שו״ת דברי חיים – חלק א – קטע 55

ולכן נ"ל לומר משום דזה אין דבר ברור שיצרו תקפו רק (במסתפקו) [מספיקא] לא נוכל לפוסלו דלמא הוא משום דיצרו תקפו וכן מבואר במקנה בקונטרס אחרון סי' מ"ב עכ"פ חשוד מיקרי היינו שחשדינן שעשה בלי כפיות יצרו רק דלא נוכל לפוסלו בשביל חשדא שעשה בלי כפיות יצרו ורק כ"ז דליכא בירור לא יכלינן לפוסלו אבל לאותו דבר וודאי פסול. והנה אם נאמר כן יש ראי' ברורה דחשוד כשר לשאר עדות ורק לאותו דבר פסול אולם אשר אני אחזה נראה דאין זה כוונת התוס' דא"כ קשה טובא חדא דלא קי"ל כר"מ דחשוד על דבר לא דנו וכו' והרבה הרעישו אחרונים בזה ותו קשה אמאי אמרינן לא אמרן אלא לאפוקי אבל לעיולי כשר וקשה אמאי הא חשוד לאותו דבר ודברי המקנה בזה קשים להבין בהבינו פשטות הסוגי' ולכן נ"ל דהנה באמת קשה מנ"ל לר"נ לומר דיצרו תקפו כשר לעדות הא באמת מלקין לי' ולא חשבינן לי' כאנוס הגם דנוכל לומר דזה באמת קושי' ר"ש ארבעים בכתפי' וכו' וכפי' הר"ן בחידושיו בסנהדרין מ"מ טעמא בעי לר"נ מ"ט דכשר וצ"ל דניהו דהוא רשע וחייב בעונש התורה מחמת דלא כפה ליצרי' מ"מ לאחר המעשה דלית בי' כפיות היצר לא מקרי רשע כלל ומש"ה כשר לעדות מה שמעיד בלא כפיות היצר מש"ה מכשירו ר"נ אך כ"ז לענין שאר עדות אבל (רביע) [הרבעה] כלומר הדבר הזה ממש שנעשה בו רשע להעיד שנרבע לרצונו דאז בשעת ראיות העדות הי' רשע בוודאי פסול להעיד מה שראה אז והוי עכ"פ תחילתו בפסלות הגם דיש לומר דזה לא הוי תחילתו בפסלות כיון דלא נפסל לעולם להעיד וכעין שכתבו הפוסקי' גבי סילק עצמו גבי נוגע בח"מ סי' ל"ז מ"מ לא גרע מחשוד לאותו דבר דקי"ל דאינו נאמן בשלו נגד אחרים וקשה לכאורה כיון שפסקינן דחשוד לדבר אחד אינו חשוד לכל התורה כולה א"כ הגם דחשוד לאכול דלמא רק לתאוותו אבל לאחרים לא יחטיא בשביל איזה הנאה וכיון דיש סברא לחלק למה נאמר דחשוד גם לאחרים אלא וודאי כיון דחשוד בשביל הנאתן חשוד גם לדבר שנוכל לומר שזה לא יעשה דאין לו הנאה כ"כ מ"מ לא פליג וחשוד לכל דבר הנוגע לו כן הכי נמי בעת רשעו שעבר עבירה ומקרי רשע גם שיצרו תקפו בוודאי חשוד אז להעיד גם בדבר שנוכל לומר שלא ישקר בו מש"ה פסול להעיד שנרבע לרצונו אבל לדבר אחר וודאי כשר. גם על כיוצא בזה כגון לומר שראה שאחד רבע לחבירו ומדויק יותר דבר זה ברבינו אשר ז"ל שכתב אינו נאמן על מילתי' כוונתו כמו שכתבתי אמלתא שנעשה בו חשוד אינו כשר להעיד. ויש להסביר הדבר יותר עפ"י מה דמבואר בפסקי מהרי"א ז"ל להכשיר עפ"י תשובה גם שלא עשה שום דבר המוטל עליו כפי המבואר בגמ' תקנתו מ"מ אם אמת שעזב חטאו כשר הוא והתשובה הוא רק לגלוי שאינו מערים יעו"ש בסימנים (רק) [סי'] רכ"א וא"כ בבא על ערוה ניהו דמקרי רשע וחייב מלקות דהוי לי' לגבר על יצרו מ"מ מאחר שעשה מה שלבו חפץ בטנה התאווה בוודאי דכשר לעדות לדברי מהרי"א (וז"ל) [ז"ל] דהא הוא עזיבת החטא ממש דבלא כפיות יצרו אינו חוטא אבל מ"מ לאותו דבר חשוד היינו לאותו פעם שעשה המעשה אז הי' פסול כנ"ל וזה נראה לי ברור וא"כ ליכא ראי' מזה דחשוד לד"א כגון גניבה דכשר דאפשר לומר דשאני בא על ערוה דיצרו תקפו. אולם לפענ"ד דבר פשוט הוא בש"ס ובפוסקים דאין אדם נפסל רק עפ"י שנים ויעויין בקידושין בפ' האומר ולא מצינו מי שיחוש בזה זולת הרשב"א בתשו' מביאו ב"י בח"מ [סי' ל"ד] שכתב דחשוד אין מוסרין לו שבועה ואין מוציאין בעדותו ממון ובאמת כבר תמהו עליו כל גדולי האחרונים ויעויין בתשו' מהר"מ ומשאת בנימין [סי' נ"א] ואחריהם הרבה אחרונים ולפע"ד אחרי מחילות כ"ת ידעתי כי לא לגדר ולפלפל בדבריהם באתי. אולם לפי קט שכלי נ"ל דדברי הרשב"א הוא ש"ס ערוכה בכתובות דף פ"ה ד"ה האי אתתא דחייבא שבועה ואמרה בת רב חסדא ידענא בה דחשודה אשבועתא ואיפוך רבא השבועה אשכנגדה. וכן נמי לקמן אמרינן מרענא לשטר אפומה הרי דלא היו שום עדים עלי' רק בת ר"ח וגם היא לא אמרה שיודעת שעברה איזה עבירה רק שחשודה היא ואפ"ה לא מסר לה רבא שבועה וכדברי הרשב"א ממש אך באמת לא מטעם פסלות הוא ורק טעם הדבר מבואר בפ"י שם דהוי עכ"פ דין מרומה דמחויב הדיין לסלק עצמו מהדין (ואז) [ואם] הנתבע רמאי שפיר יכול הדיין להפוך השבועה ולכן כתב הרשב"א דאין מוסרין לה שבועה גם אין מוציאין ממון עפ"י עדותו דהוי כדין מרומה וזה ברור לפענ"ד. ובזה הרווחנו ליישב מה שהקשה בס' עני הרזים דאמרינן כל הראוי להעיד לאתויי מח' ולדברי הרשב"א נימא לאתויי חשוד ופסול לכל העדות ולפי מה שכתבתי לק"מ דבאמת עד כשר הוא כ"ז שאין עליו עדים על פסולו ורק דהוי דין מרומה אבל אם נראה בהוכחה שמעשה אמת ורק הוא מלתא דצריך דווקא עדים כגון בקידושין ששניהם מודים והוכחות לדבריהם ורק שלא הי' עדים זולת החשוד עם אחד בוודאי מקודשת גמורה דהחשוד לא נפסל כ"ז שאין עדים בפסולו ורק שהב"ד צריך לחקור הדבר דלא יהי' דין מרומה אבל אם נראה להם שאין הדין מרומה עד כשר הוא והקדושין שנעשה בפניו קידושין גמורים המה ומש"ה אינו בכלל שאינו ראוי להעיד ושפיר חייב קרבן שבועה ודו"ק:

וע"פ מה שכתבתי נוכל לומר דגם רבינו אשר לא פליג עליו בזה ולא כהדרכי משה [שם] שכתב דרבינו אשר פליג על הרשב"א דכתב ראי' דחשוד על העריות כשר לעדות דבאמת גם הרשב"א מודה דכשר לעדות ורק דהוי דין מרומה בגוונא דשייך חשדא ואולי י"ל דכוונת דרכי משה כיון דכתב ראי' סתמא דחשוד על העריות כשר משמע דס"ל דלא צריך חקירה כלל אולם באמת אין ראיה מזה דהוא קאי לפירוש דברי ר"נ דחשוד על עריות כשר להעיד אבל לא נחית שם לפליגו בדין מרומה שאין מקומו שם ובמס' כתובות הביאו להא דרבא הנ"ל ועכ"פ א"ש דברי הרמ"א שפסק בח"מ סי' ל"ד כרבינו אשר דחשוד על העריות כשר והוי כשר גמור ובתשו' סי' י"ב חושש גבי נחשד לגנב כדברי הרשב"א והקשה עליו אהדדי ועיין בבית אפרים ולפמ"ש לק"מ דבאמת עד כשר הוא גם להרשב"א רק דהוי דין מרומה מש"ה חש לי' בתשובה דבלא"ה הוא נראה מהמעשה שהי' מרומה כמבואר בגביות עדות שהי' שם אבל בחשוד על הערוה דבלא"ה כמה שיטות אפי' בא ממש [על הערוה] כשר דיצרו תקפו מש"ה בחשוד כשר גמור הוא עכ"פ וא"כ לפי הנחה הנ"ל דבעגונה דאפי' גזלן דרבנן כשר ולא שייך דין מרומה בוודאי חשוד כשר יהי' מה שיהי' זה אמינא בטח שעכ"פ מדאורייתא חשוד כשר גם להרשב"א והוא גמרא ערוכה בסנהדרין [דף כ"ה ע"ב] הוסיפ' עליהן רועין ומוכסין מעיקרא (כשר) [סבור] באקראי בעלמא והדר חזי כו' ופי' רש"י דחשודא אגזל ואעפ"כ קי"ל דרועה רק פסולי דרבנן ואם איתא דחשוד לגנב פסול מה"ת אין לך חשוד גדול מרועה א"ו שאינו רק מדרבנן דגזלן דרבנן כשר לעדות אשה ובכללם הרועה דכשר לעדות אשה אף שהוא חשוד על הגזל ולפע"ד ראי' שאין עלי' תשובה ותמה אני על האחרונים שפסלו בזה לענין עדות אשה והאיך אשתמיט מהם ש"ס הנ"ל וא"כ לפ"ז האשה מותרת ע"י עד זה. אך עדיין יש לבעל הדין לומר והא איכא עדים שהעידו עליו שהחזיר להם הגניבה והיכי נכשיר עדותו בדבר שיש לפנינו עדים שהוא פסול הגם שלא העידו עדיין יוכל לברר הדבר ולא שייך בזה עדים בצד אסתן ותאסר כיון שיוכל לברר תיכף וכ"כ בהדיא בס' עצי ארזים. אך באמת לפי מה דמבואר בתשו' אא"ז מהר"ם סי' פ"א ובתשו' מ"ב סי' נ"א דיש לתלות בכל מה דאפשר א"ש גם אם יעידו לא יהי' פסול דנוכל לומר שמצא הדבר או שלקח מהגנב והמעות שלקח מהם הוא מה שנתן להגנב או שכר טרחא דנראה לו כהיתר כמבואר בתשו' הנ"ל (וגם הי' דאותו לא מהני כמבואר בתשו' זקיני הנ"ל) וביותר לפי מה דפסק רמ"א בהג"ה ס"ס ל"ז דלא פלגינן דיבורא. א"כ לא יאמינו בעדותן דהוי נוגעי' כמבואר בש"ך סי' ל"ד ובאו"ת שם בארוכה אלא לפי דעת החולקין וס"ל דפלגינן דיבורא כה"ג וא"כ יהיו נאמנים בעדותן מ"מ כיון דלאו בכל גוונא פלגינן דיבורא רק צריך שיאמר בלשון שיוכל דיבורו להתחלק כמבואר בש"ע ומי יודע דיאמרו בגוונא דנפליג דיבורם וכיון שאין הדבר ברור שוב א"צ לחוש להם דהוי כעדים בצד אסתן ותאסר אפילו שנדע שיבואו אין צריך לחוש להם כמבואר בא"ע סי' זיי"ן הגם דלא אמרו זה רק לגבי שבוי' מ"מ להעיד שמת בעלה קיל משבוי' וא"ל בתחילת העדות מחמרינן כמבואר (בכריתות) [בבכורות דף מ"ו ע"ב] המעיין בכנסת יחזקאל [סי' נ"ג] יראה דזה לא מקרי תחילת העדות וא"כ כ"ז דלא ברור פסולו ואדרבא אנן ידעינן שנוגעים העדים ורק דיוכל להיות שיאמרו בצד דאופליג דבורם ובפרט לאחר כ"ז מי יודע אם יפסול דהרבה אמתלאות יש כנ"ל בשם משאת בנימין ומהר"מ ז"ל שפיר אמרינן עדים בצד אסתן ותאסר וכל כמה דליכא עדים על פסולו וודאי כשר להעיד וגם נ"ל לחפש היתר לאשה זאת לפי מה דמבואר בתשו' משאת בנימין סי' (מ"א) [ס"ח] דכל היכא דאיכא אמתלאות שאומר אמת אפילו עד פסול נאמן זא"כ הכא כיון (שאפי') [שעפ"י] כתבי הערכאות נראה הדבר בבירור שמת דלא מרעי נפשייהו ורק דיש קצת מיחוש לומר דלא סמכינן עלייהו משום דאמרי בדדמי שוב נאמן העד הפסול שאמר בפני הזיזו אותו מת דהוי כקברתיו גם בלא מסל"ת דהוי רק קושטא דמלתא כמבואר בתשו' מ"ב הנ"ל ז"ל ואחריו החזיק כנסת יחזקאל ודלא כס' גבעת שאול [סי' י"ד] שחולק עליו בזה ולכן נראה ברור שאשה זו מותרת להנשא אך מחמת חומר איסור א"א לא אוכל לסמוך על דעתי רק אם יסכימו עוד שני רבנים אזי גם אנכי עמהם: סימן לד שוי"ר לידידי הרב הה"נ החריף ובקי החסיד המפורסם כש"ת מו"ה בנימין וואלף נ"י האבד"ק זמיגראד יע"א:

מכתבו הגיעני ובנידון העגונה שהבעל אמר קודם פטירתו שמו ושם כינויו ושם עירו ועוד הי' סימנים בגופו שהיה פיסח וגם שפמו נקרע ורק שאמר שהי' לו ב' בנים ואמר שמם וזה אינו אמת שבעל האשה לא הי' לו בנים כלל ורצה מעכ"ת להתירה מחמת פלגינן דיבורי' ולא ידעתי האיך שייך כאן פלגינן דיבורי' ומה שיאטי' לפל"ד הכא הלא אין אנו יודעין כלל ולא הי' אדם מכיר את הנפטר רק הוא אמר ששמו כשם בעל העגונה ונראה לנו מזה שהוא בעל העגונה אך תברא בצידה שנראה שאינו בעל העגונה שהרי אמר שהי' לי בנים ולבעל העגונה לא הי' לו בנים כלל והסימנים ודאי שלא הוי רק סימנים גרועים כידוע דפיסח שכיח למאד וגם קריעת שפתים אם אינו במקום מסויים ודבר דלא שכיח א"כ לא הוי סימן ומעלתו רצה לצרף הסימנים ולומר דלחוש דלשני יב"ש הוי דרבנן וזה לפלא בעיני דהא מה שאמר שהי' לו בנים ואמר שמם זה מרע שמו ושם עירו וא"כ אינו מדרבנן רק מדאורייתא לסמוך אהנך סימנים ובלא"ה אינם סימנים כלל כנ"ל וגם אם לסמוך בדבר דרבנן בא"א אסד"ר הרבה חולקים ומדברי התוס' שהביא מעכ"ת אדרבה ראי' דלא מהני לענין א"א אפי' לענין דרבנן אם אמרי' סד"ר והעד השני לא ידעתי מאי מועיל העד השני הא לא הכחישו להראשון כלל רק לפניו לא אמר שיש לו בנים ולפי החשש שהוא אחד כנראה מחמת שאמר שיש לו בנים ולבעל העגונה לא הי' לו בנים א"כ מאי יועיל עדותו הא נתברר שאחר הוא ושמו כשם הבעל דהא לא הכירו אותו רק מפיו אנו חיים והוא אמר שאינו בעל העגונה רק שמו כשמו ומה לנו שלא אמר זה בפני העד הראשון ויעוין בתשו' הר"נ ז"ל [סי' ל"ג] שלא התיר בהכחיש את שמו רק מחמת שהי' ראיות די להתיר ואמר כיון שיש די להתיר בשם הכינוי שלו ובשארי האימדנות ונתברר לנו שאמר שיכחיש שמו הוי סימן העשוי להשתנות ולא מהני לגרוע כח החזקה והאומדנות שנראה שהוא בעל האשה והביא ראי' מב"ב משמע בהדיא אילו לא הי' לנו הוכחה שרוצה להסתיר ולהחליף שמו בודאי לא סמכינן אשום דבר וחיישינן שמא אחר הוא וגם על דברי הר"נ הללו יש מחלוקת ויעוין בנוב"י שלא רצה לסמוך על הר"נ ז"ל ולהתיר מכ"ש בנ"ד שאין להתיר כלל אך אחר החיפוש סביבות קהלתכם ובקהלתכם אם לא נאבד אחד ממשפחה זו ויהא ברור שלא נעלם אדם מהם אזי נראה לתור ולחפש אחר הדבר והי' זה שלום: סימן לה עוד שנית בזה להרב הנ"ר

שאלה אשה א' שהי' שם בעלה משה פעליר ושם אביו פישל פעלער והי' עני ונסע ממנה לדלג על הערים וכעת בא גביות עדות מק"ק סעריד וזה תורף העדות. אני הח"מ מעיד שבחודש חשון העבר נקראתי לחולה א' לומר עמו וידוי ושאלתי אותו מאיזה מקום הוא ואמר לי שהוא מק' זמיגראד ושמו משה פעליר ושם אביו פישל פעליר ויש לו אשה ושמה מרים ויש לו שני ילדים ממנה בן ובת שם בנו פישל של בן ארבעה שנים ובת שמה שרה בת שש שני' גם אמר שיש לו שלשה אחים שנים בק' זמיגראד וא' במדינת אונגארין גם בשפתו העליונה הי' לו סדק כל הנ"ל אמר לי ביום א' י"ט לחדש מרחשון וביום ב' הלך לעולמו זה תורף העדות הראשון. והשני העיד שבא לכאן פ"ק סעריד איש אחד ונתאכסן אצלי ונפל למשכב וקודם הי' א"ל שהוא מסמוך לדיקלא ואח"כ א"ל שהוא מק' זמיגראד ושמו משה והי' לו סימנים בגופו היינו בשפתו העליונה סדק וגם הי' פסח על רגל א' זה תורף עדות השני. והנה בעדות הראשון הכל לנכון שמו ושם אביו ושם עירו ושם אשתו רק שינוי שאמר שהי' לו שני ילדים בן ובת ממנה ומעולם לא הי' לו בן ורק בת היתה לו ומתה טרם נסעו מביתו רק אחותו שמה שרה ולה הי' בן ושמו פישל וגם בזה השינוי שאמר ששני אחים דרים פה והם אינם דרים פה רק א' ביעדלאווי וא' בדעמביץ ואני צויתי להכריז אולי זוכרים איזה אנשים מכמה שנים איש א' שמו משה פעליר בן פישל ואינם זוכרים וגם דרשתי וחקרתי לאנשי סביבותי ואין זוכר ע"כ אחלה פני כבוד אדמ"ו נ"י להורות לי בדבר זה ע"כ השאלה:

תשובה כבר דברתי פא"פ עם כ"ת שע"ז העד שא"ל שהי' לו בן ובת וגם אחים וזה שקר שעל זה העד קשה בעיני לסמוך הגם שהר"נ ז"ל [בתשו' סי' ל"ג] מתיר מ"מ עיין בת' בגדי כהונה [סי' ז'] שאמר שדבר זה תלוי באשלי רברבי וגם באמת אם כי הר"נ ז"ל אמרה ואני ההדיוט אינני מבין כלל כיון שאנו לא ידענו מנו זה האיש ואמר לפנינו אני פב"פ כך וכך בנים יש לי וכך וכך הי' אבותי וכנוים וכדומה ונמצא שקרן בהרבה מדברים הללו אם נאמר שהוא הנאבד ורק אולי אחר הוא שיש בו כל הסימנים שאמר א"כ איך יעלה על הדעת לומר שהוא פ' הנאבד מחמת שאמר שמו ושם אביו הלא אם נאמין אנו לו בכל דבריו א"כ בודאי אינו הנאבד שלא הי' בו בהנאבד כל הסימנים אל שאמר זה הנפטר ואם אין אתה מאמינו דלמא זאת היא השקר שאמר שהוא מעיר פ' וצ"ל דס"ל להר"ן ז"ל כמ"ש בסופו דתלינן הקלקלה במקולקל בזה שרוצה לשנות ולא באחר ולפע"ד צע"ג (להחמיר) להתיר בזה ועכ"פ בנ"ד לא שייך זה (אבל) [דדילמא] בשאר סימנים שיש לו בנים הוא אמת ולא שייך כאן פלגינן דיבורא דבשלמא דאם י"ל דלזה הוא נאמן ולדבר אחר קרוב או נוגע או בע"ד אמרינן פל"ד אבל הכא מאן מפיס לומר דשמו ושם עירו ושם אביו אמר אמת ושארי הסיפורים הוא שקר דלמא איפכא לכן קשה הדבר לסמוך ע"ז אך יותר נלע"ד לסמוך על העד השני שאמר שמו ושם עירו וגם סימני גופו דע"ז סמך מהריב"ל ז"ל ומהרח"ש ז"ל יעוין בדבריהם ובפרט ע"י חיפוש שלא נעדר מקהלתכם א' ששמו משה בודאי מהני וא"ל דכיון דאנו יודעים דזה הוא הנפטר שאמר אח"כ שיש לו בן ובת וא"כ חזר הדבר לקדמותו דאם נאמין לו ע"ז שהוא משה מזמיגראד נאמין לו ע"ז שיש לו בן ובת וא"כ אין הנאבד בעל העגונה שבעלה לא הי' לו בן ובת ואם נימא ששיקר בדבריו דלמא זה שקר במה שאמר שהוא מזמיגראד וששמו משה אך באמת בכה"ג שלא אמר בפעם אחת י"ל דמתחלה אמר אמת ולבסוף איזה טעות ושיקר ובפרט שאיכא למימר שלא הי' מיושב בדעתו ונטרף מתוך החולי שהי' לא כביר קודם פטירתו וא"כ זה לא הוי הכחשה למאמרו בפני העד השני שאמר מקודם ולכן לפע"ד הותרה בעדות השני אם יהי' חיפוש שלא נעדר איש ששמו משה מקהלתכם ואם יש חשש עיגון להמתין על בדיקה זו לפע"ד די בצירוף בסימני גופו שאמר העד השני והאשה מותרת אם יסכים עמי כ"ת ואיזה גדול מיראי השם מופלג בתורה:

שוב נ"ל דהר"נ ז"ל בתשו' הי' המעשה שכן הוחזק בפי כל דמשטרי איצק וכן החזיק עצמו וזה לפי הנראה הוא כינוי כנהוג שם וגם שאמר ששמו חיים ג"כ וע"ז אמר הר"ן ז"ל כיון דמוחזק בדמשטרי איצק וקרי לי' ועני שפיר אמרי' מה שמכנה שמו לפעמים חיים הוא בשביל לעגן אשתו והוי סימן העשוי להשתנות אבל בנ"ד שרק מפיו אנו חיים ששמו משה מזמיגראד ובאותו פעם אמר שיש לו בן ובת א"כ לא שייך לומר דנאמן בזה שהוא משה מזמיגראד ולא נאמן בזה שאמר שיש לו בן ובת ואם נפשך לומר שבסוף תשו' הר"ן ז"ל הנ"ל מסיים דלא נזכר במעשה ב"ד שהי' נקרא דמשטרי איצק א"כ משמע דאפילו לא הי' רק שהעד העיד דיחוסו ושם משפחתו כך אפ"ה כתב הר"נ להתיר משום סימן העשוי להשתנות המעיין שם יראה דמ"מ זה הוחזק בשם משפחה לחוד ודעיקר שמו חיים הוא רק לפעמים כמו לס"ת ולכתובה ולזה אמר כיון דנתחזק בשם משפחתו והוי עדות גמורה שוב שם חיים שהוחזק בו לקריאת ס"ת הי' משום שעשה להשתנות שמו שתשאר אשתו עגונה כאשר אמר מקודם משא"כ בנ"ד שבשעה אחת אמר שמו ושיש לו בן ובת אפילו להר"ן ז"ל אסור וגם בלא"ה סימן זה של בן ובת אינו עשוי להשתנות כמו בעובדא דהר"ן ז"ל דשם אמר בפירוש שישנה כדי שתשאר עגונה משא"כ בנ"ד למה לי' לשנות שיש לו בן ובת בשעת מיתה ולכן אין לסמוך כלל רק על עד השני וכנ"ל. יום ה' אחרי כ"ג למב"י תרי"ח לפ"ק: סימן לו

שאלה במותב תלתא כחדא הוינא אנחנו הב"ד הח"מ בא לפנינו יחיאל דוב בן יעקב משה ואמר בתורת עדות באליונ"ע מיך האט מען געדונגין פאר עטליכע וואכין צו איין קראנקין יודען אונד איך האב איהם אפ געווארט פארטאג בין איך בייא איהם געוועזען אונד האב מיט אים גערעט אין איינע שעה האט מען גיזאגט דאס ער איז שוין גישטארבן בין איך צו איהם געגאנגען אונד האב איהם בעזוכט האב איך בייא איהם געפינען איין פאס און איין בריעף אונד קר. 15 פל. 9 געלד נאך דען האבע געוואהר גיווארין דאס ער האט איין חבר אין שלאף שטוב האב איך דען חבר געפרעגט וויא ער הייסט האט ער גיזאגט ער הייסט ר' ישעי' קרויט פאן באבוב האבע איך דען חבר געפרעגט אויב ער האט אין דער היים ווייב אונד קינד האט דער חבר גיזאגט ער האט איין ווייב אונד דרייא קינדער אבער איין מיידעל אונד צווייא יונגליך אבער צווייא מיידליך אונד איין יונגעל אונד דער וואהר מיר צווייא טאג חבר איך ווייס ניכט אויב דער חבר בייא איהם געוועזען איזט אין דער קרענק נאך דער מיתה איזט ער בודאי ניכט בייא איהם געוועזין האב איך געבעטין פאן חבר ער זאל מיר געבען זיין פינקעל האט ער מיר גיגעבין דאם פינקעל אונד טלית ותפילין אונד איין שערי ציון און עטליכע בינטליך ציצית צום פערקויפען כ"ז אמר יחיאל דוב בן יעקב משה אות באות בפנינו בתורת עדות יום ב' כ"ה אלול תדי"ר לפ"ק פה אוהעל. הבעה"ח הק' ירמי' בלאאמ"ו הגאון מ' בנימין ז"ל. ישראל זאב הלוי. דוד ליב באניהארד: