שו״ת דברי חיים – חלק א – קטע 35

גם מ"ש כ"ת מזה למדנו דכשמתיך כלי שרת עובר על לאו ולא ידעתי למה לא למד כן מדברי הרמב"ם [פ"ו מה' יסוה"ת] שכ"כ בהדי' וכן מביאו הח"ס ודבר פשוט הוא. גם מה שמביא מעכ"ת ראי' דהאיך נתץ יאשי' הרצפה לתת שם הארון אשתמיטתי' מיני' דמר (הגמ') [הבריי' דמלאכת המשכן פ"ד] ומבי' (רש"י) [הרמב"ם רפ"ד מה' בית הבחירה] וכל מפרשי המקרא [ערד"ק ד"ה ב' ל"ה] שזה הבנין עשה המלך שלמה בבנותו הביהמ"ק וראה בנבואה כי עתיד הבית לחרוב ועשה מקום לארון וכיסה פתח המערה באבנים לפותחן בעת שיצטרכו וא"כ הוי כמו פתח ולאו שם נתיצה עלה:

ומה שרצה מעכ"ת להוכיח מסנהדרין דאמרי' שם וזל"ה [קי"א ע"ב] ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל גו' שללה ולא שלל שמים וכתבי קודש יגנזו ואמר הש"ס [קי"ג א'] מתני' דלא כר"א דרא"א כל עיר שיש בה אפי' מזוזה אחת מצלת את כל העיר שנאמר ושרפת את כל שללה והיכי דאיכא מזוזה לא אפשר דכתיב לא תעשון כן וגו' והקשה מעכ"ת דא"א דמותר לקדור אזכרות למה לא יקדרו האזכרות ולשרוף השאר. הן אמת שכבר כ' בשם ב"י דשמות שנכתבו בקדושה קדשו כל היריעה אך מכאן אין ראי' דהא מבואר בש"ס שם דדבר שמחוסר מעשה אינו נשרף בעיר הנדחת וזה הוי מחוסר מעשה כמבואר גבי שער נשים וגם דהוי בדבר המחובר לגוף בודאי מותר ע"ש:

גם מה שהקשה מעכ"ת דליתי עשה דכל שללה ולדחי' ל"ת דלת"כ אתמה מאד הלא לגבי מזוזה דהוא שלל שמים ליכא עשה כלל ממילא ניצל שאר העיר לר"א וכי בשביל שיעשה מצוה בשריפת עיר הנדחת יעבור בשאט נפש על איסור ל"ת דע"י עבירה לא יקוים המצוה ויתר מזה מבואר בא"ח בדם שנתערב דא"ל בכה"ג עשה דוחה ל"ת ויעוין בברוך טעם האריך בפלפול זה אך בכה"ג לעבור על לאו בדבר נפרד לקיים מ"ע אחרת בד"א זה לא ניתן להאמר כלל ולפענ"ד זה כוונת רש"י וז"ל דכתיב ואבדתם את שמם מן גו' וסמיך לי' לא תעשין כן ובמזוזה הואיל וכתיב בה אזכרות א"א לשורפה משום קרא דלא תעשון ואנן בעינן שללה וליכא דהאי שלל שמים הוא עכ"ל. ודבריו משוללי הבנה המה דמה כ' ולא שלל שמים הלא כבר אמר רש"י משום ל"ת ולפי מ"ש א"ש דבא לתרץ שלא נאמר ניתי עשה ולדחי ל"ת לזה אמר ואנן בעינן שללה לקיים עשה אך זה שלל שמים ולא מקיים בזה העשה ואינו דוחה הל"ת וז"ב.

ומה שמשיג על הח"ס [הנ"ל] דלא קיי"ל כר"פ [בע"ז דף נ"ב] לא רציתי להאריך בפירוש זה דהרואה יראה שם דדברי ר"פ מוסכם בלא חולק מהא דלא אימנו אמטבע [שם בע"ז דנ"ב ביקשו לגנוז כל כסף וזהב כו' מפני טבעה של ירושלים] וכו' וגם רש"י ור"ן לא כ' דפליגי רק על הא [דתי' שם] דלאו א"א לאשתמושי להדיוטא אבל על גוף הדין דבאו בה פריצים לא פליג אדם. ומה שהביא מעכ"ת ראי' מדברי הש"ס [זבחים ל"ט א'] (שאמר) [שהקשה] שם על רב [מהא] דאמר כל הקדשים שקדשו עד שלא נהרס [ופריך נהרס] הא איזקן פרש"י נהרס משמע בימי נ"נ והקשה מעכ"ת למה לא פי' בימי חשמונאים ולא הבנתי הדברים כלל דבודאי לכ"ע גנזו החשמונאים אבני מזבח וא"כ נהרס המזבח ומה יועיל לזה אם פליגי אר"פ או לא ס"ס נפסלו הקדשים. אך באמת לק"מ כי נהרס משמע בימי נ"נ כי בימי חשמונאים לא מקרי נהרס רק גניזה:

ומה שרצה שוב לחלק בין קדושת עזרא לקדושת יהושע אישתמיטתי' מיני' תוס' מגילה [דף י' ד"ה למה] שכ' דלענין זה אין חילוק בין ימי עזרא רק לענין מעשרות וא"כ נפל כל יסוד בנינו. ומה שהאריך לפלפל יותר לא רציתי לעיין בהם היטב כי תרי תמיהא חזינא הכא שבא לחזק דפליגי על ר"פ מה שנראה לענ"ד דפשוט שאינו כן גם בדבר ההיתר לא נכון בעיני מפשט לשון המקרא כמבואר למודה על האמת ולזה לא שמתי לבי היטב לזה אך דרך כלל אני אומר מה דהרעיש עולם בחתם סופר דמותר לקלקל ע"מ לתקן ולפענ"ד בזה לא יסופק שום אדם ואין ראי' יותר דמותר לסתור ביהכ"נ אם לא משום פשיעותא והורדוס סתר כותלי ביהמ"ק עפ"י בבא בן בוטא ונוב וגבעון יוכיח דלמה סתר המזבח מנוב ואטו ח"ו שאול נקי כבן שנה הרס המזבח בנוב הגם שהרג הכהנים וא"כ למה נעקר המזבח לגבעון א"ו כיון שראו שיותר טוב הוא ובטח בגבעון מנוב שלא נותרו הכהנים התהלך המזבח לגבעון ואם ח"ו הי' איסור נתיצה לא היו ישראל עושין כן שעודן ברשות עצמן תחת ממלכת שאול ודהמע"ה והפלשתים לא ישבו רק בערי עבר הירדן כמבואר בכתוב א"ו שלפי ראות עיני הב"ד להשכין המשכן שמה ישכונו לפ"ד ודבר זה אין צריך לפנים ובהדי' כתבו כל המונין מצות הנותץ אבן דרך השחתה משמע אבל לתקן מותר אך באמת אין זה ראי' שמותר למחוק השם ולתקן דהנה הנותץ אבן מהמקדש או ממזבח הוא שפוגם בקדושת המזבח וביהמ"ק שנותץ ממנו אבן ולכן אם בזה עקירת האבן מתקן את ביהמ"ק או את המזבח בודאי אין זה נתיצה ולא שייך לא תעשון כן אולם בשם הקדוש המחיקה הוא בגוף השם והתיקון יהי' בהספר לא בהשם א"כ מה יהני התיקון שיהי' בדבר אחר זולתו להקלקול הנעשה בגופו ולכן בודאי אפי' ע"מ לתקן אסור כי מה לנו בזה השם למחקו ח"ו בשביל שיכתוב ס"ת אחר כשרה היעלה זה על הדעת להתיר וזה מדוקדק בדברי הריא"ס [המובא בב"י ס"ס רע"ו] שכ' וז"ל וה"ה למוחק רגל הה"א כולה עד ששבה להיות דל"ת שזה נקרא מוחק אות אחד מן השם וחייב משעת מחיקה ומאחר שנתחייב מה נ"מ במה שמתקן אח"כ ולא דמי לטפת דיו שנפלה על השם או מקצתו דאמרי' לעיל שיכול למחוק ולתקן דהתם בטלה צורת האות וע"כ יכול לגררה אבל הכא כל העולם קורין אותה ה"א אלא שנפסלה בנגיעתה לגגה ובפ' הקומץ רמי בר תמרי איפסק' לי' וי"ו וכו' מהא שמעינן דגרירת קצת אות עד שנשתנה ע"י אותו חסרון לאות אחרת שנחשב כמחיקת אות שלם וה"ה למוחק רגל הה"א ומחזירה דלי"ת שיחשב לו זה כמחיקת כל אות וליכא למימר דכל מחיקה שהיא לתיקון שרי דהנותץ אבן מן המזבח לא מחייב אלא בעושה דרך השחתה אבל אם נפגמה שצריך לתקן אחרת במקומה שרי שכן מצינו בני חשמונאי שנתצו מזבח שבנה עזרא מפני שטמאוהו יונים כדאיתא ביומא דהתם שאני דא"א לנו בלא מזבח וגם א"א לנו לבנות מזבח במקום אחר במקדש אחר שמקום המזבח מכוון ביותר כדאיתא ביומא אבל הכא אפשר וכו' עיי"ש והיינו דבאמת במה שמתקן אח"כ לא יהני למה שכבר קלקל ורק מאבני מזבח שפיר ראי' שגוף המזבח נהרס בשביל לבנות אחר דזה דמי ממש לשם שמותר למוחקו לתקן אחר ולזה שפיר כתב דא"א בענין אחר דהיא מצוה דרבים דדוחה אפילו עשה ול"ת ול"ד לשארי דחיות עשה ול"ת הגם דבריש יבמות מדמי להו אהדדי מ"מ בדבר שא"א לבנות מזבח באופן אחר לכ"ע מודו דל"ד לדחיות עשה ול"ת ובזה יופלו רוב דברי חתם סופר ודברי מעכ"ת היוצא לנו מזה דיגנז כל היריעה ואין לה שום תיקון אחר כנלע"ד: סימן נז

נשאלתי באם אחד מאותיות השם הקדוש ב"ה וב"ש שקודם ה"א בתראה נתטשטש ונגרע אם מהני בי' תיקון משום שנמצא כתוב באיזה ספר ממקצרי התשובות וליקוטי' שאסור וצריך לסלק כל היריעה משום שאין השם נכתב כסדר ומביא כן בשם גינת ורדים:

תשובה בודאי דבר פשוט שמותר שכן תנינן במס' סופרים פ"ה הל' ד' וז"ל הכותב את השם וטעה בה אות אחת יתלנו מלמעלה ר"ש שזורי אומר שם כולו תולין אות אחת ממנו אין תולין טעה את כל השם יתלנו בין השיטין דר"י כו' עכ"ל אלמא דמיירי כשכתב רק השם וחיסר בו אות אחת כגון שכתב יו"ד ה"א ה"א וחיסר הוא"ו דס"ל לר"י יתלנו וחכמים פליגי דמקצת השם אין תולין אבל אם הי' אפשר לכתוב בלא תלי' הי' כשר ולא איכפת לן במאי דה"א תתאה נכתב קודם לוא"ו וכן לר"י דמכשיר לתלות הוא"ו הוא לאחר שכתב הה"א תתאה אלמא דאפילו נכתב שלא כסדר כשר וכן מבואר בהדי' בדברי הר"י אסכנדרי מביאו ב"י ביו"ד סי' רע"ו וז"ל ברם אכתי איכא למבעי היכא דחד ה"א מאותיות השם לא תלי כרעה כדקא יאות כגון דדבוק בגגה כחוט השערה וכ"ע קרו לה ה"א היכי לעביד דאי גריד לההוא דבק ה"ל חק תוכות ואי מנח לי' הכי הא אמרי' בהקומץ מ"ט תלי כרעי' דה"א כו' עכ"ל אלמא דאין חילוק בין ה"א (תתאה) [בתראה] לה"א ראשונה דגם ה"א ראשונה יוכל לתקן וכן מבואר בהדי' בפסקי מהרא"י ז"ל סי' ע"ב וז"ל ואם מותר לתקן הההי"ן שבשמות הקודש כבר נדרשתי ג"כ על ככה מאחרים אמנם השבתי בספיקא דנראה דשרי מההוא דכ' בהגה קטנה במיימוני בס' המדע פ"ו דאם נפל דיו על השם מותר למוחקו דאינו מתכוין רק לתקן ורציתי לדמותו לזה גם נ"ד אך לא ברירא לי דאפשר דהתם איירי שנתטשטש האות לגמרי אבל כאן אינו מחוסר רק דקדוק אחד או נימא איפכא דהכא א"צ למחוק רק הרגל שהוא נכתב בטעות ובגוף האות שנכתב האות בדין א"צ ליגע ואם בהרבה ההי"ן בשמות שהן נדבקין אין נראה שוב לתקן אותם עכ"ל אלמא דכל ההי"ן היו דבוקין כן ואפ"ה לא פסול משום שצריך לכתוב אותיות השם כסדרן וכ"כ בהדי' בשו"ת מהרמ"פ ז"ל סי' פ' וז"ל בכן אי לא מסתפינא כו' הייתי מתיר לגרד כולם בין בשמות בין בשאר ההי"ן כו' אמנם תדע בודאי שלא אהרהר על מעלתך אם תסדר לגרד כל נגיעת ההי"ן עכ"ל וכן משמע מדברי הרמ"ע ז"ל סי' ל"ו וז"ל ואולם אם כל הההי"ן שבספר או רובן דבוקות ולא נודע איך ומתי נדבקו יש לסמוך להתיר התיקון בהם אפילו בשמות הקודש על חזקת הסופרים כולם שמושכים רגל הה"א בקולמוסם מלמעלה למטה כו' עכ"ל ולפ"ד זה דבר פשוט מאד ורק שבשו"ת גינת ורדים החמיר בזה וז"ל בח' א"ח סי' יו"ד בענין כתיבת השם הקדוש ע"ד הקבלה כו' ז"ל ס' מצת שמורים בהל' תפלין ל"ד ע"כ צריך לזהר לכתוב שם הוי' עם הכונה שנבאר פה ומי שאינו מכוין בשעת כתיבת הוי' בכונה זו כפי הזוהר אין להם קדושת תפלין ואסור לברך עליהם מפני שנקרא ברכה לבטלה עכ"ל ושם בסי' י"ב כתב וז"ל וכפי זה יש ללמוד בנ"ד נמי דכיון דאות ראשונה של שם פסולה לא חיילה קדושה על שארית אותיות השם ומותר למחוק הכל כיון שהפיסול אירע בתחילת השם ויחזור ויכתוב מחדש את השם על מקום הגרד כו' עד ומתוך מ"ש יתברר דאין מקום לתקן בזה כאשר הורו מקצת המורים שאמרו שיעבור הקולמוס על היו"ד מבפנים ויעבנה מתוכה עד שתדמה קצת ליו"ד גדולה ואח"כ לתפארת השם שיהיו כל עשיותיו עשוים בסגנון אחד יעבור הקולמוס ויעבה גם את שאר אותיות השם שלא יהי' הפרש בינם ובין היו"ד ולע"ד אין תיקון זה עולה כהוגן שגם שנודה שעתה כשמתקן היו"ד יחול עלי' מחדש קדושה מ"מ שארית השם שכבר הוא כתוב בפיסול מנין תחול עליו קדושה למפרע והרי חצי השם מקודש וחציו אינו מקודש עוד נראה לומר שאין תיקון זה עולה כהוגן מטעמא אחרינא לפי שנמצאו אותיות השם כתובין שלא כסדרן שהרי יו"ד זו כיון שהיא פסולה הויא כמאן דליתא ואין כאן רק שלש אותיות של שם בלבד וכשמתקן עתה את היו"ד הו"ל שם זה כתוב שלא כסדרן ופסול עכ"ל ובאמת אם באנו להחמיר כדברי הזה"ק כמעט רוב ס"ת שלנו אסור לברך עליהם דידעינן בסופרים שאין להם ידיעה כלל בכוונות ואין כותבין כדברי זה"ק רק כפשוטן ואפ"ה מכשרינן לכל ספרי דעלמא וגם אפילו הכותב עפ"י סידור האר"י ז"ל אינם יודעים רובם מהם הטעם והסוד ורק כסומא בארובה אשר לפ"ד הזה"ק הוא פסול א"ו דאין לנו עסק בנסתרות ובעוה"ר אין אתנו יודע עד מה וסומכין על פשט ההלכה אם נתכוין לקדש השם סגי דהקדושה ממילא תתכונן ע"י עשיית המצוה והכוונה לקדש כפי הסוד שהיא א' בעצמותו גם מה שהקשה האיך יקדשו האותיות למפרע כבר מתורץ בדברי מהרמ"ע ז"ל הנ"ל שהשם מתקדש מתחלה ועד סופו. גם מה שהקשה א"כ הנטפל לשם מקודם לפעמים יתקדש כגון שכתבו למפרע ולמה נמחק זה לק"מ כיון דהשם נגמר אין קדושה במה שכתוב אחריו רק במה שנטפל לו לאחריו כגון אלקינו דהנו"ן היא נטפל להשם שהוא מיחד שמו ב"ה וב"ש עלינו אבל המ דא' הגם שכבר נכתבה לאחר השם כגון שכתב השם ואח"כ כתב המ"ם ודאי נמחקת שהיא אינה נטענת להשם רק להקדים להשם והגע עצמך היעלה על הדעת אם כתב תיבת השם ב"ה וב"ש ושכח לכתוב הנטפל מקודם כגון מ"ם או למ"ד ואח"כ גרד מקצת אותיות שלפניו עד שכתב הלמ"ד שאינו נמחק אותו הלמ"ד משום שנטפלה בתר כתיבת השם זה לא יעלה על דעת כלל ובודאי לא בכתיבה תליא מילתא רק במה שנטפל לקדושת השם לפניו זאת האות הוא אינו בקדושת השם אבל אם האות נטפל להשם מאחריו היינו בפירוש הקיבה מקרי נטפל לשם הקדוש ב"ה וב"ש ואינו נמחק אבל לא תליא בכתיבה קודם או לאח"כ וא"כ אין שום ראי' לדברי הג"ו ז"ל ובמ"ם מבואר דכשר אפילו אם נכתב שלא כסדר וכן ממהרי"א ומהרמ"פ ומהרמ"ע וכן נראה בס' בנ"י ובב"י בשם הר"י אסכנדרי וכ"נ מהנ"ב במה"ת ובחתם סופר סי' רס"ט חי"ד וז"ל ואמנם לתקן הס"ת צל"ע מפני היודי"ן שבשם הקודש שאסור לגרוד אפילו מקצתם ולחזור ולתקנם ויעיין בטוש"ע י"ד סי' רע"ו ס' י"א וגם לגרור כל האזכרות לא נראה וכן לקלוף כו' וזה ימים לא כבירים הארכתי בענין כזה באלפי"ן שהיודי"ן נוגעין בגוף האל"ף והתרתי למחוק לצורך תיקון ושם בארה וע"כ ה"נ אם היו"ד נראה ממש כלמ"ד לעין כל אזי יכול לגרור באופן שלא ישאר אלא גוף הנקודה ואח"כ יוסיף עליו הקוצין של מעלה ומטה החכם עיניו בראשו עכ"ל ולכן אין לשמוע ח"ו לגנוז יריעה ורק השם שכתוב שלא כסדרן כשר חוץ מתו"מ שצריך לכתוב על הסדר: סימן נח

בנידון השאלה בא שהוא איטר וכל מלאכתו עושה בשמאלו זולת הכף שמחזיק בימינו וכותב בימין והוא כותב סת"ם במינו שהוא ימין כ"א ומענה בפיו שאביו הרגילו לכתוב בימין בחזקה כדרך שמאיימין על נערים:

הנה מע"כ נסתפק בזה אם להעבירו מחמת כי הפר"מ [באשל] בסי' ל"ב [ס"ק ה'] כתב דאין ליקח סופר כזה יעו"ש:

והנה לפעד"נ דאין קפידא כלל דז"ל הגמ' מנחות (דף ל"ו ע"ב) ת"ר ידך זו שמאל אתה אומר שמאל או אינו אלא ימין ת"ל אף ידי יסדה ארץ וגו' ר' יוסי החורם אומר מצינו ימין שנקרא יד שנא' וירא יוסף כי ישית אביו יד ימינו ר' נתן אומר א"צ הרי אומר וקשרתם וכתבתם מה כתיבה בימין אף קשירה בימין וכיון דקשירה בימין הנחה בשמאל הוא רב אשי אמר ידכה כתיב בה"י כהה. ופסק הרא"ש וסה"ת כר"א דידך יד כהה אלמא דלדידי' לא תליא בוקשרתם וכתבתם ולא הוי זה היקש כלל. והסמ"ג פסק דעיקר הוא יד שכותב בה והיא דיעה שני' בש"ע א"ח [סי'] כ"ז וכ"פ הרמ"א ז"ל. והנה (איטר) לכתוב תפלין [בשמאל] דפסול מבואר בהג' מיימון [פ"ב מה"ת] הטעם משום דכתיבה דומי' דקשירה. והנה לפ"ז לסה"ת דלא ס"ל היקש זה כשר גם אם כתב בשמאלו דהא לא ס"ל שום היקש כלל. אך באמת בהגה"מ [הנ"ל] בשם סה"ת מבואר דפסול לכתוב בשמאל משום דכתבתם דומי' דקשרתם אלמא דגם לדידי' ס"ל דהיקש הוא לענין כתיבת תפלין ורק לענין הנחה ס"ל לסה"ת דלא אזלינן בתר הכתיבה משום דידך יד כהה דדרש ר"א דקיי"ל כוותי' מפיק מההיקש אבל לענין כתובה בימין שפיר ילפי' כתיבה מקשירה וכדברי הפ"מ אך באמת לא מצינו היקש כזה למחצה דכיון דבגמ' לא אדכר הך היקשא לענין כתיבה בימין והנה לפי סה"ת ר"א מפיק מהך היקשא מדרשא דידך מה"ת ניקום אנן ונאמר היקש מעצמינו למחצה הלא חזינן דלא איתקש דכתיב דוקא יד כהה לפיכך נ"ל דגם לסה"ת הוא רק אסמכתא כמ"ש הלבוש ז"ל דלא כהפ"מ שהשיג עליו דודאי לא היקש גמור הוא לסה"ת וגם ממה דכ' שם בהגה"מ וז"ל הכותב בשמאלו פסול דאמרי' וקשרתם וכתבתם ואתקש כתיבה לקשירה ואפי' בדיעבד פסולי' דאמרי' בפ' הבונה הכותב בשמאלו פטור בשבת והאיך אפשר שיכתוב בשבת תפלין כשרים ויהי' פטור אלא ודאי שפסולין את"ד וקשה למ"ל ראי' מפ' הבונה הא כיון דהוא היקש מעלי' קשירה לכתיבה א"כ מה"ת פסול אם נכתבו בשמאל א"ו דמשמע מלשון זה דמהך היקשא אינו אלא אסמכתא ודיי' שיפסול לכתחלה אבל בדיעבד כשר לזה הביא ראיה מפ' הבונה וכיון שהוכחנו דאינו אלא אסמכתא י"ל דכ"ז הוא רק באדם דעלמא שכותב בשמאל הוא אסמכתא מוקשרתם לפוסלו אבל באיטר [שכותב בימינו] ודאי כשר אפי' להך היקשא דהנה בגמ' [חולין דף צ"ב ע"א] על אבעי' דר' ירמי' גבי גיד הנשה אית לי' לעוף ועגיל ובהמה ולא עגיל מאי בתר דידי' אזלי' או בתר מיני' אזלי' והקשה הר"ן א"כ למה אמרי' במנחות ידך יד שמאל ואיטר מניח בימין דעלמא דהוא שמאל דידי' הא איבעי' לן אי בתר דידי' אזיל או בתר דעלמא ותי' דש"ה גבי תפלין דכתיב ידך יד כהה דידך אבל בגה"נ דכתיב על כף הירך שפיר מספקא לן אי בתר דידי' אי בתר דעלמא אזלי' את"ד. והנה לפ"ז כ"ז אדרשא דידך דרשי' יד כהה דילך אבל לענין ההיקש שהקשו התורה קשירה לכתיבה שפיר עדיין אנו מסופקים אם לקשירה דעלמא הוקש או לקשירה דידי' כאבעי' ר"י אי בתר מיני' אזיל או בתר דידי' וכיון דלא איפשט האבעי' הוי תיקו בדרבנן כיון דלא הוי אלא אסמכתא כנ"ל וא"כ ממילא תיקו בדרבנן לקולא ואין להקשות א"כ לפ"ז אמאי פסק הסמ"ג ורמ"א ז"ל [בסי' כ"ז לענין הנחת תפלין] דתלי' בכתיבה משום הך היקשא הא עדיין הוא ספק אי בתר דידי' אזלי' אי בתר דעלמא דזה ליתא דגם המה ס"ל הטעם דידכה ורק דס"ל דזה מקרי הכהה בזה שאין כותבין וכמבואר בט"ז [ס"ק ז'] אבל לסה"ת דלא ס"ל דתליא בכתיבה רק ידך יד כהה וא"כ אין ההיקש רק לענין כתיבה לקשירה עדיין תבעי' לן אי בתר דידי' אזיל או בתר דעלמא והוי תיקו בדרבנן ולקולא ודו"ק:

וראיה ברורה לדברי מסה"ת אשר בהגה"מ הנ"ל דהוא הוא הסובר דלא בכתיבה תלי' מילתא לענין הנחה רק ביד כהה וא"כ קשה שכתב כותבין בימין משום וכתבתם דומי' דקשרתם ולפ"ז לדידי' גם באיטר שכותב בימין פסול כשכתב בימינו תפלין וסיים ואפי' בדיעבד פסול כמבואר בפ' הבונה ולפי מאי דמבואר שם לענין שבת ודאי איטר הכותב תמיד בימינו חייב בשבת דדוקא כאן בתפלין הוא ההיקש וקשרתם אבל לענין שבת ודאי חייב כמבואר במרדכי פ' הקומץ ובשאר פוסקי' וא"כ האיך יזכה סה"ת שטרא לבי תרי ההיקש וראי' מפ' הבונה הא לא שווי' המה דלההיקש איטר הכותב בימינו פסול ולהגמ' דפ' הבונה כשר א"ו דגם לפי ההיקש כשר באיטר שכותב בימינו משום הך אבעי' דלעיל ותיקו לקולא ודו"ק: