שו״ת דברי חיים – חלק א – קטע 51

תוכן הגב"ע נידון זה הוגבה לפנינו כבוד הבד"צ דפ"ק בתו"ע וכו' מפי ר' אברהם צבי סג"ל איך שהוא הכיר את ר' ישראל לייבר מקאלוואריע הסמוכה לכאן וראה אותו ביום ה' לשבוע בשוק וודאוויץ מדבר עם ערל א' הניכר לו שמו העלישאק שמפורסם לגזלן והערל מכפר א' פרסה מוואדאוויץ ורא"צ אמר לו למה נכנס בדברים עם ערל כזה והשיב לו מה לך בכך בקיצור אח"כ לוה לו מעות מסוחרי קאלוואריע לילך עם הערל לכפר לעסוק עמו וכ"ז הי' ביום ה' לשבוע ובש"ק שאחריו כשהלך רא"צ הנ"ל למנין בבוקר באו ערלים סמוכים ושאלו לאשתו היכן בעלה וספרו איך שמצאו בטייך גדול הסמוך לשם איש א' ולקחו גראבליע (היינו כלי שגוררים בו תבואה ושחת) ומשכו אותו עד שהוציאו ראשו מן המים וכשראוהו בזקן אז ידעו שהוא יהודי והניחוהו ודימו כי הוא ר' א"צ הנ"ל:

ואחרי שבא ממנין והגידה לו אשתו כנ"ל ומיהר לילך שמה הוא ובנו הנער גדול והנער הקדים לבא ומיד כשראהו הנער הכירו בפ"פ היטב ואמר שהוא ר' ישראל הנ"ל ואח"כ בא וניגש אביו והכירו ג"כ היטב בצו' פ"פ והעיד איך שמצא ראשו נסמך על הגראבייע (היינו שפת הטייך) חוץ למים וכל הגוף (כאלו) הי' עומד במים כולו עד תחת הראש כי נאחז בקוצים וכה"ג תחת המים והוציאו בעצמו מן המים ולא הי' לבוש רק בכתונת וטלית קטן ומכנסים וטיכל שחור משי כרוך על צווארו והיופעציל הי' מונח אצלו סמוך לו במים והכיר היופעציל בהכרה גמורה היטב בט"ע שאותו היופעציל הי' לבוש ביום ה' בוואדאוויץ ביום השוק ביום ה' וגם הטיכל שסביב צווארו הכיר כמו כן שהי' לבוש בו בוואדאוויץ ביום ה' ובהטלית קטן מצא כתיבת ידו מחשבון קניות סחורות קיניגליך ונחושת קלל והוא חשבון הידוע שנצרך לו עם שותפו עוד העיד שהי' בו סי' לבד הט"ע דהיינו מצח גדול דלא שכיח כולי האי דהיינו ממש עד חצי הראש עוד העיד שראה בעורפו חור מלא אגרוף שמשם הוכה בגרזן ונהרג ושמצא סמוך לטייך דם עד לרוב ושלא הי' נתפח כ"א מעט תחת העינים ברוין ובלאה ושאר הגוף ופניו לא נתפח כלל ושם תחת העינים נראה כאלו נתפח קצת וגם הי' לו שריטה קטנה כעין קרייץ על המצח ועוד העיד שערלים ראוהו לעת ערב ביום ה' מהלך על טשיסקע עם הערל העלישאק הנ"ל וכן הגידו לפני השופט במקום המשפט והערל הנ"ל נתפס והודה שלא מחמת יסורים שהי' מכיר את ר' ישראל הנ"ל ושהי' אצלו ליל שלאחר יום ה' הנ"ל ושהלך ממנו בלילה עכת"ד העד ר' א"צ הנ"ל גם בנו הנער הגיד בתו"ע וכו' שהכיר היטב מיד את ר' ישראל הנ"ל כשראהו במים:

אחר שכתבתי כל הנ"ל אירע לי שעברתי דרך קאלוואריע וחקרתי ביותר ואמרו כמה אנשים שהכירוהו היטב כשהי' ביום ב' לשבוע שאחר ש"ק הנ"ל בוואדאוויץ בעת שהרופאים לקחוהו לנתוח בנימוס והכירו אותו היטב בט"ע ואמרו שלא ראו במצח שום שריטה וקרייץ ושבאם ר' א"צ לא משקר עכ"ז בודאי לא הי' רק דקה מן הדקה וגם המה אמרו שבאמת נמצא בו מצח גדול דלא שכיח כולי האי וכן מצאו כדמותו בהרוג הזה. ר' גרשון אבי האשה הביא לפני המכנסים שהיה לבוש בהם אז בשעה שנתחוהו ושהוא מכירם היטב בט"ע חוץ איזה סימנים שאמר בהם ושראה את חתנו ר' ישראל לבוש בהם ביום ה' הנ"ל ביום השוק בוואדאוויץ. גם ר' וואלף משם מכיר המכנסים היטב בט"ע בהכרה גמורה רק שהוא לא ראה אותם לבוש רק ביום ד' וביום הנ"ל לא דקדק אחריו ועכ"פ ע"י עדות ר' גרשון הנ"ל יצאנו בפשיטות מחשש ס' ג"י כיון שראוהו באותם המכנסים ביום ה' והרי לא הוסרו המכנסים מההרוג הזה בעת שנמצא עד יום ב' בשעת נתיחה וז"פ:

תשובה הנה באמת דבר זה מבואר בראשונים ואחרונים וכל התשו' מלאים מזה ולפ"ז אין בידינו להכריע מדעתינו כי מה הכרעתינו נגד הני גאוני עולם ואין לנו בזה באמת רק לילך אחר בתראי ורובא אך עכ"ז אין ביהמ"ד בלא חידוש ועצור במלין לא אוכל להכריע לפי דעתינו הקלושה לא למעשה רק להלכה ומיני ומהם זלה"ה תסתיים שמעתתא אליבא דהלכתא. והנה בגמ' [יבמות דף ק"כ ע"א] בזה איכא תרי לישני אי סימנים דאורייתא או דרבנן ולהך לישנא דסי' דאו' קשה ממתני' דאין מעידין אלא כו' אעפ"י שיש סי' בגופו ובכליו וצריך לתרץ דחיישי' לשאלה וקשה מחמור בסי' אוכף ומתרץ הגמ' דאוכף לא מושלי אינשי ולהך לישנא דסד"ר ל"ק ממתני' דאעפ"י שיש סי' בגופו וכליו דהא סד"ר וא"כ ממילא לא נצטרך לחוש לשאלה ויצא מזה להגאון מהר"ל ז"ל [הובא בב"ש סי' י"ז ס"ק ס"ט] דהיכי דאיכא תרתי סי' בגופו וט"ע בכליו ממ"נ מהני דאי סד"א סגי סי' הגוף ואי סד"ר מהני הט"ע בכלי דשוב לא חיישי' לשאלה ובכלים דלא מושלי ודאי דלא חיישי' לשאלה אליבא דכ"ע והב"י ז"ל מביאו הב"ש [שם] ס"ל כיון דסד"ר א"כ לא אזלא תורה בתר אומדנא דשום סי' רק דחיישה התורה דילמא איכא עוד בהאי סימנא ממילא נמי דחיישי' לשאלה בכל ענין גם בכלים דלא מושלי דזה אינו מקרי סימן מובהק לומר כיון דההרוג לבוש בהכלי שמכירין אותו בט"ע שהי' שלו א"כ זה הוא די"ל דלעולם הוא חי והכלי השאיל לאדם אחר ונהרג זה תורף סברת הב"י ז"ל. והנה הקשו עליו כולם מהך דאמרי' בגמ' [ב"מ דף כ"ז ע"ב] חמור בעדי אוכף ולא מושלי אינשי אוכף ולשיטת הב"י ז"ל קשה למאן דס"ל סד"ר למה מהדרי' בעידי אוכפא ולא חיישי' לשאלה דהא לשיטתו כיון דסד"ר חיישי' לכל מה דאפשר גם בכלים דלא מושלי אינשי וכנ"ל וי"ל דל"מ דאין מזה תיובתא אדרבה מסוגי' ראיה לדברי הב"י ז"ל ומתחלה אבאר דלק"מ דהנה באס"ז וכן בפ"י הקשה האיך אמר הגמ' בב"מ דף כ"ז איבעי' להו סד"א או דרבנן למנ"מ לאהדורי גט אשה בסימני' א"א דאורייתא מהדרי' וא"א דרבנן כו' הלא איסורא מממונא לא ילפי' ותי' הפ"י ז"ל משום דבגט הוא רק מדרבנן דמה"ת לא חיישי' לב' יב"ש וגם במתני' ביבמות הוא רק חומרא כיון שמכירין אותו בפניו גם בלא החוטם דבבכור מהני ההכרה ורק משום חומרא דא"א מחמרי' א"א דסי' דאוריי' סמכי' בכה"ג אסי' וילפי' איסורא בכה"ג דליכא רק חומרא מממונא והנה לכאורה קשה על דבריו דאכתי קשה מאי דקאמר הגמ' בב"מ שם לימא כתנאי אין מעידין על השומא ואלעזר ב"מ אומר מעידין מאי לאו בהא קמפלגי דת"ק סבר סד"ר ואב"מ סבר סד"א אמר רבא דכ"ע סדא"ו כו' יעו"ש ופירש"י ביבמות [דף הנ"ל] סי' דאוריי' [דילפינן] משמלה וקשה בכה"ג האיך ילפי' (ממונא מאיסורא) [אי' מממונא] אך דזה לק"מ כיון דמסקי' [בב"מ דף כ"ז דמדכתוב] חמור בסי' אוכף [נמי מהדרינן] וע"כ איירי בסי' אוכף דאי בעידי אוכף היינו סי' [דחמור] ל"ל יתור חמור א"ו דאשמעי' קרא יתורא (דלתרתי) [דלתרווי'] ל"ח וא"כ הוי תרתי חשש שאלה וסימן ואפ"ה מהדרי' ולפי' באיסורא עכ"פ בסי' בגופו מהדרי' וכמ"ש התו' כעין זה ביבמות דף קט"ו ע"ב בד"ה והא חבו בר נאני וז"ל וי"ל דמדמה רבא ממונא היכי דהוחזקו לאיסורא דלא הוחזקו עכ"ל וא"כ לפ"ז לק"מ על הב"י ז"ל דלענין חשש שאלה (לא) [דבמסקנא] אמרינן סי' דרב' וקרא איירי בעידי אוכף וא"כ באמת בממון גלי קרא דלא חייש לשאלה במילי דלא מושלי אבל מ"מ לא ילפי' מיני' איסורא. ועפ"ז ממילא ראיה לדברי הב"י ז"ל מסוגי' הלזו דז"ל הגמ' יבמות דף ק"כ במתני' אין מעידין אלא על פ"פ עה"ח אעפ"י שיש סי' בגופו ובכליו ובגמ' למימרא דסי' לאו דאו' ורמינהו מצאו קשור בכיס וארנקי כשר אמר אביי ל"ק הא ר"א הא רבנן דתני' א"מ עה"ש ורא"א מעידין כו' אמר רבא דכ"ע סד"א כו' וא"ד א"ר דכ"ע סדר"ב ולהך לישנא דאמר רבא סד"א הא קתני אעפ"י שיש סי' בגופו ובכליו גופו דאריך וגוץ כליו דחייש' לשאלה ואי חייש' לשאלה חמור בסי' אוכף היכי מהדרי' לא שיילי אינשי אוכפא מצאו קשור בכיס היכי מהדרי' חייש לזיופי ולא מושלי ואבע"א כליו בחיורי וסומקי עכ"ל הגמ' וז"ל הש"ס ב"מ דף כ"ז אבעי' להו סדא"ו או דרבנן מנ"מ לאהדורי גט אשה בסי' א"א דאורייתא מהדרינן וא"א דרבנן כי עביד רבנן תקנתא בממונא אבל באיסורא לא ת"ש חמור בסי' אוכף אימא בעידי אוכף ת"ש א"מ אלא על פ"פ עה"ח אעפ"י שיש סי' בגופו ובכליו ש"מ סימנין לאו דאו' אמרי גופו דאריך. וגוץ כליו דחיי' לשאלה אי חיי' לשאלה חמור בסי' אוכף היכי מהדרי' אמרי אוכף לא שיילי אינשי אבע"א כליו בחיורי וסומקי אלא הא דתני' מצאו קשור בכיס וארנקי כשר ואי ס"ד חיי' לשאלה אמאי כשר ניחוש לשאלה אמרי כיס וארנקי וטבעת לא מושלי אינשי לימא כתנאי א"מ על השומא ור"א מתיר לימא בהא קמפלגי דת"ק סבר סד"ר וראב"מ ס'. סד"א א"ר דכ"ע סד"א כו' יעי"ש והעומד ישתומם על זה כיון דמסקי' בב"מ (דאע"א) [דאבע"א] בחוורי וסומקי א"כ שוב ל"צ [לומר] דחיי' לשאלה מאי מקשה הגמ' כיס וארנקי היכי מהדרי' ניחו' לשאלה הא השתא א"צ לומר דחיי' לשאלה אך לפמ"ש א"ש דהנה באמת לכאורה ל"ק קושי' הגמ' חמור בסי' אוכף היכי מהדרי' ניחוש לשאלה הא י"ל דגלי קרא בממון וצ"ל כתי' פ"י הנ"ל דקשה ממתני' דאינו רק חומרא בעלמא פדחת בלא חוטם נמי לילף מממונא דלא ניחוש לשאלה ומתרץ הגמ' שני תירוצים אוכף לא מושלי אינשי [ולהך תירוצא גם בממון חיישינן לשאלה] או דבכליו בחוורי [וסומקי] אבל [חמור בסימני אוכף מהדרינן דבאמת] בממון לא חיישי' לשאלה ומש"ה מקשה הגמ' שפיר עכ"פ קשה גט היכי מהדרי' ניחוש לשאלה ואי דילפי מממון הא איסורא מממונא לא ילפי' ורק דבאמת גם בגט ליכא רק חשש וכמ"ש הפ"י דלחשש שני יב"ש הוי רק מדרבנן ומש"ה בריש הסוגי' אמרו בב"מ דנ"מ לאהדורי גט בסימנים דיליף מממונא דגם בגט ליכא רק חששא אולם באמת לר"ז דס"ל דאפי' בהוחזק לחוד או בשיירות מצויות לחוד חיישי' א"כ היכי דאיכא תרתי לריעות' הוי חשש מדאורייתא והש"ס לא אמר לעיל נ"מ לאהדורי גט בסי' רק בחדא לריעותא אבל בתרתי לריעותא הוי מה"ת והסוגי' דגיטין דמצאו קשור איירי אפי' בהוחזקו ושיירות מצויות דסתמא קתני ומש"ה מקשה שפיר דניחוש לשאלה ואי דיליף מממון הא איסורא בכה"ג מממון לא יליף. וא"ש עפ"ז מה דלא מקשה הגמ' מהא דכיס וארנקי תיכף קודם האבע"א דבחוורי נהי דכתבנו דגם למסקנא נמי קשי' וכמש"כ אבל למה לא מבי' הקושיות אהדדי וכמו שמסודרים ביבמות אולם באמת לכאורה קשה מאי מקשה הגמ' מכיס וארנקי דלמא איירי במצאו בעצמו ואמר שלא השאיל וכן הקשה הפ"י ז"ל אך דלק"מ דא"כ מאי קמ"ל אם בעצמו מצאו ויודע שלא השאיל בודאי דכשר א"ו דאיירי דאינו זוכר אם השאילו וקמ"ל דלא חייש לשאלה ואך די"ל דלעולם דחייש לשאלה וכיס וארנקי דמהדרי' מיירי באומר שלא השאיל ואי דמאי קמ"ל דלמא קמ"ל סדא"ו [ומכירו בסי'] ומש"ה לא מקשה מעיקרא ממתני' דרים וארנקי דהא אם נקשי מוכח משם סדא"ו י"ל דאיירי במצאו בעצמו ומכירו בט"ע וכמ"ש התוס' וקמ"ל דל"ח לשאלה ואם נפשוט דל"ח לשאלה יש לדחות דאיירי באומר שלא השאיל ורק שמכירו בסי' וסדא"ו וזיל הכא קמדחי לי' זיל הכא קא מדחי לי' ולזה המתין הגמ' בזו עד אחר כל הסוגי' ולא איפשט האבעי' אי סדא"ו או לא ולבתר הכי שאיל כיון דלא איפשיט א"פ ע"כ מוקמת הברייתא במצאו בעצמו ומכירו דסד"ר לחומרא א"כ ליחוש לשאלה וא"כ מוכח כשיטת הב"י ז"ל דגם אם סד"ר חייש לשאלה ולא כסברת מהר"ל ז"ל. ועפ"ז מיושב נמי מה דביבמות מקשה הגמ' תיכף מכיס וארנקי דהנה ביבמות ע"כ דילפי' איסורא מממונא דאל"כ מ"ש דמעידין על השומא ואי דילפי' מחמור (בעידי) [בסי'] אוכף הא התם ביבמות בהה"א בהא שמעתא עדיין לא ידעי' מחמור בסי' אוכף וא"כ קשה האיך ילפי איסורא מממונא אך באמת לק"מ דביבמות הסוגיא אזלא אליבא דרבא והוא ס"ל כרבה רבי' דבלא הוחזקו ל"ח לשני יב"ש [עיין בבעהמ"א] ולהרבה אחרונים גם אביי ס"ל כרבה וא"כ שפיר כיון דילפי מממונא דסימנא מילתא הוא ממילא הוי לא הוחזקו ובלא הוחזקו גם באיסור ל"ח וכמו שאמר רבא בגמ' בב"מ וכ"כ זקני הח"ץ ז"ל [בסי' קל"ד] דסי' הוי (כהוחזקו) [כלא הוחזקו] וכן בפ"י משמע כזה ולא כאשר דימה בס' ש"ש [ש"ז פ"כ] להקשו' [עליו] וכבר בעזהי"ת ישבתי דברי הח"ץ ז"ל וא"כ מש"ה ביבמות שפיר ילפי' איסורא מממונא ומש"ה כשמתרץ הגמ' אבע"א בחוורי והיינו דבממון ל"ח לשאלה א"כ שוב יליף מממונא ולא קשה מגט וא"כ ע"כ צ"ל דקו' הגמ' ביבמות הוא כיון דאחדש לן חששא דשאלה למ"ד סדר"ב וא"כ חיישי' לכל מאי דאיכא למיחש ניחוש לשאלה וכדברי הב"י ומתרץ דכה"ג לא מושלי אינשי ויליף מממון בכה"ג דלא מושלי דלשיטת הסוגי' בב"מ אליבא דרבה יליף איסורא מממונא דהוי לא הוחזק ומה מאוד עלו יפה דברי רש"י ביבמות בד"ה מצאו קשור כו' וז"ל מא"ל ליחוש אעפ"י שהוא מכיר את הכיס י"ל שמא השאילו לאחר וקשר בו גט זה והחזירו לזה ושכח בו את הגט עכ"ל שקשה מאד דלמה לא מפרש כפשוטו שמא נאבד מהשואל וכמו שמפרש בב"מ אולם לפמ"ש דהסוגיא ביבמות אליבא דרבה דל"ח רק בתרי ריעותא הוחזק ושכיחי שיירת' והנה הרשב"א ז"ל בגיטין דף כ"ז הקשה וז"ל בד"ה הא דאמרינן כו' [עד] ולפי' נ"ל דדברי רבה בעצמם הוקשה להם דאטו מי איכא טעמא משום דלתרי יב"ש ל"ח ואפי' הוחזק א' במקום שאין הש"מ ל"ח לי' משום דלנפילה דחד ל"ח א"כ לדבריו אפי' הוחזקו שני יב"ש יהדר ואפי' במקום שהש"מ דהא לא הוחזקו אחרי' אלא זה והשני ולנפילה דאותו השני ל"ח לנפילה דהא לא חיישי' אלא אין הכל תלוי אלא בנפילה דרבים דכיון שכן כל שנמצא במקום שהש"מ אנו חוששי' ליב"ש טובא ושמא רובא מפני שהשיירות מביאין גיטין של יב"ש טובא ולנפילה דרבי' חייש' וא"ת א"כ רבא מ"ט ור"ה ור"ח האיך קבלו ממנו י"ל דכל שאנו רואי' דיש אחר דשמו כן הוא ושם עירו אנו חוששי' שמא יש אחרים הרבה ומבני השיירות נפל עכ"ל הרשב"א. והנה לפ"ז מאי מקשה הגמ' דכיס וארנקי היכי מהדרי' ניחוש לשאלה והיינו אם נפרש דילמא מהשואל נאבד דמה בכך הא עכ"פ לא מרבים נאבד ולנפילה דיחיד ל"ח ותי' הרשב"א לא שייך כאן ולכך פי' רש"י נהי דמכיר היינו בט"ע והוי נפילה דיחיד מ"מ ליחוש (לנפילה ורק) [לשאלה] שמסרו לו ולזה גם ביחיד חיישינן כמ"ש הגמ' ביבמות דף קי"ו גבי חבו בר נאני למאי ניחוש לה אי לנפילה מזהר זהיר בי' אי לפקדון כיון דשמי' כשמי' לא מפקיד גבי' מאי אמרת דילמא מסר לי' אותיו' נקנות במסירה עכ"ל הגמ' אלמא דלמסירה אפי' ליחיד חיישי' ושפיר קשה ניחוש לשאלה אבל בב"מ אזלא הסוגי' אליבא דר"ז מפרש רש"י ז"ל כפשוטו ודו"ק. עכ"פ מכאן ראיה להגאון ז"ל דאם סד"ר חיישי' לכל מאי דאיכא למיחש דכל קו' הגמ' סובבים ע"ז דגם אי סד"ר ניחוש לשאלה ואי דיליף מממון הא איסורא מממונא לא יליף וא"ל דהוי כלא הוחזק ושפיר יליף מממון וכמו שמסקי' בב"מ זה ליתא דאנן פסקי' לחומרא הגם שדעת כמה מראשוני' דבעגונא פסקי' כרבה עכ"ז לא נסמוך בבירור ליליף איסורא מממונא בכה"ג דהנה באמת גם מסברא י"ל דלא ילפי בכה"ג איסורא מממונא דהנה התו' בחולין דף צ"ו א' בד"ה פלני' כ' וז"ל וא"ת והאיך מחזירי' שט"ח בסי' והא אי אתו סהדי ואמרי פ' דהאי וסימני' והאי סימני' לוה מפ' לא מפקי' וי"ל דל"ד שטר שאין אדם מוחזק בו שיאמר שלי הוא מהדרי' שפיר אבל ממון שביד הבעלי' אין להוציא ע"י סימני' דה"נ לא הוי מפקי' חפץ מיד בעליו אי אתו סהדי ואמר ההוא חפץ דהאי סימני' דפלני' הוא עכ"ל ובאמת יפלא בעיני [לפ"ז] מדוע לא נחמיר בחזקת א"א כמו להוציא ממון ומאי ראי' ממציאה דשם ליכא חזקת ממון והלא ילפי דבר דבר מממון שצריך עדים ולא כמ"ש הפ"י [שם דכ"ז סד"ה איבעי' להו] שילפי' דבר [דבר] מממון מציאה דהא מבואר בח"ר [בח' ריטב"א ריש גיטין] דילפינן ד"ע מממון שצריך בו דוקא עדים וא"ל דסי' הוי כרוב דבממון לא אזלי' בתר רוב ובאיסור אזלי' בתר רוב דז"א דודאי סי' לא הוי כרוב דאם הוי רוב א"כ מ"ט דמ"ד סד"ר וא"ל דבזה גופא פליגי דקשה לומר דיחלקו במציאות אם רוב פעמים מתרמי סי' כסי' אי לא א"ו דאינו כרוב אליבא דכ"ע ורק דפליגי אי אזלא התורה לחוש לאתרמי או לא חיישי' וא"כ קשה כיון דממון אין מוציאין בזה למה נקל בחזקת א"א וע"כ צ"ל כיון דגלתה התורה דאין חוששין לאחר נוכל לסמוך בכה"ג לומר שזה הוא ולא לחוש לאחר וכמ"ש הנ"י גבי ע"א [פ' בתרא דיבמות ועיין בריטב"א הנ"ל] דבדבר ברור שמת מוציאין אותה מחזקת א"א הגם שאין מוציאין ממון באומדנא כזו ויש להסביר הדבר יותר לפי מה שמבואר בהג"מ בה"א [א"ה נראה דצ"ל בתשו' מימוני דשייכי' להל' אישות סי' ג'] דאם לפי דברי העד אין כאן חזקה גם ע"א נאמן בדבר שבערוה [א"כ] רק לפי המוחזק לנו שזה הוא ע"י שמכירים אותו בסי' וא"כ כבר יצאתה מחזקת א"א ורק דבאת לחוש לאחר י"ל כיון דחזינן דהתורה לא חששה לזה גם אנו לא נחוש לאי' והותרה ממילא מחזקת א"א כיון דמת לפנינו אך כ"ז באם יש סי' בגופו אבל אם אין סי' כלל בגופו רק במלבושיו שאז בפנינו האשה בחזקת א"א ורק שבאנו להוכיח שמת דאל"כ מאין בא ההרוג לבגדים א"ו הוא נהרג בבגדיו אלו הלא מאומדנא אין מתירין חזקת א"א ומאי ראי' ממציאה שהוא דבר שאין לו חזקת ממון משא"כ חזקת א"א אין מתירין באומדנא דא"כ נתת דבריך לשיעורין כאשר ראינו באמת דיש סוברים דציצית לא מושלי וי"א בסודר וי"א בכל מלבושיו וכן יש סברא בדבר השאול שאינו רשאי להשאיל וכדומה סברות רבות בודאי לא משום אומדנא כזה נתיר א"א ולא יליף מממון דאין לו חזקה ודברי הב"י ראוי' לאומרם ואולם עכ"פ בכמות נ"ד שהכירו אותו בט"ע ורק דיש חשש שנשתנה ע"י המים שוב לזה סומכי' אאומדנא דלא נשתנה והרי הוא מת לפנינו ויצאתה ממילא מחזקת א"א הגם בח"מ ז"ל אי' בתשו' להחמיר במעשה כזה ממש מ"מ הלא רבים החולקי' עליו הב"ש ז"ל והח"ץ ז"ל והנ"ב והש"ש וכמה מאחרוני' וגם באמת בפוסקי' מצינו כמה פעמים להתיר באומדנא וצירוף סימנים יחד וכעין עשרה בני אדם שנשאו סחורה כזו או כמה גווני כזו לכן אין להחמיר בזה ומה שרצה מעכ"ת להתיר מחמת המקום הנה כבר הארכתי בזה להוכיח דלא כהנך גאוני ה"ה זכרון יוסף וסייעתו ומביאם בב"א דאין זה דומה כלל לנידון דהמבי"ט דצריך שהלך ממש למקום שנהרג ולא שהי' בדעתו לילך לשם והי' בסמוך לו והבאתי ראיות ברורות לזה וגם מ"ש מעכ"ת דלא שכיחי שיירות אני מגמגם בזה דמאן מפיס בעתים הללו שכיח עוברי דרך בכל פינה ופינה גם המצח אינו לסי' מובהק ממש ומה שמצדד מצד הכרה בודאי יש לצרף דעת המקילים כסברת ר"ת ובפרט בספק וכנראה מהגב"ע שבבירור לא הי' כ"ד שעות וכל זה יש לצרף אמנם שלבי מגמגם קצת בזה הגב"ע במה שמבואר שהערל דימה מתחלה שהוא רא"צ והלא הי' מכירים את רא"צ אלא נראה מזה שנשתנה מתחלה לצורת רא"צ ואולי לאח"כ נשתנה לצורת הנאבד אמנם באמת אין מל"ת נאמן להחמיר בזה ולכן יש להתירה. והנה עיינתי בדברי מעכ"ת אשר פלפל בחכמה אולם אין הפנאי להשתעשע במלין דחכמתא ורק בקצרה מה שרצה להעמיס ברש"י חולין לפע"ד בד"נ לא אזלי' בתר שום דבר רק בט"ע ממש ויעוין בגמ' גבי מכמינים לו עדים [בסנהדר' דף ס"ז] וכ"נ מדברי הרמב"ם דבד"נ אין הולכי' בתר שום אומד וא"כ בודאי בכלים דלא מושלי וט"ע וסי' מובהק בגופו לא מהני בד"נ דז"ל הרמב"ם בס' המצות מל"ת ר"צ הזהיר הדיין שלא לחתוך הגדרים באומד הדעת החזק ואפי' הי' קרוב לאמת כגון שהאדם ירדפהו שונאו כו' הרי זה הרודף לא יהרגוהו סנהדרין על צד חתוך הגדר כו' שנא' ונקי וצדיק אל תהרוג כו' יעו"ש. ושוב כתב מעכ"ת ליישב דברי רש"י ז"ל ביבמות לפע"ד רש"י ז"ל כתב וז"ל מצאו קשור כו' מא"ל ליחוש אעפ"י שהוא מכיר את הכיס יש לחוש שמא השאילו לאחר וקשר בו גט זה והחזירו לזה וקשר בו את הגט כנ"ל משמע דאיירי שמכירו לא כמ"ש מעכ"ת וגם א"א דמיירי שלא הוחזק לשליח והוי רק כע"א א"כ נהי דל"ח מ"מ ודאי דבר שבערוה הוא ולא מהני שום סי' כמו גבי ממון וכמ"ש (התשו') [התוס'] בחולין ומה שנתקשו האחרוני' (בתו') [מן התוס'] על דברי הש"ך ז"ל ברצ"ז בארתיו לנכון דלק"מ ואכ"מ. עכ"פ דאי איירי בכה"ג א"כ בלא"ה לא נהדר לי' וא"ל דהוי רק כמו שמחזירין שטר שנאמן א"כ כן ה"נ נאמן במה שמכוין החפץ כמו שמהימן גבי שטר אפי' להוציא ומה שנסתפק מעלתו בט"ע האיך יהני בשומן וכיוצא ולפי דעתו אין ט"ע רק בדבר אשר יפול תחת איזה ציור וסי' ולפע"ד ט"ע הוא רק ט"ע אפי' במים וכל דבר שבעולם רק שצריך לדקדק בענינים כאלו כמבואר בח"ר בחולין דף צ"ו וז"ל אלמא אפי' צורבא מרבנן דדייק כי לא שבעתן העין לא סמכי' אטביעות עינא ולא משום דמשקר אלא דסבור להכיר ואינו מכיר כ"ש בשאר ב"א שאין מדקדקין כ"כ וכ"ש בחתי' בשר או בפקיע תכלת שאין ט"ע יפה בהן כמו בכלי כך נראה עכ"ל ולכן באמת צ"ע ט"ע של הטיכל כי צריך לדקדק שלא יהא ככלי אנפוריא וכמ"ש הרשב"א ז"ל ומ"ש כ"ת ליישב דברי התוס' סנהדרין הנה לדעת הרמב"ם בסה"מ [הנ"ל] וס' המדע מבואר דאין דנים כנל בשום אומדנא והוא מלאו דנקי [וצדיק אל תהרוג] ולפי שיטת התו' נראה שסוברים כדברי הרמב"ן ז"ל [שם] שנקי וצדיק דרשינן לכשיצא מב"ד זכאי וכו' ורק שאין דנין היא ג"כ בד"מ ומש"ה שוה לשיטתם ד"מ לנפשות רק בהה"א ע"כ צריך לחלק כדי שתהי' המשנה כר"א. ואז באמת הוי ילפי' מנקי אבל למסקנא שוה ד"נ לד"מ מקרא דעפ"י שני עדים ולא מכח יתורא דקרא רק שאין דנין עפ"י הסברא רק בעדות אבל בדבר שהוא בודאי [דנין] גם בד"מ ובד"נ כמו שעלה נשיכה בגבו [שבועות דף מ"ו ע"ב] דהוא דבר ברור אבל דבר שיוכל להיות כעין מעשה של (שייש) [א"ה צ"ל שמעון בן שטח בסנהדרין ל"ד ע"ב] שיכול להיות שמעצמו הרגו או סייעו בהריגתו ונהי דחזקה שזה הרגו אין דנין עפ"י חזקות לא בד"מ ולא בד"נ ולא מטעם שכ' כ"ת שהוא חצי דבר דל"ד לכאן כלל דממ"נ או שדנין עפ"י האומדנא הוי דבר שלם ואם לא דנין א"כ חצי דבר נמי לא הוי. והנה באמת מצינו כמה דברים באומדנא שמוציאים ממון ע"י כמו חזקה אין אדם פורע תוך זמנו וכדומה עדים החתומים עהש"ט א"צ קיום שהוא מטעם חזקה וגם בד"נ מצינו שאין אשה מעיזה בפני בעלה לומר גרשתני ואם קדשה אחר ומת הראשון נתחייבה מיתה עפ"י החזקה ורק בזה י"ל שכבר נתחזקה אך דא"כ מאי מקשי' התוס' חולין [הנ"ל] מסימני' שלא יהרוג ע"י עדות סימני' הא כבר נתחזקה והאיסור עצמו אפי' בע"א יתחזק ואולי התם מעולם לא נתחזקה שמקדם היתה בחזקת א"א מראשון ולאחר שנתוודע שמת לא נתחזקה בחזקה מחדש וצ"ע בענינים אלו: סימן כט