שו״ת דברי חיים – חלק א – קטע 34

בנידון השאלה מהרבנות דק' ראדי מישלע אשר הי' להם לרב ומורה זקן ת"ח מופלג בדורו. ואחריו ירש כבודו בנו אחריו ולהרב הנ"ל לא הי' ממלא מקומו תיכף בשעת פטירתו וגם בני אחיו היו צעירים לימים וקבל גיסו חתן הרב הזקן הנ"ל את הרבנות מעצמו בלא שום חתימה והתנהג רבנות כמה שנים ואחר פטירת הרב הזה נמצא בן בנו של הרב הזקן הת"ח הישיש המופלג הנ"ל וראוי למלא מקום אבותיו ויש מבני העיר שרוצים רב אחר ושאל השואל לחוות עפ"י דת תוה"ק. הנה דבר זה מבואר בספרי וספרא דכל הראוי ליורשו קודם לכל אדם בכל המנויים לפרנס הצבור הגם שברמב"ם וש"ע [ס"ס רמ"ה] אינו כתוב רק בן בנו קודם מ"מ המעיין בבירור יראה שלאו דוקא בן בנו ה"ה כל הראוי ליורשו כמבואר בהדי' בתוספתא דשקלים ומביאו הריב"ש סי' רע"א בלא חולק. וגם ברמב"ם גופי' משמע כן כמבואר למעיין בהל' מלכים [פ"א] והרמ"א ז"ל אגב שיטפא נקיט בן בנו כלשון הרמב"ם ז"ל אבל באמת כל הקודם לירושה קודם כמבואר בכתובות [דף ק"ג ע"ב] גבי שמעון בני חכם כו' אולם עדיין יש לבע"ד להשיב נהי דראוי הרב מהר"ר פנחס לירש כבוד דודו הלא הפסיק בינו אחר הוא ניהו בעל דודתו הנ"ל. אך באמת ז"א חדא כיון דלא הי' אז הרב מהר"פ ממלא מקום אבותיו כי הי' צעיר לימים קבלו בעל דודתו לשמור עד שיהי' ראוי כמבואר ברמב"ם ז"ל [פ"א מה' מלכים ה"ז] וכן ראוי לעשות ואם כי לאח"כ לא רצה למוסרו לר"פ הנ"ל עכ"פ (כי) מחמת כי הרב מהר"פ לא עמד עליו בזה ולא דחק את השעה ונגמר ביניהם שאחר פטירתו יירש את כבודו כאשר שמעתי בבירור וא"כ אין זה הפסקה כלל. שנית אטו אם אחד יחזיק שלא כדין בשביל זה לא איבד הרב מ' פנחס חזקת אבותיו. וגם כי לא קבלוהו אנשי העיר את הרב הנ"ל עליהם לראש רק מעצמו השתרר עליהם ובודאי שזה לא מגרע כח הרב מהר"פ הנ"ל. ע"ז נראה ברור דאף אם הפסיק אחר חוזר הדבר לקדמותו ולא אבד הראשון חזקת אבותיו. ומלבד שהוא נכון מעצמו אביא ראי' לזה מדברי הש"ס ברכות [כ"ח א'] גבי מעשה דר' יהושע ור"ג שאמר ר"י מי שאינו מזה ולא בן מזה יאמר למזה בן וכו'. והנה מבואר שם כי (ר"י) העביר את ר' אליעזר ב"ע מחמת שר"ג הי' בן מזה וממלא מקום אבותיו. ולכאורה כיון שלר"ג כדין הורידוהו כמבואר בש"ס והפסיק אחר א"כ שוב אין מעליותא בזה שהוא בן מזה כיון שכבר נתמנה אחר עפ"י דין. א"ו כיון שאמר ר"ע לר"י כלום עשינו אלא בשביל כבודך כו' א"כ חזר הדבר לקדמותו שר"ג קודם מחמת שממלא מקום אבותיו והוא בן מזה ולא מהני לר"א ב"ע במה דאפסקי' עפ"י הדין. ואנן בנ"ד נהי דאפסק אחר שלא עפ"י הדין כיון שנפטר חזר הדבר לקדמותו ועדיין מעלת ממלא מקום אבותיו לא נגרע דבר ובחזקתו הוא עומד כבתחלה. ועפי"ז א"ש מה שהקשה שם בחי' אגדות על הא דאמרי' נעברי' לראב"ע גמירי מעלין בקודש כו' נדרוש מר חדא שבתא ומר חדא שבתא אתי לאקנויי (שאין שתי מלכים משתמשים בכתר א') אלא נדרוש ר"ג תלתא שבתי וראב"ע שבת א' והק' שם בחי' אגדות דעדיין סגי שידרוש ר"ג שתי שבתות וראב"ע שבת א'. ובסמיכות חכמים מאריך לתרץ ולדברינו הנ"ל א"ש. דהנה באמת קשה דלמה העבירו את ראב"ע מלדרוש כל השבתות הא מכח דמעלין בקדש אין להורידו כלל וכבר התעצם בזה הרב בכנה"ג בתשו' בעי חיי ושארי הגדולים שאתו דגם זה מקרי הורדה ומה לי כולו ומ"ל פלגא. ולפום רהיטא אשתמיט מינייהו סוגיא זו דמשמע דלפלגא לא מקרי מעלין בקודש כו' אך באמת היא נגד המושכל לכאורה דודאי מקרי הורדה מקדושתו שמעיקרא הי' דורש כל השבתות ועתה מורידין אותו מזה לדרוש לחצאין. אך באמת כיון דר"ג הי' ממלא מקום אבותיו וראוי לזה מכח הקרא והיתה לו ולזרעו אחריו כמבואר בספרי ובת"כ רק שהורידוהו מחמת כבוד ר"י כמ"ש ר"ע כלום עשינו אלא בשביל כבודך וכיון שנתפייס ר"י ממילא א"א לדחות את ר"ג דממלא מקום אבותיו גם שהפסיק אחר בינתים. אך גם להוריד את ראב"ע מכל וכל א"א. ולכן מהראוי דלדרש מר חדא שבתא מחמת מעלת אבותיו ומר חדא שבתא משום דמעלין בקדש. אך כיון דאין ב' מלכים משתמשין בכ"א א"א לחלוק לחצאין ואז ממילא ר"ג קודם ליטול עוד שבת א' כיון דמהראוי הי' דלעברי' לר"א ב"ע כמ"ש תא ונעברי' מחמת שירש ר"ג כבוד אבותיו והוא בן מזה רק א"א להעבירו מכל מחמת מעלין בקדש אבל בדבר שאין בו דין חלוקה מעלת ירושת אבותיו של ר"ג קדים ולכן מגיע לו לר"ג שתי שבתות ולר"א ב"ע שבת א' אך כיון דכבר ראוי לר"ג לשוב לחזקתו הראשונה גם לו מעלת דמעלין בקדש שהי' לו מאז לדרוש כל השבתות ורק שהורידוהו מחמת כבוד ר"י וכיון שנתפייס ר"י והושיבו לר"ג לקדמותו שוב יש לו ג"כ המעלה דמעלין בקודש כמו לראב"ע ושוין המה בזה לכן יחלוקו אותן שתי השבתות וממילא מגיע לר"ג שלשה שבתות א' מכח מעלת אבותיו וגם שיש לו לראב"ע מעלה דמעלין בקדש מגיע לו שבת א' נגד מעלה זו דכבוד אבותיו. אך אין ב"מ משתמשין בכת"א לזה עדיף חזקת אבותיו ממעלין בקדש דלראב"ע ונוסף לזה יש לו לר"ג ג"כ סברא דמעלין בקדש כיון שחזר לקדמותו כנ"ל וממילא מגיע לו עוד השבת השלישי וא"ש ודו"ק:

היוצא לנו מזה שאין רשות לשום אדם להשיג גבול מהר"פ הנ"ל בדין הרבנות דק' הנ"ל אך בעניני הפרס וסידור קידושין וסעודת ב"מ כנהוג כבר מלתי אמורה בתשו' שהארכתי להרב הזקן הנפטר ומשם תבינו דעתי אם תרצו לעיין בדבר אך בממשלת הרבנות אין רשות לשום אדם עפ"י דת תוה"ק להתקומם נגד הרב מהר"פ הנ"ל. [ועיין בסי' נ"א]: סימן נד

בדין ס"ת שנמצא כתוב פרשה גבי ועלו הצפרדעים ובלא תחמוד אינו כתוב שום פרשה והוא כפי דעת הרמב"ם לפי הגירסא שלפנינו אך הראשונים והאחרונים ז"ל הגיהו וכתבו שט"ס בגירסא זו רק גבי ועלו הצפרדעים אין פרשה כלל ובלא תחמוד יש פרשה והגאון בנ"ב [מה"ק חי"ד סי' ע"ט ומה"ת חי"ד סי' קע"ו] דעתו שלא להגיה הספר הכתוב כן כי הכ"מ ז"ל ס"ל כן כגירסא שלפנינו והגאון בית אפרי' ז"ל [בש"א ש"ו סכ"א] חולק עליו ודעתו להגיה ובאמת לפי משמעות לשון הבני יונה ז"ל נראה ג"כ דצריך להגיה דז"ל שם סי' רע"ה ואם שינה ועשה במקום פתוחה סתומה או במקום סתומה פתוחה או שעשה באמצע הפרשה או הפסוק מקום חלק כשיעור פרשה פסולה כו' והנה כל מה שנאמר עד עתה היא דעת הרמב"ם אבל יש הרבה דיעות לגאונים בצורת הפרשות גם במה שמנה הרמב"ם שצ"ל פתוחה או סתומה או מה שס"ל שאין שם פרשה כלל בכל אלה יש הרבה גדולים חולקים עמו לכן אם נמצא ס"ת שאינה כתובה עפ"י דעתו אין לפסלה ופשיטא אם נמצאת כתובה במה שנמצא בפי' שמחולקים עמו שאין לפוסלה אלא אפי' אם לא מצינו שום חולק עמו בזה אין לפסול כיון דמצינו חולקים על הרמב"ם בהרבה מקומות אולי ג"כ יש חולקים עמו באחרים וזה הסופר כתב עפ"י דעת ההוא (ר"י מינץ) וכ"ז בס"ת הנמצאת כתובה כך דמסתמא נכתב עפ"י דעת גדול א' אבל הסופר שטעה בודאי נפסלת בכך וכן אם ידענו מאיזה סופר נכתב ושלא כתב כן בשום ספר עדיין בודאי הוא טעות וכן טעות שידענו מקום טעותם ומאין יצא להסופרים הטעות וידענו שהי' הטעות כגון אותן הפסקה שהם טעות בספרי דפוס הרמב"ם יש לפסול שיתתקן עכ"ל. אך לפי מה' דמבואר בת' מהר"י מינץ סי' ח' וז"ל וא"כ למה נפסול ס"ת שנכתבו כפי סידורן ונלך אחר סידור בן אשר וכ"ש אחרי שמצינו בני נפתלי חולקין על בן אשר בכמה וכמה תיבות ואותיות ע"כ נ"ל שאין לפסול ס"ת אם שינו בה סידור הרמב"ם עכ"ל אלמא כיון דיש מאן דהוא מהגדולים לסמוך עליו אין מגיהין בודאי אין בידינו להגיה הספרים שנכתבו לפ"ד הכ"מ ז"ל כנלע"ד: סימן נה שלום וברכה ליד"נ הרב הגדול החסיד המפורסם בש"ק כש"ת מ' יחיאל מיכל נ"י בק' גלינא.

מכתבו הגיעני ולא הייתי בביתי וזה מעט שבתי לביתי וכאשר נחתי מעט מצאתי יקרת מכתבו ונתתי אל לבי להשיבו מפני הכבוד על שאלתו ששאל בנידון הס"ת שנכנסין הלמדי"ן לתוך חלל ך' פשוטה והיא מאותיות השם הנה באמת יש פוסלין בכה"ג אפילו שאינם משנים צורת האות לאות אחרת וגם אם האות יהא נקרא לתינוק מ"מ הוא פסול דזה גופא הוי שינוי מה שנכנס בתוך חללה איזה דבר וכן נראה בהדיא מתשובת הריב"ש ומתשו' מהרי"ט. אך הרמ"א ז"ל באה"ע [סי' קכ"ח] מקיל באם לא נשתנה צורת האות וכ"נ מדברי הש"ע או"ח [סי' ל"ב סכ"ח ובמ"א סק"מ] דאם לא נשתנה צורתה דכשר וא"כ לפ"ז בנ"ד הס"ת ודאי כשר ורק דלכאורה כיון שנוכל לתקן בקל נכון לתקן כדי לצאת ידי דעת האחרים המובא בר"ן והריב"ש הנ"ל וזה שהוא בתוך חלל הנטפל להשם זה בודאי לא ימנע מלמוחקו דכיון דהלמד הוא אות אחר ואינו מהשם למה יאסר מלמחוק. אך באמת אם ימחוק יקצרו גגי הלמד ולא יהי' בו צורת ואו כראוי לגג של למ"ד ולכן יותר ראוי שישאר הדבר כמו שהי' ובפרט שכבר הוחזק ע"י קדושים לקרות בו ומי יודע טעמם בזה כי לכל יש שורש ולכן לדעתי יניח הדבר כמות שהוא ולא לשנות ח"ו: סימן נו

שאלה זה ימים אשר נמצא בהס"ת בפסוק למען הביא ה' שנמחק השם הקדוש הוי"ה ב"ה עד שנדבק למעלה היו"ד עם הה' והוא"ו בכל עובי הכתב עד שנראה למעלה קו אחד משוך והבחנתי ע"י תינוק דלא חכים ולא טיפש ולא הי' מבחין האותיות כלל ודומה ממש לדין המבואר בהדי' בש"ע יו"ד סי' רע"ו סי"א דמותר לגרר אף לדעת הר"י אסכנדרי שהובא בב"י שם:

תשובה הנה בש"ע יו"ד סי' רע"ו [סעי' י"א] כתב וז"ל ה' של שם שכרעה נוגעת בגגה אם נוגע ממש עד שנראית כחי"ת מותר למחוק או לגרר הרגל ולתקנו אבל אם נוגע רק מעט יש לספק בדבר אם מותר עכ"ל א"כ מבואר מזה דהיכי דהוי סתימא מעלי' הרגל ההוא בהד' שבראשו והוי כחי"ת או שנתקלקל צורת האות ה' לגמרי שמותר למחוק דאין קדושת השם עליו כלל אך כ"ז באם נעשה תיכף הדיבוק בתחלת (התיבה) [הכתיבה] אבל אם מתחלה נכתב בהכשר ואח"כ נדבק י"ל דכבר קידשו השם וגם שנתקלקל אסור למחקו וכ"כ בהדיא מהרמ"ע בתשו' סי' ל"ו וז"ל אבל אם נכתבו האזכרות כהוגן ואח"כ נפסלו בדיבוק הדיו מן הרגל לגג שהוא דבוק האות בעצמה אחר שכבר נקרא שם ה' עליו בכל אופן שיהי' אין לנו אלא דברי הר"י אסכנדרי הובאו בב"י בטור יו"ד סי' רע"ו שאמר יגנזו כי חוייבנו להזהר מאד באותיות השם מנגוע בקצהו ואין זה דומה לדיבוק אות באות כלל עכ"ל. ובספר בני יונה כתב ע"ז וז"ל והנה האמת שקצת משמעות יש מלשוניהם שם גם בדברי [תה"ד בכתביו] סי' ע"ב דכ' אך לא ברור לן דאפשר דהרב איירי דנטשטש האות אבל כאן דאינו מחיסר רק דיקדוק א' כו' וע"ז סיים שם א"ד שאני הכא שאינו צריך למחוק רק הרגל שנכתב בטעות מזה משמע דמיירי שאירע הדיבוק בכתיבה ממש וכן בדברי הר"י אסכנדרי שכ' וכ"ש זו שנעשה בפיסול מתחלה משמע דוקא בזאת שנכתב מתחלה מיד בדיבוק אבל לא אם נעשה הדיבוק אח"כ ולי אין משם ראי' דאדרבה הראי' שמביאים מני' דנפל טפות דיו משמע אפי' אם נכתב השם מתחלה בתשלומו ומלואו אפ"ה אחרי שנפל עליו דיו מותר למוחקו וקלקלתו תקנתו עכ"ל יעו"ש והנה באמת בלשון הריא"ס שכ' וז"ל וכ"ש זו שנעשי' בפיסול ולא זו בלבד אלא אפי' נדבק לו בכה"ג ה' אחרונה שבשם ונעשית חי"ת עם היות שנתקדש השם בחצי הראשון שיכול לגררו ולתקנם עכ"ל משמע דוקא באם שם י"ה נכתב והדר נתקלקל מותר למחוק אבל אם נתקלקל לאחר גמר השם כולו אסור למחוק דאם איתא דגם בנתקלקל לאח"כ מותר למחוק לימא רבותא טפי אפי' נגמר השם כולו ונתקלקל אות אחד מותר למוחקו א"ו כדברי הרמ"ע ז"ל דבגמר השם כולו ואח"כ נתקלקל אסור לתקן. אולם נראה דאפי' להבני יונה ז"ל שרצה לחלוק על דברי הרמ"ע ולומר דאפי' בגמר השם ונתקלקל לאח"כ מותר לתקן מ"מ י"ל דהיינו דוקא שמותר למחוק אות שנתקלקל אבל אותו האות שנשאר מהשם הקדוש בודאי אסור למחוק אפי' נתקלקלו יתר אותיות דכ"כ בהדי' הב"י וז"ל ועדיין צ"ע בשם הנכתב כהלכתו ונגמר בקדושה ואח"כ נמחק ממנו חצי' מאליו או ע"י אדם שוגג או מזיד אם עדיין על חצי שנשאר או אות א' ממנו חיוב דלא תעשון כן הא ודאי איסורו דרכיב עליו עדיין עלי' קאי דהרי כבר קדשו השם בעת שנגמר ולא יהא אלא תשמישי קדושה שבלו דקיי"ל דקדושתן רכיב עלייהו ואסור להורידן מקדושתן אפי' רק לקדושה קלה מינה ה"נ דכוותייהו עד ודלא כתשו' חות יאיר סוף דף ק"ה ע"ב דמשמע לי' כל שבטל מקצת השם בטל כולו יע"ש עכ"ל. אלמא אפי' נתקלקל מקצת השם אסור למחוק הנשאר וא"כ ע"כ מה שכ' הב"י כאן לחלוק על הרמ"ע ולומר שמותר למחוק אפילו אם נתקלקל לאחר גמר השם היינו למחוק האות שנתקלקל אבל שארי האותיות אסור למחוק ואם תינוק דל"ח קורא שפיר ה' ורק רשימה דקה נוגע למעלה ג"כ אסור לתקן כמבואר בהרמ"א ז"ל שהבאתי וכן פסק הרמ"ע וב"י וכן מבואר במ"ב ובב"ש סי' קכ"ז וכמה אחרונים שבמדינתינו להחמיר ומה שכ' באו"ק [סי' ל"ב סעי' כ"ז] וז"ל אם אותיות של שם דבוקות יכול להפרידם עכ"ל. זה קאי על דביקות האותיות זה לזה משא"כ בנגיעתן למעלה ההי"ן וקופי"ן דאסור לתקן כמבואר כ"ז בב"י בא"ח [בסי' ל"ב] בהדי' ודלא כחתם סופר [סי' רפ"ז חלק יו"ד] שכ' כיון שכתב הב"י שיש לסמוך אהר"י והרא"ש ז"ל בדבוקין ולהתיר פרודין בתפילין א"כ כוונת הב"י גם על ההי"ן הנוגעין למעלה ובמחכ"ת ז"א כמבואר בב"י שם בהדי' והמרדכי סוף הקומץ שהר"י קאי אדביקות האותיות ולא אדביקות הגגין כללו ש"ד בדביקות הרגל הה"א וקו"ף בגגה כל גדולי האחרוני' האשכנזים אוסרים יעוין במ"ב [סי' נ"ז] ובב"ש ובתשו' רמ"א וגם הרבה חכמי ספרדים אוסרים והרמ"ע ז"ל עמהם לאסור והנה יצא לנו הדין דאין למחוק השם אחרי שנגמר ונקדש בקדושה גם [מה] שנתקלקל אסור לרוב הפוסקים ושארי האותיות שנקדשו ולא נתקלקלו בודאי המוחקם עובר על לאו לכ"ע ואם לא נתקלקל רק שריטה דקה על הרגל לגג רוב אוסרים לגרור וכן ראוי לנהוג. והנה לקדור השמות איסורו נובע מהא דתנינא בערכין [דף ו' ע"א] וז"ל הש"ס נכרי שהתנדב קורה ושם כתוב עליו בודקין אותו אם אמר בדעת ישראל הפרשתי יגוד וישתמש במותר ואם לאו טעונה גניזה חיישינן שמא בלבו לשמים טעמא דשם כתוב עליו דבעי גניזה הא אין שם כתוב עליו לא בעי גניזה ה"ה דאע"ג דאין שם כתוב עליו נמי בעי גניזה והא קמ"ל דאע"ג דשם כתוב עליו יגוד וישתמש במותר דשם שלא במקומו לאו קדוש עכ"ל הש"ס ופירש"י כלומר אינו קדוש אלא מקום השם ואותו חתיכה תגזז והשאר יבנה בבהכ"נ כי אמר בדעת ישראל הפרשתי. ל"א שם שלא במקומו כגון ע"ג קורות וכלים לא קדוש דלא היי מקומו אלא על הנייר ושיכתוב המקרא עם השם כנתינתו אבל שם לבדו הוי שלא במקומו ולא קדוש וראשון שמעתי והוא עיקר עכ"ל. אלמא דהגוזז מקום שקדוש עובר על לא תעשון כן ורק בכתוב על מקום שאינו מקומו יגוד אבל על היריעה שנכתב כתיקנה קידש כל היריעה והקודרו עובר בלאו. [א"ה כוונתו דגם ללשון ראשון הפי' הוא משום דהוא שלא במקומו לכך אינו קדוש רק מקום השם. אבל במקומו ממש בס"ת לכ"ע אסור לקדור וכן מוכרח לומר להמדקדק בסוגי' שם וע' בת' מהרלב"ח סי' ב'] וז"ל ב"י והנה אחרי כל הבא אין אנחנו רואים לאסור לקדור שם הנכתב מיותר ביריעות בט"ס ולגנוז אותה והשאר בקדושת ס"ת. עד ועכ"ז הי' היותר טוב שלא לקדרו ולהחליף היריעה כמש"כ הרא"ש ובנו ואפי' אם עבר וקדר ונעשה כך כ' הר"י בן הרא"ש שמן הראוי להחליף היריעה ההוא שנעשה בה עבירה אבל למאן דמכוין לשמים אין כח בידינו למנוע כ"כ והזהיר תע"ב. עד וכ"ז בשם הנכתב בטעות אבל שם שלא נכתב בטעות אלא שטעה ושכח שארי תיבות והוצרך להכניסם בין השיטות וא"א להכניסן אם לא יקדור שמות השייכים שמה הא ודאי לא שפיר עבדי שזה השם קנה מקומו בכל היריעות ההוא ואין לנו כח להוסיף היתר בזה גם שיהי' מותר לקדור ועל כזה אנחנו יוצאים חלוצים נגד הסופרים הנוהגים כן אחרי שהנהיגו הראשונים שלא לקדור כלל כמו שהבאתי כולם כאחד מסכימין כן אם לא במקום שנהנו היתר והבו דלא להוסיף עלי' מה שעושין מחדש עכ"ל. אלמא דשם הנכתב בקדושה לא יכולין לקודרו והקודרו עובר בל"ת ולא ידעתי דעת המקילין וספר יעב"ץ מד"ז אינו ת"י אולם ח"ו לשמוע להמקיל ולא כאשר נראה מפשטא דחתם סופר [בסי' רס"ד] דאין איסור כלל לקדור אזכרות כי באמת הוא בכלל לאו דלא תעשון כן וא"כ בנ"ד דנתקלקל השם לאחר שנכתב כתיקונו לדברי הרמ"ע ז"ל בודאי אסור למחוק ואפי' לדברי ב"י ז"ל שנסתפק מ"מ בודאי היו"ד ה"א הראשונה שנשארו [א"ה אולי צ"ל הה' האחרונה או היו"ד מה"א הראשונה וד"ל] אסור למחוק והוא כבד מאד להזהר במחיקה זו וגם לקדור האזכרות אסור כמבואר בב"י ולכן צריך לגנוז היריעה כולו. וידעתי כי דברי החתם סופר נגד דברי וגם הרבה אחרונים כתבו דברים לא כן על דין זה. ואני בתומי אלך ובעז"ה כוונתי אל האמת כי לא חדשתי דבר רק בררתי הסולת ולכן יד הנוגע כו'. והנה ראיתי מעכ"ת הולך אחרי רבו לפלפל בפלפולים. הנה ידידי אתפלא עליו מדוע לא ירד מקודם להפלפול לבאר עיקר הדין של התיקון והקדירה אם אסור והח"ס ז"ל בגודל צדקתו והדרת גאונו קיצר מאד לרוחב השגתו ואנו הפעוטים עלינו לחקור מקודם עיקר הדין ואח"כ לפלפל. ואני בעניותי אחרי הודיע דעתי בעיקר הדין איישב מה שנתקשה מעכ"ת. בריש הקשה למה התירו כלי ביהמ"ק שנמסרו ביד עכו"ם והובאו בית אלהיהם ועי"ז ר"ל שהתיכום מה שהכתובים לא יתפרשו כן ובהדי' כתיב בכתובי' [עזרא ח'] אתם קדש והכלים קודש תיכף כשמסרם עזרא לכהנים אלמא שקידשם קודם התכה אך על הכל אתפלא מאד לדברי כ"ת שנאסרו בבואם לבית ע"א א"כ למה לא נאסר הארון שנתנו הפלשתים לבית ע"ז שלהם ואם נאמר שהי' ע"י נביא הלא אדרבה גבי כלים מקרא מלא הוא עד יום פקדי אותם הרי שצוה ד' שבחזרתם יבואו לביהמ"ק לא ע"י היתוך ופנים חדשות רק אותן הגולים יחזירום לביהמ"ק ולכן הקו' לק"מ שע"י הנביא הי' הדבר אך בלא"ה לק"מ כי מי הגיד לכ"ת שנתנהו לשם תכשיט או מוקצה ח"ו הלא לא הובאו רק לעמוד שם ולחרף אותנו בעוה"ר אבל לא לתכשיט ומוקצה כאשר עלה על דעת מעכ"ת: