שו״ת דברי חיים – חלק ב – קטע 69

והאמת אגיד כי דברי הרב אשר נסדר הגט ע"פ לא עמדתי על כוונתו וקריתי ושניתי דבריו ולא הבנתי דאיך יעלה על הדעת בשם וואלף לכתוב המכונה [ובשם וועלוויל דמתקרי] אשר בשם כזה לפי מנהג ספרדים כותבים דמתקרי וואלף כידוע דעת הספרדים ואעפי"כ כולם כאחד עונים בשם דהוא רק לקטנות וגעגוע כותבין המכונה אפילו במקומות הספרדים כמבואר בהראנ"ח גבי שבתולה ומביאו הג"פ [בסי' הנ"ל סק"ד וס"ק ע"ו] והס"ש והמ"א ז"ל והאיך היפך הסדר הזה לכתוב המכונה וואלף וע"ש הקטנות שכמה דיעות שלא לכתבו כלל כתב דמתקרי ונהי דמהרי"ט והס"ש כתבו גבי חנולה לכתוב דמתקרי יעוי' בב"ש [הנ"ל] מה שתירץ וגם לפי תירוץ בתרא דב"ש דס"ל להס"ש ומהרי"ט ז"ל כיון שיוצא משם הקודש כותבין דמתקרי אבל אנן אשכנזים אין כותבין רק המכונה וא"ל דטעמו של המסדר היא משום דוועלוויל היא כינוי לשם וואלף ובשניהם שמות לעז כותבים דמתקרי דז"א דהרי מעולם לא נקרא וואלף רק מה שחתם עצמו אבל בעודו נער טרם ידע לחתום כנוהו לקרותו וועלוויל, ואם אולי הי' שמו מעריסתו וואלף וכנוהו לוועלוויל אך המעשה לפענ"ד נראה שלא נקרא מעולם וואלף רק בחתימה אך אפילו אם הי' נקרא וואלף ואח"כ וועלוויל כיון שאינו רק געגועין וקטנות עד שיש דיעות שא"צ לכתוב וועלוויל בוודאי לא כותבין רק המכונה כמ"ש מהראנ"ח וס"ש והג"פ ומ"א ז"ל ואין לזוז מדבריהם ובפרט כי יש בזה מקום לטעות דהנה לפי מה דמבואר ברמ"א ז"ל [סי' הנ"ל סט"ז] דאם אינו רגיל בשניהם כותבין דמתקרי וא"כ הרואה שכתב בגט המכונה וואלף ודמתקרי וועלוויל יבין שהמגרש הי' עיקר כינוי וקוראין אותו תדיר וואלף דכן המנהג פשוט במדינתנו לכתוב המכונה וואלף על מי שנקרא בפ"כ וואלף ושם וועלוויל יטעו לומר דרק לפעמים הי' נקרא וועלוויל ומש"ה כתבו דמתקרי דמשמע [לפעמים] הי' נקרא כן דכן לפ"ד הרמ"א כותבין ע"ש שאינו רגיל (לכתוב) דמתקרי וא"כ יוציאו לעז לומר דאין זה בעל האשה שהרי בעל האשה הי' נקרא בפ"כ וועלוויל ולמה כתבו דמתקרי הן אמת דיש ט"ס בדברי הרמ"א ז"ל וצ"ל דבאינו רגיל בו כותבי' דמאקרי וכן הכריעו כל גדולי האחרונים אך מ"מ דעת הט"ג [בליקוטי שמות סקל"א ובתשובת ב"א סי' פ"א] וכמה אחרונים דדברי הרמ"א נכונים בלא ט"ס ובשם שאינו מורגל כותבין דמתקרי א"כ יש חשש לעז על הגט שיטעו לומר דהכוונה בתיבת מתקרי שלא הי' רגיל בשם וועלוויל ולכן אם [כי] אינני מכיר בעל המסדר אך אם הוא חכם גדול באמת יודה שטעה ולא יגרע מחכמתו וגדולתו כי שגיאות מי יבין כי כל האריכות שהאריך הוא למחסור כי אינו דומה כלל לדין דתשו' מהרמ"מ ז"ל ונלע"ד הפעוט שהגט הזה אפי' בדיעבד פסול עיין בג"פ קכ"ט סעי' ס"ג גבי' כינוי חיים שכתב עליו דמתקרי שפסול יעו"ש: אך לפי מה שראיתי במכתב שבא היום אחרי כותבי תשובתי ושם נאמר שכבר נישאת האשה לענין אם תצא נ"ל ברור דלא תצא דנהי שהעלינו דיש מקום לטעות שיאמרו שאין זה המגרש מחמת שלא הי' שמו של הבעל מעולם וואלף רק בחתימה צירף גם לשם זאב ולזה יש מקום לטעות דיטעה דהמגרש הי' שמו בפ"כ וואלף לחוד מ"מ נהי אם נימא דהגט פסול הא לא גרע מאם כתב שם שאינו רגיל בו ביותר דודאי שייך חשש לעז כמבואר בר"נ ז"ל ובראשונים ואעפ"כ כתב הרמב"ם ז"ל [פ"ג מה"ג] שאינו אלא פסול ובסוף ה"ג מבואר דכל מקום שתמצא בחיבור זה פסול אם נישאת ל"ת וא"כ בנ"ד בודאי דלא תצא דבודאי אין זה שינוי השם דבאמת הכוונה דזה האיש הנקרא בשמו העיקרי זאב ויש לו גם כינוי וואלף הגם שחותם בשתיהם יחד מ"מ שייך לומר זאב המכונה וואלף וכן בשם הרגילה מבואר בהדי' בסדר הגט של רמ"י וז"ל... אלמא דאפילו לס"ת נקרא בשם אחד ובפ"כ נקרא בשני שמות יחד כותבין שם הנקרא לס"ת והמכונה או דמתקרי בשם השני לחוד הגם דנקרא בפ"כ בשניהם יחד אלמא דכן שפיר משתמע הלשון אנא פ' בעיקרי שמו דמתקרי פ' היינו שנצרף לשם זה גם שם אחר וא"ל דכוונת הרמ"י ז"ל דיכתבו עד"מ ראובן דמתקרי או המכונה ראובן שמעון זה ליתא דהרי כתב כותבין כאשר נתבאר ושם למעלה לא כתב רק פ' דמתקרי פ' ולכן כיון דבשם מחמת חולה כותבין כן לכתחלה אלמא דשייך שפיר לשון דמתקרי או המכונה אפילו היכא שלא נקרא בשם זה בלא צירוף ולכן גם בלא מחמת חולי נהי דלכתחלה דינו לכתוב כאשר כתבנו זאב וואלף דמתקרי זאב המכונה וועלוויל ואפילו בדיעבד פסול אם כתב זאב המכינה וואלף דמתקרי וועלוויל משום שיש מקום לעז לטעות כנ"ל מ"מ אינו רק פסול ואם נישאת ל"ת הגם שכמה פעמים מבואר כיוצא בזה בתשו' מהריב"ל ז"ל וכמה אחרונים דתצא והג"פ ז"ל [בסי' הנ"ל סקמ"ט] כתב דהאי כללא דבפסול ל"ת לאו דווקא דכ"פ החמירו מ"מ בנ"ד נראה דל"ת דלא הוי שינוי השם ממש. כנלע"ד אם יסכימו עמי גדולי הזמן כי אנכי חסר תבונה ובפרט עתה עמוס במכאוב עוסק ברפואות וספרי' אין אתי ורק גדולי הדור המה יבחרו וכאשר יגזרו כן יקום:

ואודות אשר חירפו את ידידי מחו' הגאון החסיד מופ"ה מ' ישעי' נ"י צר לי מאד וראוי לקרוע לשמע אזן אך בעוה"ר יתמלאו בגדים מקרעים כי כל היום מחרפים ומגדפים ת"ח וד' הטוב יושיענו במהרה ויגלה האמת ויקוים מאמר הכתוב יבושו כל הנחרים וגו'. ד' דברים תרי"ח:

סימן קכב

להבד"צ דיינים מו"ש ובראשם הרב החסיד המאה"ג המפורסם כש"ת מו"ה אברהם יהושע העשל נ"י האבד"ק טלוסט יע"א:

מכתבם הגיעני והנה בגט שנכתב פה בשם דוד מרדכי דמתקרי דוד היה משום דכן מוחזק בקהלתנו לקרותו לתורה והוא לפעמים עולה במקום בה"כ הקטן שהוא מתפלל לא באקראי ולכן כן כתבו שמו ואבי האשה לא אמרו עליו שהוא לוי וכתבו עפ"י שאמר השליח ועוד אחד שעמו וכתבו המכונה ארון שכ"כ בס"ש ובלא"ה מדעתי העלתי כן בתשובה אחת זה כמה נגד המכונה בשם גדול שפסק לכתוב דמתקרי ארון וכן נהגין בקהלתנו מעולם והטעם ברור דאין תולין שנקרא על שם קודש של ארון רק הוא כינוי משם אהרן אשר בו עולה לתורה וכן מבואר הרבה בס"ש גבי בונא ובהדיא כתב גבי ארון לכתוב המכונה הן אמת דשם כתב לכתוב ארען אך אין נהגין כעת לכתוב כן בעי"ן ואולי ט"ס הוא שם ולכן שפיר כתבו המכונה ארון: והנה בדיעבד אין קפידא מה שלא ידעו בעירכם משם מרדכי דכיון דכתבו שניהם אין חילוק בדיעבד כמו שפסק הב"ח [מובא בב"ש סי' קכ"ט סק"ז] ויתת האחרונים ובפרט שלא ידעו פה שמו שבמקום הנתינה וכן מבואר בהדיא בתשו' פ"י [חאה"ע סי' יו"ד] וקצתו מביא בט"ז אה"ע [שם סק"ה]... ומה שלא כתבו הלוי ע"ש אביו בשעת הדחק ובפרט שלא ידעו במקום הכתיבה שהוא לוי וגם בשם אביו יש להקל בלא פקפוק אולם לכאורה יש מקום להחמיר הואיל והגט הוא ע"י שליח דכל נאמנות השליח משום שהגט תח"י כמבואר בתשו' רא"ש ז"ל וא"כ כאן דמהגט מוכח שאחר הוא א"כ אין לשליח נאמנות לומר דבעלה הוא להפקיע איסור א"א כיון דבגט אין כתיב רק דוד מרדכי דמתקרי דוד מגרש לאשה רחל בת אהרן המכונה ארון ובעלה לא נקרא כך מעולם בעירכם בשם זה וגם המתגרשת היא בת לוי ובגט כתוב סתם נגד המנהג ואולי הוא מאיש אחר ומעיר אחרת וכן מבואר חששא זו בספר תומת ישרים ובתשובת נ"ב ח"ב [סי' ק"ז] אך בנ"ד הי' שני עדים מעידים בפני הב"ד שמכירים אותו שהוא בעל אשה מק' שאבי' שמו כך ושעזב אשתו ויתר סימנים וא"כ בודאי הוא בעל אשה המתגרשת ושינוי שם אין כאן כנ"ל ולכן כשר בלא פקפוק כנלע"ד:

סימן קכג

לידידי הרב המאה"ג החסיד המפורסם ירא ד' כו' מו"ה משה יעקב נ"י ראב"ד דק' אושפצין יע"א:

בנידון השאלה שחותם הבעל עצמו אלי' יעקב ברשימה ולתורה קורין אותו אליהו יעקב ואליהו מלא בואו ובפי העולם נקרא אלי' יאטשא חסר וא"ו. והנה באמת לפ"ד הס"ש ומהרי"ט נראה דאם ידוע עליתו לתורה או חתימתו מלא אפילו נקרא בפ"כ אליה חסר כותבין מלא ויותר מזה כתב רבן של כל מדינתנו הגאון מהר"ש [מובא בד"מ מס"ג] דאפילו אם נקרא לס"ת חסר כותבין מלא ויעוין בסד"ש דהרבה מכת הראשונים סוברים כוותי' אולם תלמידיו מהר"ם ורש"ל כתבו ליזל בתר עלייתו לתורה והחתימה אבל אם העלי' והחתימה הוא מלא ורק בפ"כ נקרא אלי' חסר נראה מפשטות דברי רוב גדולי האחרונים וממהרי"ט ז"ל לכתוב אליהו מלא ורק הב"ש ז"ל [ע' ב"ש ש"א אות ח' בשם חזקיהו כתב והמציא לכתוב בכה"ג אליהו מלא דמתקרי אליה חסר. והנה הנ"ב ז"ל [מה"ק סי' צ'] כתב דעיקר בעיניו החסר ולא ידעתי למה הלא מבואר בת"ה [מובא בב"י סי' קכ"ט ובש"ע סי"ח] ובכל גדולי האחרונים דאזלינן בתר קריאתו לתורה ומ"ש דהוי כחניכה ולפע"ד י"ל דל"ד כיון שיש שם אליה נמצא חסר בכתובים ולכן מי שיש לו קבלה במשפחה כותבין חסר וא"כ יש לעז אם יכתבו חסר דהא ידעינן דאיש הזה אינו מקובל לקרוא אלי' חסר דהא לס"ת נקרא מלא וא"כ הוי לכתוב מלא ומדכתב חסר יאמרו דהוא גט מאחר דשמו בקבלה חסר והגם דידעתי מי אנכי לעמוד נגד עמוד התורה אך עכ"פ נ"ל להכריח העיקר כדעת גדולים קמאי מהאחרונים שעיקר השם אלי' מלא שכן הרוב ושם אלי' שנקרא חסר הוא מחמת קיצור השם ולפע"ד לפי מה דכתב הת"ה [בכ' סי' ל"ט מובא שם בב"י] דרובא אלי' והנה זה העולה אליהו מלא ודאי הוי כמו יצחק חקין דא"צ לכתוב הקיצור הגם דגבי אלחנן חנן כותבים הקיצור משום דהוי תרי שמות זה לא דמי לכאן דכאן סתם אלי' הנקרא חסר הוא אליהו ולכן בודאי הי' די באלי' לחוד ורק הב"ש דכתב לכתוב דמתקרי אליה חסר הוא לחומרא בעלמא. והנה בנ"ד שהחתימה אינו מכריח כלל הגם שכתבו הפוסקים שאין דרך לעשות רשימות על שני אותיות הדבר ידוע באמת שבזמנינו זה עושים רשימות כפי הנהוג אפילו על כמה אותיות ולכן אין לנו לחוש כלל לזה כמ"ש הרמ"א ז"ל [ס"ס קכ"ט] והאחרונים הכלל בזה לילך בתר מנהג המקומות באותו הזמן לא להשגיח מש"כ מסדרי גיטין ז"ל כי נשתנה המבטא והחתימה ולא יחלוק ע"ז מי שמבחין האמת וא"כ אין החתימה מכריע כלל וא"כ לנו ליזל בתר קריאתו בתורה מלא ובתר רוב הנקראי' אלי' אך כיון דצריך לכתוב שם הכינוי יאטשא וחדשו האחרונים בכה"ג לכתוב שניהם כמו משה ליב יכתבו משה יהודה דמתקרי משה ליב הגם שממסדרי הגיטין שלפנינו לא משמע כן מ"מ אחרי שכן נהגו א"כ ראוי לכתוב אליהו יעקב מלא ואו באלי' דמתקרי אליה יאטשא חסר ואו באלף כמו שקורין אותו וכמו שמבואר בשמות אנשים [בב"ש אות ס'] גבי ישעי' אם נקרא בו לס"ת הגם שנקרא בפ"כ שייא כותבין ישעי' דשייא הוי רק קיצור השם אבל אם לא נקרא ישעי' לס"ת ורק בפ"כ נקרא שייא כותבין שייא וא"כ ה"נ על קריאת העולם שייך לכתוב אלי' חסר עם יאטשא דכן נקרא הגם גבי אלכסנדר יש מחלוקת בכזה יעי"ש מ"מ כן הי' נראה לכתוב על דמתקרי אליה חסר ליאטשא אולם לפי קריאת בגלילתינו אלי' מפיק ואו לא כמו שנקראים בגליל לבוב אלי' כמו בסגול ורק קורין אליהו בוא"ו ולכן לפי מבטא מדינתנו נראה גם הקריאה אליהו מלא בוא"ו ורק הה"א נבלעת קצת ולכן בודאי נכון לכתוב אליהו יאטשא מלא גם בהמתקרי וכן עשה מעשה לכתוב בגלילתנו אליהו מלא השבות יעקב ז"ל [בח"א סי' קכ"א] ולכן אם נקרא המגרש אלי' כמו בגלילתנו בודאי יכתוב אליהו יעקב דמתקרי אליהו יאטשא שניהם מלאים אולם אם אולי זה המגרש נקרא בפ"כ אלי' כמו בסגול כמו שקוראין בגליל לבוב צריך לכתוב אליהו יעקב דמתקרי אליה יאטשא חסר דאם יכתבו מלא לא ידעו דהוא המגרש דהמגרש נקרא בפ"כ לא כשאר אלי' דבגליל הזה שכולם נקראו אליהו מלא בואו במבטא וזה לבד הנקרא אלי' כמו בסגול וא"כ הוי שינוי השם ולכן צריך בכה"ג לכתוב אליהו יעקב מלא דמתקרי אליה יאטשא חסר וזה ברור לפע"ד:

ומה שכ"ת כתב להמציא סברות כרסיות כבר הודעתי למעכ"ת כמה פעמים שאין דעתי נוחה אפילו מגדולי הדור שלפנינו אשר אינני מצעירי תלמידיהם מ"מ אין דעתי נוחה בחילוקים פדוים כי אין תורתנו הקדושה כחלום בלא פתרון לומר כל מה שירצה וכל אחד יש לו שורש מגדולי האחרונים שיסדו לכל מקום מנהגו וד"ל:

סימן קכד

לידידי ח"א הרב הגאון הגדול החסיד המפורסם נ"י ע"ה מו"ה חיים אלעזר וואקס נ"י האבד"ק טארניגראד יע"א:

בנידון שאלתו באחד שנקרא עליא ולס"ת נקרא אליהו וחותם אלי' ורשימה הנה לפע"ד דא"צ רק חד גט בואו כאשר העלתי בחבורי אות א' אלי' ס"ק (ל"ב) [י"ד] ע"ש עד ס"ה: ומה שאמר המגרש שבאם לא יתנו לו השלעסיל לא יהי' גט ופלפל מעכ"ת הרבה. והנה לפע"ד באם הי' תנאי בודאי מהני מה ששוב ביטל בפירוש ואמר שלא יהי' על האשה שום דבר כמנהגנו לומר ככתוב בסדרים וא"כ אין כאן ספק דהתנאי בטל ואם כוונתו על ביטול הגט לא מהני ביטול עוד על גט זה כמבואר בטור [סי' קמ"א] וזה א"צ כלל לפלפל אך באמת לפע"ד דבר זה אינו כלל ביטול על תנאי דהנה ידוע דעת רוב ראשונים שלא מהני ביטול לגט רק דעת הרמב"ם [פ"ו מה"ג הכ"א] ותוס' [גיטין דל"ב ד"ה התם] דמהני ביטול וסברתם דלא הוי רק דיבור קודם גמר מעשה הגירושין ודיבור מבטל דיבור ולכן יכול לבטל השליחות והצווי דמעיקרא והוי כנכתב הגט בלא צווי ובריב"ש ז"ל [סי' תפ"ב] מבואר הטעם דיוכל לבטל שלא יהני בגט זה נתינה אך עכ"פ עיקר הטעם שמבטל גוף הגט בבירור אבל אם אינו מבטלו רק תלוי בתנאי אם תעשה לי דבר זה הוי רק תנאי [וממילא ע"כ דלא בטל להגט] וגם אם נדחוק ונימא דתלי' ביטולו בה אם לא תעשה לו תבטל מעכשיו א"כ הוי ברירה ממש כיון דכל תנאי הוי מדין ברירה כמבואר ברש"י ותוס' פ' כל הגט ורק הטעם בתנאי דמהני משום דאמרי' דעתו לקיים התנאי ועפ"ז נותן הגט שיתקיים התנאי וכ"ז אם מתנה עם האשה אבל אם נימא דאין זה להאשה ורק אם האשה לא תתן לו מבטל הגט א"כ שפיר תלוי בברירה והוי כמו אם ירדו גשמים יהי' תרומה וכיוצא וא"כ אפילו נתקיים התנאי בטל הגט זולת לומר דפסקינן בחד דבר ברירה כדעת מהרש"ל [בב"ק בדיני ברירה] אך באמת גוף הדבר נ"ל דזה לא הוי רק תנאי והתנאי כבר אמרנו שביטל אותו במה שביטלו לפני ב"ד כמנהגנו. ואם שבאמת בתשו' מהרח"ש ז"ל כתב כדברי מעכ"ת לא זכיתי להבין דברי התשובה ההוא ובפרט מש"כ דמש"ה צריך תנאי כפול דלבטל מעשה בעי ת"כ זה צ"ע מאד הא אם נימא דיוכל לבטל הגט צ"ל דזה אינו מעשה וכדברי תוס' הנ"ל א"כ למ"ל תנאי כפול ולכן אינני מבין דברי התשובה ובפרט בנ"ד דנראה פשוט דהמון עם קורין לביטול עניני גירושין שלא יהי' גט אבל אין כוונתו לבטל גט הכתוב כלל וכל מקום שנוכל לומר שאין כוונתו לבטל גוף הגט עדיף טפי וכבר האריך בדבר זה בב"א ז"ל [סי' קכ"ה] הגם מה שרוצה לומר שיוכל לבטל על זמן זה דבר שאינו כלל לפע"ד אבל בזה דבריו מסתברים שיותר י"ל שכוונתו על ביטול המעשה לא על הגט:

והנה הרבה היה לי לדבר בזה וגם יש לי בזה מכבר תשובה באריכות אולם צער בני הילד המוטל על ע"ד ד' ירפאהו מהרה לכן לא כתבתי רק מה שנלע"ד אך עכ"ז מהראוי לגרש שנית כי חמורה איסור ערוה ובפרט כי ראינו הקלות שעשה במה שלא מסרו לו קודם נתינת הגט ולכן צריכה גט שני והיה שלום. וי"ו עש"ק ה' אדר תרכ"א לפ"ק צאנץ: סימן

קכה

להרב כו' מו"ה מאיר אליעזר ראזנבערג מ"צ דק' סטאשוב:

שאלה אודות הגט ששם אבי הבעל צבי יוסף ובפ"כ נקרא הירש יוסל ומחמת שספק להדיינים אם לכתוב יאסל באל"ף או בוא"ו יוסל לזאת התחכמו לכתוב דמתקרי הירש יוסף ויש פסלו הגט משום דיש אנשים נקראו הירש יוסף וא"כ יאמרו דאין זה בעל האשה דבעל האשה היה אביו נקרא בשם הירש יוסל וגם עוד בא לפסול משום דהוי שקר שמעולם לא נקרא הירש יוסף והאיך יכתוב דמתקרי הירש יוסף במה שלא נקרא מעולם כן:

תשובה הנה הנ"ש [מובא בב"ש ש"א אות סמ"ך] פסק לכתוב לכתחלה אלכסנדר אפילו שלא נקרא מעולם רק סענדיר ואפילו במי שנקרא לתורה נתנאל ובפ"כ סענדיר ולא נקרא מעולם אלכסנדר מ"מ כותבין דמתקרי אלכסנדר כיון דזה הוא עיקר השם אלמא דלא חיישינן לזה דיאמרו אחר הוא ולא משום מחזי כשקרא. ואין לחלק דשם אלכסנדר לא שכיח וידונו שכוונתם על סענדיר מ"מ מנ"ש גופא משמע דבכל ענין כותבין עיקר השם אם שם הנקרא הוא קיצור כמו יוסל מיוסף והגם שהב"ש [שם] חלק וכתב לכתחלה לכתוב (דמתקרי) [המכונה] סענדיר מ"מ בדיעבד אין לפסול בשביל זה אך לכתחילה ודאי הי' ראוי לכתוב דמתקרי הירש יוסל בלמד כמו שנקרא ואי משום הספק באלף או בואו באמת רוב האחרונים (כמעט כולם) ס"ל לכתוב בוא"ו וכמעט כולם ודברי הט"ג [ש"א אות י'] שרצה לפסוק לכתוב באלף לא הבנתי כלל ולפע"ד דבר פשוט כיון שאנו קורין גם יוסף בח"ק ואעפי"כ נכתב בוא"ו ושם יוסל הוא נכלל ביוסף ואין החילוק רק תמורת הפ"א קורין למ"ד לא משנין רק האות הנחלף היינו יוסל במקום יוסף אבל שארי האותיות אין משנין כלל:

ובאמת לא אוכל לכחד מה שנראה לי דברי הנ"ש נכונים שכתב שהוא"ו ג"כ לפעמים במקום ח"ק כי כן נראה מספרי ופירושי א' על התורה שמכנין להשם הקדוש בוא"ו הגם שלא נשמע לנו שהי' משנין שם השם מעולם (דלא כמבואר בט"ג). וגם מורגל בכתיבת בין המונים דכותבין טובא גולדא וכיוצא בוא"ו ולכן עכ"פ ביוסף ויוסל מהראוי הי' לכתוב הירש יוסל. זך בדיעבד כשר כנ"ל. והי' שלום:

סימן קכו

שוי"ר לידידי הה"ג החריף החסיד המפורסם ירא ד' וכו' מו"ה יהודה יצחק פרענקיל נ"י אבד"ק סאגיק יע"א:

הנני למלאות רצונו להשיבו תיכף מפני הנחוצה. א' מה שמסופק אם צריך ב' גיטין הנה לדעתי אין ספק בזה אם היינו יודעים ששם אביו הי' ישעיה אריה היינו כותבין בגט א' ישעיה ארי' בלא וא"ו דמתקרי שעיה ליב ובשני ישעיהו ארי' בוא"ו דמתקרי שעי' ליב כפי הכרעת הב"ש [בש"א אות י'] ורוב האחרונים ולפע"ד דבזה גם הנ"ש מודה דאין כותבין ישעי' ורק הנ"ש ז"ל לשיטתו דהכריע לכתוב ישעי' בלא וא"ו. א"כ הכינוי במקום שכותבין אפילו אם קורין שעי' כותבין ישעי' כי ישעי' עיקר השם כמו בנתנאל אלכסנדר אולם אנן דמסופקין בתרי שמא ויש שכותבין ישעי' בואו עפ"י הידוע להם וסתמא בלא ואו א"כ בקריאת העולם מה שקורין שעי' הוא כינוי ממש דאין שייך לומר שהוא ממש ישעי' כמו באלכסנדר דהא שם שעי' אינו מבורר על עיקר שמו וא"כ נהי שעיקר שמו ישעי' בלא וא"ו או בוא"ו מ"מ אין שייך בזה לכתוב ישעי' בלא וא"ו או בוי"ו כיון דאינו ניכר בקריאה שעי' ולכן בכה"ג כ"ע מודו דכותבין הכינוי שעי' ולא דמי לסענדר אלכסנדר וגם לשעי' להמחליטין לכתוב ישעי' בלא וא"ו דבשמות הללו אלכסנדר וישעי' ניכר עיקר השם בלא פקפוק דכל סענדר הוא אלכסנדר וכל שעי' הוא ישעי' בלא ואו לדבריהם אבל לדידן דמסופקין בשעי' אם עיקר שמו ישעי' בלא וא"ו או בוי"ו בודאי לא נכלל בהכינוי שעי' שם ישעי' לא בוא"ו ולא בלא וא"ו ולכן נכון לכתוב (נראה שצ"ל ישעיה)שעיה ארי' בלא וא"ו דמתקרי שעיה ליב ובגט השני ישעי' בוא"ו וכנ"ל. אך מחמת כפי הנראה יש חשש בחילוף שמו ארי' לכן נכון לכתוב בן דמתקרי שעיה ליב דבזה אין שום מקום ספק כלל הגם שראיתי בימי נעורי אצל מו"ח ז"ל שסידר גט ואבי המגרש הי' שמו זלמן ושם הקודש לא אתיידע ועשה מעשה לכתוב שמו לחוד בלא שם אביו אך מחמת כי הייתי רך בשנים מאד לא ידעתי טעמו היטב כי לפי הנראה יותר נכון לכתוב בן דמתקרי וכ"כ הרמ"א ז"ל בתשו' [פ"ד] דבשביל חששא כאלו אין להניח שם אביו ובפרט דבזמנינו אשר אין כותבין שם העיר רק מקום העמידה וכמה שעי' איכא בעולם והוי אין מוכח מתוכו ויש חשש פסול דאורייתא הגם דלא קיי"ל כר"מ מ"מ מחמירין כוותי' כמבואר בתה"ד וכ"כ בתשו' הרדב"ז ויעוין בס' תמת ישרים והנ"ב [קמא סי' פ"ו ותנינא סי' קי"ג] מאריך בזה הרבה ולא ידע כי כבר הקדימוהו כת הראשונים [עי' בד"ח לש"ג בשער התשו' סי' כ"ח בהג"ה] ולכן טוב לכתוב גט אחד בן דמתקרי שעיה ליב: