שו״ת דברי חיים – חלק א – קטע 53

והנה עתה אם כי חביבים עלי דברי מעכ"ת עכ"ז אין מקום לפלפל בדברי פלפולו כי מה שרצה אביו הה"ג נ"י לומר שהרמב"ן התיר בלא הזכרת שמו כבר העירותי דבמלחמות מבואר להדיא להיפוך ולכן גם מה שרצה הרב מעלקוש לדמות סימן לשמות וגם לומר דגם בהוחזקו תרי יצחק מהני כבר מבואר מדברי הרמב"ן גופא והרשב"א להיפוך ולמה לי לפלפל פלפול של הבל. גם מה שמקשה מעכ"ת על הנ"י שמחלק דשאני הכא דהוחזקו בשמו באמת הריטב"א מתרץ כן ודברי הנ"י ידוע שהוא עיקר מהריטב"א כידוע לבקי בנ"י ולכן גם כוונת הנימוק"י כן ועל דברי הקדושין אין מקום לפלפל כי מי יודע אם יהי' העדים שזאת היה השאלה וד"ל. גם מ"ש מעכ"ת דדברי הרמב"ן לא הוזכר בדברי הש"ע אשתמיט' מיניה דמר דברי הב"י והאחרונים שדעת הראשונה דבש"ע [סעיף י"ח] היא עפ"י דעת הרמב"ן והרמ"א מביא היש חולקין שהוא דעת הרא"ש ז"ל והרבה מדאי האריכו בזה כל האחרונים בהצעת דברי הש"ע לפי שיטת הרמב"ן ז"ל: כללו של דבר דאין לסמוך על כ"נ וכ"ה לחוד דיש חזקת איסור א"א נגדו וכן מבואר בנוב"י במ"ת [סי' נ"ט] ובתשו' ר"י ווייל סי' ע"ט אך כיון שיש סימנין גרועים כלים ניכרים בטביעת עין בכה"ג שוב לא חיישי' לשאלה וכמבואר לעיל משום דבמקום דלא שכיחי בכה"ג לכ"ע תולין במצוי וגם כיון דבאמת מצוי וקרוב אלים מרוב ורק דחזקת א"א מגרע הקרוב עכ"פ ודאי לא הוי רק חששא מועטת וא"כ שוב הוי רק נפילה או שאלה דיחיד דלא חיישינן והיינו דנימא שאתרע מהמיעוט שבא לכאן והוא שאל מזה הכלים זה לא אמרינן הגם דהנוב"י [במה"ק סי' נ"א] שדא נרגא בהאי סברא מ"מ נראה להתיר דכ"כ הנוב"י גופא במ"ת להתיר בכה"ג יעי"ש [בסי' נ"ט הנ"ל] בהאי עובדא ממש בשריפה וגם בתשו' מהרי"ו סי' ע"ט מבואר ג"כ להתיר ובאמת כן נראה מירושלמי כתובות שכ' שם הל' יו"ד וז"ל אמר ר' אילא בשם ר' ינאי תוכה שבציפורין בעל רבא בשם ר' ינאי ראו אותו פירש מציפורין ובועל חזקה שפוסל ששם בעל פלטיא מהו ר"י ר' יוסי אומר ברוב כו' יעי"ש ולענ"ד כוונתו כך דתוכה של ציפורין היינו מקום הפנימית שבתוכה מבני העיר ומבני הקרונות הבאים לכאן דיש תרי רובי אבל אם פירש מציפורין לא ממקום התווך ששכיחים בני עיירות הבאות הוי כעיר מובדלת ואמרי' כ"נ ופלטי' היינו דרך שהולכין משם מבני העיר לתוך פנימית השווקים וכן השיירות והקרונות הולכים בדרך הפלטיא פליגי בזה אם הוי עיקר בני העיר או הוי תרי רובי וכעין שמבואר סברא בת"ש סי' ס"ג ופר"ח שם וכל דברי הירושלמי יבואו כפשוטן לפי זה והפנ"מ פי' אשר לא יכולתי להבין יעו"ש עכ"פ לפי פירושינו נראה דזה הוי כחזקה שמכאן בא ולא מהני כלל הרוב האחר אפי' לסמוך להרוב של בני העיר ולכן לא מקרי רק רוב א' וליוחסין בעינן תרי רובי הרי (דלא הוי) זה החשש דלמא בא מרובא דעלמא לא מבני העיר הוי רק חשש מיעוט ולזה שוב מקרי נפילה דיחיד וכה"ג לכ"ע לא חיישי' לשאלה כן נ"ל ברור. ועכ"פ כיון דעיקר ההיתר על היכר הבגדים צריך לבאר היטב אם ניכר להם בט"ע או רק בחוורי וסומקי הגם שמשמעות הלשון נראה שהכירו בט"ע אין סומכין ע"ז כמבואר בתשו' מהרמ"פ סי' [ל"ו] אך מה שמסופק מעכ"ת אם נאמנת לאחר נשואין מבואר בב"ש [סי' י"ו ס"ק קל"א ובח"מ שם ס"ק פ"ד] שגם אחר נשואין נאמנת וכמבואר בר' ירוחם הטעם דמתוך חומר לא תשקר הגם די"ל דשאני הכא דחזינן שאינה מדקדקת דהרי עברה על דברי הב"ד שהתרו בה שלא תנשא ז"א דהא לא חילקו חז"ל דכל אשה אפי' חשודה נאמנת לומר מת בעלי מתוך חומר כן ה"נ נהי דחשודה לעבור מ"מ לא תשקר מחמת חומר שהחמרת עלי' בסופה ואין לומר דכאן לא שייך חומר דכבר בלא"ה נאסרה זה ליתא דהא ר' ירוחם כתב להדיא לאחר הנשואין נאמנת משום חומר שהחמרת עלה הרי דהגם דלא שייך עתה גבה חומר דבלא"ה נאסרה מ"מ אמרינן שאמת אתה משום דדייקא קודם שנשאת כדי שלא תיאסר לבסוף וגם כי סברת התוס' יבמות דף צ"ג [ע"ב ד"ה עד] דכיון שיש נשים דייקות גם האי דייקא ע"ש:

סוף דבר אין בידינו להחמיר במה שמבואר להקל באין חולק וגם לכאורה עלה על דעתי כיון שאמרינן להרבה פוסקים דלמאן דראה וידע הטביעה אומר בדדמי ולא מהני ט"ע א"כ ט"ע דבגדים נמי לא יהני דאמרה בדדמי אמנם באמת מבואר בכל תשו' אחרונים דליתא לזה ורק בט"ע בבגדים מהני גם בראה הטביעה יעוין בק"ע בכמה תשובות ודו"ק. וע"ד העד שאמר בתחלה שהכירו בט"ע גמור אין בעדותו ממש כי נראה למשקר ובכה"ג אין סומכין עליו כמבואר להדיא בתשו' הריק"ש הנקרא אהלי יעקב:

[סוף] דבר אם יסכימו גדולי הדור להתיר גם אני כא' עמהם להתיר דברי הק' חיים הלברשטאם: סימן לא

שאלה במותב תלתא ב"ד כחדא הוינא באתה לפנינו האשה מ' פעסיל בת כהר"ר שלום קארין מפ"ק ובקשה מאתנו ב"ד ח"מ שנקבל עדות נידון בעלה אשר נאבד מעש"ק פ' קרח ארבעה ימים לחדש תמוז שנת תרזי"ן ואמרה לפנינו בזה"ל היות בעלי איז אוועק גיגאנגין עש"ק הנ"ל פריא האנדלין אויף דיא דערפיר אין האט מיר גיזאגט איך וועל מיך ניט זאממען איך וועל באלד לביתי קומין אונ האט מיט גינימען דיא תפלין אונ איין פשעזמין אונ א בייא גארטיל מיט געלד אין עטליכנע טארבעליך. וויא איך האב עהם בערב ניט בביתי גיזעהין זא האב איך באלד אן גיהויבין נאך צו פרעגען ואין קול ואין עונה. ביום א' שאחריו ששה לחדש הנ"ל בין איך תיכף גיגאנגין לכפר וואלע הסמוך לקהלתינו בווייל בעלי האט מיר גיזאגט עהר וועט גיין קיין וואלע אונ פין וואלע קיין זארעווניא האט מיר איין ערל מוואלע גיזאגט אז פרייטאג פריא זייגר ניין איז בעלי אצלו גיווען אונ האט בייא עהם אביסל פעהדרין גיהאנדלט. ביום הנ"ל וביום ב' שאחריו האב איך אן גיהויבין צו בעטין אנשי קהלתינו מען זאל עהם גיין זוכין זענין מאנשי קהלתינו גיגאנגין זוכען ביום ג' אונ האבין עהם ניט גיפונין. ביום ד' שבוע הנ"ל זענין גיגאנגין ר' העניך ור' משה אייזיק מפ"ק לכפר וואלע אונ האבין גיברענגט צו פירען איין הרוג האב איך תיכף דער קאנט דיא אללע מלבושים וואס דער הרוג איז גיוועזין אן גיטאהין גם דיא מכנסים האב איך אוף עהם דער קענט גם זייני שערות והבייא גארטיל ותפלין האב איך אלדינג דער קענט אז דאס איז מבעלי כהר"ר ליבוש בן כהר"ר צבי ז"ל וואס איז נאבד גיווארין מעש"ק הנ"ל כ"ד האשה הנ"ל:

אח"כ באו לפנינו ב"ד ח"מ שני אנשים הללו היינו ר' העניך בן כהר"ר נתן וגיסו ר' משה אייזיק בן כהר"ר ירמי' מפ"ק והגיד ר' העניך בזה"ל איך זאג בתורת עדות זוא איז גיוועזין דיא מעשה יום ד' פ' חקת תשעה ימים לחדש תמוז תרזיי"ן בין איך מיט גיסי משה אייזיק גיגאנגין לכפר וואלע זענין מיר אריין גיגאנגין לבית ר' שמאי מערדר היושב שם בכפר הנ"ל איז גיסי משה אייזיק אוועק גיגאנגין על הכפר האנדלין אונ איך בין גבליבין אצל ר' שמאי הנ"ל איז אריין גיקומין איין ערל אונ האט גיהאט איין פשעזמין אונ זאגט צו מיר דער קאן דעם פשעזמין וועמיס ער איז האב איך תיכף גיזאגט איך דער קען דעם פשעזמין ער איז דעם ר' ליבליס רק וויא איז דער יוד פין דעם פשעזמין ענפערט הערל הנ"ל דער יוד ליגט גיהרגת צווישען דיא תבואות אונ דיא כלבים האבין עהם שוין באלד אויף גיגעסין וויא איך האב דאס דער הערט בין איך תיכף גיגאנגין נאך גיסי משה אייזיק אונ האב מיט גרופין דעם בעל הבית ר' שמאי גם דעם ערל ער זאל אונץ ווייזין דעם הרוג וויא ער ליגט האבין מיר עהם גיפונין צווישין דיא וואלער תבואות מען האט אבער קיין פנים אונ קיין פיס דער קענט זייא זענין גיוועזין צו געסין דיא ידים זענין ג"כ גיוועזין אפ גגרוזעט ער איז מער ניט גיוועזין רק דער גוף אונ דיא בני מעיים זענין גילעגין ב' אמות רחוק ממנו אונ איז גיוועזין אן גיטוהן איין ברישלעק אין מכנסים אין דער קאפלעש איז גילעגין איזהו אמות רחוק ממנו גם דיא שערות זענין ג"כ גילעגין איזה אמות רחוק ממנו האבין מיר אלדינג צו זאמין גינומין אונ מיר האבין גיברענגט הרוג הנ"ל לעירנו פ"ק כ"ד העד ר' העניך: גיסו ר' משה אייזיק האט ג"כ אלץ אזוי גיזאגט וויא ר' העניך רק הגיד וויא דער ערל איז אריין גיקומין מיט דעם פשעזמין לר' שמאי בין איך ניט דרטן גיוועזין. גם הגיד בפנינו ב"ד היינו ר' משה אייזיק הנ"ל עס דאכט זיך מיר אז דיא שערות והברושלעק והקאפליש איז פין דעם לייבלען וואס איז נאבד גיווארין מעש"ק הנ"ל מיין ווייסין מיר קיין עדות צו זאגין:

אח"כ באו לפנינו ב"ד ח"מ ה"ה כהר"ר שמאי בן כהר"ר זאב סג"ל ור' משה אהרן שמש דקהלתינו והגידו בתורת עדות בזה"ל זויא וויא מען האט דעם הרוג אריין גיברענגט צו פירין ביום ב' הנ"ל על העגלה זענין מיר צו גיגאנגין צו דער עגלה האבין מיר גיזעהין אצל הרוג הנ"ל א בייא גארטיל האבין מיר זיא ניט דער קאנט רק דעם ברושלעק והקאפלעש והשערות האבין מיר אלדינג דער קענט אז דאס איז פאן דעם לייבעלען וואס איז נאבד גיווארען מעש"ק הנ"ל גם האבען מיר ארויס גינומין אויס דער הויזין קעשינע וואס דער הרוג איז גיוועזין אן גיטאהין איין פאס אונ דער פאס איז גיוועזין גשריבין אויף זיין נאמין מיט זיין גאנצע שטאטאער ז' פעסיל האט תיכף גיזאגט צו אונץ אז דיא בייא גארטיל איז זיין גיוועזין כ"ד העדות: אח"כ באה לפנינו האשה בינא בת אחותה של האשה פעסל הנ"ל והגידה בזה"ל ר' שמאי מוואלע איז גיקומין אין שטאט אריין דעם אנדרין פרייטאג וויא דער ליבלי איז אוועק גיקומין אונ האט גיטראגין איין ביין מהרוג הנ"ל גם איין פשעזמין האב איך דער קאנט אז דאם איז מיין פשעזמין בווייל דער ליבלי האט זיך בייא מיר גיליגין דעם פשעזמין איך דער קאן נאך גיט דעם פשעזמין ער איז מיין כ"ד אשה בינא הנ"ל והאשה פעסיל מודה לדברי' אז דער פשעזמין איז אשה הנ"ל עכ"ל גביית עדות הנ"ל ונשמור הדבר מעבר לדף הנ"ל:

ויען שאנו ח"מ טרודים מלמדים שכירי יום ומחמת שאין בהרוג הנ"ל סימני' בפניו ובחוטמו כדין הש"ע רק במלבושיו ובשערותיו ובפאס שלו כמבואר מעבר לדף לא יכולנו לירד לעומקא דדינא ולדון להקל או להחמיר מפני חומר א"א ותקנות עגונה אשר כהררים בשערה תלוים הלכותי' לזאת אנו ב"ד גובי העדות נשתטח לפני רבותי' כבודי יקירי ארץ ומופלגי הזמן אשר בסביבותינו אשר בשכלם הזך ורעיונם היקר יעיינו ויחפשו בחיפושא דנרא טבא ויגמרו הדבר בכי טוב עד גמירא ואז נהי' אנחנו ג"כ נחשבים מפעלי טבא באתחלתא דמצוה רבה ותקנתא דעגונה ע"ז באנו עה"ח ב"ד ח"מ גובי עדות היום יום ג' פ' עקב ששה עשר ימים לחדש מנחם אב שנת תרחי"ת לפ"ק פה בארניב נאו' שמואל ב"מ אביגדור ז"ל נאום ישראל צבי ב"מ יוסף ז"ל נאו' נטע שלמה בן המנוח מ' יהודא ליבוש זצ"ל: אחר גביית העדות ואחר חתימתינו בא לפנינו ר' קאפיל ביגעל אייזין והגיד לפנינו בתורת עדות אז פאס הנ"ל וואס דיא עדות האבין ארויס גינומן אויס דיא מכנסים האב איך בעצמי גיזעהין תיכף וויא דער ליבלי האט גוברענגט איין פאס פאן סענדזי האב איך עהם גיליינט איז עהר גוועזין אויף זייני שטאטאער אונ היום זעה איך אויך דעם פאס דאס אייגינע כתב אין שטאטאר וואס האב פריר גיזעהין ע"ז באנו עה"ח יום הנ"ל שנת הנ"ל נאום שלשה עדים הנ"ל בח"י ממש: עוד זאת שהאשה הכירה בט"ע את בשר הגוף שהוא גוף בעלה עכ"ל השאלה:

תשובה הנה לפי הנראה שאין כאן רק סימני כליו ותלי' בפלוגתת הפוסקים אי חיישינן לשאלה בכל מלבושיו והכל מבואר בספרי אחרונים ואין לצרף כאן דעת ר"ת [המובא בש"ע סי' י"ז סעי' כ"ה] שהכירו גופו כי לא הי' גופו שלם ובכה"ג ודאי גם לדעת ר"ת אין מעידין עליו דכמעט ברוב ראשונים שהביאו דבריו כתב וגופו כולו שלם הגם שמבואר בש"ש של הקצות [שמעתא ז' פ' ט"ו] דגם ברוב הגוף שלם נמי שרי לדעת ר"ת ז"ל מ"מ אם גופו נחבל ודאי כ"ע מודים דאסור ויעוין במרדכי שכתב בפ' בתרא דיבמות וז"ל וי"ל דהתם הרוגי מלכות מדוכים בפצעים וחבורות מתקלקלים ואין יכולים להעיד עליהם להכירם לאחר שלשה ימים עכ"ל. והנה אין לך חבול בגופו מזה ההרוג שנקרעו ממנו בני המעיים דלפי הנראה שלא מעצמו יצאו ממנו רק השליכוהו וקרעוהו מרחוק ונחבל בפצעים בודאי כה"ג גם ר"ת מודה שאין מעידין על גופו בט"ע והחוש יעיד ע"ז שהרי לא הכירו שום אדם מאנשי עירו וגם נראה באמת שגם אשתו לא הכירתו ואם אמרה שמכירה הוא נגד כל העולם שאין מכירין אותו ואינה נאמנת. אך הנראה מדברי האשה לא שמכרת גופו בט"ע רק בשרו היינו שלפי הנראה לה בט"ע מבשר בעלה שזה הגוף בודאי בעלה שלו הי' בשר כזה וכן משמעות לשונה בג"ע לבסופו וז"ל עוד זאת שהאשה הכירה בט"ע את בשר הגוף שהוא גוף בעלה עכ"ל. אולם מה לנו לדקדק בדברי העגונה הלזו שבין כך ובין כך אינה נאמנת גם לדעת ר"ת דאם כוונתה על הגוף הוא נגד החוש ונגד כל העולם שאין מכירין אותו ואם כוונתה על בשר בעלה בודאי אינה נאמנת בט"ע של בשרו גם לדעת ר"ת ז"ל כמבואר למעיין בדבריו ולא נשאר לנו רק לקיים דברי הפוסקים דבכל בגדיו לא חיישינן לשאלה אך הי' נ"ל היתר פשוט באם הערל שבא לבית ר' שמאי הכיר את ר' ליבלי והעכו"ם בודאי ידע מזה שנאבד ר' ליבלי הנ"ל א"כ במה שאמר לו הערל שנהרג סגי עדותו ואין לומר דמה שאמר שנהרג הוא ע"י שאלת ר' העניך ולא הוי מסל"ת ז"א כיון שהתחיל העכו"ם מכיר אתה הפשעזמין הוי התחלה שנראה שבא לספר במל"ת מהריגת ר' ליבלי והוי כמו פונדקית שהתחילה לבכות ואח"כ ע"י שאלה הגיד' שמת חבריהם ואפ"ה הוי מסל"ת כמבואר באריכות יתר מזה להתיר בתשו' צ"צ [סי' מ"ב] ובש"א מביאו וא"כ אם הנכרי הכיר לר"ל בודאי אשה זו מותרת לדעת הצ"ץ ז"ל הנ"ל ודעת הב"ח כהריק"ש ז"ל במראה להם מקומו שמת נאמן גם בלא מסל"ת גם שאין מכירין אותו יעוין בתשובותיהם ואי שלא הזכיר העכו"ם שם עירו הא כיון שידעינן שלא נאבד ר' ליבלי אחר וגם העכו"ם אמר לאחד מעיר של ר' ליבלי מכיר אתה הפשעזמין בוודאי כוונתו על ר' ליבלי שמעיר הלזה הפשעזמין הי' בידו נהרג שהרי ר' העניך אמר הפשעזמין הוא של ר' ליבלי וע"ז אמר העכו"ם שנהרג בוודאי כוונתו על ר' ליבלי מעיר הנ"ל וסגי בשמו ושם עירו עם עוד איזה סימנים אליבא דכ"ע ולכן אם העכו"ם הכיר לר"ל הנ"ל בודאי האשה מותרת אך גם אם לא הכירו מ"מ עכ"פ העיד שבעל הפשעזמין נהרג ובהא לא חיישינן לשאלה שהי' דבר המושאל ולכן בכה"ג יש להקל אם יסכימו עמי איזה מגדולי הדור: והנה מעט אשר עיינתי להשתעשע בדבריו הנעימים:

מ"ש מאין יצא לו זה לר"ת המעיין בפוסקים יראה דמסברא קאמר לה דז"ל הנ"י בפ' האשה בתרא וכתבו בתו' בשם ר"ת דדוקא בשאין שם אלא הפרצוף הוא דבעינן כולי האי אבל אם הי' כל גופו שלם אפי' אם אין כאן פדחת וחוטם ניכר הוא יפה ע"י סימני הגוף ועוד דשמא בסימנים הוא דאמר הכא אבל ע"י טביעות עינא ניכר יפה הוא כיון שיש שם כל גופו ואפי' אחר כמה ימים כו' ומיהו ודאי אם יש להם סי' מובהק בגופו מעידין עליו בכל מקום שבגופו וכדאמרי' לעיל בפ' האשה שלום גבי עובדא דשני ת"ח דקאמר אסימנין סמכי' כלומר בסימנים מובהקים והכי מוכח לקמן בגמ' דאפליגי בשומא אי הוי סי' מובהק עכ"ל והנה מריש הקשה מעכ"ת דלמ"ד סי' דרבנן מיירי המתני' דאין מעידין אלא על פרצוף פנים וחוטם אעפ"י שיש סימנים בגופו וכנ"ל אפי' בסימנים אמצעים דלהך מ"ד סימנים לאו כלום וא"כ יקשה להך לישני דבכורות [דף מ"ו ע"ב] דאין מעידין על פדחת לחוד הוא מדרבנן וא"כ למה לא יועיל סימן עם פדחת ולזה רצה מעכ"ת לחדש דהני שני תירוצים בבכורות] תלי' בהך אי סד"ר והנה לדבריו יקשה גם להך לישני דיכיר לחוד והכרת פנים לחוד מ"מ הוי הך עכ"פ הכרה דלענין בכור סגי בהכרה כזו ובודאי דעדיף מסי' אמצעי למ"ד דס"ל סד"ר והנה לפי דקיי"ל לרוב אחרונים דשני סימנים מצטרפים א"כ למה לא נצרף עכ"פ הכרה דפדחת דהוי מה"ת יותר מסימן ונצרפו עם הסי' האמצעי ומשניהם יחד יהי' סי' מובהק א"ו דכיון דסי' מובהק ממש מהני לכ"ע כידוע וא"כ המתני' דאמרה אעפ"י שיש סימנים בגופו מיירי רק בסי' אמצעי לא בסימן מובהק וא"כ בודאי לא איירי המתני' במכיר הפדחת עם הסי' אמצעי שבגופו שזה ודאי הוי סי' מובהק ביותר ומזה לא מיירי ורק שאין מעידין רק על הפדחת ופ"פ אעפ"י שיש סימנים בגופו וכליו היינו הסי' לחוד בגופו וכליו לא מהני ורק הפ"פ עמהם גם לא מצרף להם בלא הפדחת [והפדחת] עם סי' אחד בודאי מהני מטעם סי' מובהק עכ"פ ומזה לא איירי המשנה אך כ"ז לדברי מעכ"ת. אך באמת לא ידעתי ריח קושי' הלא [בבכורות] מוקמי' מתני' עד חוטמו והיינו הפדחת [לחוד וע"ז] קאי שאין מעידין בלא הפדחת אעפ"י שיש סימנים בגופו כנ"ל ורק בברייתא אחריתי [שם בבכורות] איתא אין מעידין על פדחת [וכו' עד שיהי' שניהם עם החוטם] ושם לא נאמר הסיום ואעפ"י שיש סי' בגופו וז"ב:

ב' מה שהקשה מעכ"ת בגמ' בכורות דף מ"ו שמקשה הגמ' תנינא יצא כדרכו משיצא רוב פדחתו ומסיק בתיובתא והקשה כ"ת דלמא אתי לאשמעי' דבעי פדחת עם חוטם ולא מהני רוב פדחת ובעניי לא ידעתי רמז קושיא הלא כ"ע ר"י ור"ל מודים דבכל התורה מהני פדחת וא"כ מה שמבואר במתני' דשם (יעו"ש) כוונת המשנה על פדחת לחוד ומיני' נשמע אדרבה דפדחת לחוד בחי הוי כנולד ולכאורה אדרבה מכאן תיובתא לר"ל אך י"ל דמתני' מיירי עם החוטם כיון דלא נתבאר במשנה רק משיצא ראשו והיינו מסתמא רוב ראשו או (חד) פדחת גבי בכור לכהן וה"ה לנחלה כנ"ל עם פ"פ אבל עכ"פ לא נתבאר במשנה זו שום רמז ע"ז דצריך דוקא פ"פ עם חוטם ורק קמ"ל דהוי יציאת ראשו כילוד וזה נשמע מהא דנדה ושפיר פריך הגמ' תנינא. גם מה שרצה מעכ"ת לחדש דמזה הוציא ר"ת ז"ל דינו דמתירין ברוב גם אם לא הכיר פרצופו כמו גבי בכור אתמה למ"ל האריכות הלזה פשוט ה"ל לומר דר"ת יליף מבכור דמהני רוב גופא אליבא דכ"ע דהוי כילוד כמבואר בטי"ד מהני גם לזה וכמו שבאמת הביא בעל ש"ש ז"ל [שמעתא ז' פ' ט"ו] ראי' זו לשיטת ר"ת אך באמת איני רואה שום ראיה דבודאי כ"ע מודים דמכירים בט"ע גם גוף לחוד דכן מכירים בט"ע חתיכת בשר וגט שהוא חומר גולם בלא פ"פ ורק דסברת החולקים על ר"ת הוא דבאדם נשתנה הט"ע במה שנחתך ממנו הפנים וכנראה בחוש שקומת האדם אינו בלא ראש כמו עם ראשו ואך ר"ת ז"ל ס"ל דיכול להכיר גם את הגוף לחוד גם שנחתך מהראש והנה בבכורות איירי ביכיר בבכור כיון שעדיין לא יצא רק רוב גופו זה יכולין להכירו כ"ז שלא יצא והוי שפיר יכיר כיון דהוי כילוד ולע"ע יכולי' להכירו בין ילדים אחרים מקרי שפיר יכיר אבל באדם שנחתך ראשו מגופו שפיר י"ל כשיטות הפוסקים דנשתנה ואין מכירים אותו אבל בפ"פ עם חוטם ס"ל להמקשן דפדחת הואיל שהוא הכרה לר"י לענין בכור הוי כמו שמכיר הפ"פ עם החוטם דבזה לא יזיק מה שנחסר קצת כיון דמכיר פניו וכמו שקיי"ל באמת דפ"פ ע"ח מהני גם שנחבל בפניו כמו כן לר"י דזה הפדחת הוא הפנים מה מזיק לנו שנחסר ממנו החוטם ולזה מתרץ שני תירוציס או דרק מדרבנן מחמרי' בעגונה או דיכיר לחוד היינו דהכרה דפדחת לחוד לא הוי רק כמו הכרת הגוף שכתבנו דהוי הכרה בלחודו אבל לא כשהי' עם החוטם ונחתך ממנו וזה לפענ"ד כוונת הסמ"ע [סי' רע"ז ס"ק ו'] מ"ש הואיל דהוי כילוד ול"ק קושית הש"ש [שם] עליו ודו"ק: