שו״ת דברי חיים – חלק ב – קטע 66

ומה שחש מעכ"ת לפסול גט מחמת ששמע הסופר אז דברים בטלים בשעת הכתיבה ולכן חשש שהוי כמתעסק וגם דרש ממנו ואמר שלא ידע אם צריך לכוין בשעת כתיבה לשמה שרי לי' מרי' שבא להרבות חששות ואסור להזכיר דבר זה כי יצא הפקרות להוציא לעז על כמה גיטין כיוצא בזה ודבר זה הוא דבר בטל חדא דהא מבואר בהסדר גט ששואלין אותו בלשון לעז אם אמר בשעת תחלת כתיבה ואם עשה כן ואמר הן בלשון לעז וא"כ האיך מהימן לחזור הא כבר נחקרה עדותו בב"ד ושוב אינו נאמן לחזור כמבואר בתשו' הר"ן ז"ל [סי' ל"ד] וגם שנית העדים אמרו כן להב"ד שכתב לשמו עפ"י שאלת ב"ד להם כמבואר בהסדר גט ואיך נאמנים לחזור והאיך הסופר נאמן נגד עדים ואין נאמן לומר שלא הבין דברי ב"ד השואלים אותו זה אינו כי בדבר פשוט שמדברים אליו בל"א אינו נאמן לומר לא הבנתיו כמבואר לענין קדושין [בסי' כ"ז] גם מ"ש בשם הר"ן והב"ח ז"ל במחכ"ת לא כן כתבו רק סתמא דבסתמא לא מירתת וכוונתם שיתן לו הסופר גט שיש תח"י מכבר כמבואר בחיר גיטין ולזה כוון הר"ן ז"ל וסייעתו אבל לדינא אם אמר בתחלה שכותב לשמו ואח"כ כותב ועוסק בשמיעת דברים בטלים מ"מ מסתמא אדעתו הראשונה הוא עושה ולא יספק אדם בזה והגט כשר ובחר' שלא להוציא לעז [כמבואר בש"ע סי' קנ"ד סכ"ב] והי' שלום. וכו' אדר ב' תרכ"ז:

סימן קו

להרב המאה"ג כו' מו"ה אברהם צאהליר נ"י האבד"ק בילקמאן.

מכתבו הגיעני והנה מה לנו לילך בתר סברות בדויות כי בסברות כאלו יוכל להפוך כל סברא בדוי' מהיפוך להיפוך ואך כיון שאין מקור לזה בש"ס נכוף ראשינו לסבול את אשר מסרו לנו הראשונים כמו הקונטרסים שמביא ב"י ז"ל שהיא רובא מהראשונים כידוע גם גדולי האחרונים כמו הת"ה ותלמידיהם עכ"פ לא יבדו אחרונים רבנים חילוקים מלבם וקצתם נדפסו ובמחכ"ת כמה מהם אשר לא הי' להם ידיעה בש"ס וראשונים אשר בזה הענין עכ"פ האריכות למותר ואין לנו רק לתייר בדברי ראשונים שבאחרונים והנה בשמות עיירות הת"ה כתב בפסקיו לילך אחר צחות לשון אשכנז הגם שהיהודים אינם מדברים בצחות כי צריך לכתוב עקרי הלשון בגט ומהרי"ק ז"ל כתב שעיקר לילך אחר לשון עברי שהעברים מדברים ורמ"א ז"ל פסק כוותי' [בסי' קכ"ח ס"ג] ולכתוב על שם העכו"ם דמתקריא ומהרש"ל ז"ל [פ' השולח סי' ל"ב] כתב לילך אחר שם שנקרא בערכאות בעת התייסד העיר וגם מבואר שם חילוק בעיר שרוב בני מדינה מדברים בל"א והמיושבים מכבר מדברים בלשון [אחר] העיקר הוא הלשון שנתיסד מתושבי ארץ מכבר יעו"ש גבי ערי אונגארין והרבה מחברים כתבו לילך בתר שם שידעו בו הרוב וכ"כ הרמב"ם ז"ל [פ"ג מה"ג הי"ג] והנה אנו בני אשכנז גרירין בתר הרמ"א ז"ל וכותבין עיקר שם עברי ועל שם העכו"ם דמתקרי ורק אם הוא קיצור שנבלע ממש בלשון העברי אין כותבין והטעם נ"ל פשוט דקיי"ל בשמות אנשים דאם הקיצור הוא לפעמים שם בפ"ע צריך לכותבו והנה ידוע בשמות עיירות וכפרים שיש הרבה בעולם שמתרמי כ"פ שיש עיר או כפר בהשם הקצר לחוד כאשר בגלילותינו בנמצא כפרים שנקראים קאמיניע ולכן התקינו רבותינו דבאם נבלע ממש ודומים ואין היכר במבטא בהקצר להבליע בהארוך (אין) כותבים הארוך אבל אם נשתנה אפילו קצת הקצר במבטא [משם] הארוך שנבלע בו צריך לכתוב אפילו אין ידוע שיש שם כזה במקומות הללו דבכפרים ועיירות לא בקיאים בשמות כולם וקרוב הדבר שיש ששמו כשם הקצר ולכן אם נבלע בו ממש א"ל לכתבו אבל אם קצת שינוי צריך לכתוב גם שם הקצר והנה אינני בקי בשפת לשון העמים שבסביבותיכם וגם כמה טעיות נזרקה במכתבו כנראה הרבה ט"ס ולכן בקיצור הדבר שיכתוב עיקר שם עברי ועל שם העמים דמתקרי או דאתקרי ויכתוב [השם] של עתה ואם שם הראשון נשתקע אם הי' אז נכתב בשטרות ונתפרסם וגם עתה נכתב בשטרות אותו שם עיקר כמבואר בב"י בתשו' [ה"ג סי' א'] גם בתשו' ב"ז רצה לפסול גט שכתבו בו שם של עכשיו ולא כתבו שם שכותבין בשטרות וגיטין אפילו אם אין בקיאין כלל ולא מכירין העולם רק שם של עכשיו מ"מ רצה הב"ז לפוסלו בכתב שם של עכשיו ועיין בספר דברי חיים [לשמות גיטין בשער התשובות אות מ"ז] ולא כנ"ב שמחכ"ת אשתמיט מיני' דברי תשובות ב"י ותומת ישרים ועיין בג"פ [סי' קכ"ח סקכ"ו] הכריע לכתוב שם של עכשיו ודמתקרי ע"ש העיר שמאז ולכן יכתוב מעכ"ת עיקר שם עברי של עכשיו ודמתקרי על שארי השמות אם עברי נכתב מאז בעיקר וגם עכשיו יש שזוכרים וכן על שמות נכרים שדומים לשמות העברים אם יש קצת שינוי במבטא ומכירם ומה שהעכו"ם בעצמם אין קורין הקיצור בביתם לסימן בעלמא אבל רחוק מביתם קורין כדרך שהעולם קורין אותו א"צ לכתוב זה השם הקצר ומי מעיינות יכתוב כיון שבאמת בארות ג"כ בכלל מעיינות וגם כיון שיש מעיינות בודאי הרבה פעמים שמשתמשים מהם בהתגדלות ריבוי גשמים והמעיינות נפתחו וכעין הפרת שמבואר בראב"ד [בס' בעה"נ מובא בב"י יו"ד ר"ס ר"א] שיש בו מעיינות קטנים ובשעת הגשמים נתמלאו ויתכסו ולכן אל יחכם ויכתוב גם מי מעינות כן נלע"ד אך מתיירא אני להחליט הדבר והרבה הזהיר הקנה ז"ל להתרחק מזה אך א"א לעצום עיני כמוזהרים אנו ולכן אם יסכימו גדולים סמוכים בקיאים בלשון שפתי מדברת בגלילותיכם אם יסכימו עמי גם אנכי עמהם והי' שלום. ג' ויקרא תרכ"ו:

סימן קז

שוי"ר לכבוד הרב כו' מו"ה אברהם מו"צ בק' פלאסקיף בארץ רוסיא:

מכתבו הגיעני ואודות השאלה בגט שנכתב שם האשה גוטא וברוסיא מקום הכתיבה והנתינה קורין גוטיא ביוד הנדגשת הנה באמת לכאורה אין מקום לספק שהגט פסול דידוע דברי הירושלמי [פ"ב דמגילה] גבי תרי תלמידי חד קרי יהודים וחד קרי יהודיים דאמר דטעותא הוא אלמא דכל שחיסר או הוסיף בנקודה במלה מכפי משמעות קריאתה הוי טעות ומזה הוכיחו הפוסקים דכה"ג, הגט פסול ויעויין במהראנ"ח [סי' ל"ו] בשם איירני ובשם ביין וניידא בתשו' שער אפרים ובעזרת נשים שם [בשמות נשים אות ב'] ובשם טרוטא בת' מהרח"ש ז"ל וכמה מקומות בשמות בני אדם ובשמות עיירות לפסול אפי' בא"מ שם כזה באופן אחר ובשמות עיירות בתשו' הרא"ם ז"ל מובא בג"פ [סי' קכ"ח סק"ג] ובשם גרווא במהריב"ל ז"ל אולם לאחר העיון נלע"ד דהגט כשר לכ"ע דהנה ידוע דעת חכמי ספרד דאזלינן בתר עיקר השם יעוין במהראנ"ח ז"ל [סי' ל"ג] שמסופק באבגולי משום שי"ל שאינו נגזר מאבגיל אבל זולת זה דעתם לכתוב אבגיל וכן בשם זהבית ושם מירא ושם מונא ושם נהמה דעת מהרי"ט ז"ל [בס"ש מובא בב"ש בשמות נשים כ"א במקומו] לכתוב זהבי בעיקר מקורו וכן אמונה ואמירה וגם שם נהמה צריך לכתוב נחמה בחית כעיקר מוצאו הגם דחכמי אשכנז האחרונים הט"ז [בשמות אנשים אות ל'] והב"ש ז"ל [בש"נ אות למ"ד ליפקא ובכללים אות א'] כתבו דאין דורשין שמות וכותבין רק שם הנקרא ממש וכן נהוגין מ"מ נלע"ד בנדון כזה דהדבר ידוע ששם גוטא נגזר משם טוב שהוא בל"א גוט והאלף נוספת מטעם המתבאר במהרי"א ומהר"י מינץ ז"ל ומביאם מהרש"ל ז"ל [בפ' השולח סי' ל"ב] וא"כ עיקר השם גוטא בלא יוד ורק מחמת עבות לשון רוסיא מדגישים היוד בודאי כ"ע מודים בכה"ג שכותבין כעיקר השם במקורו שאין השינוי בא רק מחמת כובד השפה אבל בכתב כותבין כעיקר מקור השם גוטא והמעיין בפסקי מהרי"א ז"ל [סי' קמ"ב] מה שכותבין באלף לבסוף, הוא משום שכן לשון צח אשכנזי (ואין) [ואנן] הולכין בתר צחות לשון והמעיין היטב נראה שהטעם אעפ"י שאין דרך בלשון ב"א לדבר גוטא או הוזא רק גוט או הוז כותבין גיטא או הוזא לא כמו שעלה ע"ד הגאון בט"ג בכוונת מהרי"א [ע"ש בש"א אות ו' סק"ד ובכ"מ ועי' בד"ח לש"א אות גימ"ל סק"ב באורך] הטעם שמדגישים היוד בקמץ כי המעיין בתשו' מהר"מ פדווא יראה שהבין כוונת מהרי"א כמ"ש יעו"ש בדבריו גבי נהר פוא [בסי' י"א] ולכן לכ"ע בכה"ג כותבין גוטא כעין מקור השם ועיין בס"ש בשם רייצל שכ' שם וז"ל ומצאתי תשובה אחת למהר"י איסרלן מכ"י שהשיב למ"ה יודא ז"ל וז"ל שם האשה רייץ נראה דהכי כותבין ולא לשון ריץ דלשון אשכנז מדמינן טפי ללשון ארמית וללשון תלמוד מלשון עברית דלשון עברית סומך על קבלת הניקוד אבל לשון ארמית ולשון התלמוד מפרש טפי בכתב וכן צריך לפרש בל"א והברה כזו מצינו בכל התלמוד דייסא בב' יודין מייתי מייתינן איירי איירינן וכתבו רבותינו גדול מזה כתב מה"ר קלוזנער ז"ל בגליון פ"ק דע"ז דכתב שדילג בה ארבעה בא"ז מכשיר בדיעבד הואיל ולא כתב אלפים בב' יודין הא קמ"ל דאפי' לשון עברית ס"ל דכתבין לי' בשטרות כמו לשון ב"א בב' יודין והברת אלפים ממש כהברת רייץ ואין נראה כלל לכתוב רעיצא בשביל כבדות הלשון ופתיחת פה שבלשונינו ורייצא ג"כ אין נראה כי שמעתי בבירור שכותבין מגנץ ולא מגנצא וכן כותבין בגרעץ ולא בגרעצא ואל תשיבני מוינא ברונא דהנהו הברות קצרות הן ולכך צריכין אלף בסופן אבל כאן כמו הברת פתח וחירק לא צריך ותן לחכם ויחכם וגו' עכ"ל וא"כ הרי דאם רייץ לא הי' בנקודת פתח וחירק הגם שהיו קורין רייץ בלא אלף הי' כותבין רייצא באלף ולכן לכ"ע אין כאן שני שמות כי זו האשה בעצמה שקורין בגליל רוסיא גוטיא קורין בגליל קראקא גוטא וכן להיפוך הגם דגבי שם בוני ניידא לא משמע כן מ"מ לפ"ד מהרי"ט (וס"ש) [בס"ש הנ"ל] לפי מה שהאריך בשם נהמה יראה בהדיא כן ולכן הגם דלהתיר אשה זו בגט זה לא אוכל לסמוך על סברתי ובפרט כי אני כעת בכפר מוטרד שאין ספר מצוי לעיין כראוי באיסור חמור עכ"פ אם ישלח הבעל עוד גט להאשה בשם גוטיא והיא לא תרצה לקבל בודאי מותר לו לישא שני' דמבואר ברמ"א ז"ל [סי' קי"ט ס"ו] דכה"ג מותר ליתן גט בע"כ מכ"ש לישא שתי נשים במקום אשר קרוב הדבר להתיר האשה בגט הראשון בודאי אין על הבעל איסור חדר"ג ז"ל:

וכלל הדבר שלענ"ד דהגם דהט"ז וב"ש ז"ל וכל אחרונים חכמי אשכנז הורו דאין דורשין השמות היינו לאפוקי מדעת חכמי ספרד מהרי"ט ז"ל וסייעתו דס"ל לחכמי ספרד דאם יש איזה שם שלא נמצא לו טעם דרשינן מסתמא בא על איזה כוונה הנראה לנו וכך כותבין וכ"כ בסד"ש בשמם ולזה בא הב"ש וט"ז ז"ל להוציא מסברא זו וס"ל לחכמי אשכנז דאין לנו רק השם שנקראת בו אבל בגווני דידעינן עיקר השם מעצמו ושרק מעובי שפת לשון העלגים שבאיזה מדינה מדברים בלשון עלג כמו בנ"ד שעיקר השם גוטא שבא משם טובה וכן נקראת ברוב מדינות אשכנז ורק מחמת גסות לשון רוסיא מדברים גוטיא ואפי' לאשה אשר היא מגליל קראקא ולא היתה בארץ רוסיא מעולם ולא חנה עלי' שם גוטיא בעולם מ"מ כשאחד מאנשי רוסיא המכירה מזכירה בשמה אומר גוטיא שמגליל קראקא בכה"ג לא הוא דורש השם רק השם כן הוא בכתב ורק השפה מונעתו ולכן צריך בכה"ג לכתוב עיקר שמה גוטא לכ"ע וכ"כ בהדי' בס' ע"נ בשמות נשים אות ב' וז"ל ומה גם דהאשה הזאת היא שמה ביין וינידא דהיא מבנות קאשטילייאנוס אנוס היושבים בבילוגראד ובני בודין הם אשכנזים ואינם רגילים בשמות הלועזים ולפיכך קורין אותה בבודין בין וינידא מצד עבות לשונם דלא הורגלו בשם זה ואפי' שכתב בגט תיבת ביין בב' יודין מצד עבות לשונם קורין השם כאלו כתוב בין ביוד א' עכ"ל וכן מבואר בט"ז סי' קכ"ט ס"ק ל"ה בשם לובקא וז"ל ולע"ד דלא דרשינן לשון הדיוט לילך בתר טעם השם אלא אזלינן בתר כללא דיש לן למיזל בתר לשון המורגל בפי האנשים כמו שזכרנו בשם וואלף לגבי פרידא וכן בכל שם שאין ידוע לנו מקור שלו צריך לכתבו כמות שהוא עכ"ל ועיין בדברי רמ"א ס"ס קכ"ט:

סימן קח

להרב החריף וכו' מו"ה אבנר כתבן מו"צ בק' באטשעטשויא שעטשויא במדינת מאלדווע:

בנדון הגט שכתב רייכל בשני יודין ובאמת לפי מבטא במדינתנו אין נרגש היוד בראכל ודינו לכתוב חסר רכל ורק לבאר ולפרש היטב מוסיפין אלף במקום פתח כמו שכן עושין בשמות כיוצא בזה בס"ש ובב"ש ויעוין [בב"ש] בשם יאכניט בשם הט"ז וב"ח ז"ל ולכן כותבין ראכל וכתנא תוספאה לבאר היטב אבל לא ביודין דאז יקרא בהרגש יוד והוא שינוי ממש וכיוצא בזה ביתיר יוד יש פסול אפילו בדיעבד כמבואר בתשו' הראנ"ח ז"ל [סי' ל"ו] גבי איירני ובתשו' מהר"א בן ששון ז"ל [סי' ל'] גבי וזהו ומקומות עצמו מספר דשינוי נקודה פוסל אולם באמת לפי מבטא מדינתנו אין ההפרש גדול בזה וכמו שקורין רייצל וראכל לפי מבטא גלילותנו השינוי בהרגש מעט כמעט שאינו ניכר ובכה"ג אם גם במדינתכם כן שאין ההרגש גדול יש במקום עיגון לסמוך אמהר"א ב"ש והס"ש ועזרת נשים שהקילו במקום עיגון לומר דהוי זה ככינוי וכמו גרשון וגרשם אי לא הוי תרי שמי הוי ככינוי הגם שמדברי הב"ש ז"ל [באות ג' גרשון] נראה שחולק עליהם ובנ"ב מה"ת מחמיר למאד והרבה הארכתי לסתור דבריו ז"ל [ע' בד"ח בשער התשובות סי' רצ"ה] ולע"ד במקום עיגון אם יסכימו גדולים להתיר אם אין ההרגש ניכר גם אנכי נמנה עמהם להתיר במקום עיגון:

סימן קט

לידידי מח' הרב המאה"ג בש"ק כו' כש"ת מו"ה יעקב נ"י אבד"ק זאבלטוב יע"א:

שאלה האיך לכתוב שם האשה בונא אם בוא"ו אחר הבית או ביו"ד גם אם לכתוב ה"א בסופו או אלף. עוד נסתפקתי אם שם הבעל נקרא לתורה משה יודא ובפי כל נקרא זידא אך בני משפחתו קצתם קורין אותו לפעמים משה ליב האיך לכתב בכה"ג:

תשובה הנה במהרש"ל ז"ל הובא בט"ג [בש"א אות ב' סק"ה] כתב שם וז"ל..... וגבי שם בונא כתב הס"ש וז"ל בונא יש לכותבו באלף לבסוף ולא בה"א שהוא מלשון דעת ובינה וזה אין לו מקום כאן אלא קיצור בנימין שהוא מלשון ימין אלא שהוא לעז בעלמא לשם המובהק ע"כ ראוי לכותבו באל"ף ומ"מ בדיעבד ליכא קפידא (וכאשר כתב הרב בב"י ס"ס קכ"ט וכדלעיל בשם אדא ואושעיא) וכתב בעל דמש"א נר"ו על דברי רש"ל אבל מהרי"א כתב באשכנז כותבין בונה בה"א ולא בונא באלף ואפשר דבונה בה"א היא מלשון חכמת נשים בנתה ביתה ולא דמיא לבונא כי בונה בה"א שם אשה והוא"ו במלאפום ודו"ק עכ"ל ולקמן בשמות הנשים כתב הס"ש וז"ל בונה בה' בזכרון משה ועיין לעיל בסמוך דבכתר תורה איתא באלף לבסוף ועיין בשמות אנשים שם בונמי עכ"ל והב"ש העלה להלכה לכתוב בונא בוא"ו ואל"ף בסופו ועכ"פ מדברי כולם למדין דנכתב שם בונא בואו ולא ביוד וכן באמת לפ"ד שאין קורין בשום מקום בינה בהרגש היו"ד רק ביש מקומות נרגש הואו ביותר כמו ששם הענדל הוא באיש ובאשה רק שבאיש מדגישים יותר אבל עכ"ז אין חילוק בכתיבה בשם הענדל בין איש לאשה כמבואר בנ"ש ומביאו הט"ג ז"ל [בש"נ אות ה' סקי"ד] וא"כ לדברי כולם יש לכתוב בוא"ו וא"ל דיטעו לקרותו בחול"ם דלא חיישי' לזה כיון דנכתב כדינו וכמבואר בעזרת נשים וז"ל..... [ע' בש"נ אות י' ירוחם] ומ"ש הט"ג [שם] וז"ל מ"מ נראה הכותב לכתחלה בה"א כמ"ש אא"ז בדמש"א לא הפסיד עכ"ל לא ידעתי למה לא יפסיד הכותב בה"א הא לכתחלה אין משנין (מה"א לאל"ף) [מאל"ף לה"א] ובזה כיון דכותבין בוא"ו כמ"ש הט"ג בעצמו למה יכתוב (באלף) [בה"א] הא אין לו שום פתרון כלל בלה"ק אבל יש לו פתרון בלשון ספרד שהוא מלשון טובה בלשון ספרד וכמבואר בע"נ אות ב' בשמות נשים בשם בואינא וז"ל שם זה הוא לעז ספרד ופי' טובה ויש כותבין זה השם בה"א ולא קי"ל הכי אלא משפטו באלף סוף תיבה כמ"ש מרן ס"ס קכ"ט וכ"כ בקונ' הריק"ש בואינ"א באלף וכן הסכים בס"ש ועיין לעיל בשם אורה בואינא עכ"ל ויש מקומות פורטוגיאזיש דבמקום בואינא או' בוינא וי"א בונא עכ"ל ולכן בודאי כותבין באלף כמבואר שם בע"נ גבי שם בילא וז"ל בילא בילייא ב' שמות הללו כוונה א' להם דפי' טובה בלה"ק אומרים בלשון לעז של פורטוגיזיש בילא ובלשון קאשטילייאנוש בילייא וכתב מרן הב"י ס"ס קכ"ט בשם הקונ' דכותבין שם בילא באלף סוף תיבה כיון דהוא שם הלעז כו' ולע"ד יראה דאם שם בילא הוא נגזר משם בלהה דהוא לה"ק הי' ראוי לכותבו בה"א כמשפט שם לה"ק אשר ממנו חוצב כמ"ש בכמה דוכתי. אלא דהאמת הוא דשם בילא היא לעז דפי' טובה ולפי' כותבין אותו באלף סוף תיבה ולא בה"א ובס"ש כתב בשם הראנ"ח, שם בילה בה"א סוף תיבה וכ"כ הרשד"ם וכבר כתבתי בכמה דוכתי דשמות הלעז דכתבו מקצת רבנים בה"א סוף תיבה הם מיוסדים עפ"י הוראת הריב"ל ולא קיי"ל הכי אלא כמ"ש מרן ז"ל דשמות הלעז וכן כל הלשונות כותבין אלף סוף תיבה חוץ משמות לשון הקדש וה"ה לשון בני רומנייא והערבים דהם ע"ד לה"ק דכותבין ה"א בסוף תיבה עכ"ל וא"כ בילא ובונא חדא היא דבילא בלשון פורטיגיזים טוב ובונא בלשון ספרד טוב וכמו דקיי"ל דכותבין בילא באלף כמ"כ כותבין בינא בא' כנלע"ד לכתוב בינא בוא"ו ואל"ף בסופו ואם נכתב ביו"ד וה"א לכתחלה ודאי צריך לכתוב גט אחר דיש שינוי במבטא בין מה שאנו קורין בינא לבין בונא ובדיעבד יש לעיין וד"ל. אך אם מדגישים במקום הכתיבה ונתינה הרבה היוד של בינה וקורין כמו שקורין שם המדע והבינה בודאי אין משנין מבטאם אך לזה א"צ הטעם שיבואו לטעות כמ"ש בסדר הגט ולכן לבי אומר לי שגם במקום הכתיבה ונתינה קורין שם בונא כמו בגלילתנו ולכן נכון לכתוב בוא"ו ואל"ף כן נ"ל:

ואודות כתיבת שם משה יודא הנ"ל נ"ל לע"ד לכתוב משה יהודה המכונה זידא דמתקרי משה ליב דהנה הב"י והלבוש ז"ל פסקו להקדים שם שהרוב קוראים אותו לשם המיעוט אפילו ששם המיעוט הוא בלה"ק ושם הרוב הוא לעז והב"ש [סי' קכ"ט סקל"א] לא הכריע נהי דמנהגנו כרמ"א ז"ל [שם סט"ז] להקדים שם הקודש מ"מ בכה"ג דכבר הקדמנו שם משה יהודה לענין הכינוי משה ליב שם זידא דהוא הרוב קודם כנלע"ד. ג' ט"ז סיון תר"כ:

סימן קי

עוד בזה להרב הנ"ל:

הגיעני מכתב מאת מסדרי הגט בשם בינה והנה מהראוי שלא להשיב כלל אך כי תורה היא וע"ז הוזהרנו להשיב ובפרט כי שם בונא מצוי למאד ולפ"ד אם יכתבו בינה כדרך שכתב המסדר קרוב הגט להיות בטל מה"ת ולזה באתי להודיע עוד הפעם כי אני לא מדעתי כתבתי לכתוב בונא בוא"ו ואלף לבסוף רק כן כתב המהרש"ל והס"ש וכתר תורה ז"ל ועד סוף האחרונים הב"ש והעזרת נשים ז"ל וכתבו בפירוש דאינו קיצור מבנימין וכמבואר בס"ש וז"ל דאינו מלשון בינה דאין כאן מקום לזה אלא קיצור השם מבנימין אלא שהוא לעז בעלמא לשם המובהק והרואה יראה הט"ס שצ"ל ולא קיצור השם מבנימין רק לעז בעלמא וכו' עד ושם בונא באשה במלאפום עכ"ל וכ"כ כל מסדרי השמות ובע"נ [בש"נ אות בואינא] כתב דהוא שם לעז פי' טובה בלשון פורטיגאל ולכן מי הוא זה שישנה ולכתוב ביוד ומה שהקשה המסדר שהכלל מוכח דחירק כותבים ביוד זה אינו רק באם מדגישין היוד כמבואר גבי זוסיל וזיסל ובשם בונא אין דוחקין החירק ולכן בודאי כותבין בוא"ו גם מ"ש המסדר בשם הג"פ [סי' קכ"ט ס"ק קל"ה קל"ו] דכל שיש לו פתרון בלה"ק כותבין שם הקודש זה אינו כלל כלול ויש שמות שיש להם פתרון ושם בלה"ק מ"מ ידענו שהם רק שמות לעז כמבואר גבי באלי במהראנ"ח ז"ל [סי' ל"ה] וגבי קילא וגבי טאנא וגבי נהמה [ע"ש בב"ש] ולמה לנו לראיות הלא בפירוש כתבו כן המסדרים הראשונים שאינו ענין כלל לבינה דחכמה ודעת ורק השם לעז טובה כמו שם בילא וגם במבטא ניכר השינוי בין השם אשה בונא לבין שם בינה דחב"ד ולכן ודאי צריך לכתוב בונא בוא"ו ואל"ף ואם כתבו בינה הגט הזה קרוב אלינו שהוא בטל מה"ת. גם בשם זידא דמתקרי בפ"כ ורק בני משפחתו קורין לו לפעמים משה ליב בודאי ראוי להקדים שם זידא הגם דהוא לטפל בעלמא מ"מ ידוע דמפשטות הש"ס [גיטין ל"ד ב'] דאזלינן בתר שם שקורין הרוב יהי' מה שיהי' וכ"כ הרמב"ם ז"ל [פ"ג מגירושין הי"ג] ורוב ראשונים ורק הת"ה ז"ל [בסי' רל"ד] שכ' דאזלינן בתר שם שנקרא לתורה ותמהו עליו בתשו' פ"י [ח"ב סי' ע"ה] והמכתב אלי' העלה לדינא דלא כדבריו [מובאים דבריו לעיל בח"א סי' ע"ה ע"ש] ונהי שאנן נהוגין לכתוב עיקר שם התורה ושם העברי מ"מ בכה"ג שכבר כתבו שם משה יהודא כפי מה שנקרא לס"ת בודאי יש להקדים שם זידא שנקרא בפ"כ. ומ"ש המסדר שיש מקום לפסול בעושה עיקר לטפל לא כן הוא דידוע דמקור דבר זה מהש"ס גבי רובא מרים ופורתא שרה דדעת מהראנ"ח ז"ל עפ"י פירוש הרשב"א ז"ל [עי' ג"פ סי' קכ"ט סקי"ג] דאפילו בכתב בפירוש שם המועט קודם לשם הרוב בפירוש ג"כ פסול וטעם הדבר מבואר ברשב"א דיראה דאין זו המתגרשת דהמתגרשת עיקר שמה שרה והטפל מרים וכאן בגט כתב להיפוך יאמרו דאין זו המתגרשת והנה בנ"ד דכתבו משה יודא המכונה זידא דמתקרי משה ליב מה חששא איכא אם שיטעו לומר דזידא הוא עיקר יותר ממשה ליב הלא כתוב בפירוש גבי זידא המכונה דמשמעותו שאינו שם ממש וכמבואר במג"ש בתשו' גאוני בתראי [סי' ג'] ובשם משה ליב כתב דמתקרי הרי דמוכח דשם זידא הוא רק טפל ואי דיטעו לומר דנקרא זידא יותר ממשה ליב זה לאו טעות הוא רק האמת כן דנקרא שם [זידא] בפ"כ ומשה ליב אינו נקרא רק בין בני משפחתו לפעמים וגם בלא"ה אין הדבר החלט רק במה שיטעו לומר גבי מרים שהמתגרשת אינה זאת שכתוב בגט דהמתגרשת נקראת לרוב בשם שרה אף בנ"ד אפילו אם יטעו דשם זידא הוא שם העיקרי מה לנו בזה. סוף דבר אם המסדר ירא השם ות"ח יודה על האמת ולא יבא לידי מכשול איסור א"א ע"י כי שם בונא שכיח למאד וגם גבי זידא יכתוב כאשר כתבתי ואם לא יודה האמת עונו ישא ונפשי הצלתי ונא שלא להרבות אלי עוד כי ידעתי האמת מה שכתבתי ולא יחלוק ע"ז רק איזה מעמי ארצים שאין ידיעה להם רק מה שרואין לפום רהיטא בג"פ או בט"ג ואינם בקיאים בעיקר שרשי הדין יהי' להם מה שלהם ואני נפשי הצלתי: