שו״ת דברי חיים – חלק ב – קטע 84

בעזר השי"ת נשלם חלק אבן העזר. חו"מ

סימן א

לידידי הרב המאה"ג החריף ובקי כש"ת מו"ה יעקל נ"י מנארליץ ולהרב המאה"ג מו"ה חיים נ"י:

שאלתם אם התובע שתבע משותפו מעות ושותפו טוען שנפסד עוד יותר ואדרבא הוא מחויב לשלם לו להפסד וכשראה התובע שעפ"י דתה"ק לא יזכה הלך לערכאות וחברו הוציא עליו הוצאות וכשראה שאינו זוכה בערכאות חזר לב"ד לפסוק לו כדתה"ק וחבירו משיב לו שישלם לו הוצאות בודאי הדין עמו שצריך לשלם מקודם היזיקו כדין הידוע ואח"כ יזקק להשיב על טענתו [ע' סי' כ"ו ס"א] ומה שחבירו טוען שיש [לו כנגדו כדי הפסדו] בידו הנה אם כבר נפסק הדין שפטור מחבירו בשבועה א"כ איך בשבועה יוכל לפטרו מתשלומי ממון שנתחייב כבר כי קיי"ל דלאחר שנפסק הדין קם דינא ואפילו אם עדיין לא נפסק לא יוכל לתפוס בעדים ולומר שינכה זה על דמיו שנתן לשותפות ואח"כ לא יהא חבירו נאמן בשבועה ליקח מביתו דמעולם לא שמענו ששותף שהפסיד עם חבירו בתוך השותפות יוכל לתפוס בעדים ולומר זה ינוכה ממה שלקחת לשותפות ושוב לא תהא נאמן בשבועה לא מוזכר זה בשום ספר וח"ו לא יעלה זאת ע"ד אדם ובפרט שהזיקו בבירור אינו נזקק להזדקק עמו עד שישלם לו הסרבן מקודם וזה ברור וא"צ עיון כלל:

שוב הקשה אדברי רש"י ז"ל חולין [ע"ה] שפי' הטעם דבן פקועה שבא על בהמה שאין לו תקנה משום שסימן אחד כשחוט והוי שיהוי בין סימן לסימן והקשה מעכ"ת דהא חזינן בחצי קנה פגום דמותר אם ברי לו שלא נגע בוושט משום דלא נטרפה וכשר בשחט עוד משהו דהוי כרוב וא"כ כאן בב"פ דלא הוי (רק) טריפה [דהא אין בו שום טריפות בעצם וע' בב"ח סי' י"ד ואפי' לט"ז וש"ך שם דפליגי וס"ל דשם טריפות עליו לענין חלבה הוא רק דהוא טריפה משום דל"מ בו שחיטה משום שהי' אבל על עיקר האי' למה יהי' שהי' שפיר קשה דלא טריפה הוא בעצם עכ"ה] למה יהי' השיהוי טריפה והנה בחפזי לא ידעתי מי הגיד לו זה דטעם השהי' הוא משום שנטרף במשהו הראשון אבל בב"פ דאינו טריפה שהי' כשר הא רש"י ז"ל ס"ל דשהי' במיעוט בתרא טריפה דאז לא שייך שום טריפות ורק הל"מ דשהי' טריפה כן ה"נ שהי' טריפה ומה שהקשה דא"כ בחצי קנה פגום נמי למה כשר הא עכ"פ הוי שהי' בשחיטה זה ליתא דחצי קנה פגום לא הוי כשחיטה כלל כיון דכשר וחי' לא הוי שחיטה ואינו נכנס בגדר שהי' לשיטת רש"י ז"ל משא"כ שחיטת האם הוי שחיטה ממש ושפיר הוי שהי' ויותר מזה אסבר לן מרן הת"ש כ"ג ס"ק טי"ת יעו"ש להדיא כדברי ומה שרצה כ"ת לומר דכאן כבר נטרפה בתחלת שחיטת הוושט דהשאר אינו עומד לשחוט [דהוי כשחוט ול"ד לכל שחיטה דשחיטה א' היא] ואני בחפזי לא ידעתי מה שח דממ"נ אם סימן אחד דוקא הוא כשחוט כמו שפירש"י ז"ל [הנ"ל] א"כ בין הוא הקנה שלא נשחט או הוושט לא יאסור בו שהי' לדברי מעכ"ת דבקנה כשר עד רובא ובוושט אם לא נשחט א"כ צריך לשחיטה כל הוושט והוי בי' דרך שחיטה [כמו כל שחיטה דעלמא] ואם ירצה לפרש דשני סימנין חצי' כשחוט א"כ בקנה ודאי כשר ואך גם בוושט לא שייך ניקב הוושט דכיון דכבר נחתך החצי ממש תיכף במקצת הראשון שישחוט יהי' רוב ויהי' השחיטה כשרה דא"צ לשחוט דוקא במקום אחד רק אם רובא נחתך וה"נ במשהו הראשון שיחתוך עתה יהי' כשר אם הי' השהי' כשר ואם יאמר מעכ"ת דדלמא רובא הראשון במקום ששוחט עתה הוא נשחט [כבר חצי'] וחצי' השני' לא נשחט א"כ כיון דהוי כשחוט לא איכפת לן בנקיבתו כמבואר בכל הפוסקים ואולי מחמת טרדותי לא עיינתי היטב כי נפלאתי עליו שיאמר דבר כזה ואעפ"י שמדברי רש"י ז"ל נראה דבעינן רוב הנראה לעינים בזה הוי הרוב נראה לעין דכבר חצי שחוט ומשהו הראשון תיכף נראה כידוע בחוש והי' שלום כדברי וכו':

סימן ב

להרב המאה"ג כו' מו"ה יוסף משה נ"י ראבד"ק פרעמיסלא:

הגיעני מכתבו ונפלאתי על מה שלא הזהיר להאיש שלא יזיק לחבירו ע"י עכו"ם ממקום אחר לא מצד החוב המגיע לו הלא מבואר בכה"ג [סי' כ"ו] בשם גדולי אחרונים שאסור על המסרב בד"י לבא להפסיד לו ע"י עכו"ם ממקום אחר זולת אותה התביעה שסירב עליו גם מה שנסתפקתם אם פוסקים תקנת ארצות דבר פשוט דתקנת ארצות ככל תקנת חכמים ואסור לנו לעבור עליהם ח"ו והעובר נקרא רשע ורק מנהג אצלינו דאם הבע"ד רוצים לציית ולעשות הכל כתקנות בורח לקבוץ כל מה שיש תח"י וכל מה שהוציא ישא [ע' בעט"צ מתקנת בורח] בתוך י"ב שבועות ושארי אופנים המבוארים שם אז בודאי פסקינן כתיקון הנ"ל אולם הבע"ד אלמים וכ"א תופס מה שיוכל ומפשר כפי מה שיוכל סך פ' ופ' נוטל כך פרצענט והלוה מבזבז כרצונו בכה"ג כיון שאין רצונם בתק"ח בודאי לא פליגינן לעשות בתקנה מה שנראה בעיני הבע"ד ומה שלא ירצה יתפוס כרצונו וע"ז ודאי לא הי' דעת המתקנים וכ"א מציל לעצמו וגם מה שנמחל ללוה מחל כיון שאין רוצין כולם בתקנה ואפי' אם יש בין בעה"ח שרוצים בתקנה מ"מ כיון שהבני בליעל אינם רוצים כ"א מציל לעצמו ואפי' הלוה מה שנמחל לו נמחל כיון שמציל כ"א לעצמו בד"א או עפ"י ב"י רק שלא כתקנת ה"א הנ"ל גם כח הלוה לא דיינינן בתקנה רק בדין תורה ממש ומה שנמחל לו מחול וז"ב והי' שלום:

סימן ג

לכבוד ידידי מחו' הרב הגאון הגדול החסיד המפורסם ירא ה' כו' מו"ה בנימן זאב נ"י האבד"ק זמיגראד יע"א:

שאלה באחד שבא לדין עם אחותו שאחותו ובעלה טענו שהי' להם שטר שלם זכר ולכן רצו ליקח חצי מעזבון אביהם עוד איזה טענות של הבל טענו לפני הב"ד ופסקו שאין בדבריהם ממש והאח יקח כל הירושה והנה האשה אמרה שלא תציית לזה בשום אופן והוכרח האח להתפשר עם אחותו ואח"כ נחלית האשה ולקחה התכשיטין שלה ונתנה לאחי' הנ"ל שיהי' בידו בשביל בני' אחר פטירתה ולקח האח התכשיטין והנה לאחר פטירת האשה תבע הבעל להשליש היינו האח הנ"ל שיחזיר התכשיטין עבור היתומים הנ"ל וטוען השליש אחי אשה הנ"ל שתופש המטלטלין התכשיטין בעבור מעות הפשר שנתן מעות לבעל האשה והאשה בכדי באונס שאמרה שתלך לערכאות ולכן תפס התכשיטין:

תשובה הנה הד"ק האריך אי פשרה דינו כמכר והנה באמת בכיוצא בזה יש הרבה שיטות בפוסקים וקשה להוציא מן המוחזק אולם הלא פשוט הדין מבואר בסי' פ"ג ס"ב וז"ל הרמ"א שם וכן אם שלח עם המלוה מעות לאחרים וקבלם בשתיקה יכול לומר אח"כ אקבלם לעצמי ומה ששתקתי כדי שתתן לי המעות עכ"ל וכתב הש"ך ז"ל דגם בעדים יכול לומר על חובי תפסתי ובאו"ת משיג עליו דאם אין לו מיגו א"נ ורק שלא בעדים יש לו מיגו אז יוכל לומר על חובי קבלתים וכן הביא האו"ת דעת הגאונים דבעדים אי"ל לדידי תפסתי ובקצות כתב דבזכי' דאמר לשון זכות א"נ לומר לעצמי תפסתי והנה בכאן אמרה להאת שישמרם להיתומים הוי ממש כזכי בירושה ובכה"ג א"נ לומר אני זכיתי בו ומה שהקשה בנתיבות דכאן נאמן משום שזה צריך לשתוק לקבל מעותיו ובאמת דבריי אינם מובנים דהרי מבואר בהדי' [בסי' ק"צ ס"ו] במכר קרקע לחבירו ואמר אח"כ שתופס הכסף בשביל חוב שעליו המכר קיים הרי דהמכר קיים עכ"פ ולא יכול לבטלו ולומר שכוונתו הי' בשביל מעות לתפוס א"ו שזה אינו ועיקר הטעם שזה אינו נאמן לבטל דיבורו בפירוש נגד מעשה ודברים שבלב אינם דברים אם יש עדים (שנעשה) ששלחו ע"י מעות א"נ שקבלם על חובו ובשלמא באין עדים הוי רק כדברים שבלב כיון שאין עדים שומעים ויכול לחזור לתופסם במיגו שלא קיבל כלום בשביל חבירו אבל בעדים ודאי לא נאמן מה שאמר בלבו שתפסם בחובו ועיין בנ"מ פ"ה שנתעורר הוא גופו בזה. אך לכאורה י"ל שתופס וגובה חובו ממתנות ש"מ דכן משמע דבמשכ"מ יוכל לגבות ובסמ"ע רנ"ב ס"ק א' כתב שם וז"ל אפי' לכתובות ב"ד פי' אבל לעיקר כתובות אשה א"צ לה"ט שמשכ"מ אינו קונה כ"א עד אחר מיתה כי אף שיקנה מחיים הלא האשה טורפה בשטר כתובתה המוקדם אפי' ממשועבדים מזמן כתובתה דא"ל דמיירי במטלטלין דאין בהם דין קדימה דא"כ אף כתובת ב"ד אינו גובה ממתנת ש"מ כיון שקדם וגבה עכ"ל ובנה"מ כתב שלא הבין מה דין קדימה שייך לכאן ובאמת לפע"ד אין כוונת הסמ"ע קדימה זמנית לגבות ורק כוונתו כיון שיצא מתח"י העזבון ובא ליד מקבל שוב א"י לחזור בו והנה בנה"מ מחלק שם בין היכי שצוה ליתנו תיכף ובין היכי שלא צוה ליתן רק לאחר זמן ולדבריו בנ"ד כיון שלא צוה ליתן תיכף יוכל לגבות ממש"מ אך בנ"ד כ"ע מודים דהא נצ"ב הבעל יורש ומוציא מיד לקוחות והלכך המתנה היא מבעלה ואצל הבעל הוי מתנת בריא ופשיטא שאין גובה מהקטנים במה שזכה בשבילם כן נ"ל אמת להלכה בפרט כי עפ"י רוב השיטות אינו יכול לחזור ולתבוע מה שנתפשר בטוב מכמה טעמים שכתב מעכ"ת ובפרט שכן נהגין כ"ע שמפשרין בזה והוא כהיתר בעיני העולם בעד שכר אמירה וחתימה ולכן אם יש עדים או מפורסם הדבר שאין לו מיגו כמו בעובדא דרבה בר שרשום [ב"ב ל"ב] בודאי צריך להחזיר והי' שלום:

סימן ד

למחו' הרב הה"ג החריף ובקי החסיד המפורסם ע"ה פ"ה בו"ק כש"ת מו"ה ארי' ליבוש נ"י האבד"ק מאשציסק יצ"ו:

אודות השאלה הנה הע"א אינו נאמן כיון שהכחישו בראשונה וגם כי הוא נוגע בדבר דאל"כ נימא גבי א"י אם הלויתני וחבירו טען ברי נימא הרי ע"א על גזל ע"ד שהקשה מהר"י באסאן א"ו שנוגע אין לו שום דין עד כלל ובפרט שהכחישו בתחלה וכ"מ בהדי' ברמב"ם הל' נזירות גבי ע"א שאמר נדרת בנזיר אם מכחישו א"נ משמע אפילו אם עתה נולד ספק להנזיר וגם בירו' מבואר בהדי' דאינו לוקה רק כשהתחיל לנהוג נזירות. והנה מחמת הספק לחוד בלא העדות וודאי בספק בת"כ דלהרבה שיטות אינו כלל שבועה [ע' ב"י יו"ד סי' רל"ט] ואפילו לר"ת ז"ל דמחמיר בת"כ מ"מ הוי ס"ס וכעין זה מבואר בס' בעי חיי לכנה"ג אך ליתר שאת יוכל להתיר אפילו שלא מדעתו כיון דהוי לדבר מצוה והוא כמעט פ"נ לפי מכתבו דמר ולכן סמכינן אהתוס' שמתירין כמבואר בהג"ה רכ"ח [סכ"ו] ובפרט דשותפים שנשבעו זל"ז הגם דמהרי"ק ז"ל ס"ל דהוי קבלת טובה בס' משפטי שמואל חולק עליו לומר דזה לא הוי קיבל טובה כמבואר בכה"ג רכ"ח סי' ל"ט בשיורי כה"ג ובצירוף עוד סברא ודאי סמכינן אדברי התוס' ז"ל כמבואר בט"ז ז"ל ולכן נכון הדבר להתיר ע"י ג' אנשים להודיע להשוכרים הראשונים דיש ג' ספיקות א' אם נתן כלל ת"כ שנית אם הוי זה קבלת טובה בשותפים ג' אם ת"כ הוי כשבועה ד' שיטת התוס' דלצ"מ אפילו בקיבל טובה ולכן בודאי מותר ע"י התרה. ומה שמסופק כ"ת אם נתחייב מכח שעבוד הנה בס' מחנה אפרים בה"ש [סי' י"ח] מבואר גבי סרסור שאמר הכבד ושב דא"צ לתת לו שכרו מכמה טעמים מכ"ש בנ"ד שעדיין לא התחיל כלום ולרוב שיטות הפוסקים יכולין שותפין לחזור על להבא שלא בקנין ומכ"ש בכה"ג שלא ע"י מעשה אין כלל אפילו בקנין הוי קנין דברים וק"ל והי' שלום כדברי כו':

סימן ה

להרב המאה"ג החסיד המפורסם שלשלת היוחסין ב"ק חו"מ בש"ק כקש"ת מו"ה יודא נ"י האבד"ק מעליץ:

בנידון השאלה באחד שנתן קנין בערכאות על ביתו והוא למשכון שישלם ההלואה ונגלה לכל וכעת טוען (הנותן) [המלוה] שלא נפרע והלוה טוען שכבר סילק הכל ורוצה שיחזרו לו כתב הקנין וכנראה מדברי השאלה שהמנהג כן במקומכם שנותנין כתב כזה למשכון ופורעין וחוזרין ולוין ע"ז והכתב נשאר תמיד ביד (הנותן) [המלוה] וא"כ ודאי שנאמן לומר פרעתי שכלל בזה בכת"י שאזלינן בתר מנהג הסוחרים במקום זה אם המנהג שנותנין הכתב טרם שמקבלין מעות נאמן הלוה לומר אמנה הוא ולא קבלתי עדיין וכן לענין פרעתי תלי' במנהג מקומות דלא שייך שטרך בידי מאי בעי כאן שמנהג שמאמינים זה לזה וכ"מ בתשו' מהרשד"ם ז"ל סי' ס"ה ומביאו כנה"ג בח"מ ס"ט ולכן בודאי נאמן הלוה לומר פרעתי ותו לא מידי והי' שלום:

סימן ו

להרב כו' האבד"ק בלאזוב יע"ה:

שאלה איש אחד נעשה ב"ח ונעשה בו משפט כתוב עפ"י ערכאות והושיבו אותו בבית האסורים כמנהג והנה הלך אחד מסוחרים איש מבני ישראל ולקח וועקסיל מיד ב"ח נכרי בזול הרבה מאד ותבע את היושב בבית האסורים אלף כסף כפי הנכתב בוועקסיל ונתן היושב במאסר הרשאה לאשתעי דינא בהדי הקונה הנ"ל כי למה יארוב לדמו חנם ואם אולי ימצא איזה דבר תח"י אשר הנכרי לא השיגו ולמה יחבלנו הוא ממנו:

תשובה מקודם נחקורה אם עשה איסור זה הקונה הנה לפי המבואר ברמ"א ז"ל סי' שפ"ח [סי"ג] וז"ל מי שרוצה לברוח ולא לשלם לעכו"ם מה שחייב ואחר גילה הדבר אין לו דין מוסר וכו' מ"מ ברעה עשה דהוי כמשיב אבידה לעכו"ם כו' הרי שאסור לגלות מצפון הבורח ובודאי אין לקנות הוועקסיל שלו וליתן לעכו"ם מעות על חנם ולגבות מיהודי מעסקיו הנטמנים מעין העכו"ם הך אמת שבהגהות של באר הגולה [שם] כתב לתמוה על רמ"א ז"ל וכתב אדרבה מצוה לגלות את הבורח מפני קידוש השם יעו"ש וכן כיוצא בזה כתב בשיטה מקובצת ב"ק [סוף דקי"ג] בשם הרשב"א ז"ל אך לדעתי דדבריהם הוא רק באם ח"ו יהי' ח"ה ולכן מותר לגלות כמ"ש בבה"ג אבל בכמו נ"ד שאם לא יגלה ליכא כלל ח"ה דדבר הנהוג הוא בעתים הללו מחמת צוק העתים הרבה נתרוששו ונעשו ב"ח ואדרבה אם יגולה שיש לו ממון יהי' ח"ה גדול יותר כמ"ש כנה"ג לכן בודאי אסור לגלות להעכו"ם כי בורח הוא והיכן הטמין מעותיו למוסרו ביד עכו"ם וכדומה [וממילא] אסור לקנות מעכו"ם כדי שיגבה העכו"ם ממעות הנטמן ולפ"ד מהרש"ל ז"ל בהפקעת הלואה בדרך דליכא ח"ה אסור להעיד בערכאות ומשמתין את המעיד כמ"ש הש"ך ז"ל בשמו בסי' כ"ח וז"ל מהרש"ל בב"ק פ"י סי' כ"ג ומש"ה יראה לי דדוקא בסתם הלואה והוא מודה שחייב לעכו"ם וכו' הוא דלא משמתינן לי' אבל הלואה דליכא בי' ח"ה כלל אף שיהודי מודה שהוא חייב אלא שרוצה להרויח הרשות בידו ואם בא זה להעיד עליו משמתינן לי' עכ"ל וכ"כ הכנה"ג הרי דכולם בשיטה אחת דעכ"פ אסור לגלות לעכו"ם במקום דליכא ח"ה ולא יתקדש ע"י עדותו השם כמבואר לעין כל הגם דהתומים הניח בצ"ע לא ידעתי למה וא"כ בנ"ד דמה שנעשה נעשה ולא יתוסף ח"ה אם לא יקנה הוועקסל ולא יתרבה ק"ה ולכן בודאי אסור לקנות הוועקסיל:

והנה לפי מה דס"ל לכמה מאחרונים דאפי' מדרבנן אמרינן אי עביד לא מהני ועיין בבה"ז תמורה [ד"ו ע"א] ובנ"ב מה"ת [חאה"ע סי' קכ"ט] וא"כ לא מהני קנייתו והוי רק פורע חובו דפטור הלוה כידוע. ואין להקשות ע"ז מהא דקיי"ל [בסי' רל"ז] בעני המהפך בחררה דבדיעבד אין מוציאין וקשה לימא כל מילתא דא"ר לא תעביד אי עביד לא מהני דזה ליתא ל"מ לפי' ר"ת ז"ל [בקדושין דנ"ט מובא במחבר שם] דס"ל דלא אסור רק במכירה לא בהפקר ואפילו במכירה יש אופנים שמותר כגון אם הוא דבר שאינו מצוי לקנות כמבואר בשו"ת מ"ב [סי' כ"ז] וא"כ אין איסור במכירה ורק שעשה לחברו עולה אבל במכירה אין שם איסור עלה ולא שייך כ"מ דא"ר ל"ת דבגוף המכירה אין איסור רק שאומרים לו למה תעשה כזה דבר שתוכל למצוא בהיתר אבל בגוף המכירה אין שם איסור ולזה שפיר דברי ר"ת ז"ל [הנ"ל] שהוכיח דין זה דבהפקר ובדבר שאינו מצוי מותר לקנות אחרי שהיפך חברו ולא קשה (קו') על ר"ת ז"ל מה שהקשה הפ"י ז"ל [שם] בקדושין דמה הוכיח ר"ת ז"ל שבהפקר לא שייך דין עני המהפך דלמא גם בהפקר שייך זה ול"ק מב"מ ממה שבמציאה ונפל עליו זכה המחזיק בה דלמא לעולם רשע מקרי המחזיק רק שזכה בה דכן הדין בכל עני המהפך ובא אחר וזכה דאין מוציאין ממנו ורק דמקרי רשע וכיוצא בזה דחה הרמב"ן והריטב"א דברי ר"ת ז"ל ובאמת לפמ"ש א"ש דהנה קשה באמת למה אין מוציאין מהנוטל מעני המהפך נימא כ"מ דא"ר ל"ת אעל"מ אך דלפמ"ש הסמ"ע והש"ך ז"ל [בסי' ר"ח] דדבר שיוכל להיות בהיתר ל"ש כ"מ דא"ר ל"ת והנה אם נימא כסברת ר"ת ז"ל דבהפקר וכיוצא בדבר שאינו מצוי מותר לזכות אחרי המהפך בחררה א"כ כיון דמשכחת בהיתר ל"ש א"ר ל"ת אבל אם לא נימא כחידוש של ר"ת ז"ל ורק דאפילו בכל אופן אסור לזכות בתר המהפך בחררה א"כ לא משכחת בהיתר והוי להיות מוציא מהמחזיק דכ"מ דא"ר ל"ת א"ע ל"מ ולכך חידש ר"ת ז"ל דמשכחת בהיתר ולא מקרי זה דבר שא"ר ל"ת מש"ה א"מ ובאמת גם לרש"י ז"ל וסייעתו איכא אופנים דמהפך בחררה דמותר ולא מקרי א"ר ל"ת דהנה האחרונים נתקשו בדברי הש"ך ז"ל שכתב בח"מ סי' ר"ח וז"ל עיין בסמ"ע עד משא"כ נשבע כו' שא"א בקיום המכר כו' ובהכי ניחא נמי ולא תקשי מהא דאי' במרובה גבי טבח ומכר בשבת דהוי מכירה וכו' דשאני בכל הני כיון דאפשר בהיתר עכ"ל והקשו עליו דהא במקדים תרומה לבכורים ג"כ משכחת בהיתר באם יפריש לאחר מכן וכן בשוחט פסח על חמץ ואעפי"כ הקשו התוס' דנימא כ"מ דא"ר ל"ת ל"מ הא השחיטה משכחת בהיתר ובאמת לפע"ד דברי הש"ך ז"ל נכונים דהוא מחזיק בדברי הסמ"ע ז"ל שכ' להוכיח מהא דריבית דאמרי' בש"ס דהמקח קיים אלמא דלא קנסינן היתרא אטו איסורא ואם מחזיר הריבית שוב ליכא איסורא שלגבי החפץ היתר הוא מש"ה המכר קיים אבל בשבועה דתמיד הוא באיסור לא מהני המכירה וזה כתב הש"ך שפיר דבזה לק"מ מי"ט שהמקח קיים דשם האיסור הוא מה שנעשה מלאכה בי"ט אבל לאחר יו"ט גוף המכירה הוא היתר ולא קנסו היתרא אטו איסורא משא"כ גבי שנשבע שלא ימכור חפץ זה כל יום ויום חל איסור השבועה ואיסורו קיים לכן לא מהני מה שעבר כיון דא"ר ל"ת אבל בשבת וי"ט אחר עשיית המלאכה ליתא לאיסורא לא קנסו היתרא אטו איסורא משא"כ גבי מקדים תרומה לבכורים כ"ז שלא הפריש בכורים בודאי קיים האיסור שרצה להקדים תרומה והוי כהפרשת תרומה בדבר שלא נגמרה מלאכתו כיון דא"ר ל"ת ול"מ מה שעבר והפריש שאפילו לאחר הפרשת בכורים לא יועיל הפרשה ראשונה דהוי כתורם מדבר שלא נגמרה מלאכתו ואיסור קיים תמיד ושפיר קאמר הגמ' דהוי מילתא דלא תעביד וכן גבי פסח אם נשחט שלא כדין הוי כעוקר ולא נשחט תמיד איסורו קיים משא"כ לגבי מכירת שבת ויו"ט דלאחר העברת האיסור אין שום איסור ועיכוב בדבר שהמקח יהי' קיים ומש"ה ל"ש כ"מ דא"ר ל"ת דלא קניס היתרא אטו איסורא: