שו״ת דברי חיים – חלק ב – קטע 103

אח"ז בבוקר עיינתי עוד קצת בזה והנה נלפע"ד מ"ש נכון מאד אך בנ"ד לא צריך לכל זה דהרי מבואר בש"ע יו"ד סי' ק"ס ברמ"א סי' י"ח וז"ל כ"ז שלא הגדיל היתום לעסוק במעות כדרך שארי אנשים אעפ"י שכבר הוא בן י"ג שנה הואיל ולא הגיע לכלל דעת מקרי יתום לענין זה עכ"ל ובש"ך שם ס"ק כ"ט וז"ל וה"ה לגדול שמת אביו ואינו יודע להתעסק בשלו חשיב כיתום עכ"ל ושם סי' י"ט בש"ע וז"ל אפטרופוס שהלוה מעות יתומים ברבית קצוצה אם הלוה נטל לחלקו כ"כ ריוח כמו שהתנה לתת להם חייב ליתן להם עכ"ל הרי דל"ד יתום ולא שהניחו המעות (על) ליתנו לרוחים כאשר חילק מעכ"ת כי לא חילק ולא בילק ורק דין מפורש שנינן איש או אשה שיש להם מעות ולא יכלו לעסוק בו דינם כיתומים ואם יש להם אפטרופוס ואפטרופוס הלוה המעות בר"ק מ"מ אם הרויח הלוה בהמעות צריך ליתן כפי מה שקצץ או קרוב לשכר יותר ממה שקצץ כמבואר בזה פלוגתא בין ט"ז לש"ך ז"ל [שם] אבל כ"ע ס"ל דנותן ריוח ואם מכחיש שלא הי' ריוח צריך שבועה כמ"ש בתשובת מהרמ"מ וכן הורו כל האחרונים הש"ך וט"ז וח"ד ומ"ל ז"ל ולכן כופין עפ"י דתה"ק לשלם כפי מה שקצץ עכ"פ ואם יטעון לא הרוחתי ישבע כאשר פסק מהרמ"ם ז"ל כן אמת דין ברור ופשוט ואי"ל שום אדם קים לי כמבואר במל"מ ז"ל והי' שלום ב' ח' אדר תרכ"ה לפ"ק צאנז:

סימן יז

לחתני הרב המאה"ג החריף ובקי חסיד ועגיו ירא ד' בנש"ק ש"ה המפורסם מו"ה מרדכי דוב נ"י ונכדי הרב המאה"ג החריף ובקי חסיד ועגיו ירא ד' חכם וננבון מו"ה נפתלי נ"י:

דבריכם הגיעני ושמחתי מאד בראותי מעשה ידיכם בפלפול ישר ונעים ואך לאשר טרדותי בעסקי ברחיצת מי מוכין חוץ לעיר איזה פרסאות ונאספו שמה ריעי ואהובי לא יכולתי לעיין בדבריכם וגם עתה שבתי הבית גדלו טרדותי מעם ד' הנספחים יוסף ד' עליהם וישמרם נצח ובפרט כי דברי החזקות המה יקרת פנות תוה"ק והרבה נאמרים בזה מרבותינו הקדושים כהררים התלויין בשערה ולזה באתי רק להעתיק לכם מה שכתוב אצלי מאז תשובה בענין זה (לעיל סי' ס"א בח' יו"ד) ותראו כמעט כוונתם לדעתי ומעט נטיתי מדעתכם לפענ"ד ואך מה שהעלתם בפלפול בדברי התו' [נדה ט"ז א' ד"ה ומר] וכי לעולם לא תהי' טמאה והנה לא ידעתי למה נטיתם ממה דמבואר בריש נדה דעלולה אשה לראות דם ואעפ"כ טהורה מעל"ע דנדה לחולין אלמא דחזקה אלימתא ואפילו שעלולה לראות מ"מ אזלינן בתר החזקה ואם כי זקני הח"צ ז"ל בתשו' סי' ב' ר"ל דהוי דאורייתא יעו"ש טעמו משום דהשתא ראתה ודאי ופלפולו מראהו חי מבערב ידוע והנ"ב ז"ל [מה"ק סי' ל"א באה"ע] משיג עליו ואם כי הרבה לדבר מזה עכ"פ לדעתי האמת דכה"ג הוי שפיר חזקה דכל חזקות יוכלו להשתנות ורק זה מגזירת תוה"ק דכל דבר שיוכל להשתנות ואין לו זמן מוכן לכך כ"ז שלא נודע שינוי תולין שלא נשתנה ורק בדבר ההולך ומשתנה כמו גידול האיש דהולך וגדל מימי ילדותו והולך וגדל בלא ספק דבזה לא שייך חזקת קטנות דמעולם לא הי' לו חזקה שלא יגדל ואדרבה הי' לו חזקה שבודאי יגדל וכאשר האריך בזה בפ"י בק"א קדושין [דף ס"ד] ובריטב"א חי' קדושין אבל בנדה וכיוצא ודאי אמרינן שפיר חזקה שלא נשתנה טהרתה ומה שכתבתם לחלק בין בימי וסת דאפי' דוסת דרבנן עכ"פ חזקת טהרתה אין לה בכמה מקומות לא משמע כן בש"ס ועיין ברמב"ם [פ"ד ממו"מ ופ"ח מא"ב הי"ג] לענין טומאה למפרע באשה שיש לה וסת ובדקה עצמה ומצאה טמאה דאעפי"כ אינה טמאה מה"ת רק לחומרא אלמא דאפי' בימי וסת למ"ד דרבנן אינו רק חומרא אבל לעולם יש לה חזקת טהרה ואשר נ"ל לומר דכוונת התוס' נכון מאד דהנה הגם דוסת דרבנן היינו דזה אינו ברור שיהא דוקא בזמן הנקבע לה ולפעמים ישתנה ועכ"פ ספק הוא אם אולי יבא האורח בזמנו ורק מ"מ אוקמי' בחזקת טהרה וטהורה אפי' מצאה טמאה והנה ידוע דברי מהרי"ל ז"ל [בתשו' קס"ט] שחידש בתשובתו דאפילו בתר רוב דיפה יותר מחזקה מ"מ אם פירשו כולם אין לומר אזלינן בתר רובא דהא ידעינן שהגם המיעוט (שידענו) [בידינו] ובשלמא אם פירשו רק קצתם אמרינן דמרובא פרשו אבל אם פרשו כולם דאז בודאי גם האיסור בידינו לא אזלינן בתר רובא יעו"ש בתשו' מהרי"ל ז"ל מביאו הרמ"א בח"מ גבי אם פירשו ביד הנפקד ונגנב מהם [סי' רצ"ב עיי"ש בש"ך סקכ"ט שציין לדברי מהרי"ל הנ"ל] ובארוכה הובאו דבריו בתב"ש סי' ט"ז [ע' בס' ב"א שער הקבוע סי' י"ד הביא תשו' מהרי"ל] והנה לפ"ז סברת התוס' ז"ל היטב דמטהרין שלא בשעת וסתה מחמת החזקת טהרה וא"ל הא ע"כ תראה באיזה פעם ז"א דזה אינו ודאי שתראה שלא בשעת וסתה דדלמא הוקבע האורח רק בזמנו דעכ"פ וסת ספיקא הוא גם מה"ת אפי' למ"ד וסת דרבנן וכו' וא"כ כיון דאינו ברור שתראה שלא בשעת וסת אוקמי' שפיר אחזקת טהרה אבל בשעת וסת דעכ"פ ספיקא הוי אם תראה בזמן הקבוע מ"מ נהי דטהורה בעלמא משום חזקת טהרה אבל באשה הרואה תמיד מחמת מכה א"כ בודאי תראה באיזה פעם נדה ממש או בשעת וסת או שלא בזמנה שוב בכה"ג לא אוקמא אחזקה שעכ"פ תראה שלא כדרך החזקה בשלמא שלא בשעת וסת אין הדבר מוכרח שתראה נגד החזקה ולכן אזלינן בתרה משא"כ בשעת וסת ע"כ עליך לומר שתראה באיזה פעם נגד החזקה ושוב לא אזלינן בתר החזקה לטהר וזה כוונת התוס' דוכי לעולם לא תראה ויעוין בתה"א לגבי חזקה דאתרע כתב כסברא זו ממש ומובא בהגהת ברוך טעם. [פ"א משער התערובות] את כ"ז נתתי אל לבי לעורר לבבכם לטוב ואתם בני עשו חיל בתורה ויראה וחכמה וישמח לבבי והי' שלום כנפש אביכם דבש"ת תמיד:

סימן יח להרב המאה"ג ב"ק חו"פ בש"ק שלשלת היוחסין מו"ה יודא נ"י אבד"ק מעליץ.

מכתבו הגיעני ולדעתי הדבר פשוט דמחמת שני פעמים שהי' שיעור חצי שעה דהוי שיעור מופלג וא"צ לחוש אפילו לחומרת הרמ"א ז"ל וכן משמע מהש"ך [רס"י קפ"ז] שכ' דאין להחמיר בשיעור מופלג ומכ"ש כשבדקה בקומה ממטתה מזה משמע דשיעור מופלג הוא אפילו מצאתה באותה לילה הבדיקה טמאה מ"מ לא הוי מח"ת כיון דמופלג עכ"פ כ"כ מת' שאין לטעות בבכדי שתטול עד ותבדק ולכן נראה בברור שאין לחוש כלל כעת ועל הבדיקה הא' שהיתה בתוך רבע שעה צ"ע עדיין וכן בהניחה תחת כר צ"ע כעת יתן השם שלא נצטרך לפלפל באשה זו לחפש היתר (ומ"ש לי בשם האחרונים לצרף דעת הר"ח שלא נעשה רואה מ"ת רק בלא נתחזקה בהיתר אני לא מצאתי זה לא בשום ראשון ולא בשום אחד מגדולי אחרונים והוא לפלא בעיני ולכן יודיעני נא מי המה האחרונים נא מאד אל ימנע הטוב מלהודיעני חידוש כזה ושאלתי לכמה לומדים וכולם לא שמעו כזאת ולכן יודיעני נא) ומ"ש לסמוך אהמהר"ם לענ"ד ט"ס ששם כתיב אהר"ח ובשם הר"ח ז"ל לא מצינו זאת ובודאי כוונתו אהר"ם ז"ל ששלא בשעת וסתה תולה בוסתה ובנ"ד בודאי יש לצרף דעת מהר"ם ז"ל אך מ"ש לחלק באשה שכבר הוחזקה בהיתר הוא סברת הגאון מהר"ש חכם וכן ראיתי לפום רהיטא בספרו אבל א"צ לפלפולו שם רק דכ"כ בהדי' הת"ה והי' בזה שלום:

ואם נפשך לומר דבשעת הוסת של תשמיש הוי כמו בווסת ממש שכ' הנ"ב [מה"ק סי' נ"ה] דהוי דאורייתא א"כ א"צ להקדמת הב"א ולהארכה בדברים אך באמת ז"א דזה הוא רוב שאינו רואה מ"ת כי כן רוב נשים אינם רמ"ת (ולא) בודאי מותר מדאורייתא וכמ"ש הרשב"א ז"ל שאין שום אשה אסורה מדאורייתא בלתי ראי' והרגשה:

סימן ד

שאלה ע"ד אשה שיש לה אבעבועות במקורה שהדם נובע מהם והמה קטנים במאוד ונראים ע"י רופאים בכלי הבטם אשר רואים בעיניהם ממש והאשה אינה יכולה לטהר עי"ז כמה שנים אך בימי וסתה רואת כשאר כל הנשים וזה איזה שנים אשר יגעתי להתיר אשה אחת כזאת וא"חכ מצאתי בח"ס שהתיר אולם הרבה אחרונים מחמירין וגם החו"ד מחמיר וכעת נצטרף עוד שהאשה בודקת עצמה במקורה ולא תמצא דם רק במקום שהבועות עומדים אך למעלה לא נמצא כלל דם א"כ נראה בעליל שהוא מהמכה והוי ספורים לפנינו שאנו רואים ע"י המראה מראות חושית גשמית שדמי המקור נפסק ולא נשאר רק דם המכה שנראה בחוש ע"כ לענ"ד יש להתירה:

סימן כ

להרב כו' מו"ה שמעון שאטטין נ"י האבד"ק פאטיק.

מכתבו הגיעני ולא ידעתי האיך מלאו לבו לטהר שאובין שנפלו למקוה חסירה שהוא נגד משניות בכמה מקומות כאשר רמזתי לו במכתבי הקדום ומה שמתעקש מעלתו לחלק בין מה שנעשה בידי אדם הגם שמלבד שאין חילוק לענין ביטול ברוב בין מה שהוא ע"י אדם או כלים כמבואר לכל מי שיש לו ידיעה בהל' מקואות. אך הלא בתוספתא מביאה הר"ש ז"ל [מקואות פ"ב מ"ג] גבי מכתשת שהי' נתון בצד המקוה יראה להדי' שמבואר שם דאפילו בלא תפיסת ידי אדם וזוחל למקוה חסירה פסולה ורק דשם מכשירים משום ספק מים שאובים ג' לוגין דרבנן וכן מבואר גבי המסנן טיט [שם מ"ו] שלא בא מידי אדם למקוה רק ממילא זב למקוה וכן גבי צרצר [שם פ"ג] שחכמים אסרו לא כן אמרו רק ג' לוגין שנפלו מזה משמע בהדי' דאפי' לא הי' בי"א כלל רק ממילא נפלו ע"י צרצר פסול וכן מבואר גבי המניח קנקנים וכמה מקומות עצמו מספר במשנה ובטור וב"י וכבודו בזה הסתר דבר גם מ"ש דג' לוגין אינו מטעם שמא יטבול בכלים המעיין יראה דלא כן דיבר כי לא הי' מעולם רק חדא גזירה לאסור שאובין פן יטבול בכלים ומה שאסרו ג' לוגין למר ולמר הין הוא מטעם חשיבות ורחיצה ויעוין במס' עדיות להראב"ד ז"ל. [א"ה תשובה זו שייך לחלק יו"ד סי' פ"ה]:

סימן כא

שאלה בנידון אשה עגונה מכפר דרוואליף השייך לפאוויאט עיר גיר ד' פרסאות מק' גריטץ אשר בעלה הי' נלקח לצבא וכעת בא מכתב מהמו"ץ דעיר קאבלוב במדינת רוסי' איך שנטבע בעלה בנהר ונקבר שמה והנה יש לנו איזה ספיקות בהמכתב הלז א' נאמר במכתב שהוא מעיר גריצא והוא אינו מפה ב' שנכתב בהמכתב שנגבה עדות ששמעו מפיו בחיים חיותו שמו ושם אביו ושם אשתו רוזא גוטל וכאן נתוודע שאשתו לא היתה נקראת רק שם רוזא לבד ג' שנכתב במכתב שהוגבה עדות בפנינו ולא נחתם על המכתב רק הרב המו"ץ לבד אח"כ נתוודע שבא מכתב מנאצעלניק קאמענדע משם להנאצעלניק דעיר גיר איך שפ' הנלקח משם נטבע ביום פ' בנהר והי' מכוון היום אשר נכתב במכתב המו"ץ הנ"ל. יורנו רבינו מה דינה של אשה זו:

תשובה בענין השאלה מעגונה מהרב וכו' דק' גרוצא. הנה לדעתי שראוי להתיר כמבואר בב"ש ובכמה אחרונים שכן דרך לכנות עצמו ממקום פ' אעפ"י שאין דר שם רק סמוך לשם כדרך בעלי מו"מ שמכנים עצמם מעיר פ' אעפ"י שיושבים רק סמוך לעיר הנ"ל. כמ"כ נראה גם כאן שהי' מכנה עצמו מעיר גריצא אעפ"י שהי' רק סמוך לעיר הנ"ל. גם על הפיקפוק ב' שאמר שם אשתו רוזא גוטל ובאמת שמה רק רוזא לבד אין בזה חשש כלל כי שם איש הוי סימן שעשוי להשתנות ואין מדקדקין בזה מי יודע לאיזה כוונה עשה כן בסיפורו עם ב"א משם אשתו ויעוין באבני מילואים בסוף הספר וכן כמה אחרונים שאין מדקדקין בשם אם שארי ענינים ניכרים היטב ועל הפיקפוק הג' שלא נחתם בג"ע רק ע"א בשעת הדחק ובמקום עיגון ובפרט שיש ראי' מכתיבת הנאצאלניק ובפרט שכתיבת הנאצאלניק לבד סגי וכן מסקי' להלכה וכל האחרונים סמכו על המכתב מערכאות שפיטאהל הגם שחותני הגאון ז"ל לא רצה לסמוך ע"ז אמר לי הטעם משום ששרי הערכאות אינם בודקים היטב כידוע אבל ז"ז גם הוא הי' מסכים לסמוך על הערכאות יעוין באחרונים ועיין בס' בגדי כהונה [סי' יו"ד] שמסכים להלכה כן וכ"נ מהגמרא [גיטין כ"ח ב'] גבי קומנטריסין באמרו נגמר דינו של פ' או יצא ליהרג משיאין את אשתו והטעם מאחר שנגמר דינו וכותבין הדעקרעט לא מקבלי שוחדא אלמא אפי' לא אמר שנקטל רק שנגמר דינו סומכין ע"ז להשיא אשתו והגם דשם איירי במל"ת מ"מ הטעם דכיון דהדבר חזק באומדנא דמת משיאין ע"פ ומכ"ש בענין כזה שהנאצעלניק שהוא מערכאות כתב והחליט לומר כן והנאצעלניק דעירכם אין לו שום נגיעה בזה הענין לחוש עליו שמשקר לכן סומכין על דבריו להשיאה ובפרט שיש כאן ע"א שיכולין להצטרף עם כל הנ"ל. ותו לא מידי:

סימן כב

לכבוד מחו' הרב המאה"ג כו' מו"ה אפרים פישל נ"י האבד"ק שטעקעטשין.

שאלה בא' שנשא אשה ושהה עמה עשר שנים והפילה ג' פעמים היינו שמת הולד בשעת יציאתו מרחם אמו ושפטו הרופאים כי יש לה חולי בהרחם שמתקשה הרחם ודוחק בהולד ונחנק ביציאתו ולכן נתרחק בעלה ממנה ורוצה לגרשה ובפרט כי נולד להאשה זה לא כביר חולי לא מטוהרה ר"ל ושפטו הרופאים כי היא חולי המתדבק כידוע ולכן א"א להבעל להיות עמה והאשה אינה רוצה להתגרש בשום אופן אם מותר לו ליתן לה גט בע"כ או לישא אחרת עלי': תשובה הנה מדינא דגמ' פשיטא דמותר לגרשה אפילו בלא כתובה אם אין לו מעות ומטלטלין [כמבואר בתשו' הרא"ש מביאו רמ"א סי' קי"ט] ורק משום חרם דרגמ"ה רביע עלי'. והנה במקום מצוה אם תיקן ג"כ רגמ"ה יש מחלוקת בין הפוסקים דלפי אשר החליט הב"ש ז"ל [סי' א' סקכ"א] בספיקא לקולא הי' ראוי להקל בספיקא אולם ראיתי שגדולי אחרונים כתבו להחמיר שחר' הוא דאורייתא וכ"כ בס' חתם סופר [אה"ע סי' ג'] וכן הרבה אחרונים ודחק עצמו מאד בדברי הב"ש להשיאו לדעתו ובאמת כ"כ כמעט כל גדולי הספרדים שהוא חר' דאורייתא וכן מבואר בס' בעי חיי להכנה"ג אולם הספרדים אינם בקיאים בתקנת רגמ"ה כי לא נהיגי [בו] וכ"כ הרשב"א בתשו' להדי' [ע' בתשו' הרשב"א המובא בב"י ס"ס א' וע"ל בח' אה"ע סי' י"ד ט"ו ט"ז] שהאשכנזים יודעים בתקנה יותר מהספרדים כי הוא דבר הנהוג בין האשכנזים והנה הגהת מרדכי (ביבמות) [כתובות סי' רצ"א] כתב להדיא דאינו רק כתקנה בעלמא יעו"ש מ"ש לענין חליצה מיבם הנשוי אשה וכ"כ מהר"י מינץ [סי' יו"ד] שאינו דומה תקנת רגמ"ה ז"ל לתקנה שבש"ס א"כ בודאי אלו ראו הספרדים דברי גדולי האחרונים הללו שבמרדכי ור"י הנ"ל לא הי' חולקים עליהם בזה ובפרט שהב"ש והב"מ מסכימים עמהם להקל ולכן הי' מהראוי מספיקא להתיר עכ"פ במקום מצוה אך העולם נוהגין להחמיר בזה אפילו במקום מצוה ואם הלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג כמבואר בירושלמי אעפי"כ במקום שיש עוד סניף להתיר מתירין והכא אין לך צד גדול מזה להתיר מחמת חליתה ורמ"א ז"ל והב"ש [סס"י קי"ז] והרבה אחרונים מתירים במום גדול לזרוק לה גט ועכ"פ ספק ספיקא הוי ספק אם גזר ר"ג במקום מצוה ואת"ל שגזר במקום מצוה מ"מ נגד מום לא גזר וכן פסק הט"ז סי' ל"ט דבמום מותר ליתן גט בע"כ ובתשו' אחת הבאתי דעת הרבה פוסקים כן ולא מצאתי חולק בזה רק הנוב"י מה"ת סי' (קמ"ב) [ק"ד] ובקו"א של הגאון ההפלאה ז"ל סי' קי"ז שהמה יצאו לדון בדבר חדש בכוונת הרא"ש ז"ל (וס"ג) [שר"ג] ז"ל עשה אשה כאיש כמו שהאיש אינו מגרש אלא לרצונו או אם הדין שיגרש כופין אותו עד שיאמר רוצה אני כן נמי אשה המתגרשת מן הדין יש לה כח מכח תקנת רגמ"ה שלא לכופה על קבלת הגט רק שיכפוה שתאמר רוצה אני [וכן למנוע ממנה שכ"ו] ובאמת בעיני יפלא זה דנהי דיש מקום לומר דמשום בעלי זרוע ואלמים תיקן ר"ג שלא לגרש בע"כ היינו שלא עפ"י ב"ד אבל עפ"י ב"ד שהב"ד מצווים וגוזרים על (השליח) [הבעל] שיתן לה בע"כ בודאי אין חשש איסור כלל מכח התקנה דכי הצריך ר"ג ז"ל שתאמר האשה רוצה אני דהרי במקום זכי' גמורה להאשה זוכין לה גט שלא בפני' כאשר נהגו במדינות תוגרמה לזכות לאשה גט במקום זכי' גדולה הגם שנוהגים עתה בתר' רגמ"ה ואי נימא דמשום זכי' הוי כאומרת רוצה אני א"כ נימא נמי דבמקום מצוה לעשות רצון ב"ד הוי כאומרת רוצה אני ולכן לפי דעתי במקום מצוה ומום גדול כזה הכל מודים דלא שייך התקנה של הגאון רגמ"ה ז"ל ויוכל ליתן לה גט בע"כ או לישא שתי נשים וכבר הסכים עמי הגאון מהרי"ש להתיר וגם הגאון מו"ה יצחק מאיר ז"ל הסכים כן אם נרצה לעשות מעשה ושמעתי שכבר נדפסה תשו' זו ולכן מהראוי להתיר חר' דרגמ"ה כי על כזה לא גזר אך להסיר לזות שפתים מעלינו נכון הדבר שהב"ד שבעירו יתירו לו ויכתבו הטעמים והבעל יראה להשתדל שיסכימו עמו מאה רבנים כמבואר בב"ח בתשו' [סי' צ"ג] דל"ד בנשתטית מהני ההיתר של מאה רבנים רק בכל הענינים שנראה להם להתיר וכן מסר הגאון רגמ"ה ז"ל הדבר ליד ב"ד ולכן עפ"י היתר של מאה רבנים אין חשש נדנוד בדבר לאסור ואדרבה עבירה לעגן הבעל וד"ל דברי ידידו מחו' דבש"ת כ"ג שבט תרכ"ח לפ"ק:

סימן כג

להרב כו' מו"ה שלמה נ"י מו"צ דק' זאבלטוב.

שאלה אחד שידך את בנו עם נגיד אחד ופסק לו נדן הרבה וגם להחזיקו על שולחנו ואחרי הנשואין איזה ימים נתמוטט הנגיד ולא יוכל לסלק כראוי ושארי החיובים שחייב עצמו ושאל מורה א' אם מותר לבעלה לתת לה גט בע"כ או לישא אחרת מחמת אומדנא שלא נשאה רק כדי שיחזיקו אותו בלימוד ועבודת ד' לא כן עתה הוא ערום ויחף אין כל:

תשובה הנה בתשו' פני משה רצה להקל בזה היינו בארוסה לדמות למ"ש בכתובות [דק"ט] הפוסק מעות לחתנו יעו"ש וגם כמה תשובות מאחרונים מפלפלים בזה ועיקר טעמם דהוי אומדנא דמוכח דאדעתא דהכי קידשה ליתן לו מה שפסקו לו ולע"ד א"א לומר כן דא"כ תצא בלא כלום בלא גט ולמה אמר אדמון שיכולה לומר לו או כנוס או פטור והלא לא צריך לכלום אם עבר על התנאי לפי הגילוי דעת בטלו הקידושין וצריך קידושין מחדש אם הי' רוצה לכונסה ובס' הפלאה ז"ל ראיתי שיכול להוסיף על התנאי ולהרחיב הזמן יעו"ש וזה קשה מאד לכמה שיטות דכבר בטלו הקדושין מחמת שעבר על התנאי לא מהני מחילת הרחבת הזמן [ע' בטו"ז סי' ל"ח סל"ז וע' ס"ס קמ"ד בב"ש] והכא כבר פשט לו הרגל ונתבטלו הקדושין ותו איך יעלה על הדעת שיכול להוסיף על התנאי בלא דעת חבירו הלא אפילו אם אומר בלבי הי' בלי תנאי לא מהני כמבואר [באה"ע סי' ל"ח סכ"ד וע' בח"מ סקמ"ו ובב"ש סקנ"ז] בהרחבת הזמן או מחילת התנאי [לטובתו מהני הוא מטעם] שיוכל לומר הריני כאלו התקבלתי [ע' בט"ז הנ"ל] וא"כ בכאן אם נימא דהוי כאלו התקבלתי האיך יעגן אותה שלא ברצונה הרי היא כאלו נתקיים התנאי [א"ו דאינו מוחל כאילו התקבלתי] וא"כ הקדושין הוי להיות בטלים ועוד דהלשון כנוס או פטור משמע דצריך דוקא גט ולמה לה גט באמירה לחוד סגי כיון דעברה על תנאי והוא אינו מוחל ובאמת כתב בס' הפלאה דפטור היינו שלא ימחול התנאי וא"צ גט אבל באמת לא משמע כן מדברי כל הפוסקים ובפרט ברש"י פ' מציאת האשה [דף ס"ו] גבי הפוסק מעות לחתנו ומת וכתב שם רש"י דאחיו הי' יכול לומר תשב עד שתלבין ראשה אבל להיבם יכול לומר לך איני רוצה ליתן וקשה דאם נימא דהקדושין בטלין מחמת אומדנא זו דזה הוי כתנאי מפורש א"כ באם אחיו מת קודם [קיום] התנאי נתבטלו הקדושין דלי ולא ליורשי כדאמרי' בגיטין [ע"ד א'] וכן הלכתא א"כ כבר נתבטלו הקדושין וא"צ כלל חליצה ויבום ולמה כתב רש"י דיאמר ליבם או חלוץ או יבם הא א"צ חליצה כלל דהא נפקעו הקדושין מחמת העברת התנאי ולכאורה עלה ע"ד דלזה כתב רש"י דאחיו הי' יכול לומר תשב עד שת"ר דזה הוא כרבנן דלא כאדמון דהלכתא כוותי' ולמה פירש"י שלא כהלכה וכבר נתעוררו בזה האחרונים ולזה היינו יכולין לומר דאדמון מיירי במקום שהי' גילוי דעת מפורסם [דאדעתא דהכי קדשה] דנבטלו הקדושין ברצונו כדברי ההפלאה ולכן פסק שיכול לומר או כנוס או פטור והיינו דאפילו גט א"צ רק בדברים בעלמא שאינו נוח לו בהעברת התנאי בהרחבת הזמן כמבואר בס' הפלאה הנ"ל אבל בכאן דמבואר במשנה שיכול לומר לאחיך הייתי רוצה משמע דאיהו צריך לייבם דאי א"צ ליבם מאי לאחיך הייתי רוצה ולך איני רוצה הא אין לו שייכות כלל עם היבם הזה דכבר נבטלו הקדושין א"ו דמיירי הכא גם ביבם באופן שלא הי' גילוי דעת ולא נבטלו הקדושין ומש"ה לא שייך לומר שהי' [לגבי] אחיו יכול לומר כנוס או פטור דהא באמת לכמה שיטות אפילו בארוסה אסור לגרש בלא דבר ושנאה וא"כ לא הי' יכול לגרשה ומש"ה מודה גם אדמון שתשב עד שת"ר כ"ז הכא במציאת האשה דאיירי בגווני דהקדושין קיימין אבל אדמון דלפי פי' ההפלאה ז"ל הקדושין בטלין וא"צ גט כלל שפיר שייך לומר או כנוס או פטור היינו בלא גט וכנ"ל. אמנם באמת אין זה כלל במשמעות כל הפוסקים ומפרשים ומפרש"י [נראה] בהפוסק מעות לחתנו והפוסק דמציאת האשה בחדא גוונא מישך שייכי ולכן נ"ל דודאי צריכה גט גבי הפוסק מעות לחתנו והקדושין קיימים רק דיכול לומר איני רוצה לכונסה ואינו נקרא מורד ותשב עשת"ר לדברי חכמים ולדברי אדמון יכולה האשה לטעון מה אני יכול לעשות כנוס או פטור היינו בגט וא"כ כיון דצריכה גט והוי אשתו חל עליו איסור מלבגוד באשת נעורים בזווג ראשון וגם עובר בעשה כי מצא בה ערות דבר וכו' דמשמע דבלא ע"ד אין מגרש והכא מאי דבר מצא בה א"כ בודאי אסורה לגרש ולא קאמר אדמון כנוס או פטור אלא ברצון האשה וממילא דלתקנת רגמ"ה ז"ל אסור לגרשה בע"כ דצריכה גט וצריך לגרשה מדעתה לאחר התקנה זולת במקום ערוה לא גזר ולא גרע ממום גדול כמו נכפה שהרבה גאונים רצו לכופה לגט והרא"ש ז"ל כ' בתשו' (סי' מ"ה) [כלל מ"ב] דאין לכופה די"ל דלר"ג ז"ל עשו האשה כאיש דאין לכופה בשום פנים יעוי"ש בב"ש [סס"י קי"ז] ונוב"י [מה"ת סי' ק"ד] ובהפלאה והנה יש מקום לומר דלישא אחרת עלי' דאין איסור חמור כ"כ כמבואר בכל האחרונים מתירין לו בכגון זה אם לא תרצה לקבל גט אך בתשו' מהרי"ק סי' ס"ג וז"ל שראיתי במרדכי הגדול שנכתב לו משפייאר שנתקן על המורדת שיוכלו הבעלים ליקח אשה אחרת וכו' אכן לא רצה להחליט הדבר וק"ו ב"ב של ק"ו ובפרט שהדור פרוץ ואם יתיר במורדת יבא להתיר באינה מורדת אמנם על אודות האיש אשר התנה עם ארוסתו ואבי' ליתן לו נדוניא ועתה פשטו לו את הרגל הנראה בעיני שיעמידם לפני טובי עירו ואם יסכימו טובי העיר שהם מעוותים אותו אז יבקשו מאתם שיכתבו הדברים לפני מו"צ והם יעיינו בדבר להתיר לו דמאחר שנעשה הדבר עפ"י ראשי הקהל לא יבא כ"כ לידי קלות ראש עכ"ל הנה שם מיירי שמכירם שהם עוותו עליו אעפי"כ חשש משום הפקירא ופרצת הדור שלא לגרש כ"ש בזמננו זה ובנ"ד דהאשה לא עוותה עליו דבר האיך נבא להתיר אפילו איסור קל וח"ו נתבטל כל תקנת רגמ"ה דכן בעוה"ר מחמת עניות רוב חתנים לאחר הנשואין מתרעמים על חותנם שנהג עמהם ברמאות וגלו מעל שולחנם ולא נתן להם נדן ולא ידעו האיך יפנו וכי יעלה על הדעת שיוכל לישא אחרת לא תהא זאת בישראל ולכן אין דעתי להתיר בשום אופן רק עפ"י מאה רבנים כדרך שמבואר בתשו' הב"ח ז"ל [סי' צ"ג] דל"ד בנשתטית רק בכל ענין גדול שבין הזוג מהני היתר מאה רבנים. והנה בהיותי טליא זכרתי שבא תשובת הגאון מאובן להתיר לבנו כזה שפסק לו חותנו ופשט לו את הרגל ולא הסכימו הגדולים לדבריו ונתפייסו הזוג ודרו ביחד והי' שלום כדברי ידידו דו"ש ה' כ"ו שבט תרכ"ח: