שו״ת דברי חיים – חלק ב – קטע 60

סימן פא

להרב כו' מו"ה אליעזר וזוסיא אבד"ק דונאוויץ ברוסיא:

שאלה במותב תלתא כחדא הוינא ואתא לקדמנא ה"ר אשר אנשיל בר' מאיר וה"ר נחמן ב"ר חיים הלוי והעדים העידו בפנינו בתו"ע באליונ"ע. ואמרו בזה"ל אנחנו היינו בבית השכ"מ הנפטר מ' שמואל בר' יושיע והיה בו חולי דעחעוויטשנע וכאשר הכביד עליו חליו והי' מסוכן וצוה לשלוח אחר הרב המסדר ואחר עדים לכתוב ג"פ לאשתו העני' וויטא בת אלימלך בכדי לפוטרה מחליצה כי אמר בזה"ל יש לו אח שהלך לאיש חיל זה שלשים שנה מי יודע אם עודנו חי ובא הרב המסדר ואמר ב"ה רבי שהי' דעתו מיושבת וצוה לכתוב ולחתום ג"פ כד"ת וכתב הסופר את הגט והעדים חתמו ונשתהה כ"ז כערך חצי שעה בשעת כתיבת הגט הלך א' מאתנו לחדר החולה לראות ולבדוק אם דעתו צלולה ונמצא הי' שפוי. אחר שנגמר הגט בכו"ח כד"ת הלך הרב המסדר עם אתנו עדים לחדר ששם החולה האט מען איהם גיפרעגט כדת ווילסטו געבין גט דיין ווייב האט ער גיענפרט יאה האט מען איהם אריין גילייגט דעם גט אין זיין האנד ומחמת שהי' חולה לא היה יכול להחזיק הגט בידו ונפל הגט מידו על המטה וקיבל א' מאתנו הגט מהמטה ונתן עוד הפעם לידו אונ האט שוין אונטר גיהאלטין יד החולה ואשתו של החולה עמדה אצל מרגלותיו אונ האט גיהאלטין ביידי הענד כד"ת בכדי לקבל גיטה האט הרב המסדר גיהייסין זאגין הרי זה גיטך האט ער גיאגט מיט אלשון כבד מחמת אפי' אז ער איז גיזונד גיוועזין איז זיין לשון ג"כ גיוועזין שטימפיק האט הרב המסדר ניט פאר שטאנין וואס ער זאגט האט ער עהם גיהייסין זאגין נאך אמאהל הרי זה גיטך האט ער ווייטער גיזאגט בלשון כבד שטימפיק אזו איז גיוועזין עטליכע מאהל אין מיר האבין אללע פר שטאנין אז ער זאגט הרי זה גיטך אח"ז האט ער זיך פאר הוסט איז שוין גיט גיוועזין קיין דיבור מחמת ער האט ניט גיקאנט אראפ ברכנגין הליחה אונ אזו איז ער גיוועזין דעחעוויטשנע אפילו ניט בעת חליו אז ער פלעגט זיך פאר היסן האט ער אזו גיעך ניט גיקאנט ארויף ברענגין הליחה פלעגט זיך אויס ווייזין וויא בלייבט אויסין. וכעת האט זוג' גיזאגט אז פריר אביסיל איז ג"כ אזו גיוועהן ער איז גבליבען אויסן האב איך עהם גריבן מיט בראנפין האט ער אן גיהויבין צו ריידין האט מען איהם גיריבין מיט י"ש אין זיין האנט האלט מען אונטר מיט הגט כמקודם ונשתהא ערך יו"ד מינוט אח"ז צוה הרב שיאמר ובו תהי' מגורשת והעדים וכל העומדים שם אמרנו לו שיאמר ובו תהי' מגורשת אונ זוג' האט גשריגין וואס קוליסטו מיך פר וואס זאגסטו ניט. האבין מיר עדים קיין דיבור ניט גיהערט רק קול הברה וגלגל בלשונו אונ ניט קיין דיבור רק קול הברה בלא חיתוך אותיות ובשעת מען האט עהם גמיטשעט ער זאל זאגין ובו תהי' מגורשת האט ער אשטיפ גיטאן דיא האנט וואס האט מחזיק גיוועזין זיין האנט איז גבליבן הגט בידי זוגתו היינו מיט דעם שטיפ דיא האנט איז דער גט אריין גיפאלין לידי האשה רק מיר קענין ניט וויסן צו איז דער שטיפ גיוועזין בדעת או לא היינו אם הי' בדרך זריקה או נפילה רק ווייל ער האט אלץ גימאכט מיט דער צונג בשעת ער האט אשטיפ גיטאהן דיא האנט קען זיין אז עס איז גיוועזין בדעת כדי דער גט זאל אריין אין אירע הענט אריין דיא אוגין זענין גיוועזין פר קיסנעט דארך דעם זענין זייא גיוועזין צו גימאכנגן וגם בהיותו בריא זענין זייני אויגין גיווען קיסנעט אונ ער פליעגט געהן על משענתו אח"ז קיבל הרב הגט מידה ואמר לנו מיוועט יעצט בלילה ניט מיט קיינעם צו ריידן לאמיר אפ לייגין על יום מחר וועט מען זעהין צו וועט מען געבין דעם גט צו מיוועט שרייבין איין אנדרן גט והלכנו לביתינו הבוקר אור שבק לן חיים המעשה הי' ד' שבט תרכ"ח. נאום מנחם מענדיל בר' יעקב צבי. נאום צבי דוב בר' משה. נאום יצחק בר' משה. עכ"ל הגב"ע:

תשובה כפי גב"ע הזה האשה אסורה להנשא דהא העדים אומרים שהמגרש הי' עיניו סתומות ולא ראה אותה עומדת נגדו ולמה דחה יד המחזיק ידו א"ו כיון שראה שמדקדקין הרבה עליו בעת יסורין ומצערין אותו נתכעס ודחה את יד המחזיקו כדי שיפול לבטלה כדרך אדם בריא אם מצערין אותו הוא חוזר ומפיל דבר שאוחז אז בידו וכן נמי הכא בכעסו חזר מכל הנתינה והפילו שיפול במקום ב"ד ולא נתכוין כלל שיפול הגט לידה כי הרי לא ראה כלל אותה בידים פתוחות וגם אפילו אם ראה אותה עומדת נגדו בידים פתוחים לקבל מ"מ כיון שהזהירו הרב שיאמר והא"מ והוא לא יכול בודאי לא עלה ע"ד שיהא גט בלא אמירה שנראה שהש"מ אינו ת"ח והוא בדעתו שאם לא יאמר והא"מ אינו גט כלל ולכן אינו מכוין רק להסיר ממנו משא הגט לא לגירושין כלל ולכן בודאי אשה זו אסורה אם המעשה אמת כאשר נעתק כאן ולא רציתי לכתוב פלפול שלא יבא איזה מכשול ח"ו והי' שלום ואין רצוני לדבר עוד מזה:

עוד על שאלה הנ"ל מכתבו הגיעני והנני להודיע שהגט הזה שהמגרש הי' שכ"מ ובלא ראות עיניו ותמך אחד ידיו להשיטו לאשה ליתן לה ובתוך כך דחה המגרש את יד התומכו ונפל הגט מידו ממילא בלא זריקה והשכ"מ לא ראה כלל שהגט הוא ביד האשה בודאי אין זו נתינה כלל כי הבעל לא נתן לה הגט ולא זרק ורק ממילא נפל ליד האשה והבעל לא ראה כלל בודאי אין זה ונתן ואפילו ריח גט אין בו ובפרט אפילו בנתינה ורק שהיא גרועה כמו עריק חרצי' בלא אמירה [גיטין דע"ח ע"א] ל"מ אפי' עוסקים [באותו ענין] יעוין בר"ן [שם] ובב"ש קל"ח ולכן מסולק ממני פליאת הכותב ולכן האשה שנשאת באיסור תצא והולד ספק ממזר כן נלע"ד ומחמת שאין כחי כעת לעת זקנה לכן מסרתי דברי לחתני הג' מ' מאטלי נ"י מהארנאסטאפעלי והוא ירעיש המדינה להוציא הזקוקה ליבם מאיש אחר. פ' תצא תרכ"ח:

עוד בענין זה

לידידי חתני הרה"ג החריף כ"ק חו"פ בש"ק מ"ה מאטלי ג"י:

בא אלי שאלה מק' דינאוויץ אשר שכ"מ אחד רצה לגרש אשתו וכתבו גט ונתנו ביד הש"מ לתתו לאשתו אך נפל הגט מידו כי לא הי' בכחו להחזיקו ולכן תמך אחר ידו ולהושיעו לתת הגט לאשתו ובמשך שעות ההושטה דחף השכ"מ את יד התומכו ונפל הגט מיד השכ"מ ואירע מילתא שנפל ע"י האשה שהיתה פתוחה אבל הבעל לא ראה את ידה וגם לא נתן ולא זרק רק שנפל מידו לידה בלא נתכוין והוריתי לאיסור והנה בשבוע זו בא לידי מכתב מרב אחד בדברים אשר לא יכונו לדבר לבר בי רב ולכן כתבתי לו שיחזור מהוראתו כי הגט הזה לא פסל [אפי'] לכהונה ומחמת כי פן ואולי ימאן לקבל האמת ויעמוד בהמכשלה ימחול כ"ת להרעיש עליו העולם ואלי לא יבא דבר מזה כי אתה ידעת תשות כחי והי' שלום:

סימן פב

ב"ה חצי אלול שנת ברכות לפ"ק פה ק' שפאלע במדינת רוסיא שנה יוצאת ושנה נכנסת שנה טובה ומבורכת:

אשא עיני אל ההורים ומורים. אשר מעולם הם אנשי השם המה הגבורים להתיר פה אשת נעורים. תורף המעשה הנה ביום ה' לסדר ויקהל פקודי כ"ה לחדש אדר העבר. באת לפני אשה מכפר מאטסוב הסמוך לפה וצעקה עלי במר נפשה איך שבעלה חלש זה זמן כמה בחולי הציחאטקע ר"ל. ומורא בלבבה אולי ימות ותזקק ליבום והיבם אפשר שידרוש דמים יותר מכחה ובעלה מרוצה עתה לתת לה ג"פ ע"כ בקשה האשה מאתי שאסע לכפר הנ"ל להשיג לה ג"פ מבעלה הנ"ל.. והנה שם הכפר והנהרות אין ידועים בבירור לכותבם בגט ונסעתי לכפר מאטסוב הנ"ל עם סופר ושני עדי הגט ושני עידי הרשאה ועם השמש שאצלי והנה בבואינו לשם ראינו שהבעל שפוי בדעתו כאחד האדם הבריאים והוא יושב בשענק ובאו ערלים ועשה עמהם חשבון מהמגיע מאתם בעד י"ש ועכבנו בשם לערך שעות שתים וראה ראינו שהוא בדעתו צלולה כאחד האדם אך יש לו השיעול והציחאטקע ר"ל וכאשר ידוע לכל החולאת הלזו ר"ל שהם שפוים בדעתם עד שעת מיתת' ר"ל ולפי ראות עינינו לא עלה בלבינו לחשוש לטירוף דעת ח"ו אפי' אחר זמן כמה ועשיתי בשם סדר הגט דנחפז ללכת היינו שהבעל המגרש ייחד מקודם העידי הרשאה לשמוע מינוי שליחותו ואח"כ מינה את הסופר לשליח נתינה וא"ל בזה"ל אני מצוה אותך שתכתוב גט לשמי ולשמה כו' מא' ועד מאה עד שיוכשר א' לדעת הרב המסדר כו' ואני נותן לך רשות שתכתוב את הגט באיזה מקום שתרצה כו' והשליח להולכה מינה הבעל את אחי המתגרשת לפני עידי הרשאה עפ"י סה"ג והשבעתי את הבעל לבל יבטל את הגט ולא את השליחות ולאשר שפנה היום נסעתי לביתי פה שפאלא עם כל האנשים שהיו אתי זולת השמש הנזכר הושבתי והנחתיו בשם ובדעתי הי' לכתוב את הגט ביום וי"ו בבקר השכם ולהשמש צויתי שישב אצל המגרש וידבר עמו ובפרט ליום המחרת בעת כתיבת ונתינת הגט שישגיח עליו בעינא פקיחא והנה לסוף לא באת האשה חומ"י לפה וביום וי"ו מעט על היום באת האשה עם אחי' הנזכר ושאלתי אותה מדוע לא נסעו תומ"י לפה כאזהרתי אליהם ומענה בפיהם שהיו עייפים ושכבו לנוח מעט על שעות שתים והמתגרשת שכבה לישן על התנור ואמה שכבה על הליזאנקע שאצל התנור ובעלה החולה שכב על המטה שבבית הגם שהוא בחדר אחד עכ"ז שכב אצל החולה אחי המתגרשת הוא השליח הנ"ל וסמוך להחולה שכב השמש שלי שהנחתיו בשם והנה בבא האשה לפה התחיל הסופר לכתוב את הגט והעדים חתמו א"ע כדת ואח"כ מסר הסופר את הגט ליד השליח להולכה כו' והשליח מסר הגט ליד האשה לפני הע"ח כו' והנה הגם שבעת שהייתי בכפר הנ"ל אצל החולה לא עלה בלבי לחשוש לטירוף דעת אפי' לזמן כמה וכמבואר לעיל עכ"ז הנחתי בשם את השמש שלי עם מורה שעות והזהרתיו בתוקף אזהרתי הכל כמבואר ובפרט על זמן כתיבת הגט ונתינתו הזהרתיו שישגיח ויפקח עליו בטוב ואחר שקבלה האשה את הגט מיד השליח להולכה נסעה בחזרה להכפר ושלחה את השמש הנ"ל לפה בחזרה ביום א' אחר ש"ק ומענה בפי השמש שהוא בדעתו צלולה כמאז כן עתה כאחד האדם הבריאים ויחי' עוד זמן כמה והי' שפוי בדעתו גם בעת הכתיבה ונתינה כו' והחולה הנ"ל ביקש מאתי איך שצרכיו מרובים למען רפואתו לבשל תבשיליו ושאר צרכיו להתיר לו אחר הגירושין שתשב עמו המתגרשת ותשרת אותו ותבשל תבשילו כמקדם והתרתי לו שתהי' עמו בבית אחד ותשרת אותו לכל צרכיו למען רפואתו כמקודם אך שיהי' שומר ביניהם בכל עת ולבל תתיחד עמו בשום פעם ומסתמא כן הי' עד ב' שבועות חיים לנו ולכל ישראל שבק כן הוא תורף המעשה:

תשובה להרב המאה"ג כו' מו"ה יצחק יעקב נ"י אבד"ק שפאלא.

קבלתי מכתבו והנה לולי מליצת קדוש ד' נזר דורנו הקדוש מהר"א נ"י לא הייתי משיב כלל כי אין כחי כמאז ומוטרד גדול בענינים הכרחים אך לאהבת הצדיק נתתי אל לבי והנה אני רואה אחד משני אלה בהמערער או שהוא אינו בקי בה"ג או שמחמת קנאת איש כתב מה שכתב מ"ש לערער שיש רק אחד לבדקו תמוה לי מאד דאפילו לדברי פר"ח [סי' קכ"א ס"ק יו"ד וס"ק י"ז] מי אמר לו שאין ע"א נאמן בחששא קלה זו שמא נטרפה דעתו ופשטות כל הפוסקים דבדיעבד כשר בלא בדיקה והפר"ת גופא כתב בלשון אפשר ובודאי לשיטת רוב הפוסקים להעמיד האיש על חזקתו שראהו שהי' בדעת מיושב נאמן ע"א וא"ל שהוא נגד חזקת א"א דהא חזקת א"א כבר בטל שהרי נתן לה גט כבר ורק החשש שמא לא הי' בדעתו ונבטל הצווי ראשונה ע"ז העמידו על חזקתו יעוין בט"ז [ס"ס מ"ח] לענין וושט ובראש אפרים [בכללי חזקה] ובפלתי [סי' נו"ן] ואפי' להמחמירין שם אבל על הבדיקה שהוא לחומרא וספק בעלמא כ"ע מודים דאפילו לכתחלה סומכין על ע"א. ב' מה שלא כתב שהצווי הי' במקום אחר היטב [עשה] מעכ"ת שהרי צוה לכתוב באיזה מקום שירצה המסדר או הסופר א"כ שוב אינו מחזי כשקרא ובפרט דבמקום עיגון הפר"ח בעצמו מיקל ועיין בגט מקושר ואשר לא כתב מקום עמידת האיש תמה אני עליו והלא כן נוהגין כל ישראל לכתוב בלא סימן ובלא מקום עמידת איש ואשה כגון בבע"מ או בשולח גט למקום אחר ולפע"ד שזה המערער לא ראה גיטין הרבה לפי מנהגינו ומה שחש ליחוד תמה אני כיון שהי' כמה אנשים בחדר ושכבו אנשים אצלו איך שייך לחוש הא זה לא הוי יחוד כלל כדמשמע באה"ע. ומה שהקשה למה התיר להתייחד הלא בהדי' מבואר באה"ע ה"ג קרוב לסופו [סי' קמ"ח ס"ב] שמותר להתייחד ע"י שומר. ומה שהקשה שתלה הכתיבה בדעת הרב המסדר אתפלא מה קשה לו אי משום ברירה הא בכה"ג דלא תלה רק אם ירצה פ' בכה"ג הכשירו הגאונים שלפנינו והרבה האריך מהרש"ל לפסוק כן להלכה ובפרט באיזה מקום [שירצה המסדר] שהרי כבר בא חכם ובשעת כתיבה נתברר המקום ורצון המסדר וגם להש"מ נודע הדבר ששם כותבין הגט והוי כבא חכם [עירובין ל"ו ב'] ובפרט דבאיזה מקום יכתוב לא שייך כלל ברירה וכמו בנותן גט לשליח ואומר באיזה מקום שתמצאה ודו"ק וגם הא הכתיבה הוי בבירור ופשיטות ורק באיזה מקום תלוי בדעת המסדר ומאי שייך כאן ברירה כ"ז כתבתי להלכה והגם שמנהגי כעת מחמת כי לעת זקנתי וחולשת כחי אני מונע מלפסוק שאלה לדינא אך זה דבר פשוט שמותר להורות בפני רבו כביעתא בכותחא ובפרט שכבר הורו גאונים להתירה בלא חליצה ולדעתי שהמערער גופא יחזור מדבריו כדי שלא יכוה בח' דר"ת ז"ל [המובא בסי' קנ"ד סכ"ב]:

ובנידון העופות נ"ל דאותם שבמדינתנו ראיתי שהובאו לפני עופות כאזמיר שאוכלים שם מכבר עפ"י מסורה ואותן שבמדינתנו הם הם כאותם ממש וידוע לנו שהובאו משם ע"י השרים שבגלילותינו ולכן לא מחיתי בהמתירים אבל הגידו לי שבמדינת רוסיא מצויים עופות אחרים אין דומין לאלו כלל ואלו ע"ט המה כהנראה ולחשש חילוף ראוי להחמיר והי' שלום כו':

סימן פג

לידידי מחו' הרב המאה"ג החריף ובקי המושלם כש"ת מו"ה בערש פרעגר ג"י.

[א"ה לפי הנראה דהשאלה הי' באחד שנשלח אל ארץ גזירה ורצה לגרש אשתו בתנאי אם לא יבא וחשו שמא יבטל הגט קודם חלות התנאי]:

הגיעני מכתבו וידוע לכ"ת גודל טרדותי וחומר הנושא וקוצר המשיג ויראתי מאד להורות בזה כידוע מאמר חז"ל [קידושין ד"ו] כל שאינו בקי בטיב גו"ק לא יהא לו עסק עמהם ואפילו לא ידע הא (דר"ש) [דר"ה א"ש] ובעוה"ר הרבה דברים בגו"ק הנעלמים ממנו ואנה אשא את לבבי להורות אולם אמרתי להציע לפניו דעתי בזה והוא וכל דייני עירו יעיינו היטב ואם תסכימו לדברי הרי טוב וד' הטוב עמנו בדבר אמת. הנה מה שחשש כ"ת לסברת בעה"ע ז"ל [המובא ברמ"א רס"י קמ"ג] דס"ל דיכול לבטל הגט אפילו בתנאי ע"מ וכתב מעכ"ת לומר דלשיטתו ע"כ דס"ל דכיון דעדיין חלות הגט תלוי בהתנאי לא נגמר מעשה הגט כלל מעכשיו ולכך יכול לבטלו ממילא] דס"ל דבעי במעכשיו תנאי כפול [וכדעת הי"ח בסי' ל"ח ס"ג] כיון דלדידי' [התנאי לבטל המעשה קאתי דע"י התנאי אין חלות להמעשה תיכף וזולת התנאי תיכף] המעשה קיים ושוב לא יוכל דיבור (לבטל) ע"ת [לבטל] מעשה רק ע"י תנאי כפול עי' ב"ש סי' ל"ח סק"ד ולכך רצה השואל לחדש ליתן גט בע"מ בלא תנאי כפול ואז גם לדעת בעה"ט אין חשש דממילא לדידי' התנאי בטיל ומעשה קיים] ובאמת לשון בה"ע בפירוש שכתב דהמעשה מתחיל מלמפרע רק שבידו לקיים המעשה כמ"כ יוכל לחזור יעו"ש בלשונו שמביאו חי' הרשב"א ז"ל גיטין [דף ע"ו] ומבואר שם בהדיא דטעם של בה"ע כיון שבידו לקיים המעשה כמו [כן] בידו לחזור כיון שעדיין איננו כריתות גמור ולכן גם מ"ש מעכ"ת לכלול בתנאי שלא לבטל אינו דכ"ז לא מהני כיון שבידו לקיים התנאי יוכל גם בדבורו לחזור יעוין ברשב"א ויבין דדברי מעכ"ת קשים להעמיד בכוונת בעה"ע ויש יותר ריעותא באם יאמרו לו בלא כפילת התנאי כיון דתיקון שלנו הוא לומר מסידור הנסדר לנו ודעת הבעל ג"כ לזה ואם נטעה אותו בנוסח אחר הגט בטל בכל ענין משום שכל המגרש אדעת הסדר שנסדר ויעוין בש"ג ב"ב פ' הספינה שכתב דהמשנה מכפי מנהגי מקום הבעל אינו גט כלל וכ"כ כיוצא בזה הפ"י ז"ל בגיטין דף פ' יעו"ש. אולם מה שלע"ד נראה לעשות בדרך זה לסדר גט אחד ע"ת שאם לא יבא לשנה או לשתים (בתנאי כדין) [יהיה גט] ואח"כ יקדשה מחדש אם יקיים התנאי ולא יבוא שיהא הגט גט תהא מקודשת מעכשיו ולאחר שתי שנים אם יבא [ליום אשר יגבילו] וכדומה ואחר הקדושין יכתוב גט שני ורק יתנה אם יהי' בקדושין ממש לא יהי' ט ואם לא יהא ממש בקדושין יהא הגט סתמא וא"כ אם לא יבטל הגט הראשון ולא יבא [אף ליום המוגבל בתנאי הקדושין] ממילא גט הראשון גט והקידושין לא חלין כיון שלא בא ואם יבא יהא הגט בטל ובזה אנו חפצים ואם אולי יבטל הגט שאפילו אם לא יבוא לא יהא גט ולדעת בה"ע ז"ל יכול לבטל מ"מ א"כ שוב בטלו הקדושין ממילא דהמקדש אשתו אינו כלום וא"כ יהא גט השני גט ואם נפשך לומר שיבטל התנאי השני ג"כ ויאמר שיהא הגט בטל] גם אם לא יהי' ממש בקידושין ז"א דממ"נ אין בידו ובכה"ג גם בה"ע מודה דלא יוכל לבטל והוא לא בידו בשום אופן לבטל ואינו בידו כלל [לקיים התנאים שלא יחולו הגיטין] דאם יבטל גט הראשון ממילא נצב האחרון ואם יבטל האחרון ולומר דבידו לקיים התנאי היינו שלא יבא בזמן המוגבל רק שני ימים לאחריו אז הגט הראשון חל והקדושין חלין וגט השני בטל מכח התנאי [עכ"פ מגורשת מכח גט הראשון ואם יבטל (הקדושין) [הראשון] מחנות שיבא בזמן הראוי א"כ גט השני חל וכיון שאין בידו בשעת גט האחרון לבטל את שני הגיטין [ע"י תנאו] ממילא לא מקרי בידו וגם הבעה"ע ז"ל מודה דלא יוכל לבטל את הגט האחרון ואין לחוש דיבטל בין גט הראשון לאחרון את הראשון דזה ליתא הרי (נוכל ליתן לו) [נותן לה] ע"ת דאם יהי' ממש בקדושין וכנ"ל שיקדש לפנינו וא"כ אם ביטל גט הראשון הקדושין נבטלים כנ"ל דהרי היא אשתו וא"כ שוב הגט השני חל לחלוטים דהוי תנאי שלעבר דלכ"ע אין יכול לבטל זה דרך הנכון בעיני אם יסכימו הבד"צ. וגם הבעל לא ירא פן גם בביאתו תהתל בו [דהיינו אם יבא בתוך שתי שנים דאין הגט הראשון גט ואין הקידושין חלים ויהי' הגט השני גט] דהרי יכול לאחר ביאתו מזמן הקצוב לגירושין ולבוא [לזמן הקצוב מתנאי הקדושין] לקיים הקדושין והגט השני יהי' בטל דכן התנה אם יתקיימו הקדושין דהגט השני יהי' בטל ולפע"ד זה נכון. ודין ברירה לא שייך כאן דבעת נתינת גט הראשון אינו [רק] גט אחד ע"ת דלא שייך ברירה בתנאי כהאי כמבואר בתוס' [גיטין פ' כ"ה] והשני הוא גט מוחלט ובאם יקיימו הקדושין לא יהא גט וגם זה לא שייך בברירה דיוכל לקיים גט הראשון שלא יבא בזמן המוגבל וגם גט השני יוכל לבטל או לקיים ובכה"ג יש ברירה כמבואר ביש"ש ובפ"י בדיני ברירה כנלע"ד אם יסכים מעכ"ת בזה דברי מחו' ידידו דבש"ת בלונ"ח: