שו״ת דברי חיים – חלק ב – קטע 62

והנה אחר כ"ז אני נבוך מאד להתיר בלא היכרא חת"י הבעל ולא ראיתי מי שיתיר בלא היכר החתימות והש"י ז"ל הי' המעשה שהכירו כת"י ע"י דימו לפנקס כמבואר בשו"ת חינוך ב"י ובמעשה דהגאון המגיד הי' עדים וכנראה שנצטרפו העדים כמבואר בהתשו' שבכ"כ ולכן אם לא יהי' ניכר חת"י של בעל מסופק אני מאד דאיך נתיר א"א מדואר של אדם שא"י מי הוא ונתתי אל לבי לעיין והנה מצאתי מהש"ס [קדושין ס"ג ב'] שאמרו גבי (קדשתיך) [קדשתי את בתי] וא"י למי [ובא א' ואמר אני קדשתי'] נאמן לגרש הרי שאדם נאמן בזה דא"א חוטא ולא לו וא"כ מ"ש שא"י מי קידש ומ"ש שאחד אמר אני הבעל והפ"י ז"ל שם באותו סוגי' כתב הטעם דנאמן בדבר שבערוה הוא משום שבלא דבריו הוי ספק ונלמד מכאן דכל היכי שהי' הספק בלא עד נאמן ע"א נגד רוב ונגד חזקה ולהכי (נאמן) אפי' ברוב טריפות נאמן ע"א לברר ולומר זה כשר ובספר המקנה תמה ע"ז דא"כ למה צריך בסוטה [דף מ"ז ע"ב] פסוק דנאמן ע"א [שראה את ההורג] הא בלא"ה ספק הוא והעד אינו רק (מסדר) [מברר] א"כ להפנ"י ז"ל ל"צ קרא לזה ואינני מבין קושייתו דהא העד גבי עגלה ערופה אינו מעיד על אדם ידוע לא לענוש ולא לשום דבר רק שראה ההורג והוי נודע ופטור מע"ע דכתיב לא נודע וע"ז שפיר קאמר הש"ס מנ"ל דע"א נאמן דלמא א"י ומעולם לא הוי ספק אם ידוע לאחד מהם רק כיון דלא נודע ההורג מביאין ע"ע ולא שייך כאן שמברר ההיתר מן האיסור דמהו בירור כאן ובשלמא התם גבי קידושין ודאי יש להמקדש בעולם א"כ נאמן לומר זה הוא וכן גבי בשר כשירה בין טריפה ישנו להכשרות בעולם רק אנן לא ידעינן מי הכשרות נאמן אחד לומר מי הוא אבל בע"ע בע"א לא ידעינן אם שום אדם יודע בזה מסתמא אין ע"א נאמן לולי גזה"כ. והנה לדברי הפ"י הכא בנ"ד הוי רק כמברר שהוא בעלה ולכן נאמן וגם לתירוץ המקנה שכ' הטעם משום דנאמן לגבי דידי' נאמן לכל העולם ג"כ נאמן בנ"ד עיין במקנה. אך באמת לפי מה דמבואר בירושלמי יבמות ספ"ב וז"ל מהו נאמן שמואל אמר ליתן גט רב אסי אמר נאמן לכנוס ר"ה א' בשם רב נאמן לכנוס רי"א נאמן לכנוס ואין למדין ממנו דבר אחר מהו אין למדין ממנו ד"א אחת משדותי מכרתי וא"י למי מכרתי ובא א' ואמר אני הוא שלקחתיו לא כל הימנו אף בקדושין כן אחת מבנותי קידשתי וא"י למי קידשתי' ובא אחד ואמר אני קדשתי' לא כל הימנו מתניתא פליגא על רב המביא גט ממדה"י ואמר בפ"נ ובפ"נ לא ישא (מ"מ) [את אשתו] תמן הוחזקה א"א בפני הכל ברם הכא לא הוחזקה א"א אלא בפני שנים לכשיבואו שנים ויאמרו זה הוא שקידש עכ"ל ומפרש הפני משה שם וז"ל א' משדותי לא כל הימנו ואינו נאמן בזה וטעמא דבשלמא בקדושין מרתת לשקר שמא לאח"ז יבא זה שקדשה באמת ויכירו אותו ונמצא שבא על א"א אבל גבי שדה מאי מפסיד אם יבא האחר שלקחה באמת יחזור לו השדה ועם הפירות שאכל ולא הפסיד כלום הילכך אינו נאמן דחיישינן שמא בתוך כך יקלקל השדה וישמיט הפירות ולא ימצא מה לגבות ממנו עכ"ל. אלמא דהטעם הוא דלא אתחזקי לא"א רק ע"י [אבי'] שגם שאמר אבי' שקדשה [לפני עדים מ"מ] לפ"ד המקדש באמת העדים מכירים אותו וא"כ לא נתחזקה לן מעולם לאיסור אבל אם נתחזקה לעולם באיסור בפי כל לא מהימן לומר דהוא הבעל וכ"מ בנ"י יבמות דבעל א"נ לומר אני הוא ואולי בהכחשה שאני. והנה דברי הירושלמי סותרים עצמם שמעיקרא קאמר משום דלא אתחזק ואח"כ קאמר דאין למדין למקום אחר כגון שמכר שדות משמע דבקדושין גם בכה"ג מהימן ולעיל אמר דבקדושין נמי א"נ רק במקום שלא אתחזק ויש ליישב זה אך נראה מהירושלמי דא"נ במקום שנשתקע לאיסור וגם לכאורה קשה על טעם הפ"י שכתב דבמקום שיש בל"ז ספק נאמן ע"א לברר וקשה מאי דקאמר הגמ' בחולין [צ"ו ע"א] טביעות עינא מילתא דאל"ה האיך ב"א מותרים בנשותיהן בלילה וקשה הא יכול לשואלה אם היא אשתו ולברר נאמנת אפי' באתחזק איסור א"א ואולי כוונת הגמ' כיון דמותר בין ער ובין ישן וקולה ישמע רק שאין בה ידיעה לומר טהורה אני כדאמרי' בנדה [דף י"ב וע"ש בתוס'] גם קשה דא"כ למה פליגי אם ע"א נאמן לתרומה הא הוי רק בירור כדברי הפ"י ז"ל ויתר מזה מבואר [קידושין ע"ג ע"ב] דחי' אינה נאמנת רק בשעת מעשה ולמה לא תהא נאמנת מטעם דהוי רק מברר והספק בלעדה אך באמת יראה דעיקר הטעם דא"א חוטא וגם מירתת כדמפרש בירושלמי בפ"מ הנ"ל כן ה"נ נאמן לומר שהוא בעלה ולבא על אשתו ואין אסורה עליו ממילא נאמן לענין גירושין ולכן נראה דמדינא נאמן וא"צ עדות אחרת עליו ורק משום שלא יעשה קנוני' הצריכו עדות כמבואר (בג"פ וב"ב) [בב"ב פ' ג"פ דף קס"ז] א"כ במקום סכנה מותר בלא שום עדות אחרת וצ"ע גבי חליצה:

והנה עוד יש לכאורה לעיין האיך יכול הבעל לעשות שליח להולכה טרם שנכתב הגט הא דבר שלא יכול למעבד לא יוכל לעשות שליח ועיין בטיב גיטין להגאון אב"ד דק' בודין שמעורר הרבה [בחידו' למס' גיטין דף כ"ט ור"פ מי שאחזו] וכן האחרונים ולפע"ד לא ידעתי שום ספק בזה דהא ודאי יכול בעל לעשות שליח לאחד שיגרש אשתו שיכתוב ויחתום ויתן הגט לאשתו כמו שהי' בעצמו עושה ואין כאן דשלב"ל ורק כל הקו' אם לא נעשה שליח רק על הנתינה איך יוכל לעשות שליח קודם הכתיבה שהרי לב"ל וזה ודאי אינו כיון שבידו לעשות שליח על הכל דמהני כנ"ל ממילא הוי בידו ולא מחוסר מעשה כלל:

להבנת הדבר יותר סברת הרמב"ן ז"ל דהנה בגמ' ריש זבחים מפרש דמש"ה בזבחים סתמא כשר דמסתמא לשמן קיימו ואשה לאו לגירושין עומדת. והנה לפ"ד הגהת אשר"י הנ"ל דאפילו רק ראה את השליח שקיבל מן הבעל ישמע ממנו שעושה אותו שליח לכתוב גט ומכוין עצמו השליח סגי ול"צ יותר ולא חיישינן דלמא אינש אחרינא אשכחי' כמ"ש בש"ס ריש גיטין והיינו דמסתמא שוב שליח עושה שליחות וממילא קאי לשמה וכמבואר במהרח"ש ז"ל הנ"ל וא"כ אחר קבלת השליחות לעשות שליחותו האשה עומדת לגירושין והוי כמו זבחים שסתמן לשמה וא"כ עיקר עשיית הלשמה הוא בעת שמוע מפי הבעל ומקבל ע"ע לעשות א"כ אם השמועה אינו מפי הבעל לא יוכל השליח להיות במקום הבעל דעל דבר מחשבה לא יוכל לעשות שליח וכנ"ל בשם הב"ח ז"ל ועיין במחנה אפרים [פ"ג מה' גירושין אבל בשומע מפי הבעל מהני כוונת הבעל בעצמו כמ"ש רבו של הרשב"א וא"כ א"צ לשמה דסתמא נמי כשר כמו זבחים וזה הוא ברור לפע"ד:

סימן פח

שוי"ר לידידי הרב המאה"ג החריף ובקי המושלם החסיד המפורסם מו"ה שמואל אהרן נ"י האבד"ק קארטשין:

מכתבו הגיעני בעסק הגט. והנה לפ"ד נכון הדבר שמעכ"ת יצוה לשליח אשר בקהלתכם לעשות שליח אחר את השליח הראשון אשר הי' אז שליח מאמעריקא לכאן כי כן ראיתי נהוגים שם שהבעל עושה שליח להולכה לאחד שבמקומו למסור לו הגט עפ"י סידור לשליח להולכה בכל חקותיו וכפי הסידור שבש"ע בהלכות סידור השליח וזה השליח השני עושה ע"י הב"ד שליח שני ואם כן הוא א"כ בודאי אפילו אם נימא שהשליח השני ביטל שליחותו והוא א"י לעשות שליח אחר מעשה מ"מ לא נתבטל שליחות הראשון ויוכל הראשון או שליח אחר שיעשה מעתה למסור הגט להאשה שם ובאמת לפע"ד שלא ביטל כלל שליחתו וכעין זה מבואר בריב"ש ז"ל ומובא בש"ע כנלע"ד ומחמת טרדותי קצרתי דברי אהובו דבש"ת:

סימן פט

לידידי הרב המאה"ג החריף ובקי המושלם כש"ת מו"ה שבתי נ"י האבד"ק פעטשי נ"ד:

שאלה אחד הביא גט מאמעריקא ולא קיבלה האשה הגט מהשליח והשליח הי' נחפז לדרכו ועשה שליח אחר בפני ב"ד ואמר השליח בפנ"ח והראה ג"כ שטר שליחות מקויים כנהוג אך שאין כאן מכירים לא חתימות עדים ולא חתימות הדיינים. והנה כשבא השליח השני ליתן הגט להאשה באו לפני בד"צ כראוי ודיקדק הרב ומצא כמה ענינים משונים מכפי מנהג הן שכתבו גבי מנין שנים בהיפוך מכפי מה שמבואר בש"ע גבי מנין המרובה והמועט גם כתבו המכונה לאחר שכתבו שם אביו גם חתם העד פ' המכונה והודה וכיוצא בזה הגם שע"פ דין במקום עיגון היינו מכשירים הגט מ"מ נראה שמסדרי הגט היו הדיוטים שמבואר ברמ"א ז"ל [סי' קמ"א ס"ל] שאם המסדרי הגט הי' ע"ה פסול גם הב"ד שמסר השליח הראשון הגט בפניהם להב' המה פסולים ונסתפק השואל א"כ הרי לא אמר בפ"נ בפני ב"ד כיון דאינו שליח ב"ד כן הוא תורף השאלה:

תשובה לפי המבואר כמעט בכל אחרונים דאפילו אם לא טעו רק בענינים הנצרכים לכתחלה כיון ששינו בדבר ברור הנהוג ונתפרסם לכל נראה שאינם בקיאים בטיב גיטין והגט פסול וכ"כ בהדי' בנוב"י [מה"ת] בתשו' סי' [ק"ה] וסי' [ק"ו]... אולם מצאתי להפ"מ ז"ל בסי' מ"ז ח"ג שכתב שם וז"ל כללא דמילתא אין לי שום פקפוק בגט זה רק דבר זה שלא הרגישו בזה מסדרי הגט וי"ל שהי' עמי הארץ כנזכר בסי' קמ"א בהג"ה סעיף ל' וז"ל אבל אם השליח אומר שלא נעשה שליח קבלה מעולם נתבטלה שליחתו וגם גט עצמו פסול מאחר שמוכח שמסדרי הגט הי' ע"ה שלא ידעו שאין הבעל עושה שליח קבלה יש לחוש לכמה מיני פסולים וכן כיוצא בזה שהוא ניכר שאותן שסידרו הגט היו הדיוטות א"כ בכאן נמי נימא חשש זה מ"מ נראה ברור דהתם מיירי שניכר לכל שטעו בדבר משנה ובדבר שמפורסם לפסול אפי' במקום עיגון משא"כ כאן י"ל שלא דקדקו בין יוד יתירה הנכתב בציביתי בין צדי"ק לבי"ת שבאת במקום חיריק וכן בווין כתבנו עפ"י הטור והרא"ש ושאר אחרונים דיש להתיר אפילו לכתחלה ליתן אם הווין כתובים באר היטב ונראו לכל שיצאו מכלל יודי"ן וכן במ"ש שם האשה בשורה שביעית כי דבר זה לא נזכר אלא בסדר גט של הרב ר' מיכל מקראקא שסדר גיטין משונים זה מזה כנזכר בדברי רמ"א בס"ס קכ"ט עכ"ל ובאמת לכאורה לא הבנתי דבריו דהנה לפע"ד דבר זה אשר העלו הר"נ והמ"כ בב"י דהיכי שנראה שהמסדרים הי' ע"ה הגט פסול מקורו מהש"ס ריש גיטין (ב' ע"ב) וז"ל הש"ס שם ולרבה דאמ' לפי שא"ב לשמה ליבעי תרי מ"ד אכל עדיות שבתורה כו' ומשני סתם ספרי דדייני מיגמר גמירי כו' עכל"ה אלמא אם לאו דסתם ספרי דדייני מיגמר גמירי הי' צריך שני עדות דוקא וא"כ בניכר שהמסדרים נפקי מרובא ומסתם ספרי דדייני דהרי חזינן דלא גמירי בודאי שוב צריך שני עדים אפילו שזה הדבר שטעו המה דברי רבנן ס"ס הלא חזינן שאינם בקיאים בהל' גיטין ובודאי דנפקי מרוב ספרי דדייני וכשיוצא מהרוב צריך תרי עדים לאסהודי על לשמה כמבואר בש"ס וכן מבואר בהדי' בשמ"ח [סי' א' אות ט'] גבי שו"ב שאם לא ידע דבר המסודר בספר אינו בגדר בקי וא"כ יצא מכלל רוב סתם ספרי דדייני מיגמר גמירי הגם דשם גבי שחיטה מכשרינן בכה"ג בדיעבד מה ששחט למפרע היינו כיון שבקי בשארי הדברים וגם שם הטעם דלמא לא מתרמי' לי' דבר הפוסל בשחיטה אבל בגט דרבו הדקדוקים כמבואר בירושלמי שאין בקיאין בדקדוקי גיטין וכ"כ הר"ן ז"ל בתשו' [מ"ג] דחיישי' לכמה פסולים דאתרמי ולכן ודאי גם אם לא נראה מהם שטעו רק בחומרת המנהג המסודר לכל נראה שהמה הדיוטים ויצאו מכלל סתם ספרי דדייני מגמר גמירי וצריך דוקא ב' עדים כמו כל דבר שבערוה ולכן הגט פסול דלא כהפ"מ ז"ל אולם לפ"ד הרמב"ן ז"ל שכ' בחי' גיטין שאין לחוש למחובר ולשארי דברים בגט רק לשמה וכ"כ הפ"י ז"ל א"כ י"ל דשפיר דברי הפ"מ דכיון דלא ראינו בהם טעות בדבר תורה מפורסם רק בחומרא בעלמא יש להם אכתי דין ב"ד לענין זה שידעו מסתמא דגט בעי לשמה דזה דבר שידוע אפילו לתינוקות דבי רב ולשארי פסולים לא חיישינן וא"כ שפיר כשר הגט דבמקום עיגון כי האי יש לסמוך אהפ"מ ז"ל להכשיר אם לא טעו בדבר הפוסל מה"ת ולכן אם השליח הראשון מוסר גט זה להאשה בדיעבד מקלינן במקום עיגון אך בנ"ד דהשליח הראשון לא מסר לה רק השליח הב' יש לחקור אספק השני שבזה מצד שהב"ד שנמסר לפניהם פסולים א"כ אין כאן קיום והנה מעכ"ת פקפק אם לסמוך (אקשר) [אשטר] שליחות הנה באמת גם בס' בית אפרים [סי' ק"י] מפקפק בזה אולם בנ"ב [ת' סי' קל"ו] מכשירו כמבואר בספרו וגם הב"מ מסיק להכשיר מכח תשו' הרשב"ץ ז"ל [המובא ברמ"א ס"ס קמ"ב] ונראה דכן נהוגין במקום עיגון בגט הבא ע"י הב"ד ולכן מטעם זה הי' כשר לסמוך על הרשאה המקויימת אפילו שלא ניכר כת"י אך בזה אני מפקפק כיון דחזינן דאלו הדיוטים אינם בקיאים בסדר גיטין המבואר יפה מסודר פשיטא דלא גמירי ולא ידעו בהל' עדות א"כ בודאי אין קיומן נחשב למעשה ב"ד והוי מפי כתבם ואינו כלום אך בלא זה קשה לי אמעכ"ת אם פשוט בעיניו דהב"ד שנמסר לפניהם לשליח הב' פסולים א"כ בודאי פסול ובטל כל מעשיהם וכאלו נתמנה השליח הב' בלא עדים שפסול וכמו שמבואר בב"ש סי' קמ"א ס"ק ל"ה וז"ל נתבטל כל השליחות אע"ג כשאין בידו הרשאה נאמן לומר שהוא ש"ה מ"מ בכה"ג שנעשה לפני פסולים גרע טפי והוי כאלו מכחישים אותו כי כל דבר הנעשה לפני פסולים נתבטל אותו דבר עכ"ל וכן מבואר בט"ג וא"כ בנ"ד אם הב"ד פסול בודאי כל מעשיהם בטל ופסול השליח הב' למסור הגט וגם מה שאמרתי למעכ"ת משום נגיעה. והן אמת כי הנ"ב [מה"ת סי' קכ"ח] מכשיר בנגיעה לשליח אולם לכאורה הי' ראי' דלא כוותי' מהא דכתבו התוס' והר"נ ז"ל [בגיטין דף כ"ז] דהשליח א"נ גבי גט שנפל משום דמשקר בשביל נגיעה הרי דנגיעה פסול בעדות אשה אך באמת י"ל שכוונת הר"ן ותוס' ז"ל דמשום נגיעה אומר בדדמי וכמבואר בב"ש ז"ל שם [סי' קל"ב סקי"ב] ואדרבה ראי' משם דנגיעה כשר דחזינן דאי לאו דנפל אפילו שהוא נוגע משום ש"ש כשר והרבה לפלפל בזה אך כן המנהג שאין מדקדקים בשכר השליחות אם מעט אם רב מכשירים והנה לדעתי יחקור מעכ"ת אחר המכתב שבא משם שהגט פסול ממי הוא זה הערעור אם מאחד או משנים ומה הוא הערעור אם מכחיש את השליח או איזה דבר כי נפקותא הרבה בזה ולכן לדעתי שלא ימסור הגט הזה בשום אופן יהי' מה שיהי' עדי יחקור אחר מכתב הזה תוכו וענינו וגם ימתין עד ביאת השליח הראשון לביתו וימסרנו כי ידוע שדבר זה לסמוך אהפ"מ הוא קולא גדולה מאד כמעט נגד כל האחרונים לכן עכ"פ לא יהא פקפוק ביתר הענינים וגם זה גופא קולא גדולה להתיר מה שכתב המכונה לאחר שם אביו כמבואר בג"פ [סי' קכ"ט סקמ"ז] ולכן לדעתי לאסור למסור גט זה זולת אחרי חקירת מכתב מהמערער ולהחזירו לשליח הראשון כשיבוא ואז ימסרנו להאשה ויאמר בפ"נ וכ"ז רק מחמת עיגון כנ"ל:

סימן צ

שוי"ר לידידי הרב המאה"ג החריף המפורסם כו' מו"ה שבתי נ"י האבד"ק פעטשי ג"ד במדינת הגר:

מכתבו הגיעני ולא ידעתי מה עלה על דעתו הלא אם זה הדיין פסול בודאי לא יכולין לסמוך על הרשאה דהוא קולא גדולה וכאן איכא עוד ריעותא דרוב הגאונים פסלו אם נראה דהב"ר הי' הדיוטות ואם הב"ד כשר בודאי יכולין לסמוך על הרמ"א ז"ל [סס"י קמ"ב הנ"ל]. ומ"ש כ"ת דהטעם הוא משום דמוקמי' לי' בחזקת כשרות לא ידעתי אם להעמיד אדם שאין מכירין אותו על חזקה. וע"כ עיקר הטעם דרוב ישראל בחזקת כשרים (יעוין ברמב"ם בזה ופ"ת [עיין תשו' ב"א חיו"ד סי' ב']) אך גם זה אינו מועיל דהא י"ל דהוא כשר אך א"י מאיזה דינים וע"כ אמרו בגמ' רוב בקיאים וסתם ספרי דדייני מגמר גמירי וא"כ אם חזינן דהאי גברא אינו מהרוב דהרוב העוסקים בגיטין יודעים מדינים הפשוטים הללו וכיון שאתרע הרוב אוקמא אחזקת א"א וכמו שמבואר דבר זה בש"ס כתובות [רפ"ב] גבי רוב נשים ב"נ וכל הפוסקים השתמשו בסברא זו באין חולק ולכן אין לנו רק לסמוך על הרמב"ן ופ"י ז"ל [הנ"ל בסי' הקודם]. ומה שרצה מעכ"ת לפקפק בזה א"י כוונתו גם מ"ש דבזה בלא"ה אינו רק חומרא בעלמא אתמה מאד דניהו דמדאורייתא א"צ קיום מ"מ עכ"פ מדרבנן צריך ולר"מ הולד ממזר [עיין טו"ז סס"י קמ"ב] ולכן לדעתי מש"כ אז נכון מאד ומעכ"ת יעשה הטוב בעיניו. ועל דברי הכתב הבא מאמעריקא אין לחוש כלל אך זה יחקור מעכ"ת היטב אם הדיין אינו ממכחישי התורה ח"ו וד"ל דאז פסול בודאי. ומה שרצה מעכ"ת לצוות אח"כ לשלוח גט אחר לכאורה יש לפקפק ע"ז דדלמא לא ישלחו וילעיזו ויאמרו דנתגרשה בגט פסול אך אם לאחר נתינת הגט יאמר להאשה דבאמת היא מגורשת גמורה רק ליתר תוקף וחומר רצה עוד בגט וגם לשם יכתוב כן אין חשש:

סימן צא

שאלה בגט שבא מאמעריקא על הבי דואר וזה תוכן המעשה שבא ע"י הבי דואר גט והרשאה מאחד מיושבי הארץ ההוא ושם נאמר בהרשאה שר' פלוני בא לפנינו ב"ד חתומי מטה ובידו גט ועם כתב הרשאה מקויימת מבית דין שיואל נתן בן בנימין שלח לגרש בו אשתו מאטיל בת פ' ורשות בידו לעשות ש"ש כנוסח שטרי הרשאות שבגיטין ולכן עשה שליח את אליעזר להיות במקומו ולהיות שליח ליתן הגט להאשה ואמר בפני נכתב ובפני נחתם וכתבו ב"ד הרשאה לשליח השני כנוסח שטרי הרשאות ושלח השליח הראשון הגט עם הרשאה ע"י הבי דואר ובעת מסירתו להב"ד אמר עוד הפעם בפני ב"ד ששולח זה לאליעזר להיות שליח במקומו וכנ"ל. והנה עתה בא הגט למקום האשה אך השליח השני אינו בביתו וגם אין מכיר חתימות הרשאה ולא חתימת הגט זה תוכן השאלה. עוד יש ריעותות בגט שאין האותיות נכתבין יפה וגם מאטיל כתבו באלף וגם אינו מעורה באיזה שורות:

תשובה בזה יש ריעותא חדא לפ"ד הגאונים שאסרו לשלוח גט ע"י הבי דואר וע"י עכו"ם וטעמם אינו מבואר היטב. והפ"י ר"ל כי שמא ישנו מרצון הבעל ואז אפילו דאינו בתורת שליח בטלו מעשיו וגרע טפי כמ"ש התוס' [דף ס"ו ע"ב] יעו"ש בפ' כל הגט [ד' כ"ט] ובמכתב אלי' ז"ל כתב הטעם דהשליח אינו מקבל מיד הבעל לא מהני וההפסק שנתנוהו כמו ע"ג הקוף הוא מגרע כח שאינו יכול להתהוות שליח כיון שאינו מקבלו מיד הבעל והנה הרמ"א ז"ל מביא דבר זה בסי' קמ"א סל"ה וז"ל הש"ע שם השולח גט ביד כותי שיתננו לפלוני ומינה הבעל בכתבו לאותו פ' שליח להוליך הגט לאשתו כשר מפני שהכותי אינו עושה אלא מעשה קוף בעלמא הג"ה מיהו יש חולקין וס"ל דאין למנות שליח הולכה ע"י כתב גם לא ראיתי נוהגין כך עכ"ל. אך הפ"י אוסר כמבואר שם וגם בס' מכתב אלי' אוסר חדא משום דסברת התוס' ור"י החסיד וסמ"ג ז"ל דאינו יכול לעשות שליח שלא בפניו והגם דמיעוטא נינהו נגד הרמב"ן והרשב"א והרא"ש והרי"ף והרמב"ם שמתירין לעשות שליח שלא בפניו מ"מ בהצטרף דברי הגאונים שלא לעשות השליחות באמצעית נכרי בהצטרף שני הקולות אסרו לשלוח והעמיס זה בכוונת רמ"א ז"ל שכ' מיהו יש חולקין כו' כנ"ל ולכאורה קשה אמאי לא הביא הרמ"א ז"ל הי"ח בסי' (קמ"ב) [קמ"א סי"ד] במקומו של מינוי השליח שלא בפניו א"ו דהרמ"א ז"ל ס"ל לעולם דאין חוששין להר"י ותוס' ז"ל שאוסרין לעשות שליח שלא בפניו משום דמיעוטא ננהו אך בהצטרף חומרת הגאונים חש להו הרמ"א ז"ל לאסור יעו"ש והגאון בבית אפרים [בסי' ק"י] כתב דאין שום חשש במינוי שליח שלא בפניו ואין חולק בזה יע"ש רק במינה עפ"י כתב יש חולקים אבל אם מינה בפה כ"ע מודו דמהני ותימא איך אשתמיטתי' בגודל בקיאתו דברי רבינו ירוחם שכתב בהדיא בשם תוס' בחלק שלישי נתיב כ"ד חלק חוה וז"ל כתבו בתוס' כי יכולה האשה להרשות ולמנות שליח לקבלה במקום א' ועדים כותבין וחותמין על פיה שמינתהו לעשות שליח לקבלה אף על פי שאין השליח שומע קולה ודקדקו מאותה של מעלה כי דוקא באיש בעינן שישמע קולו ולא באשה אבל הרא"ש כתב כי נראה לו כי גם האיש יכול למנות כך שליח הולכה אעפ"י שלא ישמע השליח קולו כי דוקא בכתיבת הגט וחתימתו צריך שישמעו קולו אבל לא בשליח וכן נראה עיקר עכ"ל. וגם דברי הסמ"ג ז"ל מטין כן וא"כ יש להחמיר כדברי מכתב אלי' ז"ל מחמת חומרת הגאונים וחומרת התוס' וסמ"ג ז"ל אולם לפי דיש לחלק ולומר דב"ד שעשאו שליח היינו השליח עשאו [לשליח השני] בפני הב"ד מהני אפילו שלא בפניו דכח ב"ד יפה וכמו שמבואר במרדכי פ' כל הגט וז"ל ואמר אני שבמקום שב"ד שלהם ירצו לעשות שליח שלהם על הגט שבא לידם ע"י שליח שהעיד בפניהם בפנ"כ ובפנ"ח יכולים ב"ד לשולחם ע"י עכו"ם כה"ג ליד שליח כשר והוא יתננו לה ויאמר שליח ב"ד אני עכ"ל וכן באמת מחלק המכתב אלי' משם מרדכי וכן נראה מדברי הרבינו ירוחם שמתחלה כתב וז"ל ואינו צריך השליח לעשות שליח בפני השליח כי יכול לעשותו שליח אפילו שלא בפניו כדלקמן עכ"ל ולא הביא כלל דעת האוסרים ואח"כ כ' כתבו התוס' כו' אבל הרא"ש כתב כו' כנ"ל ש"מ דבבעל הוא שחולק הר"י לומר דל"מ שלא בפניו אבל בשליח ב"ד מודה הר"י ז"ל אפילו שלא בפניו הגם שמהר"נ ז"ל [בס"פ כל הגט] ויתר הראשונים מבואר דבעל עדיף טפי לעשות שליח שלא בפניו משליח ראשון שיעשה שליח (ג') [ב'] מ"מ הואיל דבלא"ה חומרות יתירות ננהו טוב לנו שלא להרבות מחלוקת בין תוס' והרי"ף ז"ל וגם פשטות הסוגי' מורה כדברי הרי"ף ז"ל ס"פ כל הגט לכן י"ל דהתוס' ז"ל סוברים דבעל גרע טפי ושליח יכול לעשות שליח אחר אפי' שלא בפניו וא"כ יש לסמוך בדיעבד ומקום עיגון להכשיר גט זה שעשאו שליח ראשון לשני שלא בפניו לפני ב"ד ושלחו ע"י הנכרי היינו הבי דואר. אך עוד לנו דבר גדול שעומד לפנינו דהלא אין שום קיום על החתימות לא של עידי הגט ולא של דייני קיום הגם שהרמ"א ז"ל כתב ס"ס קמ"ב לסמוך על הרשב"ץ ולסמוך במקום עיגון בלא שמכירין החתימות מ"מ הלא פליגי ע"ז הט"ז והובא דבריו בהרבה אחרונים והבית אפרים ז"ל מסכים לאיסור והגם הנ"ב התיר בתשו' מ"מ עיקר טעמו שכ' וז"ל במה"ת חלק אה"ע סי' קל"ו אמנם אומר אני שמדאורייתא עדים החתומים אף שאין מכירין החתימות עדיף מע"א המעיד לפנינו שהרי ע"א אינו מועיל מה"ת לממון וא"כ כיון שהשליח נאמן לקיים ביחידי עדים החתומים על הגט א"כ ק"ו שחתימות דייני הקיום המעידין על חתימת העדים שמהני. שוב ראיתי שבסי' קמ"ב והוא בדפוס ברלין ד' קכ"ז ע"ג הביא הב"י תשו' הרשב"ץ וכתב וז"ל ועדיף טפי גט מקוים שלא נתקיים הקיום מע"א אומר בפ"נ כו' ע"ש והיינו מטעם שכתבתי שהרי ע"א לא מהני מה"ת וקיום שלא נתקיים מהני מה"ת עכ"ל וא"כ הכא בנ"ד שהם אינם מעידים על קיום העדים ורק על מה שהגידו לפניהם בפ"נ וא"כ ממילא י"ל דבכה"ג גם הרשב"ץ מודה דלא מהני דע"כ לא הקילו בע"א באמרו בפ"נ בפי' אך לא שמעידין ע"ז ב"ד שאין מכירין חתימתן הן אמת די"ל דכיון דמעידין בהרשאה שראו גם המה הרשאה מקויימת ולפי רוב הפוסקים הרשאה במקום קיום א"כ הוי כמו שהעידו הב"ד שבפניהם נתקיים והוי שוב מעשה ב"ד דא"צ קיום לשיטת מהרשב"ץ ז"ל. אך הלא ידוע הרבה פוסקים דס"ל דהרשאה לא הוי כקיום [עי' רמ"א סי' קמ"ב ס"א] הגם שזה חומרא יתירה כמבואר הרבה באחרונים מ"מ הואיל שהקולות שע"י עכו"ם ושנעשה שליח שלא בפניו ולסמוך על דברי הרשב"ץ במקום שרבים חולקין בכה"ג יש לנו להחמיר ובפרט מה שנ"ל שלפי הנראה מגט הזה שהדיינים אינם מומחים ונהי דלענין הגט סגי במה שאמרו בפ"נ כאשר בארתי בתשובה אחת [עי' לעיל סי' פ"ט] דיש לסמוך אהרמב"ן ז"ל דלא חיישי אשארי דברים המעכבין בגט זולת שלא לשמה וא"כ מש"ה מהני גם שאינם מומחין וכן הסכים הפנים מאירות ז"ל אך לענין קיום שצריך דוקא ב"ד וידוע דכל ב"ד שאינם בקיאים בטוב הל' עדות אין דנים עפ"י גביית עדות שלהם כמבואר בהל' עדות [סי' כ"ח סכ"א] והני הדיוטים לפי הנראה והנשמע אינם יודעים בהל' עדות ואין לסמוך על גביית עדות שלהם כי אינם ב"ד כלל הגם שלענין בפ"נ ובפ"נ סגי בב"ד כ"ד שהרי השליח מצטרף מ"מ לפי הנראה כאן צריך קיום מדאורייתא לפ"ד הר"א מביאו הש"ך ח"מ באם שטר שנמצא ולא הוציאו אדם מבורר בעי קיום מדאורייתא דלא שייך לא חשידי אינשי לזייף דמי יודע ממעשה זה ולא יודע כלל לעולם מי הוא המזייף ובכה"ג לא שייך חזקה לא חשידי לזייף וצריך קיום מדאורייתא יעו"ש בסי' מ"ו בח"מ [בש"ך סס"ק ט'] ולענין קיום מדאורייתא ודאי ב"ד כי האי לא מקרי ב"ד כלל ולכן קשה מאד לסמוך עליהם בזה הגט ומלבד זה תמוה לי טובא הלא בגט אינו כתוב לא מקום האיש ולא מקום דירתו ולא מולדתו רק יואל נתן בן בנימין מגרש אשתו מאטיל בת פ' והב"ד בהרשאתם ג"כ לא כתבו מי הוא האיש או האשה רק שמם ושם אביהם לחוד והשליח ג"כ לא ידע מי הוא המגרש ומי היא המתגרשת ורק עפ"י אומדנא אנו מכוונין שמסתמא כוונתו לאשה זו שבקהלתנו בודאי לא נוכל להתיר אשה בגט שלא נודע מבעלה רק בשם אביו כי כמה יוסף בן שמעון איכא ומהאדרעסי אין ראי' כי ידוע כמה פעמים טעותין כאלו שבאו אלי מכתבים שונים שנכתבו לאיש אחר והכותב האדרעס טעה ומי שיש לו מוח בקדקדו יבין דאין זה עדות כלל וכ"כ בהדי' ברש"י גיטין (ס"ו א') במשנה מי שהי' מושלך לבור ואמר כל השומע קולו יכתוב גט לאשתו הרי אלו יכתבו ויתנו ופירש"י שם כל השומע קולו ופירש שמו ושם עירו עכ"ל וכ"כ הר"ן ז"ל ואפילו לאותן הסוברים בעגונה דסגי בשמו ושם אביו אבל בגט לא דהתם סגי באומדנא חזקה שזה מת דא"צ בזה עדות גמור רק אומדנא ברורה שזה מת כמ"ש הרמב"ם ז"ל [סוף ה' גירושין] אבל בגיטין דכל ענין הכריתות תולה במגרש לפני עדים והכא אין ידוע כלל מי המגרש בודאי הגט אינו כלום והא שמנהגינו באם בא השליח ומביא לפנינו גט והיום מנהגינו שלא לכתוב כלל שם מקום הדירה ולידה [כמבואר סי' קכ"ח ס"ב] א"כ אמאי מהני באמת כבר הקשו זה ברוב האחרונים ויעוין בג"פ [שם סק"י] אך תורף הדבר משום עיגון הותר דסמכינן דע"מ כרתי והשליח נאמן שהבעל שלחו אבל הכא השליח גופא לא ידע מי הוא משלחו בודאי לא מהני ועיין בתומת ישרים סי' ר"ח שכתב שם וז"ל הרי שכתב שמקום עמידה א"צ מדין הגמרא ולא מקום לידה ג"כ וגם מקום דירה אין עיכוב בכתיבתו כלל וכ"כ בתשו' כלל מ"ה סי' כ"א וז"ל דע שאין חשש בכתיבת שם הנהר ואפילו לא נכתב שם העיר והשליח מביאו ואומר נכתב ונתן לי במקום פ' דלא פסלינן אלא שינה עירו אבל לא נכתב שם עירו ועירה כשר עכ"ל וס"ל לרב ז"ל דכי היכי דשליח נאמן לסלק ערעור הבעל באומר בפ"נ וכו' אף הוא נאמן לסלק ערעור אם יאמר זה הגט מיוסף בן שמעון שני הוא שבמקום אחר עכ"ל הרי דלא מהני רק אם השליח אומר שהוא שליח מבעל אשה זו לאשתו זאת אבל בנ"ד דגם השליח אינו יודע מי הוא המגרש בודאי אינו גט כלל. והנה ראיתי בתוך זה הגט מכתב מהבעל שכתב לאביו וז"ל שלא ירע בעיניך על אשר אני שולח גט פ' לאשתי כי מרוב בקשת אשתי זאת ולא ח"ו מזדון לבי כו' מנאי בנך יואל נתן פאייארליכט עכ"ל מ"מ נ"ל דאין בזה כדאי לומר שזה הגט הוא מבעל האשה הזאת חדא דלא נתקיים חתימתו וגם כי לא העיד שזה הגט הוא שהוא שולח ואם דזה הוי כמו דשכיחי שיירא ולא הוחזקו הרבה מחמירין בזה ובפרט לצרף הקולא דע"י עכו"ם ולא מכירין החתימה דאגרת הבעל בוודאי לא הוי קיום כידוע לכל מבין וא"כ בודאי אסור לנו לסמוך ע"ז הגט ורק משום תק"ע נ"ל דיתננו השליח להאשה ורק שיאמרו לה שאסורה להנשא עדי יבוא משם גב"ע מב"ד שהגט נכתב ונמסר מיואל נתן שהי' דר בבארדיוב וגם האשה דרה שם עמו אז וכתבם זה יקיימו ב"ד אחר וגם יכתבו על המכתב מי הוא השולח כדי שלא יהא צריך קיום רק מדרבנן ואז יש לסמוך על הרשב"ץ ודעמי' [בסס"י קמ"ב הנ"ל] והב"ד שבכאן יעשו סימן מובהק בהגט ויכתבו להתם שיקבלו עדות שם שהגט שנמסר ע"י הב"ד לבארדיוב הי' מר' יואל נתן בן בנימין שהי' דר בבארדיוב ליתן לאשתו מ' פב"פ שהי' דרה אז עמו ושהעדי' לא חתמו על גט אחר כזה מעולם ואם ישלחו גב"ע כזה ועל גב"ע שלהם יהי' קיום מב"ד אחר די בזה בשעת עיגון. ומחמת שלא מעורה השיטות בדיעבד כשר. וגם בשם מאטיל שכתבו באלף כשר בדיעבד דגם אלף משמשת במקום פתח כידוע. ולענין התיבות שאינם כתובים יפה בטופס כשר בדיעבד ואם המה בתורף יתבחנו ע"י קטן כידוע. וכתיבת והרי את מותרת הרי"ש [של והרי] אינה יפה ולפענ"ד שזה מקרי טופס דאת מותרת לחוד נמי סגי ועכ"פ צריך ר' אליעזר זוסמן השליח לקבל הגט בפני ב"ד ואח"כ יוכל לעשות שליח אחר בפני ב"ד לא זולת והי' שלום כדברי ידידו דו"ש יום ד' לך חר"כ לפ"ק סאנץ: