שו״ת דברי חיים – חלק ב – קטע 92

שוב להרב הנ"ל

מכתבו הגיעני ואם לא נראה בעיני להקל כדברי מעכ"ת אמרתי מה לי לזה הלא איש כמותו רשות בידו לפסוק כראות עיניו אך עתה עלה בלבבי פן יקראני עון בהמנעי מהודיעו כי פן ידמה שגם אנכי מסכים לדבריו ולכן אני מודיע לו שלא אוכל לקבל כזה כי בהדי' מבואר בתשו' מהר"ם ז"ל מלובלין [סי' ס"ב] שהתקנה התקינו כמבואר בדבריו והוא הי' בגליל קראקא כמבואר בכמה תשובות ואיך נבטל דבריו במקומו וגם כי המנהג בכל תפוצות ישראל שלא להשיג גבול בין בעיר ובין בכפר ואם איזה אינשי דלא מעלי שוכרים לועזים עליהם כל ישראל ובודאי מנהג כזה אינו מנהג ולכן לדעתי בודאי פורץ גדר המסיג גבול אך מעכ"ת יעשה כרצונו ומ"ש דהר"ת יחיד נגד כל הפוסקים בספר משא מלך תלמיד מהרשד"ם והש"ך ז"ל מביאו בכ"מ הביא כמה דעות מראשונים ואחרונים כר"ת ז"ל עד שלא נוכל לברר מי המה רוב בנין אך סוגי' דעלמא שלא כר"ת ז"ל:

סימן לו

להרב הגביר כו' מו"ה פינחס הורוויץ והרבני הנגיד מו"ה מרדכי נ"י והרב המאה"ג החריף המופלג הנגיד מ' אבלי נ"י בק' קאמארנא יע"א:

מכתבם הגיעני ולאשר אסור להשיב בד"מ לצד אחד לזה לא ערכתי פלפול וראיות שיש בזה רק להודיע שגם האוראנדי מעיר אסור להשיג גבול כמבואר בתשו' מהר"מ לובלין [סי' ס"ב] וב"ח ז"ל [סי' ס'] ושמעתי שש"ב הגאון מהר"א תאומי' בספרו פסק להתיר השגת גבול בעיר וכתבתי לו להוכיחו על פניו ולא השיב דבר לכן ידעו שאסור להשיג גבול אמנם מה נעשה שבעקבות משיחא רבו ע"פ ודברי כלא נחשב בעיניהם המורה יורה וכו' וד' הטוב יצילם מכף כל אויב ואורב והי' שלום:

סימן לז

להרב כו' מו"ה שמואל יוסף העלד נ"י בק' פרעמיסלא יע"א:

שאלה באחד ששכר ד' כפרים על שמו והחזיק כמה שנים ובאחד הי' דר (המשכיר) [השוכר] והג' אחרים השכיר לשוכרים יהודים ככה נהג כמה שנים כל ימי חייו והשכיר לשוכרים כעושה בשלו והשוכרים לא הי' להם שום דבר עם השר מהכפר כמעט לא הכירוהו ולאחר פטירת המשכיר הנ"ל רוצים היורשים לאמור שהחזקה שלהם:

תשובה מקודם תדעו שמתקנות שהביא הכה"ג אין לנו לדון כי ידוע שבעל כה"ג מאסף לכל התקנות בישראל בכל נפוצותיהם והמעיין יראה שכמה תקנות ממקומות שונים סותרים זו לזו ואין לחזקה רק מקומו ומ"ש בכה"ג מביא במסגרת השלחן ותקנות אלו נהג בכל מדינות כוונתו על אקלים של תוגרמא אבל לא על מצר שלנו והראי' דהחזקות הי' בתוגרמא ואגפי' מזמן רב קודם לבעלי הש"ע ומהרש"ך ז"ל בעצמו הי' בימי מרן הב"י ורמ"א ז"ל ומדבריו מבואר שהתקנות היו הרבה יותר מכדי חייו תקנות ישנות ומבואר בהדי' במהרש"ל ומ"ב ז"ל דבימיהם לא הי' שום תקנה בגלילותנו הגם שהי' בתוגרמא מ"מ מדינות שלנו לא למדו מהם התקנות ורק נתקנו בימי מהר"מ כמבואר בתשובותיו וגם מסגרת השולחן גופא הביא דע"ח י"ל דתקנה זו קבלו ולא האחרת א"כ אין שום ראי' מהכה"ג והרש"ך ז"ל ובפרט שז"ל מהרש"ך ז"ל גם אם נראה לבוא לדון מחמת הסכמה שנתקנה מזמן המושילמין שלא יהא רשאי שום בעל חצר להוציא את השוכר מביתו ולא להוסיף על שכירותו רואה אני כפי הנשמע לא נתקנת כ"א על בעלי חזקות לא על בעלי מולקיי כו' עד ואם יטעון שמעון שאעפ"י שהוקרו אינו יכול להוציא ולא להוסיף על השכירות מכח הסכמה בדוי' אשר לא נתקנה ולא נעשתה מ"מ כל שטוען ראובן שהוא רוצה הבית לדירתו שהבית שהוא דר בו עד עתה לא מתדר לי' יוכל להוציאו מהבית עכ"ל א"כ הרי אמר שזו תקנה ומשמע דלולי שהי' התקנה החדשה הי' החזקה של המשכיר אשר שכר מנכרי. שנית שכתב דתקנה זו נתבטל וקורא אותה תקנה בדוי' ולכן הזהרו מלפסוק כן כדברי הדיין והחזקה שייך להיורשים כנלע"ד והמודה על האמת יראה שדברי כנים והי' שלום כדברי ידידם דוש"ת בלונ"ח ד' יו"ד אדר תרכ"ח לפ"ק:

סימן לח

לק' פרעמישלאן ע"י זידיטשוב:

בנידון הפרלאג אשר נשאלתי אם מותר לישראל להשתדל שיהי' לו טריפע למכור לאחדים כיון שמפסיד להפרלעגר ומפקיע במה שזכה שכרו לפע"ד שהפרלאג אינו דומה כלל לדג שנותן סורא ומכיר בתורו [ב"ב כ"א] דהוי סומך עליו טובא וכה"ג מוציאין מהמשיג גבול כמבואר בתשו' מ"ב ז"ל [סי' כ"ז] דהתם י"ל שכבר הדג כאלו כבר ניצוד כיון שכן סמך עליו ולולי השני הי' כבר ניצוד ובאומן כה"ג מוציאין כמבואר שם וכן האוראנדי הוי כאלו כבר זכה בהאוראנדי אבל הפרלאג אין לו שום זכות בהטאבאק ורק הוא מושכר לקיר"ה למכור הטאבאק שלו ובעד שכר טרחתו נוטל פרצענט כפי מה שפוסק לו ודומה ממש לחייט שהי' אצל שר לתפור כל מה שצריך בבית כמבואר בש"ע [סי' קנ"ו ס"ה] דאין מוציאין מן המשיג גבול בטעמא דלא שייך בזה זכי' כלל וזה ברור לע"ד אולם בחייט צריכין לגעור בהמשיג גבול כמבואר בש"ע בהג"ה אבל כיון דעיקר הטעם דנכסי עכו"ם הפקר וכל הקודם זכה והא אדרבה דד"מ ולא נכסיו הפקר ובפרט בעניני מסים בכל ענין דדמ"ד וזה הוי מס שמטיל על המדינה שיתנו לו דבר זה למסחר כרצונו בודאי דדמ"ד ומ"ש בזה דפקודי מלך משקרים ושחודי משחדים עיין בתשו' מהריב"ל ח"ד [סי' י"ח] דזה אינו טענה יעו"ש ודו"ק והי' שלום כדברי ידידם דו"ש חשון תרל"א:

סימן לט

שוי"ר לכבוד ידידי מחו' הרב הה"ג החריף המפורסם וכו' מו"ה ישכר בעריש פרעגר נ"י האבד"ק רימנאב יע"א:

שאלה בענין הטאריף שרוצה איש א' הבא מהצבא ליקח טאריף מהפרלעגר הגדול. והנה כעת לא זכה הבע"מ עפ"י דד"מ אולם שעשה בארכט למקום גבוה ואולי יבא משם לזכות שמחויב ליתן לו טאריפא אם הוא מותר עפ"י דין או אסור לקפח פרנסת חבירו פרלטגר הגדול ע"כ:

תשובה הנה אין לאסור משום ההוא דבר מבואה אבר מבואה שמבואר בגמ' ב"ב לאיסור זה ליתא דהנה ז"ל הש"ס שם (כ"א ע"ב) א"ר הונא בד"ר יהושע פשיטא לי בר מתא אבר מתא אחריתי מצי מעכב ואי שייך בכרגא דהכא לא מצי מעכב ב"מ אב"מ דנפשי' לא מצי מעכב בעי ר"ה בדר"י ב"מ אב"מ אחריני מאי תיקו עכל"ה והנה הטעם דבכרגא דמלכא אין יכולין למחות בידי בני העיר משום דהן כולם כעיר אחד דמי' וכ"א עושה בתוך שלו ורק בני מבואה אחת יכולים למחות דהמבוי הוא שלהם לבד' כמ"ש כ"פ בש"ס ב"ב לענין פתחים ולענין כמה דברים שהמה יכולין למחות בבני רה"ר א"כ הוי מבואה זה להם כמו בית אחד לבעל הבית וא"כ נהי דרשות המלך על כל מי שנותן כרגא מותר לעשות אומנות בכל מקומות ממשלתו אבל לא בבית חבירו ומבוי הוי כמו ביתו ומש"ה יכולין למחות בר מבואה אב"מ אחריני אך כ"ז הוא בימיהם שהי' להם מבואות בפ"ע דהוי כבית המשותף דוקא לאלו ואין לאחרים חלק בו אך בזמננו זה דליתא אצלנו מבוי קנוי' לבעלי המבוי וכל העיר ומבואותי' אחד ורשות לכולן שוה בודאי מי שנותן כרגא יוכל לעשות מלאכתו בכל מקום שירצה עיין בש"ע ותראה שכן הוא ואם באנו לאסור מטעם דייג שפירש מצודה שכתבו התוס' [דף הנ"ל] ד"ה מרחיקין דמטעם אומנתו בכך הוי כמו גזל שמוציאין מהשני שעשה מצודה בצדו ז"א משני טעמים חדא דלא ידעינן אם הוי זה אומניות שוות שהרי אינו סומך ע"ז שהרי כמה כותים באים ולוקחים טאריפע בע"כ של הפרלעגר הגדול ובאינו סומך עליו מותר אפי' לכתחלה כמבואר במ"ב ז"ל [סי' כ"ז] וגם מותר משום דד"מ דבעניני מסים וכיוצא כ"ע מודו דדמ"ד ואין לחוש פן יעוותו הדין לזה א"צ לחוש כמבואר במהריב"ל ז"ל ספר ד' [סי' י"ח] ועוד הרי יכולין לכתוב ולבקש מקיר"ה בעצמו כידוע וכנהוג ע"י רעקורז ולכן בכה"ג לא חיישינן לעיוות הדין וכמבואר שם במהריב"ל ועיין בשב יעקב ובר מן דין אני אומר כי כבר ידוע שבשעת שכירות פרלאג או שום דבר מקיר"ה הוא בדרך זה שנעשה הכל כפי הפאטענטין הידועים תחת נומר פ' ופ' והנה אם יעשו עוד פרלאג מסתמא יהי' בדרך זה שלאחר שלפי פאטענטין המבואר כך וכך מחויב לעשות עוד פרלאג א"כ חוץ לדד"מ הרי מ"ת שכר פרלאג הראשון עפ"י פאטענט הזה וא"כ צריך לקיים תנאי וגם לא שייך לומר דזכה פרלעגר הראשון בכל העיר דלא זכה בו מעולם ורק אם לא בא שום אדם לעשות פרלאג הי' ממילא הריוח לו אך לא החזיק בזה ועיין תוס' ב"ב שם ד"ה מרחיקין לענין רבא ורבינא יעו"ש וגם כיון שזה ג"כ כמו חק המלך שלבע"מ נותנים אם יש פנוי איזה מקום על פרלאג ואם יש שם מקום פנוי עפ"י דד"מ זכה בו בודאי השני ואין לראשון בו כלום כי לא החזיק כלל בהפרלאג שבכל עיר ואדרבה השני זכה. ס"ד כי לא צריך לראי' דהרי בכל מקומות שיש שוכר נכרי האוראנדי על יי"ש או שכר שאם אחד רוצה להיות מחדש שענקר אין יכולים שארי השענקרס לומר כבר זכינו בהשענק ולא תקפח פרנסתנו ואלמלא אתה לא היה כאן שענק חדש ואתה מקפח חיותנו כי כן כל אחד זכה עד"ז שלהיות עוד שענקרס אם ירצו כמ"כ בפרלאג אם רוצה עוד אחד להיות פרלעגר אין מוחין בידו וד"ל ויו עש"ק ה' אדר תרכ"ה:

סימן מ

להרב המאה"ג החריף ובקי חסיד ועניו וכו' מהרי"פ נ"י האבד"ק קלאסני:

ראיתי התשובות מהלומדים והנה בחנם האריכו כי דבר פשוט דעפ"י ד"ת אין לאוראנדי חזקה כמבואר ברש"ל [סי' ל"ו] ומ"ב [סכ"ז] ולכל היותר שישנו בכלל עני המהפך בחררה כמבואר בדבריהם בארוכה ודין מערופיא אין דנים כידוע. והנה כ"ז לשכור אוראנדי ולדחות המחזיק מכבר אבל כמו נ"ד שהרבה שענקרס בעיר ושוכרים האוראנדי משר העיר אם בא אחד מחדש ואמר שגם הוא רוצה להיות שותף כי כל אחד עושה בשלו ואי מחמת שלימת מס מהשר הוא ישכור לטובת הכלל ודאי הדין עמו ואין להמחזיקים מאז שום טענה לא מערופי' ולא מהפך בחררה כי כ"א עושה בשלו וא"כ בודאי עפ"י ד"ת אין למחות ביד הרוצה לעשות שענק וכמו שאין למחות ביד העושה חנות מחדש עפ"י מה שמשלם שטייער ואין להמחזיקים חנות מקודם למחות בידו כן ממש דבר זה כל אחד רשות לו לעשות בביתו שענק והמס ישלם הוא להשר אבל אם התקינו בני העיר שהחזקה של האוראנדי יהא להשענקרס הראשונים להם ולבניהם לעולם בודאי אין רשאי לשנות התקנה כי מסתמא עפ"י רוב העיר נעשה ובחבר עיר א"כ כ"ז שלא נודע בבירור מהתקנה העמידו עד"ת ורשאי כ"א לעשות שענק ואין שייך בזה אני החזקתי בקרקע או לא כי בזה בודאי כ"א מחזיק לעשות בשלו כל מה שירצה והבא למחות מכח תקנה עליו להביא ראי' כי הוא נקרא מוציא מיד רשות ביתו כמבואר דבר זה בסמ"ע כמה פעמים. כ"ז שכתבתי הוא נכון הן עפ"י ד"ת הן אם יש תקנה אך בנ"ד נראה שאין נכון לבטל המנהג ולהוסיף שענקרס כי יצמח מזה ח"ו הפסד לכל העיר וד"ל ולכן ידבר מעכ"ת על לב השענקרס שיתנו רשות להנגיד מו"ה אהרן להיות שענקר גם הוא וכן אני כותב לראשי השענקרס וכן יקום והי' שלום כדברי כו':

סימן מא

להרב החריף ובקי כו' המ"ץ מו"ה משה פריד נ"י בק' מונקאטש יע"א:

אשר שאל אודות החזקה ששכר אח אחד מהשני חזקה שהי' לאביהם ושכר אח אחד מהשני מכמה שנים בעד סך כל שנה ושנה ועתה רוצה זה האח להחזיק לעצמו החזקה ולשלם לאחיו כאשר הי' עד הנה הוא המשכיר ומקבל שכר מאחיו עתה רוצה שהוא יהי' השוכר ואחיו יהי' משכירו לו ע"כ השאלה:

הנה מה שרצה מעכ"ת ללמוד מדברי כה"ג הנה ידע מר שמבואר בש"ס ב"ב [דקל"א] דלא ילפי תקנה מתקנה והנה דיני חזקות שבמדינתנו אינם שוות רק כל גליל יש לו מנהגים אחרים כי בגלילותינו בהקרייז דפה החזקה הוא תיכף בהמחזיק בו שנה אחת יש לו חזקה וגם בצאתו ממנה שנה אחת אבד חזקתו וסמוך לקרייז שלנו בק' ווישניצע המנהג שאין חזקה רק בג' שנים וגם לא אבד חזקתו רק בג' שנים ועוד חילוקים שונות וגם המנהג פ"ק שאם אחד משכיר חזקתו לאחר אפילו כמה שנים החזקה הוא שלו והטעם משינוי המנהגים הוא דבימי מהרש"ל ורמ"א ז"ל לא הי' כלל איסור לשכור האוראנדי שהחזיק בו חבירו רק מדין מערופיא ומערופיא אין פוסקין במדינתנו כמבואר בארוכה בתשו' מהרש"ל ומ"ב ורק דורות אחריהם עשו תקנות לזה אך לא הי' תקנה אחת קבוע לכל המדינה רק כל גליל עשו לפי ההראות להם ולכן אין התקנות שוות עיין בתשובות מהרי"ו שכתב בהדיא כן ומכנה"ג אין להביא ראי' כלל והבקי בדבריו יראה שכן דעתו שהרי מביא תקנות סותרות אלו לאלו א"ו לא נתכוון רק להביא תקנת כ"מ לפי מנהגם וזה ברור ולכן צריך לדרוש מנהג הגליל וכן יעשה כמנהגם והי' שלום:

סימן מב

רב שלום וברכה לאהובי ידידי ח"א הרב הגאון החריף ובקי מופת הדורכש"ת מו"ה חיים אלעזר נ"י האבד"ק טארניגראד יע"א:

גי"ק הגיעני והנה בדבר השגת גבול להמחזיק החליבה הנה עפ"י הדין מבואר במהרש"ל [סכ"ז ובמ"ב סל"ו] שאין בהאוראנדי עפ"י הדין שום איסור כי הוא כמו מציאה דמותר לר"ת ז"ל [בתו' קידושין דנ"ט מובא בח"מ סי' רל"ז] וגם לא טרח בי' למקרי עני המהפך בחררה ולכן כל עניני החזקות הנהוגין בינינו הוא רק מטעם שכן עשו אבותינו בכל מקום לפי מה שראו תיקון הראוי שם ולכן אין כל המקומות שוים בענין זה בקצת מקומות זמן החזקה ג' שנים ובמקומינו שנה אחת עוד שינויים נהרא נהרא ופשטי' אך בכל מדינתינו מקום הגיע שלטון ארבע ארצות נהוגין באיסור השגת גבול בהאוראנדי אך בשארי ענינים כמו רחיים וחליבה לא שמענו מידי ולכאורה כל ספק תקנה לקולא כידוע במל"מ ז"ל בארוכה [פכ"א מה' מלו' ה"א ופ"ה מה' נחלות ה"ח] ובתשו' הספרדים בארוכה מובא הכל בכ"ה חו"מ [סי' ק"מ] אם נקרא מוחזק בעל החזקה אולם לפי הנראה דנהוגים ישראל קדושי' לפרוש מלהשיג גבול גבי כל דבר שהוא מחיות חבירו וגם בל"ז הא בודאי הוי לי' להשוכר החליבה בית לדור בו ומבואר בש"ע [סי' רל"ז] שחר' ר"ג ז"ל שלא להשיג גבול דירה הגם שביש"ש ז"ל [הרש"ל בתשו' ל"ו וע' כה"ג ח"מ סי' ק"מ אות קל"ו הביא כן משמו] כתב דלא קבלו מדינתנו זה מ"מ הרמ"א ז"ל מביאו ולא חילק בין מדינתינו משמע שגם פה במדינתינו החר' שלא להשיג גבול דירה ולכן כופין השוכר המשיג גבול להחזיר החליבה לראשון:

אחר כותבי זאת ראיתי בין הכפולים של מכתבו הביא הא דח' מדירות ואמת כן הוא והנה בדברי בית אפרים הארכתי בתשובתי לחלוק עכ"ד אך מי אנכי להכריע נגד האר"י החי לכן לא העתקתי דברי ובפרט כי לנ"ד א"צ ראי' רק להכות על קדקד הפורץ גדר ודברתי זה כמה שנים עם הרב הגאון מהר"י מלבוב בעהמ"ח ישועת יעקב בכיוצא בזה והסכים עמי לאסור להשגת גבול כזה וכיוצא בזה וכן פסקנו אז ולכן יראה כ"ת לאזור חיל נגד הפורץ גדר ואם לא ישמע יתחרט והי' שלום כנפשו ונפש דבש"ת באהבה יום ה' ח"י מנחם תרכ"א לפ"ק צאנז:

סימן מג

לידידי הרב המופלג החריף ובקי המושלם מו"ה פנחס דיין נ"י ב"ק וישניצא יע"א:

מכתבו הגיעני ובו התלונן על אשר אנשי קהלתו מלעיזים על פסקם ולא ידעתי על מה ולמה הלא אני החזקתי פסקם בכתב ידי וגם נוסח השבועה כפי פסקם ולמה יערערו חנם ומ"ש במכתב להנגידים הוא כי נתוודע לי בטוב מכח סיפורי הבע"ד משתי הכתות כי האוראנדי נשכרה שלא כדת מתחלה ועד סוף ואמרתי לפי תומי א"כ הוא לא שייך כלל חזקה והמה כשמעם הפצירו לתת פסק כזה להם ואמרתי שלא אבטל פס"ד שלכם כי אתם נאמנים בדבריכם שהי' חזקה טובה ולא אפיל מדבריכם ארצה והפצירו ליתן להם עכ"פ מכתב לכבודם לא יכולתי השיב פניהם אך ידעתי כי לא יהי' לפחיתות ח"ו לכם כי הכל רואין שחזקתי דבריכם בחתימתי על הפס"ד והנה בגוף הדבר ידע מעכ"ת כי כל הפלפול הוא למותר ואינו רק ללומדים תורגים אשר לא בתבונה יחפצו רק בהתגלות לבם אבל האמת ידוע לבר בי רב דחד יומא שעפ"י דין הש"ס אין לאוראנדי שום חזקה ומבואר הדבר היטב בתשו' מ"ב [סי' כ"ז] ומי שרוצה לדמות זה להאי מעשה דמ"ב שפסקו עם העכו"ם משקר לעצמו כי הלא כפל והשליש כמה פעמים שם שידוע לכל כי אם לא הי' השוכר השני הי' האוראנדי בא לשוכר הראשון ע"י תחבולותיו שעשה ולכן דומה למצודת דגים שמבואר שם דהוי פסקא לחיותא אם אומנתו בכך וא"כ בנ"ד שהדבר בהיפוך שידוע לכל שגם אם לא באו השוכרים השניים הי' ר"מ שוכרו או ר' גומפיל כי הקומיסער חזר בפירוש ובודאי ידוע לכל בזמנים הללו שכיחי אנשים מישראל וזולתם אשר היו שוכרים ולכן בודאי ל"ד לדינא דמ"ב ואין להוציא מהמוחזק אם הי' הדבר בספק מכ"ש שבודאי ל"ד כלל כנ"ל וגם אפילו אם הי' ממש המעשה דמ"ב הלא ידוע שכל דברי המ"ב הוא עפ"י תירוץ התוס' שלו אומנתו בכך ופסקי לחיותי', וא"כ האיך יעלה ע"ד אדם לומר דאם שנים או שלשה אומנים עוסקים באומנות המושכר משר והלך א' ברמי' לרמות להשר ושוכרו לבדו שיפסקו על השני הבא לשוכרו לעצמו שלא יוכל להוציא מפיו בלעו הכי נימא לי' שיופסק חיותו ולא של חבירו הכי דם חבירו סומק טפי אמנם כ"ז אם הי' הדין שוה לדין מ"ב אבל האמת עד לעצמו שאין דומה כלל למ"ב ובעה"ר נסתמה החכמה וד"ל ואין כאן רק תקנה ולכן שפיר נפלאתי מה זו חזקה מה ששכרה ר"ד והשיג גבול בני העיר ומ"ש מע"כ שהי' עפ"י ב"ד ר"ד בעצמו העיד וגם שני הצדדים שר"ד לא עשה עפ"י ב"ד ואם אח"כ קצתם הושוו עם ר"ד מקצתם לא רצו בזה הפשר ואם מפני שלא תבעו לב"ד הם אומרים שצעקו בפני כל האסיפה ואין שומע ובפרט וכי מחאה לא שייכה במקום שיש ב"ד ישתקע הדבר ורק כיון שמיחו ואמרו שלא ניחא לי' מה ששכר ר"ד לא אבדו חזקתם בשביל ר"ד וגם מה ששכר אח"כ ר' אבוש ידוע לכל אלמותו וא"צ להאריך בדבר אמת ומי ירצה להיות שותף עם גבר אלם ומה שהחזיקו השוכרים בודאי הי' שלא ברשות ב"ד כדברי עצמם ובפרט שהדבר ידוע לזה מכמה פעמים שהעידו לפני שאצליכם החזקה היא ג' שנים וא"כ בתוך ג' שנים בודאי הי' רשות לשוכרה וביותר אתמה כיון ששני הצדדים הודו מפי עצמם שאין כוונתם רק לטובת בני העיר ומי שירצה יוכל להיות שותף והשוכרים השניים ג"כ מרוצים לטובת כל מי שירצה א"כ אין כאן פיסוק חיותו ולא תקנה כי מה נ"מ הדבר יתנהג עפ"י ב"ד ואם שאמרו שהוציאו יותר מכדי הצורך בהוצאות כבר אמרתי לכם בזה לפסוק כפי מנהג מקומכם בזה בחזקות. כללו של דבר האמת עד לעצמו שלא דברתם נכונה והיודע מחשבות יודע האמת כי מחמת איזה פני' נסתרה האמת וידעתי כי אם תכתבו להלומדים החורגים יפלפלו בדברי פלסתר לא לאמתו אך יהא להם מה כו' ואני פי מלך אשמור להורות לכם לאמתו לפע"ד בלא שום נטי' ואתם הטוב בעיניכם עשו ונא מאד שאל תכתבו עוד בזה להטריחני חנם כי אין כאן מקום לפלפל כי מדינא דש"ס ודאי אין כאן כנ"ל ותקנות לא ילפי מהדדי כמבואר לגבי תקנות חז"ל בב"ב [דקל"א] ומכ"ש תקנות חלוקים בחילוקים שונים עיין בכנה"ג ואין לנו בזה רק מנהג מקומכם ולכן הפלפול למותר ולא יבא מזה חכמה ויראה רק דברי בורות והחכם וגו' והי' שלום ג' מסעי תרי"ט פה מרחץ שיין: