שו״ת דברי חיים – חלק ב – קטע 73

ועל מה שאסר הקאווי לשתות עם חלב אין לתפוס בכך דיש לו מקום לסברתו שחידש דזה כמו גחלת שמחמם לכלי והוו שניהם חמים דהוי כמו נצלה. ובמה שאסר לקדש על יין שנגע בו עכו"ם ע"י דבר אחר אין להזניחו דמחמירין בקידוש יותר דלא כבאר עשק [המובא בבה"ט בסי' ער"ב] כידוע. ועל בשר לאחר שיעור מליחה והדחה שנפל בתוך בשר ששהה שיעור מליחה ולא הודח שאסרו בזה אינני יכול לומר דבר כי הרב המאה"ג לא כתב לי מזה כלום ומסתמא אני אומר שהי' באופן שהוא אסור כגון בתוך הציר שקודם שיעור מליחה וכה"ג יש במציאות שאסור עפ"י הדין ובודאי לא נעלם ממנו דין המבואר בש"ע בפירוש. מה שאסר בשר בספק ג' ימים אין להזניח המחמיר כי יש חזקה וגם אפילו שדם שבישלו דרבנן מ"מ החמירו בספיקו דעיקרו דאורייתא וכמבואר בהרבה אחרונים שס"ל כן עיין כו"פ ומ"כ ושעה"מ. ומה שאסר החמאה של עכו"ם מסתמא למגדר מילתא עשה כן ותבוא עליו ברכה שבעוה"ר הרבה מכשולות בא מזה. מה שכתבת' שהכשיר מחט בחלל הגוף זה דבר שלא יאומן כי זאת ידע אפילו קטן שבתלמידים או שלא הי' שפוי בדעתו כי מצוי אפילו בגדולי עולם שטועים בדבר פשוט לפעמים מחמת טרדא או חולשת הגוף ליע. ובענין הקולית מסתמא הי' שראה שלא הי' נקשר כפי הדין ושלא נבדק אם הי' שלם ויפה. ומה שהכשיר בחצר הכבד שנסרך מסתמא ידע שראוי לסמוך על הקצב. גם מה שהטריף בנשברו הסכינים לפי שחש לדברי מהרי"ח ז"ל [בש"ך סי' ל"ב סק"ט] כידוע הגם שהאחרונים ז"ל התירו מ"מ הוא לא רצה להקל במקום שיש חשש גם לשיטת הר"ן ז"ל [נגד דעת הלבוש המובא בט"ז סי' נ"ג מפני סברת המהרי"ח]:

סימן קלה

להרב הה"ג החריף המפורסם מו"ה שלום טובש אבד"ק באטשאן:

שאלה באשה שנתגרשה מבעלה מומר שלא בביתה ואמרה ששם אבי' אברהם דוד ונתנו לה כתב היתר שכתוב שנתגרשה בגט כזה ששם אבי' אברהם דוד ונישאת לאיש אחר ובאת לב"ד להתגרש גם מהשני וחקרו הב"ד אחר שם אבי' ואמר דודה ששם אבי' הי' דוד לחוד והאשה טעתה אז מחמת שאבי' מת בעודה קטנה מאד ולא הכירה אותו ורק שיש נער אחד במשפחתה נקרא ע"ש אבי' והנער שמו אברהם דוד וטעתה וסברה שגם שם אבי' כן אך באמת לא נקרא הנער רק אחר שם אחד שהי' לאבי' ונצטרף לנער עוד שם אחר אבל לאבי לא הי' רק שם אחד דוד (או אברהם) ונתגרשה בב"ד שני בשם אביי בשם אחד לחוד כאשר אמר דודה ואסרו הב"ד להאשה להנשא עדי יוברר דינה אם צריכה עוד גט שני מבעלה הראשון בשם אבי' בשם אחד לחוד כי הראשון פסול מחמת שכתוב שני שמות אברהם דוד והוא לא נקרא רק שם אחד והוי שינוי שם אביו שפסול בגט:

תשובה הנה מבואר במשנה פ' הזורק [ד"פ ע"א] שינה שמו ושמה פסול ומזה משמע הא שינה שם אבי' כשר אפי' מדרבנן דכל המשנה לשיטת התוס' ז"ל [ד"כ ע"א ד"ה הא] הוא בדרבנן אולם הת"ה ז"ל כתב בפסקיו [סי' קל"ח] דאין זה דיוק דשינה שמה היינו גם אם שינה שם אביי דגם זה נכלל בכלל שמה דזה הוא שמה פב"פ והביא כמה ראיות לזה אולם העיטור מכשיר בשינה שם אביו אך הוא יחיד בדבר דראב"י פוסל אפילו בשינוי [שם] לידה (בשינוי) ואפילו המכשירים בשינוי שם לידה אבל בשינוי שם אבי' פוסל כמבואר בהרא"ש ז"ל ובפסקיו ובתשובה [מובא בטוב"י סי' קכ"ט] כי ל"ד שם אבי' לשם לידה כי האדם נקרא ע"ש אביו וחיישי' ללעז הרואים ואמרו אינו הגט שלה דאבי' של זו אין שמו נכתב בגט ולכן פסול לדבריו בשינוי שם אביהם ובדברי התוס' גיטין אין הכרח כלל דעתם בשינוי שם אביהם ומהריב"ל ז"ל פירש דברי התוס' דפליגי עם הרא"ש ז"ל וס"ל להתוס' ז"ל [ע' ג"פ סי' קכ"ח סק"א] כיון דשם אביהם לא מעכב בחסר בגט לכן גם שינוי כשר ומקום הדירה פוסל משום שמעכב אם חסר אולם להלכה מסיק מהריב"ל ז"ל לאסור בשינה שם אביהם אך מרן הב"י ז"ל [בסי' קכ"ט] השווה דעת התוס' ז"ל להרא"ש ז"ל ושגם התוס' ז"ל פוסלין בשינוי שם אביהם וכן הסכים מהרשד"ם ז"ל ומהרי"ט ז"ל שם בתשו' מהרח"ש ז"ל והרמ"א ז"ל [בס"ו שם וע' בג"פ סקנ"ג] פוסל ג"כ באם לא אתחזק בשם אביו למ"ד יום לקריאה בתורה או בחתימה וכן פסק הלבוש והב"ש ז"ל [סקי"ז] והג"פ [סקנ"ד] והמכתב אלי' וכל הפוסקים מהר"ש והרשב"א ז"ל ואילך כולם שווים לאיסור בשינוי שם אביהם ולא ראיתי מיקל בזה זולת העיטור מהראשונים ז"ל [מובא בג"פ סי' קכ"ט ס"ק מ"ג] ועבודת הגרשוני ז"ל רצה להתיר באופן שיסכימו עמו גדולים אך לא הסכימו עמו כמבואר באחרונים וא"כ אין מי שיקל בזה:

ואם חכמי דורנו ושלפנינו לא כביר הראו פנים להתיר במחכ"ת א"א פעמים לא ידעתי איך מלאו לבם לעמוד נגד הרא"ש והרשב"א ומרן הב"י ומהריב"ל ומהרח"ש ומהרי"ט וחביריו והרמ"א וב"ש וג"פ ומכתב אלי' וג"מ ז"ל ואני אם כי ידעתי מיעוט ערכי לפני חכמי דורנו לא אשמע להם ובפלפולם מתוס' למה לא משני הגמ' כן ולמה לא מוקמי באופן זה כמבואר בספריהם כי ידוע שאין מוציאין דין מתוך פלפול ויהי' להם מה שחדשו ואין לנו אלא דברי הראשונים ז"ל ובאם שלא נתחזקה למ"ד יום בחתימה בשם השינוי בשם אבי' תצא מבעל השני וזה ברור:

והנה באמת בעיקר הדבר אני תמה מדוע אחזו לספק בשינוי בשם אבי' דהוא רק דרבנן כידוע בכל הפוסקים זולת הב"ח [בסי' קכ"ט ד"ה כ' א"א הרא"ש ע"ש] וש"ג [פ' הזורק שם] הלא יש כאן ספק דאורייתא וחזקת א"א דבמה ידענו שנתגרשה מחומר א"א הא בכתב היתר כתב על אחרת שנתגרשה היינו בת אברהם דוד והאשה שלפנינו היא בת דוד שמו לחוד ומאין ידענו שהיא נתגרשה מעולם ועיין בנב"י מה"ת [סי' ק"ז] החמיר גבי שליח מכ"ש גבי אשה שאינה נאמנת לומר נתגרשתי ובכתב היתר מבואר איפכא דאשה אחרת נתגרשה ולכן ברור לדעתי שאסורה אשה זו מדאורייתא לגבר עדי שידעו בבירור שהיא נתגרשה מן המומר היינו שיתברר בעדים שקבלה גט ממומר ואז לא ישאר לנו ספק רק מחמת שינוי שם אביו וע"ז נוכל למצוא היתר כמו שיתבאר אי"ה:

וזה החלי בעזר הצור יתעלה הנה מאין נודע שיש שינוי השם מאבי' בגט ואי משום עדות דודה הנה הלא היא אמרה ששם אבי' אברהם דוד וכבר נתקבל עדותה וכתבו גט עפ"י עדותה ויהי' חד נגד חד והיא באת ראשונה דקיי"ל דהראשון נאמן [הואיל] ונעשה מעשה על פי' ונהי דקיי"ל בסי' י"ז דלא כהנימוק"י ועדותה לא מהני נגד עד כשר יעו"ש בח"מ [סקע"ה] מ"מ הכא דגם דודה אינו עד כשר וגם במקום איסור דרבנן כמו שינוי שם אבי' כ"ע מודים להנ"י דהיא נאמנת וכן נראה לכאורה מת"ה [זה הוא המ"כ ביש"ש גיטין בש"א אות ג' וע' בטיב גיטין בש"א אות גרשון שהביא מס"ש שהמ"כ הזה הוא מבעל תה"ד ע"ש] שכתב גבי גרשם וגרשון דמהר"ל אינו נאמן על שמו משום נגיעה משמע הא אם לא הי' נוגע היו מקבלין ולא הי' יכול קול או ע"א לבטל דבריו ולא הי' צריך דרישה אחר שמו ע"ש. אך לכאורה ז"א דהא היא בעצמה חוזרת ואומרת שא"י בבירור וא"כ ע"א נאמן אולם אינה נאמנת לחזור כיון שכבר נחקר עדותה ונעשה מעשה עפ"י כמבואר בסי' י"ז וברמב"ם בהל' סנהדרין [פט"ז] וכן בש"ע ח"מ בסי' מ"ט דרק צורבא מרבנן דאין דרכו לדקדק בנשים נאמן לחזור לא זולת ואפילו אם נימא דגם כאן הוי דרך ורגילות לטעות מש"ה נאמנת מ"מ בלא"ה קשה למה ע"א נאמן וצ"ל הטעם דעדיין אינם מעידים רק על השם לא על דבר ממון או ערוה כמבואר ברי"ף ז"ל [יבמות דל"ט ע"ב] והנה באם ניסת ובא להעיד לאסרה לבעלה בודאי שאין ע"א נאמן וכן מבואר בת"ג בהדיא דאין ע"א נאמן (להש"ך) דהוי בדבר ערוה דאין ע"א נאמן וא"כ בודאי לא הי' דודה נאמן בעודה תחת בעלה השני וא"ל דס"ס עתה היא פנוי' [מבעלה השני] יהי' נאמן ע"א זה ליתא דמבואר בב"ב ברשב"ם וברש"י ז"ל כתובות [כ"ו ע"ב ד"ה ואין] דאין מוציאין עפ"י קול ולא אמרינן אוקי עד נגד עד ובקלא אחתינן לי' זה לא אמרינן כיון דהיתר עומד בחזקת היתר וז"ל רשב"ם (ב"ב ל"ב ע"א) ד"ה ואנן מסקינן לי' ואי קשי' תרי ותרי נינהו ואמאי מסקינן לי' והא הוי ספק תריץ אוקי תרי לבהדי תרי ואוקמי' אחזק' קמייתא דאסוקי' עפ"י עד ראשון שהי' נאמן דהא אכתי אין עוררין דקול לאו עוררין הוא עכ"ל וגם גבי שדה שיש עוררין כתב הרשב"ם ז"ל שם (מ"ג ע"ב) ד"ה ואבע"א וז"ל להכי לא מצי שמעון לאפוקה מיהודה כגון דאית לי' סהדי לשמעון שהשדה שלו ואית לי' סהדי ליהודה [שמכחישין לאלו ואומרים שהשדה של יהודה ואמור רבנן בכל ספק דין קרקע היכי דקיימא ארעא תיקום שלא יוציאוה ב"ד מיד המחזיק בה כו' ומשום דמספקא לן מי שרוצה להחזיק יחזיק ולא נוציא מידו כו' וה"נ אי מטיא לידא דיהודה לא מצי שמעון לאפוקי מיני' בהני סהדי דמפיק לה מלוי דכיון דמן הדין אוקימנא ביד יהודה שהרי ממ"נ אין ללוי חלק בה הרי יהודה מוחזק ולא תצא עוד מידו עכ"ל א"כ ה"נ הרי שהותרה וניסת לגבר וע"א הוא דודה אלו אמר אז לא מהימנינן לי' וא"כ עומדת בחזקת גרושה ממומר ולא יוכלו להוציאה מהיתר זולת שני עדים ואפילו להר"ן ז"ל [בכתובות פ"ב שם] שפליג על זה וכתב כיון דכל ההיתר מחמת העד וכיון שיש [עד] כנגדו בטל חזקת ההיתר אשר ע"י העד בנ"ד גם הר"ן ז"ל מודה דעכ"פ נהי דסליק חזקת ההיתר עתה מחמת עדות דודה דעתה אין דבר שבערוה מ"מ עכ"פ הוי רק ספק מחמת עדותה שמקודם והוי ספק ובספק דרבנן כה"ג מקילינן כמבואר באחרונים בג"פ [סי' קכ"ט סק"נ] ובמכת"א ז"ל וא"כ לא תצא מהיתרה הראשון וא"ל שוותי' אנפשי' חד"א שהיא הודית לדברי דודה זה ליתא דאינה מודית כלל כיון שידוע גם לדודה שהיא אין יודעת כלום שלא הכירה אבי' מעולם והוי אצלה רק ספק מחמת שנקרא ע"ש אבי' אשר באמת מבואר בגדולי הפוסקים לסמוך קצת ע"ז וא"כ ספיקא הוי ומספיקא לא תצא כמבואר וא"כ לא שוותא נפשה חד"א:

והנה אתמה על מסדרי גט השני שכתבו כפי עדות דודה לחוד והלא מאי נאמנות לו נגד ב"ד שכתבו הגט היפוך הב"ד ומה שאמרה האשה שהיא טעתה מי נאמנת נגד ב"ד דלמא עדים אחרים אמרו להב"ד שם אבי' וגם כבר הודעתיו נאמנה שדודה אינו נאמן לשנות מכפי גט הראשון וגם כי לפי דעתי זה מקרי אתחזק מה שנישאת והיתה תחת בעל השני בהגט הראשון ובאתחזק האב לשם שני לכ"ע צריך לכתוב עכ"פ בגט השני גם שם השני שנתחזק ולכן לדעתי גט השני פסול וצריכה עוד גט בשם אבי' אברהם דוד כמו שנכתב בגט הראשון ואם יהי' עדות ברורה שהיא קבלה הגט מהמומר ולא נחוש עוד לדלמא לא נתגרשה שהרי עדים יעידו שנתגרשה ואין כאן חשש רק מה ששינו שם אביו כפי עדות דודה נלפ"ד במקום עיגון מותרת לינשא: כ"ז נלע"ד באם יסכימו עמי עוד שני ת"ח גדולים אמתים. והנה מעכ"ת מפלפל בדברים שאינם נוגעים לדינא כי כ"ז רק פלפול בפירוש דברי הש"ס לא לדינא וכלל ובפרט בעדות שאאי"ל אשתמיט מני' דהגאוני' האחרו' דברי הנ"י פאד"מ דכתב כדברי הפ"י ז"ל [בגיטין דפ"ט דכל גיטין ה"ל עשאאי"ל ולא מכשר רק מדרבנן היכא דלא כתבו בזמנו כתבנוהו ע"ש] ועיין בלבוש כתב ג"כ מזה אך תמה אני מה הזמה שייך בעדי חתימה הלא הם לא עשו דבר גירושין ולא מעידים שנתגרשה רק שהבעל כותב כן ובזה עדיין לא נתגרשה ולכן מה הזמה שייך בזה כיון שלא עשו שום מעשה ולא זממו לעשות כי הכל תלוי בהבעל אם ימסרנו לידה ואין זה כנגדו עדות כלל והארכתי בזה אך כעת אין בכחי ודי בזה ההכרח שכתבתי לדינא כי עדן לא שבתי לכחי כמאז. ומ"ש דלא נקרא [שינוי] שמו הוספת השם יעוין במהרי"ו ז"ל דזה הוי שינוי ממש ומהרח"ש ומהרי"ט החמירו מאד בכעין זה גבי טרוניא יעי"ש:

ולכן כלל הדברים אם אשה זו לא תביא ראי' שבא לידה גט מבעלה המומר אסורה להנשא מה"ת ואם תביא ראי' שקבלה גט מבעלה המומר אזי תקבל גט שני מבעלה השני ויכתבו שם אבי' אברהם דוד ואז במקום עיגון מותרת להנשא אם יסכימו שני גדולים אמתים: ומה שכ"ת כתב לדוחק דברי הג"פ [ע' בג"פ סי' קכ"ו סקצ"ה ובד"ח בשער התשו' אות ע"ד] מה שמחלק בין דבר שעכ"פ מן הש"ס לכתוב לכתחלה אין זה דוחק כי כן מבואר בתשו' הרשב"א ז"ל וכ"כ בס' מכתב אלי' ז"ל וטוב לנו דוחקן של ראשונים מפלפולי הבל של אחרונים כל זה ראיתי להודיע והטוב בעיניו יעשה:

ואודות ארון הקודש אשר שאל לא ידעתי האיך שייך כאן זכה אותו הכותל בארון קודש ולא מורידין הא לענין ליקח כלי מביהמ"ד זה לאחר לא שייך שזכה ביהמ"ד זה כמבואר במהר"ם פדווה ומביאו במג"א ז"ל [ס"ס קנ"ב] ולכן טענה זו אין בה ממש ורק עיקר לעשות כמנהג שנוהגין בכל קהלות ישראל ולא ישנו כי דבר זה גורם בזה"ז כמה קלקולים ולכן יזהרו בשינוי המנהג ואם ירצו יוכלו לקבוע עוד ארון הקודש ולתת בו ספר אחד עכ"פ דכן ראיתי בהרבה בהמ"ד שיש שני ארונות הקודש והי' שלום כדברי ידידו דוש"ת בלונ"ח. א' ר"ח סיון תרכ"ד. [וע"ל חא"ח תשו' י"ד]:

סימן קלו

שוי"ר לאחי הרב הגאון הגדול החריף ובקי ע"ה החסיד המפורסם מו"ה אביגדור נ"י האבד"ק דוקלא יע"א:

שאלה אחד נקרא לתורה יצחק ובפ"כ נקרא אייזק וחותם עצמו יצחק איזק ובחד יו"ד האיך לכתוב שמו בגט וגם חתימתו רק במעט כי אינו בעל מו"מ כלל וחותם עצמו במעט גם מסופק האיך לכתוב יעקב המכונה יקל אם ינקל כפי שנראה בקריאת ההמון:

תשובה נלפע"ד לכתוב יצחק המכונה איזק בחד יו"ד ודי בזה וטעמי דהנה אין לכתוב על החתימה דמתקרי או המכונה להרבה אחרונים [ע' ס"ז ש"א אות א' ובט"ג שם סקל"ו ומ'] והנה הן אמת דיצחק המכונה אייזק ויצחק אייזק הוי כתרי שמות להרבה מפרשים מ"מ כיון דחתימתו במעט די שלא לכתבו כלל כיון דאין יכולים לכתוב דמתקרי או המכונה על החתימה די"ל דחתימתו יצחק אייזק פירושו דשמו יצחק ומתקרי לפעמים איזק וכיון דהוי שני השמות במקום כתיבה ונתינה די בכה"ג בשם אחד מהם מכ"ש כשם הרוב כמבואר כה"ג בתשובת מהריב"ל ז"ל [מובא בד"ח בשער התשו' באות כ"ח] לגבי פלאמא ופלונבא כיון דכחד שמא הוא והמה נקראים במקום כו"נ שניהם די בא' מהם ומכ"ש כשם הרוב דלדעת הרשב"א [בחי' לגיטין דל"ד] אין כותבין בשני שמות במקום אחד דמתקרי ונהי דפליגי הפוסקים עליו מ"מ בכה"ג סמכינן דדי בחד שם וכן נמי בנ"ד כיון דבמקום כו"נ נקרא בשניהם סגי באחד מהם וגם כותבין איזק בחד יו"ד כמו שחותם עצמו דחיישינן אם נכתוב בשני יודי"ן דיאמרו אחר הוא לא בעל המתגרשת דבעלה חותם ביו"ד אחד ואין כאן שום חשש דהרי בלא"ה יש פלוגתא אם לכתוב ביו"ד או בתרי יודי"ן רק דיש"ש ז"ל הכריע לכתוב בשני יודי"ן אבל עכ"פ מוכח מדברי היש"ש גופא דגם בחד יו"ד נקרא כמו בשני יודי"ן רק בשתי יודי"ן מורגל הלשון ביותר אבל לעולם גם בחד יו"ד נקרא כמו בשני יודי"ן דאל"כ ה"ל להיש"ש לומר כן להשיג על דיעה הראשונה א"ו שגם ביו"ד אחד נקרא כמו בשני יודי"ן רק בשני יודי"ן נקרא יותר בטוב ולכן בכה"ג שיש חשש שיאמרו לא זה המגרש דהמגרש חותם ביו"ד אחד והרבה אחרונים פסלו לזה נכון לכתוב בחד יו"ד. גם בשם ינקל א"צ לכתוב ינקל כי גם יעקב קורין הרבה מההמון ינקוב ואין עולה עה"ד לכתוב המכונה ינקוב ובפירוש ראיתי כן באחד ממסדרי גיטין הראשונים שכתבו שאין לחוש לזה וטירחא עלי לחפש כעת שאין כחי כדבעי אך אין שום דבר ספק דאם אפי' הי' נקרא בפ"כ בהוספת הנו"ן לא הי' צריך לכתוב המכונה ינקל כמו יצחק חקין שא"צ לכתוב חקין אפי' שיש בו נוספה מ"מ כיון דידוע ורגיל שלכל חקין קורין לס"ת יצחק הוי קיצור השם וא"צ לכתבו (וכ"כ רוב האחרונים דזה עיקר הטעם) ה"נ ממש בינקל שהכל יודעים שהוא קיצור מיעקב וכל ינקל קורין אותו לס"ת יעקב בודאי הוי קיצור וא"צ לכותבו כלל: ואל תתמה מה שכתבתי אז להקדים שם החתימה כי הי' נראה לי מתשובתך שהוא בעל חו"מ וחותם לרוב אז שם החתימה לרוב השיטות [עיקר] אבל באם [אינו] רגיל לחתום יכתוב כנ"ל:

סימן קלז

להרב המאה"ג החריף ובקי וכו' מו"ה אברהם תאומים נ"י אבד"ק זאלישטשיק יע"א:

שאלה אחד ששמו מרדכי ובפ"כ נקרא מאטיא בן אברהם דמתקרי אבלי והאשה פעסיא בת שעי' האיך לכתוב בגט:

תשובה בגלילותינו הדבר פשוט לכתוב בגט מרדכי המכונה מאטא אך בגלילות פאדאליא נראה שקורין מאטיא בהברת יו"ד ולכן אם כן קורין בעירו מאטיא יכתוב המכונה מאטיא בן אברהם: ואבלי א"צ לכתוב כמבואר בב"ש [בש"א אות א' בשם אבא] אך ביש מקומות כותבין אבלי וכן נראה מהתשובות שהביא בט"ג [שם סקל"ו] אך כותבין המכונה אבלא ומ"ש השואל לספק דלמא שמו בפ"א לא ידעתי שום משמעות אות פ"א לאבלי אולי במקומם נקרא כן אפלי בפ"א לא אוכל לכוין שפת הלשון בזה כי לא שמעתי מעולם אפלי בפ"א גם מ"ש השואל אבליא אני לא שמעתי בשום מקום אפילו בגלילות פאדאליא לקרא שם אבלי ביו"ד קודם האל"ף אך לפי המבואר בט"ג ובב"ש שם אבלי ביו"ד לבסוף לחוד לא באל"ף וכן נוהגין העולם בכתבי שטרות לכתוב אבלי ולכן לדעתי נכון לכתוב אבלי כמו שכותבין בשטרות הגם שיו"ד בא במקום דגש שמדגישין היו"ד אבל באם אין מדגישין כותבין באל"ף מ"מ כיון שכן כותבין בכל השטרות ואם חותם המגרש בוודאי חותם אבלי ביו"ד בודאי צריך לכתוב אבלי ביו"ד ולכן טוב שלא לכתוב כלל אבלי דהוא באמת קיצור השם ואם ספק בכתיבתו האיך נכתב טוב שלא לכותבו כמבואר בב"ש ז"ל [בכללים אות ו'] אולם אפליא בפ"א וביו"ד אל"ף לא שמעתי אך אין להחליט דבר ואם אולי נקרא במקומו אפליא בודאי צריך לכתוב כן הכינוי דשם כזה לא נגזר כלל מאברהם ומזה לא דיבר הט"ז והב"ש ז"ל אך אם נקרא אבלי טוב שלא לכתוב כלל אבלי רק אברהם לחוד: ושם אבי האשה א"צ לכתוב המכונה הגם דהוא כינוי לשני שמות ישעי' בוא"ו וישעי' בלא וא"ו מ"מ כיון שכותב שניהם א"צ שוב הקיצור דהטעם באם יש לכינוי שני שמות לה"ק שצריך לכותבו הוא שלא יבא לטעות דבעל האשה נקרא בשם אחר בלה"ק וזה לא שייך באם כותבין שני גיטין ולכן א"צ כלל לכתוב דמתקרי שעי' אך בכ"ז לא מצאתי דבר מעכב בדיעבד דקיי"ל אם כתב דמתקרי במקום המכונה כשר בדיעבד ושם אבלי הנם שא"צ לכותבו בדיעבד כשר אם כתב קיצור שא"צ לכתבו אך אם כתב בגט אבליא ובמקומם נקרא אבלי נראה דהוי שינוי כמבואר בכל האחרונים ובט"ג ויותר אין להאריך בזה ומה שמאריך בדברי הט"ג לפע"ד גם בט"ג כתב כדברי הנ"ל ואם אולי יש בדבריו איפכא אין כעת בכחי לפלפל בדברי האחרונים אך מ"ש נ"ל ברור ומעכ"ת יעשה כרצונו אם יש בט"ג נגד דברי: