שו״ת דברי חיים – חלק ב – קטע 78

ומה שתפס כ"ת במה שכתבתי שאפילו בעיר אחרת שיש לה שם אחר אם נודעה לאח"כ צריכה גט אחר הן אמת שבמכתבי למעכ"ת לא כוונתי לזה ורק כתבתי לו בקצרה דעת הראשונים והבאתי דברי סמ"ג וסייעתו דל"מ לא נודע ושוב הבאתי דברי המג"ש ומהר"ם ז"ל דדירת הבעל ואשה מקרי מקום כתיבה ונתינה והי' כוונתי דא"כ בזה לשיטת הסמ"ג ז"ל לא מהני לא נודע כן הי' כוונתי: אולם האמת אגיד לו כי בקונטרסי העלתי בצ"ע הרבה זה [ע"ש בד"ח בשער שינוי השמות הנ"ל] כיון דלהירושלמי הביאו התוס' לכתחלה כותבין כל השמות של כל המקומות ולדברי הסמ"ג ז"ל אין חילוק כלל בנודע א"כ לכתחלה אם נודע לאח"כ צריכה גט שני וספיקא שלי הי' דתלוי במחלוקת הפוסקים אם מגורשת בכה"ג והוי כנתגרשה ולי"א דוקא בניסת וד"ל:

סימן קנו

להרב כו' מו"ה יוסף יהודא נ"י שטראזבערג מו"צ בק' קאסוב:

שאלה בגט ששמה מעריסה גאלדא בריינא ונשתקע שם בריינא שנקראת רק גאלדא לחוד רק בהתנאים וכתובה כתוב גאלדא בריינא ובאם אביה נותן קוויטל להתפלל עבורה כותב גאלדא בריינא גם אמר אביה בפני ג' בתי דינים קודם הגט ששמה גאלדא בריינא וגם אביה אמר כמה פעמים בביתה כי שמה גאלדא בריינא והנה כתבו בגט גאלדא דמתקרי גאלדא בריינא:

תשובה הנה אפילו אם נדון זה לנשתקע אינו מדאורייתא כאשר הוכיח הסד"ש ז"ל בארוכה ויש מקום לומר שבדיעבד כשר ובענין כנ"ד שהדבר ידוע לרבים שכך שמה מעריסה כנראה מתוך השאלה בכה"ג במקום דחק מכשרי הס"ש והג"פ בס"ק צ"ו ומהר"ם ז"ל [בסי' ס"ד מובא בב"ש בש"נ אות ב'] כתב לכתחלה שם הנשתקע בלשון מתקרי והנה באמת להלכה קיי"ל דבדיעבד בלא עיגון פסול אם כתב בגט שם הנשתקע [עי' בד"ח שער שינוי השמות דין י"ב וט"ז]. אולם בנ"ד שראינו שמקפידין ע"ז במקום שנעשה איזה ענין חשוב לכתוב ב' השמות כמו בתנאים וכתובה וכן כשנותן קוויטל להרב להתפלל בעדה ומסתמא כשעושים מי שבירך קורין בשני השמות. והנה ל"מ דאינו פסול אם כתבו דגם אם כתב שם הנשתקע אינו נובע מדינא דש"ס רק מהקונדריסים כידוע והנה יותר חיוב עלינו לקיים דברי הש"ס מלא דאיתא רובא מרים ופורתא שרה כותבים מרים וכ"ש ולפי ר"ת ז"ל אשר אנו פוסקים כוותי' צריך לכתוב מרים דמתקרי' שרה והנה בהאי פורתא אינו מגביל רק אפילו מיעוטא דמיעוטא ג"כ הוי לא נשתקע והר"ן ז"ל שם מסתפק אם מגורשת באם כתב שם הרוב בלחוד ולכן איך יותר חיוב עלינו אם לחזק ולחוש לדברי הש"ס או לחזק ולחוש לדברי הקונדרסי' ואם כי ודאי דברי הקונדרסים תורה כאשר פסקו להלכה רבינו הב"י ז"ל [בסי' קכ"ט סי"ח] ורבים הבאים אחריו אולם בכה"ג בנ"ד דקראו בתנאים ב' השמות וגם ותחת החופה וגם הרב הקורא הקוויטל ומתפלל בעדה קוראה כן וגם בביתה אומרים ששמה כן בודאי י"ל דכה"ג הקונדר' מודה דצריך לכתוב שם העריסה ג"כ ויש עלינו לחוש יותר דדלמא (אם) נקרא פורתא מרים ולא חששא רק לפע"ד זה הוי ממש פורתא מרים ועיין במהרח"ש [מובא בג"פ סקצ"ב] גבי סול שלא קראו אותה סול רק בדעת האם הי' לתת לה השם הזה וגם אם לפעמים האם קוראה אותה סול אינה רוצה הבת לענותה דממאסה בשם הזה ואין שום אדם קוראה סול ואפ"ה פסק הרח"ש לכתוב סול דמתקריא מוסא ג"כ בגט אחד ולכן יפה עשה המסדר שכתב גם שם זה. וגם מ"ש גאלדא דמתקרי' גאלדא בריינא הגם דבט"ג [בל"ש ס"ב וט"ו] נראה דעיקר לכתוב שם העריסה ואח"כ דמתקרי וכן נראה ממהרח"ש ז"ל. אך לפי פשט דברי הרמב"ם ז"ל [פ"ג מה"ג הי"ג] שכותבין שם היותר רגיל וכ"ש וכ"כ כמה מהראשונים וכן פשטות הסוגי' מורה דעיקר שם הרוב למה לן ליזל בתר איפכא. ומ"ש הט"ג ז"ל [שם] דזה הוי רק קיצור השם בעניותי לא ידעתי שום רמז ודמיון לקיצור כמו יעקב חקין ומה שדימה להביא ראי' מד"מ המעיין שם יראה שאינו ראי' ות"ל ישבנו דברי הד"מ לנכון הגם שהוא ז"ל מאריך בתשו' ב"א אני בעניי בררתי במקום א' ג"כ קצת בארוכה פי' דברי הד"מ [עי' בד"ת בל"ש מהט"ג סקי"ג] ולכן יפה כתב המסדר ובפרט דגם הט"ג מכשיר באם כתב עיקר לשם של עכשיו ולכן לפע"ד ראוי לסדר גט הזה:

וידעתי כי ימצא בכמה תשובות מאחרונים דלא כדברי הנלפ"ד כתבתי ומעכ"ת יעשה הטוב בעיניו הגם שלכתחלה הי' ראוי לפ"ד הרח"ש ז"ל ליתן ב' גיטין משום שמסופק אם שם העריסה עיקר ושם שנקרא בפ"כ טפל או להיפוך מ"מ כיון שע"י שליח א"א ליתן ב' גיטין יותר טוב להכריח ששם של רוב עיקר ובפרט במקום הדחק סומכים על הריב"ש ז"ל [המופסק להלכה בש"ע הנ"ל ס"ב] דבשני השמות בפירוש אין חשש. והי' שלום כדברי ידידו דוש"ת:

עוד בזה להרב הנ"ל

מכתבו הגיעני ומחמת תקנת עגונות הנני להשיבו תיכף דבאמת נ"ל דאפי' אם לא נקראת בתוך ב"ב כך רק בשם אחד מ"מ [כיון] דיודעים הכל שמה הראשון וכשבאים לחזק איזה דבר קיום כמו תנאים או כתובה וכיוצא מזכירים שם שניהם בכה"ג לפענ"ד כותבים שם שניהם והשם עריסה עיקר דבאמת עיקר החשש של שם הנשתקע משום לעז וגם דהולכין אחר האחרון כמו בבל בורסיף [שבת דל"ז] אבל בנ"ד דחזינן דאשה זו אדרבה מחזקת שמה בכל פעם באיזה ענין מסוים לקרות בשם העריסה ויש לחוש דמה"ת בכה"ג לאו ספירת דברים דטעם שמה מה"ת היא משום דזה הוא ספ"ד שאומר לה אתה פ' תהא מגורשת ממני כדרך דברת ב"א ואם ראינו זו נוהגת לכתוב שם העריסה בדבר מסוים אם לא כתבו לא הוי ספ"ד ועוד דלא גרע מפורתא דכבר כתבתי דאין שיעור לפורתא ולבי נוקף מאד להתיר בשם הנקרא בלחוד ובטיב גיטין מחמיר בכיוצא בזה יעו"ש [בל"ש אות ט"ו] עכ"ז מחמת שא"א בב' גיטין ע"י שליח נסמוך ע"ז דשם הנקראת בפ"כ לא גרע מחניכה הגם דבט"ג חוכך להחמיר מ"מ בכה"ג מחמת עגונה יכתבו שם של עתה לבד אך יחקור נא אם כשעושין מי שבירך לנשים בביהכנ"ס מה שם יקראו לה ואם הוזכרו ב' השמות יחד כמו בעריסה כן הוזכרו בברכה בבהכנ"ס צריך לכתוב שני השמות ודמתקרי או איפכא כמ"ש במכתבי הקדום. והי' שלום כדברי ידידו דוש"ת בלונ"ח ג' ט' א"ש תרכ"ב:

סימן קנז

שוי"ר לכבוד ידידי הרב הצדיק המאה"ג בו"ק חו"פ כקשה מו"ה משה נפתלי נ"י אבד"ק טארניגראד.

שאלה אחד הי' נקרא בשעת מילתו יעקב קלמן ונשתקע שם קלמן והכל קורין אותו יאקיל ולס"ת נקרא יעקב ורק אם רוצה שיתפללו בעדו כותב יעקב קלמן וכן שם האשה הי' מעריסה פיגא רבקה ונשתקע שם רבקה ואין קורין אותה רק פיגא ורק בכתובה להתפלל בעדה כותבת רבקה פיגא והנה סידר אחד לכתוב יעקב המכונה יעקיל דאתקרי יעקב קלונמס המכונה קלמן ובשם האשה כתב פיגא דאתקרי רבקה פיגא ע"כ:

תשובה ראיתי מה שגזר אומר דהגט בטל מה"ת הואיל ולא נקרא מעולם קלונמס ולפע"ד דזה ליתא דמבואר בס"ש בשם רוב הגאונים דא"צ לכתוב המכונה קלמן דחד שם הוא וא"כ לפ"ד הנ"ש גבי אלכסנדר ומביאו הב"ש [באות ס'] יש לכתוב לכתחלה קלנמס והגם דהב"ש ז"ל חלק עליו מ"מ בדיעבד מודה הב"ש דכשר אם כתב אלכסנדר ה"ה אם כתב קלונמס והוא נקרא מלידה רק קלמן מ"מ ידוע דהוא נובע משם קלונמס והנה נראה מרוב מסדרי שמות גדולי האחרונים שלא לכתוב כלל המכונה קלמן וכן פסק הלבוש ז"ל וגם מבואר בתשו' האחרונים לכתוב שם העקרי שממנו נובע כמ"ש גבי שרה שאשה ומירל מרים יעוין בתשו' פ"מ [ח"ב סי' מ"ז] וששלחו בחזרה גט שלא כתבו בה מרים הגם שהאשה לא היתה נקראת רק מירל ולכן בשעת הדחק הי' כשר אם כתב דמתקרי קלונמס אך בזה הי' מקום לפקפק דכתב קלונמס המכונה קלמן וזה מעולם לא נקרא רק קלמן ונהי דשקלינן וטרינן דהוא חד שמא וכשר אם כתב קלונמס לחוד דהיינו קלמן אבל מה שסידר לכתוב קלונמס המכונה קלמן זה ודאי טעות דהא מעולם לא נקרא בשם קלמן לחוד אך בתשו' פנים מאירות נראה שיש לכתוב מרים המכונה מירל הגם שמעולם לא נקראת מרים וכ"כ מהרי"ט בקונ' שבס"ש גבי חנולה שהספרדים כותבין חנה דמתקרי' חנולא גם מה שמפקפק מחמת שנשתקע שם קלונמס לגמרי הנה לפי מה שמבואר בג"פ סי' קכ"ח ס"ק כ"ו דעיקר השם שמתפללין בו וז"ל אבל גבי שם האיש והאשה סתמא דמלתא אנו יכולין לברר איזה שם עיקר ע"י עלייתו לס"ת או ע"י החתימה וגם באשה על ידי החתימה אם מדעת לחתום או כשמברכין אותה בבה"כ ונדרים ונדבות עכ"ל ונהי דאיירי שם במתקרי בשניהם בשוה אז שם המצלאין מוכיח אבל מי שאינו נקרא כלל בשם זה רק בשעת התפלה אינו עיקר אך עכ"פ לא מקרי נשתקע ועדיף מחתימה לכתוב עליו דמתקרי דכן נקרא בפי המתפללין ובשעת מי שבירך בביהכנ"ס וצריך בודאי לכותבו אך נכון לכותבו דאתקרי כאשר הוכיח בג"פ [סי' קכ"ט סקפ"ג] לרוב האחרונים דט"ס ברמ"א וצ"ל דאם אינו רגיל כותבין דאתקרי והפלא ופלא על הט"ג ז"ל [בל"ש סקל"א ובתשו' ב"א סי' פ"א] דלדידי' דמתקרי מקרי שם שאינו רגיל בו עתה ואתקרי מקרי שם שהי' מעולם ועד עתה וא"כ האיך מצאנו ידינו ורגלינו לכתוב בשם הרגיל כגון מנחם נחום כותבין דמתקרי נחום וכיוצא בזה ולדברי הב"א ז"ל ה"ל לכתוב דאתקרי נחום וכן מצאתי בט"ז [שם סקכ"ז] שהקשה זה על הרמ"א. אך בודאי שט"ס ועל שם שאינו רגיל כותבין דאתקרי וכן נהותי כמה פעמים וכתבתי באריכות לסתור דברי הב"א וכדאי הט"ז והג"פ ז"ל ויתר גדולי האחרונים לסמוך עליהם לכתוב דאתקרי ולא לכתוב שני גיטין. וגם להשמיט שם הלידה וגם... קוראין אותו כן בשעת התפלה ומי שבירך אינו נכון די"ל דזה שם העיקר הגם דהרמ"א ז"ל [בסי' הנ"ל וע"ש בסי"ח] פסק שם שנקרא לתורה עיקר מ"מ הרמב"ם ז"ל [פ"ג מה"ג הי"א] ס"ל דשם שקורין הרוב הוא עיקר [וגם הא] מ"מ יש הרבה שיטות דבכתב שם העיקר לבד נמי פסול ולכתוב דמתקרי אין שום חשש כלל אך להוציא מלב החושש יש לכתוב דמתקרי דמהני אפילו לכתחלה ואפי' לדעת הג"פ ז"ל דבאמת קורין אותו כן גם עתה ולכן יכתוב יעקב המכונה יאקיל דמתקרי יעקב קלמן:

וכן לאשה יכתוב פיגא דמתקריא פיגא רבקה. ופייבל נראה לכותבו בשני יודין וכן כותבין בכל שטרות ואגרות וגדולי הראשונים כתבו ללמוד סדר הגט מאשר כותבין בשטרות ולפע"ד דכן נוהגים כולם לכתוב פייבל בשני יודין דבאלף מחזי כשם עכו"ם ודברי הב"ש ז"ל [ע"ש בש"א אות ש'] העתיק מדברי הס"ש ודמש"א ז"ל ולא ידעתי לאיזה שם כוונו ובודאי נכון לכתוב כאשר רוב העולם כותבים ועיין כיוצא בזה בתשו' מהראנ"ח ומהרי"ט חא"ה סי' י"א. א' דר"ח אדר תרכ"ג לפ"ק צאנז:

סימן קנח

להרב הה"ג וכו' מהרי"ו אבד"ק סאניק.

שאלה באחד שנקרא לס"ת אברהם קלונמס ובחתימה חתם א"ע אברהם קלמן ובפ"כ נקרא אברם קלמן וכבר נסדר הגט אברהם קלונמס דמתקרי אברהם קלמן אי סגי בגט זה לבד או צריך גט שני מחמת שבפ"כ נקרא אברם בלא ה"א:

תשובה יפה כוון בכל דבריו וסגי בגט זה לחוד אברהם קלונמס דמתקרי אברהם קלמן דלפ"ד הנ"ש [מובא בב"ש בש"א אות נו"ן] גם בסענדר ושעי' ולא נקרא מעולם אלכסנדר וישעי' כותבים כן מכ"ש באברהם דהוי ודאי מסתמא אברהם ואין לנו מה שהעולם מקצרים וקורין אותו אברם ובפרט שחותם כן דכ"ע ל"פ דכותבין כן וא"צ שני גיטין אפילו לכתחלה ואין שום חשש כלל. ומה שרציתי אז להצריך שני גיטין הוא לחומרא אבל הוא דבר שאינו כדאי לעגן בשביל זה בת ישראל אפילו יום אחד. אך כ"ז אם לא גילה דעתו להבעל קודם הגט ולא לעדים שיתן עוד גט אחד אבל אם כבר גילה דעתו להם קודם הנתינה של גט הראשון יש צדדין להחמיר מדינא כידוע לכ"ת ולכן יכתוב עוד גט אחר ויכתוב בו אברהם קלונמס דמתקרי אברם קלמן דדי בשם שנקרא לתורה ושם העולם ואם ישמיט שם החתימה לגמרי כשר במקום עיגון כאשר עשינו כמה פעמים ובפרט בזה שקלמן לכמה מהראשונים א"צ לכתוב כלל ואם כתב ג"ש כתב הת"ה דא"צ לכתוב קלמן ומכ"ש בכה"ג כאן שנתן עוד גט בשם קלמן וגם אברהם ואברם חד היא לכן אם גילה דעתו להם קודם הנתינה יתן גט אחר ויכתוב אברהם קלונמס דמתקרי אברהם קלמן ומחמת קדושת החג קצרתי והי' שלום ממני ידידו דוש"ת בלונ"ח:

סימן קנט

לידירי אחי הרב הה"ג החריף ובקי חו"פ החסיד המפורסם כש"ת מו"ה אביגדור הלברשטאם נ"י האבד"ק דיקלא יצ"ו.

בנידון הגט אשר נקרא הבעל לס"ת יצחק ובפ"כ אייזק וחותם עצמו יצחק אייזק ובעריסה הי' קוראים אותו יודא אייזק ועכשיו נשתקע שם יודא ממנו וכולם קורים אותו רק אייזק ואולם אחותו כשתראה עמו קוראת לו יודא אייזק ונסתפקת האיך לכתוב:

תשובה בקצרה נ"ל לכתוב יצחק אייזק דמתקרי יצחק המכונה אייזק דאתקרי יודא אייזק וטעמי היא זה דהנה מבואר דע"ש החתימה אין כותבין דמתקרי כמבואר בט"ז [בש"א אות א'] הגם שבקונטרס השמות אשר כתבתי לזכרון גמגמתי בזה דאמאי לא נכתוב על החתימה דמתקרי הא מתקרי כשקורין החתימה ועתה ראיתי בספר שנדפס מחדש אנשי שם כתב ג"כ לחלוק על הט"ז אך חזרתי מדברי הקודמים וראיתי שהדין עם הט"ז ז"ל שאין לכתוב דמתקרי על החתימה לחוד דידוע דצריך בגט לשון ברור וידים מוכיחות היטב כמבואר בת"ה [סי' רל"ח] דמטעם זה מדקדקין בגט שיהא השם בבירור ויהי' נקרא במרוצה ולידע שמו והנה ידוע דבני אדם שיש להם ב' שמות אחד שנקרא בו ואחד שלא נקרא בו מעולם רק חותם עצמו לאיזה כבוד או לשם משפחה משיחים בפי המון איש פ' חותם בשם זה או במשפחה זו ואין אומרים שנקרא כן הגם שחתימתו נקרא מ"מ בין המון המדברי' משם זה לחתימה לבד לא לקריאה כלל וכשיש אדם שיש לו שם אחד הנקרא בו לפעמים שיחה בפי הבריות פ' נקרא בשם פ' לפעמים כן ידוע לכל כפי המורגל וא"כ אם יוכתב בגט ע"ש החתימה לחוד דמתקרי לא יבינו העולם שהוא בעל האשה דבעל האשה לא נקרא כן כלל רק חותם עצמו הגם שקורין חתימתו לא זה נקרא בפי העולם דמתקרי רק שם החתימה ולכן בודאי אין נכון לכתחלה לכתוב ע"ש החתימה דמתקרי. ואם נקדים שם החתימה ונכתוב יצחק אייזק דמתקרי יצחק המכונה [וכו'] באנו לחשש דהקדימו שם הטפל לעיקר דפסול לשיטת מהראנ"ח [מובא בג"פ סי' קכ"ט סקי"ג] מדינא דש"ס ומהריב"ל ז"ל חש לזה [כמובא שם בג"פ] ומי הוא זה שלא יחת מאימת גדולי האחרונים הללו לתת לכתחלה גט שהוא פסול לדבריהם דהנה שם שנקרא לס"ת והקריאה בפי העולם המה הרוב נגד החתימה כמ"ש בג"פ [שם סקצ"ח] ובכמה אחרונים א"כ אם הקדים שם החתימה לשם הנקרא לס"ת ובפי העולם הוי כהקדים הטפל לעיקר אך די"ל דה"מ בשם עיקר וטפל דעלמא אבל ביצחק אייזק דהוי ממש שם אחד דהרבה מהאחרונים לא הצריכו לכותבו כלל רק יצחק לחוד ולכן אם כותב יצחק אייזק דמתקרי יצחק המכונה אייזק אינו מקדים כלל שם הטפל רק מפרש דבריו ששמו יצחק אייזק היינו שעיקר השם הוא יצחק ואייזק הוא הטפל וכיוצא בזה כתב הס"ש בשם הרר"י קרד' ז"ל דשם היוצא משם הקודש ממש כמו נחמי' טרייסטרלין שהוא פירושו של נחמי' אעפ"י שנקרא לתורה נחמי' ובפ"כ טרייסטרלין כותבין נחמי' טרייסטרלין בלא שום מכונה ביניהם ועי"ש הגם דלא נהגו כוותי' עכ"פ אם כותב שניהם יחד ואח"כ כותב דמתקרי יצחק המכונה אייזק לא מקרי הקדים הטפל לעיקר דגם בהקדים שניהם יחד כוונתו דאחד הוא עיקר והשני הוא הכינוי וא"כ שפיר לכתוב יצחק אייזק דמתקרי יצחק המכונה אייזק ובכה"ג אפילו לב"מ [ע"ש בסי' הנ"ל סי"ד] כשר דהכל יבינו דמתקרי יצחק המכונה אייזק הוא פי' למה שכתב שניהם יחד ויכתוב נמי בגט דאתקרי יהודה כמ"ש בקרא ואין לכתוב יודא כמו שנקרא דהנה יודא הוא קיצור השם מיהודה כמבואר בכל האחרונים אם אינו מורגש יאודה. והנה ידוע דעת הנ"ש [מובא בב"ש אות נ'] שם גבי סענדר אפילו שאינו נקרא אלכסנדר כותבים עיקר השם אלכסנדר ונהי דהב"ש ז"ל [שם ובאות ס'] חולק וכתב דכותבים סענדר או גבי שעי' כותבין רק שעיה מ"מ בכה"ג אם לכתוב יודא מסופקים אם באלף או בה"א דדלמא נקרא ע"ש גוברין יודאין ואז הוא שם ארמי ובאל"ף לבסוף לכן בזה כ"ע מודים לכתוב בה"א ולילך בתר יהודא שנקראין ע"ש יהודה בס"ת וגם בדיעבד אם כתב ה"א במקום אל"ף כשר וגם אם הי' הה"א דבר נוסף לא איכפת לן בדיעבד כמבואר במהריב"ל ז"ל ובס"ש לכן מספיקא אזלינן בתר רובא:

ומה שכתבתי לכתוב דאתקרי הגם שבב"א [סי' פ"א] ובט"ג [בל"ש סקל"א] חולק ע"ז המעיין יראה שצדקו הג"פ והט"ז [בסי' קכ"ט סקכ"ו] וכל חכמי ספרד שעשו מעשה לכתוב דאתקרי וזה פשוט. אולם אם לבו מהסס יסדר עוד גט אחד ולכתוב יצחק המכונה אייזק לחוד ומה שמשמיט שם החתימה יצחק אייזק לא איכפת לן כיון דעכ"פ נכתב בגט ולא גרע חתימתו מקיצור השם והיינו שמשמיט ומקצר תיבת המכונה בחתימה וגם שם של ס"ת (נראה דצ"ל שם יודא)לא יכתוב כלל כיון שאינו רק מעט מן המעט והי' שלום כדברי אחיו ידידו דו"ש:

סימן קס

להרב המאה"ג החריף ובקי וכו' מו"ה אברהם שפירא נ"י האבד"ק ווראנאב יע"א.

בגט שכתב שם האשה חי' פיגא כשם העריסה אך נשתקע שמה פיגא וקורין אותה רק חי' ורק בשעת שאבי' עושה לה מי שבירך מצלאין חי' פיגא וגם כתב חייא פיגא והוא קצת מקום עיגון מה דינו:

תשובה לענין חייא פיגא בודאי אם כתב אל"ף במקום ה"א פסול לרוב שיטות הפוסקים אך בדיעבד בקצת מקום עיגון ודאי כשר כמבואר בב"ש [בש"א אות מ"ם מתתי'] וכן הוא דעת מהריב"ל ז"ל ובהרד"ך וסד"ש ומהרח"ש הגם שבט"ג חוכך להחמיר בודאי במקום עיגון כשר וגם היו"ד יתירה אין קפידא בדיעבד אך דא עקא שכתב שם הנשתקע דזה ודאי פסול ומחמת שראיתי שבעיניכם זה פשוט להיתר לכן מוכרח אני לבאר דברים הפשוטים. דהנה זה פשוט אם אחד שמו ראובן וכתב ראובן שמעון שהגט בטל דהוי שם אחר והנה גם זה פשוט לכל הפוסקים אם כתב שם הנשתקע למשל אם שמו ראובן ונשתקע וכתב ראובן בודאי הגט פסול דהנה שם הנשתקע כאלו אינו וראי' מדברי הש"ס [שבת דל"ו] גבי בבל בורסיף ואפילו אם [כתב] בגט שניהם שם החדש ושם הנשתקע נמי פסול כמבואר בב"י ז"ל גבי חנה רבקה וחיים ביבנט ונהי דהג"פ [בסי' קכ"ט סקצ"ו ע"ש] והגט מקושר מכשירים בזה היינו משום שכתב גם שם החדש גם מסיים בגט מקושר דבעינן דוקא שיהי' הדבר עכ"פ ידוע לכמה מבני העיר שמה הראשון ולא מהני מה שיודעים משם הנשתקע איזה אנשים מהמשפחה וגם אם הוא מקום עיגון דוקא אבל אם בל"ז פסול לכ"ע יעו"ש ואם לא כתב שם החדש רק שם הנשתקע בכל ענין פסול ולרש"י ז"ל בשבת הנ"ל ד"ה לגיטי נשים] אינו גט כלל וראי' מבורסיף בבל דנשתקע הוי כאלו כתב שם אחר לגמרי דהגט בטל ונהי דיש חולקים דאינו רק פסול כמבואר בסד"ש אבל פסול הוא לכ"ע אפילו במקום עיגון א"כ בנ"ד כיון שנשתקע שם חי' פיגא ונקראת בפי כל חיה אם כתב בגט חי' פיגא הגט פסול לכ"ע ולהרבה שיטות אינו גט כלל מה"ת. ומ"ש רומכ"ת דלא מקרי נשתקע כיון שאב מצוה להמצלאים במי שבירך הוי כמו עלי' לתורה שכשר אם כתב שם העלי' לחוד כמ"כ כשר אם כתב שם המצלאין במי שבירך ז"א דבעלי' לס"ת ג"כ בעינן שיהא שכיח לעלות בתורה אבל אם עולה לתורה באקראי בעלמא פסול גם בכתב שם עלייתו לס"ת באקראי כמבואר ברדב"ז [סי' תקל"א מובא לעיל סי' קכ"ז] וג"פ ז"ל מביאו וכן העלו לדינא כמה אחרונים ועיין במכתב אלי' ז"ל והנה בנ"ד בודאי לא שכיח שיעשה מי שבירך לבתו רק באקראי ביו"ט וכיוצא ובזה לא ינצל השם מלהיות נשתקע ותו דמה ענין ס"ת למי שבירך דהעלאה כל בני בה"כ יודעים שמו ונתחזק בפניהם בעלייתו לתורה בשם זה דהש"ץ אומר וקורא יעמוד בשם זה וכל העולים פונים להש"ץ שכולם שומעים למי יקרא לעלות אבל במי שבירך שהש"ץ אומר בשפה רפה ובין גברא לגברא שיחה בפי הבריות ואין שומע דברי הש"ץ כלל ושפיר מקרי נשתקע ולכן הגט פסול אפילו במקום עיגון. והן אמת כי יש איזה סניפים להתיר כאשר נעשה מעשה פה בגט כזה שהכשרתיו והסכים עמי הגאון בעל ישועות יעקב ז"ל אך הי' כמה סניפים והי' עיגון גדול גם בזה לא רצה הגאון ז"ל להתיר בלתי צירוף עוד גאון אחד ולכן לדעתי שיתן הגט זה להאשה ואח"כ יאמר לאבי' שישלח שליח אחר גט אחר ויודיע להבעל שכבר הותרה בגט הזה רק ליותר היתר מרווח ישלח גט שני שיכתוב בו חיה דאתקרי חיה פיגא כדברי הג"פ [שם סקפ"ג] ורוב המפרשים דלא כהט"ג [בל"ש סקל"א] ולדעתי כי הבעל יעשה זאת לשלוח גט שנית אך אם ח"ו יעקש מלשלוח גט שני יודיע לי מעכ"ת ונראה לברר שאר סניפי ההיתר שבזה ונציע לפני גאוני הזמן ויסכימו להיתר ועיין סי' קכ"ח בהג"פ [סקכ"ו] לענין מצלאין אך דשם איירי בנקרא בשניהם פעם בזה ופעם בזה בזה שם מצלאין עיקר לא בנשתקע. גם בספר טוב גיטין המציא לחדש דכה"ג הוי כקיצור השם יעו"ש גבי סאשא טוביא [בל"ש סט"ו] אך באמת ל"ד כלל לקיצור השם כאשר יראה המעיין גם הוא ג"כ לא הכשיר רק באם המיעוט עכ"פ קורין אותו בשני השמות יחד אבל בכה"ג דלא מתקריא כלל בשני השמות יחד רק לפעמים בעת מי שבירך שעושה לה אבי' כה"ג ודאי לכ"ע מקרי נשתקע ולכן ימחול כ"ת לעשות כאשר כתבתי: