכתב בו שמו ושם הכינוי שלו אח"כ הוליכוהו משם לעלקיש עפ"י פקודת הממשלה ונסעו ג"כ אנשים מכאן לשם ואמרה להם אשתו כי יבדקו אחר סימנין שיש לו בגופו כי זה איזה שבועות קודם מותו הכה אותו בעל מלחמה א' בחרבו על זרועו ונשאר שם רושם העפט על זרועו ובדקו אותו ונמצא כן וגם איש א' מפה הכיר שם את מלבושיו דהיינו המלבוש העליון וגם ההוזינטרעגער וגם הד' כנפות כי הוא הי' דר עמו ביחד והכיר את מלבושיו בחיים חיותו וכאשר חזרו האנשים לפה ישבנו במותב תלתא וגבינו עדות על כל הנ"ל בפני האשה והעד העיד שהרושם הי' על ידו הימנית על חצי יד העליונה וכתבנו את דברי העדים בכתב ועתה כבר עבר שנה וחצי מעת הגב"ע ובאה האשה להתירה להנשא וחקרתי עתה אם יודעים הרושם בצמצום מקום ולא כוונה האשה דברי' עם הגב"ע ואמרה שטעתה ובאמת הי' כדברי העד והשיבה פעם כך ופעם כך ותירצה דברי' הראשונים בדוחק ואמרה כי באמת הי' כדברי העד אמנם הי' ניכר לי מדברי' שהיא אינה זוכרת כעת האיך הי' הרושם כי היא אמרה לי שלא ראתה את הרושם בחייו רק פ"א איזה ימים קודם מותו שעשתה לו רפואה במקום ההוא. אך עכ"פ בגב"ע הנכתב אצלנו מאז נראה שלא הכחישה עצמה אז עם העדים ואמרה אז ג"כ כדברי העדים ע"כ תורף השאלה: תשובה

הנה לפי הנראה מדברי הרמ"א בח"מ סי' רס"ב סי"ג שכ' שם וז"ל וי"א דנסדק במטבע הוי סי' עכ"ל הרי דסדק הוי סימן ומשמע אפילו בלא צמצום מקום הוי סימן וכ"כ בהדי' במ"ב סי' ס"ג דלא בעי צמצום מקום וז"ל שם נראה דלא דמי משום דגבי נקב צריך לדקדק טפי דנקבים ביריעות שכיחי ולא חשיב סי' מובהק עד שיאמר תחת אות פלוני ממש דוקא אבל רושם שתחת העין לא שכיח כלל ולפי' אין צריך לכוין תחת איזה עין עכ"ל וא"כ נהי דמסיק שם המ"ב דלא הוי סי' מובהק אבל סימן אמצעי ודאי הוי רושם אפי' בלא ציין המקום וכ"מ מדברי הרשד"ם ז"ל בתשו' [ח' א"ה סי' נ"ב נ"ד ע"ט] וא"כ הרי סי' בגופו סי' אמצעי ובכליו הכירו בטב"ע א"כ לדעת מהר"ל ז"ל מביאו הב"ש [סי' י"ז ס"ק ס"ט] אשה זו מותרת דממ"נ אם סימני' דאורייתא מותר' ע"י הסימן ואי סימנים דרבנן לא חיישי' לשאלה ובפרט בנ"ד דהכירו הציצית שאין דרכן להשאיל כיון שלא הי' אתו ד' כנפות אחר וגם ההוזין טרעגיר ומכנסים שאין דרך להשאיל וגם הפאס שאין דרך להשאיל ולהשכיר בזה הי' מקום להתיר אשה זו וכבר פסקו כן כמה מהאחרונים כאשר בא בספריהם בארוכה ובאמת מצינו הרבה מחמירים גם בזה ובאמת להכריע בזה הוא אך למותר כי כבר דברו בזה הרבה למאד רבותינו הראשוני' ואחרונים ולכל קוש' יש תירוץ ואין לנו רק לילך בתר בתראי אולם לאשר תורה היא לא אמנע מלכתוב מה שנלע"ד בזה:

והנה באמת מפשט הגמ' משמע דכלים דלא מושלי אינשי בודאי לא חיישינן לשאלה דז"ל הגמ' ב"מ כ"ז א' איבעי' להו סימנין דאורייתא או דרבנן למאי נ"מ לאהדורי גט אשה בסימנין א"א דאוריי' מהדרינן וא"א דרבנן כי עביד רבנן תקנתא בממונא אבל באיסורא לא עביד רבנן תקנתא ת"ש אף השמלה כו' מה שמלה מיוחדת שיש לה סי' ויש לה תובעין אף כו' ת"ש חמור בסי' אוכף אימא בעדי אוכף ת"ש והי' עמך עד דרוש כו' מאי לאו בסי' לא בעדים ת"ש אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם אעפ"י שיש סימני' בגופו ובכליו ש"מ סי' לד"א אמרי גופו דארוך וגוץ כליו דחיישי' לשאלה אי חיי' לשאלה חמור בסי' אוכף היכי מהדרי' אמרי אוכף לא שאילי אינשי אוכפי משום דמסקב לי' לחמרא אבע"א כליו בחוורי וסומקי אלא הא דתני' מצאו קשור בכיס או בארנקי ובטבעת או שמצאו בין כליו אפי' לזמן מרובה כשר ואי ס"ד חיישי' לשאלה כי מצאו קשור בכיס אמאי כשר ניחוש לשאלה אמרי כיס וארנקי וטבעת לא משאלי אינשי כיס וארנקי משום דמסמני וטבעת משום דמזייף לימא כתנאי אין מעידין על השומא ואלעזר בן מהבאי אומר מעידין על השומא מאי לאו בהא קמיפלגי דת"ק סבר סד"ר ואב"מ סבר סדא"ו אמר רבא דכ"ע סדא"ו והכא בשומא מצוי' בבן גילו קמיפלגי מ"ס שומא מצוי' בב"ג ומ"ס שומא אינה מצוי' בב"ג אבע"א דכ"ע שומא א"מ בב"ג והכא בסי' עשויין להשתנות לאחר מיתה קמיפלגי אבע"א דכ"ע שומא אינה עשוי' להשתנות לאח"מ וסד"ר והכא בשומא סי' מובהק הוא קמיפלגי מ"ס שומא סי' מובהק הוא ומ"ס לאו סי' מובהק עכ"ל הגמ' אך הרב הגדול הב"י בתשו' כתב דלמ"ד סד"ר אפי' בכלים דלא מושלי אינשי לא הוי סי' והנה בטעם הדבר כתב הב"ש ז"ל [בס"ק ס"ט הנ"ל] כיון דמה"ת לא מהני שום סי' רק מובהק ביותר א"כ אפילו כלים דלא שכיחי דמושלי מ"מ לא הוי סי' מובהק ביותר דיכול להיות שהשאילם הגם דלא שכיח כך כ' הב"ש ז"ל בטעם הב"י ז"ל אך הקצה"ח בש"ש [שמעתא ז' פ' כ"ב] כתב עפ"י דקדוקו שם דטעם הב"י לא משום דחיישינן לשאלה רק דבכלים לא הוי סי' מובהק ולא משכחת בכלי סי' מובהק ובאמת הגם (דמהרש"א) [דמהרח"ש] ז"ל וכמה אחרונים כ"כ זה תמוה למאד דהאיך יחלוק הב"י על הגמ' [גיטין כ"ז ב'] דנקב בצד אות פ' דמהני וכי לא משכחת כה"ג ג"כ בכלי מ"ש גט ומ"ש כלי א"ו דברי הב"ש עיקר דטעם (הב"ח) [הב"י] ז"ל דמחמת דסד"ר חיישי' לשאלה אף בכלי' דלא מושלי אינשי ועפ"ז תמהו על הב"י חדא למה תני במתני' אעפ"י שיש סי' בגוף ובכליו יותר ה"ל למתני אפי' מכיר בט"ע הכלי כן הקשה המהר"ל ז"ל [מובא שם בב"ש הנ"ל] לשיטת הפוסקי' דלא מהני סי' אמצעי בגוף וכלים ותירץ ע"ז הב"ש דמתני' איירי בכלי דלא מושלי ומש"ה ל"ח אם מכירם בט"ע אך לפ"ד הב"י ז"ל דאפי' בכלי דלא מושלי אינשי נמי חיישינן לשאלה למ"ד סד"ר הדק"ל דלמה לא תגי במתני' אפי' ט"ע לא מהני תו הקשה הנ"ב [במה"ק סי' ל"ב] דא"כ קשה חמור בעדי אוכף למה מחזירין ואי דלא מושלי הא להב"י ז"ל אפ"י בכלים דלא מושלי נמי חיישי' לשאלה ולאשר הנלע"ד דיש מקום לקיים דברי הב"י ז"ל ואדרבה פשטא דש"ס לכאורה כוותי' ואפרש שיחתי דהנה ידוע דילפי' דבר דבר מממון וצריכה עדות כממון וא"כ בממון דלא מהני פלוני דהאי סימני' לוה מנה כדאמרי' בג"ה [דף צ"ו ע"א בחולין] ה"נ באשה לא מהני להתיר אשה ע"י סי' וא"ל דהא באשה הקילו רבנן זה ליתא ל"מ לפי התירוץ בבכורות [דף מ"ו ע"ב] כי אקילו רבנן בסופה אבל בתחלת עדות לא הקילו א"כ ודאי צריכי' כד"מ ממש ולא מהני סי' אך אפי' לתירוץ דיכיר לחוד ולהך תירוצא שפיר הקילו אפי' בתחלת העדות מ"מ לא תלי' הדבר אי מדאורייתא רק אפי' אם סד"ר משום תקנה כמ"ש בא"מ [דכ"ז ע"ב לענין חזרת אבידה בסימנים] כמו כן י"ל דהקילו רבנן בעגונה משום תקנת עיגון וכ"כ בהדי' בתשו' מהרשד"ם [סי' נ"ב בח' א"ה] דאפי' סימני' מובהקין לא הוי רק מדרבנן ומשום (טב"ע) [תק"ע] ולכן לפע"ד לא תלי' הדבר בשני התירוצים דבכורות כאשר כתב הפ"י ז"ל [בב"מ כ"ז] ורק לכל התירוצים לא תלי' היתר אשה אי סד"א או דרבנן ומש"ה לא קאמר הגמ' הנ"מ להתיר אשה בסי' דבזה לא נ"מ אי סד"א או דרבנן וכנ"ל ורק הנ"מ להחזיר הגט דכבר איתרע החזקה שפיר ילפינן ממציאה והנה הגמ' דרצה להוכיח סד"ר מהא דאין מעידין על סימני גופו וכליו הוא דהנה מבואר דשני סימני' אם מצרפי פלוגתא הוא בין האחרונים אמנם כ"ז לפי האמת דסד"ר אבל אם סי' מה"ת לכ"ע מצטרפי והוי סי' מובהק כן נראה מסברא ובסימני' מובהקים אפילו ממון מוציאים דהוי כעדים וכמבואר בש"ך (רצ"ג) [רצ"ז] בח"מ ואפילו להחולקים שם בסימני גופו וכלים לכ"ע מוציאי' כאשר יתבאר לפנינו אי"ה וא"כ שפיר מוכיח דסד"ר ומש"ה לא מצטרפי סי' הגוף והכלים דאי ס"ד דסדא"ו [נהי דלהתיר אשה הוי כממון דלא מהני סימנים מ"מ הסי' בגוף ובכליו] הוי להצטרפי ולהוי סי' מובהק דאפי' ממון מוציאין וכ"ש אשה וע"ז מתרץ הגמ' גופו ארוך וגוץ וכלים דחיישינן לשאלה. והנה לכאורה [לפ"ז] קשה למ"ל הך דחיישי' לשאלה הא אם גופו בארוך וגוץ דלא הוי סי' כלל א"כ כליו אפי' אם ל"ח לשאלה מ"מ הא באשה לא מהני רק סי' מובהק כמו בממון [כנ"ל] ולמ"ל להגמרא לומר חיישינן לשאלה א"ו דהסברא נותנת דחיישינן לשאלה אפי' אם אין לנו הכרח לזה דלא כסברת מהר"ל ז"ל [בב"ש סקס"ט] אך לכאורה קשה ע"ז דלמה בפלוגתא דר"א בן מהבאי ורבנן דליכא רק חד סי' השומא ואפ"ה מתלי תלי' להו אי מדאו' או דר' קשה על דברינו שכתבנו להוכיח דלא תלי' כלל בזה אך נ"ל דא"ש דהנה בחולין אמרינן (צ"ו א') וז"ל תדע דאלו אתו בי תרי ואמרו פלניא דהאי סימני' והאי סימני' קטל נפשא לא קטלינן לי' ואילו אמרי אית לן טב"ע בגווי' קטלינן לי' עכל"ה והתוס' כתבו שם דגם ממון אין מוציאין ולכאורה קשה מאי פשיטותא היא דלא קטלינן ולא מוציאין ממון אך הפירוש הפשוט הוא כך דהך מלתא דסימני' לא הוי רק אומדנא שנראין כן הדברים וכ"מ בש"ע סי' (רצ"ג) [רצ"ז] וברמב"ם שם דלא הוי רק אומדנא ובאומדנא מבואר דקיי"ל דאין מוציאין ממון לרבנן דקיי"ל כוותי' ולשמואל אפי' לר"א בכה"ג דאין מוציאין ממון כמבואר בב"ב אך הגם דילפינן דבר דבר מממון מ"מ מצינו דאין הולכין אחר הרוב בממון ובאשה אזלי' מה"ת בתר רובא כמו במים שאל"ס וכה"ג טובא וא"כ מצינו לומר דבאומדנא נמי אזלינן בדבר שבערוה בתר אומדנא וכבר הארכתי בזה בתשו' גבי עדות ידיעה בלא ראי' גבי קדושין ובמרדכי ורשב"א יעוין בב"ש ובבית מאיר בהל' קדושין סי' מ"ב ובזה י"ל דתלי' בשני התירוצים שבבכורות [הנ"ל] דאם הקילו בעדות אשה גם בתחלתו י"ל דמהני אומדנא באשה דקיל היתרא מדבר ממון אך אם נימא כאידך תירוצא דבתחלתו החמירו יותר א"כ לא מהני סי' דהוי אומדנא כמו דאין מוציאין ממון בסי' והנה כיון דחזינן להנך רבנן דפליגי אי מעידין על השומא אוקים אביי הפלוגתא ביבמות [ק"כ א'] דפליגי אי סד"א או דר' אבל לכ"ע אזלינן בתר אומדנא בעדות אשה אפי' מה"ת ורבא דפליג שם ואמר דכ"ע סד"ר והכא בשומא סי' מובהק [קמפלגי] דאז אפי' ממון מוציאין א"כ לרבא ליכא הוכחה דאזיל בתר אומדנא באשה דהא דמתיר ר"א ב"מ משום דשומא לדידי' סי' מובהק ביותר דאפי' ממון מוציאין א"כ לפ"ד י"ל דלרבא דמסיק סד"ר אפי' בכלי' דלא מושלי אינשי נמי לא [מתירין] דס"ס לא הוי רק אומדנא ובאשה לא מהני אומדנא אולם בדבר שמוציאין ממון ודאי מהני באשה וא"כ ממילא מתורץ קו' מהר"ל דאמאי לא תני מתניתי' דאפי' ט"ע בכלי לא מהני ולפמ"ש א"ש לפי מה דמבואר בריטב"א [פ' הכותב פ"ט] ומביאו בקצה"ח [סי' רצ"ז] דהגם דא"מ ממון בסימן מ"מ אם הוי עדי פקדון מוציאין ממון דכולי האי לא שכיח שהחזיר הנפקד פקדונו והוא לקח כיוצא בזה מהשוק א"כ כמ"כ במתני' ביש לו סי' בגופו וט"ע בכלי' דלא מושלי בודאי ג"כ לא שכיח שזה הנעלם שהיה לבוש באלו הכלים דהוי כמו עדי פקדון ול"ש שישאל לאחר וגם האחר יש לו הסי' ול"ק נמי מחמור בסי' אוכף שהקשה הנ"ב נהי דמוקמי בעדי [אוכף] עכ"פ ניחוש לשאלה לפ"ד הב"י ז"ל דהנה לפמ"ש דאומדנא מהני במקום דליכא חזקת ממון והא דלא מהני סי' למ"ד סד"ר הוא משום דסי' להך מ"ד כליתא דמי ולא הוי אומדנא די"ל דשכיח ואתרמי כזה אבל בכלים דלא מושלי דלא שכיח כלל ודאי מחזירין באבידה וכ"כ בהדי' הפלאה כתובות פ"ה ע"ב [וא"כ בעדי אוכף שפיר ל"ח לשאלה לענין אבידה דליכא חזקת ממון] אך כ"ז באבידה אבל באשה לרבא דס"ל סד"ר ורק שומא סי' מובהק א"כ י"ל דמחמיר באשה כמו בחזקת ממון ולא מהני אומדנא ואפי' דל"ש דכנ הראי' לא הוי רק כיון דחזינן דפליגי בשומא להך לישנא דס"ל דסדא"ו דפליגי אי שומא עשוי להשתנות או אם מצוי בב"ג ש"מ לדברי שניהם שמתירין אשה באומדנא אבל להך תירוצא דשומא סי' מובהק לר"א א"כ שוב ממילא אין לנו ההוכחה דמתירי' אשה באומדנא ומש"ה שפיר פסק הב"י דאפי' בכלים דלא מושלי נמי [חיישי'] כיון דסד"ר א"כ הוי רק אומדנא וס"ל דבאשה לא מהני אומדנא וא"כ לפ"ז היכי דהי' סי' אמצעי [בגוף] וגם כלים דלא מושלי י"ל דלכ"ע מתירין דגם בממון כה"ג מוציאין וכמ"ש הריטב"א וא"כ תבנא לדינא דאשה זו מותרת לכ"ע וכן מבואר בתשו' ב"א סי' י"ט כן נלע"ד וכן מוכח בהדי' מדברי הב"י בתשו' בדין מסל"ת בסי' ז' וז"ל ומ"מ הדין שכ' המרדכי שהתיר אותה ע"י שאמר העכו"ם שהרג יהודי בין ניקול"א לאורי"ק וכו' נראה שהוא דין אמת ולא מטעמי' אלא מטעמא שכ' הרמב"ם שאם יצאו עשרה בני אדם כאחד ממקום למקום והן אסורין בקולר או נושאין גמלים וכיוצא בדברים אלו והסיח העכו"ם לפ"ת ואמר שעשרה אנשים שהלכו ממקום פ' למקום פ' והן נושאין כך וכך מתו כולם וקברנום משיאין את נשותיהן וכו' עכ"ל וקשה הא הליכה ממקום פ' למקום פ' לא הוי סי' וצריך עכ"פ חיפוש כמבואר בפוסקי' והכא דמתירין בלא חיפוש הוא משום הסי' דנשא משא או חבוש בקולר וא"א דחיישי' לשאלה א"כ דלמא בדרך שאלו האנשים היוצאים מהעיר עם המשא לאחרים שיצאו בלא משא א"ו לזה לא חיישינן דהוי כמו עדי פקדון וסי' דמוציאין ממון לכן נלע"ד שאשה זו מותרת והנה הרבה כעין סגנון דברי הוא באחרונים ובפרט בתשו' זקני הח"צ ז"ל ורק פשטא דמילתא לפע"ד כמ"ש: