שו״ת דברי חיים – חלק א – קטע 32

הנה לא נגלה לנו טעם דאין אחע"א אם הוא מכח הסברא מגזה"כ והנה אדמה שהוא רק גזה"כ דלא מצינו לומר מסברא דאין חל איסור השני ללא צורך כיון שבלא"ה נאסר. א"כ מאי יועיל כולל או מוסיף הלא לדידי' אין צורך לזה האיסור ומ"ל לזה שחל האיסור הב' על אחרים ואם נאמר עכ"פ כיון שחל אכ"ע האיסור חל ממילא עליו ג"כ הגם שהאזהרה לדידי' ללא צורך א"כ לשיטת רש"י ז"ל [עיין תוס' יבמות דף ל"ב ע"ב ד"ה בין רשעים גמורים] דס"ל דאיסור חל לענין לקוברו בין רשעים גמורים בכולל לר"י לא לחייב קשה כיון שחל כבר האיסור למה לא יתחייב ואם כי אין עונשין מה"ד ומשום זה נימא לא יחול האיסור הב' ז"א כיון שכבר נאסר באיסור שוב עונשין עוד מחמת חומרו [עיין במ"מ פ"ב דמ"א] וכבר כתבו התוס' בכריתות [דף ג' ע"א ד"ה לומר ע"ש] דזה אינו מקרי אעמ"ה יעיי"ש וגם בזה נחלקו אם חל בכולל או מוסיף וסברת רש"י ז"ל והראשונים שכ' הטעם מחמת שאין מונע האיסור מלחול התוספת חל גם אהראשון ולפי שיטת רש"י ז"ל בעצמו קשה הלא האיסור חל בכולל ולמה לא יענש עליו בכולל עד שיהא מוסיף וקשה הוספה זו א"י מאי הוא הלא בלא"ה נתוסף האיסור. ולכן נ"ל לומר שהוא מגזה"כ דהנה מצינו גבי תרומה [חולין דף קי"ג ע"ב] ומתו בו וגו' לומר שאינו חל מחמת אחע"א וכדומה [זבחים דף ס"ט ע"ב] בנבילה וטריפה שיש במינו טריפה לר"י וכן בב"ח לרבות מתה [חולין קי"ג] וכן בקדשים כל חלב לד' [חל איסור הקדש על חלב עיין כריתות י"ד] הרי שהצריכו הריבוי והמיעוט הרי חזינן דגזה"כ שלא יחול איסור על איסור זולתי במקומות שיגלו דהיינו ע"י כולל ומוסיף ומאן דפליג ס"ל דהתם גזה"כ אבל זולת זה גם בכולל אינו חל ויעו"ש בתוס' ג"ה [דף ק"א] גבי טומאת הגוף ובשר וכמה מקומות אין מספר והנה מאן דס"ל מוסיף ולא כולל ס"ל דהתם בתרומה גזה"כ אבל למדין מקדשים אך זה דוחק דלפ"ז נצטרך לומר לכל חד מהנך מ"ד דזה ס"ל דכתוב זה דוקא ולא ללמוד ממנו והשני ס"ל דבא ללמד ובאמת השתמשו בזה הרבה רבותינו הקדושים בתו' בכמה מקומות בזבחים וחולין ומעילה [דף ט"ז] ואשר לפע"ד י"ל דלמ"ד דלא ס"ל כולל ס"ל דבאמת גזה"כ דא"א חע"א אבל היכי שהשני מוסיף ואינו מונע עליו הראשון שיחול בהוספתו כמו (א"א) [ביבמות דל"ב באי' אשת אחיו] על אחות אשה שלא מונע איסור אחות מלחול על האשה (א"א) [אי' אשת אחיו] לגבי שארי האחין חלה גם עליו דמה תאמר שגזה"כ שלא יחול איסור על איסור מאן נימא לן דהראשון עדיף דלמא השני עדיף ואי דהראשון כבר חל וא"א לדחותו הלא השני ג"כ חל עכ"פ בהחלט לענין ההוספה ומי ידחהו ומש"ה באמת בקל על חמור לא ס"ל לרבנן מוסיף (והוא רבי דכריתות [כ"ג ב'] לפי דעת רמ"ע [בתשו' קכ"ג]) דהא גם אם נימא דשניהן שוין בדחי' דזה חל מקדם והשני חל על עוד דברים שנתוספו מ"מ לא עדיף מבאים בב"א שחל החמור כמבואר בתוס' הגם שהרמב"ן ז"ל לא ניחא לי' בדבריהם היינו דווקא בב"א ממש אבל במוסיף וכה"ג שכתבנו גם הרמב"ן ז"ל מודה דסברא שישאר הראשון והשני ידחה מפני קולתו ולמאן דס"ל איסור מוסיף אפי' בקל על חמור ולא ס"ל סברא זו דהוא ס"ל דלא תלי' בחומרתו רק כיון שעכ"פ חל לא נדחה ולק"מ לרש"י ז"ל דס"ל דאפי' בכולל דחל האיסור לקוברו בר"ג עכ"פ לא נתוסף על החפץ מידי ולכן לא שייך לומר דאיסור האחרון עדיף מהראשון שחל על דבר יותר ז"א שאינו חל כלל יתר מכפי שהי' ולזה לא יוכל לחול על איסור ואפי' לסברת הרמ"ע מפאנו זצ"ל דבכה"ג נתוסף על האשה ונקראת איסור מוסיף יעי"ש מ"מ אם לא התחיל הכולל ממילא לא יתחיל המוסיף משא"כ במוסיף גמור שחל המוסיף על מה שנתוסף בהחלט בלא מניעה לא נגרע מעלתו מאיסור הראשון שיש לו מעלה שכבר נקרא שמו מאז והשני יש לו יתרון שנקרא שמו על מה שנתוסף וז"ב לפע"ד:

והנה לפ"ד אלה י"ל באם קודם חלות איסור הב' חל איסור עשה על חתיכת איסור ראשון באיזה דבר ואח"כ חל איסור שני בלאו בתוספת על הראשון במוסיף אך זה ההוספה קדים העשה כאשר יבא הדמיון בכה"ג לא מקרי השני איסור מוסיף על הראשון אפי' אם נימא דלאו חל אעשה מ"מ זה לא מקרי מוסיף רק עונש דמאי הוסיף השני הלא בלעדו הי' החפץ אסור בהוספה מחמת העשה ולא הוסיף והראשון הוסיף מעת היותו גוף איסור ועונש לזה חמור מהשני שלא הוסיף רק עונש. ובזה מתורץ קו' השע"מ [פי"ז מא"ב] על הריטב"א חולין שכ' דנבילה [על יום כיפור] הוי כולל והקשה הא הוי מוסיף לענין (הקדש) [דנאסר לגבוה] עיי"ש ולפענ"ד לק"מ דבאמת לפ"ד הגמ' בחולין [דף ל"ז] א"א לנבילה שלא תעשה מסוכנת מקודם ומסוכנת אסורה למזבח כמו שמבואר ברמב"ם ז"ל זקן וחולה ונמצא שבלא הנבילה כבר נאסר למזבח ונמצא שלא חדשה כלום הנבילה בההוספה ובאמת מה שהקשה שם על הריטב"א בלא"ה לק"מ דהריטב"א גופא כתב דאייירי בנולדה בו יום שיחול איסור יוה"כ על עשה שאינו זבוח וכיון שנולדה היום ממילא הוי מחוסר זמן ואסור למזבח וצ"ע. אולם כ"ז למאן דס"ל דמוסיף לא חל בקל על חמור י"ל סברא זו אך הריטב"א שכ' שם מקודם שנדע דר"ש לא ס"ל איסור כו' וי"ל דס"ל בקל ע"ח שיחול במוסיף קשה דלמא ס"ל לר"ש מוסיף ולכן צ"ל דברי הריטב"א כמ"ש דאיירי בנולד ביוה"כ דהוי מחוסר זמן אולם גם התו' ביבמות כתבו דנבילה הוי כולל והמה כתבו זאת בסברת ר"י דס"ל מוסיף אפי' בקל ע"ח א"כ קשה דהא הוא כולל למזבח הגם שבלא"ה נאסר בעשה דמסוכנת מ"מ הוסיף עונש למזבח ואי דהוי קל נגד איסור החלב הא במוסיף חל אפי' בקל ע"ח אך די"ל דקשה בלא"ה האיך הוי מוסיף לגבי מזבח הא לע"ע כ"ז שלא הקדישו אסור למזבח משום חולין בעזרה ואיך שייך שיאמר שנתוסף איסור לגבי מזבח (הי') [הא] קודם שהקדישו הי' עליו איסור למזבח אך צ"ל הואיל שכולל איסור לגבי הדיוט יתוסף איסור גם למזבח וא"כ מש"ה לא שייך כלל לומר דהוי מוסיף על החולין משום שנתוסף להקדש הלא לולא שחל אחולין לא חל כלל אהקדש והאיסור הראשון חל מעצמו ושפיר בכה"ג לא אמרי' מוסיף כמבואר דעיקר חלות איסורו בא מכח כולל ודו"ק:

עכ"פ היוצא לנו מדברינו דעיקר היא חלות האיסור שמקרי באיסור מוסיף שכבר חל השני ואין כח בראשון להפקיעו כנ"ל ולרש"י העיקר הוא במה שחל לעונש דהא כבר חל בלא"ה לקוברו בר"ג ותלי' עיקר בעונש ומעתה נבא לעיין בדבריו. יצא ראשונה לדין שזה שלא התרו בו על השני ולא על הראשון מקרי חמיר ולפ"ד הנ"ל תלי' בשעת חלות האיסור גוף האיסור דהוא מקרי חמיר ושפיר בקל ע"ח י"ל כסברתינו הנ"ל דהראשון עדיף שיחול שחמור דיש בו כרת ואי שלא התרו בו בכל עת עומד להתרות וכי בשביל שלא התרו בו העדים אז יגרע חזקת איסור הראשון ובודאי הסברא שהשני אין לו מקום לחול בזה הפעם כי בכל עת על איסור הראשון חומר כרת באם יתרו בו ובהשני ליכא חומרא זו בודאי מסברא שיחול הראשון וראי' לדברי אלה מהא דרחב"ג במכות ס"פ אלו הן הלוקין יעי"ש וכתב שם הרמב"ן במלחמות וז"ל אמר הכותב גם זו התשובה אינה נכונה שלא נאמרה כתקנה דודאי אי ר"ע כר"ח ס"ל פשיטא שאין לנו כאן שתי רשעיות דאי עבדת ב' הא לא מתקיימא בי' ולמאי תו אצטריך לאדכורי כאן תשובה אפי' תימא אין התשובה מכפרת לאו שתי רשעיות הן שהמלקות פוטרת אלא רע"ק כר"ח ס"ל הכי קשי' לי' חייבי כריתות אמאי ישנן בכלל מלקות ארבעים ואין אומרין שלא ילקה ויעמוד בחיוב כרת שבו כמו שעושין בחייבי מיתות ב"ד שכל מי שנתחייב שתי מיתות נדון בחמורה והכא כרת חמור הדר אמר לפיכך דנין אותו במלקות שאם עשה תשובה ב"ד של מעלה מוחלין לו הכרת וכיון שכן עונש מלקות עיקר שהכרת אין ענשו עונש גמור ומלקות חמור ממנו נדון בחמורה שהכרת קל הוא שהרי אפשר שלא יתקיים בו שב"ד ש"מ מוחלין לו ולהנך לישני דמפרשן לדר"ע דגמר לעיני מלעיניך ואתרו בי' למלקות ה"נ צריך לפרושי לדר"ע והיינו דאמרי' בלישנא דרבינא לעולם כדאמרי' מעיקרא שאם עשה תשובה ב"ד ש"מ מוחלין לו עכ"ל הרי דלר"ע מלקות חמור וא"כ למה לא יחול איסור אלמנה באם התרו בו משום אלמנה ולא התרו בו בלאו של כרת כסתם התראה הלא מלקות חמור א"ו גם שמלקות חמור היינו לענין זה העונש שעונש כרת יוכל לתקן בתשובה משא"כ מלקות אך כ"ז לענין גוף העונש דמספקי' מה לדונו שפיר אמר רבינא אליבא דר"ע דמלקות מענישין לי' לרחב"ג דעונש הכרת אינו חל אם ישוב אבל למלקות לא מהני התשובה שיעשה לאח"כ אבל חלות האיסור ודאי כרת חמורה בעצם ולכן חיילה כרת ולא מלקות ובזה ממילא נדחו דברי מעכ"ת דאם נימא כדבריו מחמת שלא התרו בו נקרא האיסור אלמנה חמור א"כ גם בהתרו בו מלקות חמור אלא ע"כ דעיקר הוא במה שגוף האיסור חמור ולא בעונשו אפי' לפירש"י והיינו לדברי רש"י ז"ל אינו חל עונשין אם לא בהוספה על גוף האיסור עונש חמור וא"ל דברייתא דלא כר"ע הלא ראינו דהגמ' דחק בעצמו לאוקמי כר"ע ואטו לא אתי' כרחב"ג ור"ע דלפי רהיטא דסוגי' הלכתא כוותי' ודו"ק. ובלא"ה לא ידעתי מי הגיד למעכ"ת דמלקות חמור מקרבן דלמא ממון חמור כמבואר בכתובות ובשבת [ע' א'] מכנה הש"ס מיתות הרבה ימות בממון אלמא דממון חמור ותו דלישנא דמתני' [קידו' ע"ז] גבי כל (מי) שהוא [ביקח ה"ה] בלא יקח משמע דתלי' רק באיסור וכן מצינו בחולין גבי בב"ח כל שישנו באכילה ישנו בבישול וא"א כדברי מהריב"ן ז"ל א"כ איתא בבב"ח כמו באכילה באם לא התרו משום נבילה ובפרט בחצי זית בשר וחצי זית חלב. ומצאתי אח"כ בספר ושבועתו ליצחק לא' מחכמי ספרד ז"ל מקצת מדברינו הנ"ל:

ומה שהקשה מעכ"ת על דברי התוס' נדרים [דף צ' ע"ב] דנטולה אני מהיהודים חייל משום כולל והקשה הא הוי (חל) [קל] על חמור לא ידעתי מידי הא באמת החילוק ברור בעצם בא"א יש היתר לאיסורה שא"א נתרת מעתה מה שהיתה אסורה אבל בנדר אין לו שום היתר כלל ורק אם הזקן מיפר הוי כטעות בנדר או כיוצא בזה למ"ד שעוקרו למפרע אבל עכ"פ לא ניתר האיסור משא"כ בא"א שניתר האיסור ע"י דבר אחר שמתירו מהאיסור שעלי' אח"כ מצאתי חילוק זה בספר הנ"ל. ולפענ"ד מוכרח לחלק כן דאל"כ האיך נסתם המשנה דשבועות דמוקים לה ר"י בכולל וקשה הלא הוי קל על חמור דלא חייל לרוב השיטות ור"י רצה לאוקמי כסתם משנה כמבואר בתו' שם וקשה הלא קל ע"ח לא חל בכולל ונדר הוא קל שיש היתר לאיסורו א"ו שזה אינו בגדר קלות האיסור אדרבה הלאו דלא תשא חמור מכל האיסורים ורק גבי עשה דחי ל"ת ועשה שיש בו שאלה אמרי' דקיל היינו דלא אמרי' מאי אולמי' דהאי עשה מהאי עשה בזה אמרי' דזה יוכל לדחותו יהי' באיזה אופן שיהי' ראוי להעשה השני לדחותו אבל שלא יוכל לחול על איסור אחר בכולל בעוד שלא הותר בודאי זה לא דהא עדיין בחומרו עומד וכעין שאמרי' במכות [י"ג ב'] (אכתי) [השתא מיהת] לא (שב) [עבדי]. וגם מה שהקשה בנטולה אני מן היהודים דיפר חלקו דמאי כולל הוא הא מותרת לבעלה לא ידעתי דבר הא באמת אסורה עליו כיון דהתשמיש קשה לה ויכול לגרשה לא הוי כדברים שבינו לבינה כסברת הראשונים ז"ל ורק שחכמים ראו שנתנה עיני' באחר הוי כנדרה ע"ד שיוכל הבעל להפר אבל לאחר הגרושין בטל ממילא ההפרה והרי עדיין הכולל קיים באם מאמין לדברי' אסורה לו ובכל עת מוכנת לזה באם יראה מקום לדברי'. גם מה שרצה להוכיח דאיירי במת הבעל הוא אחיו בחנם האריך דכ"כ הראשונים ז"ל בפי' דהברייתא פי' על המשנה שמת הבעל ומה שהשיג על כבוד חותני הגאון זצלה"ה בחנם שפך חמתו עליו דכדבריו מבואר ברבינו הגדול מה"ר מנחם עזרי' מפאנו ז"ל בסי' קכ"ג וז"ל ואפשר נמי דאפי' לריה"ג ניחא דנימא תרווייהו כי הדדי אתו ואעפי"כ אינו מחויב אלא אחת ולא תקשי ממה שאמרנו דמאן דאית לי' איסור כולל מודה בכולן דהני מילי מאן דמודה בכולל בכל גוונא כר"מ דאי ריה"ג חמור על קל אף במוסיף אית לי' בשתי דרכי' כדבעי למימר לקמן אבל בב"א לא אפשר כי מי מפיס שיהא החמור חל על הקל וכיון דמעיקרא לאו שבת והשתא שבת ה"נ מעיקרא לאו יוה"כ והשתא יוה"כ תרווייהו כי הדדי קאתו ואין שום סברא שיהי' יוה"כ קודם א"כ לא יהי' אסור ב"א בשוין חמור מאיסור כולל בשוין דלא חייל לריה"ג וכ"ש הכא שהדבר ידוע היות מלאכת שבת איסור חמור ויוה"כ קל ממנו עכ"ל הרי דלמאן דל"ל כולל שפיר חייל זאת שהי' חל אם הי' בא לאחריו ומה שהקשה מדברי התוס' אין אחריות תוס' רי"ד על דברי התום' שלנו שהם סוברים כשיטת הרמב"ן ז"ל ואז ר"י ג"כ ס"ל כולל ומוסיף. ומה שהקשה דיוה"כ הוי היתר לאיסורו לא ידעתי מה הלא אחות אשה לאחר מיתה לא פקעה שם אחות אשתו כמו שם אשת אחיו שלא נפקע לאח"מ וכמו יתר העריות שנאסרו לאח"מ ואחות אשה יצאה מהכלל להתירה שפיר מקרי יש היתר לאיסורו אבל יוה"כ הוא מעולם לא הותר רק ביום שאינו יוה"כ וזה מעולם לא נאסר ואולי גם כוונת מעכ"ת כן אך לא הי' צריך לאריכות וזה פשוט. וגם בטומאה לא ידעתי למה לא הותר טימאת הגוף. וכלל הענין לפ"ד כן הוא אם הדבר הנאסר הותר בזולת עצמו רק מחמת איזה ענין מקרי יש היתר לאיסורו כגון אשת איש וכגון אחות אשה אבל בדבר שנעקר הדבר שלא הי' איסור כשבועה או כיום הכפורי' שלא נאסר מעולם רק בעצמו של יום זה לא מקרי היתר לאיסורו כי זה לא נאסר מעולם ודו"ק כי זה ברור: סימן נא

בנידון אשר נשאלתי מהרב המאוה"ג דק' ראדימשלא אשר נסמך שם לרב על כל הגליל וכעת רוצים בני הישוב דק' פשעצליב לקבל עליהם לרב את הרב החריף ר"ש וכבר נתנו לו כתב רבנות ע"י תחבולות מרב א' ולזה שואלים האיך הדין נוטה. הטענות של הרב דק' הנ"ל הוא א' שק' פשעצליב שייך בעניני משא הרעקרוטירונג לק' ראדימשלא ע"כ אין יכולין לקבל לעצמם להרב הנ"ל עד שיחלקו עצמם גם בעניני הרעקרוטירונג. שנית שהשכירות מהשו"ב הוא מחמת הישובים הסמוכים לק' פשעצליב שהם שייכים לו:

הנה באמת הדין הזה מבואר ברמ"א ז"ל בסי' רמ"ה ביו"ד שכ' שם וז"ל רב היושב בעיר וכו' יכול חכם אחר לבוא וללמוד ג"כ שם אפי' מקפח קצת פרנסה את הראשון עכ"ל אולם באמת דברי רמ"א ז"ל לכאורה תמוהים דהנה הדין הזה מפסקי מהרי"א ז"ל [בפסקיו סי' קכ"ח] דכ' וז"ל כל מה דאסרו חכמי' שלא ירד איש להסיג גבול חבירו ה"מ במידי דאית בי' קפוח פרנסה אבל כה"ג דחד עביד שרירת' דמתא ואינך קאתי למיעבד נמי שרירתא דמתא מאן לימא לן דאסור ואי משום שיש פ"פ בדבר מחמת הפרס מגיטין וחלוצין ואירוסין ונשואין כה"ג כמה טצדקי על קיבול פרס זה אנו בושין ובטורח למצוא היתר לרובן והאיך נחזיק אותן כולי האי להחשיבו פרנסה לבלתי ישיג אחר בהם עכ"ל והריב"ש ז"ל בתשו' [סי' רע"א] כ' וז"ל גרסי' בירושלמי דבי הושעיא ודבי בר פזי הוי עלן ושאלן בשלמא דנשיא כל יומא והוי אילן דבי הושעיא עלן קדמאה אזלן אילן דבר פזי והתחתנו בנשי' אתו ובעין למיעל קדמאה ושאלין לרב אמי אמר להם והקמות את המשכן כמשפטו וגו' קרש שזכה להנתן בצפון ינתן בצפון וכו' ותו אמרינן תרתין זריעתא בציפורי בלטייא וסגנייא והוי בלטייא עלין ושאלין בשלמא דנשיא כל יומא ועלן קדמאה וסגנייא בתרייהון אזלין סגנייא וזכון באורייתא ואתי למיעל קדמאה אשתאל לרבנן ודרשו אף ממזר ת"ח קודם לכ"ג ע"ה שמעינן מי שהוחזק באיזה שררה אין נוטלין אותו הימנו אלא א"כ הוא ע"ה ואחר ת"ח עכ"ל. וזה פליג על מהרי"א דכמו דאין מעבירין מכבודו מחמת קרש שזכה להנתן בדרום הגם שיהי' במקדש מ"מ צריכין לכבדו כמו שהי' כמו כן נמי מהאי טעמא יהא אסור ליטול ממנו חצי הכבוד שהי' מתחלה כולה שלו כמו בקרש הנ"ל וכן מבואר בהדי' בתשו' מהר"א במים עמוקים דהריב"ש ז"ל פליג על מהרי"א וכן בתשו' בעי חיי לכנה"ג כ' דפליגו והכנה"ג ז"ל פסק כהריב"ש שאין להעביר הראשון וא"כ כיון דפליגו אהדדי מהרי"א והריב"ש ז"ל ולמה מביאן הרמ"א ז"ל לתרווייהו לדינא דז"ל הרמ"א שם שכ' תיכף אחר הנ"ל מי שהוחזק לרב בעיר אין להורידו מגדולתו אע"פ שבא לשם אחר גדול ממנו והן דברי הריב"ש. והנה לכאורה (הי') יש לחלק ולומר דלא פליגו הריב"ש ומהרי"א ז"ל דרק לענין להשתמש שניהן בכבוד הרבנות מותר אבל להעביר לא' מהם לא וכן מחלק בכנה"ג בתשו' שם ע"ש אבל באמת לפע"ד זה ליתא דכמו שכ' הריב"ש שאין להעבירו מכבודו מכח הירושלמי דקרש שזכה וכו' כמו כן נמי אין רשאין לפחות כבודו מהאי טעמא. ולפי הטעם שכ' בכנה"ג דנגד החכם הזה לא זכה בכבוד א"כ גם להעבירו יהא רשאי. ותו נלע"ד דזה ליתא כלל דמבואר בירושלמי הנ"ל דדוקא מטעמא דיקרה היא מפנינים אבל בלאו האי טעמא הגם שיש להם מעלה אין להדחותו ובוודאי כל הדחיות הללו מה שאין מעבירין ודוחין הראשון הוא כשיש טענה להשני כמו אלו מתחתן בנשיאי וכיוצא בזה וכמבואר בהרנ"ח ז"ל הרי דלא מהני שום טענה לדחות הראשון רק משום תורה א"כ (היינו) להעביר ת"ח מקדושתו דלא שייך זה הטעם דתורה כיון שהוא ג"כ עכ"פ ת"ח כמבואר בריב"ש ז"ל א"כ ל"ש כלל לומר הך סברא דנגד זה לא הוחזק בכבודו ובוודאי הסברא פשוטה כן הוא ולא פליג ע"ז מהרי"א ז"ל. ולכן נ"ל דעיקר טעמא היא דאין מעבירין את הראשון מחמת שזכה כמו קרש שזכה להעמיד בצפון אבל בת"ח גופא שרוצה ליקח לעצמו לעשות המצות ללמד עם הישיבה ולעמוד (על) דת על תילה בוודאי מותר הוא לזכות במצוה כמ"ש מהרנ"ח ז"ל וז"ל אף הרב ז"ל לא יחלוק שהחזקה שהוחזק א' מהם בדרי אחד שאין אחר יכול להוציאו מידו והיינו דוקא בדבר הרשות כהאי דירושלמי אבל באותו ענין שנשאל להרב שיש בו מצות פרנסי ישראל כל א' יכול לזכות בה ולאו כל הימנו של המחזיק לזכות בה עכ"ל אבל להעביר אדם מגדולתו לבדו אין אנו רשאין מכח הך לימוד דקרש שזכה וכו' וכן מדוקדק לשון הרמ"א ז"ל שכ' ברישא וז"ל יכול חכם אחר לבוא וללמוד ג"כ שם ואח"כ נקט לשון אין להורידו מגדולתו דמשמע כנ"ל: