שו״ת דברי חיים – חלק ב – קטע 63

סימן צב

לק' שטעקטשין

שאלה בגט שנשלח מאמעריקא על הבי דואר בלא קיום על הגט ולא אהרשאה (על הב"ד). ב' גם למעלה הגליון יותר מאצבע ומהצדדי' פחות מחצי אגודל גם כתבו בהגט פוגל ושמה באמת פיגל וגם כי בכתובה נכתב שמא באטשא פיגל כי כן הי' שמה מעריסה באטשא פיגל אך נשתקע מאז מעריסה ואילך ולא נקראת ולא נודע משם באטשא ורק בכתובה ביקשה אם המתגרשת לכתוב שני שמות משום סימנא טבא:

תשובה על הולכת הגט ע"י הבי דואר כבר יש פלוגתא זו בראשונים והרמ"א ז"ל [סי' קמ"א סל"ה] כתב שאין נהוגים לשלוח ע"י עכו"ם והפ"י ז"ל [גיטין כ"ט ב'] החמיר במאד מ"מ נוהגין כעת ע"י הגדולים להתיר משום עיגון דשכיח השתא בעוה"ר והרבה בנים נולדו מנשים שנתגרשו [בגט] ע"י ב"ד ולכן אין להחמיר וקיום א"צ במקום עיגון כמבואר ברמ"א ז"ל בשם רשב"ץ [בסס"י קמ"ב] ובב"י ז"ל מובא בארוכה וכן פסק להלכה בנ"ב מ"ת [סי' קל"ו] הגם שב"א ז"ל [סי' ק"י] מחמיר לפי שלא ראה דברי הנ"ב דאם ראהו לא הי' חולק עליו וכן נהוגים וגם מה שהגליונות אינם כמבואר בש"ע מ"מ כלל לנו הב"ש ז"ל [סי' קכ"ה סקי"ט] בשם ד"מ דכל מה שבסי' זה הוא כשר במקום עיגון ובמקום שאשי"מ כזה כ"ע מודו דהוי מקום עיגון עיין ג"פ [סי' קכ"ה סקע"ט] ומה שלא כתב שם שלא נקרא בו מעולם רק בכתובה לע"ד נראה דבזה כ"ע מודים דכשר דלא גרע מחניכה שהכל קורין בו ורק דא עקא שכתב פוגל במקום פיגל וא"ל דיו"ד וא"ו המה מתחלפין וכשר במקום עיגון וכן ראיתי באחרונים כתבו כן ובאמת במכ"ת דבמקום נקודות לא שייכים אותיות מחלפים דנהי דאותיות מתחלפות אבל נקודות אין מתחלפים ואותיות במקום נקודות הוי כמו שהי' מנוקד חולם והוא כתב בניקוד חירק דודאי פסול ובלא"ה הרי שינוי במבטא בין נקודת צירי לנקודת חולם ובהדיא מבואר בב"ש ז"ל [בש"א אות י' יהודא ובאות מ' מתתי'] דבשינוי במבטא אפילו באותיות מתחלפות פסול ואין להכשיר משום שאין פוגל שם לשום אשה בעולם ולכן לא יטעו דבאמת כל הפוסקים כמעט כולם דחו סברא [זו] ובהרא"ם ז"ל הביא ראי' מדברי רש"י גבי תפאתה [גיטין ס"ג ב'] פירש"י ז"ל שם אשה תפאתא אבל על נפאתא לא פירש"י ז"ל שהיא שם אשה ואפ"ה פסול הגט בטעות כי האי. אך לכאורה יש מקום להתיר עפ"י מה שמבואר בס' למהרש"ק נ"י דאפילו אם כתב שם אשה בטעות כשר משום דלא צריך לכתוב רק שם אבי' בת פלוני וא"כ שמה ממש הוי כמו שם עיר הלידה לתוס' ז"ל [גיטין ד"פ ד"ה ושם עירו] שכשר דיכולים העדים לומר ע"ז לא חתמנו יעו"ש מובא דבריו בס' דברי חיים [על ה' גיטין בפתיחה אות ג' ואות י"ד] הגם שבס' הנ"ל משיג עליו בחזקה א' מהא דטפאתא דמסתמא כתבו שם אבי' כמנהגם בזמן הש"ס ב' דהוי כלא כתבו שמותם כו' דהא שמה בלא כתיבת שם אבותי' ודאי כשר וא"כ אם העדים אין חותמין רק על א' מהם א"כ לא ידעינן שם המתגרשת אם שמה נכתב בגט דעדים ע"ז דקדקו או דלמא אשם אבי' לחוד ועל שמה לא דקדקו ועוד בזה"ז דהעדים אומרים בפני הב"ד אנו חותמים לשם פ' לכתוב גט לאשתו פ' א"כ הרי חתם בפירוש ע"ז [ע"ש בד"ח בסוף שער שינוי השמות] אך מ"מ בנ"ד דידוע דהעדים לא ידעו שמה כלל ורק שכתבו עפ"י הבעל במקום עיגון וסמכו על אחרים ובכה"ג יוכל העד לחזור וא"כ הכא דחזינן שטעו ע"י מי שסמכו עליו ובטל עדות זו אבל מה שכתב שם אבי' דלא טעו בו נשאר קיים כנלע"ד לתור אחר היתר אך קשה בעיני מאד להתיר בגט שכתוב בו שם אחר וראי' דהא יש מכשירין בלא כתוב שמותם, וקשה לדידהו למה בשינו שמם אינה מגורשת כמבואר (בברייתא) [במשנה דף פ'] הא שמם הוי דבר שא"צ לכתבו וא"כ יאמרו העדים ע"ז לא חתמנו והוי כגט בלא שמות דכשר להי"מ א"ו דאם שינה פסול לכ"ע ובאמת לכאורה אין ראי' מזה שי"ל כיון דעכ"פ מדרבנן צריך לכתוב שמם שוב לא איקרי דבר שא"צ לכותבו דהא צריך לכתבו מדרבנן עכ"פ וא"כ לא שייך ע"ז לא חתמנו משא"כ בשמה [לבד] ושם אבי' לחוד אך עכ"ז אין ראוי לסמוך אפי' במ"פ להכשיר בשינו שמה כנלע"ד והנה אמרתי דילמא במדינת אמעריקא לשונם לדבר כן ומה שאנו קורין בצירי הם קורין בחולם וא"כ הוי כמו באריש שכתבו בוריש שמכשיר במרדכי ופסקו להלכה כן כל הפוסקים שאם ידעינן ששם זה נקרא שם כן מפני לשונם הגט כשר כי ניכר הדבר לכל שבמדינה זאת כותבין כן שם זה וא"כ ה"נ כיון שכתב בגט שנכתב באמעריקא אם ידוע לשונם שקורים כן בחולם פוגל כשר אך באמת הגיד לי איש אחד משם שמדברים שם כמו במדינתינו וא"כ הגט פסול:

סימן צג

רב שלום לידידי הרב המאה"ג החסיד המפורסם החריף ובקי המושלם כש"ת מו"ה משה יעקב נ"י ראבד"ק אושפצין והגליל יע"א.

הגיעני מכתבו אודות השאלה וז"ל נדרשתי מחכם אחד לשאול פי קדשו ותמכתי על קדושת ענותנותו שישיב דבר לשואליו והוא ע"ד גט שנמסר מיד בעל ליד האשה לפניו בצירוף שני דיינים ואחר שנתקרע הגט נודע לו שע"א מע"ח ומסירה הי' קרוב שני בשני מצד האם לא' מהדייניה עכ"ל השאלה:

ידידי אתפלא האיך לא שם לבו לדברי הא"ז המועתק בג"פ [סי' קכ"ג] ס"ק י"א בד"ה שוב ראיתי דאלו ראה דבריו שם יראה דכל דברי הנ"ב ז"ל [מה"ת סי' קי"ד] אינם ואין חילוק כלל בין ארוסה דעיקר הטעם של הא"ז דכיון דבעי לעקור איסור ערוה החמורה צריך ב"ד וגם בקדושין שאינו בא לעקור רק להחמיר מ"מ מסופק אולי ילפינן הוי' מיציאה וגם גבי קדושין צריך ב"ד יעו"ש וא"כ נסתר כל פלפולו של הנ"ב ז"ל וגם פלפול של מעכ"ת אין לו מקום דבהדיא מקשה בעצמו הא"ז דלמה לא צריך תלתא ומתרץ דאוקמי' אדאוריי' דבחד סגי כר' אחא [סנהדרין ג'] ועד נעשה דיין וא"כ נסתר כל הפלפול מה שמפלפל הנ"ב וגם מה שמעכ"ת האריך ואני בעניי הבאתי ראי' לא"ז מהא דבמשנה בביצה [ל"ו ב'] לא חשיב גירושין בהדי לא מקדשין כמו שחשבו בתוספתא והתוס' כתבו [שם] משום דלדבר מצוה שרי גירושין מש"ה לא תני' לי' במתני' דלא פסיקו לאיסור כיון דלדבר מצוה שרי ולכאורה עדיין קשה לדברי ר"ת דס"ל דבאמת גם קדושין שרי במקום מצוה א"כ ליתני נמי (קדושין) [מגרשין] א"ו מוכח כהא"ז דגיטין הוי דין והוא בכלל לא דנין ותני חליצה לאפוקי מרבנן דחליצה אינו דין ומה דבתוספתא מחשבו י"ל משום דתוספתא ס"ל כרבנן דגם גבי חליצה כשרה בלילה דהוי כגמר דין ומש"ה מחשבין לי' בפ"ע לא כן מגרשין והרבה הארכתי פ"א בתשובה בזה [עי' לעיל סי' מ'] והעליתי דבודאי לא חיישינן לדברי הא"ז כי הוא נגד כל הפוסקים דלפמ"ש להא"ז צריך ב"ד דוקא בין בארוסה בין בנשואה וא"כ הוא נגד כל הפוסקים וא"כ בודאי במקום עיגון אין לחוש וכאשר העלה הג"פ ז"ל וגם בנ"ד בלא"ה כשר כיון שבתרי סגי [גם להא"ז גופא כמבואר בדברי'] וא"כ הוי רק נמצא אחד קרוב או פסול דהרבה סוברים שבדיינים כשר כמבואר בתשו' ריב"ש תי"ג [מובא בחו"מ סי' מ"ו בהגה"ה ס' למ"ד] וגם קשה מי נתן להם כח ב"ד כדי שע"י יפסלו הגט הלא כתב דסגי בעדי מסירה שהם יהיו דיינים והמה לא נצטרפו כלל עם הדיינים דהמה נצטרפו לעדות ורק הא"ז ס"ל דעד שהוזמן יוכל לעשות דיין א"כ הוא עד הוא הדיין ומה איכפת לי' שהי' ג"כ ב"ד פסול שנעשו ב"ד כיון שלא נצטרפו מעולם יחד לדין וא"ל כיון שהוזמנו לעדות א"י להיות דיינים ז"א דהא הא"ז גופא כתב דיוכל להיות ב"ד גם כשהזמין להעיד ואומר אני אדרבה דהדיינים הפסולים לפני חתימה בטעות נעשו דיינים ולא יוכלו לחוב לבטל הגט ואין בדיינתם כלום והעדים נעשו דיינים ולכן נ"ל דא"ל עיגון רק בשעת הדחק כשר בדיעבד אפילו לא"ז וגם יפה כתב מעכ"ת דהב"ד לחוד סגי בראייתם ומה שהוזמנו הקרובים לעדות לא יבטל ראיית הדיינים מעשיהם ואי משום מזוייף מתוכו לא שייך כאן כלל ולכן נלע"ד בשעת הדחק כשר הגט. יום ה' ז' מנחם תר"כ לפ"ק צאנז. [עי' לקמן סי' שאח"ז]:

סימן צד

לכבוד ידידי הרב המאה"ג החריף השנון ירא ד' מו"ה אברהם ישכר אבד"ק הידאלמאש.

שאלה במומר שגירש אשתו היהודית בהושענא רבה ומחמת גדול הנחיצה ושהי' יו"ט חוה"מ לא הי' שכיחי דיינים כשרים רק שני קרובים צירפו עם הרב וע"מ היו כשירים ושאל השואל אם יש לחוש לגט זה מחמת סברת א"ז מובא בב"י [סס"י קל"ו] ובת"ה רמ"ח דגיטין הוי דין וצריך תלתא וכאן נפסלו כולם ע"י הקרוב ולא הוי ב"ד כלל ופסול לדברי הא"ז ז"ל:

תשובה בג"פ מעתיק דברי א"ז וז"ל הג"פ ס"ס קכ"ג שוב ראיתי בתשו' הרא"ם ח"ב סי' ל"ה דמייתי התם תשו' א"ז בארוכה דס"ל דנתינת הגט בלילה פסול דומי' דחליצה עוד כתב ותו נראה בעיני דאפי' למ"ד חליצה כגמר דין מודה בנתינת הגט דהוא תחלת דין שאני אומר דהא דפליגי לענין חליצה לאו מטעם כתובה אלא ר"א ס"ל שהיא תחלת דין מפני שיבמה לשוק בלאו והשתא הוא דמתחיל להתירה ולת"ק דאמר שהוא כגמ"ד מפני שבחיי בעלה היתה באיסור מיתה לשוק מת בעלה פקעה מיתה ועדיין איסור לאו מורכב עלי' חלץ לה פקע לה איסור לאו הלכך דמי לגמ"ד אבל נתינת הגט מכי יהיב לה גיטא פקע לה כל האיסור ואין שייך בהו תחלה וסוף ולד"ה כתחלת דין הלכך נתן גיטה בלילה לאו כלום הוא ולא מגורשת אפילו נתן לה מידו לידה וכ"ש שלוחו שהוא צריך קיום שאם נתן לה בלילה לאו כלום הוא הלכך הכי נקטינן אשה שקבלה גיטה בלילה לא שנא מידו לידה ל"ש מיד שלוחו ל"ש באותה מדינה ל"ש הבא ממדה"י לאו כלום ואינה מגורשת כלל עוד כתב וכ"ת ליבעי נתינת גט תלתא כדאמרינן גר צריך שלשה משום דכתיב בי' משפט לא היא דע"כ תלתא דבעינן היינו מדרבנן ואפי' בד"מ גופייהו חד כשר מדאורייתא דקיי"ל כר' אחא הלכך נתינת גט נמי בפני חד סגי אלא דבעינן תרי שימסור הגט בפניהם והן הן עדים הן הן דיינים דהואיל ויהיב גיטא ביממא שהוא כשר לדון כל כה"ג עד נעשה דיין אפי' בדאורייתא כההיא דפ' החובל דר"י נשיאה עד ודיין הוה ואפיק מינה מנה צורי יעו"ש דהוא האריך ואני קצרתי עכ"ל מזה משמע דהטעם הוא דמחמת הכתובה שמחוייב ליתן הוי כד"מ וצריך ב"ד אך באמת י"ל דזה א"א לומר כלל דהוי דין ממש מחמת שע"י הגט תגבה הכתובה דהנה אמרי' בב"ב (מ' ע"א) ז"ל קנין בפני שנים ואצ"ל כתובו וקיום שטרות בשלשה אמר רבא אי קשיא לי הא ק"ל האי קנין ה"ד אי כמעשה ב"ד דמי ליבעי תלתא אי לא כמעב"ד דמי אמאי אינו צ"ל כתובו בתר דבעי' הדר פשטה לעולם לאו כמעב"ד דמי והכא טעמא מאי דאצ"ל כתובו משום דסתם קנין לכתיבה עומד עכ"ל וז"ל הרשב"ם בד"ה א"ר אי קשי' לי בכל הנך דינים דאמר לי ר"נ גבי קנין לחוד הוא דקשי' לי האי קנין למאי מדמי לי' ר"נ אי כמעב"ד דמי ומשום דדומה לדין של דיינים שמוציאין מזה ונותנין לזה ואף עידי קנין ע"י עדותן שרואין בקנין יוצא ממון זה בשעת הקנין מיד המקנה ליד הקונה משום דדמי למעב"ד קאמר ר"נ אצ"ל כתובו אלמא אע"ג דחוב הוא למקנה לכתוב שטר וליפות זכות של קונה אפ"ה כותבים העדים בלא רשותו כדין כל מעב"ד שכח ב"ד יפה והפקירן הפקר לכתוב כל הנעשה בפניהן וא"כ ליבעי ג' כקיום שטרות עכ"ל הרי דהי' עולה על הדעת דקנין הוי כמעשה ב"ד מחמת שבמעשה זה נכנס מרשות זה לרשות זה אך השמיענו ר"נ ורבא דלא כן הוא ורק דהוי רק מעשה קנין אבל לא דין ומכ"ש בגט שהגט הוא רק מעשה להתירה לשוק בגט זה ורק ממילא אם יש לה כתובה תבוא לגבותו לאחר מעשה זה בודאי אין זה דין ויותר מזה מבואר [ב"ב קי"ג] גבי (ב') [ג'] שנכנסו לבקר את החולה רצו עושין דין רצו הם עדים ולמה יעדיף עליו גט שיהא צריך שלשה משום שע"י יתחייב בכתובה הא בש"מ בצוואה דיוצא ממון של ש"מ לפלוני ואם רוצים הם דיינים ואפ"ה אם רוצים הם עדים למה לא נימא כן בגט נהי דיכולים להיות דיינים מ"מ אם רוצים לא הוו רק עדים ותו קשה דהא [בר"פ] מצות חליצה פריך בגמ' מנא לן דבעינן שלשה ומפיק לי' מקרא וקשה הא בלא"ה קיי"ל דבעינן בד"מ שלשה ודלמא טעמייהו דרבנן כפשוטו משום דהוי ד"מ וצריך שלשה ותו קשה א"כ לפ"ז [לר"ע ור"ש ור' יוחנן הסנדלר שם בדף ק"ד ע"ב] המכשירים ביחיד גבי חליצה צ"ל דס"ל דלא בעינן בד"מ רק אחד וקשה על ר"א בסנהדרין [ד"ו] דאמר כ"ע מודים דבעינן ג' ולתירוץ בתרא בתוס' שם [ד"ה וכ"ת] דלר"א כל התנאים סוברים דבעינן בד"מ ג' וקשה הלא רע"ק [דסובר דלא בעינן ג' בחליצה ממילא] סובר דלא בעינן בד"מ ג' ותו קשה לי דאם איתא דגט (זה) הוי (לדין) כתחלת דין א"כ למה יוכשר אם ניתן שלא בפני הבעל דהא אין מתחילין לדון שלא בפני בע"ד וא"ל דהשליח עומד במקום הבעל דז"א דהא הא"ז ז"ל כתב דהשליח הוא העד הוא הדיין דעד נעשה דיין והאיך נאמר שגם הוא בע"ד ובודאי זה הוא נגד הדעת ולכן נ"ל דזה ודאי אינו סברא דמשום דאיכא כתובה לגבות צריך ב"ד דז"א כלל דדמי לקנין נהי דמתחייב המקנה במה שהתחייב עצמו מ"מ לא נקרא דין ורק בחליצה גזה"כ דבעי ג' זקנים ולפיכך כיון שמצינו שהתורה החמירה לעשותו מעשה [ב"ד] בהיתר זה כדין צריך להיות ביום בתחלתו והא"ז ז"ל יליף גט דאתי להתיר איסור חמור צריך נמי למעשה ב"ד אבל בהא עכ"פ סגי בחד דשם בחליצה הוא גזה"כ בתלתא אבל בגיטין נהי דילפינן דצריך ב"ד למעשה גדול כזה אבל לא חמור מד"מ וכן מוכח בהדי' בא"ז שם שכ' וז"ל אלמא דאין גט ד"מ ורק שצריך ב"ד כיון שהוא להתיר איסור עכ"פ לא חמור מד"מ ובזה שפיר הוסרו כל הקו' מעל הא"ז ז"ל וגם א"צ בפני הבע"ד שהוא הבעל ובאמת אין הבעל בע"ד בזה ואין כאן דין כלל רק דמעשה הוראה כזה להתיר איסור צריך ב"ד אבל אין כאן דין כלל ולכן סגי בדיין אחד ושלא בפני הבעל וכ"ז הוא לדברי הא"ז ז"ל אבל כל הפוסקים חלקו עליו דכן הרמב"ם [פ"א מגירושין הט"ז] ורש"י [דפ"ו ד"ה ואם ניסת] מכשירים בלא שום ע"מ וכן כמה ראיות שהפוסקים לא ס"ל כוותי' אך גם להא"ז כשר בדיין אחד וזה דלא כנ"ב [מה"ת סי' קי"ד] דפוסל בניתן ביחידי דהרי לכל הפוסקים א"צ כלל דיינים והא"ז דמצריך דיינים כתב דסגי בחד ותשו' א"ז זו מובא בג"פ סי' קכ"ג כנ"ל ולא ידעתי איך אשתמיט לי' מיני' דמרן נ"ב ז"ל ולכן בנ"ד לכאורה אפילו אם לא נשתיירו רק שנים נמי כשר כמ"ש הא"ז דשנים שדנו ד"ד אך די"ל שנתבטלו מחמת צירוף עם הפסולים אולם לפמ"ש דזה אינו דין רק מחמת תוקף הוראת איסור א"א סגי בקרובים כמו שארי הוראות ואם דמצינו בחליצה דפסול בקרובים התם משום גזה"כ משא"כ בגט ותו די"ל דבדיינים לא אמרינן נמצא א' מהם קרוב או פסול דבטלה כולה כמבואר במ"ל ז"ל [פט"ז מה' עדות] ותו דהא הע"מ המה דיינים כמבואר בא"ז וא"ל שנצטרפו עם הדיינים הפסולים ז"א דהא לא נצטרפו עמהם דהם רק לעדות נצטרפו ולא לדיינים וא"כ אם נתבטלו הדיינין מ"מ העדים יכולין להיות דיינים ואפי' לפי' הרשב"ם ז"ל [ב"ב הנ"ל] דכיון דנתיחדו לעדות שוב אינו נעשה דיין מ"מ הרי הא"ז גופא לא ס"ל כרשב"ם ז"ל ורק דגם עד ממש נעשה דיין כמבואר בג"פ. ותו לפ"ד השואל לא עשו לדיינים דידע שהם פסולים רק לקיים המנהג אבל לא לדיינים ולכן שפיר יכולים העדים להיות דיינים ודי בזה לחוד להתיר ובפרט במומר התירו כל האחרונים ולכן הגט כשר. וכל זה באם הי' ע"מ מיוחדים זולת עידי הגט והי' שלום כו' יום ב' ג' ניסן תרכ"ג לפ"ק:

סימן צה

להרב כו' מ' פישל ברייטמאן והרב כו' מ' יהודה ליבוש נ"י אבד"ק קרופיץ הבד"צ ד"ק קאמניץ ברוסיא:

שאלה באשה שנתגרשה ונמצא עתה כתוב בזה"ל עדה האגרת הזאת ולראי' מהימנא ביד בעלי ה"ה מ' זאב וואלף בר' שלמה הלוי שנתגרשתי ממנו בג"פ כדת ויש לי ממנו בת שנולדה לי קודם פסח שמה רחל לאה הודבר והותנה בינינו בשעת גירושין וע"ז האופן גירש אותי שקבלתי עלי כו' להחזיק את בתי הילדה הנ"ל משך ששה שנים מיום דלמטה כו' אך לאחר כלות ששה שנים מחויב אבי הילדה לקבל אותה ממני ולהחזיקה אצלו כו' כן נעשה ונגמר בינינו בעת הגירושין בתנאי כפול כתנאי ב"ג וב"ר כו' עכ"ל ואח"כ לאחר שהי' הולד אצל אמה איזה ימים מתה ולזה רצו איזה לומדים להצריכה גט חדש וזה דבריהם חדא דדלמא הי' התנאי קודם כתיבת התורף וא"כ הגט פסול לשיטת הרמב"ם ז"ל [פ"ח מגירושין ה"ד] שנית דהא לא נתקיים התנאי ואמרי' הבעל לצעורה מכוון ואפי' מת הבן אם לא נתקיים התנאי הגט בטל והאריך מעכ"ת בזה:

תשובה הנה באמת אני מונע עצמי כעת להשיב לדינא כי שמעתי אשר הנ"ב ז"ל לא רצה לעת זקנתו להשיב לדינא וגם בעירו מסר הכל להבד"צ ולא רצה אפילו לגלות דעתו להב"ד למעשה ורק הדיינים העלימו אם יש לפניהם איזה מעשה ורק להלכה פלפלו עמו ומזה הבינו האיך דעתו ז"ל נוטה ולכן גם אני מונע עצמי להורות להלכה ולזה לא השבתי להם אך עתה פעם שנית נתתי אל לבי להשיב לכם דעתי אך לא תצרפו את דעתי אפי' לצירוף בעלמא רק אם יוטב בעיניכם תעשו. והנה מטעם שחששו שמא הי' התנאי בפני עדים קודם התורף בודאי אין לחוש כלל כי דעת הר"ן ותוס' ז"ל [גיטין דפ"ד] דבנתקיים התנאי אין חשש כלל בתנאי שהתנה קודם התורף ואפי' להרמב"ם ז"ל שכתב לאסור קודם התורף מ"מ בכה"ג מקילין דהא בשעת הדחק ועיגון כשר הגט וכמבואר בב"ש [סי' קמ"ז סק"ג] ואם נתוסף ספק דלמא לא הי' קודם כתיבת התורף הוי ס"ס וכיוצא בזה כתב בכנה"ג סי' קמ"ז ומ"ש דהוי לא נתקיים התנאי דלצעורה מכווני וצריך לקיים התנאי בפועל [כמבו' בסי' קמ"ג ס"ח] מ"מ בנ"ד דלפי הנראה דכתב זה כתבו לאחר הגירושין ורק שכותבין האיש והאשה ומודים שכך נעשה לפני עדים קודם הגירושין ומש"ה העדים עדי מסירה לא ידעו כלל ואין בין העדים הכחשה כלל דמתרצין כן גבי תנאי הי' בהל' פקדון [סי' רצ"ו עיי"ש בש"ך סק"ח] ובהרבה מקומות שהי' תנאי בפני עדים אחרים שא"ל התנאי להיות בפני העידי מסירה ואם כן ה"נ אמרי' דאמת הי' תנאי בפני ב"ד ועדים אחרים אבל ע"מ לא ידעו מהתנאי וא"כ לפ"ז אם יעידו הע"מ כי נמסר לפניהם ואמרו מתוך הספר סידור גט בודאי אמרו ביטול התנאי המבואר בסדר הגט של רמ"י ז"ל וא"כ נתבטל התנאי וא"צ כלל להתקיים וא"ת הרי הב"ד חתמו על כתב התנאי וש"מ שלא בטלוהו בשעת גרושין זה ליתא דמסתמא ביטל התנאי וכוונת הב"ד שישאר בתוקפו ולא כתבו רק להעיד מה שנעשה שיעיד על [חיובים] ממנה וממנו ונ"מ לחיוב ממון כי לא ביטל בשעת גירושין רק מה שנוגע לגט אבל לחיוב ממון זה לא נתבטל ולכן כתבו התנאי כאשר נדבר לפניהם אך בשעת גירושין נתבטל התנאי לענין איסור הגירושין ולכן הגט קיים והתנאי אינו לענין קיום הגט וזה ברור להרוצה להודות על האמת: עוד נ"ל כיון דנעשה התנאי בין גם על] חיוב האיש שמחייב עצמו לצורך הנאת הילד [מזה נראה שאינו רק להרווחת הילד] אבל לא לצעורה ולזה כיון שמת הילד הוי כנתקיים התנאי שאינו אלא להרווחת הילד וכיון שמת ל"צ יותר והגט גט וכן מצאתי בחי' ריטב"א גיטין שם בהלכה כתב בפירוש היכי דנראה דכונה להרוחה אם מת המותנה עליו הגט גט וכן הביא בתשו' מהר"י אלשקר סי' ל"א מביאו ב"ש קמ"ז. היוצא לנו מזה שעפ"י הדין א"צ גט שנית אך לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה בא"א להקל שלא במקום דחק כלל שהרי הבעל והאשה רוצים לגרש פ"ש בודאי מהיות טוב להתגרש שנית ובזיון ב"ד אין כאן כי יאמרו שנתוודע לאח"כ התנאי ומזה הביטול לא ידעו כ"ע וליכא זלזול ב"ד כלל ואתם ב' הצדדים תשליכו המשטמה ועשו הטוב בעיני ד' והיה שלום ג' בא תרכ"ח: