שו״ת דברי חיים – חלק ב – קטע 91

והנה ספק אחד יש עוד בכאן בירושת הבת שמתה אשר אח אחד תובע מחלקה חלק הבית שהי' להקטנה הנ"ל והנה דיין אחד רוצה לומר כיון שהירושה בא מכח שהוריש אותו אביו בקבר א"כ הוי ירושת האב ומזה פטרוה להאלמנה. ובאמת לפע"ד זה אינו דמ"מ בלשון ב"א לא מקרי פטור רק מה שהי' אז של אביו לא מה שירש לאח"כ וזה ברור. ולכן יוכל לתבוע חלקו מחלק בית אחותו הקטנה הנפטרת כ"ז נלפע"ד ברור. והי' שלום כדברי ידידו דבש"ת בלונ"ח יום ה' ער"ח סיון תבר"ך לפ"ק:

סימן לב

שאלה הרב הקדוש א"א מו"ה יודא צבי זלה"ה מסטרעטין נפטר ועלה למרום זה כמה שנים והניח שלשה בנים יראי השם והבכור מילא מקום אביו וישימו המשרה על שכמו להורות לב"י דרכי ה' ובכל הגליל ינהו אחריו בית ישראל ועל פיו יצאו ויבואו וכאשר ישאל בדבר ד' ולכן הי' הוא המושל בבהמ"ד של אביו המנוח זלה"ה בכבוד. והנה נשאר בעזבון הקדוש מהרי"צ זלה"ה מטלטלין ונחלאות ושלחו הג' אחים הנ"ל אחרי רבנים שיעשו חשבון וחלוקה מכל העזבון ולא הי' נגמר בטוב ולא נחתם הפסק והנה נמשך הדבר כך ורק יש צעטיל כמה מגיע מכל אחד מהאחים להעזבון וכמה יתנו להאלמנה אך כ"ז רק בכתב לא חתם אדם. והנה הרב הקדוש מו"ה אברהם ז"ל הוא הבכור להרב הקדוש מהרי"צ הנ"ל רצה לשנות הבהמ"ד ולהגדילו כי רבו בכל יום הבאים לשרת בקדש ולא נתנו אחיו הצעירים הנ"ל כי אמרו שדי להם הבהמ"ד הזה ויש פסק מב"ד הנ"ל שעשו איזה חלוקה ביניהם אך לא נחתם שום אדם ורצה הרב הקדוש מהר"א ז"ל מאחיו הצעירים שיתנו לו לבנות ולקיים כפי הפסק הנכתב בלא חתימה הנ"ל והתרגז עליהם וקם אחיו הצעיר הרב מו"ה ליזר אשר גם הוא הי' אדם גדול וכאשר סוף ימיו גם אליו פנו הרבה מבני ישראל יראי השם ולזה היה קשה בעיניו לעבור רצון אחיו הגדול בעקשות ולהעיז נגדו נתן שטר מתנה לאחיו שנותן לו חלקו בכת"י וחתמו עליו עדים אך שטר הנ"ל נכתב בלשון אני נתתי לאחי חלקי וגם לא הי' כתב בו כתבוהו בשוקא ומקודם נתינת השטר הזה לאחיו הבכור הנ"ל מסר מודעא שהוא אונס ע"ז והנה כשקיבל הרב הקדוש מהר"א את שטר המתנה אמר מעתה לחלק הקרקעות כיון שיש לו שני חלקים וימודו באמת הבנין איזה אנשים חשובים והרב מו"ה ליזר נסע לביתו בהעיר אשר דר שמה ואחיו הרב החסיד מו"ה זנוויל מיחה ואמר שלא יבנו ואינו מתרצה בחלוקה אבל הרב הגדול מהר"א ז"ל לא שעה לדבריו והרס בהמ"ד הישן ובנאהו מחדש והרחיבו בלקחו פלאטץ מערלים ומקאמיסייע והוציא הוצאות לפי דברי בניו ששה אלפים כסף והרב ר' זנוויל הנ"ל צעק ככרוכיא שהמה הרסו עד דירותיו אך לא נשמע צעקתו והרב מהר"א הנ"ל בנה כרצונו והנה לאח"ז נפטר הרב הקדוש מהר"א לעולמו ושבק לן חיים והניח אחריו בנות והשיא אחת מהם לרב ירא השם מו"ה אורי נ"י ובא להחזיק הכל כאשר נהג חותנו זלה"ה והנה הרב ר' ליזר מיחה בו והראה שטר המודעה וגם רצה הוא למלאות מקום אחיו הגדול ולא הניחוהו האלמנה של מהר"א וחתנו לבא לביהמ"ד ונמשך הדבר במחלוקת עד שנפטר גם הרב מו"ה ליזר ונשאר אחריו בן חכם וחסיד מו"ה נחום וקם לבא בדינא עם ירתי הרב מו"ה אברהם ז"ל וגם הרב ר' זנוויל בא בטענה על ירתי אחיו הקדוש מהר"א ז"ל ולהוציא מהם חובות ומטלטלין וגם רוצים שליש בהמ"ד שר"ז מיחה תמיד וטוען שמעולם לא נעשה גמר בהעזבון כי הפשרנים לא יכלו להביא לעמק השוה ולכן עומד כל העזבון בלא חלוקה ולכן רוצה חלקו במטלטלין ושישבעו ירתי אחיו מהר"א ז"ל כי טוען שהמה יודעים הכל היטב ומכחישים במזיד להעלים חלקו וגם בבהמ"ד מגיע לו שליש ומה שהוציא הרב מהר"א בבנותו הי' שלא ברשות גם לא הוציא מכיסו כלום רק מה שנדבו חסידים אהובים תלמידי אביו זלה"ה לצורך בהמ"ד של כל היורשים זה טענות ר"ז ור' נחום בהרב מהר"ל ז"ל טוען כמוהו על הנחלאות וקרקעות של העיבון כי שטר מתנה שנתן אביו בטל מכח שלא נכתב בו כתבוהו בשוקא וגם מחמת המודעה אך על המטלטלים אינו יודע דבר וגם רוצים ליקח המשרה מר' אורי חתן הרב מהר"א ז"ל והרב החסיד ר' אורי טוען שהי' פס"ד מב"ד כמו שהוא נכתב ונתקיים הכתב בע"א וגם טוען שירד ברשות ויש לו חזקה ועל המטלטלין ג"כ הי' פסק ואין מגיע ממנו כלום ועידי המודעא המה נוגעים כי יבוא להם הנאה אם יתבטל המתנה ושטר מתנה כשר לדעתו בלא כתבוהו בשוקא מחמת שהוא הודאה הכל באריכות ור"נ בהרב ר' ליזר ז"ל טוען שכתב המתנה מזויף כי יודע שלא נתן רק רשות לבנות לא יותר זה תוכן הטענות:

תשובה הנה דבר זה נראה בפשיטות דהבתי מדרשים של צדיקי הדור שמיחדים בביתם אין להם דין בהמ"ד להיות עליו קדושת בהכנ"ס שהרי אנו רואים שמשתמשי' בו דברים שאין רשאים להשתמש בבהמ"ד סתם אפי' ע"י תנאי במקומו שעושין סעודות נשואין ושוחקין בשמחת מצוה כנהוג אשר אין רשאין לעשות כן בבהמ"ד אחר וגם ישינים בהרבה ב"מ של צדיקים שינת קבע דאסור עפ"י הדין ועוד כמה תשמישים כידוע אך הטעם דצדיקים בונים רק לשם בית וועד לת"ח להקהל יחד ולשמוח באהבה בכל המצטרך לשמחת מצוה וגם להשתמש לצרכי האורחים בכל מה שיצטרכו ורק שיתפללו בו ג"כ לא שיהי' קדושת ביהכנ"ס עליהם וכן שמעתי בפירוש שצדיק אחד אמר בפירוש בשעת בניית בהמ"ד בביתו אמר בבנותו שמתנה בפירוש שבונה בית ועד אבל לא שיהא קדושת ביהמ"ד עליו ובזה בודאי רשאי להשתמש אפי' בעודו קיים ולא נחרב דלא נקרא עליו מעולם שם קדושת בהכנ"ס ומסתמא כן נוהגים כל הצדיקים ונהי שמקדשים הבית בקדושה היינו כמו שמקדשים כל הבנינים לצרכם כ"א כפי מה דמשער בלבו מקדש לשם מצוה אבל לא לקדושת בית תפלה והוי רק תשמישי מצוה והוי דין תשמישי מצוה דהתפלה הוא טפל ולא חל עליו אפי' קדושה כ"ד כמ"ש הרמב"ן והר"ן ז"ל דזה מקרי רק בונה סתם לצורכו ורק שהצדיק עושה כל צרכיו בקדושה אבל לא נקרא על הבהמ"ד קדושת בהכנ"ס דלא נתיסד כלל לבהכנ"ס ונהי דבפי העולם נקרא מקום קדוש דאפי' במקום שמתפללין דרך ארעי ובתי צדיקים לא בהמ"ד נקרא ג"כ מקום קדוש וגם י"ל דאפי' אם נימא דלו דין בהכנ"ס מ"מ כיון דאדעתא דידי' בא יכול לעשות בו מה שירצה כמבואר בש"ס ורק שכתבו הפוסקים כולם ומביאם המג"א דדוקא רב אשי שהי' מושל בקדושתו ותורתו על כל העולם. לא בזמננו לא מהני אם נתנו אחרי' מעות לזה או אם בני העיר מוחים וכמבואר הכל במג"א וש"ע קנ"ג מ"מ בכמות המנהג בזמן הזה שהצדיק בונה בביתו מקום תפלה ובית ועד והוא מנהיג הבהמ"ד כרצונו כ"ע מודים דאדעתא דידי' נבנה ורשאים לעשות כרצונו וכ"כ המהר"ם [מלובלין] ז"ל [סי' נ"ט] והמ"ב ז"ל [סי' נ"ז] דבימיהם תלוי בדעת מנהיגי המדינה יעו"ש וא"כ זאת ידוע בודאי דהכל תלוי בדעת הצדיק ורשאי הוא לעצמו לעשות בו מה שירצה ואם נימא דאמרינן נתנו מעות לבנותו מ"מ אדעתא דידי' ננהו וכמבואר בתשו' הנ"ל ובפרט שנותנים רק להצדיק כמו שנותנים לו לצורך ביתו ולא נחשב עמו כידוע ולכן מש"ה המנהג שנמכרים בתי צדיקים עם הבהמ"ד ולפ"ד שגם בהמ"ד הקדוש של אדמו"ר רבן של כל ישראל מהר"א מליזענסק זלה"ה נמכר לבעה"ב אחד ולכן בודאי הוא תולה בדעת הצדיק ונמכר ונתן לכל מי שירצה והוי ממונא ממש והנה כיון שהוכחנו דאין על הביהמ"ד הזה קדושת ביהכנ"ס א"כ דינו גם לענין ירושה שעומד ברשות כל היורשים צאו וראו בכל בתי מדרשות של צדיקים שירשו בניהם אחריהם ובחלוקה ושומא דכן הדין אמת והנה ידוע דדבר של אביו קיימו בחזקת כל הבנים כ"ז שלא הי' חלוקה ברורה ורק אם החזיק אח אחד מהני החזקה כמבואר בח"מ [סי' קמ"ט] והנה נחזי אנן במה החזיק א' מהבנים בבהמ"ד הלא כולם התפללו שמה ומה שהרב הקדוש הי' המנהיג שמה ועמד על מקום אביו מהרי"ן ז"ל בודאי זה אינו חזקה בודאי אדם גדול כמוהו אפי' בבהמ"ד של אחרים היו מכבדים אותו כזה וזה אינו חזקה כלל כמבואר למודה על האמת ואם משום שפרץ ובנה כרצונו ע"ז מיחה אחיו הרב ר"ז בפירוש ומה הי' לו עוד לעשות והרב מו"ה ליזר ז"ל לא הי' בעיר אז ושלא במקומו מיחה בפירוש והשטר מתנה שנתן אינו כלום משום שאין כתוב בו כתבוהו בשוקא ובטל לכ"ע במקום שנראה שלא עשה מדעת כמבואר בב"י ובפרט שאנן פסקינן [בסי' רמ"ב] שהיא פסולה לגמרי בלא כתב כתבוהו בשוקא ומטעם שכתב נתתי משמע הודאה זה לא מהני דגם דהודאתו אמת שנתן אפילו בק"ג אם לא אמר שיהי' בפירסום לא מהני א"כ הודאתו לאו כלום כ"ז שלא ידעינן בפירוש שעשה בפירסום פסולה לכל הטעמים שמבואר בר"א ובר"מ ז"ל כידוע ליודעי דין וגם המודעה הוי מודעה מעליא ולכן בודאי יכולין להוציא חלקם בהדאווין שטיב וקריאת דאווין שטיב יוכיח למ"ש לעיל דאינו קדוש בקדושת בהכנ"ס כי מתחלה לא נבנה רק לשימוש ולכן נקרא שטיב ורק מחמת שמתפללין בו ג"כ נקרא לסי' דאווין שטיב אך א"צ לראיות דדברי לעיל אמתים. ושימוש שבמרתף לא ידעתי אי מקרי חזקה במה שנשתמש שימוש ארעי במרתף של חבירו העומד בטל וגם לפעמים גם השותפים השתמשו בו. כלל הדבר שבדאווין שטיב בודאי המה שותפים ביחד אך בהמרתף מסור הדבר לדייני עיר שיבררו אם מקרי זה חזקה השתמשות כזה. ועל הסוכה ג"כ תלוי בראיית דייני העיר כי מבואר בטענות שיש שם מנהגים שלפני החלון הפלאטץ של הבעה"ב ושארי טענות בהסוכה לא יוכל לבאר האמת רק במקומו. ומה שהוציא הרב הקדוש מהר"א ז"ל על הבנין כיון שהי' שלא ברשות א"צ לשלם רק כדין יורד שלא ברשות ודינו פשוט בש"ע ח"מ [סי' שע"ה]. ומה שטענו ירתי האחים שהמתנות נתנו לבנות בה"כ של אביהם הזקן רי"צ ויד כולם שוה בנדבות זה תלוי בדין המבואר בש"ע [סי' קע"ז] גבי אחד מאחין שירד לאומנות המלך וכן אם נתנו לו במתנה דהוא לאמצע אפילו הוא חריף טפי כמבואר בש"ס [ב"ב קמ"ד ע"ב] ובדאווין שטיב לא חלקו עדיין הוי כהשותפות קיימת בהדאווין שטיב דהנדבות לאמצע. אך בזה יש לפקפק ולומר כיון דמאחר דבפי העולם הוחזק הדאווין שטיב לחלקו ושהיא עומדת בחזקת הרב ר"א לחודי' א"כ התנדבו מסתמא ע"ד לחוד אך קשה להוציא מעות כ"א בראי' ברורה. והנה ספ"ד דהדאווין שטיב בחזקת כל האחין והמה חזקת מרא קמא ול"ד להא דתשו' הרשב"א [בב"י ס"ס שי"ב] ומהרשד"ם ז"ל דכאן לא החזיק ברשות כלל ובפרט בדינא דהרשב"א ז"ל גופא אינו מוחלט לכ"ע יעוין במל"מ [פ"ז משכירות]. ובנידון התביעות על המטלטלין פטורי' ירתי הרב הק' מהר"א זולת אם טוענין ברי הרב ר"ז וירתי מהר"ל צריכים שבועה היינו ירתי מהר"א ישבעו שא"י והמשביע יקבל מקודם בחרם. והפוסקים בלא חתימה אינם כלום שידוע שהפשרנים עושים כתב ולהראות להצדדים אם מתרצים בזה ובפטומי מילין לא יוציא קרקע מחזקת מ"ק. וע"ד ירושת הכבוד הנה במחכ"ת הבוררים הרבנים וכי רבני החסידים שליטותם בתורת משרה כמו רב שבנו קודם הלא ידוע שהק' ר"א ואביו הק' זלה"ה לא היו רבנים ורק מחמת גודל קדושתם ויראתם נשמעו דבריהם לכל הגליל וינהו אחריהם ללמוד תורה ויראה מהם גם נתנו להם נדבות לכבד יראי השם כי"ב ושאלו עצות כאשר ישאל איש בד"א כי היו בעלי רה"ק ותפלתם ודיבורם בקדושה עשו פרי ומה נעשה אם הבאים אחריהם אין בהם קדושה זו. מה ירשו לשאול עצה. דעת אין בהם. אם להתפלל מי יודע העולה למעלה לא ידעתי שום צד ירושה בזה. והנה מצינו למופת כגון הרב הקדוש א"א רשכבה"ג מו"ה דוב בער זלה"ה ממעזריטש השאיר הגדולה לתלמידיו הרב הק' מברדיטשוב ומאור עינים ואור המאיר זלה"ה כן רבו הבעש"ט זלה"ה הניח המשרה זו לתלמידיו לא לבנו שהי' קדוש ד' וכן רבינו הקדוש בעהמ"ח נועם אלימלך הניח המשרה לתלמידיו לא לבנו הגם שהיו קדושים למאד כידוע ולכן אין בזה שום ירושה ורק מעשיו יקרבוהו ומעשיו ירחקוהו. ואם לענין עמידת המקום הוא לפי מה שיראו יראי השם החשובים למי ראוי לעמוד במקום גדולים. כ"ז הוא לפי הדין הברור לדעתי השפל אמנם אין בידינו לירד לאמיתו של הלכה בד"מ כמבואר בירושלמי מביאו הב"י בח"מ [סי' כ"ה] ולכן טוב ונכון מאד שהדאווין שטיב יהא בחזקת ירתי מהר"א וכנגד זה יפייסו בחלק הראוי לר"ז ולירתי מהר"ל ז"ל והכבוד והנהגת הבהמ"ד יהי' לפי שיסכימו צדיקי הדור הסמוכים והיה שלום:

סימן לג

רב שלום וברכה למחו' ש"ב הרב המאה"ג החסיד המפורסם בו"ק חו"פ בש"ק מו"ה יחיאל נ"י האבד"ק קאלבסוב.

הגיעני מכתבו היקר מאז כי ת"ל הונח לו מעט מחליו ונתתי שבח להש"י וית' על העבר ואבקש על התמדת בריאתו לעולם כמקדם ויחדש ימי עלומיו בנחת וכל טוב אולם לא ניתן הפנאי להשיבו כי כעת מוטרד אני מאד ובריאתי אין אתי כימי נעורי ולכן לא יכולתי להשיבו. והנה עתה באתי להשיבו בעיקר השאלה של השוכר בית מאשה חמסנית. הנה באמת לכאורה הי' מקום לחייב דהא חסרה מה בבית וכה"ג חייב אפי' בחצר דלא קיימא לאגרא [כמבואר בשס"ג ס"ד] וא"ל דזה לא מקרי חסרה דהא אם עכו"ם היו דרים גם המה יחסרהו אך באמת אין זה סברא דכל הטעם שהיו עכו"ם דרים בה הוא רק דמקרי לא חסר מדירת הבית והוי לא קיימא לאגרא דבלא"ה היו עכו"ם דרים בה אבל מה שמחסר מגוף הבית אטו אם אחד גנב דבר שגם בלתו הי' נגנב הוא פטור דמ"מ הוא גזלו וקיי"ל (באנטורי) [באוונכרי] דגזלי ארעתא דישראל ומקרי גזלן אפילו אם גם זולתו הי' העכו"ם גוזלו ובחי' בארתי כעין זה לתרץ קו' השער אפרים שם אך עכ"פ ודאי גזלן מקרי ולכן בחסר מן הבית שוב מגלגלין עליו הכל (והמרדכי [מובא ברמ"א שם ס"י] איירי בלא חסרו) אך גם בזה עדיין הרבה דיעות אם מגלגלין עליו הכל וקשה להוציא מעות. שוב לא ידעתי וכי בשביל שלא ירדה לדין ישראל מקרי גזלנות בודאי הלא יוכל להיות שעפ"י דתה"ק הדין עמה מי יודע מה טענות יש לה כי אולי כל הבית משועבד לה והגם כי לפי הנראה שבגזל מחזקת מ"מ קשה להוציא מן הקונה או השוכר ממנה. אך כ"ז עד עתה אבל מכאן ואילך מוטל על הב"ד להתרות בשוכרים ובכל העדה ששום אדם לא ישכור ממנה ותיכף אחר הזמן שנותנים לשוכר בית כמבואר בש"ע [שי"ב] מחויב הדר שם לצאת ואם ישכירו לעכו"ם יד ישראל לא תהא בו:

ובנדון הס"ת שנגנב אין שום חטא לשום אדם ובפרט כי לפי הנראה אשר ח"ו לא הי' הבזיון כ"כ ואלה האנשים המוצאים אותה למה יהיו הם חייבים דבר ועל הגבאי שפשע ולא סגר שערי בהכ"נ עליו מוטל להתענות איזה ימים או לפדות בממון כפי ערכו את כ"ז ראיתי להודיע לפי מיעוט שכלי וד' ינחני בדרך אמת וישלח עזרו מקודש לכ"ת וישוב לאיתנו ואודות הס"ת אשר כתבה החמסנית עפ"י דין מותר דכבר קנתה בשינוי ויאוש אך לענין הברכה יש לכאורה להחמיר כמבואר במג"א [סי' תרמ"ט] מ"מ י"ל דזה הי' ממה שמגיע לכתובתה דחזקה דלא שביק היתרא וכמבואר באה"ע הל' כתובות ויש לעיין בזה גבי אין (לוקחין) [פורעין] מתיבת המוכסין [ב"ק קי"ג] אך לענין ספק ברכות ובדרבנן יש להקל כנלע"ד. אך ראוי להחמיר שלא לקרות בס"ת שלה כדי שלא יוסיפו בני עולה לעשות כזה ויטילו עוד מום בקדשים לאמר כי המה מקדישים קדש כנלע"ד והי' שלום וביתו שלום כנפש ידידו ש"ב ומחו':

סימן לד

להרבני כו'.

אודות מעות שנקנס אחד ליתן לעניי ישראל עפ"י ערכאות ורוצה לעשות ערמה ולהכחיש בפני הערכאות ושיתן המעות בחזרה לבעל הממון הנה בתשו' רשב"א תרי"ב מבואר כה"ג דהמלך גזר ליתן לזה הקנס הוי דד"מ ומחויב ליתן לזה שצוה המלך אולם בזה י"ל טענה אולי אם עשה רעקורז הי' פטור וכמבואר בתשו' בן לב ז"ל יעו"ש [ס' רביעי סי"ח] דלא דחה הטענה זו רק ממ"נ מי ימחה בידו שלא יעשה רעקורז ואם עשה ולא נענה פשיטא דדמ"ד יעו"ש וא"כ בנ"ד י"ל דילמא אם יעשה רעקורז הוי פטור ומה שלא עשה הוא משום הבטחה שהבטיחו רה"ק להחזיר לו ועכ"פ הוי ס"ד ואין מוציאין מיד המוחזק:

סימן לה

למחו' הרב הה"ג החריף המפורסם בש"ק שלשלת היוחסין כש"ת מו"ה מאיר הורוויץ נ"י האבד"ק דזיקוב יע"א:

בנו החריף הוא חתן בתי תחי' הגיד לי אשר בקהלתם החליטו שבאוראנדי של עיר לא שייך חזקה ומותר לכל לשוכרו ואני לא כן קבלתי מגאונים שהי' לפנינו ובפירוש אמר לי הרב הגאון דק' וישניצא שמקילים להם בע"ב לשכור אוראנדי על ליצטאציע שבעיר ותולים בדברי תשובת הב"ח ז"ל [סי' ס"א] שאמר הטעם דיש לו חובות ושארי ענינים מש"ה תקנו שלא לשוכרו שום אדם אבל באוראנדי שידוע שעושים ליצטאציע והרבה קופצים בין ישראל בין זולת לכן לא שייך התקנה ואמר כי כ"ז בליצטאציע אבל אם יש לאיזה אדם חזקה באוראנדי בעיר וכמעט שלא ישכרו אחר אם יהודים לא יערערו בדבר וגם היושב בה מקודם עושה חובות ושארי ענינים כי לא יעלה על לב האדם שיקחנו ממנו ובודאי ישבור כחרס אם יקחו ממנו האוראנדי כאשר עיני כל רואות בודאי התקנה קבוע וקיימא שאסור להשיג גבול הראשון וכן מבואר בתשו' מהר"מ לובלין ז"ל [סי' ס"ב] שגם באוראנדי של עיר שייך התקנה של חזקה יעו"ש שמחמיר מאד אפילו אם ידוע שהשר יחזיקנו ע"ע או יושיב ערל בתוכו אעפי"כ אסור בלא פיוס להראשון בממון וע"פ ב"ד באוראנדי של עיר וידוע שמהר"ם מלובלין הי' הרב דגליל שלנו ומי יוכל לשנות דבריו אחר פטירתו ולהורות במקומו שלא כדבריו והב"ח כשכתב זאת התשובה הי' במדינת ליטא ומי יודע מתקנה שהי' שם ואין למדין תקנה מתקנה כמבואר במהרי"ו ז"ל בתשובה אך באמת גם הב"ח ז"ל לא אמר רק על טשאפאווא שהיא רק לשלם הקצבה כמו פאכטר כידוע דכ"כ בהדיא בתשובה הקודמת דבעיר יש חזקה לאוראנדי גם היום (לענין הטשאפאווא) [ורק נגד רבים שהיא פרנסת בני העיר אין תקנת חזקה] משא"כ האוראנדי ליחיד נגד יחיד שהוא בידו ליתן שענק למי שירצה ולמחות ביד מי שירצה ויוכל למסור בעד איזה סך שרוצה בודאי גם הב"ח ז"ל אוסר אפילו באוראנדי של עיר כמבואר בדבריו בהדיא וגם בלא"ה עיירות קטנות ששוכרים האוראנדי עם בתים ושדות כנהוג אין שום חילוק בינו לכפר וידעתי מעשה אשר מחותני הגאון דק' וישניצא החרים לאחד שהשיג גבול באוראנדי של עיר וענשו במיתה משונה ל"ע וכן הי' גם לאחד שהי' נקרא בשמו פרץ רדף אותו בחרם על כזה ולכן בודאי אסור להשיג גבול אוראנדי של עיר א"ל שהוא תמיד על ליצטאציע ואין סמיכות דעת ובאמת גם ע"ז יש לעיין טובא טרם שנתיר דמדברי הר"מ ז"ל מלובלין משמע שאסור בכל ענין וגם אם אפילו הי' היתר אסור לגלות דבר זה שהוא גורם הפסד רב ממון ישראל בידי כו' וכמה מכשולות באו מזה כאשר עינינו רואות שהמשיג גבול רעהו היוצא מהאוראנדי נשבר כחרס ובעוה"ר רבים מגדולי דורנו פרצו בתקנה זו וראיתי מגאון דורנו שהשיב בתשובה שלאלמנה עם יתומים קטנים מותר להשיג גבול דע"ז לא הי' דעת המשכיר ומביא ראי' מדברי הש"ך ז"ל בהל' שותפים גבי שותפי' באורנדי שמת אחד מהם וזה לצחוק בעיני כל אך בני הבליעל תפסו זאת לחלוטין לעשות כאות נפשם הבליעל בהיתר גם ראיתי פסק מרב אחד שדחה כח החזקה מחמת שרצה הנחה מהפריץ כנהוג עתה לעשות הנחה באוראנדיס והמבוהל הלז דימה זה למה שמבואר בכה"ג בחזקת הבתים במדינתם ולא הבין הסכל הזה דאי מדמין תקנה לתקנה ובכה"ג מביא הרבה תקנות הסותרות שבעיר זו נהגו כן ובעיר זו כן ובכה"ג גופא מביא תקנת הרממ"ל ז"ל שכתבתי ולכן אין למדין כלל מעיר לעיר ומתקנה לתקנה ובאמת גם במדינתינו אופן התקנות אינם דומים מעיר לעיר ומגליל לגליל וכשבאתי שאלתי מהב"ד האיך נוהגין בחזקות והשיבו לי שמנהגם משהחזיק בה הוי חזקה ואם עומדת האוראנדי פנוי' שנה אחת בטל החזקה ובק' וישניצא ראיתי שמנהגם שלא נתחזק החזקה טרם יושב בה המחזיק ג' שנים וגם ביטולה היא בג' שנים ולכן כשבא לפני ד"ת כזה אני חוקר אחר מנהג אותו הגליל והנה זה פשוט בכל גלילותינו שגם באוראנדי דעיר יש חזקה בודאי אין לשנות את כ"ז רציתי לכתוב לכ"ת תיכף בשמעי זאת מבנו הרב החריף נ"י רק הייתי מוטרד מאד כידוע לכבודו הר' ועתה לעת הפנאי אמרתי להודיעו מה שקבלתי מרבותי ומעכ"ת בחכמתו יעשה כאשר ישר בעיניו: