שו״ת דברי חיים – חלק א – קטע 54

ומ"ש רומכ"ת דנ"מ שאחד אומר סי' וא' אומר סי' מובהק ביותר באוכף דלא חיישינן לשאלה כיון שבע"ד מודה שלא השאיל ולאחרים לא חיישינן לע"ד דבחיישינן לשאלה חיישינן גם לאחרים טובא ודו"ק: סימן לב לכבוד ידידי שארי ומחות' הרב המאוה"ג הצדיק חסידא ופרישא בש"ק פ"ה ע"ה נ"י כקש"ת מו"ה אליעזר הורוויץ נ"י אבד"ק דזיקוב:

נשאלתי בענין האשה עגונה שבעלה נסע ממנה עשר שנים וכעת בא גב"ע מב"ד דשם וזה לשונו בפנינו הב"ד ח"מ העיד עלי' ה"ה המרומם כהר"ר חיים בן יצחק על הנפטר שהי' נקרא משה בן ישראל מפשעצלוב והי' איש ארוך והי' בפניו וזקנו קטן שפיצעט פאות קטנים נראה אויגין גשטיפעלט בפניו הראש בין הכתפים והי' לו שומא על הכתף וגם שמעו ממנו שאחות אשתו היא מומרת והוא ברח מביתו מחמת שגנב סוס וישב בתפיסה סמוך לרישא והוציאו אותו על הערבות כ"ז העיד ר' חיים הנ"ל. עוד העיד ר' יעקב גרשון שהי' רגיל עם הנפטר והעיד על כל הנ"ל והוסיף לומר שהנפטר אמר לו בסוד ששמו העצם הוא ליב ורק שהחליף שמו לקרות משה מחמת בריחה הנ"ל. עוד הוסיף שחתנו דר בווערטסהויז אצל קאלביסוב ואשתו יושבת אצל אביו כ"ז העיד כ"ה יעקב גרשון הנ"ל. והנה חקרו הב"ד מקהלתכם ומצאו כל הסימנים נמצאים בבעל האשה הנ"ל רק על השומא לא ידעו בבירור הדבר וגם שמו נקרא בכאן יחיאל מיכל ע"כ המעשה ונשאלתי חוות דעתי הקלושה בזה. והנה רו"מ כ"ת בפתח דבריו. יאיר מצא היתר העגונה הנ"ל ע"י חיפוש ובאמת אין צריך כאן כלל חיפוש כי שם אביו ושם עירו הוי כמו שמו ושם אביו. ולהמתירין בשמו ושם אביו גם שמו ושם עירו מהני כמבואר זה באריכות באחרונים ובבגדי כהונה מאריך בזה בראיות נכונות וגם אפי' להמצריכין שמו ושם אביו ושם עירו מ"מ שאר הסימנים כשהי' יושב בתפיסה מחמת שגנב סוס והראש בין הכתפים ואחות אשתו היא מומרת הוי ממש כשמו ושם אביו ושם עירו כמבואר באריכות בב"י סי' י"ז ומה ששינה שמו לא איכפת לן אם יש היתר זולת הזכרת שמו חילוף שמו לא איכפת לן דהוי סימן העשוי להשתנות כמבואר בתשובת הר"ן [סי' ל"ג] (ס"י) [וסי'] העשוי להשתנות הוי כאלו אינו ואם היינו מתירין זולתו לא איכפת לן בזה השינוי ומביא שם ראי' לדבריו (מה לא) [מהא] דאמרינן בב"ב וז"ל הר"ן שם ועוד הועד בפניכם כי כאשר ראה זה האיש באגרת שעשה לו משטרי (אביהם) [אברם] דישקאשלא"ר מעיד עליו ששם בה שמו בוניט עזבו והרחיק אותו לבעבור לא יוזכר שמו וכיון שכן הרי סימן של שמו סימן עשוי להשתנות וכל שעדות מספיק מצד עצמו אלא שיצא לו ריעותא מסימן (אחד) [אחר] שנראה ממנו שאינו הוא ואותו סי' הוא עשוי להשתנות אין מטילין מחמתו שום ספק אלא תולין אותו בשינוי שהוא עשוי להשתנות ויש לדבר זה ראי' מדאמרי' בפ' מי שמת [דף קנ"ד] איתיבי' ר' יוחנן לריש לקיש מעשה בבני ברק באחד שמכר בנכסי אביו ומת ובאו בני משפחה וערערו לומר קטן הי' בשעת מיתה ובאו ושאלו את ר"ע מהו (הוא) לבדקו אמר להם אי אתם רשאי לנוולו ועוד סימנים עשוים להשתנות לאחר מיתה וכו' אלמא כל סי' שהוא עשוי להשתנות אין מטיל ספק בדבר שאלו הי' הדבר מסופק אין ספק שמעמידין הנכסים בחזקת בני המשפחה דאוקי ארעא בחזקת אבהתי' וכו' עד שמכיון (שאם) [שעם] כל סי' זה אין אנו מעמידין אותו בחזקת גדול אעפ"י שסי' זה מראה שקטן הי' תולין אותה בשינויו ואפי' ספק אין כאן שאילו הי' הדבר בספק מעמידין הנכסים בחזקת בני המשפחה ואם כך אמרו בממון שהוא חמור לדבר זה וכו' כיש בערוה שהיא קלה לדבר זה הלכך בנידון שלפנינו כיון שהוברר הדבר מתוך עדותו שבעלה של זו מת אלא שיש סי' אחר בדבר שמטיל ספק בענין ואותו סי' עשוי להשתנות סומכין על הוודאי ותולין את השינוי בדבר העשוי להשתנות זה מה שנראה לי בזה ע"כ הוכרחתי להביא כל דברי הר"ן ז"ל כי ראיתי במכתבו שאין הס' אתו ולכן נסתפק וכוונתו להבין שאם הכיר בטביעות עין גמור רק שחסר ממנו קצת סימנים הידועים לנו בו וזה יש חילוק אם הם עשוים להשתנות תולין בשינוי ואם (אין) אינו עשוי להשתנות אסורין ובאמת הר"ן ז"ל שם לא מיירי מהכרת ט"ע רק ע"י סימנים כעין נ"ד אבל אם הי' בו ט"ע אף שחסר קצת מסימנים המובהקי' ואינם עשוים להשתנות נמי ס"ל שמותר כמבואר בחידושי הריטב"א חולין [דף צ"ו ע"א] גבי טביעות עין עדיפא מסימנים הגם דבאמת אין ראי' משם דמציאה שאני די"ל דלא ידעו בהסימנים אבל אם ידעינן בהנאבד שהי' בו סימנין וחסרו ע"כ אחר הוא מ"מ אין הדבר ברור כל כך ויש לדבר בזה הרבה אלא שאין ענינו לנ"ד לכן אקצר בזה וא"כ הי' נראה בנ"ד להתיר כמ"ש מעכ"ת משום דהוי כשמו ושם אביו ושם עירו ומותרת בלא חיפוש וסי' שהחליף שמו הוי סי' העשוי להשתנות אולם ראיתי בשו"ת בגדי כהונה בסי' ז' שכתב דהאי דינא של הר"ן אינה מסכמת אליבא דכ"ע דתלי' בב' תירוצים של התוס' בבא מציעא דף כ' (שכתבו) בד"ה איסורא מממונא שכתבו שני תירוצים ולהתירוץ א' בא"א מחמירין כמו במים שאין להם סוף וא"כ לפי תירוץ זה אזדא ראיות הר"ן (ומב"ב) [מב"ב] דהתם ממונא שאני. ולפענ"ד דלא דמי כלל לנ"ד הא דאיסורא מממונא לא ילפינן דאטו מלתא דסברא לא ילפינן הא חזינן בכמה דברים דתליא בסברא ילפינן מהדדי כמבואר בכמה דוכתא בש"ס לענין מיגו ולענין כאן נמצא כאן הי' גם בפוס' מבואר כמה פעמים ועד כאן לא קאמרי' איסור' מממונ' לא יליף אלא בדבר שיש מקו' להחמיר מלבד הסברא כמו גבי יוסף ב"ש או במים שאין להם סוף דהמיעוט (מצילין) [ניצולין] משא"כ בממון אזלינן בתר רובא כהאי ולא חיישינן למידי דלא שכיח בממון אבל בערוה החמירה חיישינן אף למיעוט משום חומר האיסור ושפיר אמרו איסורא מממונא לא ילפינן אבל במילתא דתלי' בסברא הסברא לא ישתנה בין איסורא לממונא לפיכך שפיר הביא הר"ן ראי' כמו דלענין ממון סי' העשוי להשתנות לאו כלום הוא דאם איתא דסי' העשוי להשתנות [הוי סי'] אף בממון הוי לן להסתפק אלא וודאי לא חיישינן לי' כלל ה"ה (הי') באיסור אם יש בו סימני' מובהקים אשר האשה ניתרת בהם (והסי') [הסי'] העשוי להשתנות לא מגרע כוחו דמאי אמרת בערוה החמורה ניחוש לחומרא ז"א דכיון דע"י סימנים מובהקים נודע לן דזה הוא אין מקום להחמיר כלל בחנם וכמו בממון אין מגרע סי' העשוי להשתנות כח החזקה דמהני בי' ה"נ אין מגרע כח הסימנים המובהקים דמהני בא"א להתירו וזה הדבר ברור למבין ואין ראיה (לתשו') [מתשו'] מהרי"ק שהביא (הר"ן) [הגאון] הנ"ל ראי' לדבריו שכתב מהרי"ק ז"ל דאף לדברי הרמב"ם דמהני שמו ושם אביו מ"מ אם נשתנה צורתו בדבר העשוי להשתנות לא מהני והבין הגאון הנ"ל דמהרי"ק חולק על הר"ן ז"ל ובאמת לא דמי להדדי דהא באמת בשמו ושם אביו קשה טובא אמאי לא ניחוש דהא כמה יוסף ב"ש איכא בעלמא ומתרצים אחרונים או משום דאיירי דידעינן דזה הלך לשם או ע"י בדיקה ולמקומות רחוקים לא חיישינן דלא שכיחא שיירות אבל באמת [אם] הי' [שכיח] שיזדמן שהלך לשם יוסף ב"ש אחר וודאי חיישינן לי' וא"כ כיון דחזינן שצורתו כאיש אחר אין ראי' משמו שאמר דבאמת יכול להיות שהי' כאן אחר כמו דבלא"ה יש כמה פוסקי' דאין מתירין בשמו ושם אביו לחוד דחיישינן שהי' אחר ג"כ שם במקום הזה כמו כן אף להרמב"ם דמתיר בשמו ושם אביו מ"מ בנשתנה שפיר יש לחוש לאחר ואין מגרע כח כלל משום דבר דאטו אי אפשר ליב"ש אחר דשכיחא טובא לילך שם אבל אם ניכר הדבר בסימנים מובהקים (דקול) דא"א להמציא אחר בכמו אלו הסימנים ורק משום שנשתנה בו כעת סי' אחר אשר עשוי להשתנות שפיר אמרי' דתולין בדבר העשוי להשתנות והחילוק קל להבין דבשלמא בשמו ושם אביו אלו ראינו בבירור איזה אדם אחר ששמו כן הלך בדרך הזה לא היינו מתירין וא"כ ה"נ הרי חזינן דאיש אחד אשר צורתו אינו דומה להנאבד אמר דשמו יב"ש וא"כ הרי דאחר הוא ואי דעשוי להשתנות מ"מ ספק הוא אבל בסימנים דאם נימא דאחר הוא א"כ הוא נגד הסימנים מש"ה שפיר לא חיישינן ותלינן בדבר העשוי להשתנות ולא קשה נמי על הר"ן ז"ל מהירושלמי שמביא בבגדי כהונה דמבואר שם דט"ע דקלא מהני ורק אם נשתנה צורתו לא מהני דקלא נמי לאו ט"ע גמור רק אם לא חזינן בו ריעותא אבל אם נשתנה בצורתו כמו כן (הוקל) [הקול] נמי עשוי להשתנות כמבואר בב"ב בגט פשוט [דף קס"ז ע"ב במעשה דהאי תברא] וראי' לזה דקול לא הוי ט"ע גמור מהא דאמרינן בחולין [דף צ"ה ע"ב] אמר רבא מריש ה"א סימנא עדיף מט"ע כיון דשמענא מהני שמעתתא אמרי' ט"ע עדיפא דאלת"ה סומא האיך מותר באשתו וכו' וקשה לכאורה הא בלאו הני שמעתתא הוי לי' להוכיח מסומא ומה הוא דנתחדש לו בתר שמעו להוכיח מהאי דסומא יותר מזולת הני שמעתתא ותו קשה דאכתי האיך מוכח דט"ע עדיפא דילמא כהדדי נינהו וכבר העיר זה הריטב"א ז"ל בחידושיו והגאון מהר"י (הנ"ל) בהגהותיו [במסורת הש"ס] מציין דברי תוס' ברכות [דף נ' ע"א ד"ה אלא] וכוונתו דמבואר שם בתוס' דהכוונה דעדיפא היינו שהם שווים ובאמת לישנא דהסוגיא בחולין לא משמע [כן] ולכן נ"ל דבלאו הני שמעתתא לא הוי מוכח דט"ע עדיפא דהנה נ"ל כוונת הגמרא כך היא דהלא מצינו בסימנים ג' מיני סימנים מובהקים ביותר דמהני בכל ענין אף אי סימנין דרבנן וסימנים אמצעים דתלי' בזה אי סימנים דאורייתא או דרבנן וסימנים גרועים דלא מהני כלל והנה כוונת הגמ' לומר דסימנים עדיפא היינו דמחזירין אבידה אפילו בסימנים אמצעים וט"ע הוי ס"ד דלא מהני רק ט"ע גמור כמבואר בתוס' [שם דף צ"ו ד"ה ולא] א"כ עדיפא סימנים מט"ע ולא הוי מצי למיפשט מבני אדם דמותרין בנשותיהן בלילה די"ל דט"ע דקלא הוי ט"ע גמור כמו ט"ע דראי' ומש"ה מותר ואך לכאורה אי אפשר לומר דט"ע דקלא הוי ט"ע גמור דמבואר בסנהדרין [דף ס"ז ע"א] גבי מדליקין לו את הנר כדי שיהי' עדים רואים אותו ושמעו קולו ופירש"י שם דבעינן שיהי' עדים רואים אותו (דאלת"ה) [דאל"ה] יכול להכחיש ולומר דלא הוא [הי'] (דסבר) וגם דמכירין אותו בט"ע דקלא לא מהני כמבואר בירושלמי הנ"ל הרי דגרע ט"ע דקלא משאר ט"ע אך די"ל לפי הס"ד דסימנים עדיפא ה"א ט"ע דקלא הוי ט"ע גמור ואעפ"כ לא קטלינן על ידו משום די"ל דגם ע"י ט"ע גמור לא קטלינן לגברא עד שרואהו בסימנין אבל לענין איסורין סגי בט"ע גמור וט"ע דקלא הוי ט"ע גמור ולכן שפיר קאמר רבא דכיון דשמעינהו להני שמעתתא דעכ"פ סימנים לא עדיפא מט"ע ואם איתא דט"ע דקלא הוי ט"ע גמור אמאי לא קטלינן ע"י הא למסקנא ט"ע עכ"פ כמו סימנים א"ו דט"ע דקלא גרוע מט"ע גמור ומש"ה לא קטלינן ע"י א"כ שפיר מוכח מדמותרין בנשותיהן בלילה ע"י דט"ע דקלא שהוא גרוע וסימנין גרוע לא מהני ש"מ דט"ע עדיפא מסי' ודו"ק:

היוצא לנו מזה דט"ע דקלא לא הוי ט"ע גמור דעשוי להשתנות כמבואר בב"ב בג"פ [הנ"ל] וכן גבי שמו ושם אביו נמי לא הוי דבר ברור רק דמסתמא לא חיישינן לאחר כנ"ל אבל אם יש ריעותא דנשתנה צורתו הרי חזינן שיש שינוי חיישינן דלמא נשתנה הענין גופא היינו הקול או שנזדמן לכאן יוסף ב"ש אבל בסימנין מובהקים ממש אף שיש סימנים (אחד) אחרים אשר לא היה בהנאבד והוא עשוי להשתנות תולין בו אליבא דכ"ע. הן אמת שבהר"ן ז"ל משמע שכל שיש היתר זולת הסי' תולין בשינוי כמבואר לשונו באשר העתקתי אולם זאת י"ל דבסימנים מובהקים ממש אף הרמב"ם ז"ל ושאר פוס' מודים ולמה נשווה פלוגתא בכדי וכן ראיתי באחרונים כמעט כולם הביאו להלכה ולכן לפענ"ד מותר לסמוך על דברי הר"ן ולומר שהוא בעל האשה העגונה כיון שכל הסימנים בו ומה שאמר ששמו משה הוא סי' העשוי להשתנות ורק בעיקר הדבר איכא למשדי נרגא דהנה מבואר בדברי הר"ן שכפל ושונה בדבר דמש"ה הוי שמו סי' העשוי להשתנות מחמת שראינו שרצונו לשנות שמו וא"כ לפ"ז בנ"ד בשלמא מה שנקרא בפי כל משה י"ל שהוא עשה כן מחמת הבריחה אבל מה שאמר לחבירו בסוד ושינה שמו לשם ליב ז"א נראה שעשוי מחמת שום דבר כי למה לו לשקר על לא דבר דאם ירצה להעלים מחבירו ישאר בשמו הראשון שאמר לפני כל ונראין הדברים שבאמת הי' שמו ליב וא"כ אחר הוא אך מ"מ נ"ל דכיון דלפי דברי העד הראשון מותרת לא איכפת לן בזה דניהו דקי"ל בעד אומר מת ועד אומר ל"מ לא תנשא ואם נשאת תצא מ"מ הא כתבו התוס' [ביבמות קי"ז ע"ב ד"ה הא ובכתובות כ"ב ב' ד"ה אי הכי] היכא דנאמן עד מדאורייתא אף בבת אחת לא תצא והנה בשלמא היכא דמחולקים אם מת שפיר הראשון אינו נאמן רק מדרבנן אבל [היכי] דתרווייהו מודו דמת רק מחולקים בשמו דמבואר ברי"ף וביבמות [דף ל"ט ע"ב] גבי אשתמודעי דאחוי' דמיתנא הוא (דע"ש) [דעל שמו] נאמן מדאורייתא א"כ שוב הראשון נאמן כבי תרי ואין דבריו של א' במקום שנים ואף לשיטת הפוסק' דהיכא דשניהם נאמנים לא אמרי' כן כמבואר בנ"י ומביאו הש"ך ביו"ד [סי' קכ"ז] מ"מ בכאן הראשון נאמן שהוא מילתא דעבידי לגלוי' שנודע לכל שמו הנקרא משה בן ישראל בפשעצליב וגם השאר סימנים נודעים אבל מה שאמר בסתר ששמו ליב לא עבידא לגלוי' כלל אם אמר לו כן ולא מהימן השני רק הראשון נאמן כב' וגם אם נאמר (דבה הנ"ל) [דבהנ"ל] עכ"פ לכתחלה לא תנשא כמבואר בב"ש סי' י"ז מ"מ נ"ל דהכא האשה המוכ"ז אשר על ידן בחזקת היתר עומדת ורק אחד מהם מעיד שהוא אמר לו בסוד שם אחר הוי לי' כהא דאמרי' תרווייהו בפנוי' קא מסהדי ואין דבר של אחד במקום שנים דמותרת להנשא אף לכתחילה כפי דמבואר בתוס' כתובות דף כ"ג ואף שאחרונים הפר"ח ות"ש האריכו בזה לענין זה אם מותרת לכתחילה מ"מ דכאן אף לדברי העד הב' ספק הוא ולכ"ע מותרת ולכן נ"ל דמותרת להנשא לכתחילה אך מחמת טרדתי כעת לא אוכל לסמוך על דא בפרט באיסור חמור כזה ולכן ימחול להציע הדבר לפני אחד מחכמי זמנינו וגם מכ"ת יסכים להתירה ואז גם אנכי עמכם להיתר וזכות אבותי יסייענו שלא נכשל בדבר הלכה להורות האמת לאמיתו של תורה [ועי' לקמן בתשו' ל"ד ל"ה דלהמדקדק בהם אין בהן סתירה]: סימן לג

ע"ד שאלתך בעסק עגונה שבא מרעגימענט שמת אחד באישפיטאהל ושמו אלייס קאמיר מדאמניע פלוני ובאמת הי' שמו נקרא אצל בני עמינו אייזיק קאמיר ונסתפקת אולי כן דרכם לכנות שם אייזיק ג"כ בכינוי אלייס:

שוב העיד עד אחד שראה אותו מא באישפיטאהל ולקחו אותו על החנית כדרכם אז והוא ראה אותו מת באותו שעה ורק זה העד נחשד על הגניבה וכמה אנשים אשר החזיר להם בינו לבין עצמו גניבות וקיבל מהם מעות כדרך הגנבים ונסתפקתם אם כשר להעיד זה תורף שאלתכם:

והנה מחמת שאני טרוד כעת בלימודים שונים ובפרט בכתבי מו"ח הגאון זקינך המנוח זצ"ל לא יכולתי לתייר אריכות וקצרות בדרך מענינים הנוגעים בש"ס אשר מאוד עמקו ונקיטנא נפשאי בשולי היריעה ואחזתי מעט מהרבה לברר הדבר על אמיתו כפי אשר הורני השם ובו בטחתי שכוונתי בכמה דברים לאמת להלכה:

הנה כבר מבואר בש"ס גיטין [דף י' ע"ב יע"ש כל הסוגי'] דלולא זאת דלאו בני כריתות נינהו הוי כשרים גנ"ש בערכאות הרי דלא מחזיקינן אותם במשקרים אפי' בערוה החמורה ורק דלאו בני כריתות נינהו הלכך הרי בעגונא דלא צריך לידע רק קושטא דמלתא בוודאי נאמנים ערכאות דלא מרע נפשייהו וכן כתבו להדי' הרבה אחרונים ועיין בתשו' כנסת יחזקאל ולכן מהראוי לסמוך עליהם שמת וזה ששינה שמו בשם אלייס דבר ברור הוא שאין זה כלום שכך קורין שם יהודית לפעמים ולכן אם ישאלו להדאמיניען משם ויחקרו ע"י אנשים מעמינו שלא ידעו ולא זכרו אם נלקח משם איש ושמו קאמיר לבע"מ בוודאי האשה מותרת להנשא דהוי שמו ושם עירו ושם מלאכתו דהוי כשם אביו כמבואר זה בהרבה אחרונים ויעויין בבית אפרים סי' ך' אולם זה הוא אשר קשה להתיר דהא מבואר בש"ע [סי' י"ז סעי' נ"ה] דדבר הוי כמלחמה ובמלחמה צ"ל קברתיו. אך גם בזה הי' מקום לצדד להקל כיון דזה אבעי' בגמ' [יבמות קי"ד ע"ב] אי דבר הוי כמלחמה ורק הר"ן ז"ל גרס בהרמב"ם דדבר הרי הוא כמלחמה ורוב הפוסקים ראשונים בלא"ה פליגו על דין זה דקברתיו וכנסת יחזקאל העלה דבדבר לכ"ע לא בעי קברתיו ולכן יש סברא לומר גם מי שרוצה להחמיר מ"מ בנ"ד כיון שידוע מנהגם אז דתיכף שמת נקבר בלי שהיי' באזהרה גדולה א"כ בכתבם שמת כוונתם שנקבר בשלמא בשארי פעמים י"ל בדבר בעינן קברתיו פן אמר העד בדדמי שנדמה לו שמת אבל כאן שידעינן (שקברו) [שקפדי] הערכאות באישפטאהל מאד ע"ז וקוברים תיכף בוודאי אם נדמה לו שמת הזיזו לקוברו ע"י החנית כדרכם אז והוי הזזה גמורה דהוא כקברתיו ובוודאי לא אמר בדדמי הגם שידעינן שאין כח בסברת הכרס להתיר מ"מ כיון שבלא"ה הרבה מקילין בזה יש לסמוך על סברא כזה אך עכ"ז לא החלטתי להתיר ע"ז לחוד כי זכרתי בהיותי אצל מו"ח זקינך הגאון זצ"ל בא לפניו שאלה כזה ולא רצה להורות בה לא איסור ולא היתר מחמת זה לחוד. אולם יש לנו עד כשר שראה שמת אחרי הזזה דהוי כקברתיו ושפיר מועיל עדותו ומה שנחשד על הגניבה לאו כלום הוא דלא מצינו בשום מקום דעד שנחשד על הגניבה יפסול לעדות כ"ז שלא באו עדים שעבר עבירה ממש ובחשוד (לעדות) [לעריות] פליגי ר"נ ור"ש בסנהדרין דף כ"ו ופי' רבינו אשר וסייעתו דאיירי בקול לחוד ועידי כיעור מ"מ אין משם ראי' דהא רב ששת דפוסל משום דארבעי' בכתפי' ואנן קי"ל כר"נ כדפסק ר"א ז"ל ומביאו רמ"א בח"מ סי' ל"ד ואדרבא משם ראי' דדוקא התם פסול לר"ש אבל היכי דלא (מקלינן) [מלקינן] לי' כשר גם שנחשד על העבירה דאי לאו הכי ליפלגו בכל החשודים וא"ל דהתם קיל טפי דיצרו תקפו דליתא זה לשיטת ר"א ז"ל כמבואר בדבריו וא"כ מוכח דבשאר עבירות דליכא ארבעים בכתפי' כשר לכ"ע גם לשיטת רש"י והרי"ף ז"ל דהבא על ערוה ממש מכשיר ר"נ נמי מוכת דבשאר החשודין כשירים דהנה התוס' ורבינו אשר ז"ל הקשו על שיטת רש"י והרי"ף דאי' [לעיל דף ט' ב'] פלוני רבעני אמר רבא רשע הוא ואמאי הא יצרו תקפו וכשר לעדות ותירצו דחשוד לאותו דבר לא דנו ולהרביע פסול להעיד משמע מזה להדי' דחשוד אינו פסול רק לאותו דבר אבל לשאר עדות כשר וכן הוכיחו גדולי אחרונים כן מדברי התוס' אך לענד"נ דזה כוונתם דלכאורה אין פי' לדבריהם דקרי לי' חשוד לאותו דבר דמאי חשוד הוא דאנוס הוא משום דיצרו תקפו ומש"ה כשר לעדות לר"נ: