שו״ת דברי חיים – חלק ב – קטע 52

סימן נד

להרב הגדול נ"י ע"ה המפורסם וכו' מו"ה שמואל שמעלקא נ"י קליין האבד"ק סאלאש וע"א:

שאלה איש אחד ושמו יעקב בן גרשון ושם עירו אניק סיבב כדרך האורחים ובא לכפר סעקלעדען הסמוך לעיר באני ונפל שמה בכפר הנ"ל לחולי גדול הנקרא טיפאס ואותו בחור אשר נסע מביתו הי' עמו וידע שהי' אצלו הפאס וגם כתבים מהרב מטשענגער שנכתב בו סגולות ואמירת קפיטל תהלים ושם נרשם ג"כ שמו והי' כי הכביד עליו החולי שכרו הבחור הנ"ל עגלה ליסע לבאני שהוא סמוך כמו ב' שעות משם ולא הי' יכול בעצמו אפילו לעלות על העגלה רק בסיוע הבחור הנ"ל ונסע לעיר באני והבחור הנ"ל נשאר בכפר הנ"ל וכמו ב' ימים אשר הי' שמה אצל החברא קדישא דשם שבק לן חיים ולא הי' יכול לדבר מחמת כובד החולי רק הח"ק מצאו אצלו הפאס אשר הי' ידוע גם להבח' הנ"ל והכתבים מהרב מטשענגר ובגדיו ואח"כ בא הבח' הנ"ל לבאני וסיפר את הענין וגם הוא אמר שמכיר הפאס ויודע מהצעטליך מהרב דטשענגר אשר המת בעצמו הביאם מטשענגר ושהוא שכרו לבאני וכבר הכביד עליו גם שם אותו החולי טיפאס וגם הח"ק דשם והרב נ"י כתבו שמת באותו חולי ושלחו הרב והח"ק את הבגדים ואת הפאס ואת המכתבים לכאן ובאת האשה ואמרה שהי' לו חגורה הנקרא רימען של עור שהי' נקרע לארבעה חתיכות והוא תפרם בחוטין עבין הנקראים דראטעס כדרך האומנין הנקראים שאסטר כי הי' שוסטר ע"כ תפרם בחוטין ההם ולא בחוטי בעלי בתים שהם דקין גם אמרה שהי' לכתונת אשר לבש משני צדדים לכל צד ג' פאלטען כמו שעושין לכתונת כי לא כל הכתונות שוות ישנם כתונת שאין להם שום פאלט ויש מעשרה פאלטין או י"א ואמרה שזה לא הי' לו אלא ג' מכל צד. גם ע"א העיד שהכיר בט"ע את הבגד הנקרא רעקל שהי' שלו ועתה באת לשאול עפ"י תוה"ק להסיר ממנה כבלי העיגון אם הוא באפשרות והיא ילדה ובוכה על בעל נעורי' ע"כ:

תשובה הנה לפי הנראה שהנכרי העגלן כשהביא החולה להחברא או לאיזה בית ישראל אמר להם שהביא מכפר ששלחו את החולה להעיר כי כן דרך העולם כששולחין אורחים מעיר לעיר אם האורח חולה ל"ע אומר המביאו מאין הביאו ומי שלחו ואם כן הי' שהנכרי אמר ששלחהו מכפר הנ"ל א"כ הוי כאומר זה שיצא מעמנו דהכל מודי' באומר זה שיצא ממקום פ' מת וידענו וראינו מי שהלך עמו ויצא מכאן נאמן הנכרי לומר מת [כמ"ש בסי' י"ז סי"ג] וא"כ. ה"נ נאמן הנכרי זה יצא עמי ולא חיישינן שנתחלף אחר עמו וא"כ כיון שידענו שהוא זה שיצא מכפר הנ"ל עם הנכרי שוב נאמנים בני הכפר לומר פ' ופ' הי' זה שיצא עם הנכרי ואם כי אין העכו"ם נאמן רק במסל"ת וכאן לא מקרי זה לפ"ת אך הלא מבואר בט"ז בהל' בכורות ובתשו' הב"ח דאם הדבר עתיד להתברר ויוכל תיכף להתברר העכו"ם נאמן אפילו בלא מסל"ת יעו"ש וא"כ הכא דאינו רק דרך שני שעות קרוב להכפר ועתיד להתברר שקרו תיכף אם שלחהו לזה האיש בודאי נאמן הנכרי אפילו בלא מסל"ת אך אפילו אם לא אמר הנכרי מידי ג"כ תלינן שזה הוא בעל האשה שמת דהנה אמרי' בב"ב [דכ"ג] אר"ח רוב וקרוב הולכין אחר הרוב ופלפלו שם מהרבה משניות ובריי' ומסקינן כר"ח אבל היכי דליכא רוב ודאי אזלינן בתר קורבא כמו דכתיב בתורה והיתה העיר הקרובה וכן הסכימו כל האחרונים עיין יו"ד סי' [ס"ג] בפר"ח ותב"ש ז"ל והנה אמרינן שם בב"ב (כ"ד ע"ב) ז"ל הש"ס הני זיקי דחמרא דאשתכחן בין קיפאי שרנהו רבא לימא לא ס"ל דר"ח שאני הכא דרובא דשפוכאי דישראל ננהו וה"מ ברברבי אבל זוטרי אימא מעוברי דרכים נפיל ואי איכא רברבי בהדייהו אימור באברורי הוה מנחי עכ"ל וא"כ הרי בדבר שאין דרך לעוברי דרכים להלוך לא אזלינן בתר רוב עוברי דרך וא"כ בנ"ד שודאי אין דרך החולי טיפאס ליסע כידוע לכל ועכ"פ רוב עוברי דרך אין להם חולי זה וא"כ כיון דליכא רוב אזלינן בתר הקרוב זה שהי' קרוב לפנינו ונסע בדרך הזה וזה ברור. ועוד הלא קיי"ל [בש"ע סעיף הנ"ל] גבי עשרה ב"א שהלכו למקום פ' ואסורים בקולר או נושאים גמלים ובא נכרי ואמר פ' מתו נאמן והטעם משום מנין ומקום ונושאים גמלים בצירוף הנ"ל לא חיישינן לאחרים והנה מנין ומקום יש פלוגתא בגמ' [ב"מ דכ"ב וכ"ג] אי הוי סי' אפילו בממון מ"מ מצרפינן עם הא דקולר או נושאי גמלים לסמוך עליו דהני הוא שראינו יוצאים ועיין בט"ז [שם סקי"ח] שמפלפל בזה הרבה דמנין לחוד או מקום לא הוי סימן רק מה שמצרפין לסי' דקולר או נושאי גמלים א"כ מכ"ש הני דמכירין הרעקיל והכתבים והרימען והכתונת דלרוב הפוסקים בזמן מועט לכ"ע לא חיישינן לשאלה בודאי מצרף מקום הליכה שידענו בו שיצא ליסע להעיר ונשא על גופו חולי הטיפאס ל"ע ואף שזה לא הוי סי' מובהק מ"מ מצרף לסי' דבגדיו וחפציו ולמקום שהי' בו בנסיעה דנימא שזה הוא בעל האשה והנה ראיתי לזכרון יוסף ז"ל [חאה"ע] בתשובה [ה'] דרוצה לומר בכה"ג אזלינן בתר קרוב דהוי רובא דליתא קמן וברובא דליתא קמן ס"ל להרמב"ם ז"ל דאזלינן בתר קורבא ובאמת גוף דברי הרמב"ם ז"ל ישבתי באופן הנאות בתשו' אחת אך תמהתי מאד דלמה זה יהי' רובא דליתא קמן הא אנו מוצאין איש ולא ידעינן מי הוא אזלינן בתר רוב עוברין שלפנינו והוא כמו ט' חניות דבנמצא הלך אחר הרוב בפירש שלא בפנינו מד"ת דזה הוי רוב שלפנינו כמבואר בכל הש"ס ועיין כתובות [דט"ו] גבי רוב סיעה עכ"פ זה אמת היכי דליכא רוב אזלינן בתר הקרוב וזה הוי יותר מיצחק ר"ג [ביבמות דקט"ו ע"ב] דלא חיישינן לאחר כיון דליכא שיירות מצויות בחולי זה כנ"ל וא"כ לא חיישינן לאחר ועיין נ"ב מ"ק סי' ל"ז הגם שכתב שם ובלבד שידעו שהי' בו סי' באצבע מ"מ לא הוי זה סי' מובהק לו רק לצירוף כמו גבי נושאי גמלים כן ה"נ נ"ד ממש דחולי טיפאס מצרף להסי' דבגדיו ולהמקום שידענו שנסע וראיתי למעכ"ת שסמך אדברי המבי"ט [ח"א סי' קל"ה מובא בק"ע סי' רכ"א] ובאמת דבריו תמוהים הגם שגדולי האחרונים חזקו דבריו ועיין בנ"ש [סי' ס"ד] ובשב יעקב [סי' י"א] וזכרון יוסף [הנ"ל] ופ"מ ז"ל [ח"ג סי' ב'] ומעכ"ת הוסיף דכה"ג לא שכיח כלל כ"ע מודים והוא ממש כדברינו רק שהוספנו לברר כן מהש"ס ז"ל בסברא מוכרחת ואך מה שתירץ כ"ת הקו' דברי ושמא משום שהמוציא אבידה הוא בחזקת חיוב להחזיר דוקא למי שיביא עדים אתמהא טובא כיון דהב"ד פוסקים לענין ממון כיון דזה טען ברי ואין מכחישו ברי הוא של הטוען ברי ממילא החיוב להחזיר לו ואפילו אם הוא של אחר אין לו בזה הוא עשה עפ"י ב"ד וכעין שכתב הבע"ת לענין שליש שעל השליש אין שום חיוב כיון שאומר שעושה כפי שהב"ד אומרים למי יחזור כן ה"נ אם הוא מחזיר עפ"י פסק ב"ד יצא ידי המצוה אך גוף הקו' לק"מ דהוי ברי גרועה ואין פנאי לעיין אם דברו מזה הפוסקים ומסתמא כתבו זה כי הוא פשוט. אדר תרכ"ג:

סימן נה

לידידי הרב הגאון הגדול סיני ועוקר הרים וכו' מו"ה ליפא מייזלס נ"י אבד"ק פרעמיסלא יע"א:

שאלה איש אחד נהרג במלחמה עפ"י גב"ע שיתבאר וז"ל הגב"ע:

א העתקה מן בשייד הראשון הניתן להאשה מבעצירקס אמט. נומר 162 אן דיא צבי' הירש דינסט באטה בייא דבורה האך דארף. אויף דאס איהר ביים ק' ק' ערגענצאנגס בעצירקס קאמאנדא אין פרעמיסלא גישטעלטין אנזוכין ווירד דיא זעלבין פרשטענדיגט דאס דער אין יאהר 1847 אסענטירטער יאדא הירש אם דריטען אויגוסט 1849 בייא איטס גיפאלין איזט פאם ק"ק בעצירקס אמט אסטריקע דאלנע אם 20 פעבר 1860 מיליטער דאטאם 13 יענער 1860 צאהל 322:

ב העתקה מן בשית השני מרעכענונגס קאנצלייא בפרעמיסלא:

צערטפיקאט ק"ק גראד מאצעהעלע 10 ליניען אינפאנטריע רעגעמענד 4 פעלד באטאליאן קראפט דעסען זייטענס דעס אביגען באטיליאנס קאמאנדע איבער אנזוכין דער איזראליטין צבי' רעכל הירש אויס אוזטראקע דאלנע סאניקער קרייזעס אין גאליציאהן בשטעטיגט ווירד דאס דער גמיינע אביגען רעגימענם יאדא עליאס הירש אויס מיכנאוואצא בעצירק טארקער סאמברר קרייזים אין גאליציען גיבורטיג אים יאהרע 1827 גיבארען מאזישער רעליגיאן לעדיגען שטאנדעס אהנע פרעפיסיאן דען 12 פעבר 1848 צאם דערזייטיגען רעגעמענטע אסענטירט אם דריטען אויגוסט 1549 אין דער שלאכט בייא איטעס אין אונגארין פאן דעם פיינדע גבליבן איזט גרונדס בוך העפט 47 זייטע 21 פאם יאהרע 1845 ביז 1850 פרעמיסלא אם 14 סעפטעמבר 1862 קארל ציללער מאייאר:

ג העתק מגב"ע מב"ד דק' יאבריב:

בפנינו ב"ד הח"מ בא ר' שלמה זאב בר' אברהם ווערביק מפ"ק יאברוב והעיד בתו"ע באליונ"ע איך שבהיותם יחד במלחמה בשלאכט אייטש בסוף קייטא שנת תר"ח בין איך גיוועזין אין איינעם מיט איין יוד ער האט גיהייסן דעם דייטשן נאמען הירש האט אים איין גרוסער קאנאן קוגיל גיטראפין אין קאפ אינ ער איז תיכף אנידער גיפאלין אונ מיר איבריגע בעלי מלחמות זענין ווייטר פארט גילאפין מיר האבין אים איבר גילאזט אין פעלד ע"כ יום ה' ט"ז אלול תרכ"ב פ"ק יאבריב הק' משה כהן רפפאפורט חופ"ק הנ"ל. צבי הירש איגרא. בפנינו ב"ד הח"מ העיד ר' חנוך משה מן מאשציסק איך שהוא הי' קאפראל באותו צוג קאמפאניע שהי' שמה ר' שלמה ווערביק הנ"ל ואותו האיש שהי' נקרא בשם הירש הי' שם העצם יודא והי' כתוב בהליסטין יודא הירש מק' אוסטריק ולא הי' באותו קאמפאניע יהודא אחר שיהי' נקרא כן וא"כ זה הוא שנהרג ע"כ יום ה' ט"ז אלול תרכ"ב פ"ק יאברוב הק' משה כהן רפאפורט חופ"ק הנ"ל צבי הירש איגרא. מרדכי שטרויז בערג:

ד כתב הרב מיאבריב וז"ל ובנדון הכחשת הזמן שאלתי את פי העד ואומר שהי' במלחמת אונגארין ובזה צדקו דברי כבודו דבהאי הוי טעות ואין העד מעמיד לדבריו הראשונים לומר שהוא דוקא בשנת תר"ח כי א"י חשבון השנים כי קצר השכל הוא:

ה העתק מגב"ע שהוגבה בב"ד דפ"ק. במותב תלתא כחדא הוינא ואתא לקדמנא והעיד ה' מ' יודל ווייס נ"י בתו"ע איך שהוא הי' ביחד עם האיש שמו הירש בשם אשכנז אז ער האט גיהערט מישראלים אחרים אשר גם המה הי' ביחד עמו ועם הירש הנ"ל בבאטליאן אחד אונ זייא האבין איהם גיזאגט אז האיש הירש הנ"ל מכפר מעכנעוויטץ איז גיפאלין אין שלאכט וואס איז גיוועזין אין אונגארין יאהר 1849 בחדש אויגוסט דעם דריטן ביום ו' עש"ק נחמו וגם זאת העיד מ' יודל הנ"ל איך שהוא יודע בודאי שהי' האיש הירש הנ"ל עמו בצוותא תדא והי' מכירו מאד כל הנ"ל העיד ר' יודל ווייס הנ"ל בתו"ע בפנינו ב"ד הח"מ וע"ז בעה"ח יום ל"ג למב"י פ' אמור תרכ"ג לפ"ק נאום הק' שמואל יוסף פעלד נאום משה שור נאום הק' משה מרדכי גומפיל פרידמאן:

ו העתק מגב"ע נגבה שנית בב"ד דק' יאברוב. במותב תלתא כחדא הוינא ואתא לקדמנא ר' שלמה זאב וואלף ווערביק מפ"ק יאברוב והעיד לפנינו בתו"ע באליונ"ט שהי' ביחד עם האיש ששמו הירש בייא דער צווייטר קאמפניע האיש הירש איז גישטאנין אין ערשטן גליד אונ ער איז גישטאנין אין צווייטן גליד אינטער איהם אין שלאכט נעבין קאמארין בייא אייטץ האט דעם הירש הנ"ל גיטראפין איין קאנאן קוגיל אין קאפף אריין אין שארבין אריין איז ער גיהארגט גיווארן איך האב איהם גיזעהין ליגן אוף דער ערד אהן דעם האלבין שארבין. העד הנ"ל מתחלה לא רצה להגיד בלתי שכר ואח"ז ביטל דעתו ואמר בחנם לשם מצוה יום ד' ל"ט למב"י תרכ"ג לפ"ק משה כהן רפפאפורט חופ"ק הנ"ל הק' אורי העמרלינג. צבי הירש איגרא:

תשובה הנה על מה שכתבו מהערכאות אין לסמוך עליהם מכמה טעמים חדא דנהי דקיי"ל נאמנין משום דלא מרעי נפשייהו מ"מ הא מבואר דצריך לידע דלא מקבלי שוחדא כמ"ש בח"מ סי' ס"ח וז"ל וכן צריכים עידי ישראל שיעידו על אלו העכו"ם כו' שאינם ידועים בקבלת שוחד עכ"ל ובודאי דגם בזה שייך שוחד שנתן לכתוב עליו שמת והוא ברח ולכן לא סמכינן אערכאי כ"ז שלא ידעינן דלא מקבלי שוחד גם בלא"ה אין לסמוך בזה אספר הערכי שהנה ידוע לכל שזה הסופר בספר הערכי ממקרי המלחמה ומי נהרג זה הסופר והערכי עם כל שרי הערכי לא ראו מי נהרג ולא הי' כלל במלחמה רק הם חוקרים עפ"י שאלה מי נהרג וע"י שאלתם משיבים העכו"ם בע"מ הנשאלים פ' נהרג והנה דרשתי מיהודי תושב קהלתינו שהי' מקשרי המלחמה זה שנתיים באטליא ושאלתו מנהג סופרי הערכי האיך יודעים לכתוב מי נהרג ואמר לי יהודי הנ"ל שמנהגם שאחר שנגמרה המלחמה בשדה שואלים השרים הנקראים איש שדה ובל"א פעלד וועביל את בעלי המלחמות מקאמפאניע שלו ראית את פ' ומה נעשה בו והבע"מ משיב את פ' ראיתי הרוג ואיש שדה הזה כותב על פנקסו וכשיש לו מספר הנהרגים מוסר זה הפנקס לשרי הערכי ועי"ז נכתב בספר הערכי פ' מת או נהרג וא"כ אי' איפוא נסמוך על עכו"ם שלא במסל"ת רק עפ"י שאלה כדי להעיד דאפילו לפי מאן דמקילי ע"י שאלה מעכו"ם לעכו"ם אבל אם נשאל משופט כדי להעיד לא הוי מסל"ת דזה הוי כמעיד ממש וזה פשוט וכן מבואר בב"ש [סי' י"ז סקמ"ח] בהדיא לפרש דברי הר"ן ז"ל בתשובה ובלא זה בנ"ד הרי לא כתבו שנהרג ואתפלא אני על גדול הדור כי"ב איך לא דקדק באיסור א"א בעיקר תחלת העדות דלכ"ע לחומרא בכה"ג והנה בהעדות מערכי בהרעכנונגס קנצלייא שהוא עיקר אצל הבע"מ הידוע ושם כתוב בזה"ל אין דער שלאכט בייא איטעס אין אונגארין פאן דעם פיינדע גבליבן איזט. הרי דלא כתב שנפל רק אדרבה ביים פיינד גבליבן שמשמעותו שנשבה אצל השונאים ולכן בודאי לא סמכינן אהעתק הראשון דבעצירקס כיון דסתרי אהדדי וחזינן דמרעי נפשי' ול"ד למה דיש סוברין דמסל"ת נאמן להתיר ולא לאיסור [ע' סי' ז' ס"ב בהגה ובסי' י"ז ס"ס ל"ז בהגה] דז"א דהכא לא הוי מסל"ת רק מעיד ממש ורק מעכ"ת רצה לסמוך על עדותם משום דלא מרעי נפשיי' לשקר וא"כ קשה כיון דחזינן דסתרי עם ערכאות אחרים גדולים מהם מאן מפיס דהנך (לא) מרעי נפשייהו והנך לא וביותר אודיע לכ"ת שבקהלתנו איתרע כהאי מילתא ושלחתי דיין אחד לרעכינונגס קאנצלייא לחקור והי' כתוב בספר הערכי בל"א שפ' נעלם והגידו שרי הערכי להדיין שכעת עדיין לא נשלם הזמן אשר נקצב להם שבאם נשתהא הדבר זמן וגדר ביניהם ולא נודע מהנעלם נכתב בכל ספרי הערכי שמת ולכן לדעתי פשוט שהרעכנונגס קאנצלייא העתיקו כפי מה שנמצא כתוב אצלם קודם גדר הנקצב ביניהם באומדן הדעת שמת והבצירקס אמט להם אין מודיעים רק לאחר שנאמד בעיניהם שנפל במלחמה אך מה לי להאריך בדבר פשוט שבנ"ד אין לסמוך כלל ע"ז ובלא"ה קבלה בידי מחותני הגאון אדמו"ר ז"ל שלא להקל ע"י הערכי הגם שהגאונים שבימיו התירו אמר לי שהוא לא בא לחלוק עליהם ורק לא הודה להם והנה בעדות של ר"ש ג"כ אין לסמוך כיון שלא אמר וקברתיו דבע"א במלחמה קיי"ל דבעי' קברתיו ואין לומר כיון דאומר דבר ברור שעיגולי קאנאהן פגע בראשו וראהו שוכב על הארץ בלא חצי גלגולת וזה הוי כאומר דבר ברור שמת דהוי כמו קברתיו כמבואר בש"ע [סעיף י"ז] דל"ד קברתיו רק דבר ברור שאין לטעות אך מ"מ לא מהני זה העדות דאיכא למימר דלמא עביד לי' סמטרא ע"י כויה וכמ"ש בהדי' הב"י וכן האחרונים חששו לזה שמא בסכין מלובנת נחתך אך בב"ש [סקצ"ד] כתוב דבמקום שחיותו יוצא אין חוששין שמא נעשה בסכין מלובנת והנה בתשו' מהרח"ש ז"ל מחמיר מאד ואפילו בשחטו בסימנים מפלפל הרבה ומביאו כה"ג אך אשתמיט מיני' דמהרח"ש ז"ל דברי הריטב"א יבמות [דק"כ] שכתב דבמקום שחסר האבר לא מהני סכין מלובנת דס"ס חסר הסימנים יעי"ש ודבריו נכונים מאוד ומהרח"ש ז"ל לא ראהו בימיו שנמצא מחדש ולפ"ד הריטב"א ז"ל בנ"ד דחסר הגלגלת טריפה משום חסרון לא מהני לזה דלמא בסכין מלובן הי' וגם הב"ש ז"ל [בסקצ"ד הנ"ל] כתב דבמקום שהנשמה יוצאת לא מהני סכין מלובנת והכא בחסר הגלגלת הוא מקום שהנשמה יוצאת דכן אמרו [עירובין ז' בכורות ל"ז] כדי שינטל מן החי וימות והוא כשיעור כסלע כמבואר ביו"ד אך עדיין אין לסמוך אזה דהלא כתבו התוס' ז"ל [חולין מ"ב ד"ה ואמר] שראו הרבה ניטלו הגלגלת שחיו ובודאי נאמנים בעדותן וע"כ לומר א' משני פנים או דהש"ס שאמר כדי שינטל מן החי וימות היינו עם קרום המוח כמ"ש התוס' ז"ל או שנשתנה העת וכמ"ש בתשו' באריכות אבל בודאי אין לנו לסמוך ולהתיר אשת חסר הגלגלת כיון [שעדים] כשרים וקדושים בעלי התוס' כתבו שראו בעיניהם חיים חסרו הגלגלת ואין לחלק ולומר כיון שנעשה ע"י הכאה בכח נטרף ביותר וכעין שמחלק הרשב"א ז"ל בחולין אין לסמוך ע"ז לקולא כמבואר בפלתי סי' ל"א ולכן אין לסמוך ע"ז כלל. אך יש כדי להתיר בעדות של מו"ה יודא שהעיד מפי כמה ישראלים שנפל במלחמה ובשני עדים א"צ לומר קברתיו ואפי' אחד מפי שנים ל"א בדדמי כמבואר בב"ש ז"ל [ס"ק קי"ג] וא"כ עפ"י עדותו לבד שריא אתתא דא לאתנסבא. אך אני נבוך קצת כיון שלא אמר רק שנפל בל"א גיפאלין ומי יודע אם לשון זה משמעותו מת או נתעלף ולפי מה שנ"ל כי לשון זה משמעותו מת אך מהראוי שיחקור הד"ג אח"ז לפי מה שסובל לשון זה בין אנשי המלחמה והנה בהזכרת שמו ושם הכפר שהוא שם מקומו סגי במקום עיגון ובפרט שאמר היטב שכוונת ישראלים המעידים הי' ע"ז שהכירו אותו בטוב והנה מחמת טרדתי וספרי' אינם בנמצא בכאן בעוסקי פה במרחץ לא יכולתי להשתעשע בפלפולו היקר ועכ"ז לא אמנע בקצרה קצת להעיר מה שהקשה דלמה נאמן עד עכו"ם לשיטת רש"י וסייעתו [גיטין ד"ט ע"ב ד"ה חוץ מג"נ] הלא ל"ד לישראל דיש עליו לאו דלא תענה משא"כ בעכו"ם אתפלא מדוע לא הקשה הרי אין יכול להזימו דעכו"ם לא מחויב בהזמה דרק בישראל חידוש הוא אך באמת לא קשה כלל דמבואר דעכו"ם מצווה על הדינים ואם אינם ממנים דיינים נהרגים ועי"ז נהרגו אנשי שכם משום שלא עשו דין כמבואר ברמב"ם ז"ל בה"מ [ספ"ט] וא"כ כ"ש כשעכו"ם משקר לפני הדיין ומונע מלעשות משפט אמת בודאי נהרג וא"כ בודאי מוזהר מלהעיד שקר ונהי שאינו בתשלומין הוי מקרי יכול להזימה בעונשו וכעין שכתבו התוס' מכות [ד"ב ד"ה מעידין] ובנ"ב ז"ל האריך בזה. שנית הקשה הד"ג דלמה אמר בגמ' [גיטין כ"ח ע"ב] שמע מקוטרמיס דהוי מל"ת ולמה לא אמרו דלא מרעי נפשייהו אתפלא מאד הלא איתא בש"ס שמע מקוטרמסי משמע שהקוטרמוסי לא סיפר ליהודי רק היהודי שמע מקוטרמסי ולכן לא הוי רק מסל"ת וכמבואר בספר ע"נ [בסק"צ] וא"כ במסל"ת לא שייך לומר לא מרעי נפשיהו כמבואר ביו"ד [בש"ך סי' נ"ח סק"ב בשם מח' מה"ג] גבי קפילא. [וע' לקמן תשו' ס' צ"ה ק"ע]: