שו״ת דברי חיים – חלק ב – קטע 79

סימן קסא

להרב הנ"ל שוב פעם שנית.

שאלה אשה ששמה חיה פיגא מעריסה ונשתקע שם פיגא וכולם קורין אותה רק חיה ורק אביה ובני משפחתה שעושין בביהכנ"ס מי שבירך מזכירין שמה חיה פיגא גם בכתובה נכתב חיה פיגא והנה בעלה הלך ממנה למרחק והלך אבי' אחריו עד שנתרצה לשלוח לה גט וטעה המסדר וכתב חייא בב' יודי"ן ואל"ף גם כתב חייא פיגא כי לא ידע המסדר שמה רק מפה אבי' ואבי' סבר שזה עיקר שמה שמעריסה נתן לה ע"כ:

תשובה ידוע דשם הנשתקע אין כותבין בגט אפילו לצרפו לשם הראשון בלשון מתקרי כגון אם שם הראשון הי' ראובן ונשתקע ונקרא עתה שמעון וכתב שמעון דמתקרי ראובן נמי פסול ולפי פשטות לישנא דב"י בשם הקונדרסים משמע דבכה"ג אינו גט כלל ופסול מה"ת אולם הב"ש מחלק לומר דאינו רק פסול מדרבנן [ע' סי' קכ"ט סקל"ז] עכ"פ לכ"ע פסול אפילו אם כתב שם העיקר וע"ש הנשתקע כתב דמתקרי ורק בס' גט מקושר רוצה להכשיר במקום עיגון אם כתב ע"ש הנשתקע דמתקרי אבל אם כתב רק שם הנשתקע לחוד פסול לכ"ע והנה אם נשתקע אחד משני שמות כמו בנ"ד שנשתקע שם פיגא ונקראת חיה לחוד אם כתב חיה פיגא הוי כאלו כתב שם הנשתקע לחוד דמי שנקרא בשם אחד כגון ראובן וכתבו ראובן שמעון ודאי פסול דזה שם אחר כמבואר במהרי"ק ז"ל [שורש צ"ח] דשני שמות ביחד הוי כשם אחר ממש ופסול דהוי ככתב שם הנשתקע דפסול ואין להכשיר מחמת שכתב שם זה בכתובה דמה לנו בזה שכתוב בכתובה כיון שעכ"פ לא נקראת בשם זה הוי נשתקע והוי כאלו כתב שם אחר דמה שנודע ששמה כך זה לא מהני כאשר הכריע המכתב אלי' והסברא נותנת כן וכן נראה מהש"ס דעיקר השם מה דקרו לי' ועני לא מה שיש לנו ידיעה שכן שמה וכ"נ מדברי שיטות הפוסקים גבי והוא דאתחזק דקרו לי' בתרי שמי אבל לא אתחזק היינו דקרו לי' הכא והתם בתרי שמי ל"צ לכתוב וכ"ש משמע דידיעה לא מהני רק מה דקרו לי' וכ"מ משיטת הי"מ שבר"ן ז"ל [גיטין דל"ד] ודו"ק וכיון דידיעה לא מהני לאפקעה מיד נשתקע מה תועלת בהכתובה הא מ"מ לא נקראת בשם זה הכתוב בכתובה דנשתקע ולא קרי לה ועני ולא הוי רק כנודע דיש לה שם זה הנשתקע וידיעה לא מהני כנ"ל וא"כ הוי בכאן שם [חי'] פיגא נשתקע ולא מהני מה שכתוב בכתובה חי' פיגא וא"כ הגט פסול. אולם י"ל דמה דהמצלאין במי שבירך מזכירין שמה כך הוי כמו באיש שעיקר השם מה שמחזיק עצמו לס"ת ככה נמי י"ל דעיקר השם מה שקורין לה במי שבירך בשעת קריאת התורה. אולם זה אינו דכל עיקר הטעם שאנו הולכין לעיקר בתר השם שנקרא בו לתורה הגם שהוא מועט נגד מה שנקרא בפי העולם ובש"ס אמרינן רובא מרים ופורתא שרה אזלינן בתר רובא וכתבו האחרונים הטעם דשם זה שמחזיק עצמו לס"ת הוא עיקר שמחזיקו בעל השם בזה לעיקר ובאמת כתבו גדולי האחרונים הגאון מו"ה שכנא ותלמידו מהרש"ל ז"ל דבאם הש"ץ אינו מדקדק כגון שקורא לכל ישעיה ישעיהו ולמתתיה מתתיהו לא אזלינן בתר קריאת הש"ץ משום דמה לנו בקריאת הש"ץ העיקר הוא מה שבעל השם בעצמו מחזיק לעיקר ולכן במקום ואופן שמדקדקים הרי זה מקרי מחזיק עצמו בקריאת הש"ץ דהש"ץ אינו קוראו רק כפי מה שיודע שמחזיק עצמו לקריאה אבל אם הש"ץ אינו מדקדק א"כ בקריאת הש"ץ אין בעל השם מחזיק עצמו לפי מה דקרא לי' הש"ץ דלא איכפת לי' לבעל השם קריאת הש"ץ דידעינן שאינו מדקדק בדיבורו ולכן קריאת הש"ץ במקום שאינו מדקדק [אין] שום מעלה לבעל השם להחזיק העיקר בקריאת הש"ץ כי הש"ץ בעצמו אינו מדקדק אבל בעל השם בעצמו באמת אינו מחזיק את השם שקראהו הש"ץ ולא איכפת לי' בקריאת הש"ץ כנ"ל אבל במקום שהש"ץ מדקדק אמרינן מסתמא כן מחזיק עצמו בעל השם וזה ברור ולכן עכ"פ נראה מזה דקריאת אנשים מבלתי דעת בעל השם לא מעלה ומוריד ולכן כיון דלא קרו בי' ועני לא הוי זה כלל עיקר השם וא"כ אפילו נימא דלא נקרא נשתקע כיון דנקראת בשעת המי שבירך מ"מ כיון דהוכחנו דזה לא מיקרי עכ"פ עיקר השם ועיקר השם הוא מה שהרוב קורין אותה. והנה בנ"ד הרוב קוראין אותה רק חיה וא"כ מ"ש בגט חי' פיגא הוי ככתב שם הטפל לחוד דפסול לרוב הפוסקים. ואך הבית אפרים [בתשו' סי' פ"ד ובט"ג בל"ש ס"ב וט"ו] חידש לומר דכה"ג הוי כקיצור השם ומה שהעולם קורים אותה חיה הוא שמקצרים השם חי' פיגא ולכן אם כתב עיקר השם היינו חי' פיגא כשר והעלה כן לדינא להכשיר במקום דחק וא"כ לדידי' כשר גט הזה דחי' פיגא הוי עיקר השם והעולם מקצרין ולכן בדיעבד אם כתב עיקר השם כשר. אך הדבר תמוה מאד לחשוב זה לקיצור והמעיין במהרי"ק [הנ"ל] יראה בהדיא דכשמצטרף שם אחר לשם הנקרא בו בפי ההמון הוי כשינוי השם שכן כתוב וכאשר ראיתי שבגט כתב לוי יודא לא ידעתיו כלל אם הוא בעל האשה הזאת שלא ניכר לי מעולם בשם זה הרי מחמת שלא ניכר בשם זה מקרי שינוי ולכן גם בנ"ד כיון שנשתקע ולא נקראת רק בשם חיה הרואה בגט חיה פיגא הוי לי' שינוי השם וכן ראיתי השיג עליו בס' אנשי השם ולכן קשה להקל בשביל זה אך יש לצרף לכאן דעת רש"י והרא"ש ז"ל שכתבו דאם לא ידעו במקום כתיבת הגט משם אחר כשר ומפורש בתשו' פני יהושוע [ח"א סי' יו"ד] הטעם כיון דמה"ת כשר בשם מקום הכתיבה לבד ורק מתקנת ר"ג צריכים לכתוב שניהם מקום כתיבה ומקום נתינה ואם לא ידעו במקום כתיבה שם של מקום נתינה לא חלה עליהם התקנה ואוקמא אד"ת דכשר בשם מקום כתיבה לבד יעו"ש א"כ ה"נ כן כיון דבמקום הכתיבה לא ידעו אנשי המקום ולא הב"ד א"כ לא עליהם חל התקנה וסגי בשם שמחזיק עצמו בפניהם דמה"ת ה"נ כשר בשם הטפל ושם חיה פיגא הוי עכ"פ שם הטפל כנ"ל וכ"מ בהדיא בהרמב"ם ז"ל דבשם הטפל כשר מה"ת דכתב בפ"ג מהל' גיטין הל' י"ד וז"ל כתב השם שאין ידועין בו ביותר וכתב כל שם שיש לו ה"ז פסול עכ"ל וכל פסול אינו רק מדרבנן כידוע וכיון שאינו רק מתקנת רבנן במקום שלא ידעו אוקמי' אד"ת וכבר הודעתי שמעשה ממש כזה התיר לי הגאון בעה"מ ישועות יעקב ז"ל בשעת הדחק מטעם זה והתשובה שלו אתי בכתובים. ועל הספק השני כבר כתבתי לכם שדעתי להכשיר וכ"כ בהדיא בס' ע"נ וז"ל מימון כו' קושטא דמלתא אין בו אלא יו"ד א' כו' ואם טעה הסופר וכתב מיימין בב' יודי"ן כו' עד אורייני בב' יודי"ן עכ"ל וא"ל דזה דוקא בשמות החול לא שמות הקודש זה אינו דהנה כתב מהרי"א ז"ל מביאו הס"ש וז"ל ריי"ץ נראה דהכי כותבין כו' וכתבו רבותינו גדול מזה כתב מהר"ר קלוזנער ז"ל בגליון פ"ק דע"ז דכתב שדילג בה ארבעה בא"ז מכשיר בדיעבד הואיל ולא כתב אלפיים בב' יודי"ן הא קמ"ל דאפי' לשון עברית י"ל דכתבינן לי' בשטרות כמו לשון ב"א בב' יודי"ן והברת אלפיים ממש כהברת ריי"ץ עכ"ל. הרי דאפי' דבר שבלה"ק המון עם כותבין בשני יודי"ן אלפיים וא"כ כיון שדבר זה יהא נקרא בפי ההמון חייה לא הוי זה שינוי השם מה שכתב בשני יודין דבמקום שאין שינוי במבטא לא איכפת לנו בחסר ויתיר כלל דגט אינו כס"ת כמבואר במהרשד"ם [סי' ר"ה] ויש"ש [פ"ב דגיטין סי' ל"ב בשם עקיבא] דהיכי דניכר הטעות ולא נשתנה המבטא כשר. וכן מה שכתב אל"ף במקום ה"א בסופו כשר בשעת הדחק כמבואר בס"ש ובג"פ [סי' קכ"ט ס"ק קי"ט וקל"ה] וע"נ וגם הב"ש ז"ל אינו מחליט לפסול בכמה מקומות ולכן בשעת עיגון ודאי כשר גט זה וא"ל דיבואו לטעות משום שרגילין לקרות חייא בחירק ע"ש התנא זה אינו דלא מחלפי שם אשה בשם תנא וגם כיון דיכולין לקרותו כפשוטו יקראו כפשוטו חייא בפת"ח חריף כדרך שקורין ההמון שני יודי"ן בפת"ח חריף וכן נראה בשם אורייני בשני יודי"ן המובא בג"פ [בסי' קכ"ה סקפ"ב ובסי' קכ"ט ס"ק קמ"ב]:

סימן קסב

להרב החריף ובקי מו"ה פנחס דיין נ"י בק' וישניצא:

בנידון כתיבת הגט לאשה אשר שמה בפי כל ציפא ושם העריסה צפורה ושם אביה בנימן חסר ושם בעלה אשר מעריסתו נקרא מרדכי אשר והמכונה זעליג ושם מרדכי נשתקע ולא נקרא לתורה רק לפרקים ונקרא בשם אשר לחוד ובפי כל בילדותו הי' נקרא בפ"כ זעליג וכן עתה בני משפחתו קוראים אותו זעליג ורק שהוא בעצמו מכמה שנים שינה שמו לשם זיגמונד וכן חותם עצמו וכן נקרא בפי כל ורק כשעולה לתורה לפרקים קורים אותו אשר ואביו שמו משה מאיר ובפ"כ העולם נקרא רק משה (והנראה דלא נשתקע שם מאיר ורק לתורה נקרא משה מאיר): לפע"ד צריך לכתוב אשר המכונה זעליג והמכונה זיגמונד דהא דקיי"ל דאין כותבים שם של גיות בגט הוא משום דשם זה העבירתו מדת ישראל ושם זה ניתן לו להעבירו כמבואר בב"י ובב"ש ז"ל מביאו [ע"ש בסי' קכ"ט סקי"ב ובט"ז סק"ז] וכן בכמה תשובות אבל שם אחר של גיות כותבים דכן אמרינן בגמ' [גיטין י"א ב'] דשמות של ישראל שבח"ל שמותיהם כשמות העכו"ם וודאי שכותבים שמותיהם בגט אך בודאי עיקר השם מה שעולה בו לתורה ואפי' לא נקרא רק לפרקים שם זה עיקר וכותבים על השני המכונה כמנהג בינינו דלא מדקדקין במה שאינו רגיל לקרות בתורה ורק כשאינו עולה לתורה רק פעם ביובל כתב הרדב"ז ז"ל [ח"א סי' תקל"א מובא לעיל סי' קכ"ז] דלא סגי בשם זה לחוד אבל ודאי הוא העיקר כמו שהוכיח מהרא"י [סי' רל"ג רל"ד] דשם שנקרא בו לתורה עיקר וכן אנו נוהגין בכל תפוצות ישראל דמי שנקרא בשם ליבוש ונקרא בתורה או ארי' או יהודא לא מדקדקין אם אולי לא נקרא בתורה רק פעם אחת בשנה וכותבין שם הנקרא בתורה לעיקר וסומכין בזה על מהרי"ק ז"ל ולכן בודאי כותבין שם הנקרא לתורה לעיקר ושם הכינוי זעליג ואח"כ הכינוי זיגמונד בן משה מאיר אם נקרא כן לתורה דמתקרי משה ואם לא נקרא בו לתורה רק לא נשתקע עכ"פ כותבין משה דמתקרי משה מאיר ואם נשתקע שם מאיר אין כותבין אותו כלל ושם ציפא כותבין צפורה המכונה ציפא דזה הוי שם הקיצור כמו יצחק חקין וכמעט שלא היו צריכין לכותבו ציפא דזה לא מקרי נשתקע וכמבואר בסד"ש ובט"ג ובב"ש ז"ל בהרבה מקומות מ"מ אין ברור כ"כ בעיני העולם וצריך עכ"פ לכתוב שניהם אבל שם צפורה עיקר וציפא יכתוב בלשון מכונה וכן נראה מפ"מ בתשו' גבי מרים מירוש וגבי שרה סאשא [בח"ב סי' מ"ז] הגם שמג"פ לא משמע כן [ע"ש בס"ק קל"ב] מ"מ נכון להורות כן וגם בט"ג בליקוטי שמות כתב כיוצא בזה לענין אם נשתכח שם אחד יעוין גבי כו'... וכן ראוי לכתוב צפורה המכונה ציפא אך ראוי לשאול ולדקדק היטב האיך הי' השם אם צפורה בחולם או בחירק ציפרה ואם לא יוכלו לבא היטב על החקירה יכתבו שם ציפא לחוד דלא גרע מחניכא שהכל קורין בו ושם אביו יכתבו כאשר חתם עצמו חסר:

אח"ז ראיתי בס' חתם סופר בסי' ל"ד כתב ג"כ באשה שנקראת לביאה מעריסה ואח"כ שינו שמה ללעני כדרכם להסתיר שם ישראל ובפ"כ נקראת לעני וכתוב לכתוב עיקר שם הקודש לביאה כאשר היתה נקראת אז המכונה לעני וכתב דאפי' בנקבה שאינה עולה לתורה מ"מ כיון דלפעמים למי שבירך מסתמא קורין בשם הישראל כותבין שם הישראל לעיקר ואח"כ שם הנקרא בפ"כ לעני וא"כ מכ"ש בנ"ד דודאי לפעמים נקרא בשם הישראל ולכן מקדימים שם הישראל. וראיתי בס' אנשי שם שנדפס מחדש וכתב דאסור להזכיר שם העכו"ם וזה ודאי ליתא דכל שעדיין דת יהודית עליו רק ששינה שמו כדרך המתחדשים ונקרא שמו כן בפ"כ בודאי אם לא כתבו בהגט פסול וכ"כ בהדיא בח"ס בתשובה הנ"ל וכ"כ בהדיא בע"נ אפי' אם נקרא בפי כל איבראם וכן לתורה נקרא איבראם כיון שידענו שם העריסה כותבין אברהם המכונה איבראהם (והא דכתב בג"פ דמתקרי הוא למנהג ספרד) א"כ ברור דשם זיגמנד הנצמח משם זעליג כאשר כתב מעכ"ת דהוא פירוש לשם זעליג דכותבין זעליג קודם וכיון שכותבין זעליג בודאי כותבין שם אשר לעיקר כמ"ש בכל שמות זעליג שבינינו שכותבים שם הנקרא בו לתורה לעיקר אפי' שלא נקרא לתורה רק לפרקים בזמן רב וצ"ע בתשו' רדב"ז אך המנהג לפי אחרונים כאשר כתבתי וכן הסכימו הג"פ בעמ"ח ספר עז"נ לדינא וכן החתם סופר ולכן לא יזיז מזה והיה שלום:

סימן קסג

להרב כו' מו"ה יהודא ליבוש נ"י גרין בוים מו"צ דק' דינוב:

בנידון השאלה בגט אשר שם הבעל הי' מעריסה משה ואח"כ בקטנותו ע"י חולי נתברך בשם אהרן ולא ידעינן מה הי' בשם הזה כי נשתקע זמן רב ורק בכתובה נכתב משה אהרן וגם המצלאין קורין אותו בעת התפילה משה אהרן וזולת לא יזכר ולא יפקד משם אהרן רק משה וכתבו הב"ד ב' גיטין באחד כתבו משה לחוד כפי שנקרא בפ"כ ובשני כתבו משה דמתקרי אהרן משה הנה זה פשוט דבדיעבד כשר דבגט שכתוב בו משה לחוד סגי דהוי חניכה שהכל קורין אותו בו ולית מאן דפליג דבדיעבד כשר ואם שאלתו איך לכתוב לכתחלה הנה נדפס ספר דברי חיים שם מבואר היטב בארוכה ולאחר שנעשה מעשה והכשירו ל"צ בכה"ג גט אחר ובפרט שיש מקום לכתוב כן להמהרי"ו ז"ל כמבואר בספר הנ"ל ולכן אסור להוציא לעז על הגט דכשר הוא בדיעבד לכל הפוסקים למדקדק בדבריהם והי' זה שלום יום ה' ד' מרחשון תרכ"ה לפ"ק צאנז:

סימן קסד

להרב המאה"ג החריף החסיד המפורסם שלשלת היוחסין כש"ת מו"ה אברהם חיים הורוויץ נ"י האבד"ק ליסקא יע"א:

מכתבו מקודם החג בא לידי אולם הייתי מוטרד בטרדות החג הקדוש וגם מכאובי מנעוני מלעיין בדבריו אולם עתה נתתי אל לבי לעיין בדבריו והנה פשוט שלא לכתוב שם הנשתקע הערצל דזה שחתם פ"א על אגרת שלומים מ"מ כיון דלא איתרע זה רק פ"א כל ימי חייו משום זה לא יגרע מלהיות שם הנשתקע הגם דבתשו' מהר"ם מינץ כתב דבשם אבותיו לא מקרי נשתקע רבו החולקים וכן פוסקים כמעט כל האחרונים דבכיוצא בזה מקרי נשתקע:

גם יכתבו המכונה איטשא וכן נהגין בשמות כאלו כגון פיטשא וכיוצא בזה ועיין בדברי חיים בשער התשובות [בס' אנ"ש סי' ג'] גבי יאטשא יאצגא וגם כותבין באל"ף לבסוף יאטשא דכן מנהג מדינות אלו דאין דוחקין היו"ד כותבין בלשון אמצעי אל"ף לבסוף עיין בנ"ב מה"ת [סי' קכ"ד] ומובא בס' ד"ח וגם בשער הניקוד מבואר דרוב אחרונים פסלו באם כתב ביו"ד לבסוף ומה שחותם יהודא באל"ף אם אין יודע למה חותם עצמו כן א"צ לשנות מכפי הכתוב בספר יהודה ולכתוב יהודה דוב המכונה יודא בער ודי בזה. ומה שחותם עצמו קלונמים ביו"ד אם רגיל לחתום יש בזה מחלוקת באחרונים כי לפ"ד נ"ב והמגיד הגאון מהרש"ק בספרו אנשי שם כתב ג"כ כן. אך בדברי חיים בשער הניקוד לענין שינדל מביא תשו' הגאון החסיד האבד"ק וישניצא שפסק לכתוב שינדל בחד יו"ד אפילו שחותמת עצמה בשני יודי"ן ובס' הנ"ל מביא ראי' ברורה דלא כנ"ב שכתב הטעם משום שצריך לקרות כמו שכתוב בדיוק וא"כ יהי' נקרא בהיפוך מכפי שצריך לקרות לפי חתימתה דבהדי' מבואר בב"ש בשם גדולי האחרונים הקדמונים דא"צ לקרות ככתוב בגט רק כפי שקורין אות' א"כ בטלה סתירת נ"ב. אך מ"מ העלה בס' הנ"ל דטוב לכתוב שני גיטין בא' קלונמס ובא' קלונמיס ביו"ד בין מ"ם וסמ"ך. והנה לפ"ז יכתוב בגט הב' ג"כ דמתקרי יהודא בער כ"ז נלפע"ד פשוט אעפי"כ נא עיינו היטב כי קשה לסמוך עלי כעת מחמת יסורי רגלי והי' בזה שלום. א' חיי תרכ"ת:

סימן קסה

להרב כו'.

הגיעני מכתבו אודות שנכתב שם אבי אשה בגט יהודא זאב דמתקרי ליב וואלף והמכונה וואלף ובאמת שכן היו קורין אותו מעריסה אבל נראה שנשתקע שם ליב ולא קראו אותו רק ואלף לחוד. ונלע"ד שנכון מ"ש בספר דברי חיים בשער השמות סי' י"ב וסי' י"ז דבדיעבד כשר במקום עיגון בכתב שם הנשתקע ובפרט שכתב שניהם וגם בשם אבי האשה יש להקל בשינה שמו ובפרט שכתב שם הנשתקע ושם הנשתקע ידוע בסביבותיו כאשר כתב מעכ"ת ולכן פשוט הדבר שהבעל מותר ליקח אשה ולה יודיע מעכ"ת שאם רצונה לקבל עוד גט לחומרא יתנו לה והי' שלום כדברי ידידו דו"ש:

סימן קסו

להרב המופלג החריף כו' מו"ה צבי הירש איש הורוויטץ מבראד יע"א.

אודות הצ"ע שמצא בספר דברי חיים [בש"א אות מ"ם סקי"ב] הנה ידע מעכ"ת כי המחבר הלז לא נתכוין לקנטר ח"ו רק מה שלקוצר דעתי' יש לעיין בזה הענין כתב צ"ע והנה מעכ"ת ירד להציל אולם עדיין לא נתקררה דעתי בזה דהנה גבי מיכה שכתב דהוי שם פלאי ולא ע"ש מעשיו מש"ה לא מסקי' בשמי' לפע"ד הרואה יראה שאין זה אמת חדא דבהדיא נראה מהט"ג ז"ל [בש"א אות א' סקי"ח] דלא ס"ל לדינא כדברי הפלאה ז"ל וגם לא כמהרי"ט רק כהש"ס שכ"כ בסוף ולדינא עיקר כדברי הס"ש וגם ידוע לכל דרך הקדוש של הגאון מרן הט"ג שדרכו שלא לקצר והאיך כתב כאן בלא שום רמז דמיכה לא מסקינן בשמי' ה"ל עכ"פ לרמז על סברת מהרי"ט והפלאה ז"ל גם זו לא ידענו מהנביאות הזה דמיכה הוי שם מופלא הלא כמה פעמים מוזכר זה בתנ"ך כמ"ש מעכ"ת בעצמו וגם כי י"ל שנקרא ע"ש מעשיו שנתמעך במצרים וניצול ע"י תפלת מרע"ה בנס ומעכה הוא לשון מיעוך. ובגוף קו' הט"ג [שם] על הפלאה לא ידעתי מה ק"ל מדברי התוס' הא בהדיא כתב ההפלאה ז"ל ויותר י"ל דס"ל לר"ת משמע דתוס' פליגי עלי' בזה רק דמיישב דברי ר"ת ז"ל וכוונתו כמ"ש באופן הראשון אפי' דיש לו חלק עה"ב אין נכון לקרא על שמו והתוס' לא ס"ל כן ואפי' יש אדם אחד ששמו כן מ"מ לכתחלה אין לקרותו והתוס' ודאי לא ס"ל כן אך הוא מיישב דברי ר"ת כן נמי באופן האחר כתוב ג"כ ויותר ס"ל לר"ת אבל להתוס'... ולכן לא ידעתי מה שהקשה בט"ג ז"ל גם מ"ש מעכ"ת בדברי ס' הפלאה משום שבשני שבנא י"ל שנקרא ע"ש מעשיו ז"א כלל דהרי כתב בס' הפלאה משום שאין מכירין להפריש כיון שהוא שם הפלאה וגם כי בספר הפלאה לא מזכיר כלל מסברת מהרי"ט ז"ל ולכן בודאי שמחמת גודל חורפו וטרדתו בקדושתו של הט"ג נעלם ממנו אז זה: ב' שם ברדלא [ע' בד"ת בש"א אות ב' ברדלא ובט"ג שם] כתב מעכ"ת [על דברי הט"ג] דקאי על ר"מ חריף שנראה שהבין כן ובאמת ר"מ חריף לא הבין [באופן אחר] ממה שהי' המעשה באמת כמבואר ביש"ש [אולי צ"ל בנ"ש בש"נ אות ט' טאבא] ורק לדבר זה לקרוא בן אסופי ברדלא מקרי קיצור לשון ולא קיצור שם [וע"ז מקשה מהר"מ חריף דמצינו שנקרא דלא ולכך נקרא ברדלא ול"ה קיצור לשון ע"ש אסופי רק קיצור שם וא"כ אין לכתוב על אסיפה בת דלא דיטעו דכן שם אבי' ודו"ק ואך האמת] כי הט"ג לא קאי כלל אדברי ר"מ חריף ז"ל כאשר הרואה יראה ואם כדברי רומכ"ת שהי' הדבר גלוי אז לפני הט"ג ז"ל אפי' אם קאי אר"מ חריף ה"ל להקשות אר"מ חריף ז"ל דהא בהמעשה הי' באופן אחר א"ו שזה הי' בהשמטה מהט"ג לעת גודל טרדתו בתוה"ק: ג' מה שרוצה מעכ"ת לחלק בין מכונה שכותבין לא דמתקרי כן באמת מבואר בספר דברי חיים הנ"ל אך הט"ג ז"ל לא ס"ל חילוק זה וגם לא ס"ל להט"ג ז"ל כהנ"ש בזה דבשם בפ"ע כותבין דמתקרי לכן נשאר הצ"ע על הט"ג כדברי ספר הנ"ל: ד' מ"ש דאם הי' נגזר מן שם אלי' הי' לכתוב בה"א ז"א דגם גבי אלקנה הוא לה"ק רק משום דנגזר משם הכינוי אליקא וכמ"ש כמ"כ גבי עלקא או עלא נימא דנגזר משם עלא שהוא כינוי לאלי' ואם כתבו לסימן בודאי כותבין עליא. ה' באם נוטה לסגול יכתוב בה"א וכתב מעכ"ת לתרץ עפמ"ש בשם שרה וכל מעיין יראה שזה ליתא רק דכל שמות הלועזין קורין בלע"ז ובפרט דהבנתנו אינו סגול ממש רק ממוצע וכ"כ נו"ב גבי טאלצי דכן הסכימו רבותינו ז"ל לכתוב שמות החול באל"ף ולה"ק בה"א ובשמות הערבי בה"א לדעת הספרדים דכן הוא הנחת שמות אלו ואפי' יבא אלי' אין משגיחין בו לכתוב לעז בה"א ומי שיש לו ידיעה בה"ג יודע זה. בשם קינה בודאי המעיין בס' ג"פ יראה שחולק ע"ז וע"ש גבי שלום ושלום בשם ריווא בודאי המחבר ספר דברי חיים לא הי' פליג למעשה אהט"ג ז"ל וגדולים שעמו ורק צ"ע והאמת כן שהרי מעכ"ת כתב שהאריך להטעים הדין אבל לפי מה שלפנינו צ"ע: