שו״ת דברי חיים – חלק ב – קטע 61

סימן פד

להרב המאה"ג החריף כו' המפורסים ירא ד' מו"ה נחום ראובן נ"י האבד"ק רישא יע"א:

שאלה באיש א' שהיו אורבים אותו לתופסו לקרימינאל מחמת התחברותו עם גנבים ובאת אשתו לפנינו ביום עש"ק לסדר לה ג"פ ממנו וצוה לכתוב ולחתום ג"פ כסדר הנהוג בסה"ג והי' אצל הכתיבה ולא הספיק ליתן הגט לידה עד שבא זאנדאר ולקחו מביתו לתפיסה ויעצתי להאשה שתלך אל האדון הקרימינאל ראטה לבקש ממנו שיתן לי רשות לסדר נתינת הגט מידו לידה בבית הקרימינאל במעמד הקרימינאל ראטה ונעתר לבקשתה והלכתי אני וב' דיינים שלי אתי והסופר והעדים נכנסתי אני בעצמי לפני הקרימינאל ראטה לשאול ממנו רשות והדיינים והסופר נשארו עומדים בחוץ ואז מצאתי את הבעל המגרש שעמד לפראטיקאל לפני האדון הראטה והפסיק האדון את הפראטיקאל ודברתי אודות נתינת הגט מידו לידה והשיב לי המגרש שלא יתן גט וזאת אינני זוכר אם אמר שלא אתן הגט בהא הידיעה או שלא אתן גט או לשון שלא אגרש ושאלתיו הלא מקודם נתרצית והשיב לי היות שיש לו חפצים אצל אשתו ששוים שמנה ר' והלכתי מבית האדון הראטה לחוץ אל הדיינים וגם האשה עמדה בחוץ ואמרתי להם שהוא חפץ שמנה ר' ושלא יגרש באופן אחר והסכימה אשתו ע"ז ליתן לו סכום הנ"ל מחיר החפצים אמרתי להדיינים הלא יש לעיין בדבר אם ליכא חשש ביטול במה שאמר שלא יתן גט והשיבו לי הדיינים להיות שיש קצת שעת הדחק כי מי יודע עד כמה יהי' לו דעקרעט להיות תפוס בקרימינאל ע"כ טוב שנסדר הגט עכ"פ ואח"כ נעיין בדבר ומחמת בהילות השעה שהי' בעש"ק אחר חצות היום וגם שכל הנ"ל הי' בפני האדון הראטה בהקאנצלייא שלו בהקרימינאל לא הי' כ"כ פנאי להתיישב בדבר וענין חשש ביטול הנ"ל לא שמעו רק אנכי לבדי לכן הסכמנו וסדרנו נתינת הגט אחר שנתנה האשה שמנה ריינש הנ"ל להמגרש ועשינו הכל כמבואר בסה"ג בביטול מודעות שנית גם בשעת הנתינה. ע"כ:

תשובה הנה בזה הלשון שאמר הבעל לא אתן הגט אם זה מקרי ביטול הגט הנה מעכ"ת הביא דברי מהר"מ מינץ [סי' י"ז עיי"ש] שכתב דפשוט דהוי ביטול הגט גבי בעל שאמר כן ובאמת י"ל דשם הוי המעשה שהאשה היתה אנוסה להתגרש וכפו אותה בכמה דברים כמו [שהי'] שם המעשה ולכן אמר אם הי' בבעל כה"ג ואמר שלא יתן הגט שהי' ביטול דאנן אמדינן דעתו דדיבורו הוא לבטל הגט ולכן לא יתן פירושו שאינו רוצה בו אבל כאן בנ"ד שכתב הגט מרצונו בלא כפי' ורק אח"כ אמר שלא יתן הגט אין כוונתו רק שעכשיו אינו רוצה ליתן עד שיתרצו ויפייסו במה שרוצה וכאשר גילה סודו שכוונתו שיתנו לו איזה סך מועט ולכאורה ראי' [להיפוך] מהרמב"ם ז"ל פ"ו מהל' גירושין הל' כ"ה שכתב וז"ל מי ששלח גט לאשתו ובא שליח וא"ל לא מצאתי' או לא רצתה ליקח ואמר הבעל ברוך הטוב והמטיב או כיוצא בדברים אלו שמשמען שאין בדעתו לגרשה שהרי שמח בעכוב הגט לא בטל הגט אלא יתן ותהי' מגורשת עד שיאמר לו בפירוש לא תתן לה או יבטל בפירוש עכ"ל אלמא דלא יתנהו הוי ביטול כמו ביטול ממש אך ראיתי בס' קרית ספר להמבי"ט ז"ל שכ' בפ"ו מהל' גירושין וז"ל אעפ"י ששמע מהבעל דברים שמשמען שאין בדעתו לגרשה עד שיאמר בפירוש לא תתן לה שהרי בטל שליחותו או יבטל בפי' עכ"ל אלמא דלא הוי רק ביטול שליחות לא הגט (אך) [וכ"נ] לפי מאי דמבואר במס' ערכין (כ"א ב') וז"ל הש"ס א"ר ששת האי מאן דמסר מודעא אגיטא מודעי' מודעא פשיטא ל"צ דעשאוה ואירצי מ"ד בטולי בטלי' קמ"ל דא"כ ליתני עד שיתן מאי עד שיאמר עד דמבטל לי' למודעי' עכ"ל אלמא דאפילו אומר שאינו רוצה לתת הגט אם אמר רוצה אני מהני ולא אמרינן דבמה שלא רצה ואומר שלא יתן הגט (לא) הוי ביטול ואפילו לרבא דס"ל גילוי דעת בגיטא מילתא מ"מ לא אמרינן שהוא גילוי דעת על הביטול ולא מהני רוצה אני כיון דכבר ביטל הגט א"ו דמסתמא אם לא ביטל בפירוש ולא הוי גילוי דעת על ביטול לא חיישינן כלל לכ"ע על ביטול והנה ראיתי דברי רב אחד שכתב להביא ראי' מהא דאם לא מתי [לא יהא גט] דליהוי ביטול ואין זה דברים כלל מה"ת לומר במגרש על תנאי שמבטל הגט הא אומר בפירוש (שלא) יהי' גט אם (לא) ימות א"כ אמר בפירוש שאינו מבטלו וכן ידעינן הכל שרוצה לגרש ע"ת ומאי שייך כאן ביטול הגט ולפ"ד הט"ז תוך כדי דיבור כד"ד בכה"ג אפילו בגירושין יעוין סי' קמ"א [סקמ"ח] ולכן אין לדבר מזה כלל ולכן לפע"ד אין בזה חשש כלל לביטול. אך י"ל לפי מה דנהגין שלא ליתן מוקדם אפי' עי"ש וגט שעבר זמנו פסול א"כ אם אומר שלא יגרש השתא וזאת ידוע שבאם לא יגרש תיכף יעבור היום ויהא הגט פסול והוי כאומר פסול יהא ומשמעות לשונו כן שעכ"פ היום לא יגרש והוי לכאורה כאומר פסול יהא דהוי גט בטל (להר"ם) [להרמ"ה] ז"ל [מובא בש"ע סי' קמ"א סעיף ס"ד] אך זה אינו דלאו כ"ע דינא גמירי ולא ידע כלל דביום אחרא הוי גט פסול דבאמת לרוב הפוסקים כשר ע"י שליח א"כ הבעל בודאי לא ידע וא"כ לא הוי עכ"פ יותר מגילוי דעת דקיי"ל דלאו מילתא גם יש טעם שני להתיר דהא מפרש שכוונתו הי' שיתנו לו איזה סך כסף אבל לא לביטול הגט וכמבואר בריב"ש ז"ל ומה שהקשה עליו המל"מ [פ"ו מה"ג הכ"א] דלמה נאמן הבעל לפע"ד לק"מ דהא אם ביטל הוי גט פסול ונאמן הבעל דלא חשוד לגרשה בגט פסול וכמ"ש התוס' בשם הירושלמי [עי' בתוס' ריש גיטין סד"ה דאתיוהו ודף כ"ז בתוס' ד"ה מעולם וברא"ש ריש גיטין] ופסקינן כן גבי אבד הגט יעו"ש בב"ש ז"ל [סי' קל"ב סקי"ב] וא"כ למה לא נאמין לי' באמר שכוונתו לא הוה לבטל הגט שלא לגרש בו רק אם יתנו לו עוד איזה סך כסף תו [י"ל דגט] אין יכול לבטל בע"א דדבר שבערוה אין פחות משנים [עיין סי' קמ"א סעיף ס'] ואפילו לפי' התוס' [גיטין דף ל"ג ד"ה רבי] שכתבו דבפני שליח א"צ שנים היינו השליח שידע שביטל לא יתנהו כיון שיודע שהבעל ביטלו אבל אם א"י הדבר רק לבעל ולאיש אחד אין הבעל נאמן שביטלו ומיגו אין שייך [עי' ב"ש סי' קמ"א סקצ"א] דהא באמת לפי דבריו אין רצונו לבטלו ומאי מיגו אית לי' והנה נתקשתי בדברי התוס' הנ"ל דמאי דבר שבערוה הא לא אתחזק כלל היתר וכמ"ש התוס' גופא [שם דף ל"ב ד"ה התם] כ"ז שלא הגיע לידה הוי רק דיבור ולמה לא יהא ע"א נאמן וראיתי שהפ"י ז"ל הרגיש בדבר ואח"ז נתיישבתי דאיירי דניתן לה הגט ואנן קיי"ל דחזקה שלא ביטל כמבואר בש"ע [סי' קמ"א סס"ח] ובכה"פ א"כ כיון שעומדת בחזקת שלא נתבטל הגט ובחזקת פנוי' עומדת שוב הוי דבר שבערוה דאין ע"א נאמן וא"כ בנ"ד לאחר שבא הגט לידה ע"א נאמן וא"ל שהרי העד הוא הרב העיד קודם נתינת הגט שדיבר הבעל שלא יתן מ"מ כיון שלא הוחקר עדותו יפה באיזה לשון אמר והושאר הדבר לחקור בזה וגם לא העיד רק אמר שיש לספק בדיבורו זה הוי כלא נחקרה עדותו שיכול לחזור בו וכאשר כן מבואר בר"ן בתשו' [סי' ל"ד מובא בב"י חו"מ סי' כ"ט] ובהרמב"ם ז"ל [פט"ז מסנהדרין כתב] דלא מהימן העד רק כשהוחזק ע"י יעי"ש ולכן עדיין לא הי' עדותו טרם נתינת הגט ושוב לאחר נתינה הוי דבר שבערוה ובאמת רוב הפוסקים ס"ל דצריך אפילו בפני השליח ב' עדים ולכן לפע"ד אין שום חשש כלל לומר שהוי ביטול ובפרט שכה"פ ואחרונים פסקו שרק לחומרא לחוש לדברי (הרמב"ם) [הרמ"ה] ז"ל כמבואר ביש"ש גיטין ולכן כאן שיש כמה סניפין לומר דלא הוי ביטול כלל בודאי כשר הגט כן נלפע"ד. אך אל יסמוך על דברי זולת בעיון היטב אם דברי נכונים כי כעת לעת זקנתי לא אוכל לעיין בספרי האחרונים וגם מרוב טרדתי יראתי למאד להורות באיסור חמור כזה ורק לאהבת התורה הקדושה לא מנעתי מלהודיע דעתי והי' שלום. ה' בחקתי:

סימן פה

להרב החריף ובקי כו' מו"ה יצחק תאומים מו"צ דק' סנאטין:

שאלה איש ואשה שתיכף אחר הנשואין נפל ביניהם קטטה וגם עשה איזה עבירה כפי הנראה ונמאס בעיני חותנו והערימו עליו לאמר שבא להם מכתב מגדולי הדור שצריך לחטאיו לצום הרבה הוא וזוגתו רק באם יתן גט לאשתו סר עונו ולכן אמרו לו חמיו וחמותו איך אפשר לזוגתך לצום כן וטוב הדבר שתתן גט ותיכף אחר הגט תחזירנה בחופה וקדושין וכן עשה האיש וגירש אשתו סתם כמנהגינו בכל הענינים וכאשר שאלו אותו למה מגרש אשתו ואמר כמוס אתי טעם ואחר הגירושין רצה לחזור לחותנו ולאשתו ולא הניחוהו ליכנס והכוהו הכה ופצוע ולקחו ממנו הכל הכסף נדוניא וכל אשר לו וטלית ותפילין ג"כ לא החזירו לו ורצה רב אחד לפסול הגט:

תשובה דבר זה כבר נמנו וגמרו שהגט כשר כמבואר בתשוב' מ"ב שגדולי הדור שהיו אז הסכימו כן וכן לכאורה ראי' גמורה מהא דאמרינן קדושין (ס"ב ע"ב) האומר לאשתו הרי את מקודשת לי לאחר שאגרשך אינה מקודשת וא"א [דלא הוי גט בכה"ג א"כ] נהי דהוי דשלב"ל מ"מ הא הוי אומדן שלא גרשה רק שתהא מקודשת לו ואם הי' יודע שהקדושין אינם כלום לא הי' מגרשה ושם עדיף מנ"ד דהא עשה מעשה וקדשה קודם הגט והאשה נתרצית שתהי' מקודשת לו ומ"מ אינה מקודשת והגט גט כיון שביטל הכל [וגם] את הקדושין החדשים באומרו וה"א מותרת לכל אדם ואמרינן דהקדושין החדשים לא הי' רק באם תתרצה מחדש אז יחולו הקדושין והוי דשלב"ל ואינה מקודשת והגט גט כיון שביטל הכל באמרו ה"א מותרת וכ"מ בפ"י ז"ל שם וא"כ מכ"ש כאן שלא עשה מעשה רק הטעו אותו ליתן גט והוא עשה כמנהגנו שביטל מקודם כל מה שאמר ועשה לפסול הגט את הכל ביטל בודאי הגט כשר ואין רק קצת ג"ד קיי"ל דלא מהני ג"ד בכ"מ. אך יש לשדות נרגא בגט הזה במה שהטעהו במכתב מגדולי הדור שאין תקנה רק בגט כי הצומות א"א כלל לסובלם ונתן הגט עפ"י הוראת חכם והוראה זו בטעות וא"כ הוי אונס והוי כאנסוהו לגרש דבטל הגט הגם די"ל הו"ל לשאול לאיזה גדול [כמו שאמרו ביבמות דף צ"א וע"ש ברש"י ד"ה לאקרוי'] אזה לא סמכי' כמבואר ביבמות [שם בסוף הסוגי' וע"ל ס"ס כ"ז] ולכן בודאי מחמת חומר א"א אסורה להנשא בלתי שיתן גט אחר. את כ"ז כתבתי סתם כי כעת אינני סומך על דברי להלכה ולפלפול בעלמא אין בכחי כעת כי אפילו להושיט ספר ממקום למקום עלי לטרחא יתירה ולא כתבתי רק להודיע דעתי אך למעשה אל יסמכו עלי רק אחרי ראות עיני כבוד גדולים אשר בדורנו ולכן אפי' פלפולו הנעים לא עיינתי בו כראוי והי' שלום כו'. א' תצוה:

סימן פו

שאלה איש אחד נעלם כמה שנים ופתאום בא מכתב מאתו שהוא במדינת שוועדין ובאם תתרצה אשתו ישלח לה גט אך אין שם ב"ד וא"א לסדר שמה מכמה טעמים אם יש למצוא איזה היתר:

תשובה כבר הסכים בספר רד"ך להקל ומביאו ב"ש [סי' ק"כ סק"ח] והרבה חולקים עליו אך הש"י [בח"א סי' קי"ד קט"ו] והג"פ ז"ל [סי' ק"כ סקכ"ו] נוטים להקל במקום עיגון והנה קשה מאד לעשות נגד הד"מ ז"ל שהניח בצ"ע ולכן נציע הסוגי' ולברר היתר אליבא דכ"ע והנה בהסוגי' אית' במתניתין דאמר לב"ד [גיטין ס"ו ב'] תנן פלוגתת ר"מ ור"י דר"מ מתיר משום דב"ד אלימי למסור מילי ור"י פליג ואמרו בגמ' דשלחו מבי רב לשמואל [אמר לשנים] כתבו [ותנו וכו' ואמרו לסופר וכתב] (ואתם חתמו) [וחתמו הן] מהו ושלח להו תצא והדבר צריך תלמוד ופריך הגמ' מאי מספקא לשמואל הא ס"ל הלכה כר"י ומתרץ דהספק הוא אם כתבו כת"י משמע אבל כתב הגט הוי כאומר אמרו לסופר דכשר ושקלי וטרי הש"ס עד דמסקינן דפליג שמואל ובהאי ס"ל לשמואל דלא כר"י ופליגי בזה הפוסקים דהרי"ף והרא"ש ז"ל וסייעתו ס"ל דאומר אמרו בטל הגט והרמב"ם ז"ל כתב בפ"ב מהל' גירושין הל' וא"ו וז"ל אמר לשנים או שלשה אמרו לסופר ויכתוב גט לאשתי ואמרו לעדים ויחתמו ואמרו לסופר וכתב ולעדים וחתמו או שאמר לשנים אמרו לסופר ויכתוב גט לאשתי ואתם חתומו ה"ז גט פסול ומתיישבין בדבר זה הרבה מפני שהוא קרוב להיות הגט בטל עכ"ל ויש מראשונים דס"ל דאומר אמרו כשר כשמואל ועיין פ"י והנה בממנה פ' ופ' לשליח שיכתבו ויחתמו בגט דעת הרא"ה ז"ל שכשר דכי לא יוכל למנות שליח שלא בפניו וזה לא הוי מילי כלל רק ממנה פ' לשליח והרמב"ן ז"ל כתב דאפילו בממנה שליח שלא בפניו לא מהני בגט דכתיב וכתב לה הבעל לשמה אינו יכול השליח לעמוד במקומו לכתוב לשמה רק אם שומע מפי הבעל [עיין ב"ש סי' ק"כ סק"ח ובראשונים דף הנ"ל] ובאמת לא ידענא מנ"ל זה והאיך כתוב זה בתורה ועיין בלבוש ז"ל שכתב דפסול מגזה"כ ואנחנו לא ידענו היכי מרומז זה בתוה"ק והרא"ה ז"ל הקשה על רבו הרמב"ן ז"ל דלדבריו שאין השליח כותב לשמו א"כ מנ"ל לשמואל מר"י דאין מילי נמסרין לשליח ואפילו בשטר מכר פסול דלמא אינו פוסל ר"י רק בגט אבל בעלמא יוכל למנות שליח דמילי מימסרי לשליח ולשמו א"ל ומנ"ל לשמואל לפסול גבי מתנה כמו בגיטין כמבואר בש"ס פ' כל הגט [כ"ט א'] והר"ן ז"ל [פ' התקבל שם] תירץ דא"א דמילי ממסרי לשליח הוי כשומע מפי הבעל ובעניי לא זכיתי להבין תירוצו דהר"ן ז"ל דהא באמת בעלמא גבי שטר מתנה מהני שליח שלא בפניו ושלוחו כמותו ואפ"ה גבי גט בעינן מילתא יתירה משום דכתיב וכתב לה לשמה ולכן צריך דוקא לשמוע מפי הבעל וכמ"כ י"ל אפילו אי מילי ממסרי לשליח ויוכל לעשות שליח ע"י מילי מ"מ בגט צריך דוקא לשמוע מפי הבעל מגזה"כ ולא מהני מה ששומע מפי שליח הבעל ועיין בתו"ג שעמד בזה ג"כ והנה הפ"י ז"ל שם כתב דסברת הרמב"ן כסברת התוס' דף (כ"ג) [כ"ב ע"ב ד"ה והא] דאפילו א"צ שליחות כלל גבי כתיבה מ"מ אין השליח עושה לשמה אם לא שמע מפי הבעל ובאמת ל"ד הסברות להדדי. התוס' כתבו מחמת שסתם אשה לאו לגירושין עומדת ולכן בשומע שלא מפי הבעל אינו עושה לשמו והרמב"ן ז"ל מדייק איפכא דכיון דצריך השליח לעמוד במקום הבעל וכתיב בתורה וכתב לה א"י להיות עומד במקום הבעל אלמא דהוא אזיל השתא בתר השיטה דבעי שליחות בכתיבה ועיין בבני יעקב כתב כן בהדיא ועיין בב"מ והנה עלה בדעתי לומר דהטעם הוא בזה להרמב"ן ז"ל דהנה התוס' ז"ל כתבו בפ' כל הגט [כ"ד ב' ד"ה לאיזו שארצה] לר"י דאפילו למאן דא"ל ברירה בגט (צריך) לא סמכינן אברירה דכתב לה היינו בבירור ממש והנה לכאורה קשה האיך כותבין כל גיטין ע"י שליח הא אינו ברור דדלמא ביטל הבעל השליחות נהי דכל כמה דלא ידעינן שביטל ל"ח לשמא ביטל [כמ"ש בש"ע סי' קמ"א סעיף ס'] מ"מ לא הוי רק חזקה שלא ביטל אבל לדברי ר"י הנ"ל שצריך בגט דבר [ברור] ממש ומש"ה לא מהני ברירה לכ"ע א"כ בכל גט ניחוש שמא ביטל ובשעת כתיבה ספק שמא יתוודע שביטל ולכן אפילו אם אח"כ נודע שלא נתבטל מ"מ בשעת כתיבה לא הי' בירור ממש ובעניותי הבאתי ראי' לדברי ר"י הנ"ל שבגט צריך מילתא יתירה ולא סמכינן אברירה מדברי ש"ס בגיטין [פ"ו ב'] גבי (ג' ששלחו שלשה גיטין) [ב' ששלחו שני גיטין] שוין דמוקי התו' [דף ד' ע"א ד"ה דקיימא לן] (שם) ששמותיהן מסומנים רק שאין אנחנו יודעים (ופריך) [ומתרץ] הגמ' מי כתיב ונתן לשמה אלמא בכתיבה דכתיב וכתב בכה"ג לא הוי גיטא משום ברירה וקשה למה הלא בכה"ג הוי כמו וכבר בא חכם דכ"ע מודו דיש ברירה כמבואר בעירובין א"ו דבגט דכתיב לה לא מהני רק דבר ברור ביותר עכ"פ קשה כיון שצריך בגט דבר ברור למה כותב השליח שלא בפני הבעל דלמא בטלו וצ"ל דזה הוי כודאי שלא ביטלו והדבר כמו שהוחזק לפנינו דזה הוי כמו ודאי ומלקינן בהתראה בעובר על שבועה ולא אמרי' התראת ספק דלמא יתירנו לו כמבואר בתוס' (כתובות) [גיטין ל"ג ד"ה ואפקעינהו] א"כ ה"נ הוי כמו ודאי אך כ"ז כשעשה שליח בפניו אבל אם נעשה שליח שלא בפניו בודאי קודם שנודע לשליח לא מקרי שליח ודלמא לא יתרצה לשליחתו עיין בב"א [סי' פ'] ותיכף כשנודע לשליח שעשאו לשליח וקיבל שליחותו נתעורר הספק שמא ביטלו וחזקה [שלא נשתנה הדבר מכמות שהי'] אין כאן כי מעולם לא נתחזק לשליח ומש"ה ל"ק קו' הרא"ה הנ"ל דמנ"ל דמילי לא ממסרי לשליח דז"א דאם מילי ממסרי לשליח א"כ שליח ראשון אתחזק בפני הבעל גם השני כמוהו והוי כמו ודאי שלא נתבטל השליחות. כן הי' דעתי לפרש דברי הרמב"ן ז"ל. אך באמת פשט דבריו מורין שאין השליח יכול לעמוד במקום הבעל משמע פשוט שאין השליח נעשה שליח שלא בפניו וזה קשה מנ"ל וגם קו' הרא"ה ז"ל נשאר קיים כנ"ל והנלע"ד הוא כך דהנה נסתבכו האחרונים בסוגי' דנזיר [י"ב דהיכא] דשלח לו לקדש אשה שהי' באותו שעה א"א א"ח לקרוביו דלא מצוי משוי שליח במידי דאיהו לא מצי עביד ובקדושין [כ"ג ב'] אמרי' הואיל ואיתא בתורת גיטין דיכול לקבל גיטו של חבירו מיד רבו של חבירו [ע"כ יכול לעשות שליח לקבל גיטו מיד רבו] ולכאורה סתרי אהדדי וגם בב"ק ק"י] מבואר דאפילו חולה וטמא מקרי איהו לא מצי למיעבד לא מצי משוי שליח וא"כ לפ"ז בחולה שא"י לכתוב לא מצי משוי שליח לכתוב גט ואנן קיי"ל איפכא גבי גט דאפילו אינו יכול לכתוב בשום אופן יכול לגרש ע"י שליח וכבר התעוררו ע"ז רבים ושלמים בס' ברית אברהם לענין חדר"ג בהשלשת הגט וכן הב"מ [סי' קי"ט] נתעורר וכתב סברות כדרכו הטוב ז"ל אך לפע"ד פשוט הדבר דידוע דיש שני מינים בשליחות אם דילפינן מושלח ושלחה ומתרומה ומקדשים וכתב הריב"ש ז"ל דמקדשים נשמע דשלוחו של אדם כמותו אבל מושלח אינו מוכח שהוא כמותו רק דהתורה נתנה רשות לעשות ע"י שליח אבל שיהא כמו המשלח זה לא נשמע ורק מפסוק ושחטו ש"מ שהוא כמותו אך באמת לאחר שכבר למידין ממה הצד שליחות להתיר הוי גילוי מילתא דבכה"ת שוים בין לענין ששא"כ בין סתם שליח יעו"ש בתשו' ריב"ש ז"ל [סי' רכ"ח] והנה לפ"ז לענין מה דילפינן דאדם עושה שליח לא שייך הסברא דכל מה דאיהו לא מצי למיעבד לא מצי משוי שליח דמאין לנו לומר כן נהי דאיהו לא מצי עביד מחמת איזה טעם שיהי' מ"מ שליח מצי משוה אבל לענין ששא"כ בודאי בדבר דאיהו לא מצי למיעבד עכ"פ אין שליח נעשה כמותו דהוא בעצמו אינו יכול לעשותו ואיך יכול להיות כמותו ועכ"פ הבעלים לא הוי כיד השליח כיון דאיהו גופא לא יכול וא"כ לפ"ז שם גבי קרבן אם הוא זקן או חולה שפיר קאמר הגמ' דהא אינו מוכח באם יכול להקריב שהקרבן הוא להמקריב אפילו שלא במשמרתו (הוא) [רק] מפסוק ואיש את קדשיו לו יהי' וא"כ באם הוא אינו בכחו להקריב רק ע"י שליח א"כ משום דשליח הוי כמו הבעלים (לא) יכול להקריב [אבל לענין שיהי' עבודתה ועורה שלו זה לא מהני] דנהי דהוי כבעלים מ"מ אין הקדשים שלו ולא מקרי איש קדשיו ואי דבעלים נעשים כמו השליח בהקרבה זה ליתא דהא הוא גופא אינו בכחו והאיך יכול להיות כמו השליח בדבר שאין בכחו אבל בגט ושארי דברים אפילו אם הבעל חולה ואינו יכול לכתוב מ"מ יוכל לעשות שליח משום ריבוי דושלחה או שהשליח נעשה כמוהו ושאני התם דצריך הקרבן להיות שלו וזה א"א רק מטעם דשלוחו כמותו והוי כמו הבעלים מקריבים וזה א"א בחולה (דהוי כברי) כיון דהוא חולה לא מהני השליח להיות כמותו שיהא כמותו כמו שהוא שוחט דהא אינו מצי למיעבד איהו גופא לא יכול למעבד שליח שיהא ע"י כמותו וז"ב ולכן בכל פעם נעשה שליח אפי' במידי דלא מצי למעבד ורק בדבר דליתא בת כריתות וכיוצא דאינו בכלל המצוה הזו כמבואר בקדושין או דהדבר המעלה לעשותו אינו בגדר לעשותו והוי כדבר שלב"ל כמבואר במרדכי [יבמות פר"ג] וז"ב. והנה הרמב"ן ז"ל [סובר] כסברת התוס' הנ"ל דבגט צריך הכתיבה להיות ע"צ היותר מוברר ולכן נהי דהכתיבה ע"י שליח אך כיון דכתיב וכתב לה צריך שיהא השליח כמוהו ממש אך דא"כ קשה הענין לשמה אם הוא דיבור או מחשבה עכ"פ תלי' בכוונת הבעל אשר כתיב בו וכתב לה ובכה"ג לא שייך שליחות וכמבואר גבי חמץ [בר"ן פ"ק דפסחים מובא בב"י או"ח סי' תל"ד] וגבי האומר הקדיש נכסי אשר הערו הרבה מהראשונים דאינו יכול לעשות שליחות [עי' מהרי"ט סי' קכ"ז ובמח"א ה"ש סי' ז' ובנובי"ת חיו"ד סי' קמ"ז] וא"כ האיך יוכל לעשות שליחות לכתוב גט לשמה הא בזה לא מהני שליחות אך לפ"ד הרב רבו של הרשב"א שמביא בח"ר בחולין [דף י"ב] דהא שגדול עע"ג הוא מטעם שהגדול מכוין הלשמה לא שהקטן מכוין ע"י רק כוונת הגדול מהני להקטן הכותב והנה מבואר בהג"א ריש גיטין דסגי אמירת לשמה בעת שהסופר נתמנה להיות שליח לכתיבה יעו"ש וא"כ לפ"ז בעת שהבעל מוסר שליחותו הוא מכוין (ע"י) שיעשה שליח ע"ז לכתוב לשמה וכוונתו מהני להשליח כיון שהוא בפניו ומש"ה מהני שליחות בכתיבה לשמה וזה כוונת הרמב"ן ז"ל דכתיב וכתב לשמה וצריך דוקא להיות כמותו דבעל והאיך יכול להיות במקומו לכתוב לשמה דע"ז אין שליחות ורק בפניו מהני לו כוונת הבעל ולפע"ד שזה ברור כוונת הרמב"ן ז"ל ומש"ה ל"ק קו' הרא"ה ז"ל הנ"ל דדלמא מילי נמסר לשליח רק הכא הטעם דשלא בפניו אינו נעשה שליח דזה ליתא דאם מילי מימסרי לשליח והוי שליח השני כמו הראשון והוי גם אליו מהני כוונת הבעל כיון דכמות השליח הראשון הוא ודוק ועיין במהרח"ש ז"ל בחלק אה"ע סי' ב' שכ' וז"ל ובהגהת אשר"י בשם א"ז כתב ור"ח פי' שמע שאמר הבעל כתוב גט לאשתי פ' שאני מגרשה וראה שלקח הסופר הקולמוס והמגילה לכתוב בה הגט לשמה ודיו ור' האי פי' שמע חיתוך המגילה והקולמוס לכתוב בה הגט ויכול להיות שכל הלשונות אמת ואיזה מהם שיהי' דיו עכ"ל וכאן תרווייהו איתנהו ששמע שאמר הבעל להם שיכתבו ויחתמו והסופר התחיל להבין שליחות הבעל לכתוב השמות ולקח הקולמוס והדיו והמגילה ואמר הריני הולך לבית לכתוב שא"א לי לכתוב במקום הזה היינו קן קולמוסא דר"ח וה"ל כהוא בבית וסופר בעלי' ותני' אעפ"י שיצא הסופר ונכנס כל היום כולו כשר מ"ד כיון דנפיק לשוקא אינש אחרינא אשכחי' וא"ל קמ"ל הילכך מצי שפיר למימר בפני נכתב שהכוונה בפני נעשית הכתיבה לשם אשה זו בציויו של בעל ואעפ"י שלא ראהו כותב חזקת שליח עושה שליחותו עכ"ל מהרח"ש אלמא דכוונת האיש כוונה. והנה לפי"ז בנ"ד דכותב לו הבעל שממנה אותו לשליח ודאי הכתיבה שכותב לשליח שיכתוב הגט לשמה והשליח מקבל לכתוב הגט לשמה הוי כמו שהבעל מכוין ושפיר דמי הגם אם יסבור כדיעות דפיקח לא מהני [ע"י כתב יד עי' ב"י סי' ק"כ וב"ש הנ"ל] זה בעיקר הגירושין ס"ל דלא מהני כתיבה אבל לענין לשמה מהני אם כותב לו שיכתוב לשמה שהוי כמו הבעל מכוין אז לשמה ולכן ודאי כשר גם להרמב"ן ז"ל דלא פסל הרמב"ן רק בממנה שליח שלא בפניו דלא התחיל כלל השליחות אבל באם הבעל כותב לשליח שיהי' ממונה לכתוב גט לשמה בבוא המכתב לשליח הוי כמו הבעל ממנה אותו עתה בפניו ועיין בבני יעקב שכ' וז"ל........ הרי דכתב הוי כממנה בפניו ואך דלענין גוף הגירושין יש גדולי הראשונים שס"ל שצריך להיות דוקא בפי' או מעשה בגופו כמבואר בב"ש ז"ל [סי' ק"כ סק"ח] אך הקילו רבים בזה כמבואר ובפרט דיש תקנה לזה שיאמר לפני ב"ד או אנשים במקום שהוא אני ממנה פ' לשליח במקומי שיכתוב גט לשמה וכו' ופ' ופ' יהי' עדים ויכתוב בכתב לשליח שממנה אותו לשליח לגרש לשמה כאשר המנה אותו בפה מלא לפני הב"ד או עדים פו"פ ונאמן הוא בזה חדא דלא חיישינן שמקלקל ולשנות מכפי הסידור שיכתבו לו הב"ד שמכאן וגם נאמן כיון שהוא בידו ולכן בודאי מותר באופן זה לכ"ע ליתן גט באופן הנ"ל שהבעל ימנה לשליח ולעדים בפירוש בפה מלא ויכתוב כ"ז לכאן שכן עשה בודאי כשר הדבר במקום עיגון אך אכתי לא פלטינן כיון שאינו ניכר כת"י חיישינן לזיוף אך זה ליתא דהא במקום סכנה כותבים אפילו באין מכירין והגם שרש"י פי' ביבמות (קכ"ב ע"א) וז"ל בשעת הסכנה שאדם מסוכן כגון מי שהי' מושלך לבור ואמר כל השומע קולו יכתוב גט לאשתו כותבין ונותנין וסמכינן עלי' בכל דבריו שאומר אני הוא פב"פ ה"נ כשעת הסכנה דמיא שאם לא תאמין לזה לא תמצא אחר ותשב עגונה עכ"ל והטעם משום שאימות מות עליו לא משקר וכ"כ הלבוש מ"מ הלכה רווחת בישראל ביוצא בקולר שכותבין אפילו אין חרדת מות על הבעל ועיין במהרח"ש ז"ל ולכן נלע"ד לעשות הגט על אופן הנ"ל וכן עשה מעשה הש"י ז"ל והנה הי' לבי נוקפי לעשות מעשה שהרבה מאחרונים אוסרין ועתה בא לידי שו"ת כתר כהונה ובו מבואר [בסי' ע"ו] שכן נעשה מעשה ע"י הגאון החסיד מ"מ מק' קאזניץ זלה"ה והסכים ע"י הגאון בעהמ"ח ס' הפלאה והגאון כתר כהונה ומי יהרהר אחריהם ולכן כן יעשו כאשר כתבתי ובבני יעקב רצה לגמגם על היתר זה משום דבריו שבב"י דבשליח ע"י אחר הוי כאומר אמרו ומש"ה רצה להחמיר בשולח מכתבו ע"י אחר דהוי כאומר להמביא הכתב אמרו לפ' וכו' והנה בכאן לא שייך זה דבי דואר רק מעשה קוף בעלמא אבל הבעל מדבר עם הסופר ועדים וגם הבני יעקב מודה דכשר. אח"ז עיינתי בס' בית אפרים וראיתי שמגמגם לאיסור אך באמת בנ"ד עדיפי יותר שהרי כותב להעדים [אני] ממנה אותך לשליח ושלח הכתב ע"י בי דואר דהוי מעשה קוף. גם מ"ש דאינו דומה אינו מכיר גבי מושלך בבור דנפקע חזקת א"א לא זכיתי להבין דהא גם התם עדיין לא ניתן הגט ורק מצוה לכותבו כן ה"נ מצוה בכתבים לפום מאי דס"ל השתא דכתב הוי כדיבור א"כ הוי ממש כמו מושלך בבור ולכן תמוה מאד למה לן להחמיר כ"כ הא דעת הרבה [פוסקים] דהדבר ספק אפילו באומר אמרו ובממנה שליח נתוסף עוד ספק דלמא מהני אפילו שלא בפניו וגם נתוסף ספק אם כתב מהני הוי כאמירה ובפרט אם אמר כן בפה ממש ואח"כ כתב והוי כבפניו ממש וגם לחשוב דלמא איננו הבעל הא נראה מענינים שכותב לאשתו שהוא בעלה לכן הנלע"ד לסמוך ע"ז במקום עיגון: