שו״ת דברי חיים – חלק ב – קטע 68

סימן קיד

להרב המאה"ג וכו' מו"ה יהודא ליב נ"י דיין ומו"צ ב"ק סערעט:

שאלה בא לפני איש אחד אשר בתו נתגרשה בק' טשערנאוויץ ואחר שעבר זמן ההבחנה ונשתדכה עם אחד בא לפני אביה לכתוב לו כתובה ושאלתי לו מה שמה ואמר לי שבפ"כ נקראת מחלה בפת"ח רק הוא וב"ב קורין אותה מיכלה בסגול כי ניתן לה שם זה מהעריסה ע"ש זקינה מיכל והשכנים אומרים שלא שמעו מעולם משם מיכלה רק בשם מחלה ובגט כתוב רק מחלה לבד ואמרתי תיכף שיש צ"ע בזה והדיין השני פסק כיון שנקראת בפ"כ מחלה וגם השכנים אומרים שאינם יודעים רק משם מחלה ע"כ הוי שם מיכלה שם הנשתקע וא"צ לכתוב בגט שם הנשתקע וסידר קדושין ונישאת עכ"ל השאלה:

תשובה לכתחלה צריך לכתוב מחלה דמתקריא מיכלה דהיו"ד הוא במקום סגול לפעמים במדינתינו כמבואר בקו' אשר לי מגדולי מסד"ג [הוא בס' ד"ח בש"נ אות מיכלה] וכן נהגין כ"ע ומיכלה מסתמא הוא לה"ק ואפי' אם נימא שהוא ספק כמ"ש הדמש"א ז"ל מ"מ טוב לכתוב דמתקרי ובה"א כמו שמסכים גם הט"ג [בכללים סי"ב] והנה באמת מהט"ג ז"ל נראה דזה הוא כמו כנוי היוצא ממחלה וקיצור השם ולכן לפי דבריו ראוי לקדום שם העריסה דמיכלה נכלל במחלה יעו"ש [בש"נ מ' סק"ג] ובאמת לפי ע"ד זה הוי שני שמות משונות במבטא דמחלה בפת"ח ומיכלה בסגו"ל קרוב לחירק ממוצע ביניהם והוי כמו טנס טונס דהוו שני שמות גמורות ואינו דומה כלל לגרשם וגרשון דהתם אין השינוי גדול ולא נרגש היטב מה קורין אם גרשון או גרשם וכמעט המדבר בעצמו אם אינו נותן ללבו לשמוע מוצא מפיו א"י אם במ"ם דיבר או בנו"ן וכעין שמבואר בצ"ץ ז"ל [סי' פ"ד] וכ"כ בהדיא במהר"א ששון דאינו ניכר במבטא בין גרשם לגרשון רק מעט אבל מחלה בפתח למיכלה בסגו"ל ניכר הרבה הוי כתרי שמי ולכן לפע"ד נכון לכתוב העיקר מה שקורין הרוב דהוא דינא דרובא מרים כו' שבש"ס ומה לנו לחוש לדברי אחרונים נגד ש"ס מפורש ולכן לדעתי נכון יותר לכתוב (א"ה נראה דצ"ל מחלה דמתקריא מיכלה)מיכלה דמתקריא מחלה אך אם במדינתכם מדברים כמו בפאדאליא מאכלי' כמ"ש מבטא זה בט"ג יכתוב מאעכלי' ככתוב שם הכל כפי שמבטין במקומכם ואינני בקי בזה כי בגלילותינו מדברים מיכלה כן יש לכתוב לכתחילה אבל אם בדיעבד כתב רק מחלה לחוד אם לא נשאת צריכה גט אחר ויכתוב בגט אחר כנ"ל דהרי אפי' באם משמיט שם הטפל דיעות הרבה דפסול בלא (כש"ו) וכ"ש כידוע לכל בטור [וב"י סי' קכ"ט] וגם בנ"ד דיש מקום לומר דעיקר הוא שם העריסה כיון שלא נשתקע ממש שם העריסה ועיין בסד"ש בזה הגם שלדינא י"ל דמדברי התוס' בהשולח [דל"ד סד"ה והוא] לחד תירוצא סגי בכנוי הקרוב לעיקר השם ואפי' לכתחלה יעוין בב"י ז"ל [רס"י קכ"ט] אעפ"כ לכתחלה צריכה גט אחר ובדיעבד כשר בשם מחלה לבד דהוי עכ"פ כנוי שהכל קורין אותו בה וקרוב לעיקר השם שלשני תירוצים [בתו' שם] כשר ואם כתב רק מיכלה או מכלה בכף אפי' אם ניסת תצא דהוא אינו רק שם טפל (לשם העריסה) ולא נקראת בו בין רוב אנשים מה לנו בשם עריסה אך במקום עיגון יש לעיין הרבה ומ"ש בשם הג"פ סי' [הנ"ל ס"ק] צ"ב הוא סברת הרח"ש ז"ל רק לסניף ואין כדאי לומר כן למעשה בזה לחוד ועיין גבי שם שנשתנה ע"י שחוק [בב"ש סי' הנ"ל סקל"ג] ולפע"ד בזה מבואר כל ספקותיו אשר שאל ואם לא ידקדק בדקדוק שמדקדקים האינם בקיאים יראה שהאמת כאשר כתבתי והיה שלום יום ו' פקודי:

סימן קטו

שלום רב לכבוד אחי הרב הה"ג החריף ובקי המושלם פ"ה ע"ה נ"י כקש"ת מו"ה אביגדור נ"י האבד"ק דיקלא יע"א:

הגיעני מכתבך ואודות השאלה נ"ל פשוט לכתוב ינטשא דאנן בני אשכנזים אין כותבין אל"ף במקום פתח ואפילו במקום שעפ"י הנחת הלשון הי' צריך אל"ף בני אשכנז שאנו מב"ב אין כותבין אל"ף ומשמיטין האל"ף וזה מרמז מהריב"ל ז"ל בתשובה גבי פלאמה שאם השמיט האלף כשר ואפילו שיש מקום שע"י חסרון האל"ף יקראנה בניקוד אחר מ"מ כשר בלא אל"ף ובני אשכנז משמיטין (הלמ"ד) [האלף] וכ"כ כל מסדרי גיטין האשכנזים הראשונים ואחרונים ועיין בס"ש וב"ש תמצא זה יותר ממאה פעמים וכ"כ בתשו' הנדפס מחדש מהגאון מהר"ח כ"ץ ז"ל [בסי' ע' וע"א] והמרכבת המשנה ז"ל ורק הב"ח ז"ל כתב פעם אחת לכתוב אל"ף במקום פת"ח והקשו כולם עליו ואל יטעו אותך מקצת תשו' מגאוני הזמן שהי' בדור שלפנינו שכתבו לכתוב כך או כך דבמכ"ת נשמטו מהם מקור הדין ורק לכתחלה צריך לכתוב בלא פת"ח אך באם יש מקום לטעות טוב להוסיף אל"ף כתנא תוספאה כמבואר בס"ש ולכן לדעתי נכון לכתוב בלא אל"ף ינטשא כי אין מקום לטעות כלל אך אם רוצה לכתוב יאנטשא ג"כ אין חשש אך לכתוב יענטשא בעי"ן ג"כ כשר בדיעבד כמו יעקל אך באמת העליתי בקונטרסי גם גבי יעקל בפתח לכתוב יקל אולם בדיעבד כיון שבא בשם הקודש יעקב ודאי גם בעי"ן כשר ואל תתמה דהאיך שייך שם אחד שיוכשר לכתחלה על ג' אופנים עיין בג"פ ובע"נ ותמצא הרבה כזה ומה שרצית להשמיט הנו"ן לא ידעתי שום ספק בזה דלמה נשמיט ואם ח"ו ישמיט הנו"ן יהא הגט בטל דהוי שם אחר כלל יטשא והמגרש נקרא יאנטשא ומה שהבאת ראי' מיעקל שכותבין בלא נו"ן תמה אקרא מה שייך נון ליעקל הלא כולם קוראים יעקל רק בקצת המריצים דיבורם נראה כאלו הוא ינקל אבל באמת לרוב הקרואים הוא יעקל בלא נו"ן ואפילו אם מקצתם קורין יאנקל די ביעקל לחוד כמבואר כה"ג במהריב"ל ז"ל ובתנ"י גבי פלאמה ופאלאבמא והג"פ מביאם [בסי' קכ"ט ס"ק קכ"ה] אבל ינטשא דאינו נקרא רק בשם ינטשא בודאי אם כתב יאטשא הגט בטל לפע"ד גם מה שרצית להתחכם שלא לכתוב כלל שם אבי' עיין בתשו' רמ"א ז"ל [סי' פ"ד] כתב ח"ו להשמיט בשביל ספק כל דהו ובפרט בנדון שלפנינו אין כאן ספק כלל לכתוב יאנטשא או ינטשא וגם מ"ש בשם סדר מהר"מ בב"ש הן אמת שהט"ג הבין כן בדברי הר"מ ז"ל ולכן השיג עליו כי הוא דבר שאי אפשר יעי"ש אך באמת לדעתי כוונת מהר"מ ז"ל דשם החתימה עיקר ע"ש גם מה שהבאת משם אברושקא לנ"ד אתפלא מאד הא ביאנטשא אין שום אות מיעקב רק היו"ד עפ"י קריאת העולם ובכה"ג לא נמצא חולק שצריך לכתוב הכינוי וגרע מאשר אנשיל שכתב תה"ד [ע' בט"ג אות א' סקמ"ט] שצריך לכותבו ודו"ק בסדרי הגיטין ותראה שכן הוא האמת ולכן צריך לכתוב יאנטשא גם שם אבי המתגרשת יכתוב דוד דמתקרי משה דוד כאשר דעתך נוטה כי נכון הוא הגם שהט"ג ז"ל בליקוטי השמות מגמגם בזה מ"מ כן הוא האמת ואולם גם הט"ז ז"ל מכשיר אפילו לכתחילה יעו"ש:

ושם סימא בודאי אפילו בגבולינו כותבים באל"ף והט"ג ז"ל [בש"נ אות ס' סק"ד] כתב רק דבסביבותינו לא הי' מקום להסתפק אבל באמת כבר נפשט הספק מגדולי הדור שלפנינו לכתוב סימא. ובגט השני שכתבת שהחזקת שם הבעל למשה בער ולעלי' ולחתימה משה דוב הנה כן נכון מאד אך צריך לכתוב משה דוב דמתקרי משה בער המכונה איטשא כי לא ידעתי מה דכתבת שהוא שקר וכי אם החזיק שמו בשקר למ"ד יום א"צ לכותבו הלא במתני' דהשולח [שם בגמ' ל"ד ב'] יוסף וקורין אותו יוחנן פירשו הרא"ש ז"ל וכל הראשונים דשינה שמו בשקר כדי שלא יכירהו (בשם א פאם) הן אמת שבט"ג [ע' בד"ח לש גיטין בשער האותיות אות א'] כתב דחזקה בטעות לא הוי חזקה אבל זה נגד הש"ס הנ"ל וש"ס פ' ג"פ [קס"ז ע"ב] גבי רמאי ברמאותי' זהיר ובכ' ראשונים שם ובתשו' רמ"א ז"ל גבי פעסל [סי' פ"ד] וכיוצא בזו תשובות עצמו מספר דאפילו בשקר אם הוחזק כן הוחזק ועיין בתשו' הרא"ש ז"ל [כלל ט"ו סי' ד'] גבי גר ולכן בודאי צריך לכתוב משה דוב דמתקרי משה בער המכונה איטשא אך על מקום תולדתו האיך שמו שם וגם שם אביו אין ראוי לסמוך עליו כיון דחזינן דרוצה לשקר במזיד א"צ לכותבו כלל הגם דבתשוב' מהרמ"ם ז"ל [סי' ס"ד] מבואר גבי זליכמן וזליקמן דיש מקום לומר שמקום דירת הבעל נקרא מקום הנתינה גם בתשו' פ"י [סי' יו"ד] נתחבט בזה מ"מ במקום עיגון אין לנו רק השם שנודע לנו מדברי הבעל והקוויטלך אין מעלין ומורידין כלל ולכן יכתוב משה דוב דמתקרי משה בער המכונה איטשא והי' שלום כדברי אחיו ידידו דוש"ת בלונ"ח ב' אחרי תרכ"ג:

סימן קטז

בנידון שם בראנא הכל כפי המבטא במקומם אם ניכר קצת היו"ד במבטא כותבין בריינא ואם לא ניכר במבטא רק כמו בפתח כותבין בראנא ובאמת גם בלא אל"ף שפיר נקרא ברנא בפתח דאנו אין כותבין אלף במקום פתח רק כדי ליפות הקריאה טוב לכתוב באל"ף בראנא וכלל הדבר שאם לא ניכר במבטא היו"ד כותבין באל"ף לא בשני יודין וכן הסכים בספר (דרך) [דברי] חיים [לש"ג בשער הנקודו' באות פת"ח חריף] כמ"ש בספר אנשי שם ורק מה שהחמיר בספר אנשי שם אפילו בדיעבד הניח שם בד"ח בצ"ע יעי"ש [בשער התשובות בהגהות לס' אנ"ש סי' קכ"ט] והי' שלום:

סימן קיז

להרב המאה"ג החריף מו"ה וואלף נ"י דיין המצויין בק' לאנציט:

שאלה בגט שנכתב שם האשה שיינדל בשני יודין והוא מקום עיגון גדול: תשובה

הנה אתפלא מדוע לא ראיתם בספר דברי חיים בשער הניקוד [אות פת"ח חריף] שכ' בשם עזרת נשים להכשיר הגם שחפשתי כעת בס' ע"נ ולא מצאתי מ"מ אין ראי' דבודאי לא כיחש בעהמ"ח דברי חיים וכן באמת בזכרוני שכ"כ בס' ע"נ להכשיר ורק כעת אין פנאי לחפש [עיין בע"נ בש"א אות מ' מימון שכ"כ להדיא] אך במקום עיגון ודאי נראה להכשיר אם כתב כדרך שכותבין באגרות ושטרות אך מ"ש מע"כ בפשוט שאין שום חשש לא כן הוא דהמעיין בס' דברי חיים גם בע"נ יראה פשוט דלולא מקום עיגון ראוי להחמיר:

סימן קיח

להרב כו' מו"ה מענדל זילבר מו"צ דק' קאלאמייא יע"א.

שאלה בשם באבקא באשה שמסופק אם לכותבו באל"ף מאחר שקורין אותה בפתח הנה כלל הדברים מגדולי אחרונים מתקני השמות כמו דמש"א ודור הקודמים שבני אשכנז שלנו נהוגין לכתוב נקודת פת"ח בלא אל"ף רק לפעמים בהרחבת התיבה כותבין אלף וכן מבואר בט"ג [בש"נ אות א' סקט"ו ובכ"מ] ובס' דברי חיים [בשער הנקודות ניקוד פת"ח ובכ"מ בפנים] ובדיעבד כשר במקום שאין לטעות והנה השם באבא יוצא מתואר שקורין לסימן טוב שתהי' נגדל ותוציא זרע שתהי' נקרא באבא והנה בגליל קראקא קורין לאם אמו או אם אביו באבא בקמ"ץ ובגליל מקום מולדתי וכן בגליל רוסיא קורין לאמו זקינה בבאי בלא אל"ף ולכן מהראוי לכתוב כל מקום לפי הקריאה אם קורין בקמ"ץ כותבין באל"ף ואם בפת"ח כותבין בבא בלא אל"ף וקצת יש מקום קפידא דאם יחלפו ממה שנקראת יאמרו דאשה אחרת באה ממקום שקורין כמו שכתוב בגט ואינה האשה שבכאן וד"ל. וכן כותבין המכונה כמו שפסק בהסד"ש ז"ל גבי קומפראדי שהוא לסי' טוב בלשונם ועיין בספר דברי חיים שפסק כן והט"ג חש לזה גבי זעליק בקו"ף. אדר ב' תרכ"ז:

סימן קיט

להרב כו' מו"ה יוסף נ"י מו"צ דק' ויזניצא.

שאלה באשה שקורין אותה שינדל בחד יוד בצירי אך חותמת עצמה בשני יודין וכתבו בגט בחד יוד. הנה הדבר מבואר בס' דברי חיים [בשער האותיות אות א'] דלהב"ש פסול ביש שינוי במבטא ושינה מחתימתה ומה שמדקדק מעכ"ת דבלא שינה במבטא לא אזלינן בתר חתימתה והכי מדקדק מעכ"ת בדברי הב"ש לא יפה כוון דלהב"ש ס"ל לכתחלה כהט"ז דלא משנין חתימתו גבי יהודא באלף אך דוקא לכתחלה אבל בדיעבד כשר כשאין שינוי במבטא אך כשיש שינוי במבטא פוסל הב"ש בדיעבד כששינה מחתימתה וע"ז שם כל הפלפול בס' דברי חיים אם בדיעבד פסול כדברי הב"ש או לומר דכשיש שינוי במבטא נמי עכ"פ כשר בדיעבד דהוא כמו כתב שם הנקרא בפ"כ דכשר בדיעבד ושם לא הכריע הד"ח אך [בשער הנקודות] באות פת"ח חרי"ף הכריע לכתוב שני גיטין ובמקום עיגון הביא דעת הע"נ ובתשו' שבסוף הספר עדות ביהוסף להכשיר בין בחד יוד ובין בב' יודין יע"ש. אך אין כעת בידי לשנות ממה שמבואר בדברי חיים ומעכ"ת יבחר הנראה לו והי' שלום:

סימן קכ

להרב מו"ה יחיאל מיכל היילפרין אבד"ק בארשטוב יע"א.

שאלה בדבר השם בריינא הנה בספר דברי חיים בשער הניקוד פת"ח חרי"ף מבואר הכל באר היטב ולדינא אם קורין כמשמעותו דוקא בראנא כותבין כן וכמבואר בסד"ש יעו"ש אך במדינתנו וכפי שהגידו לי אנשים מקרוב לקהלתכם שגם במקומכם כמו במקומינו בודאי צריך לכתוב בשני יודין בריינא ומה שתלה בט"ג מהרגשת היודי"ן זה אינו כלל כאשר ביאר בס' דברי חיים ולברר היטב אעתיק תשובת מהרא"י כת"י והביאו סד"ש וז"ל..... [ע"ל סי' ק"ז] הרי דלא תלוי כלל בהרגשת היודין ורק שלשון תרגום ולשון העמים שאין להם נקודי' צריך לברר היטב בשני יודין ואפילו מספק שם שמבואר בהסדרי גיטין הראשונים אין לשנות כמבואר בד"ח [בשער האותיות אות ג' ובכ"מ] ולכן אין לשנות רק אם יודעים בבירור שאין נקרא כן בזמננו והי' שלום. ה' במדבר תרכ"ז:

סימן קכא

שלום לידידי הרבני הישיש החריף ובקי המושלם מו"ה שמשון דמתקרי שמאי נ"י ולבנו נ"י בק' אולינאב.

מכתבו הגיעני ותמיהני למה יאריכו בדברים הלא ידוע דמקום עיגון כשר בלא כתב מקום עמידת העדים אך מ"מ מי הוא שיאמר להכשירה בלא מקום עיגון וכוונת הפ"י [גיטין ד"פ] היינו אם הי' תיקון כן הי' כשר לכתחלה אבל כיון שתקנו לכתוב כן בכל הגיטין הוי משנה ממטבע שטבעו חכמים דאינו כשר אפילו לדידן רק במקום עיגון ולדברי הש"ג ז"ל [בס"פ המוכר את הספינה] בטל מדאורייתא כמבואר בדבריו בב"ב ומובא בס' דברי חיים [בפתיחה אות ח'] והבקי בטיב גיטין יודה דלכל הפוסקי' דלא במקום עיגון פסול וזה ידוע לכל דאינו מקום דחק כלל דבתוך עשרה פרסאות ימצא מקום שכותבין גיטין ותמה אני וכי קל בעיניהם א"א החמור וכבר מבואר בריב"ש דמה בעניני ממון אדם בוחר הדרך היותר בטוח מכ"ש בעניני מצותיו ית"ש ויתעלה ומבואר בס' הקנה כמה וכמה עולמות תלוים באותיות הגט והמחסר אות א' כאלו מחריב עלמין ולכן הזהרו מלהתירה בלא גט אחר ואני נפשי הצלתי והי' שלום:

סימן קכב

להרב כו' אב"ד דק' סאנאוויטש במדינת וואלחייא. ד' דברים תרי"ח.

מכתבו הגיעני בעת אשר אחזתי דרכי ליסע לכאן למרחץ אובן וגם פה אנכי מוטרד מאד ובפרט בעסק המרחץ לזה אמרתי להשהות תשובתי עדי בואי לביתי לשלום. אך עתה ראיתי אשר מעכ"ת נחוץ לידע דעתי אמרתי להשיבו מפני הכבוד והן באמת לא ידעתי למה דלקתם אחרי מזער אנשים ידעתי מיעוט ערכי ומיאנתי לדבר ולהכריע בעניני איסור חמור כזה ובפרט כי גדולי הדור נתנו עיניהם אך לאשר דפק על דלתותי לא אוכל עצור להודיע לו מה שנלע"ד בענין זה. והנה לא אלך בגדולות ונפלאות לפלפל בשו"ת כי אין אתנו דבר מקור וברור לכתיבת השמות וגם כי הרבה סדרי גיטין כתב כ"א לפי הנחת מבטא מדינתו והרבה אחרונים אשר דבריהם צ"ע ואין לנו רק דברי הראשונים ואחרונים הוא ניהו סד"ש וב"ש ז"ל והג"פ ומכתב אלי' אשר הרבה טרחו והעמיקו להעמיד הדבר על בוריו והי' לפניהם כל ספרי האחרונים המדברים בזה ולכן לא באתי רק מה שנראה מדברי הראשונים ואחרונים הנ"ל וזולתם לא אדע כי במחכ"ת אין כדאי להעמיד יסוד על אחרונים. והנה בגמ' [גיטין ל"ד] אמרינן רובא מרים ופורתא שרה אמרי נהרדעי מרים וכ"ש שיש לה ולא שרה וכ"ש שיש לה והנה הר"ת ז"ל [שם בד"ה וכל] פירש דצריך לכתוב שמותיהם בפירוש מרים דמתקרי שרה לכתחלה אך בדיעבד נראה דכשר גם לר"ת ז"ל אפילו אם כתב איפכא שם פורתא קודם ודמתקרי ע"ש העיקר וכן הסכים הריב"ש ז"ל בתשובה [מ"ג] אמנם מהראנ"ח ז"ל [בסי' ל"ג] גימגם בזה די"ל דלר"ת ז"ל פסול בדיעבד אם כתב שם הטפל קודם ועל שם העיקר דמתקרי והג"פ [סי' קכ"ט סקי"ג] והמכתב אלי' ז"ל הגם שסתרו דבריו מ"מ חשו בו למאד והזהירו לחוש לדברי מהראנ"ח ז"ל כי יש מקום לומר ולפרש כן בש"ס וגם הרב מהריב"ל ז"ל חש לי' וגם הסד"ש ז"ל בכמה מקומות חש לי' בודאי אין בידינו לדחות דבריו זולת הגס לבו בהוראה וא"י שא"י:

ומה הוא השם שנקרא עיקר הוא השם שנקרא בו לס"ת וחותם בו אפילו שנקרא בפ"כ בשם אחר דכן פסק מהרא"י ז"ל וקבעו (הרמ"א) [הב"י] ז"ל בש"ע [סי' קכ"ט סי"ח] וכן החזיקו הרדב"ז ומהראנ"ח והג"פ והסדר שמות של ר' מיכל ר' יוזפש שבידינו ואפילו אם יבא אלי' אין שומעין לשנות במדינתנו אלו הגם שהמכתב אלי' הניח זה בצ"ע מ"מ כבר יש תירוצים הרבה לקו' שם אבל עלינו שלא לשנות מכאשר כתבו אבותינו דשם שעולה לתורה וחתימה לעיקר ויעוין בשו"ת פ"י [ח"ב סי' ע"ה] ואם החתימה ועלי' לס"ת סותרים אהדדי פליגי בזה האחרונים י"א החתימה עיקר וי"א עלי' לס"ת עיקר ובאמת באם אחד תדיר יותר כגון העלי' תדירא ואינו עוסק בכתבי שטרות ואגרות [שם של] ס"ת עיקר ולהיפוך אם עוסק בחתימת שמו תדיר ולתורה אינו עולה רק לפרקים שם החתימה עיקר. עוד מבואר בסדר"ש וגם בכנ"י ז"ל מביאו בס' ט"ג [בש"א אות א' סקל"ו וסק"מ] דעל שם החתימה לא שייך דמתקרי ולא המכונה כי אין מנין אותו כלל רק שחותם עצמו כן ולא שייך דמתקרי או חניכה ע"ש החתימה [וכ"כ הט"ז בש"א אות א']. עוד זאת דאשה שמתקרי' חנולא אם כתב חנה הגם שידוע שחנולא נצמח מחנה מ"מ כל שא"י ששמה העריסה הי' חנה אם כתב חנה פסול ואפילו אם כתב חנה דמתקרי חנולא נמי פסול למהרי"ב ז"ל מביאו בס"ש והרבה דקיימי בשיטתו כמבואר בב"ש ז"ל [ע"ש בש"נ אות ב' ואות ה']: והנה נבוא לנ"ד שנראה דלא ידעינן שם העריסה מה הי' ולס"ת נקרא זאב וחותם עצמו זאב וואלף ובפי כל נקרא וועלוויל אם נכתוב זאב דמתקרי זאב וואלף לא נכון דהא ע"ש החתימה לא כתבינן דמתקרי ואם יכתוב שם החתימה עיקר זאב וואלף דמתקרי זאב המכונה ועלוויל גם בזה יש לחוש דילמא קיי"ל כהפוסקים דשם העולה לס"ת עיקר וא"כ כותב הטפל לעיקר ואם יכתוב ועלוויל דמתקרי זאב זה ודאי לא יתכן דשם ועלוויל אינו מוזכר לא בעליתו לתורה ולא בחתימה והוי רק טפל. ולכן הי' נראה דצריך שני גיטין באחד יכתבו זאב דמתקרי זאב וואלף המכונה ועלוויל ובשני יכתוב זאב וואלף דמתקרי זאב המכונה ועלוויל וכעין שכ' מהראנ"ח ז"ל [בסי' ל"ג] גבי אשה שנקרא' שבתולא. אך מחמת שהרבה חשו לתת שני גיטין לכן נלע"ד לכתוב זאב וואלף דמתקרי זאב המכונה וועלוויל דיש תרי צדדי' לומר כן חדא דילמא עיקר שם שחותם בו גם אפילו אם נימא ששם שקורין אותו לתורה עיקר יש לסמוך על המכשירין [בסי' קכ"ט ס"ב] בכתב הטפל קודם בכתובים שניהם בפירוש ובפרט כה"ג ששם זאב שנקרא בו לתורה כתוב הוא ג"כ מקודם ורק שנצטרף עמו שם (זאב) [וואלף] בכה"ג לא מיקרי הקדים שם הטפל וגם מהראנ"ח ז"ל מודה דכותבין כן לכתחלה. זה נ"ל דרך הנכון אבל להכחיד שם החתימה שהי' חותם עצמו זאב וואלף להשמיט לגמרי שם זה נ"ל שאינו נכון דהרבה פוסקים ס"ל דשם החתימה עיקר ומ"ש הט"ג גבי יושיע פלק ומרמז על ספרו ב"א אינו אתי פה וגם כי בלא"ה בנ"ד לא נקרא מעולם וואלף והאיך יכתוב שקר דמתקרי וואלף שמעולם לא נקרא וואלף דהחתימה הוא זאב וואלף וגם לא נודע כלל דשמו העריסה הי' וואלף כאשר נראה מענין השאלה וא"כ כתב על המגרש שם שלא נקרא בו מעולם ובשלמא אם לא הי' כתוב המכונה וועלוויל ה"א דמתקרי וואלף היינו מה שנקרא וועלוויל והוא קיצור השם מוואלף כן הי' מקום לצדד הגם שאינו כפי מסקנת מהרי"ב ז"ל שהבאתי גבי חנולא אבל מ"ש המכונה וואלף והמגרש לא נתכנה מעולם וואלף א"כ יאמרו דאין זה בעל האשה דבעל האשה אין שמו כלל וואלף רק וועלוויל וזה המגרש הי' שמו וועלוויל ונוסף עליו שם וואלף בכתיבה בגט וא"כ אין זה בעל האשה ולפע"ד יש בזה חשש איסור דאורייתא: