שו״ת דברי חיים – חלק ב – קטע 71

סימן קכט

לבני הרב הגדול הצדיק החסיד המפורסם כו' מו"ה יחזקאל נ"י

מה שכתבת בענין הגט הנה דבר פשוט שלכתחלה צריך לכתוב שם האב עם כנוייו כי כן כתבו בשם ת"ה שבכתביו מסופק בזה שכן יראה המעיין באמת דבריו יעויין תשו' מהרא"ש ומהראנ"ח ויש"ש גיטין וגם בדעת הרשב"א ז"ל נסתפקו קצת אם כשר בדיעבד ועיין בב"י ז"ל [סי' קכ"ט] אך בש"ע [ס"ט] כתבו להכשיר בדיעבד או אפי' לכתחלה אם אי אפשר לכתבו כגון שלא ידוע שמו או שלאחר העיון מגדולי' א"א לכוון סגנון כתיבת שם זה משמטין שם האב [כמבואר בפ"מ ח"א סי' י"ט ובבה"ט שם סקי"ג] וכמדומה שכן ראיתי מעשה אצל זקינך הגאון מו"ח ז"ל אך שקטן הייתי לא רציתי לומר בהחלט אך באמת כן נהגו בכל אשכנז להכשיר אפי' לכתחלה באם א"א לכוין ולא יוכלו ג"כ לתת שני גיטין מאיזה טעם משמיטין שם האב אבל משום איזה ספק כל דהו אין משמטין וכמבואר בהדי' בתשו' רמ"א ז"ל סי' פ"ד ולכן כל דיין שמשמיט שם אביו מחמת שא"י סגנון האיך לכתבו אם הוא אינו מהגדולים ולא נשאל בגדולים ממנו נהי דהגט כשר אבל עונו גדול מנשוא כמבואר בהקדמת ס"ש שכתבתי לך במכתב הנ"ל שהשגת וגם מה שמשמיטין הכינוי וסומכין על שם של קריאה לס"ת הוא עון פלילי שכבר גליתי לך שלדעת הרמב"ם ז"ל [פ"ו מה"ג הי"ג] הוא פסול וגם זקיני המג"ש בתשובה הישינה דעתו לפסול והמכתב אלי' ז"ל פסלו בפירוש הגם שאני בעניי לפע"ד הארכתי לתרץ קו' המג"ש והמ"א ז"ל מ"מ מאן דאית בי' קצת יראת השם יודע דאין ליתן גט שפסול לדעת הנך גדולים מהני קדמאי ובתראי ורק באם אי אפשר בענין אחר אחר הסכמת ג' גדולים אפשר להכשיר לכתחלה גט כזה והב"א ז"ל חרה אפו הרבה בהמקילים הללו יעו"ש בדבריו:

ואשר נסתפקת בשם ישראל דוב וחותם (מ') בעריש (א"ה נראה דצ"ל ישראל בעריש.)והעולם קורין בעריש לבד הנה הואיל והדבר נמשך למ"ד יום תמי' לי' למה לא החזקתם לו לקראו ישראל בעריש ובזה א"צ לכרוז כלל ולא שום דבר רק ב"ב ומקורביו יקראו די בזה בהצטרף לשם החתימה לכתוב עליו דמתקרי כי באמת דעת האומרים שאין לכתוב [דמתקרי] על החתימה [ע' בט"ז בש"א אות א' ובט"ג שם בשם הכנ"י סקל"ו וסק"מ] נפלאה למאוד דהלא בודאי קורים החתימה מזכירים אותה בשם זה ולמה לא שייך גבי' דמתקרי אולם מי אנכי להכריע נגד גדולי עולם אבל לכ"ע די בכה"ג להחזיקו בלא הכרזה כלל ועיין בכנסת יחזקאל אך א"א עוד להמתין למ"ד יום בודאי אין נכון לגרש בגט אחד ולכתוב שם החתימה דהוא שם לעז ישראל בעריש קודם שם העריסה הנקרא בו לס"ת וגם קודם שם הנקרא בו בפי כל העולם בעריש לחוד בזה ודאי הקדים הטפל לעיקר הגם שבש"ע [ס"ב] מכשיר בכתוב בפירוש וזה הוא דעת הריב"ש ז"ל [סי' מ"ג] אך ידוע שחולק עליו מהראנ"ח ז"ל [סי' ל"ג] ואומר שפסול להרשב"א ז"ל ומהריב"ל ז"ל מפני חשש זה הצריך שני גיטין וגם הג"פ [בסקי"ג שם] ומכתב אלי' ז"ל חשו לסברת מהראנ"ח ז"ל כמבואר בספריהם ולכן ח"ו לעשות מעשה כזה ורק ליתן שני גיטין באחד יכתבו כמו שכתבת להקדים שם החתימה ואח"כ שם הנקרא לס"ת והכינוי שנקרא בפ"כ ובגט השני יכתבו ישראל דוב המכונה בעריש וישמיטו לגמרי שם החתימה ובזה בודאי בכותב שם שנקרא לס"ת והכינוי הנקרא בפ"כ סגי בדיעבד לכ"ע:

ומה שכתבת ביענטשא הספק איך לכתוב לא ידעת מידי הן אם כותב יענטשא שפיר דמי ולא חיישינן שיקראו בסגול כי בעי"ן משמש ג"כ לפתח בשם יעקב וכינוי כמבואר אם שמו יעקל בפתח שכותבין יעקל ולא חיישינן שיקראו יעקל בסגול (עיין ביש"ש ובט"ג גבי יעקל) כיון שנוכל לקרותו בפתח אין חשש לטעות כאשר יבואר לפנינו וגם אם יכתבו ינטשא שפיר דמי כמבואר במהריב"ל ז"ל אשר יובא לפנינו וגם אם כותבין באלף יאנטשא אין קפידא דרגילי אינשי ביאנטשא בפתח לא בקמץ דלא שכיח וכאשר יבואר להלן:

ומה שכתבת לכתוב יאכט באלף וכתבת שבזמנינו נמשך הפתח דע לך אהובי בני כי מדבריך ניכר שלא עיינת בהאחרונים שהאריכו בזה והנה מקור הדין הזה נובע מדברי רש"י בכתובות [ס"ט ע"ב] גבי ינחם כתיב דפירש"י ז"ל דכל נקודת פתח מושך אחריו אלף או ה"א ומהריב"ל ז"ל האריך בזה וכן הג"פ ז"ל [סי' קכ"ט ס"ק קכ"ה ובכ"מ] ויתר האחרונים אמנם סיים המהריב"ל בח"ג סי' ט' וז"ל ועוד נסתפקנו בשם פאלומבה אם צריך לכתוב אלף אחר הפ"א לפי שהגריגיש אינם רגילים בכך וכפי הנשמע אינם כותבי' אפילו בגיטין אלף במקום פתח בלשון לועז שלהם תשובה כו' עד אלא שאני חוכך להחמיר שלשון הלועז שלנו שנרצה לומר ולחטוף שני אותיות כאחת נכתב כולו בלי שום אות מאותיות שהם אמות והם במקום הנקודות ואם הוא בנ"ד הו"ל כאלו שינה שמה דכיון דלא נכתב שום אות מן האותיות שהן אמות יש לנו לומר שיש שורק אחד אחרי הפ"א והאל"ף וצריך לעיין במה דכתב רש"י כו' עד ואחר שכתבתי כ"ז ראיתי תשובה אחת להרב ה"ר שלמה בן רשב"ץ שכתב אם כתב שם עירו ושם עירה בבלבול כגון שבמקום טונס כתב טסם פסול ואם אינו נקרא יפה ה"ה כמו שאינו ע"כ ואחר שראיתי זאת התשובה חשבתי דרך נכון באלו הדברים והוא שחסרון ואו הוא חסרון דהכל קפדי בי' אבל חסרון האלף שהוא במקום תנועת הפתח איכא דקפדי ואיכא דלא קפדי וזמנין הסופרים משמיטין ויש לסמוך על מה שנוהגין באגרות ובשטרות ובכתובות ואפשר שמשום זה רבני הגריגיש אינם מקפידים על תנועת הפתח בגיטין כפי הנשמע משום דבשטרות ובכתובות ובאגרות לשון הלועז שלהם אינם מקפידים ע"ז עכ"ל. והנה אנו מנהגינו כארמיניש שאין כותבין אלף במקום פתח כמבואר בכל מסדרי גיטין ביש"ש ובס"ש ובב"ש ז"ל הגם כי מהרי"ט ז"ל כתב דאשכנזים כותבים אלף במקום פתח כוונתו על האשכנזים היושבים קרוב לספרד אבל אנו אין כותבין אלף במקום פתח וכ"כ בהדי' בס"ש גבי ולק פרידמאן יעו"ש וכ"כ הט"ג גבי בארונא בשמות הנשים ולכן זה פשוט שכותבים במקום פתח בלא אלף אך לפעמים כדי שלא לקרות בשו"א מרחיבין התיבה וכותבין אלף כמבואר גבי ואלק ובנ"ש גבי באריש וגבי חאניכה אך אם יש מקום לטעות שיקראו זה השם בקמץ בודאי אין כותבין באלף רק במקום שאין לטעות בתנועת קמץ שאין שכיח שם כזה ויש חשש שיקראו בשבא מוסיפין אלף כ"כ הנ"ש והס"ש ובט"ג. והנה לפע"ד אפילו במקום שיש לטעות לקרות בקמץ לדעתי לא איכפת לן לכתוב באלף אם יש ג"כ לטעות שיקראו בשבא דהנה מבואר בע"נ גבי שלום ושלום בשורק הגם דבכתיבה דומים לכתוב שלום בואו ובקריאה משונים ששלום בשורק משונה משלום בחולם מ"מ א"צ היכר אחר כיון דניכרים המה בשמות אבותם ודמי ממש לאם יש בעיר שני בני אדם ששמותם יוסף ורק אחד בן ראובן ואחד בן יעקב דא"צ שום סי' ולא חיישינן לטעות ולכן בשלמא אם כתב השם שלא כדינו ביש מקום לטעות פסול אבל באם השם נכתב כדינו רק שיש שם כיוצא בזה נסמוך אשם אביו וא"כ ה"נ כיון דבאמת גם פתח הוא נקוד באלף כנ"ל ורק אנו משמיטים אותו לפעמים ולפעמים כותבין אותו ובודאי דזה לא מקרי טעות דיוכל לקרותו בפתח כמו בקמץ דהא אנו כותבי' אלף במקום פתח ולכן לא יטעו לקרותו בקמץ דשם אביו יוכיח עליו שזה הוא הנקרא בפתח וליכא טעות בכתיבה כלל כנ"ל. אך מדברי הנ"ש והט"ג ז"ל נראה דכה"ג יש להשמיט האלף אך בדיעבד ודאי כשר בכל גווני כאשר מבואר גבי חנוכה וגבי שמות המתחלפים והנה לפ"ז בנ"ד אשר שם יכט בשבא אינו מצוי ושם יכט על הרגל לשונינו בודאי יקרא הקורא יכט בפתח ולא בשבא ואין לכתוב יאכט באלף דיטעו לקרותו יאכט בקמץ דשכיח שם יאכט בסביבותינו וכמדומה ששמעתי ליוכבד שקורין העולם יאכווד שיש קורין יאכד ולכן בודאי יותר נכון לכתוב בלא אלף ובפרט שכן נוסח הב"ש בסידורו ובס"ש אין לשנות הגם דאם יש שינוי במבטא אין הולכים בתר הסידור שבזמנם מ"מ אם אין חילוק גדול כותבים כמו שכתבו אז והרבה הארכתי בזה בדברי הצ"צ ז"ל [סי' פ"ד] גבי זעליג [בד"ח בשער האותיות אות ג'] ובודאי שכן הוא דקשה לי מעולם כמה דיות נשפכו וכמה קולמוסים נשתברו בהשמות וכנויין ולמה לן כולי האי יכתבו בקיצור דאלף הוא במקום קמץ והיוד במקום חירק וצירי וכדומה ולמה העתיקו שם זה ושם זה כיון דאם ישתנו לא יכתבו כן א"כ לא ה"ל לכתוב רק הכלל מהנקודות והרפות והדגושות ולכן נראה בבירור דכל זמן שאין הרגש גדול כותבין כפי שהעתיקו דיש כמה שמות שגם בימיהם לא היו נבטאים בהרגשה כאשר סידרו המסדרי גיטין כי להם נגלו כל תעלומות וחקרו בטעמי השם וסדרו לפי עקרו ושרשו הגם כי כתב הט"ז ז"ל [בש"א אות ל'] שאין דורשי' השמות ודחה דברי מהרי"ט ז"ל שכתב לכתוב כפי עיקר שורש השם מ"מ המעיין יראה דהט"ז ז"ל כתב כ"ז שאין ידוע השורש משמע הא אלו ידעינן שורשו כותבין כפי עיקר מחצבת וכוונת השם והרבה יש להאריך בזה ומהרי"ט ז"ל מפלפל הרבה בזה בתשובה ובקונטרס' והנה הראשונים עמדו על סוד מחצב עיקר השם ולכן סדרו האיך לכתוב הגם שיש קצת שינוי במבטא גם בימיהם ולכן גם אם אנו רואים רק קצת (יש) שינוי משנים ממנהגם הראשון וכ"כ הרבה כיוצא בזה בט"ג ולכן בודאי כותבין יכט בלא אלף:

ודע לך אהובי בני כי לפי מה שהזהיר הקנה ז"ל בספרו שלא לישב אצל סידור הגט מחמת שכמה עולמות תלויין בכתיבת השם וא"כ הי' לנו לפרוש כלל מסידור גט לפי מיעוט ידיעתינו אולם קלקלתו תקנתו דאם ח"ו לא ישב בגט בעל יראה וחכם בודאי ח"ו יבואו כמה מכשולים ולכן חיוב עלינו לדון בדיני שמות לפי שכלנו אשר חנן השם אותנו אך נכון לפניך שתעיין היטב עכ"פ ביש"ש ובתה"ד בכתביו ופסקיו ובג"פ ועזרת נשים הוא שכיח ולשקוד על דבריהם בשקידה רבה ולעשות כללים בקצרה מדברי כל אחד ואז לעת בא השאלה תוכל לעיין בהשכל ואמת ועיין בט"ג גבי ואלק ובנ"ב [מה"ת סי' קט"ז] ולפע"ד דביכט גם הט"ג מודה לכתוב בלא אלף וכמשמעות דבריו גבי יכט באות יו"ד:

סוף דבר דפתח הוא ליקח אות אלף על נקודתה ורק אעפי"כ אין מקפידין עלה בכתבים ולא בגיטין כי האשכנזים אין מקפידין בזה כמבואר במהריב"ל ז"ל ח"ג סי' ט' המובא לעיל וז"ל... הרי דאלף הוא במקום פתח ואפ"ה לא איכפת לן בחסירתה ולא נימא דיקראו בהמשך פלומא לא כאשר נקראת בהמשך הפתח פאלומה דלא חיישינן לזה לא במכתב ולא בגט כיון שאינם אמות האותיות ואמרינן דמסתמא יקרא הקורא כנהוג בשם זה. ולכן אני אין מנהגי לכתוב אלף במקום פתח רק במקום שיש חשש קצת לטעות כותבין להרחיב כתנא תוספאה כמבואר בס"ש כמה פעמים ואם כן ביכט יש קצת סברא אם יכתוב באלף יקראו בקמץ בודאי כותבין בלא אלף ולכן מה שהקשית דהרי מושכין הפתח ולכן צריך אלף הרי הראיתיך במהריב"ל ז"ל דג"כ הי' השאלה בשביל שמושכין בקריאה פתח ובלא אלף יוכל לקרות בב"א בחטיפה מ"מ כתב דיש חילוק נכון דאין זה מאמות אותיות ומש"ה אין הגריגוש וכן בני אשכנז מקפידים וכותבים לכתחלה בלא אלף. ומה שרצית לומר דבזמן ב"ש ז"ל היו מדברים שם יכט בחטיפה זה א"א כלל דהנה ידוע הנ"ש הי' לא זמן רב קודם הב"ש והי' ג"כ מילידי פולין ומסתמא הי' ידוע לשניהם המבטא מפולין והנ"ש ז"ל כתב לכתוב יאכט באלף וע"כ משום שהיו מושכים הפתח כמו בזמנינו ומש"ה לרוחא דמילתא הורה לכתוב אלף להרחיב הדיבור כתנא תוספאה אך הב"ש ז"ל פליג עליו דלא צריך אלף וע"כ היינו כדי שלא יקראו בקמ"ץ והבן והי' שלום כדברי אביך כו' יום ג' כ"ח למב"י תרכ"א לפ"ק:

סימן קל

להרב המאה"ג החריף ובקי חכם ונבון ירא ד' כו' כש"ת מו"ה אברהם נ"י אורינשטיין האבד"ק ברדיוב יע"א.

שאלה ששם אבי המתגרשת בפי כל ליבוש ובשעת המילה קראוהו ארי' המכונה ליב וחתם א"ע ארי' ליב איך לכתוב בגט: תשובה

הנה בסתמא אם לא ידוע חתימתו מהנכון לכתוב ליבוש בוא"ו כי כן הוא בכל השמות כיוצא בזה כגון ירוחם שקורין במלאפים כמו שאנו קוראין כותבים בואו הגם שבפסוק הוא חסר מ"מ כותבין מלא כפי המבטא הגם שאין דוחקין השורק הרבה וכמו משולם במלאפום והרבה כדומה ובפרט לפי מה שמבואר ברמ"א ז"ל [סי' קכ"ט סכ"ח] דאם כתב החסר מלא כשר ולכן מספק יותר טוב לכתוב מלא והנה לכאורה לפי מה דמבואר ברשב"ץ ומובא בב"י ז"ל [סי' קכ"ח] גבי טאנס וטונס דהוי שינוי בחסר אות וא"כ לכאורה בנ"ד הוי כחסר אות ומבואר במהר"י בן לב ז"ל דויו ויוד הוי מאותיות האמות דאם חסר אותן הגט פסול וא"כ לכאורה אם כתב ליבש וחסר הואו הוי פסול אך זה ליתא דכ' במהרי"נ לב ז"ל ח"ג סי' ט' וז"ל ואחר שכתבתי כ"ז ראיתי תשו' אחת להרב הר"ש בן רשב"ץ ז"ל שכתב אם כתב שם עירו ושם עירה בבלבול כגון שבמקום טונס כתב טנס פסול ואם אינו נקרא יפה הרי הוא כמי שאינו ואחר שראיתי זאת התשובה חשבתי דרך נכון באלו הדברים והוא שחסרון ויו הוא חסרון דהכל קפדי בי' אבל חסרון האלף שהוא במקום תנועת הפתח איכא דקפדי ואיכא דלא קפדי וזמנין הסופרים משמטין ויש לסמוך על מה שנהגין באגרות ובשטרות ובכתובות ואפשר שמשום זה רבני הגריגוש אינם מקפידין על תנועת הפתח בגיטין כפי הנשמע משום דבשטרות ובכתובו' ובאגרות בלשון הלועז שלהם אינם מקפידין ע"ז עכ"ל. הרי דמה שדרך שמשמיטין לפעמים כשר בגט ולכן גם בזה כשר דכן אפילו אותו שחותם ליבוש משמיטו לפעמים ולכן אין קפידא בזה ואפילו אם חותם ליבוש בויו כתב בגט בלא ויו כשר הגם דהב"ש ז"ל [בש"א אות ב' באלי ובאות יו"ד] כתב דאם כתב בגט שלא כדרך שחותם עצמו שאינו כשר רק באם לא נמצא שם כמו שחותם עצמו ובודאי טועה וגם ליכא שינוי במבטא אבל אם חסר חד מהני היינו שיש שם כמו שחותם עצמו [או] שיש שינוי במבטא פסול הגט מ"מ נ"ל דהיינו דוקא לענין אם כתב באלף וחותם בה"א וכיוצא דאז יש חשש של מהר"א הצרפתי ז"ל [המובא בב"ש בשם מתתי'] שיאמרו שאין זה המגרש אבל ממה שדרך ב"א להשמיט כמו ואו באמצע התיבה דלפעמים משמיטין בודאי לא שייך מראית עין דיתלו בהשמטת הסופר ובכה"ג ט"ס כשר וכמבואר ביש"ש ובמהרשד"ם ז"ל [סי' ר"ה] דגט אינו כס"ת ורק בשינוי שיש חשש לעז יעו"ש בדבריהם וא"כ בודאי כשר בדיעבד אם שינה מחתימתו כה"ג דגם בלא ויו יקראו ליבוש כמו שהי' נכתב הוא"ו וכ"כ בהדי' בעזרת נשים גבי ירוחם וז"ל והי' נלע"ד דאם נקרא ירוחם הריש בשוריק יכתוב ירוחם מלא ויו ואם יכתוב בכה"ג ירחם חסר ויו הגט פסול דהרואה גט זה דהוא חסר יקרא ירחם הריש בחולם ואפשר דיש לצדד להכשיר דאע"ג דהוא חסר ויו יקרא בנקודת קבוץ דהברתו כנקודת שורק כמו שם יהושע דהשין היא בקבוץ והשם זבולן הלמ"ד היא בקבוץ ה"נ יקראו ירחם חסר הריש בקבוץ וכן משמע בהושע (סי' י"א) אשר בך ירחם יתום ומשלי (כ"ח) ומודה ועוזב ירחם וכתיב בשניהם חסר ויו והריש הוא בקבוץ ומיהו אע"ג דגם ירחם שהוא בקבוץ הוא חסר ויו נכון לכותבו לכתחלה מלא ויו לרמוז על הנקודה שיקראו יותר בשורק ולא בחולם עכ"ל. והנה מה שכ"ת מסופק לכתוב ביוד אחר הבי"ת זה לא ראיתי ולא שמעתי מי שיחתום ביוד אחר הבי"ת כי היוד הוא במקום דגש ודע דהא דכתבו מסדרי גיטין אם מדגישין היוד היינו שמדגישין הרבה כידוע אבל ליבוש לפי מבטא מדינתנו ובארץ הגר לא מקרי דגש רק כעין מלאפום ומה שכתבו בשם המדפיסים ידוע שאין ראי' כלל בזמה"ז מהם שהרי משמיטים ומשנים נוסחת כמה ברכות וספריהם מלאים טעיות והנה באם אחד חותם ליביש ביוד אחר הבי"ת אם כתב בגט ליבש בלא יוד הגט פסול דיש שינוי במבטא כמבואר בב"ש שהבאתי אולם באמת אין כותבין מסתמא רק בוי"ו כנ"ל. ומה שמעכ"ת הרבה להאריך מדברי האחרונים ידע מעכ"ת שמעת אשר שמתי עיוני בדברי מסדרי שמות מגדולי האחרוני' מב"ש ועזרת נשים וכיוצא אינני סומך אפילו על גדולי האחרונים בתראי דבתראי כי במחכ"ת לא הי' לפניהם הספרים ומסדרי גיטין וכ"א בדה טעמים מלבו השם הטוב יכפר ואין לנו רק מה שקבעו לנו גדולי האחרונים הס"ש והג"פ והעז"נ והב"ש ז"ל וכיוצא וגם בט"ג ימצא הרבה דיעות שונות ואין לנו רק מ"ש גדולי האחרונים לזה לא עיינתי כלל בדבריהם הרבה. והנה לענ"ד בנ"ד שחתם עצמו ארי' ליב וכן כנהו בשעת כניסתו לברית הי' מהראוי רק לכתוב ארי' המכונה לוב דליבוש הוא כמו קיצור השם ואין להאריך בזה כי כן האמת כמבואר בהסכמת כל גדולי האחרונים ממהרי"א ואילך עד הב"ש ז"ל [וע"ש בב"ש באות ח' חנה ובאות ב' ובכ"מ] והג"פ דכשהנקודה אינה משתנה כמו חנה חנולא שלא נשתנה נקודת קריאת חנולא משם העריסה חנה כותבין חנה א"כ ה"נ דלא נשתנה הנקודה ליב מליבוש אז בודאי כותבין ארי' המכונה ליב. והי' שלום כו' יום ד' ד' תמוז תרכ"א לפ"ק צאנז:

סימן קלא

להרב וכ' סו"ה אייזק שור נ"י אבד"ק באזא בוואלאחייא יע"א:

הנה מה שמסופק באשה שנקראת בשני שמות יחד ונכתב בגט א' מהם דכשר בדיעבד והנה כתב דבדיעבד כ"ע מודים להרשב"א [המובא בב"י ר"ס קכ"ט דביש לו שני שמות] דכשר בכתב אחד מהם והנה לא ידעתי איך אשתמיט מיני' דברי הר"נ ז"ל [בגיטין ל"ד] שכתב בפירוש ואפילו כתב שם העיקר בלא וכ"ש אפשר שכשר משמע דמספקא לי' אפי' בכתב שם עיקר וגם הב"י [שם] כתב לדעת הטור דפסול בכתב עיקר השם לחוד וכן נראה דעת הרמב"ם ז"ל [ע"ש בב"י ובג"פ סי' הנ"ל סק"ח בזה] ומהריב"ל ז"ל כתב לפרש דברי הרשב"א ז"ל דגם הוא לא הכשיר בכתב שם הטפל יעו"ש ואיך כתב מעכ"ת דכ"ע מודו דכשר בדיעבד ועיין בג"פ [סס"ק הנ"ל] דרק במקום עיגון גדול מכשיר. שוב כתב מעכ"ת (שמכשיר) באם נקרא בשני שמות יחד וכתב אחד עדיף ובודאי כשר ואתפלא איך כתב היפוך כל הפוסקים שכתבו דאם נקרא בשניהם יחד אם כתב אחד אפילו אם כתב דמתקרי פסול מכ"ש אם כתב השם אחד לחוד ומהרש"ל ז"ל [בגיטין פ"ד בדיני שמות אות יו"ד] כתב בפירוש כיון שנקרא בשניהם יחד הוי שם מורכב וחצי הוי חצי השם וכ"כ בהדיא הב"ש ז"ל [סי' קכ"ט ס"ק כ"ד] ועיין בתשו' פ"מ סי' מ"ו והנה לפ"ד נראה דבכה"ג אינה מגורשת מה"ת דלא הוי ספירת דברים ועיין ברשב"א גבי חלקו בשני שיטות [בתשובה המיוחס' סי' קמ"ח מובא בב"י ובג"פ ס"ק קל"ג ע"ש היטב] ומ"ש מהראנ"ח ז"ל הוא דבר אחר דמהראנ"ח ז"ל מיירי בנחלקים השמות יש קורין לו ראובן ויש שמעון וחידש מהראנ"ח [סי' י"א] בכה"ג כיון דידוע שניהם אם כותב אחד מהם אפילו שנקרא כן לקצת ב"א הוי חצי השם וע"ז חלקו עליו אבל אם נקרא בשני שמות דוקא אם כתב אחד מהם פסול גמור ולפע"ד דבטל מה"ת: