שו״ת דברי חיים – חלק ב – קטע 67

והנה לא אדע כוונת המסדר במכתבו אלי הלא כבר כתבתי באם שמדגישין היוד במקומכם יכתבו ביוד (הגם שבאמת נ"ל שגם במקומכם אין מדגישים כאשר אמרו לי כמה אנשים משם) ובאם אין מדגישין היוד בעצמו יודה שאין כותבין ביוד ואם בא להודיע שידע מדברי הג"פ שמלה שפתרונו בלה"ק כותבין בלה"ק הלא כבר הודעתי במכתבי שעז"נ מבעמ"ח ס' ג"פ שחיבר באחרונה כתב בעצמו שבונא אינו בלה"ק רק פתרונו טובה וכ"כ הס"ש ומחמת אפיסת הפנאי וכבוד הכנסת הש"ק אקצר ואומר שלום:

סימן קיא

לאחי הרב הגאון הגדול החריף ובקי המושלם החסיד המפורסם כש"ת מו"ה אביגדור נ"י האבד"ק דוקלא יע"א:

אודות הגט שנחסר וא"ו מאחד ועשרים וגם שכתב לשון זכר היפוך מהנהוג לפע"ד בזה מכשירין דאינו אלא צחות לשון אבל לא לעיכובא וכן מבואר הדבר בס"ג הראשון ובמהרי"א ז"ל ואין הפנאי לעיין בזה כי הדבר מפורש ותראה אם תחפש בספרים אמנם בשם חייה שכתבו בשני יודין יוד קרת חזינא דמבואר בכל הפוסקים במהראנ"ח [סי' ל"ו] וג"פ ועז"נ [בש"נ שם בין וינידא] דזה הוי טעות כמו יהודים יהודיים שאמר בירושלמי דאין מדקדקין בטעותי' אבל טעות מקרי ובגט פסול וכן מבואר בהדיא בס' עדות ביהוסף [סי' נ"ד] תשובה מהג"פ לפסול גבי ביין ויניידא וכן בע"נ [שם] מבואר לפסול אמנם בתשו' מהרא"י ז"ל גבי רייץ כתב וז"ל דכותבין שני יודי"ן דלשון אשכנז גרירי בתר לשון ארמי לא אחר העברית מכמה טעמים שכתב שם ולכן כותבין רייץ כמו דייסא מייתי דבש"ס שהכל בשני יודי"ן וגדולה מזה כ' במרדכי גבי זמן מדלא כתב אלפיים בשני יודי"ן אלמא דאפילו במלה עברית משנין וכותבין בשטרו' כלשון הנהוג בין כותבי השטרות וכותבים אלפיים בשני יודי"ן את"ד מהרא"י ז"ל בתשו' ומובא בספר ט"ג גבי רייצא והנה הוא משיב עלי' מחמת כי הדין דשני יודי"ן המה להורות על פתח וחירי"ק ולכן הקשה שם עליו והמעיין יראה שזה אינו כוונת מהרי"א ז"ל כלל רק דבאמת לפי מבטא בני אדם אם המלה נקראת בפת"ח אך לא בפתח נחטפת רק נמשכה קצת ולזה קראו המחברים הרש"ל ז"ל וכל מסד"ג קראוהו נוטה לפת"ח ויש קראוהו פתח חריף שאינו פתח ממש ולזה הי' מהראוי לפי דקדוק לשון מבטא ב"א לכתוב בשני יודי"ן אפילו בלה"ק ורק דבלה"ק הנקודה מרמז על המבטא וגם המסורה לכן נכתבת בחד יו"ד אבל בלשון אחר זולת הלה"ק כותבין כפי המבטא וכותבין ב' יודי"ן ולפיכך כתב שם מהרי"א ז"ל דגדולה מזו אפילו בלה"ק בשטרות כותבין כמו שמבטין בני אדם וכותבין אלפיים בב' יודי"ן כ"נ בבירור כוונת מהרי"א ז"ל כנראה למעיין ולכן לפ"ד מהרי"א ז"ל אם כתב בגט כפי מבטא ב"א כשר ולא הוי טעות כלל וכשר יותר ממה שכתב יאודא באלף אחר הדלית והוי ממש כנוי לשם העיקר וחייה בשני יודין הוא ככנוי לשם חיה ביו"ד וא"ל דיתלו בטעות לקרות חי יה כמו שתי תיבות הראשונה בפתח והשני' בחירק דלמה יטעו מסתמא יקראו כדרך שקורין ב"א וכן האריך בכיוצא בזה בס' עדות ביהוסף ויותר מזה מבואר דבמקום דאי"צ אלף לאשכנזים אם הוסיף אל"ף דאלף משמש לאשכנזים במקום קמ"ץ מ"מ כשר כיון דגם לפת"ח נמי משמש יקראו מסתמא כתיקון השם מעיקרו ולא יטעו (לך) לומר מדשינו (יתנהגו) [ממנהגו] לכתבו בלא אל"ף ובגט כתב באל"ף הוא שם שמורה על קמ"ץ ואיננה המתגרשת לזה לא חיישי' דמסתמא יקראו עיקר השם כיון דגם פת"ח לפעמים בניקוד אל"ף ולכן בכתב חנוכה באל"ף חאנוכה כשר מבואר במהרח"ש ז"ל הביאו כל האחרונים ולא חיישינן שיקראו בקמ"ץ האל"ף כן ה"נ לא יטעו לקרות בחירי"ק היו"ד שני' רק יקראו בפת"ח חריף ולכן במקום הדחק כשר והפוסלים אם כתב שני יודי"ן במקום שא"צ רק אחד היינו במקום שקורים שם בינידא בחיר"ק אם כתב בשני יודי"ן יקראו בפת"ח חריף פסול אבל באם נקראת בשני יודי"ן כהלכתן כמו שקורין חיה שהוא כמו אייא דבתרגום ובש"ס הוא בשני יודי"ן ורק בלה"ק סומכים אמסורה ואנקודה ובגט כותבין לכתחלה [כן] כיון שהוא בכתוב כעת חי' אבל אם כתוב בשני יודי"ן לא מקרי טעות כלל והגט כשר עכ"פ בשעת הדחק כנ"ל:

ואודות שכתב זישא ביו"ד וראוי לכתוב בוא"ו נלע"ד דבדיעבד אין קפידא בזה כיון [דבאם] דאין דוחקין היו"ד נקראת כמו וא"ו כשר ובפרט כיון דיש מקומות שכותבין זישא ביו"ד לפי הברת מבטאם הוי כמ"ש רמ"א ז"ל בסי' קכ"ט [סל"ד] דכה"ג בדיעבד כשר אך מ"ש בסוף זישי ביוד זה פסול גמור כמבואר במהראנ"ח ז"ל [סי' ל"ו] גבי איריינאי שכתוב שני יודי"ן בסוף ובס"ש בשם מהרי"ט ז"ל ויותר מזה פוסל הנ"ב ז"ל במ"ת [סי' קכ"ד] אם חותמת טאלצי ביו"ד וכותבת באל"ף משום שהקורא הגט צריך לקרות בדקדוק ויהי' שינוי יעוין בדבריו מכ"ש בכה"ג שאם כתוב בגט ביוד אזי הקורא הגט ידקדק לקרות זושי ביו"ד דגושה ובאמת אינו נקרא רק באל"ף קרוב לסגול כידוע והוי שינוי ממש וזאת ידוע דהברה בפעסט כמו בכאן בגלילותינו זושא לא בדגש לכן נלע"ד לפסול זולת במקום עיגון יש מקום לומר ולסמוך אמהרשד"ם ז"ל [סי' רמ"ד] שכתב כיון דאין שם כיוצא בזה יש להכשיר הגם דבשמו חמור (כשם) [משם] העיר וגם רבים פליגי אמהרשד"ם ז"ל מ"מ לפי מבטא מדינתנו שגם ביו"ד לבסוף אין אנו מדגישין י"ל דהוי כינוי לזושא באל"ף והכל שם אחד כי כולם יבינו הכוונה על זושא באל"ף וכ"ז אם יסכימו גדולי הדור אמתים הבקיאים בשמות ובמקום עיגון וכ"כ בהדי' בע"נ וז"ל שם זה של סלאמה בה"א לבסוף לכאורה הי' נראה דכיון דמ"ם של סלאמה היא נקראת בצירי (כלומר שאינה נקרא בקמץ רק נוטה לסגול כנראה מהראיות שהביא מדמה וממתרמי) וה"ל לכתוב סלאמי ביו"ד במקום הה"א בסוף תיבה כמו רחמי שמים דתי' רחמי המ"ם בצירי ואחרי' יוד וכמו מי הירדן וכמו מרגניתא דלית לה טימי וכמו כל יתר כנטול דמי וכמו איתרמי ורבים כיוצא בזה וכו' עד וא"כ נראה לכאורה דבין יכתוב סלאמה בה"א או בא' או ביו"ד והא' דהגט כשר וצ"ע כנלענ"ד אם יסכימו עמי גדולי זמנינו אמתים והבקיאים בשמות:

סימן קיב

שוי"ר לכבוד ידידי ש"ב ומחו' הרב הגאון הגדול מופ"ה פאר הזמן המפורסם וכו' כש"ת מו"ה יהושע העשיל אשכנזי האבד"ק לובלין יע"א:

שאלה ע"ד הגט שבין ר' א"צ בר' דוד מיאנוב והאשה בשא מטל בת ר' ישעי' שטערין מפ"ק שצויתי לכתוב בגט שם האשה בשא דמתקריא בשא מטל כי נקראת בפ"כ בשם בשא לבד וכאשר נמסר הגט לשליח והוצרכה ליתן קוויטאציע לבעלה חתמה עצמה באשי ביו"ד בסוף [גם בא' אחר הב' גם מאטיל חתמה עצמה בא' אחר המ"ם ויו"ד אחר הטי"ת] וע"כ ערער המ"צ על הגט וכותב בזה"ל בנידון הגט שלא ידע הרב המסדר שהאשה חותמת בשינוי ממה שכתוב מצאתי בב"ש בשם יהודה דאם כתב יהודה בה"א והוא חותם באלף דלכתחלה יש לכתוב באל"ף כדעת הט"ז דבהא הוי שינוי ובדיעבד כשר כיון דלא הוי שינוי במבטא ובכאן הוי שינוי במבטא דהיא חותמת באל"ף אחר המ"ם וביו"ד אחר הטי"ת וכ"כ בנו"ב מ"ת סי' קכ"ד בשם טאלצי היא חותמת ביו"ד אחר הצדי"ק וצריכה גט שני ולדעתי יכתוב בגט שני באשי מאטיל דמתקרי' בשא דאין קורין כלל מאטיל רק באשי לבד דברי המ"צ אביגדור עכ"ל המ"צ:

תשובה הנה במה שחתמה עצמה באל"ף אחר הבי"ת באשי וכן מאטיל אין קפידא כלל כמבואר בכמה מקומות רבין בלא אל"ף ובין באל"ף נקרא בפתח ואין שינוי במבטא ועיין בב"ש בשמות אנשים אות ורידמן שכ' שם וז"ל ואם כתב מלא באל"ף כשר שם ואם חותם עצמו באל"ף יכתבו כן לכתחלה עכ"ל הרי דאם כתב באל"ף והיא חותמת בלא אל"ף כשר וכן גבי חאנוכה [דפוסל הב"ש באם כתב בא'] אם חותמת בלא אל"ף הוא רק משום דהוי כמו שרא באל"ף שלא מצינו כיוצא בזה ושינוי החתימה אבל משום שינוי המבטא דאל"ף אין לנו דזה אינו שינוי כלל וכמבואר דבר זה הרבה בס"ש ולא הבאתי רק לדוגמא איזה מהם ולכן לא היתה צריכה לגט אחר משום האל"ף אך משום שחתמה עצמה באשי ביו"ד דהוי שינוי במבטא וכתב הב"ש [באות ז' זעליג ובאות מ' מתתי'] דכה"ג פסול אם שינו מחתימתה והכא הוי שינוי במבטא דיוד נרגש בחוזק משא"כ אל"ף נקרא בהברה אמצעית וכמ"ש הנוב"י [במה"ת סי' קכ"ד] גבי טאלצי ביו"ד והנה הגם דדין זה כיון דאינה יודעת למה משנה חתימתה תולין בטעות כמבואר במהרח"ש גבי אושיע ובמהראנ"ח ז"ל [סי' ל"ג] גבי באלי אך ס"ס הריק"ש ז"ל דהוא מגדולי המחברים והרב מרן הב"י ז"ל כבדהו למאד כידוע והוא כתב דיאודה צריך לכתוב דמתקרי ולכן בודאי אין לנו לזוז מדבריהם דבמקום דיש שינוי במבטא צריך לכתוב שניהם אך מ"ש ז"ל לפסלו בדיעבד צ"ע דהלא אם שינה מחתימתה וכתב כפי שנקראת בפ"כ לא גרע ממה שמבואר בש"ס [גיטין פ"ז ע"ב] שאנשי ירושלים היו כותבין חניכתה ופירשו התוס' והרא"ש ז"ל שחתמו בשם אחר ולכן לדברי התוס' והרא"ש אפי' לכתחלה כשר בחניכתה שלא כחתימה ולשיטת הרמב"ם [פ"ג מה"ג הי"ג] וסייעתו עכ"פ בדיעבד כשר בשם הרגיל בפ"כ וכן פסק הב"ש גופי' כמה פעמים דבשם מורגל עדיף מחניכה ולפעד"נ אפי' מאן דפסל באם שינה ודאי שחתם באל"ף וכתב בגט בה"א או איפכא היא דוקא משום שאין הכרעה אם הקריאה באלף או בה"א אבל באם יש שינוי במבטא וכתב בגט כפי שקורין בפ"כ במבטא ודאי שכשר עכ"פ בדיעבד דלא גרע מחניכה (וצ"ל) [ואפשר לומר] דהיכי דהחניכה אינו דומה להשם כמו שהחניכה הוא ליבוש ושם הקודש יהודה דאז כשר בכותב ליבוש דהוי חניכה שהכל קורין בו ואינו סותר לחתימה כיון דנשמט לגמרי שם החתימה אבל אם כותב השם כמו שחותם רק שמשנין ממה שיש שינוי במבטא פסול משום שיש בלשון אשכנז של עכו"ם כמה דברים שנכתבים באותיות שלהם כך ונקראים באותיות אחרות והנה ידוע ממהרי"ט בקונ' ומהראנ"ח עי' בד"ח לשמות גיטין בשער התשובות ס"ס קי"ד] ובע"נ [בש"נ אות ב' בארינא] שבלשונות העמים הולכים אחר כתיבת שם זה בלשונם ולכן בכה"ג הוי שינוי דחתימתו מוכיח ששם זה נקרא כן ונכתב כן והוי שינוי הן אמת דזו חומרא רחוקה דהיודע חתימתה יודע מסתמא שמה שנקראת ואם יקראו הגט כמו שנקראת לא יהי' חשש לעז בעינו דהרי יודע שכן נקראת בפ"כ כמו שנכתב ואי דהחשש שלא כתב בהגט כחתימה ע"ז לא פסל הב"ש בדיעבד רק בשם הנכתב שלא ככתוב בשינוי מבטא יעו"ש [בב"ש הנ"ל] אולם נכוף ראשינו לקבל דברי מרן גדול האחרונים ב"ש באהבה אבל דברי הנוב"י ז"ל תמוהים מאד שכ' וז"ל במה"ת ס"ס קכ"ד ועוד להתיר שאין שום שינוי במבטא בין באלי באלף ובין בלי בלא אל"ף אבל שם טאלצא לא מצינו לא במקרא ולא בתלמוד וגם הוא שינוי במבטא שהקורא יקרא בדקדוק הלשון באלף וחתימתה ביו"ד והיו"ד נרגשת במבטא לכן לדעתי צריכה גט שני כדברי הר"ש עכ"ל אלמא דאין הפסול רק מחמת שצריך להיות בשעת קריאת הגט כתיקון בדקדוק וא"כ הוא שינוי ממה שחותמת עצמה ומשמע מדבריו דלולי זאת שצריך לדקדק בקריאה כשר הגם שלא כתב כחתימתה ובאמת אשתמטתי' מיני' דמרן דברי הס"ש באות חי"ת חנה וז"ל וכ"כ בסדה"ג למהר"י מינץ ז"ל סי' כ"ב דכן עשו הרבה גדולים מעשה שלא כתבו אלא חנה ובשעת הנתינה קראו הגט בסגול חנה ולא בפתח כדי שתהי' נראה מגזרת חנלין עכ"ל הרי בהיפוך דצריך לקרות כפי מה שקורין העולם לא כמו שכתוב בגט וגם בלא זה קשה מה דפשוט לי' למרן הנוב"י ז"ל דזה הוי שינוי ולפע"ד לפי מבטאינו במדינות זו גם ביו"ד יש לקרות בהברה אמצעית כמו באל"ף והרי לך דברי הע"נ בש"א אות עי"ן בשם עובידי מיהו בשם זה של עובידי שכתבו אותו ביו"ד בסוף תיבה לרמוז על הצירי שתחת הדלית יש לגמגם דהרי אנו רואים שמות הערביים דהדלית אשר בסוף השם היא נקודה בצירי כותבין סוף השם בה"א לא ביו"ד כגון שם האיש סעדה שם האשה מסעודה וכ"כ בקונ' שמות הריק"ש בשמות הערבים בה"א ולא ביו"ד וכן בלשוננו הקדוש כתב בכה"ג בה"א ולא ביו"ד כגון כריח שדה מודה ועוזב וכמוהו רבים וא"כ לפ"ז הי' נראה דהי' ראוי לכתוב שם עובידה בה"א בסוף תיבה ולא ביו"ד ואפשר דאין לדמות שמות אהדדי ואין למדים זה מזה דיש שמות מסיימין בה"א ויש שמות מסיימי' ביו"ד ואשכחן נמי בלשוננו הקדוש בכה"ג ביו"ד ולא בה"א כגון מדי חדש שדי אמי ידי אמן וכמוהו רבים וע"כ אין לשנות השמות ממה שכתבו בספרים מגדולי הדור ושאר שמות שלא באו בקונטרס השמות יש לכתבן כמו שרגילין לכותבן סופרים הבקיאים בלשון ערבי בה"א או ביו"ד ומ"מ יראה דבכל כה"ג אם שינה וכתב שם עובידי בה"א ולא ביו"ד או שינה וכתב שם סעדה ביו"ד ולא בה"א דאין להקפיד וזה וזה יש להכשיר עכ"ל הרי דבשמות כאלו אלף וה"א ויו"ד כולם הברה אחת להם ולכן לפע"ד ל"מ דא"צ לכתוב באשי מאטיל דמתקרי' (באשא) [בשא] ורק דאפי' בדיעבד פסול אם יכתבו כן חדא כיון דלפמ"ש הוא מבטא אחד להם ואפי' אם יהיה שינוי קצת כתב הרא"ש פ' השולח דעל קיצור כיוצא בזה אין לכתוב דמתקרי יעי"ש לענין וכל שום על שם העכו"ם ועיין במכתב אלי' ותו דבודאי יבואו לטעות דעיקר שמה באשי בחירק ודגש ורק נקראת בהברה אמצעית דאל"כ מה שינוי יש בין מאטיל באשי להמתקרי' בשא דלמה בעיקר השם כתבו ביו"ד ואח"כ באל"ף יתלו לומר ששמה העיקרי היה בהרגש היו"ד ובאמת היודעים להמתגרשת יודעים שמעולם לא נקרא לה שם באשי בהרגש היו"ד ויאמרו שאחרת היא זו ולכן לדעתי צ"ע אם לא נימא דגט כזה שכתב באשי ביו"ד פסול אבל אם נכתב באל"ף כשר אליבא דכ"ע דלא הוי שינוי במבטא כלל ודבר זה יכול להתברר בשאלה לאנשים לפ"ת האיך יקראו באשי ודאי יאמרו במבטא אמצעית וכן מצינו בגמרא כיוצא בזה כדמייתי בע"נ ולכן בודאי כותבין בשא באל"ף ורק לכתחלה כותבין כמו שחותמת עצמה באשא באל"ף אבל בדיעבד כשר בלא אל"ף אחר הבית כנ"ל גם מ"ש המ"צ לכתוב מאטיל באשא דמתקריא בשא הנה כתב עפ"י דברי הט"ג ז"ל [בליקוטי שמות ס"ב וט"ו] שכתב דזה הוי רק קיצור השם ובאמת הוכחתי דז"א דמה דמיון לקיצור השם הא שפיר הוי שני שמות ממש ולכן בודאי כותבין שם הרוב קודם ודמתקרי' מאטיל בשא ומה שהקשה המ"צ הא אין נקראת מאטיל כלל ז"א דכבר מבואר בסד"ש בהדי' דמתקריא היינו שהיתה נקראת יעו"ש בשם שרה בהתשובה שם וגם בט"ג בליקוטי שמות סקל"א ובתשו' ב"א סי' פ"א] מאריך בזה לענין שם שאינו רגיל שייך דמתקרי יעו"ש לכן נ"ל דלכתחלה יכתבו כמו שחותמת עצמה (באשי) [נ"ל דצ"ל בשא] דמתקריא מאטיל באשי) [באשי מאטיל] ואודות היודין שבמאטיל אין קפידא כלל שאין אנו מדקדקין בזה ואפי' ביו"ד קוראין בהברה אמצעית ולא דמי להא יו"ד גבי עטיא שכתב בט"ג דהוי קפידא דזה מהפך המבטא כידוע בחוש אבל בין מאטיל למאטל בלא יו"ד אין קפידא כלל ובאמת להוציא מידי שום גמגום נלע"ד דנכון לסדר הגט שכתב הרב נ"י דהוא כשר לפע"ד אפי' לכתחלה ורק לאח"כ יכתבו גט שני מאטיל ביוד בשי ביו"ד דמתקרי' בשי ולא לשנות בשם העקרי משם הנקרא וגם יכתבו שם העקרי קודם כדברי הס"ג כנלע"ד ולדעתי אשר ימצא בתשובות מחכמי זמנינו וגם באחרונים שלא כדברי ואם לכתוב דבריהם ותשובה על דבריהם לא יכילו כמה קונט' לזה כתבתי מה שנלע"ד בקצרה ועמכם הבחירה והי' שלום:

סימן קיג

לידידי הרב המאה"ג החריף ובקי המפורסם כו' מו"ה צבי הירש ווייס נ"י אבד"ק זבארוב יע"א:

מכתבו הגיעני ועל דבר אם לכתוב זאלקי באלף כמו שחתם עצמו אבי המגרש זה דבר פשוט מבואר כ"פ בב"ש שאין לשנות ולכתוב האל"ף כפי חתימתו ואין חולק בזה (עיין אות (וא"ו) [זיי"ן] בסופו ומה שרצה ליישב קו' [המובא בס' דברי חיים בש"נ באות יכט] על דברי הט"ג במחכ"ת אגב חורפי' לא עיין היטב בכוונת הט"ג ולזה לא ירד לתוכן הדברים וכתב מש"כ דהנה ז"ל הט"ג בס"ק חי"ת גבי יכט והטעם שכותבין בכ"ף ולא בחי"ת מבואר בתה"ד שהביא רמ"א ס"ס קכ"ט ובב"ש ס"ק מ"ז דל"ח שמא יקראו בדגש דא"כ ה"ל לכתוב קו"ף אבל חית אין כותבין דיש מקומות קורין כמו ה"א ועיין לעיל אות ח' וכתבתי מזה כ"פ ומ"מ לדינא נלע"ד שהכל רגילין לכתוב שם זה בחי"ת יחט או יחד דש"ד לכתוב בחי"ת ומה שחששו במקומות שקורין כמו ה"א נראה שאין זה אלא במקומות אשכנז שקרובים למקומות אלו שקורין כן אבל במדינתנו שרחוקה היא משם ואין איש שאינו יודע להפלות בין קריאת החי"ת לקריאת הה' והכל קורין החי"ת הכתיבה בהברת חי"ת ולא בהברת ה' כלל אין מקום לחוש כו' עכ"ל הרי דטעמא דהקרובים לבני ריינוס חיישינן שא' מבני ריינוס יטעה לקרותו כמו ה"א וכ"כ בהדיא בס"ק טי"ת אות חי"ת בשמות אנשים דטעם דאתי למטעי ומכח זה בא לדין דלדידן ליכא למיחש לטעות דאנו רחוקים מבני ריינוס וע"ז גזר דגם הספרדים אין כותבין כ"ף כדברי ת"ה רק חי"ת דהמה רחוקים מבני ריינוס וע"ז הקשתי חדא דריינוס כעת קרוב היום למדינתנו כמו בימי הרמ"א ומהרש"ל ז"ל וגם כל הספרדים פסקו כדברי ת"ה כמבואר בכל תשו' הספרדים וגם כי הלא המה המדברים בחי"ת כמו ה"א יושבים סמוך להם כמ"ש בכ"ה א"ח ובסד"ש ש"נ גבי נהמה וז"ל כתב הרב מהרי"ט ז"ל וז"ל בזה השם נסתפקתי בהיותי בדמשק לפי ששגור בפי הכל לקרות בילה נהמה וזה השם נעתק מהרומאני"א מקושט' וסביבותי' ופי' נחמה שהם מחליפים החי"ת בה"א אעפ"י שכאן בא"י אין מחליפין מ"מ ידוע לנו שעיקר השם הוא נחמה ואין בזה שנוי השם אם נכתוב כתקנו עכ"ל הרי דקושט' וסביבותי' אינה רחוקה מא"י ומשארי ערי תורגמה וא"כ בודאי הספרדים כותבין בכ"ף הגם דכתוב שם שאין מצויין בעלי הלשון בא"י היינו לענין זה לא שכיח דידעי דמבדילין בין חי"ת לה"א אבל ודאי שכיחי בני קושטא בכל ערי תוגרמא כידוע וקרובים להם ולכן השגתי על דברי הט"ג והוכחתי דבאמת אין הטעם משום טעות ורק דכ"כ בת"ה דהגט ראוי לכתוב לכתחלה שיהי' נקרא בכל ערי ישראל ואין חילוק בין קרוב לרחוק יעו"ש בהדיא [בסי' רל"א] ומה שמאריך מעכ"ת בפלפול מחמת שראיתי שעדיין לא הי' לפניו ספרי מסה"ג הראשונים ולכן כתב סברות בדויות ועל סברות כרסיות אין שיעור ובאמת העולם מבינים שכל סדרי גיטין מסברת הכרס בדויים ולכן כ"א אומר סברתו ובאמת זה אינו ח"ו ואם יזכנו ד' לעיין היטב יראה כי דברי מסד"ג הראשונים בהשכל וחכמה נאמרו ודבריהם בנויים על המקרא ומסורת וש"ס וראשונים לא מסברת הכרס והי' שלום: