שו״ת דברי חיים – חלק ב – קטע 53

ךהרב הנ' הנ"ל

הגיעני מכתב קדשו והנה מ"ש דלא חיישינן ששכרה האשה הערכי כו' אתפלא מאד מרוחב בינתו מה עלה בדעתו וכי לזה בלבד חיישינן הלא סתמא אמרי' בש"ס [אולי צ"ל בש"ע ח"מ סי' ס"ח הנ"ל] והוא דלא מקבלי שוחדא הרי דמסתמא חיישינן דמשקרי בשביל שוחד וה"נ בנ"ד יש לחוש לכמה מינים וסיבות שהי' לאיזה איש לכתוב ע"ז שמת הן מעצמו שרצה לצאת לחירות או בשביל ענין אחר כמו שמצינו בספרי הזכרונות שכן עשו הערכאות וגם בס' יוסף בן גוריון הכהן מבואר כמה מעשות כאלו שהחליפו לאיש הנגמר דינו ואמרו שהרגו ולכן עכ"פ במקבלי שוחדא חיישינן לאיזה סבה כתבו שנהרג וגם כתבתי כי ידעתי בבירור שאין הערכי ולא שום שר רואה ההרוג רק אחר המלחמה שואלין לאנשי הצבא מי מת ואלו אינם בכלל ערכאות וגם אינם מסל"ת כי כוונתם להעיד ולכן בודאי אין לסמוך אזה ואם כי אינני אומר קבלו דעתי אך אינני מסכים בהיתרא ע"ז שכתבו הערכי כי כן נ"ל וכן קבלתי ממו"ח זלה"ה הגאון שאמר לי שיש גאוני הדור שמתירים הוא לא הי' מתיר ולכן אינני מסכים בהיתר זולת כאשר כתבתי אז:

סימן נו

בדבר האשה העגונה מ' חיה אשר בעלה הנקרא חיים שמואל בן ר' אברהם ונסע מביתו ק"ק וישניצא ונפטר בעיר קאשויא ואמר קודם פטירתו ששמו חיים שמואל בן ר' אברהם קלוזנשטאק מק' ווישניצא ושם אשתו חיה ושבק לן חיי' בעיר הנ"ל ביום ש"ק פ' יתרו ונקבר שמה כה העיד ה' משה בהר' יהושע שמש דח"ק דשם לפני בד"צ והב"ד דשם שלחו הגב"ע לכאן וגם שלחו הפאס שלו הנמצא אצלו ועוד נמצא אצלו איזה כתב מר' דכפר ביטטעש איך שהגיד לו עפ"י ששאל ממנו מה שמו ואמר הנפטר שמו חיים ושם אביו אברהם קלוזנשטאק מכפר וישניצא ושם המשפחה ושם אשתו הכל כנ"ל רק שאמר לזה האיש שיש לו שני בנים הזכר שמו שלום והנקבה שמה מרים זה הכתב נמצא תוך כתביו וחתם ע"ז אחד שמו מאיר יצחק. שוב העיד מו"ה יוסף בלאה פעדיר מק' וישניצא איך ששמע מפיו שני פעמים שאמר שיש לו בנים והכחיש אותו ואמר לו הלא אני ידעתי אותך ויודע שאין לך בנים והודה לו שאין לו בנים וגם שראה בעצמו ששלחו מן סיקס לעיר קאשוי ביום ה' וביום וא"ו חזר העגלן ואמר שמת בקאשויא כ"ז העיד מו"ה יוסף הנ"ל:

תשובה אשה זו מותרת לחלוץ כיון שהשמש דחברא העיד שאמר לו שמו ושם אביו ושם אשתו וגם זה שהעיד מו"ה יוסף ששמע מפי העכו"ם שאמר יהודי שיצא אתי מת נמי מהני אך לזה יש הכחשה שהעכו"ם אמר שמת ביום וא"ו והעדה ישראל הוא השמש אמר והעיד שמת בש"ק ובודאי הישראל נאמן ודי בעדות הישראל לחוד ואי שנמצא אצלו כתב שאמר שהי' לו בנים מה לנו בזה כיון שבפנינו קודם פטירתו לא אמר מבנים לא חיישינן שאחר הוא וגם הלא העיד מו"ה יוסף שכן הי' דרכו לשנות ולומר שיש לו בנים ואך די"ל דע"ז אין ע"א נאמן דלא שייך ע"ז מדעל"ג אך כיון דגם מה שאמר בפני הע"א שיש לו בנים הוא נמי רק ע"א לכן שפיר נאמן השמש דחברא קדישא ולא חיישינן דאחר הוא גם בלא"ה כה"ג ע"א נאמן דאם נימא דאחר הוא צ"ל שהי' שני חיים שמואל בוישניצא ושניהם נשותיהם שוות ושניהם נסעו לעיר קאשוי ורק לאחד יש בנים ולבעל האשה שאין לו בנים נסע לדרכו ומסר הפאס להאחר ומת האחר שם שהוא דבר דלא שכיח כלל בודאי נאמן העד לומר שזה הוא בעל האשה זה הנפטר ורק שכן הי' דרכו לשנות ולומר שיש לו בנים ולכן האשה זו מותרת לחלוץ ולענין חליצה כיון דעדות [יש] שיש לו אחים ואינו מוחזק בבנים אינו נאמן לומר יש לו בנים כמבואר בב"ש ז"ל בהל' (יבמות) [יבום סי' קנ"ו סקי"א] ובפרט שאין ע"ז רק ע"א לכ"ע צריכה חליצה ואז תהא מותרת לכל גבר דתצביין:

סימן נז

להרב המאה"ג כו' מו"ה ברוך מאיר אבד"ק אוסטצא בגליל באקאווינא יצ"ו:

שאלה ב' אנשים נטבעו יחדיו וראו שהיו מחבקין יחדיו שרצה אחד לטבוע חבירו בדרך צחוק וטיול וירדו לעומק המים ולא עלו ולמחר הוציאום מן המים יהודים עם א"י ויהודים הכירו כי המה האנשים שנאבדו אתמול ומצאום חיבוק שניהם יחדיו הרגלים של אחד בבין חבירו וגם קצת סימנים היינו שומא בגב של אחד מהם ובשל חבירו נמצא סימנין בשן חסר וע"א הכחיש זה ואמר שאשתו הגידה הסימן שהי' שן נדבק בשן וכן הי' וגם הח"ק כולם בבוקר בעת הביאום לעיר הכירו כולם שהמה הנטבעים הידועים להם זה תורף השאלה:

תשובה באמת לעיקר הדין א"צ כאן לפלפול ורק לחדודי וללבן ההלכה אך כעת אין הפנאי אתי מפני שאלות נחוצות אשר לפני ולכן לא אכתוב רק שורש הקיצור כי הנשים הללו מותרות המה לכל הדיעות כי מה שהאריך מעכ"ת בשיטת הרי"ף ז"ל הוא למותר כי בודאי אין להקל בפשיטות אפילו בשני עדים אם לא ראו לאלתר כמבואר במ"ב [ע"ש בסי' מ"ו שכ' דאפי' בלא ראה הטביעה דל"ש בדדמי ג"כ בעי' חזי' לאלתר יע"ש וה"ה בב' עדים כמ"ש בח"מ וב"ש דהבה"ת] (ובח"ס) [ובח"מ סקנ"ה] וב"ש [סק"צ] אולם אם ראוהו בשעתן דזה מותר לכמה ראשונים רק הרא"ש ז"ל מחמיר בראה הטביעה אכן להחמיר בשני עדים לאלתר וראו הטביעה זה חומרא יתירה ולא ראיתי מחמיר בזה והספר שכתב מעכ"ת לא נודע לי והנה מה שרצה מעכ"ת לומר דהח"ק בודאי אינם עדים כיון שלא ראוהו בשעתן חיישינן דאתפח נלפע"ד כי חדשתי בשאלה אחת שבא לפני שנפטר פה איש אחד מאיזה מקום ואנשי קהלתינו לא הכירוהו ורק נמצא אתו כתבים ממקומו ושלחנו אחר אחד שהי' קרוב כג' פרסאות מקהלתינו הוא הי' מעיר הנפטר ובא והכירו ואמר שמכירו היטב ורק שהי' נמשך שלא ראהו רק אחר ג' ימים ואמרתי כיון דעדי קהלתינו רואים שלא נשתנה עתה בפניו מכפי שהי' בעת פטירתו א"כ חזינן דלא איתפח ונשתנה ממילא נאמנים עליו אפי' לאחר ג' ימים והנה לפ"ז בנ"ד כיון שהי' עכ"פ ע"א בשעת משיכתן מן המים רק דחיישינן שמא טועה העד ואומר בדדמי מחמת שראה הטביעה אך עכ"פ במה שאומר שלא נשתנה עכשיו מכפי מה שהי' בעת עלייתו מן המים [נאמן] דמאי חשש בדדמי שייך בזה א"כ שוב נאמנים גם אותן שראוהו לאחר ששהא שהרי העידו שלא נתפח וא"כ הוי שני עדים ולסברת הרא"ש ז"ל וכמה שיטות לא שייך גבי עדים בדדמי אך לא צריכים לזה כי הרי לפנינו שני עדים שמשכוהו מן המים ומה שרצה מעכ"ת לפסלו משום גניבת עכו"ם יפה עשה שחזר מזה דאינו נפסל בזה לעדות אך אפילו אם הי' פסול לעדות מ"מ כיון דזה אינו יודע לאיסור ואדרבה פשוט להיתר בעיני המונים הוי כמו קושר ומתיר בשבת דמבואר בש"ע [סי' ל"ד סכ"ד] דאם אינו יודע איסורו כשר לעדות ולכן כיון דהוי שנים בודאי נאמנים בראהו לאלתר אך בלא"ה כאן הי' סימנים כמ"ש מעכ"ת וסימנים מובהקין א"ל וביותר הרי יש לפנינו היתר ברור כיון דאתחזקי הני תרי לפנינו שנטבעו במים ומאחריני לא שמענו שנטבעו במקום הזה הוי ממש כמו יצחק ריש גלותא [יבמות קט"ו] דלא חיישינן שבא אחר לכאן וכבר הורו להתיר בזה הפמ"א [ח"ג סי' ב'] והז"ר (אולי צ"ל והז"י ע"ש בסי' ה'] והנ"ש ז"ל [בסי' ס"ד] ודאי דבר רחוק כזה שיזדמנו עוד שנים ויחבקו יחד ונטבעו בנהר זה מה שלא שמענו ויתדמו לאלו הנטבעים בפנינו בודאי הוא אינו מצוי ולכן אזלינן בתר (רוב) [קרוב] ומצוי וכאן נמצא כמבואר בנ"ש הנ"ל] ולכן פשוט שמותרות הנשים וגם הנישאת קצת בעבריינות לא תצא מבעלה דהתירה ברור:

סימן נח

לידידי מחו' הרב הגאון הצדיק המפורסם ע"ה נ"י בו"ק חו"פ פאר הזמן כקש"ת מו"ה יקותיאל יהודא נ"י ט"ב האבד"ק סינאט יצ"ו:

שאלה אחד בא לעיר באגדאהן ואמר שמו ושם עירו וגם נמצא אתו פאס כשמו ושם עירו ואמר שיש לו אשה השני' וגם בן חייט וגם נמצא בתוך כתביו צוואת אביו ונפטר שם בעיר הנ"ל וכתבו משם לק' סיגיט כי עיר מולדתו קרוב לשם והנה הכל הוא כתקנו שהלך מעיר הנ"ל אדם ששמו כך וגם לקח לו פאס ושם אביו הי' כמבואר בהצוואה ויש לו אשה ושני' היא לו ובן א' והוא חייט ורק הוא אמר שיש לו בנים לומדים בישיבה והנחסר מעיר הנ"ל אין לו בנים קטנים כלל זולת הבן הגדול וגם בזה יש ריעותא שנער אחד שהי' במקום שנפטר אמר שהוא מכיר להאיש שראהו אצל בנו סנדלר והנער כעת הלך מעיר הנ"ל ולא ידענו לחקרו היטב אם מכיר אותו בטוב או אולי נקרה לו איזה איש כתוארו שנראה לו שהי' אצל בנו סנדלר:

תשובה דבר פשוט דתלינן בזה החסר מעיר פ' והוא בעל העגונה דהא להרבה פוסקים סגי בשמו ושם עירו ובפרט דגם בפאס לא חיישינן לשאלה להרבה פוסקים אחרונים דהוא דבר דלא מושלי אינשי וגם צוואת אביו דניחוש לנפילה דיחיד דבעל האשה אבד צוואת אביו ומצאו אדם אחר ששמו כשמו והוא מעירו ואחר החיפוש קצת לא ידענו שהלך מעיר זה ששמו כן לכן בודאי אשה זו מותרת ומה שאמר הנפטר שהי' לו בנים ובעל האשה לא הי' לו בנים אינו מגרע כלל דזה הוי כסימנים העשויין להשתנות שכתב הר"ן ז"ל דלא חיישינן להו כלל כמבואר בתשו' הר"ן ז"ל [סי' ל"ג] דכן דרך האורחים לאמור שיש להם בנים לומדי תורה כדי לרחם עליהם ומה שאמר הנער שבנו הי' סנדלר דבריו של נער שאמר לפי תומו דברים בעלמא ולא ידענו כלל אם הכירו דכמה פעמים מתרמי שנדמה לנערים שזה הוא פלוני ובאמת אינו כן ולכן אין חשש כלל בהיתר עגונה זו:

סימן נט להרב המאוה"ג וכו' מו"ה ישראל האחט נ"י אבד"ק ראווא יע"א במדינת פולין יצ"ו:

שאלה עגונה אחת בא מכתב מפראג מהממונה על בית החולים שבעלה מת וכת"י לא ניכר ורק בא משם גב"ע וקיום על דברי הממונה הזה שכן אמת והוגבה שם בפראג עדות בב"ד ושלחו מעשה הב"ד לכאן אך גם כת"י הב"ד אינו ניכר והוא קצת במקום עיגון:

תשובה הנה ידוע דעת רוב הפוסקים שעכ"פ במקום עיגון מתירין עפ"י כתב אפילו לא נתקיים וכן העלה מרן ראש האחרונים בנ"ב ז"ל בח"ר ל"ג גם כבר ידוע דעת הרמ"א ז"ל בסי' קמ"ב בסופו ובב"ש בשעת עיגון לסמוך אהא דמעשה ב"ד א"צ קיום א"כ בכאן במיתה דאפילו עד מפי עד נאמן בודאי דיותר טוב מעשה ב"ד מע"א וכ"כ בהדיא שם בנ"ב מה"ת סי' קל"ו ולכן נלע"ד לסמוך להקל ולהתירה בב"ד של ג' והי' שלום ד' שלח תרכ"ד:

סימן ס להרב הגאון וכו' האבד"ק זלאטשוב יע"א:

שאלה באיש בעל מלחמה שבא מהגענעראל קאמאנדע שאיש אחד שמו כך וכך והרבה מסימני' ובעיר פ' שנעשה בע"מ ביום פ' והוא מת במלחמה שוב הגיד ע"א או שנים ששמעו מפי עכו"ם מסל"ת שהכירו בשמו שמכנים בל"א להבע"מ ושהוא מעיר חאדרוב והי' בשכינות אתו בביתו ובא על האיש הזה כלי משחית מאשר ירו המורים ותיכף נפל לארץ ונבקע בטנו ויצאו בני מעיו ולא נשמע ממנו רק פ"א אמר אוי ולאח"כ בא עגלה והטעינו הוא בעצמו על העגלה עם עוד הרוגים והשליכם לבור והשליכו עליהם עפר כן ראה בעצמו כי הי' הבור סמוך למקום המלחמה כן אמר העכו"ם במסל"ת ע"כ השאלה:

תשובה הנה לפע"ד אין לסמוך על המכתב מהרעגעמענד אעפ"י שהמה ערכאות דל"מ להרמב"ם ז"ל מובא דעתו בח"מ ס"ח דבעי לידע דלא מקבלי שוחדא ובנ"ד לא ידענו מהו ואין לומר דלא חיישינן לשוחדא דמי יתן לו שוחד דלאשה לא חיישינן שמא שכרתו רק בקטטה לשיטת הרמב"ם ז"ל [רפי"ג מגירושין] מ"מ מי יודע אפשר הוא חי ורצה להעלים עצמו מאנשי הצבא וכדי שלא יחפשו אחריו נתן שוחד לכתוב שמת כאשר שמענו הרבה מעשיות כאלו ובתחלת העדות מחמרינן בעגונה כידוע למעיין בתה"ד [בפסקיו סי' קס"א] ובהרבה אחרונים וגם אפילו להרא"ש ז"ל [פ"ק דגיטין מובא ברמ"א שם] שכתב דלא חיישינן לאוריעי נפשי' להעיד שקר מ"מ בערכאות הצבא שידוע לכל שהגענעראהל וסופריו לא הי' במלחמה לידע מי שמת ורק מה ששומעין מהבאים ממלחמה שמת פ' בודאי כה"ג לא שייך לא מרעי נפשי' דבהדי' כתב הרא"ש ז"ל [שם] דהמעשה המקח יגמור ע"י והוא צריך לידע גוף הקנין מש"ה לא משקר הערכי ולומר שידע הקנין ולא הי' כלל קנין אבל בערכי ספרי אנשי מלחמה דהמומתים אין עליו רק לכתוב במה שמגידים לו הבאי מלחמה והמה אומרים ע"י שאלה ששואלים להם מי מת במלחמה וכותב הערכי עפ"י העכו"ם המעיד ובודאי הוא נתכוין להעיד לפני הערכי והוי מכוין להעיד שלא נקרא מסל"ת וכך הגידו לי יהודים שהיו במלחמה שכן דרך אנשי הצבא ולכן בודאי אין כתב הערכי ראי' כלל שידענו שידיעתו אינו רק מפי העכו"ם מעידים שאינם נאמנים גם בל"ז הא צריך לומר קברתיו ובכאן לא כתב רק שמת ונפטר אבל לא שנקבר שהאנשים הקוברים אינם מכירים לכל אנשי הצבא ורק שואלים בתוך אותו הקאמפאני שהי' בתוכם והם אינם יודעי' כלל מהקבורה רק שלפעמים מתרמי שאחד רואה הקבורה כמ"ש המסל"ת אבל רובם אומרים רק מה שראו שנפל במלחמה וא"כ לא הוי קברתיו דלא מהני במלחמה. לבד הר' נתן וסייעתו [מובא ברמ"א סעיף נו"ן] אבל לדינא כמעט חלקו עליהם כל הפוסקים כידוע ולכן בודאי אין לסמוך על כתב הזה כלל ויותר מזה קבלתי ממו"ח הגאון ז"ל שאין לסמוך אפילו בבית החפשית של בעלי מלחמה הנקרא שפיטאהל ג"כ אין לסמוך על דבריהם כי חקר מהרופאים והגידו לו שגם שם אינם מדקדקים ושייך בדדמי ולכן לא עיינתי כעת בשו"ת המתירים בשפיטאהליר כמבואר בשו"ת בגדי כהונה [סי' יו"ד] ובית אפרים [סי' ל"א] כי לבי להחמיר בזה כקבלתי ממו"ח ז"ל אבל במלחמה לכ"ע אין סומכין על הערכאות:

אך יש להתיר בפשיטות ע"י המסל"ת שאמר שראהו מת במלחמה וקברתיו כי גם הוא בעצמו חלץ בגדיו ולא הי' נודד ומצפצף והעיד בשמו ושם עירו ושהי' בשכונתו אשר מסתמא זאת ידוע בעירכם שהיו שכנים בחייהם ובכה"ג רוב הפוסקים להקל כידוע לכל מבין ואין לחוש דילמא שמע העכו"ם שמחפשין אחריו והוי כמו ע"י שאלה כי באמת בדבר שהי' כמה שנים וכמעט שנשכח הדבר וגם בפעם הראשון לא הי' מחפשין אחריו וכמעט הגדתו אז לפני יהודים הי' מסל"ת כמבואר בהגב"ע ולכן בודאי אין להחמיר כלל והוי מסל"ת שנאמן ואי דבעי קברתיו הא אמר שפשט בגדיו וראהו משליכין לבור ונתנו עפר עליו ודאי הוי קברתיו כמבואר ברמ"א ובב"ש כמה פעמים ולכן בודאי נאמן הנכרי במסל"ת ומה שחשש מעכ"ת דמסתמא בא העגלה לקוברם לאחר יום או יומים ואז לא הכירו העכו"ם רק בט"ע וחיישינן לבדדמי מחמת שראו החץ ובני מעיים שיצאו והוי כראו הטביעה ולא מהימן שוב בט"ע לא ידעתי האיך נחמיר במסל"ת דברים וחששות הלא מבואר בהדי' בב"ש [סי' י"ז סקל"ט] שלחששות חדשות אין חוששין במסל"ת ומאן לימא לן שהריגת היהודי הי' מקודם איזה ימים דלמא הי' בסוף המלחמה ותיכף בא העגלה לקבור ההרוגים וכן נראה מלשון המסל"ת שאמר וז"ל ובקשרי המלחמה עמד שלישי ממני ובמכה הנ"ל נבקע כרסו תיכף ומיד ונפלו כל מעיו לארץ ולא צווח רק פ"א אוי ובא לשם עגלה גדולה שקורין בריקע ואנחנו הנשארים בחיים השלכנו המתים על העגלה ונסעה העגלה משם למקום קרוב כי שמה הי' כבר בור חפור גדול מאד והשליכו לשם כל המתים במלחמה ואני ראיתי שתיכף השליכו עליהם עפר ואני בעצמי הסרתי ממנו הבגדים עכ"ל משמע מזה דהעגלה בא תיכף לקברם בעודם החיים שם דידוע שבשעה שנשקט הרעש הולכים בע"מ הנצבים בקרב איש לאהלו לנוח ובאים אנשים אחרים למקום המערכה בע"מ ונערים לוקטים כסף או שארי הענינים ורוב הקוברים אותן האחרים וכיון שהמסל"ת אמר והנשארים בחיים קברו ההרוגים משמע שתיכף שקטה המלחמה באותו המעמד בא העגלה והנשארים שעדיין שמה קברום והטעינום על העגלה לקוברם מכל זה נראה שבאותו מעמד הי' דאל"כ לא הוי להו לומר הנשארים בחיים כי לאחר יום או יומים הרבה אנשים שמה ואדרבה הנשארים הולכים למרגוע א"ו שהי' תיכף בשקוט המלחמה גם אפילו אם נימא כדברי כ"ת שהי' איזה ימים מ"מ למה לא נאמן העכו"ם הלא אמר שראהו מת ואי דאמר בדדמי מחמת ראותו החץ שפגע בו הלא ברמ"א ז"ל [סעיף נ'] מבואר שאם ראה לאח"כ והכירו סגי והח"מ ל"פ עליו בזה ורק אמר דצ"ל קברתיו אבל חשש הכרה לומר שמא אמר בדדמי אין לנו הגם שבתה"ד קהה בזה וכ"נ קצת מתשו' מהרמ"מ ז"ל אין לנו לדינא רק דברי הרמ"א והח"מ וב"ש שאין חוששין לזה ול"ד לטביעה כלל ואין לומר ולחוש לשיטת הר"נ ור"ש [המובא בב"ש סקע"ו] שאין עכו"ם מבחין בט"ע הלא מבואר בתשו' מהרא"ם ז"ל בק"ע [סי' צ"ד] שכתב שגם ה"ר נתן והר' שמחה מודים בכעין נ"ד שהי' מכירו ואהובו ותו דלדברי הר"נ והר"ש סגי במה שאמר בראשונה שמת ויצאו בני מעיו שבנכרי [מסל"ת] אצ"ל וקברתיו וכמבואר כ"ז בב"ש [ס"ק קנ"ה] וגם בתשו' מהר"ש ז"ל בארוכה וא"כ בודאי אין לנו להחמיר על העלובה הזאת ותנשא לכל גבר דתצביין שהיא מותר' לכל הפוסקים והנה מחמת שאיני בבריאות השלימות ורבו טרדותי לא יכולתי לעיין ולדקדק היטב בפלפולו הנעים רק בעיוני בעלמא וראיותיו חדודים ונכונים ולכן מסתמא נכלל בדברי קצת דברי מעכ"ת אך בין כך ובין כך האשה מותרת. והיה שלום כדברי ידידו מחו' ד"ש ה' חיי תרכ"ה:

סימן סא

איש אחד ושמו בלשון נכרים ליבע נאבד והלכו לחפש אחריו ואמרו הערלים דכפר שראו אותו ביום בקרעצמא ואח"כ לא ידענו מה הי' לו וחפשו היהודים בכפר ולא מצאו דבר עד שלכמה ימים אמר להם השופט שנתוודע להם הדבר ושנרצח בבית פ' הנכרי וזה השופט הי' עם היהודים בעת שחפשו אחריו ברחיים ועשו פראטיקאהל עם נערים נכרים ואח"ז כשבאו היהודים לקחתו משם והי' יושבים אצל הנרצח שהי' קבור בבור נכנס יהודי אחד לנכרי בעל הרחיים א"ל היהודי למה אתה שוכב במטתך כ"כ על היום והשיב שלא יקום עוד מהמטה מגודל צער שאירע כך בביתו וסיפר לו לפ"ת איך שבנו הודה לו שהוא רצח לליבע ושאל לו היהודי אם הוא זה הליבע מעירו ושחק הנכרי עליו ואמר וכי לא הוא וכי נהרג אחר זולתו זה תורף דברי הגב"ע עוד יש כמה פרטים אך אין בהם תועלת כי כולם ע"י שאלה. שוב הודה הרוצח לפני בעלי הקרימינאהל ויהודים שמעו מקצת דבריו שהוא הרג לליבע מעיר חמעלניק והעכו"ם המסל"ת אמר להישראל בעת ששאלו וכי הוא זה הליעבע מעיר ואמר כי הוא מכיר אחיו מאיר ואשתו זה תורף השאלה: