שו״ת דברי חיים – חלק ב – קטע 59

סימן עה

שאלה באחד שהי' במרה שחורה ודיבר מעט ולא נהג כדרך אנשים ולפעמים הי' מדבר חוץ לשיטה אבל שגעון לא נראה ממנו ואשתו לא מיתדר עמו מפני זה ובדקוהו הב"ד וראו דעתו מכוונת על הן ועל לאו כמבואר הבדיקה לגבי נשתתק וסידר גט לאשתו ע"י שליח ושהה השליח כמו ג' ימים עדי מסרו להאשה ובשעת נתינת השליח לא נבדק אם הוא פיקח ונסתפק השואל אם צריך בדיקה. ב' אם לא הי' פיקח בשעת נתינה מה דינו. ג' בספק מה דינו של גט זה:

תשובה הנה לפ"ד הרשב"א בתשו' הובא בב"י רס"י קכ"א וז"ל נשאל הרשב"א הא דא"ר עתים חלים עתים שוטה כשהוא חלים ה"ה כפיקח לכל דבריו קי"ל כותי' ואם גירש בשעה שהוא חלים גיטו גט או לא קי"ל כותי' ואין גיטו גט עד שישתפה ואיסתפקא לי' הא משום דמשמע בירושלמי דר"י דאמר גבי אחזו קורדיקיס לכשישתפה פליג עלי'. תשובה איברא מסתברא דעתים חלים ועתים שוטה בשעה שהוא חלים ה"ה כפקח לכ"ד ור"י לא פליג וכדבעי' למכתב ואפי' למה דס"ל דפליגי א"א הא קי"ל כרבה דבתרא הוא וכן פסק הרמב"ם בפ"ב מה"מ וכן פסק רבינו ובודאי דהכין הלכתא מהאי דבר שטיא דפ"ב דכתובות דף כ' ומסתברא דאפי' חלים בעלמא שאינו שפוי לגמרי ה"ה כפקח כסתמא דמלתא דקא אמרי כשהוא חלים ה"ה כפקח לכ"ד לא בבדיקה כנשתתק אלא שהוא חלים שהוא מדבר בעניניו ואינו קורע בגדיו ואינו לן בביה"ק ואינו יוצא בלילה ואינו מאבד מה שנותני' לו שהם סימני שוטה כדאי' בירושלמי דגיטין ובתרומות ואע"ג שהוא תשיש ועדיין סי' חליו ניכרין בגופו שלא נתרפא לגמרי אלא כאדם המתחזק מחליו אפ"ה בשעת חלימתו ה"ה כפיקח לשעתו עכ"ל ועיין במ"ש סי' א' וגם במה שאכתוב בסי' זה עכ"ל א"כ זה כפיקח לכל דבר כיון שאין בו א' מסימנים המבוארים בחגיגה והנה באמת לדעת הרמב"ם ז"ל [פ"ט מה' עדות ה"ט] לא צריך הסימנים רק בא' מדברי שטות שעושה שנראה שהוא בלא דעת כשוטה יחשב ובעניי הבאתי ראי' לדבריו מהש"ס גיטין [דף ס"ח ע"ב] גבי שלמה המע"ה דאמרו סנהדרין מכדי שוטה בחדא מילתא לא סריך ופירש"י ז"ל וז"ל אינו נבדק לומר דבר אחד של שטות כל הימים שזה אמר הייתי מלך וא"א דבר שטות אחרת עכ"ל. והנה בשלמה המע"ה לא הי' בו א' מסימני חגיגה ח"ו ואעפי"כ אמרו הסנהדרין דשוטה לאו בחדא מילתא סריך ורק אי הוי שוטה בדבר אחד הוי שוטה בכל מילי ומש"ה הוכיחו דזה אינו שוטה וא"כ הרי דשוטה בדבר אחד הוי שוטה לכל הדברים אפילו אין בו אחד מאלו דחגיגה ולפיכך פסק הרמב"ם ז"ל כשיטה פשוטה בש"ס כאשר הודיע דרכו בתשו' דפוסק כפשיטת הש"ס האמורה במקום אחד אך הרשב"א צ"ל דס"ל דרק מסברא אמרו הסנהדרין אך לא לדינא אך תימה דנהי דאמרו כך רק לסברא למה נקל בגיטין אלמה לא נימא דשוטה לאו בחדא מילתא סריך ואי חזינן באחד דהוא שוטה בד"א דלמא הוא שוטה גם בגט וצ"ע. עכ"פ הנך גדולי הראשונים הרשב"א ודעימי' ס"ל דלא הוי שוטה רק בא' מג' דברים המבוארים בחגיגה וכן נראה שנוהגים להקל בזה בגיטין וכאשר ראיתי ממורי הגאון בעהמ"ח ים התלמוד שהיקל לסדר גט לאיש כזה ונסדר הגט עפ"י צוויו ולפי הנראה שהב"ד הזה שסדרו גט לאיש הלזה הקילו בזה אך הצריכו בדיקה ובאמת בתשו' רשב"א שהובא בב"י ז"ל מבואר דא"צ בדיקה והנה א"כ לפ"ז לא הי' צריך המגרש כלל בדיקה לפי דעת מסדרי הגט הזה ולא חיישינן כלל לנשתגע וכמבואר בהדי' ברשב"א ז"ל. ובספק השני אם צריך להיות בדעת בשעת נתינה נראה מהראשונים שצריך להיות בדעת עד שעת נתינה ואם מסופקים אנו אם הי' בישוב דעת בשעת נתינה הוי ספק כן הדבר מבואר פשוט בעיני כל אחרונים. סוף דבר בנ"ד כיון דהכשירו ב"ד לשלוח גט לאשתו מסתמא ראוהו שהוא פקח לכל דבר א"כ בודאי לא ניחוש שמא נשתטה אח"כ ולא יזכר ויפקד כלל בדבר זה בשום אחד מגדולי אחרונים שלפנינו ואולי מאיזה טועה מובא באיזה ספרים מבוהלים החדשים ולענין ס"ס בא"א הרבה פלפלו חכמי ספרד והפ"י ז"ל [בקו"א לכתובות אות מ"ו] אבל בנ"ד נראה שאין חשש כלל לחוש שנשתטה. ובענין שחתמה שינדל בספר דברי חיים [בשער הנקודות בניקוד פתח חריף ובניקוד ציר"י ועיין לקמן בתשו' קט"ז וקי"ח] מבואר להכשיר גם אם הרשאה סותר הגט בכתי' השם הרשאה לבד פסולה כמבואר בסה"ש גבי זנביל בבית יע"ש בשם ת"ה וכ"מ ברמ"א סי' (קס"ב) [קמ"א סכ"ד] ובשם גדלי' שפיר לכתוב גדלי' בלא ואו דעכ"פ לא גרע מכינוי ובפרט במדינתינו שקורין צום גדלי' בלא ואו:

סימן עו להרבנים הגדולים כו' האבד"ק חמעלניק והאבד"ק סטאשוכ:

מכתבם הגיעני והנה פניתי מכל צד לעיין בזה והנה ראיתי שדברי הראשונים מה שכתבתי לכם להתיר המה נכונים וכן מצאתי תשובה אחת כתובה אצלי מכבר בענין זה להתיר ושמעתי שהסכימו עמי אז גדולי הדור להתיר והנה עתה דקדקתי בדברי הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ט מה"ע וז"ל הל' ט' השוטה פסול לעדות מה"ת לפי שאינו בן מצות ולא שוטה שהוא מהלך ערום ומשבר כלים וזורק אבנים בלבד אלא כל מי שנטרפה דעתו ונמצאת דעתו משובשת תמיד בדבר מן הדברים אעפ"י שהוא מדבר ושואל כענין בשאר דברים ה"ז פסול ובכלל שוטים יחשב כו' הפתאים ביותר שאין מכירין דברים שסותרים זא"ז ולא יבינו עניני הדבר כדרך שמבינין שארי ע"ה וכן המבוהלים והנחפזים בדעתם והמשתגעים ביותר הרי אלו בכלל השוטים ודבר זה לפי מה שיראה הדיין שא"א לכוין הדעת בכתב עכ"ל אלמא שיש ג' מינים בשוטה אחד מי שמעקש דרך שטות ודעתו מטורפת בדבר מן הדברים זה הוא עיקר אשר שוטה יחשב שנית הפתאים אשר אינם מבינים דברים הסותרים והיינו שנולדו כן מבטן כמ"ש התב"ש [סי' א' סקנ"א] השלישי המשתגעים ביותר ולכאורה למה לי שישתגע ביותר ואם הוא משוגע סתם נמי כשיטה הוא ונלע"ד דאין פירוש בלה"ק שוטה רק בעל מחשבות ומשועמם ולכן אם אינו ביותר כפיקח יחשב דסתם בעלי מחשבות כשרים כמפורש בש"ס [חגיגה ד' ג' ב'] הנ"ל ובע"מ לדעתי היינו שמעורב במחשבות שונות ודמיונות ולאיש כזה מאד שכיח שידמה שהוא גדול הדור ובשביל זה לא נדיננו כשוטה ולכן לדעתי ראוי להתיר לאשה זו אך מחמת שכ"כ הרמב"ם ז"ל [פ"ט מעדות ה"י] דדבר זה לא ניתן בכתב רק לפי ראות עין ולכן לא אוכל להחליט להתיר עפ"י כתב אך הצעתי לפניכם דבר מה שיש לדבר בזה ואתם תבינו הדבר לאמתו ובב"א סי' פ"ט באה"ע מאריך בזה אך לברר האמת אין מקום לפלפל רק דדבר זה הוא פלוגתת הר"א במרדכי ומובא במהרי"ק [שורש י"ט] והמעיין היטב במהרי"ו יראה דס"ל ג"כ להתיר וכן הרבה אחרונים פסקו כן ולהרמב"ם ז"ל הוא רק ספק ולכן תוכלו לסמוך על הבנתכם ואל תשמטו יותר רק תגמרו הדבר לפי האמת ותו"ג סי' [קכ"א סק"ב] מסכים למהרי"ט להכשיר בגט לכ"ע ולכן נכון יותר להתיר וד' עמהם לנחותם בדרך האמת והשלום כנפש דבש"ת:

סימן עז

להבד"צ הרבנים הגדולים וכו' דק' דינאב וק' בלאזוב יע"א:

שאלה באיש א' שהי' משוגע איזה זמן וסר ממנו השגעון לגמרי ונתרפא ובדקוהו בבדיקות וחקירות הרבה והי' שפוי בדעתו והשיב כהוגן על כל דבר בישוב הדעת כא' הבריאים וגירש את אשתו ועודנו בדיעה מיושבת רק שאיננו בבריאות השלימות בעצבות ומרה שחורה ר"ל ונסתפקתם אם הגט כשר:

תשובה לא ידעתי מה הספק אצליכם בודאי אם הוא בדיעה שלימה ולא נראו בו סימני שוטה אף שאינו בריא בגופו הגט כשר כמבואר בתשו' הרשב"א מובא בב"י אה"ע סי' קכ"א וז"ל ומסתברא דאפי' חלים בעלמא שאינו שפוי לגמרי ה"ה כפיקח כסתמא דמילתא דקא אמרי כשהוא חלים ה"ה כפקח לכ"ד לא בבדיקה כנשתתק אלא שהוא חלים שהוא מדבר בעניניו ואינו קורע בגדיו ואינו לן בביה"ק ואינו יוצא בלילה ואינו מאבד מה שי"ל שהם סימני שוטה ואע"ג שהוא תשש ועדיין סימני חליו ניכרין בגופו שלא נתרפא לגמרי אלא כאדם המתחזק מחליו אפ"ה בשעת חלימתו הרי הוא כפקח לשעתו עכ"ל וכ"כ הג"פ [שם סקי"ג] להלכה וא"כ אם הי' מיושב בדעתו בשעת כתיבה ונתינה וגם עתה איננו בשגעון רק שאיננו בבריאות גופו בודאי הגט כשר. אך שכעת אינני סומך על הוראתי מחמת חולשתי ותשות כחי לעת זקנתי תעיינו אתם היטב בדין זה ואם תסכימו להתיר גם אני עמכם והי' שלום. אדר ב' תר"ל:

סימן עח

להחסידים המופלגים החריפים ובקיאים הנגידים היקרים יראי ד' דק' טארנא:

שאלה איש אחד אשר נשתטה זה כמה פעמים והוא מקרע כסותו והולך ערום ויוצא יחידי בלילה והכל דרך שטות ואחר כמה שנים לקחוהו לבית החולים והי' שם איזה שבועות ואח"כ נסע לאיזה ב"ד וגירש את אשתו שם ושב לביתו בקול ושגעון כמו שהי' ממש וגם קודם נסיעתו לגרש היו אצלו ת"ח וראו שהוא שוטה ממש והתירו ב"ד אחד לומר כיון שבדקו אותו והשיב כהוגן ונשאית המתגרשת לאיש:

תשובה בתשו' מהרי"ו סי' נ"ב כתב וז"ל ועוד נסתפק לי אי מתקרי לי' חלימה בכה"ג אעפ"י שהשיבה כהוגן כמו שמשמע בעדות הראשון מ"מ מה בכך שכן דרך שוטים שלפעמים משיבים נכונה ומ"מ שוטים הם דודאי הא דפליגי ר"י ור"ה פ"ק דחגיגה איזהו נקרא שוטה היינו אעפ"י שלא ראינו בו שטות אלא מקרע כסותו דאטו אי אינו מקרע כסותו ואינו לן בביה"ק ואינו יוצא יחידי בלילה ובשאר כל דרכיו הוא עושה שטות דלא נקרא שוטה אתמהה א"ו הא דפליגי היינו דוקא שלא ראינו בו שום שטות אלא זה ואפ"ה הוי שוטה אעפ"י שמשיב כהוגן עכ"ל הרי דבשוטה ממש לא מהני בדיקה וכ"כ בהדי' בסמ"ע סי' רל"ה ס"ק נ"ב וז"ל אבל נוסחת הרמב"ם [בפ"כ ממכירה] דכתב סוף שטותו או תחלת שטותו ק' מה לי תחלת שטותו או סוף שטותו ועוד כמו שלא אמר לדקדק בעת שטותו משום דניכר לכל שהוא שוטה כך א"צ בדיקה בסוף שטותו או בתחלת שטותו עכ"ל וביותר בפרישה סי' הנ"ל ס"ק כ"ג כתב וז"ל במיימוני שם כתב שמא בסוף עת שטותו או בתחלת שטותו ודברי רבינו מדוקדקין בעיני יותר משום דבסוף עת שפיותו יסברו העדים שהוא שפוי כמעיקרא ומקחו מקח והוא סוף שפויו שאז מתחיל שטותו ובכלל שוטה שאין מקחו מקח הוא מ"ה צריכים העדים לדקדק בדבר אבל על מקחו דשוטה גמור א"צ דקדוק דהכל רואין שהוא שוטה עכ"ל וכן פסק התב"ש ז"ל בסי' א' ס"ק נ"א וז"ל אמנם הסמ"ע סי' ל"ה ס"ק כ"א חילק ביניהם בע"א וכתב וז"ל שהשוטה בשאר דברים הוא חכם כשאר ב"א עכ"ל וזה שלא כדברי התו' חגיגה גה דף ג' ד"ה דרך דמשמע התם דא"א שיהי' שוטה באחת וחכם בשאר דבריו ומ"ש אעפ"י שבשאר דברים הוא שואל כענין היינו אע"ג דמשיב ושואל כהוגן אמרי' דרך מקרה הוא דכן דרך השוטים להשיב לפעמים כהוגן ומ"מ דעתו מטורפת בהם וכ"כ בתשו' מהרי"ו סי' נ"ב ע"ש ואפשר לדחוק ולפרש גם דעת הסמ"ע כן עכ"ל וכ"מ בגמ' [במשנה יבמות קי"ב] דאמרי' ולא תתגרש עולמית ואמאי לא מבאר שמהני בדיקה א"ו שבדיקה לא מהני בנשתטית הגם דר"ל דהטעם מפני גרירה אך לפי הנראה דהוי שוטה ממש ול"מ בדיקה [דבר זה אין לו הבנה לכאורה והנ"ל כוונתו מדקתנא במשנה נשתטה לא יוציא עולמית הו"ל לבאר דמהני בדיקה שלא לדייק מעולמית דלא מהני כמו שדייק אביי בגיטין דף ע"א מזה דלא מהני בחרש יכול לדבר מתוך הכתב ע"ש ובתו' שם ד"ה א' אביי א"ו דזה פשוט דבשוטה לא שייך בדיקה ואפי' בנשתטית ל"מ וע"כ כתב הגם די"ל דהתם גבי דידה הטעם משום גרירה ולא מהני בדיקה לכ"ע דעדיין שייך גרירה ומש"ה לא מצי לדייק מדקתנא עולמית דלא מהני בדיקה דא"כ אמאי לא קתנא גם גבי דידה עולמית דגבי דידה פשוט דל"מ בדיקה משום גרירה כנ"ל ואין מכאן ראי' מ"מ פשטות הסוגי' נראה דהוי שוטה ממש ולא מהני בדיקה עכ"ה] וכ"מ בגמ' גבי עתים חלימה [ר"ה כ"ח עתים חלים עתים שוטה כשהוא שוטה וכו' לכל דבריו] (וגם) [וא"כ] קשה א"א דמהני בשוטה ודאית בדיקה למ"ל עתים חלימה אם בודקין אותו אפילו אינו חלים בשום פעם ליהני בדיקה וכ"כ בהדי' בב"י אה"ע סי' קכ"א בד"ה ובעל העיטור כו' וז"ל ועוד שוטה בבדיקה מי יהיב גיטא עכ"ל אלמא דלא מהני בדיקה לשוטה וכמעט כל הפוסקי' מלאים לפסוק כן בפשיטות. ומה שהגאון בס' החזקה ונדפס מהגאון הנ"ב [עיין בתשו' בית אפרים סי' פ"ט וקי"א] שמתיר בגדול עע"ג פסק זה חלקו כל האחרונים ועיין בב"מ [סי' קכ"א ס"ו] ולכן אשה זו אסורה וצריכה גט מבעלה השני וכל הדברים בה אך מחמת שלא ידעתי בירור הדבר לא אומר איסור או היתר עד אשר יבורר המעשה בגב"ע ממורי הוראה ודייני עיר ושלום:

סימן עט

להרב כו' מו"ה מענדל זילבר מ"צ דק' קאלאמייא יע"א:

שאלה חרש שאינו שומע ואינו מדבר רק ברמיזותיו הוא יודע כל דבר בחכמה ונשא אשה ולא מיתדר לה ורוצה לגרשה:

תשובה מחמת גודל טרדותי אין הפנאי לפלפל אך לענין נוסח גט חרש מאן יעייל נפשי' במקום גדולי עולם להכריע למעשה ולעד"נ שיתן שני גיטין אחד כפי מה שמבואר בצ"ץ [סי' ס"ח] כפי כל נוסחי גיטין בכל האנשים. והגט שהוא כשר ככל הגיטין בעולם יתן בראשונה ואח"כ יסדר השני וכן נהגו בספרד בגט קטנה ליתן ב' גיטין [כמו"ש בסי' קנ"ד בסה"ג סצ"ו] עיין בג"פ [סי' קכ"ו סקל"ו]. ובענין חמץ שערער הרב הגאון בח"ס [סי' קל"ו] על המנהג שלנו בברירת החטים הנה אין לנו לסור ממנהג שנהגו אבותינו הגאונים שמהם תצא תורה לכל העולם ועל דברי הח"ס הרבה יש להשיב ובפרט מה שהביא ראי' ממצה של טבל [בפסחים ל"ה ע"ב] נעלם ממני כוונתו הקדושה דאיך משכחת שהחמיץ קודם שנעשה טבל ואיסור חמץ קדום הלא כבר נפרש ממנו ת"ג כמבואר שם בש"ס [צ"ע דשם באמת לא נתחמץ ושפיר י"ל דנפרש ממנו ת"ג ועכ"פ הי' ראוי להיות עלי' איסור חמץ כשהי' נחמץ במחובר ואז הי' טבל] ולכן דבריו צ"ע מאד ומחמת טרדתי קצרתי. ולענין רחיים של דאמפף הנה כפי מה שאמר לי בני הרב נ"י מקרשאנוב אין שום חושש כלל ואדרבה אם יסירו הווילאות מהמכסה אין בו חום יותר מרחיים שלנו ובאמת אנו סומכי' ע"ז שמה שלא ראינו שנעשה כבצק אין מחזיקין בו איסור וגם ממתינים מעל"ע מהטחינה ולכן אין שום חשש כלל וכן שמעתי מכמה אנשים שאין חשש חימוץ ברחיים הנ"ל רק שצריך שימור גדול. כ"ז ראיתי להודיעו והי' שלום:

סימן פ

להרב וכו':

שאלה פה בעירנו נמצאת אשה רכה בשנים ועגונה זה זמן כביר בחרשת שאינה שומעת ואינה מדברת מעודה. ועתה הנה זקוקה ליבם והיבם יש לו אשה מכבר וקודם מותו של בעל החרשת שאלו מאתו ליתן ג"פ לאשתו ולא הי' אפשר לבודקו כדת מחמת שלא הי' שפוי בדעתו ושקיל מלולי' אך מדוחק גדול השיב פעם אחת הן וכתבו הג"פ ומסרו ליד השכ"מ למוסרו ליד אשתו ולא הי' בידו כח המישוש והחזקה להחזיק הג"פ וליתן לאשתו רק תחבו הג"פ לידו ואחד הי' מנענע בידו עד שנפל הג"פ מידו ליד החרשת עד שלפי דעתינו אין בנתינת הגט ממש ואין אתנו יודע איך להתנהג עם החרשת כי מפורש בש"ס ופוסקים שמתיבמת ולא חולצת ומלבד שהיא הוראה התמוה לרבים אין היבם רוצה ליבמה בשום אופן אי לזאת לשקוד על תקנת עגונות אציגה נא הענין לפני גדולים חקרי לב ילמדנו רבינו אם יש איזה דרך ומבוא להתירה בחליצה בלא קריאה או להתירה בלא חליצה ויבום:

תשובה מכתבו הגיעני ולא ידעתי למה דלק אחרי מקום רחוק להצטרף להיתר הגדולים הנ"ל הלא יוכל למצוא במקומו אך הואיל על דברי תורה בא לא אמנע מלכתוב מה שדעתי נוטה בזה הנה מה שהחמיר מחו' הגאון החסיד מו"ה מענדיל נ"י מליבאוויטש מחמת חסרון הבדיקה אם הוא בדעתו לא ידעתי הלא הוא רק [נשואי'] דרבנן וספיקא לקולא בפרט לרוב שיטות הפוסקים אפילו בא"א דאורייתא א"צ בדיקה בנשתתק מתוך חליו והנה גם הרב הגאון מלבוב כתב להתיר מטעם סד"ר לקולא אך הלא הוא נגד חזקת איסור שקיימא בחזקת איסור א"א ובמקום חזקה אפילו בדרבנן לרוב הפוסקים לחומרא ובפרט באיסור ערוה דלא כנ"ב [קמא אהע"ז סי' נ"ד וצ"ג] שכ' דיבמה לשוק לא מקרי דבר שבערוה והרב הגאון מלבוב מצא לחתור ולומר עפ"י (משנה דטהרות) [עפ"ד הר"ש בפ"ב דמקוואות מ"ב ע' בתשו' שו"מ מהד"ג סי' רי"ג] כיון שא"א לחול חזקה השני' בלתי נתבטלה הראשונה וכבר בילדותי הארכתי בזה דמתוס' כתובות [דף ע"ה ד"ה ס' טמא] גבי (עד שלא) נזקק לטומאה לא משמע כן וקל למעיין להבין. אולם המעיין בראשונים בחולין [דף ט'] יראה דלרש"י בכה"ג מחזיקין [מאיסור] לאיסור ועיין בריטב"א יבמות כתב כן להדיא בסוגי' דספק קרוב לה אך בלא דברי רש"י ז"ל הרי אשה זו בחזקת היתר ליבם קיימא והרי זה נגד חזקה כמ"ש בש"ס בהדי' [יבמות ל' ע"ב] הגם שבתשו' מהרשד"ם ז"ל משוה זו לספיקא אם עומדת בחזקת היתר ליבם מ"מ בספק חזקה נמי ספ"ד לחומרא ובפרט דבש"ס הנ"ל מוכח דקיימא בחזקת היתר ליבם ועיין בנ"ב מה"ת [סי' קמ"ה] בזה אך כ"ז ליתא דאדרבה מחזקינן לזה האיש שהי' בדעתו ואוקמי' על חזקתו שלא יצא אז מדעתו ואי דהתוס' ז"ל כתבו [יבמות ס"ח א' ד"ה רישא] גבי קטן ספק בן ט' הבא על יבמה והמעשה בא לפנינו אחר שיגדיל לא אמרי' בכה"ג אוקמי אחזקה דעשוי להשתנות ונשתנה לפנינו וה"נ קודם מיתתו בודאי יצא מדעת מחמת ביעתותא כמ"ש [נדה ס"ט ב'] כל הנשים מתות נדה דמחמת ביעתותא וכו' [עיי"ש דע"א א'] וא"כ לא הוי זה חזקה לומר דאוקמי אחזקה קמייתא שלא הי' שוטה דהרי שוטה [לפנינו] וחזקה זו עשוי' להשתנות אך דברי התוס' אלו קשים הרבה והניחוהו האחרונים בצ"ע ועיין בש"ש להקצות ז"ל [ש"ג פ"ט] ולכן י"ל דודאי אוקמי אחזקה שלא נשתטה בשעת כתיבה ונתינה ואך לכאורה בכה"ג לא שייך סד"ר לקולא דממ"נ אם נלך לקולא גם ליבם מותרת להתיבם מחמת סד"ר לקולא ובכה"ג שתרתי סתרי אהדדי לא אמרי' סד"ר לקולא וכמבואר בפוסקים אולם לפמ"ש י"ל דליבם ה"ל חזקה שלא נשתטה ואסורה ליבם אבל לעלמא אדרבה החזקה מצטרף להתירה לשוק. ועפ"ז לא יקשה עלינו הלא בפ' (חרש) [ב"ש דף ק"י ב'] מבואר דקטנה הוי ספק קנין ואפ"ה אסורה החרשת וקשה הלא סד"ר לקולא אולם לפמ"ש א"ש דהתם איכא תרתי דסתרי אהדדי לגבי הקטנה ומש"ה יש להחמיר אבל בנ"ד דאיכא חזקה לעלמא היינו חזקה שלא נשתטה וליבם הך חזקה מגרעה בזה מש"ה ספיקא לקולא והנה מצאתי בפמ"ג או"ח בפתיחה כוללת ח"ב סי' ה' וז"ל אפי' נשתתק לא בעי בדיקה דהוי דרבנן וכי צריך בדיקה בגירושין דכנס כשהוא פקח עכ"ל. הרי להדיא שהתיר בחרשת בלא נבדק המגרש וראוי לסמוך עליו אפי' שלא בשעת הדחק ולכן מטעם זה אין חשש איסור כלל אך החשש השני שהחשש הג' החסיד הנ"ל דהנתינה אינה חשיבא שהי' ע"י סייעת אחר שנענע ביד השכ"מ עד שנפל הגט לידה ורצה לחדש דנעשה המנענע שליח לגירושין ולא זכיתו להבין דבריו הלא קיי"ל בחזר ונתן ליד הבעל חזר משליחותו ובפרט כאן שראינו שלא ניחא להבעל השליחות שהרי נתנו בעצמו רק שלא הי' יכול לבצע מעשהו מחמת חולשה ונעשה הנתינה ממילא ע"י המנענע ולזה ודאי לא עשה שליחות כלל ועיין סי' קמ"א סעיף. אך בגוף הדבר לא ידעתי הלא מבואר שם (בסי' קל"ח) דאם רק קרב ידו וקבל' האשה דעת הי"מ להקל אפי' בא"א גמורה ובחרשת כ"ע מודו כיון דקירב ידו רק שלא הי' יכול מחמת חולשה לכ"ע הוי נתינה ובפרט גוף הדבר לא ידעתי ולא שמעתי ולא מצאתי רמז שאחר לא יוכל לסייע לבעל בהושטת ידו ליתן הגט ולכן לפע"ד אשה זו מותרת ורק שצריך שנדע שהבעל כוון לנתינה דלמא נענע בידו כדרך החולים אבל אם ידענו בבירור כוונתו שהי' ליתן הגט לאשתו החרשת ורק שלא הי' יכול לגמור בלתי מה שנענע איזה איש בידו בודאי הגט כשר כנלע"ד. ה' תולדות תרכ"נ: