שו״ת דברי חיים – חלק ב – קטע 70

ושם יכט לפי דעתי אין לשנות מכפי המבואר בב"ש לכתוב יכט בכ"ף ובטי"ת ואל ישיא אותו דברי הט"ג [בס"ק ח' גבי יכט] כי במחכ"ת לא נכונו דבריו בזה וכבר השגתי עליו בראיות ברורות על מ"ש דמדינות הרחוקות מריינוס כמו ספרד ומדינתנו אין חוששין לחשש זה לכתוב כ"ף במקום חי"ת וז"א כלל חדא דגם בספרד בערי קושטנטינא קורין חי"ת כמו ה"א כמבואר בס"ש ומהרי"ט ז"ל ובכנה"ג א"ח סי' ס"א והמה לא רחוקים מא"י כידוע לכל דשכיחי טובא שיירות גם לא ידעתי כי הרמ"א ומהרש"ל ז"ל אשר מנוחתם כבוד במדינתנו הסכימו לכתוב בכ"ף [ע' רמ"א סי' קכ"ט סל"א] מי ישנה מדבריהם וכי נתרחק ריינוס מאתנו בזמה"ז יותר מבימיהם. גם גוף הטעם שכתב לא נראה כלל כי אין הטעם במ"ש התה"ד לכתוב כ"ף במקום חי"ת אין מטעם לעז כלל רק לכתחלה צריך שיהי' הגט נקרא בכל המדינות יהי' אפילו בקצה העולם כמבואר שם בדבריו [בסי' רל"א] ומ"ש שעתה כותבין בשטרות ואגרות יחט בחי"ת לא ידעתי מי הגיד לו נביאות זה וכי בשביל שהוא לא ראה כתיבת יכט בכ"ף במקומו יכריע כל העולם לפי דעתו שאדרבה רוב כותבין בכ"ף לכן אל יזיז מדברי הב"ש ובפרט שיחט בחית הוא מלשון חטא ומשורשו שאין דרך להזכיר עון על השם גם יחד בדלת נראה פירושו שיהי' עם אשתו ביחד וחששות כיוצא בזה מצינו בתלמוד גבי למהך [גיטין דפ"ה] הגם שאם שמה בפירוש כן אין לנו לשנות אבל לכתחלה אין לנו להמציא סברות נגד הב"ש ז"ל גדול אחרונים ומלוקט מגדולים אשר לפניו ומה שהביא בט"ג דברי מהר"מ חריף אין לסמוך על כת"י שלא נתפרסם בעולם כי לאו מר ברי' דרבינא חתים עלי' כן נראה לי. יום א' ט"ו למב"י תר"כ לפ"ק צאנז:

סימן קכז

שאלה אחד נקרא מעריסה משה יוסף ובפי כל נקרא יוסל ושם משה יוסף כמעט נשכח רק קצת בני אדם יודעים שמו של עריסה משה יוסף וגם לס"ת נקרא משה יוסף אך האיש הלז איננו רגיל לקרותו לתורה ורק קודם הגירושין צוה לקרותו לתורה בשם משה יוסף ואמר גם לאחד ממיודעיו ששמו משה יוסף ויצא מעירו לעיר אחרת רחוק שתי פרסאות וגירש אשתו בשם יוסף המכונה יוסל ונשאל מה דינה של האשה הזאת:

תשובה הנה באמת לכתחלה הי' מהראוי לכתוב משה יוסף המכונה יוסל דעיקר השם מה שקורין אותו לתורה כמבואר ברמ"א ז"ל [ע' בסי' קכ"ט סעי' ט"ז] ואם דכתבו הפוסקי' דזה דוקא במי שרגיל לקרותו אבל במי שאינו רגיל בקריאה אין הקריאה מעלה ומוריד וז"ל הרדב"ז ח"א סי' תקל"א מעשה הי' באחד שבא לגרש את אשתו בשם שמריה ובא לפני ואני מכירו זה מ' שנה בשם מחרז ושאלתי למה כתבו שמרי' והשיבו לי כי פי' שמרי' היא מחרז ועיקר השם שמר' ושכך מעלין אותו לס"ת בשם שמרי' וקרעתי את הגט וכתבתי אחר בשם מחרז ולא שום אוחרא כו' לפי שכל היהודים והעכו"ם קורין אותו מתרז ולא מצאתי מי שיודע ששמו שמריה זולת החזן והוא לא יעלה לתורה פעם ביובל ומי יכירנו בשם זה עכ"ל מ"מ היינו דוקא במי שאין דרכו כלל לקרותו בתורה רק בכמה שנים פ"א אבל סתם ב"א א' עני ועשיר שוים שמנהגנו לכתוב שם הנקרא לתורה הגם שהעני אינו רגיל לקרותו כ"כ לתורה כידוע דמ"מ סתם ב"א עולה כמה פעמים בשנה כגון ביום שמת אביו ואמו או בשמח"ת וכיוצא ולכן מנהגינו להלוך בתר קריאה לס"ת ואין מדקדקים אם הוא מצוי לקרותו לתורה או לא ולכן מקרי זה המגרש לפ"ד כסתם ב"א וכותבין משה יוסף המכונה יוסל וא"כ לא נכתב בגט זה שם העיקר כי עיקר הוא מה שרגיל לקרותו לתורה וא"כ הוא פסול אך י"ל כיון דכתב שם החניכה הרגיל בפ"כ המכונה יוסל כשר לכ"ע [כמבואר בר"ס קכ"ט]. אולם לכתחלה הי' צריך לכתוב משה יוסף המכונה יאסיל. והנה אפילו אם נאמר דזה הוי כאינו רגיל לקרות בתורה ולא הוי עיקר השם משה יוסף מ"מ עכ"פ לא מקרי נשתקע כיון דהרבה יודעים ששמו משה יוסף וגם נקרא לס"ת קודם הגרושין נהי דנימא דזה לא נחשב לעיקר עכ"פ כ"ע מודו דזה לא נקרא נשתקע וא"כ לפ"ז הוי למכתב לכתחלה יוסל דמתקרי או דאתקרי משה יוסף אך מה שכתבו שם יוסף המכונה יוסל לא שפיר דמי והנה נראה לפע"ד לכאורה לפוסלו אפילו בדיעבד דהנה המגרש הזה מעולם לא נקרא יוסף לבד מעולם כי מעריסה ולתורה נקרא משה יוסף ורוב העולם קורין אותו יאסיל אבל יוסף לחוד לא נקרא בו מעולם וא"כ הוי שינוי השם ממש דפסול עכ"פ אך אם לא ירצה הבעל לתת גט אחר והוא מקום עיגון י"ל דיש להכשיר הגט די"ל דמה שנקרא יאסיל היינו כמו יוסף דהא הרבה מגדולי האחרונים שס"ל שא"צ לכתוב הכינוי כלל יוסל ולפ"ד הנ"ש אפילו באם לא נקרא מעולם רק יאסיל כותבין יוסף לחוד יעוין בדבריו גבי אלכסנדר סענדר [מובא בב"ש ש"א אות סמ"ך] וא"כ הוי שם יוסף לחוד כחניכה שהכל קורין בו דכשר בדיעבד. אולם מסתפינא מאד להתיר כיון שכתבו יוסף המכונה יוסל א"כ נראה שיש להמגרש שם יוסף לחוד זולת הכינוי של יאסיל א"כ לא זה המגרש דהמגרש אין לו שם יוסף לבד רק משה יוסף ומבואר במהרי"ק ז"ל [שורש צ"ח] דזה הוי כמו שם אחר ממש ולכן מסתפינא להקל אך אינני מוחה במתירים:

ולכאורה עלה על דעתי לצרף (דברי) דעת הטור ז"ל [בר"ס קכ"ט] דבאם לא נודע במקום הכתיבה שם השני כשר בשם מקום הכתיבה לחוד וה"נ במקום הכתיבה לא ידעו רק משם זה יוסף לחוד ויעוין בשו"ת פ"י דעיקר ידיעה תלוי בהב"ד דאם הב"ד לא ידעו משם אחר לא חלה תקנת ר"ג וכשר באם כתבו שם הנודע להם לבד וגם יש לצרף הא דברייתא [גיטין ל"ד ע"ב] דיצא למקום אחר מגורשת באחד מהם ופירשו הראשונים דהיינו במוחזק שם בשם מא' מהב' שמות אם גירש בו בהשם שהוחזק במקום הכתיבה ונתינה אפי' שידוע לנו שיש לו באיזה מקום אחר שם אחר כשר בדיעבד יעו"ש:

אך בהיתר זה פליג המג"ש שם בתשו' [ח"א סי' יו"ד] ולומר דעיקר אזלי' בתר מקום האשה ודירתה והפשט בברייתא יצא למק"א וגירש בא' מהם מגורשת היינו בהלכו שניהם ועקרו דירתם למקום אחר אבל באשה שיצאה לשעה למק"א ודעתה לשוב לעירה שם עירה מקרי מקום הנתינה וכיוצא בזה כתב המהר"מ מינץ ז"ל בתשו' [ס"ד ע' בד"ח לש"ג שער שינוי השמות אות ט"ו] הגם שבט"ג [בל"ש בשמות שנשתנו מ"ח סק"ב] חוכך בדבריו מ"מ אין בידינו לדחות דברי גדולים בסברא כרסית. אך מהג"פ ז"ל [סי' קכ"ט סקט"ז וכ"א] נראה שאזלינן בתר מקום האשה בשעת כתיבה ונתינה וכן נראה מהט"ז ז"ל שם בתשו' להגאון מג"ש ז"ל וז"ל המג"ש אה"ע ס"ס י"א ולענין מ"ש הגאון מו"ה יושע שאיזה חכם אמר בנדון זה שתצא האשה לקבל הגט למק"א במקום שלא הוחזק בשם זה וחלק עליו הדין עם הרב הנ"ל דהעיקר הוא במקום שהוא עומד או האשה עומדת בשעת כתיבת הגט וזה פשוט בעיני עכ"ל הרי דאם הית' האשה בשעת הכתיבה הי' כשר אפילו אם הי' דעתה לחזור וחזרה ולכן הי' מקום לצרף להכשיר כיון דלא נודע באותו מקום כו"נ משם יוסף משה כשר במקום עיגון עכ"פ:

אך דגם זה ליתא דכ"ז הוי א"ש באם הי' נקרא במקום הכו"נ יוסף המכונה יוסל אך באמת שם יוסף לא מקרי מעולם בשום מקום ורק שם משה יוסף (לו) בעירו ושם יאסיל במקום הכו"נ וא"כ שם יוסף הנכתב עליו זולת הכינוי יוסל הוא שם חדש אשר לא נקרא ולא הוחזק בו מעולם ואי משום שהטעו את הדיינים וסברו ששמו (משה) יוסף כתבו יוסף המכונה יאסיל זה לא יציל להכשיר הגט דרק בכתבו שם אחד באמת כמו שנקרא במקומו ורק לא ידעו משם אחר שיש לו במקום נתינה או שהבעל ואשתו במקום שמוחזק בשם אחד אפילו נודע משם אחר כשר בדיעבד לרוב השיטות אבל בנ"ד ששם יוסף לבד הוא שם בדוי ולא הי' לו מעולם ורק הב"ד טעו לכ"ע הגט פסול. ואין לצדד להתיר רק מה שנא' דיוסף הוי כיאסיל וכמ"ש לעיל אך זה דבר קשה מאד לסמוך ע"ז. סוף דבר לפע"ד הגט פסול אך אינני מוחה בהמתיר. עוד יש חשש בזה דהבעל מערער ואומר שכוונתו הי' ליתן גט פסול הגם שלא שמעתי אומר זה בפירוש מ"מ נראה מערעורו שכן הוא וכן נקרא לס"ת קודם הגירושין וגם הודיע לאחד משמו יוסף וא"כ כן הי' כוונתו יש מקום להחמיר עפ"י דברי תשו' מהרשד"ם ז"ל אך יש לדחות וק"ל:

סימן קכח

לנכדי הרב המאה"ג החסיד המפורסם ירא ד' מו"ה נפתלי וחתני הרב ה"ה החריף החסיד המפורסם מו"ה מרדכי דוב נ"י בצערק אם:

שאלה באחד שהוא ע"ה גדול וא"י לחתום ושמו ליב והשיא את בתו לאיש וכתבו בכתובה בת אריה הגם שלא ידעו שם הקודש שלו מה הוא כתב הש"ץ מסתמא ארי' ואח"כ זה האיש עלה לס"ת איזה פעמים בשם יודא. והנה בתו הנ"ל נתגרשה וכתבו בגט בת יהודא. והנה ספק גדול אם אולי הי' שמו מעריסה ארי' כמ"ש בכתובה וא"כ הוי שינה שם אביו:

תשובה הנה אם החזיק אביו בעלי' זו לשם יודא בודאי כשר כי זה לא גרע מנשתקע שם ארי' דצ"ל רק גט אחד בשם דהשתא וכ"ש היכי שמסתפקים אם הי' הלל שמו ארי' ולא יזכר ולא יפקד משם ארי' רק החזיק בשם יודא בודאי לכתחלה צריך לכתוב בת יודא דמה שכתב החזן בכתובה מספק שם ארי' לית בי' ממשא כלל להצריך גט שני אפילו לכתחלה וכן משמע בהדי' בס' עזרת נשים גבי אברם דאם אין יודעין שם העריסה א"צ לחוש רק כותבין שם שהחזיק בו וזה פשוט לפע"ד אך אם לא החזיק כדינו רק לאיזה פעמים בדרך רחוק נקרא לס"ת יהודא מ"מ נלע"ד דכשר גט זה דנהי דבשינה שם אביו בלא החזיק בשם השני העיטור ז"ל יחידי בהכשרו כמבואר בס' מכתב אלי' דהנה דעת הסוברים דשם אביו מעכב בגט בודאי פסול וכמבואר בכל הפוסקים ותה"ד [מובא בב"י סי' קכ"ט] דעתו לפסול בלא כתב שם אביו לכן פוסל בשינוי ובתשו' מהראנ"ח [ח"א סי' י"א] האריך בכוונת תה"ד יעי"ש אך הרואה בהדי' בפסקיו קל"ח דפוסל בשינוי וכן דעת הרא"ש ז"ל [בתשו' מובא בטור ס"ס קכ"ט] לפסול בשינוי אפילו שמכשיר בלא כתב שם אביהם מ"מ מטעם מראית עין וחשש לעז פסול והתוס' לשיטת הרב"י [שם] נמי ס"ל כהרא"ש ז"ל בזה אך אפי' למהר"י בן לב ז"ל בשיטת התוס' דבר שאינו מעכב אינו פסול משום לעז מ"מ י"ל דבשינה שם אביהם פסלו כי אולי ס"ל דשם אביהם מעכב כ"כ המכתב אלי' ז"ל והסמ"ג ז"ל פוסל אפי' דלכתחלה ל"צ לכתוב לדינא דמשנה מ"מ כיון שתיקון ראשונים הוא פוסל בשינוי דדוקא בשם הלידה דשכיח השינוי משום שאינו ידוע כ"כ בתחלה שתקנו לכותבו התנו שלא יפסול בשינה דהוא דבר שכיח לטעות בו משא"כ דבר שאינו שכיח לטעות בו פסול אם שינה אפי' ממנהג קדמונים ובש"ע [שם ס"י] מבואר לפסול בשינה שם אביהם בלא החזיק בשם השינוי והג"פ [שם סקנ"ד] ג"כ פוסל בלא החזיק וגם כפי הנראה דלפי מאי דקיי"ל דלמיחזי כשקרא כי האי בחתימה פסול לרוב הראשונים ואחרונים בודאי פסול בשינוי [ע' ש"ך ח"מ סי' ל"ט סקל"ח וסי' מ"ו סקנ"ח וע"ש באו"ת ובג"פ סי' קכ"ז סק"כ] והרבה הארכתי בזה בעזהי"ת [ע' ד"ח לש"ג שער שינוי מקומות אות ד' ה' ט"]:

ולפ"ד הב"ח שכ' בס"ס קכ"ט ס"ו וז"ל תימא הא פשיטא דפסול מדאורייתא כיון דמזויף מתוכו ול"צ לתשובה זו עכ"ל לכאורה נראה שהוא דאורייתא ולכאורה דבריו מרפסי איגרא דלמה יהי' פסול מדאורייתא אך באמת המדייק בגוף לשונו שכ' דהוי מזויף מתוכו והנה במזויף מתוכו לא הוי רק דרבנן וכמבואר ברמב"ם ז"ל [פ"ג מה"ג ה"ח] וש"ע [סי' קל"א ס"ו ע"ש בב"ש סק"ז] אך נ"ל דזה כוונתו והדין עמו בזה דהנה באמת לר"מ דע"ח כרתי וצריך מוכח מתוכו לשיטת התוס' ז"ל [ד"כ ד"ה הא ובדכ"ד ד"ה בעידי מסירה] א"כ בלא כתב שם אביו אינו מוכח מתוכו וה"ה פסול אך למ"ד ע"מ כרתי כשר והנה הג"פ [סי' קכ"ד ססק"ה] המציא גבי כתבו על המחק דאפי' לר"א דא"צ להיות מוכח מתוכו מ"מ אם ע"מ אינם בפנינו נהי שר"א מכשיר בע"ח נמי לשיטת הר"מ במז"ל מ"מ פסול דאינו מוכח מתוכו ותו"ג ז"ל מסכים לדבריו והנה במזויף מתוכו לא מהני הע"מ אם באים לפנינו [עכ"פ מדרבנן] לזה כתב הב"ח שפיר אם כתב שם אחר והוי פסול מה"ת כלו' דבר שפיסולו מה"ת קודם ביאת ע"מ ורק אפי' אם יבואו הוא מזויף מתוכו וכן באמת נכון הדבר ואפי' בשם אביו:

ואשר לכאורה י"ל דסגי בשמה לחוד והוי מוכח מתוכו משום דהוי לויתי ממך ממון וכבר הארכתי בזה להכשיר במקום עיגון כה"ג והוא ת"ל אתי בכתובים [ע' בח"א סי' ס"ו] והגאון בעל המחבר ס' ישועות יעקב מסכים לדברי בתשובה אך שם היו עדיין סניפים הרבה ולא בשביל זה נעשה מעשה לחומר א"א ובפרט בדבר שהרח"ש ומהרי"ט ז"ל דחו חילוק זה. כללו של דבר שבחנם לפלפל בזה שבלא החזיק בשינוי שם אב פסול אפילו במקום עיגון לכל הפוסקים חוץ מהעיטור דהנה הש"ג בב"ב פ' המוכר [את הספינה] כתב שדבר שצריך לכתוב עפ"י חומרא ומנהג אם שינה פסול הגט מה"ת ואם כי דבריו מרפסי איגרי והארכתי בזה בקונ' אשר לי בעזהי"ת [בד"ח ע"ש בפתיחה אות ח' ובשער שינוי מקומות אות א' ב'] אך עכ"פ מי לא יחוש להחמיר ח"ו:

אולם בנ"ד שהי' ספק שינוי נראה ממהרי"ן ל"ב ז"ל שמכשיר וכנראה מתשו' הר"ן ז"ל [ע' ג"פ סי' קכ"ט סק"נ] וכן מבואר בהדי' בתה"ד בפסקיו קל"ח שכ' וז"ל ואשר כתבת כיון דאין עדות ברורה דאין שמו דן תמיהני וכי אין עדות די עכ"ל הרי דמספק גם דעתו נוטה להכשיר יעו"ש עוד כתב שם סברא וז"ל וי"ל דמעתה כיון דמתוך הספק דקדק בסברא מן החניכה ולהחזיק שם אביו כך והוא ע"כ הוצרך לבדות שם מלבו הואיל ולא ידע האמת נוכל לומר דכה"ג יכול להחזיק שם לאביו אעפ"י שאינו כן ול"ד לתשו' הרא"ש דלעיל דהתם הי' יכול לכתוב שם אביו המומר אלא שלא רצה ולרואים נמי ליכא למיחש כדחייש האשר"י בתשובתו דהכא דהרואה שכ' דן יוכל להבין ג"כ מדעתו שע"י הספק נזקק מתוך החניכה ולא יאמרו אחר הוא משא"כ בעובדא דאשר"י עכ"ל הרי דכמו בנ"ד שמסופקי' בשמו שנקרא בפ"כ ליב ורק בשם הקודש מסופקים מה הי' שמו מעריסה אם ארי' או יהודא בכה"ג אין שייך מפני הרואים דאפילו מי שידע ששמו מעריסה ארי' ויראה בגט יהודא ליב לא ילעזו על הגט ורק יבין מחמת ששם ליב יוצא לפעמים משם יודא ומספק כתבו יהודא וז"ב. הן אמת דתמי' לי מאחרונים שהשמיטו דבריו בזה עכ"ז במקום עיגון יש לסמוך להכשיר כן נראה לפענ"ד:

ועתה אשיב לדברך הנה אם באנו לפלפל ת"ל יש אתי בזה כתובים כמה דפים אולי ראו עיניך איזה ענינים ואין הפנאי מוכשר להעתיקם ורק בקצרה מ"ש להוכיח מש"ס לכתוב שם אביו כבר ידוע לך דעתי שזה שפת יתר וגאות לפלפל בזה בדבר שהראשונים לא הכריעו כי אין דעת שלישית מכרעת כדפירש"י ז"ל יעי"ש [ע' פסחים כ"א ברש"י ותוס'] אנו יתמי דיתמי מה אנו נגד הראשונים וגדולי אחרונים ורק משום יגדיל תורה ויאדיר יש לפלפל בדבר חידוד ופלפול אבל בדברים בעלמא הוא למותר וכבר ביאר הרבה בזה התה"ד בפסקיו בראיות מש"ס נגד החולק וברשב"א ז"ל בכמה תשובות הידועים. ואשר כתבת דאין שייך כאן משום מ"ע משום שלא נודע לנו ידידי בני לא כן הוא רק החשש מ"ע דלמא איכא דידעי בשם העריסה ועיין בתשו' מהרמ"מ ותבין. אך הסברא שכתבת שיתלו שמספק כתבו כן יפה כתבת כמבואר בפסקי מהרא"י ז"ל [סי' קל"ח]:

ואשר כתבת דלא הוי ספירת דברים זה ליתא לפמ"ש הטעם דבדבר שא"צ לכתוב הוי כאלו לא אמרו כלל והוי כאלו מחוק מגט א"כ עיקר הגט אני מגרש פ' אשתך א"כ שוב הוי ספירת דברים כמו אלו לא כתב כלל שם אביהם כשר בדיעבד דהוי ספ"ד א"כ אפי' שינה אם היא דבר שאינו צריך ע"ז לא חתמו העדים והוי כליתא והוי כאלו כתב רק אני פ' בלא שם אביו דהוי ודאי ספ"ד ורק משום מוכח מתוכו יש לעיין וזה כבר בארתי לך:

ואשר כתבת משום לשמה הן אמת שקצת מראשונים בחי' כתבו דצריך שמם בגט משום לשמה ובמכתב אלי' האריך הרבה דצריך דוקא הסופר להכירם משום לשמה אך לע"ד זה דבר רחוק כיון דכותב הסופר לשם איש זה ואשתו זאת מאי איכפת לן בידיעת שמותם כן נלע"ד. והרבה הי' לדבר בזה אך מחמת טרדות נשואי נכדי שמעלקא שיחי' קצרתי:

ואודות הגט הבא מקושטאנדינא באמת כמה דברים הם שכותבים שם כן כמו שתראה בג"פ ואם בקצתם שנו אין פסול בדיעבד זולת מ"ש סאסי ובמדינתנו כותבים בגלילותינו סאסא אם נקראת בסמ"ך או בשי"ן סבולת ואם נקראת בשי"ן דגושה כותבין שאשא ובמדינת רוסיא המבטא שלהם סאסיא ולכן אם כתוב במדינתנו ולא ברוסיא ביוד ולא אלף בודאי פסול כי היוד לבסוף בלא אלף נבטא בדגש היוד משא"כ אם בא אלף בסוף ועיין בנוב"י גבי טאלצא [מה"ת סי' קכ"ד] ובחי' הארכתי להשיג עליו ולכן במדינתנו ודאי פסול לפענ"ד דהוי שינוי גמור אך אם אולי לשונם כן לדבר בקושטאנדינא ואז אין לפסול כיון שמוכח שבא מקושטאנדינא ושם מדברים כן והוי ממש האי דמרדכי ז"ל [גיטין סי' תמ"ו] גבי באריש ובוריש שהריצב"א ז"ל מכשיר משום שמבטא לשונם כן וכן הסכימו כה"פ ולכן אם יתברר כן אין בזה חשש פסול כלל אך צריך ישוב הרבה בזה כמו שהאריך הג"פ בזה [בסי' קכ"ח סק"ג]. אחר כ"ז נלע"ד שלא להכשיר גט כזה שאין כתוב בו שם עיר ולא שם אביו דאין מוכח מתוך הגט כלל וגם עדי מסירה ליכא דהא ע"מ גופא אינם יודעים מי הוא המגרש הלז כיון שאין כתוב רק יוסל מגרש אשתו וגם בהרשאה אינו מבואר יותר ולכן מי יודע מי הוא זה היוסל ואם שכתב ששם אשתו פלוני' מ"מ בסימן זה לחוד לא סגי כמבואר בהדי' גבי שני יוסף בן שמעון [סי' קל"ו ס"ו] מכ"ש הכא ולע"ד זה אינו גט כלל. ומה שהעיד במכתב איש א' דיוסל זה הידוע לכם בעל פ' הניכרת לכם שלח הגט מ"מ לא הוי אלא ע"א דעלמא שאינו נאמן באיסור ערוה ולזה לדעתי נכון לכתוב להבד"צ דשם שיכתבו הרשאה על הגט הזה ויכתבו בהרשאה שהגט שסי' כך וכך ניתן מבעל ששמו ושם אביו כך או עכ"פ שם משפחתו ושם עירו ואז שוב קיום ב"ד א"צ קיום בדיעבד במקום עיגון וכדברי הרמ"א בשם הרשב"ץ ז"ל [בס"ס קמ"ב] וכן נהגו עלמא אבל זולת זה לא מצאתי היתר וגם על הט"ס שבגט בפרטות לא דקדקתי היטב כי לפום ריהטא נ"ל שרוב מהם נוהגים כן בקושטאנדינא כמבואר בג"פ וגם אין מעכבין במקום עיגון. ולכן מקודם שתתנו ליד האשה יעיינו היטב בכל המפרשים ואז יוכל לסמוך להתירה אם גם אתם תסכימו לדעתי עם איזה דיינים בקיאים בדיני גט והי' שלום כדברי אביכם דו"ש ומצפה להרמת קרניכם במהרה אדר תרכ"א: