שו״ת דברי חיים – חלק ב – קטע 72

ואודות אשר שאל בא' שעשה מקח עם שר העיר לתת בעד החיל בשר וקנה אצל חבירו חמשים בהמות והתנה עמו להמתין לו המעות עד אשר ימכור אותם לשר העיר כידוע שלוקח בעדם מעות ועתה אינו רוצה השר ליקח מהבהמות הנ"ל כי רעים וכחושים המה ורוצה ראובן לחזור מהמקח כיון שלא לקחם רק בעבור שר העיר וא"א לתת אותן לשר העיר ועוד טוען שהי' אונאה יתר משתות רק שכבר שהה יותר מכדי שיראה לתגר. ע"כ:

הנה שאלה זו מבואר בשער אפרים [סי' קל"ו] ובנ"מ סי' ר"ז [וס"ס ר"ל] ובב"א [חח"מ סי' ל'] ואם באנו לפלפל בדבריהם אין לשער ואין הפנאי מסכים לזה אך לדינא ודאי אין מוציאין מן המוחזק מהנך טעמי דכתב הנ"מ:

סימן קלב

להרב המה"ג החריף וכו' מו"ה ישכר בעריש פרעגר נ"י רב דק' וישניצא:

בנידון הגט ששינה שמו מחמת מרדין לאביש ובמקומו נקרא מעריסה ולכל דבר מיכאל יוסף ובמקומכם נקרא רק אבוש ורק לס"ת נקרא לפעמים והי' נקרא ייסף מיכאל וכן בכתובה כתבו יוסף מיכאל נ"ל ברור דאם לא נקרא לתורה רק לעתים רחוקות וכמעט לא נודע רק לחזן גופי' כותבין אבוש דמתקרי מיכאל יוסף דידוע דברי הרמב"ם ז"ל [פ"ג מה"ג הי"ג] שכותבין שם הרגילים בו ביותר וכ"כ כמעט כל הראשונים והרא"ש שכתב [בפ' השולח ס"ס ז'] דאנשי ירושלים היו נוהגין לקרות לס"ת בשם המובהק ובפ"כ שם חניכה ומזה הוכיח ת"ה ז"ל [בסי' רל"ד] דשם לתורה עיקר (ובאמת נפלאה הדבר בעיני המג"ש ז"ל [בתשו' פ"י ח"ב סי' ע"ה] והמכתב אלי' ז"ל [מובא בח"א סי' ע"ה] דאדרבה נראה מדברי הרא"ש ז"ל שיכתבו שם החניכה לעיקר וכן פסק שם לדינא והשיא דעת ת"ה לדבר אחר) וכן אנחנו בני אשכנז גרירן בתר פשטות דברי הרמ"א ז"ל [קכ"ט סט"ז וע"ש בסי"ח] לכתוב השם שנקרא לס"ת לעיקר אך כ"ז באם נקרא עכ"פ ברגילות מיעוט דשכיח אבל אם נקרא לעתים רחוקים כמעט לא ידע בו רק הש"ץ בכה"ג ודאי צריך לכתוב שם שקורין הרוב וכמבואר בתשו' רדב"ז [ח"ב סי' תקל"א] ועוד גדולי האחרונים ואם נקרא ברגילות במיעוטא דשכיח לס"ת בשם יוסף מיכאל יכתבו יוסף מיכאל דמתקרי אביש ביו"ד כמבואר בט"ג אות א' גבי אביש ולא המכונה חדא דזה הוא כמו שם עצם שכתב הב"ח ז"ל [סי' קכ"ט] לכתוב דמתקרי וגם יש לספק דלמא הוא משם הקדוש מאבשלום ותו לפי רוב האחרונים דס"ל אברהם אבוש דאין כותבין המכונה אבוש אלמא דאבוש קיצור שם מאברהם ודאי מיקרי שם הקודש ולפ"ד הנ"ש הי' לכתוב דמתקרי אברהם כמבואר גבי נתנאל אלכסנדר אך עכ"פ מתקרי יותר ראוי לכתוב כיון דהוא קיצור משם הקודש ויעוין גבי שארקא פלוגתת הב"ש וס"ש [בש"נ אות ב'] ועוד דמכונה טפל ובאמת הוא עיקר השם בשינוי מחמת מרדין נהי דלא עדיף משם מ"ח מ"מ נכון לכתוב דמתקרי דהוא יותר נכון והי' שלום יום וי"ו עש"ק וי"ו תמוז תרכ"ב לפ"ק צאנז:

סימן קלג

לחתני הרב החריף ובקי החסיד המפורסם בש"ק כש"ת מו"ה מרדכי דוב נ"י:

שאלה בגט הנשלח לעירנו ממרחק והוא מקום עיגון ויש בו שאלות אשר בשם אבי האשה היושב בעירנו זה רבות בשנים שנקרא בפי כל נטע ולתורה נקרא נתן צבי או נטע צבי או נתן נטע צבי ובגט כתבו נתן נטע צבי המכונה הירש ובעירנו לא נודע כלל שיש לו כינוי זה רק אבי האשה אומר אשר בילדותו בארץ מולדתו היה נקרא לפעמים בכינוי זה הירש ודבר רחוק להאמינו ובעינינו לא יצא מחשש ס' שינוי. הב' כי תיבת מותרת נפסק המ"ם מתחלת הכתיבה ונראה ככ' וא"ו:

עוד אחת בגט בא' שנקרא לס"ת דוב ובפ"כ נקרא בער וחותם עצמו דוב בער וכתב המסדר דוב בער דמתקרי דוב דמתקרי בער כי חשש כי אולי נתנו לו ביום המילה גם דוב בער והוא אבי המגרש. ועל כל אלה הנה נחפוץ לדעת הלכה למעשה מכ"ק הד"ג שי' ונחוצים הדברים פן יהי' חומרא בא' מהשאלות בעיני כ"ק ובהמשך הזמן לא נוכל להועיל כי הנשים אינם יושבות פה ורדופות להנשא עכת"ד השאלה:

תשובה שאלה ראשונה בענין שם הירש הנה לפי הנקרא בעירכם במקום הנתינה הי' צריך לכתוב נתן צבי המכונה נטע דכן הסכימו כל האחרונים לכתוב כן הגם דלפי סד"ג של רמ"י ובספרו... שנדפס מחדש כתב לכתוב דמתקרי ע"ש נטע וכ"כ בב"ש במה"ק דגם ביש לו שני שמות מעריסה ונקרא בשניהם לס"ת ובפ"כ נקרא בא' מהם כותבין דמתקרי פ' שם אחד דמתקרי ע"ש השני ויעי"ש אריכות הדברים בס' הנ"ל ובד"מ אך הנ"ש ז"ל ודרי בתראי הסכימו לכתוב שניהם ביחד כמו שקורין אותו לס"ת ודמתקרי או המכונה ע"ש השני אמנם בדיעבד שכתב נתן נטע צבי ולא כתב דמתקרי נטע כשר כמבואר ברמ"א [סי' קכ"ט סי"ד] ובכל האחרונים אין חולק אך מה שהוסיף שם הירש וכינוי זה לא נודע אצליכם גם בזה אין שום חשש כלל דלא חיישינן לב"ד טועין כל היכי דליכא למיתלי בהו טעותא כמבואר בתשו' הריצב"א שמביא במרדכי בגיטין (סי' תמ"ו] וכן הלכה ברורה לב"ד טועין לא חיישינן וא"כ מסתמא נקרא שם הירש ולכן צריך לכותבו אף אם נשתקע בעירכם וכמבואר להדי' בתשו' מהר"מ [מינץ סי' ס"ד מובא בב"ש בש"נ אות ב' ומהרמ"ל סי' ל"ט] ומהראנ"ח דלא כהבית אפרים ז"ל [בתשו' פ"א ובט"ג בל"ש בדין שני שמות סקי"א ובש"נ אות מ' סק"ז] שמתמה עליהם בכדי וכן מבואר בהדי' בש"ס [ירושלמי] ובתוס' [גיטין דל"ד ד"ה והא ע' בד"ח בשער שינוי השמות אות י"ב וי"ז ודו"ק] דהיכי שיש לו שם במקום אחר אף שלא נודע כלל מהשם הזה צריך לכותבו לכתחלה ולכן אפי' אם במקום הנתינה לא ידעו משם של מקום הכתיבה הי' צריך לכותבו לכתחלה ולא שייך החשש דיוציאו לעז במקום הנתינה כיון דמסתמא יתלו שזה יש לו שם אחר שם וכתבוהו כפי תקנת ר"ג ובאמת מהרש"ל ביש"ש ופ"י בתשוב' תמהו ע"ז דהרי יש חשש לעז במקום הנתינה אך מ"מ לא נוכל לדחות דברי כל הראשונים שכתבו לכתוב השם של מקום הכתיבה אפי' אם לא נודע ממנה במקום הנתינה וכן הי' תקנת ר"ג וכן פירשו בהדי' סה"ת וסייעתו בעלי התוס' כולם הפי' בש"ס [גיטין דל"ד] והוא דאתחזק בתרי שמא שבמקום הנתינה אינם יודעים שם של מקום כתיבה וכן איפכא וכן מסכימים לדינא לזה כל הראשונים ואחרונים אין חולק והרבה הארכתי לפרש דברי הרא"ש בתשו' [ע' בח"א בכ"מ] שדבריו קצת נגד זה וכל התשובות של אחרונים כתבו סברות לתרץ לדברי' אבל לדינא בודאי כותבין שם של מקום כתיבה אף שלא נודע ממנו כאן ולכן אם הי' לנו בירור שהגט נכתב על שם האשה שאבי' נקרא במקומכם נטע ולא ידוע בקהלתכם בשם הירש הי' הגט כשר בפשיטות משום שכתבו שם מקום הכתיבה אך כיון שלא נודע אם נכתב כלל הגט לשם הבעל של האשה הזאת כאשר יבואר בסמוך ונאריך לפנינו בזה אי"ה: ב' הפסקת (הוא"ו) [המ"ם] דמותרת ונראה כאלו כתיב כוותרת במקום עיגון יש לסמוך על גדול שבאחרונים הג"פ שמתיר [אפי' אם לא כ' כלל הרי את מותרת לכ"א אם כ' בו למיהך להתנסבא] יעו"ש [בסקצ"ו] וכן הגט מקושר מתיר במקום עיגון ובפרט דכוותרת נמי משמע שתהא וותר לכל אדם כמו שבלשון תרגום נקרא דבר המופקר לכל ויתור ובלשון הגמ' השתמשו הרבה בלשון ויתור כמו ויתר חלקו גבי בכור שנטל חלק כפשוט וכמה פעמים בש"ס וא"כ לשון כוותרת נמי משמע לשון שתהא מותר' אף לזנות דלא שייר לו בגט הזה רק שתהא וותרת ממנו לכל אדם ובכה"ג נ"ל דגם הרמב"ן ז"ל [מובא בג"פ הנ"ל שכ' דאם לא כ' הא"מ קרוב הדבר שתצא ג"כ] מודה ועכ"פ במקום עיגון יש להכשיר:

ועל הגט באחד שנקרא לספר תורה דוב ובפי כל נקרא בער וחותם עצמו דוב בער לכתחלה צריך לכתוב דוב המכונה בער וכמ"ש רוב האחרונים גבי מי שיש לו ב' שמות בעת מילתו וכן נקרא לס"ת ובפ"כ נקרא בשם אחד מהם כותבין המכונה ודעת המסדר אך בדיעבד כשר כיון שחותם עצמו כן והוי כמ"ש בהדיא ברמ"א [בסי' הנ"ל סי"ד] גבי [נקרא בשניהם אל] ס"ת דאם כתב בלא מתקרי כשר ובפרט שכתב שניהם דמתקרי דאין שום חשש בדיעבד:

ובדבר אשר לא נתקיים הגט וההרשאה הנה ידוע לכל דזה מחלוקת הפוסקים דבכה"ג צריך קיום מדאורייתא והנה אשר כתב הרמ"א ז"ל [בס"ס קמ"ב] להקל במקום עיגון בלא קיום הדיינין שחתמו בהרשאה וקיימו חתי' עדי הגט אפי' בלא ניכר חתי' ידי הב"ד הוא בהרשב"ץ ז"ל וטעמו מובא בב"י [שם] שכיון שע"א נאמן על הקיום משום קיום שטרות דרבנן כמבואר בריש גיטין דהקילו בעגונה מכ"ש הרשאה שחתומה בדיינים שלשה דמה"ת כנחקרה בב"ד דמי דעדיף מע"א לענין קיום הגט לכן מקילין במקום עיגון אם ההרשאה אינה מקויימת והנה באמת לכאורה צ"ע דבשלמא אם הי' הקיום יוצא ממקום אחר היו אומרים כן אבל כיון שהכל יוצא מתח"י השליח למה לא] אמרינן דלמא זייף לעדי הגט ועדי הקיום ומה לי אם הי' חתום בגט ה' עדים היו צריכים קיום דאמרינן הוא זייף לכולהו כמ"כ אם החמשה אנשים נפרדים על שני קלפים ג"כ יש חשש זה דלמא הוא זייף כולו אך אין לנו להרהר אחר פסק הרמ"א ז"ל וגדול האחרונים נו"ב [מה"ת סי' קל"ו] מסכים עמו הגם שב"א [סי' ק"י] מפקפק בזה לא ראה דברי הנב"י שלא הי' אז בדפוס ואלו ראה הי' חוזר בו וא"כ עכ"פ בכה"ג דנ"ד דאין השטר יוצא מתח"י בע"ד בודאי צריכה קיום מה"ת ואף הרשב"ץ מודה בזה כאשר יתבאר לפנינו אי"ה ולכן אין סומכין רק על שני עדים כדינו. ובגוף הדבר יש מחלוקת בשטר הנמצא אי צריך קיום מה"ת כידוע דברי מהרי"ק ורבינו אביגדור [המובאים בש"ך ח"מ סי' מ"ו סק"ט ובב"ש סי' מ"ב סקט"ו וסי' קמ"א סק"ע] והרבה מחמירים וגדולי האחרונים מהרמ"מ וסייעתו מחמירים כמבואר בסי' י"ז [ע"ש בח"מ סקכ"א ובב"ש סקכ"ט] ובנ"ד כ"ע מודו. דהנה שורש הדבר הא דאמרינן עדים החתומים על השטר כנחקרה עדותן בב"ד ולא חיישי' לזיוף הנה הטעם דלא חציף אינש לזייף כאשר מבואר ברש"י ז"ל [גיטין ד"ג ע"א ד"ה נעשה] והיינו שירא ומירתת פן יגלה קלונו וכן מפורש בהדיא בהר"ש הביאו מהרי"ק ז"ל בתשובותיו סי'... וגם הרשב"ם ז"ל [דק"ע ע"א ד"ה א"צ] כוונתו כן דלא חשידי אינשי למיעבד חציפות כזו וזאת הוא ברור דאם הי' ידוע שעדים כתבו כל זאת בודאי לא היו צריכים לחשוד ששקר כתבו כי מסתמא כתבו האמת אף שלא היו ידועים לנו וכמבואר דבר זה בתשו' במרדכי ומהרי"ק ותה"ד כתב ג"כ בעדים לא נפקא לנו מי הם היינו שסתם ישראל בחזקת כשרות רק החשש שמא לא כתבו עדים כלל רק אחר כתב וזייף חתימת העדים וע"ז אמרי' (בברייתא) [בגמ'] עדים החתומים על השטר כנחקרה בב"ד דמסתמא לא חשידי אינשי לזייף ולעשות חציפות כזה ובודאי העדים חתמוהו ולכן יהי' מי שיהי' עדותן כשר ודלא כנתיבות המשפט [שם סק"ה] שכתב דבעדים שאינם ידועים לנו חשודים דמשקרי דז"א לכל מי שיעיין בשיטת הפוסקים כ"ע מודו בזה ואם העדים אומרים שזה אינו כתב ידם או שבע"ד המוציא השטר אינו יודע בעצמו מי כתבו בזה פליגי הפוסקים הרבה אומרים דא"צ קיום משום דחזקה גדולה היא מדאורייתא דזה היא חתימתן הוו העדים עצמן חוזרים ומגידים מה שאמרו אין זה כתב ידינו והחולקים סוברים דלענין זה לא אמרינן כמי שנחקרה עדותן בב"ד והרבה האריכו בזה הש"ך [הנ"ל] ואו"ת [שם] וגדולי הראשונים בתשובותי' והנה בשטר הנמצא כמו מצאו כתוב בשטר איש פ' מת שמבואר בירושלמי פלוגתא בזה אי מהני עדותם והביאו לפסק הלכה הרי"ף והרא"ש ז"ל [בסוף יבמות] נחלקו הפוסקים אי צריך עכ"פ קיום לכ"ע והנה השיך ז"ל ואו"ת והנה"מ והקצות [בסי' מ"ו הנ"ל] כתבו לסברא פשוטה דבנמצא צריך קיום מה"ת כיון דלא ידוע מאן כתבו ולא הוציאו אדם רק נמצא בשוק לא שייך לומר חזקה דמירתת לזייף וגם בהרח"ש ז"ל כתב סברא זו יעי"ש וכתבו אפי' למאן דמתיר במצאו כתוב שמת דא"צ קיום הוא רק מטעם תקנת עגונות דהקילו רבנן במיתה משום דדייקא ומינסבא כמבואר במהרח"ש ז"ל בקונ' עגונות ובתשו' ולכן בכה"ג שבא לפנינו שטר וגט והרשאה לא ידענו מי כתבם ואין אדם מוציאו בודאי צריך קיום מה"ת לכ"ע וא"כ אין ההרשאה מועלת לקיים את הגט כיון שגם חתימת דייני ההרשאה אינם ניכרים וגם הרשב"ץ מודה בזה דכל עיקר טעמו שם משום דמדאורייתא א"צ קיום אבל בנ"ד דמדאורייתא צריך קיום בודאי גם הוא מודה דצריך קיום בשני עדים ממש ולא יעלה זאת על לב אדם להתיר כיון דבמה שסומכין על הרשב"ץ להכשיר ביוצא מתח"י השליח הוא קולא גדולה מאד כמעט נגד כל הראשונים וכיון שבכאן נתוסף ספק גדול עכ"פ מרוה"פ דשטר שנמצא צריך קיום מדאורייתא לא נקל תרי קולות אפילו בעגונה ואפי' אם תלבין ראשה ובפרט שבלא"ה אני מתמה תמיד על גט הנשלח על הבי דואר כיון דלא כתב שם דירת הבעל והאשה רק שמו ושם אביו ובודאי הרבה יש בעולם ששמם שוים והאיך לא ניחוש שמא אחר כתבם ומי יודע לאיזה עיר אחרת נכתב הגט עם ההרשאה ואי משום שכתב על הכתב לעיר פלוני הלא ידוע כי אין לסמוך ע"ז שכמה פעמים מחמת טרדות הכותב מחליף השמות הנקרא אדרעסי וכמה פעמים באו אלי מכתבים על שמי והיו לעיר אחרת כי הוחלפו מחמת טעות הכותב ואפי' אם נימא דהוא לא שכיחא מ"מ קשה מאד לסמוך וליתן גט לאשה שלא נודע לנו אם זה מבעלה הגם שסמכינן על אשה וקרוב גבי גט וחליצה כמבואר ברי"ף גבי אשתמודעינהו וכו' [ביבמות דל"ט ע"ב] הוא מטעם מלתא דעבידא לגלויי משא"כ כאן שנסמוך על כותב לא ידוע מאן דהוא שכתב שזה הגט הוא של האשה הזאת שמכאן ובפרט כי שם הירש אינו שם אבי האשה הזאת והרי לפנינו שזה גט אחר וכ"כ הנ"ב מה"ת גבי ישכר בער יעו"ש [בסי' קיז] לכן אינני מהמתירים ליתן גט זה לאשה הזאת ועצתי שתכתבו מכם להבד"צ מסדרי הגט שיכתבו אם זה הגט הוא של האיש שהי' דר בעיר פלוני טרם נסיעתו למרחוק וכן אשתו היתה דרה בעיר פ' קודם נסיעתו וגם השליח הי' דר במקום פ' טרם נסיעתם וכאשר יכתב משם שכן הוא בעל האשה הזאת יפלו כל החששות וא"צ קיום מדאורייתא דלא שייך זיוף כיון שהב"ד יכתבו שפלוני הסופר והעדים כתבוהו וחתמוהו וגם ידעו בבירור מאיזה עיר הוא וששמו של אבי האשה הוא שם בכינוי הירש ואז ימסור הגט להאשה הזאת כן נלע"ד ורציתי לפלפל בדבריך הנעימים אך טרדות וחלישות כתי ימנעוני והיה שלום:

סימן קלד

להמופלגים יראי השם יושבי ק' זאלישטשיק יע"א.

מכתבם הגיעני עם השאלות. והנה ידידי מאד אתפלא מדוע תפסתם על הרב בדברים אשר אינם הכרחים להעלם הדין ולמה לא דנתם לכף זכות ולא להורע חזקתו אשר הי' כמה שנים מורה בישראל ומסתמא נטל רשות מגדולי עולם ולמה תחפאו דברים עליו לביישו ברבים אין זה רק איזה שנאה בלבבכם עליו כי אם הי' חביב בעיניכם ראוי לחפש בזכותו ולא ידעתי מה הרעש הגדול ולכן מעתה ידידי מבוקשי שאל יעלה על לבבכם מחשבת חוץ על הרב המאה"ג האב"ד דקהלתכם כי הוא גדול בתורה ויראה ומגדולי המשפחה פן תכוו בגחלתו והזהרו מאד שלא ירום איש את ידו בהוראה זולתו ואת אשר ישית הרב הנ"ל ידיו לסמוך אותו בהוראה ז"ז אסור לשום אדם להורות דבר וגיטין אסור לשום אדם להזדקק לסדר גט זולת הרב הנ"ל ואם כי מי אנכי להורות לרחוקים ממני כמה די להפקיע עצמו אולם אחרי שרצונכם לקבל דברי לא יכולתי עצור במלין להודיע לכם שח"ו לריב עם הרב האב"ד דקהלתכם ואדרבה לקבלו בכבוד ולציית לדבריו ובפרט בהוראה כי הוא גדול הדור והי' בזה שלום ותשכילו בכל אשר תעשו ויתרומם קרניכם:

ועתה באתי להודיע לכם חוות דעתי בעניני השאלה בנדון הגט הנה מחמת שרוב העולם קורין אותו אלטיר כמעט כולם וגם בחתימה א"כ הוי הרוב נגד הקריאה לס"ת וכותבין שם הרוב קודם כמבואר בש"ס [גיטין דל"ד] ורק הרמ"א ז"ל [סט"ז] כתב לכתוב על שם הקודש עיקר ועל שם החול המכונה הנה הג"פ [בסקפ"א] כתב דרמ"א לא פליג רק היכי דליכא למיקם עלה דמלתא הי מינייהו הרוב אבל אם הלעז הוא נקרא ברוב העולם גם הרמ"א ז"ל מודה להב"י ז"ל דכותבין שם הלעז לעיקר ובאמת שבד"מ כתב בהדיא להיפוך דאפילו ברוב קורין בשם הלעז כותבין שם העברי לעיקר דבהדיא פליג על הב"י דכתב הב"י ז"ל לומר דאפילו בשם היוצא משם העברי לכתוב שם הרוב ומכ"ש בשם שאינו יוצא משם העברי ודאי כותבין שם הרוב כן דעת הב"י ז"ל והד"מ ז"ל כתב וז"ל בסי' קכ"ט ס"ק כ"ג ואין נוהגין כדבריו אלא שלעולם כותבין שם העברי קודם וכותבין על הלעז המכונה, וכ"ה בסד"ג עכ"ל ולכן דעת הרמ"א ז"ל תמיד לכתוב שם הקודש והמכונה על שם הלעז אך עכ"ז הלבוש והרבה אחרונים ס"ל לכתוב שם הלעז קודם אם הרוב קוראים אותו הן אמת שאני לעצמי נלע"ד דבשם אלטיר וכדומה כ"ע מודים דכותבים שם הקודש קודם דזה אינו בגדר שם כלל רק לסי' טוב שהילד יהא זקן וכמו שבספרדים שם קונפרדי שהוא לסי' טוב כמבואר בג"פ [סי' קכ"ט סקס"ד ובכ"מ] וע"נ [בש"א אות מ' מכונה מתקרי ובכ"מ] ומבואר במהרח"ש דבכה"ג כותבין עיקר שם הקדושה דזה אינו בגדר שם רק שמכנין לאותן אנשים שהמה מגדלי בנים בקושי' או שבתי לסי' שנולד בשבת וע"ש במהרח"ש שהמעשה הי' שכל העולם קראוה שבתי' ורק שם העריסה הי' גראסזי וכתב לכתוב גראסזי המכונה שבתי' והביא ראי' משם קונפרדי אלמא בשניהם בכל ענין כותבין שם העריסה אפילו באשה ושם הלעז שקורין אות' כמעט כולם כותבין עליו המכונה אך הרב המאה"ג שכתב כפי פשוט הנראה מאחרונים שאין בידו תשובת מהרח"ש וגם גדול הדור המגיד העלה כן בספרו לכתוב אלטיר דמתקרי על שם הקודש ורצה לפסול הכותב איפכא הגם שנראה שם בתשו' אחרת קצת באופן אחר עכ"פ בודאי אין לתפוס ח"ו ולהרהר על הרב האבד"ק שכוון לדעת גדול הדור וגם לדעתי הגט בודאי אפילו לכתחלה כשר ליתנו אם כתב אלטיר דמתקרי ע"ש הקודש ולכן בחנם הוציאו ש"ר על הגט:

גם בשאלה דחלחולת שלא נמלחה מצד השומן ונמלגה בעירוי בקערה יפה עשה הרב שהטריף דהנה הגם שמבואר בפר"מ ז"ל [בשפ"ד ס"ס ע"ה] להכשיר אפילו לדעת הט"ז דס"ל דכ"ש מבשל מ"מ קשה הא למה לא ניחוש דבלע ע"י כ"ש אותו חלק שכבר נתבשל ע"י עירוי ופליטה לא שייך בדבר שנתבשל אך באמת לפי מה דכתב היש"ש באו"ש בדין כ"ר ושני ועירוי וז"ל אם לא שטפו והדיחו כו' והא דל"ח שמא התרנגולת שהיא רכה תהא בולע מן הדם שבעין אעפ"י שאינו מבשל דהא כ"ח בולע אפי' בכ"ש כ"ש התרנגולת שהיא רכה ביותר משום דלא מסתבר לומר שהמים חמין שהם בכ"ש חממו הדם ויעשו ג"כ כ"ש כדי שתבלע התרנגולת בודאי אם הי' מולגים התרנגולת במים האסורים אף בכ"ש נאסרת בבליעה כמו כלי חרס אבל אין כח בכ"ש להרתיח דבר הצונן עכ"ל אלמא דלא חיישינן דפלט מזה ובלע זה בכ"ש א"כ ה"נ לא חיישינן דפלט הכ"ש את הדם והבליעו להצד אחר של הכרכשתא ואפילו שהצד השני חם ע"י עירוי וכפירוש השני של הפ"מ [סי' ק"ה במ"ז אות ד'] שבדברים גושים אינו פולט ומפליט כ"ש אפי' שאחד חם אך עכ"פ הקמח ודאי אסור דכ"ש מפליט עכ"פ ונסרך ממילא לתוך קמח הרך ונימס כמו רוטב וא"כ אם נבוא להכשיר החלחלת הזה צריך להסיר השומן כמ"ש הפר"מ ז"ל שם וגם הקמח צריך להסיר כנ"ל וא"כ לא ישאר רק חלחולת כחושה בכה"ג ראוי לכל משכיל לחוש לדעת המרדכי המובא בב"י דגם מבליע ומפליט בגוש וכלי כיון דליכא פסידא וגם כי ראוי לחוש דלמא לא תנקר היטב מהשומן ואז יאסור משום דם כנ"ל בודאי אין ראוי למורה ירא השם להקל בשביל חתיכת חלחולת כחושה ויפה עשה שאסר: