שו״ת דברי חיים – חלק ב – קטע 51

סימן נב

שוי"ר לידידי הרב הגאון וכו' מו"ה אלי' מאיר הכהן רוזן בלום נ"י האבד"ק סטריא יע"א:

שאלה העתק מגב"ע דק' דראב יטש

במותב תלתא ב"ד כחדא הוינא כד אתא לקדמנא ה"ה מו"ה דוד בן דוב שעכטער מכפר ארליעב הסמוך לפ"ק דראהביטש והעיד בתו"ע באל"י בזה"ל דען 24 יאני שנת תרי"ט בין איך גישטאנין אין דער מלחמה אצל העיר הנקרא ביטשקארע במדינה וועלשטיראל איז גישטאנין אצלי איש אחד איין בעל מלחמה וואס ער האט מיר גיזאגט קודם המלחמה אז ער איז מעיר מיקאלייעוו רק זה האט ער מיר ניט גיזאגט פון וועלכין מיקאלייעוו אונד זייני סימנים שטאטור איז מיטטעל שערו שחורים חוטם לענגליכיג אונד איידל דיא חוטם גם זאת האט ער מיר גיזאגט אז ער איז גיוועזין איין גלעזער בביתו אונד בייא דעם רעגעמענד האט מען עהם גירופין אויף דעם דייטשן נאמין שלאם אונד דעם יודישן נאמין ווייס איך ניט האב איך גיזעהן עס איז עהם איין קוגל גיטראפין אין שטערין איזט ער תיכף אנידר גיפאלין ארונטער זיך האט מיר אויס געוויזין אז ער איז טויט זיכער קאן איך דאס ניט זאגין ווארום איך האב עהם ניט גיפריווט אין די איברים אין תיכף האבין מיר גמוזט רעטערירן פין דער שלאכט רק לפי עיני איז דער זיכער טויט גבליבן כ"ז הגיד לפנינו בתו"ע ומה ששמענו כתבנו ולראי' באנו עה"ח יום ב' אחרי ח' אייר תר"כ לפ"ק דראביטש והכל שריר וקיים נאום הק' אלי' האבד"ק דראביטש. מרדכי זאב בער מאהל. חיים בהמנוח מו"ה קלונימוס קלמן ז"ל:

העתק מגב"ע בק' סטריא:

במותב תלתא ב"ד כחדא הוינא ואתא לקדמנא ר' דוד הירש יונגער ממיקאלייעוו השייך לעיר ראזדיל והעיד בתו"ע באליו"ע בזה"ל אז דוד וואלף שלאם ממיקאלייעב הנ"ל וואס איז גיוועזין בביתו איין גלעזיר בעלה של האשה פיגא מלכה איז מיט מיר גיוועזין אין דער שלאכט במדינת איטליא בשדה סמוך לעיר מאזענטא ועיר פארזילענגא דאם איז גוועזין עש"ק אחר חצות דען 24 יאני 859 למספרם האב איך עהם גיפונין ליגן מת ופניו למעלה איך האב עהם באותו יום גיזעהן בעודו חי מחמת ער איז מיט מיר גיוועזין בייא איין קאמפאניע ואחר זה האב איך אים דער קענט טוטר הייט ואין אצלי ספק רק בודאי מת קיין קויל האב איך ניט גיזעהין אז עס האט אים גיטראפן רק האב עהם גיזעהין ליגן טוט ווען איך בין פיר איהם פיהר גיגאנגין אהין אונ צוריק ביים רעטערירען דאס האט גידארט חצי פירטל שעה. כ"ז אמר בפנינו באליו"ע סטריא יום ד' כ"ה למב"י שנת כת"ר:

שוב העידה לפנינו האשה מ' פעסיל אשת ר' זלמן קערנר מפה בתו"ע כנ"ל מה ששמעה מערל א' אחר ששב מצבא המלחמה לן בביתה שהי' מכיר אותה מחמת שדירתה הי' מקודם בכפר ריזוואדאף הסמוך למיקאלייעב הנ"ל והערל הי' מכפר זה ושאלה אותו על ערל א' מריזוואדעף אשר הי' בע"ג אצל בעלה האם חי או לא והשיב הערל חי אח"ז שאל אותה אם היתה מכרת את הגלעהזיר שלהם שלאם ממיקאלייעב השיבה שמכרת אותו ואמר לה שהוא נהרג ע"י קויעל שנפל בו ושאלה אותו מאין הוא יודע והשיב שעמד בקרוב אצלו אפירטל שעה מקודם והוא ביקש משלאם הנ"ל שיתן לו לחם והשיבו שלא נשאר לו רק חצי לחם ולכן לא יוכל ליתן לו מזה ואח"ז כאשר ירו המורי' נפל הקויעל להפלייטצא שלו והלך מעט אח"ז נפלה עוד קויעל על ראשו ונפל ואח"ז ראה אותו מושכב על הארץ ודם שותת בקלוח רב מפיו וכאשר חזר ובא דרך שם תמה ונענע בראשו ואמר שלא רצה ליתן לו לחם וכעת שוב א"צ כלום ורצה לקחת הלחם מכיסו אולם כאשר הרבו לירות בחצים ירא לנפשו והלך משם ואם כי אינה זוכרת ממש לשון העכו"ם אך כ"ז דיבר עמה כ"ז העידה לפנינו האשה הנ"ל בתו"ע יום א' כ"ב למב"י כת"ר פה סטריא:

עוד העיד לפנינו ר' שלמה יוסל סאם מפה בזה"ל איך האב גיהערט מכמה בע"מ ערלים שאמרו שהבע"מ ממיקאלייעב ושמו שלאם נפל במלחמה:

עוד הגיד בפנינו ר' שמעון בער שידריך מדראהביטש בתו"ע כנ"ל בזה"ל יום ויו דען 24 יאלי יום ויו אחר חצות סמוך לפישקארא פלאטץ סילאמע איך בין גילאפין אין שטארעם האב איך גיזעהין ליגין שלאם והי' מלוכלך בדם אולם לא ראה אם מת או חי. ע"כ:

תשובה הנה העד הראשון שהעיד שראה בתוך קשרי המלחמה שנפל עגיל בראשו ונפל אחור ע"ז אין לסמוך כלל להיתר כי בעצמו אמר שא"י בבירור שמת מזה ההכאה כמבואר בגב"ע וגם על העכו"ם דלפ"ת אין לסמוך חדא דגם הוא יוכל להיות שאומר בדדמי כיון שלא נגע בו וירא לנפשו מחמת חצים שפרחו באויר המלחמה אז כמבואר בדברי העכו"ם שבגב"ע. והנה רוב הפוסקים הסכימו דמל"ת לא עדיף מע"א דצ"ל קברתיו במלחמה [ע' רמ"א ס"נ ובח"מ וב"ש שם] ואפילו ר"נ ור"ש שבת"ה [סי' רל"ט מובא שם ברמ"א] שמקילים גבי לפ"ת שאצ"ל קברתיו כיון דרק מל"ת אינו אומר בדדמי מ"מ הלא הר"ן והר"ש בעצמם כתבו דעל הכרת האיש לא מהני בעכו"ם אם ראה אחד במלחמה ובזה גרוע כותי לפ"ת מע"א כשר [ע' ב"ש הנ"ל] וטעם החילוק מבואר במהרח"ש ז"ל בק"ע וז"ל דף כ"ב ע"ב אמנם הרב מהרא"ם ז"ל כתב עלה דההוא תשובה דר' שמחה ור' נתן הנז' וגם עלה דההיא דהג"מ וז"ל אלא שמצאתי בתשובה אחרת דבר סותר לזה שאמרו בשלמא ישראל המתכוין להתיר י"ל דבשעת מלחמה נתן לבו להעיד ולהתיר על הנדמה ודבר ההוה להיות אבל עכו"ם המספר מעשה ומסל"ת ואין כוונתו לשום עדות אותו אינו אומר אחר הנדמה כ"א כאשר ראה והסברא נותנת דלא שייכא בעכו"ם ע"כ הרי דמשמע דלהני רבוותא סברי הפך סברת ר"נ ור"ש דאדרבא בישראל הוא דאיכא למיחש בדדמי טפי מבעכו"ם מסל"ת ואני בעניי יראה דיש לתמוה כו' עד והנראה דיש לחלק בין שתי תשובות אלו הוא דבישראל גבי טב"ע שאמר שמצאו הרוג והכירו בטב"ע כיון שמתכוין להעיד ולהתיר אשתו ודאי מתכוין לראות אם הוא ראובן או אחר הדומה לו ואע"ג דבמלחמה חיישינן לבדדמי הוא משום שהוא דבר ההוה ורגיל הרבה שאומר כיון שנהרגו הראשונים והאחרונים והוא הי' באמצע ודאי מת גם דמחו לי' בגירא או ברומחא מכה משונה ודאי מת והוא לא הי' יכול להמתין שם מפחד המלחמה אומר כן בדדמי. והא דבעכו"ם גבי טב"ע גרע מישראל והכא גבי מלחמה עדיף מישראל יראה דטעמא דמלתא משום דעכו"ם המסל"ת דבא לספר דרך סיפור לא להתיר אשתו אינו מספר רק הדברים כאשר ראה לפי דמיונו לא פחות ולא יותר ולכך גבי טב"ע שראה פלוני הרוג וחושב שהוא ראובן סיפר הדברים כאשר ראה לפי דמיונו ואומר שראה ראובן הרוג אבל גבי מלחמה דטעמא דחיישי' לבדדמי הוא משום דלמא ראה הראשונים והאחרונים שנהרגו וזה הי' באמצע ואומר ודאי מת זה לא שייך בעכו"ם דכיון דלא בא רק לספר המעשה אומר הדברים כאשר ראה כו' עכ"ל יעו"ש וגם הב"ש רמזו בפנים וא"כ בודאי לדבריהם לא מהני העכו"ם לפ"ת כאן די"ל מחמת שראהו מת נדמה לו שהוא זה שראה במלחמה ובודאי לא סמכינן עלה לדברי הר"ן והר"ש ותו כיון דכל סברתם שמסל"ת אצ"ל וקברתיו הוא משום כיון שאינו מתכוין לשום דבר רק לספר מקרים שראה אם אין ברור לו לא הי' מספר וכאשר ביאר הרח"ש ז"ל בכוונתם וכנ"ל א"כ לפענ"ד י"ל דכ"ז באם העכו"ם אומר לפ"ת שראה פלוני מת במלחמה אמרי' אלו לא הי' ברור לו לא הי'. מספר ותלינן שמסתמא זזהו ממקומו וכיוצא שיודע ברור שמת אבל בגווני דנ"ד שסיפר כל המעשה איך שראהו מוטל הרוג והוא ירא להתקרב אליו מחמת חיצי מלחמה א"כ הודה בפני' שאינו דבר ברור שמת ולכן לע"ד שאין לסמוך על הערל כנ"ל ורק העד השני הישראל שהעיד שהלך למלחמה ואז לא שמעו שם קול תרועת מלחמה וגם לא ראו לבעל האשה כלל במלחמה דומה למה דכתבו הפוסקים דשלא בשעת מלחמה אצ"ל וקברתיו ועדיף מהא דכתב הרמ"א ז"ל [בס"נ] וי"א דהא לא הי' מלחמה אז כלל. אך עכ"ז אני חושש מאד כיון שהי' עמו בקאמפניע אחת מסתמא ידע שירד למלחמה וזה הוי כמו ראה אותו במלחמה כמבואר במלחמות ד' וביש"ש ובכמה פוסקים שראה הטביעה [או] יודע אחת וא"כ שפיר שייך חשש בדדמי וצ"ל קברתיו וגם א"ל דבשעה שהלך העד למלחמה לא הי' שם מלחמה והוי כמו שראה אותו לאח"כ הרוג דכ' הרמ"א ז"ל [בס"נ] דנאמן י"ל דז"א חדא דידוע (דהח"ס) [דהח"מ שם] ז"ל מפקפק בדברי הרמ"א ז"ל וגם הב"ש ז"ל נראה דאינו מתיר רק כשהכיר אותו ע"י איזה מעשה כמבואר בס"ק [קנ"ד] וגם הצ"ץ בסי' פ"ח החמיר בזה דבעי עכ"פ לומר שעשה איזה [דבר] להכרתו יפה כגון שקיים אצלו וכדומה אבל בלא"ה חיישי' לבדדמי ולא עוד אלא דלפי מה ששמעתי מהולכי למלחמה דבזה האופן (ש) לא נשקע המלחמה לגמרי רק נמלטו מזה המקום למקום אחר מהרודפים באשר ימצאו פחד מלחמה עליהם ולכן לדעתי הוי גם בשעת הליכת העד למלחמה מלחמה ממש באותו מקום ופחד מלחמה עליהם ולא דייק ול"ד כלל לדברי הרמ"א ז"ל בהג"ה ולכן אין בידי להתירה אולם מי שכחו יפה יוכל להיות שימצא איזה היתר. והנה לפע"ד נכון לדרוש משרי החיילים אם באולי ימצא בפנקס שנקבר פלוני הנ"ל הגם ששמעתי ממו"ח הגאון שלא רצה להיות מהמתירים ע"י פנקס שרי החיילים מ"מ בכאן שלדעתי יצאת האשה מחזקת א"א ע"י עד הראשון שאומר שראה בשעת שנפצע מוחו בעגיל שנפל לאחריו וכמדומה לו שמת בודאי הגם שאין להתיר ע"י דבריו מ"מ איתרע מחזקת א"א ושוב נאמן א"י ויעוין בנ"ב מ"ק כיוצא בזה ב' ר"ח אדר תרכ"א:

סימן נג

להרב וכו' מו"ה מרדכי נ"י מו"צ דק' מירהאראד חדש במדינת רוסיא יע"א:

שאלה מעשה שהי' במוש"ק י"ז טבת שנת תרכ"א נסע חייט שמו פסח בן ליב עם נער אחד פועל ועם בע"ג שמו אברהם צבי בן יעקב לכפר אחד רחוק מז"פ ערך ט"ו ווירשט להאדון דשם לעשות אצלו מלאכתו מלאכת החייטין ויהי בעת נסעם נתהוה רוח סערה ושלג גדול שקורין זאוואריכי עד שתמהו עליהם כל רואיהם איך הם נוסעים בעת כזאת אשר אין יוצא ואין בא ומעת הזאת נאבד שמם וזכרם לא נשמע עלי חלד נשיהם וקרוביהם חפשו אחריהם ולא נשמע שמץ מנהם וג"כ לכפר הנ"ל להאדון לא הגיעו רק בשנה אשתקד אחרי חג הפסח נמוגו כל תלגי טורי ובקעה אז נשמע העירה כי נמצא אחד מובס ביער אחד מן הצד מן הדרך ערך ווירשט ולאחר ימים שלשה נשמע עוד שנמצא עוד אחד רחוק מן הראשון ערך ווירשט וחצי ג"כ לא על הדרך. וביניהם על השדה נמצא מעצמות הנער מוכרך במלבושים שהי' לבוש בהם הנער בעת נסעו גם נמצא הסוס מת עם השלעטין ועם הזבורעיע וכשנשמע מהראשון תיכף עשינו גב"ע כדת וזה תורף הגב"ע אשת ה"ר פסח בר ליב חייט מסרה לנו סימנים שהי' בבעלה עצם יוצא מקצה הצפורן מאגודל שברגל רק שאינה יודעת מאיזה רגל. רושם אדום הי' לו על עובי בשר הירך. ראנע כמין העפט הי' לו למטה מן הארכובה גם אמרה מנין המלבושים שהי' לבוש בהם בעת נסעו ומה הם המלבושים. והנה העידו לפנינו בת"ע כדת שהי' על הנמצא הראשון סימנים היינו עצם יוצא מקצה הצפורן מאגודל שברגל ימין. רושם אדום על עובי בשר הירך עוד רושם אדום למטה מן הארכובה וכשראינו שיש איזה הכחשה בסימנים שהאשה מסרה לנו הסי' שלמטה מן הארכובה ראנע כעין העפט והעדים אמרו שהי' רושם אדום שלחנו שוב אחרי העדים ולא הי' אחד בביתו רק השני אשר הוא מתושבי עירנו בא לפנינו ושאלנו לו עוד הפעם בתו"ע על הסימנים של הנמצא ואמר ג"כ שהי' העפט למטה מן הארכובה ועלי' הי' כעין אדמומית ולא כמו האדמומית שבעובי בשר הירך ואמר ג"כ שיכול להיות מחמת שרחצו על מקום ההעפט במים חמים נתהוה האדמימות. המכירים ויודעים הכירו בטע"ג כאש' הכיר שלו בין מאה חפצים את כל המלבושים וד"כ שעל הנמצא שהוא של הזר פסח בן ליב תייט גם נמצאים במנינם כמו שאמרה האשה ואחד הכיר בטע"ג את הפארטעמענעט שנמצא בהקעשענע ממכנסים של הנמצא שהוא של ה"ר פסח הנ"ל ואחד הכיר ג"כ בטע"ג את חתיכת סוביל הנמצא בהקעשעניע של הקאפאטע של הנמצא כי קודם נסיעתו רצה התייט פסח למכור לו רק שלא השוו בהמקח ע"כ תורף הגב"ע כד"ת מן הנמצא הראשון:

וזה תורף הגב"ע כד"ת מהנמצא השני אשת ר' אברהם צבי בע"ג מסרה לנו סימנים שהי' בבעלה עצם יתירה בפרק שהיד מחובר לזרוע בימין היד כמדומה מיד שמאל קרחה הי' לו באמצע הראש שערותיו הם רעשאווי גם אמרה מנין המלבושי' שהי' לבוש בהם בעת נסעו ומה הם המלבושים. והנה העידו לפנינו בתו"ע כד"ת שהי' על הנמצא השני סימנים היינו עצם יתירה בפרק שהיד מחובר לזרוע בימין היד (מיד) [מצד] שמאל קרחה באמצע הראש שטראם מן האנע על רגל ימין על יד ימין למטה מן האקסיל יש גומא כמו מטבע גרעווינקע שטחו שערותיו הם רעשאווי המלבושים נמצאו עליו במנינם ואיכותם הכל כמו שאמרה האשה רק שלא הובאו כולם העירה רק הובא העירה היופא שהי' לביש בה ששאל מאמו בעת נסעו והכובע והשטיוול וארבעל מן הלייבל והיודעים ומכירים הכירו בטע"ג כאש' הכיר שלו בין מאה חפצים את היופא והכובע והשטיוול שהר' אברהם צבי הי' לבוש בהם בעת נסעו והנה אבי חורגו של הבע"ג הנ"ל אמר בפני אנשים שיודע ג"כ סימנים שהי' בבנו חורגו אברהם צבי רק שאינו רוצה להעיד מפני שהוא שונא להאשה העגונה שלו ואח"כ שלחנו אחריו ואמר ג"כ שאינו רוצה להעיד מחמת שנאה שיש לו עלי' ורצה שתתן לו הכוכ"ס ושארי חפצים מבנו חורגו ואח"כ פייסנו אותו ואמר ג"כ שהי' על ראשו קרחת באמצע הראש ושני גומות כמו מטבע גרעווינקע שטחו על שני הידים למטה מן האקסיל כ"ז אמר אבי חורגו של הבע"ג בתו"ע כדת ומחמת שהגב"ע בא ברוב ענין מרוב המעידים קצרתי ולא כתבתי רק התורף מהגב"ע אשר ע"ז סובב שאלתינו ואת אשר נגזר עליהם לפי קט שכלי ואת אשר יבחר יקריב לו:

תשובה הנה לכאורה נראה דהנך סימנים הוו סי' מובהקים ביותר דעצם יוצא מתוך (אגודל של צפורן) [צפורן של אגודל] לא שמעתי כזאת והוא אינו מצוי כמעט וכן סי' של השני ואפילו לא צמצמו המקום בסי' מובהק כזה לא צריך דוקא לצייר המקום אך אפילו אם נימא דלא הוי סי' מובהק ביותר מ"מ כיון דהוכרו כל מלבושיו והד"כ לא חיישינן לשאלה ובצירוף הסימנים דגופו בכה"ג ודאי דל"ח דשאל כליו לאיש אשר גם לו סי' כמוהו לזה לא חיישינן דהוי כמו נפילה דיחיד דאמרינן בג"פ [דקע"ב] דלא חיישינן וכ"כ א"ז הח"צ ז"ל [סי' קל"ד] להתיר בסי' שא"מ ביותר ובהיכר הכלים בט"ע והש"ש של הקצה"ח ז"ל ש"ז פ"כ] משיג עליו משום שהבין בדברי הח"צ ז"ל דסי' הוי כמו יב"ש ושם יב"ש הוי כמו סי' ולכן נולד לו קו' הרבה בסוגי' אבל באמת כוונת הח"צ ז"ל לא כן ורק כוונתו פשוטה שכתב דזה הוי כנפילה דיחיד ואפי' דסי' דרבנן וא"כ ה"א לומר דלא הוי נפילה דיחיד די"ל דרבים שכיחי בסי' כזה דסי' אינו כלל ע"ז הוכיח הח"ץ ראי' דגם בשני יב"ש אפילו לאביי דחייש לשני יב"ש מ"מ לא הוי כהוחזק כן ה"נ בסי' אפילו אם סי' דרבנן מ"מ לא הוחזקו באלו הסי' ולא הוי רק נפילה דיחיד יעו"ש היטב דזה כוונתו וא"כ בנ"ד נמי הוי נפילה דיחיד דלא חיישינן ובהיתר זה הסכימו כמעט כל האחרונים. ב' יש להתיר מטעם שכתב הש"י ז"ל [חאה"ע סי' י"א] דכיון דידעינן שנאבד במקום זה אנשים כאלו ובשארי מקומות הידועים לנו לא נאבד איש ממילא תלינן שזה המת הנמצא הוא הנאבד במקום הזה והש"י ז"ל מביא ראי' לדברי המבי"ט ורי"ו ז"ל שהתירו בזה וראי' מגבי קבר שנאבד אמרינן שזה הנאבד הוא הנמצא יעי"ש והנה כן נמי י"ל בכאן כיון דלא נשמע בסביבות החלל מאבידת אדם תלינן שהמה האנשים הנאבדים מן העיר אך כל האחרונים נתקשו בזה ועיין בנ"ב מ"ק [חאה"ע סי' מ"ו] וגם לי קשה דא"כ גם גבי גט הנאבד נימא סברא כיון דאנן ידעינן שלזה נאבד גט ומהשיירות לא נודע אם נאבד נימא זה שנאבד הוא זה שנמצא ואולי בגט שאני ששיירות שכיחי דכתב הרשב"א ז"ל בחי' [לגיטין דכ"ז ע"ב ד"ה הא דאמרי'] דשכיחי דנושאין גט מיב"ש ומש"ה שפיר חיישינן התם אך עכ"ז קשה מאד לסמוך ע"ז ובנטע שעשועים [סי' ס"ד] כתב להתיר מטעם דזה הנאבד הוי קרוב ומצוי ג"כ שמשארי אנשים לא שמענו שנאבדו וגם כי הכירו הכל וזה דבר שא"מ שזה ישאיל כל כליו ולכן הוי קרוב ומצוי דעדיף מרובא וכתב דמה"ט כתב הרמב"ן [במלחמות ביבמות דקט"ו] לתרץ דברי הרי"ף ז"ל דבב"מ [די"ח] פסק לחומרא ובגיטין [דכ"ז] כתב לחוש בשיירות מצויות לשני יב"ש וגבי פלוגתא אביי ורבא פסק הרי"ף ז"ל כרבא דלא חיישי' לתרי יצחק ר"ג אפילו דשכיחי שיירתא ותירץ הרמב"ן דביצחק ר"ג הוי כאן נמצא בקורטבא כאן הי' והקשה הנ"ש ז"ל דהא בכתובות אמרינן בש"ס שם בכאן נמצא לא מהני נגד תרי חזקה וא"כ כאן דאיכא חזקת חי וחזקת א"א מאי מהני הך חזקה כאן נמצא נגד שני החזקות ומשום זה פי' הנ"ש ז"ל דכוונת הרמב"ן לומר דלא מצוי להביא ממקום אחר ובמצוי תולין אחר הקרוב וכמ"ש בחי' ב"ב [דכ"ד] יעו"ש ובאמת סברא זו אינו מוכרח דהנה ידוע מכל הראשונים דמעשה דיצחק ר"ג הי' כך דאחד יצא מקורטבא לאספמיא וידוע דשמו יצחק ר"ג אך לא ידעו אם מקום דירתו בקורטבא או שבא ממק"א לקורטבא ומשם הלך לאספמיא וע"ז פליגי אביי ורבא רבא לא חייש לאחר שבא ממקום אחר לקורטבא ואביי חייש והרי"ף פסק כרבא והנה בזה שפיר י"ל דהטעם משום כ"נ בקורטבא כאן הי' לא שבא ממק"א ואי דיש חזקת א"א וחזקת חי ז"א כלל דהאיך שייך כאן חזקת חי הא ידעינן שזה היצחק ר"ג שהלך הי' חי לפנינו ומת ורק הספק הי' גם בעודו בחיים אם הוא מתושבי קורטבא או מהבא לשם מעלמא וא"כ בעודו בחיים הי' לנו בחזקת שהוא מתושבי קורטבא לענין כמה דברים שאם יהי' אחד אמרינן זה הוא כמו דקיי"ל ב"ב ג"פ ולענין כמה ענינים שהחזקנו בו שהוא מקורטבא ואיך עתה שנפטר ומת לפנינו תאמר דאחר הוא דזה מקורטבא הי' לו חזקת חי ומסתמא לא מת ורק מעיר אחרת אפילו שהי' חי בפנינו הוא מת משום דלא צריכין אותו למעשה ולחזקה ולא עליו דנין וזה דבר שלא יסבול המוח דכיון דידעינן שאיש חי מת לפנינו דבודאי כיון שמת לפנינו ובחייו עודנו מסופקים בו מי הוא וודאי לא שייך לומר שאינו בעל של האשה שבעל האשה הי' חי דהא אם יהי' מי שיהי' הי' חי בפנינו ומת לפנינו ובכה"ג ודאי אמרינן כאן נמצא ובעודו בחיים החזקנו בו שהוא מקורטבא כן נמי מת דמאי אמרת שבעל האשה הי' לו חזקת חי הא האיש הזה נמי הי' לו חזקת חי והרי הוא מת לפנינו ובודאי בכה"ג לא שייך חזקת חי וע"כ דברי הרמב"ן בתירוץ דברי הרי"ף ז"ל הוא משום דגבי יצחק ר"ג הוי כאן נמצא ועוד זאת דאאל"כ דטעם הרמב"ן גבי יצחק ר"ג היא מטעם קרוב ומצוי דא"כ בב"ב [כ"ד] דכת' הרמב"ן ז"ל דקרוב ומצוי ליכא למ"ד דלא אזלינן בתרא וא"א כדברי הנ"ש ז"ל הא פליגי בזה אביי ורבא והרבה ראשונים ז"ל דפסקו כאביי משום דס"ל כר"ז לחומרא והאיך החליט הרמב"ן ז"ל דליכא למ"ד א"ו דשם הטעם משום קרוב ומצוי אבל הכא גבי יצחק ר"ג לא הוי מצוי כמו שנבאר בעזהי"ת מש"ה פליגי הכא אבל בעינבי בב"ב דהוי מצוי לכ"ע אזלינן בתר המצוי והנה לא ידעתי לפי דבריו דמשום מצוי אמרינן כאן נמצא א"כ מה קשה לו [שם] על האלי' רבא דמתיר בב' בתים א' תוך התחום וא' מחוץ הא גם [התם] הטעם דשכיח שהעכו"ם מכניס דירתו לתוך בית שתוך התחום כמבואר בא"ר סי' תקט"ו ס"ק י"ט אך באמת נהי דדבר זה לא מוכח כלל מהרמב"ן ז"ל דגבי יצחק ר"ג דשם הטעם משום כ"נ אך באמת הא דאזלינן בתר קרוב ומצוי היא גמרא ערוכה בב"ב במקומה [דכ"ג] דפריך וניזל בתר רובא דעלמא ומתרץ ביושבת בין הרים ופירש"י ז"ל [שאין דרך רוצחים לבא ממ"א לכאן] הרי דאזלינן בתר קרוב ומצוי אך באמת הרמב"ם ז"ל בהל' רוצח לא הביא הא דיושבת בין ההרים אך טעמו פשוט דהנה כתיב ומדדו אל הערי' אשר סביבות וגו' והנה בודאי סביבות היינו מקומות שמצויים עוברים ושבים למקום מציאת החלל ושארי העולם הוי לא מצוי ורק בה"א בש"ס הוי ס"ד דאפילו לגבי מצוי אזלינן בתר רוב ולזה הקשה הש"ס ניזל בתר רובא דעלמא אבל לפי מאי דמשני הש"ס דיושבת בין הרים דלא אזלינן בתר רובא רק בתר המצוי א"כ בכל ענין אפילו בלא יושבת בין הרים אזלינן בתר המצוי ולא בתר רובא דעלמא והש"ס דנקט בין ההרים קיצר בלשונו דה"ה בכל מקום שא"מ. ובזה יתיישב מה דהוק' התוס' ז"ל שם [ד"ה בדליכא קורבא] הא אם נמצא במקום שאין שם ב"ד מודדין ממקום שיש בו ב"ד וקשה אמאי לא ניזל בתר (רובא) [קורבא] ואם הוא קרוב לירושלים כתב הרמב"ם ז"ל [פ"ט מרוצח ה"ה] דמודדין לעיר אחרת דירושלים אינה מביאה עע"ר וקשה למה מביאה העיר אחרת הא ירושלים הוי רוב [וקרוב] לגבי'. אולם לפמ"ש א"ש דהנה לכאורה קשה אם הי' ג' עיירות סביבות החלל שוות דמודדין להקרובה לחלל וקשה הא נהי דשלשתם שוים הא לגבי עיר הקרובה יש רוב משתי עיירות הסמוכים וגם המה מצוים כמו השלישית הסמוכה א"כ ניזל בתר רוב ולא בתר קרוב לר"ח [שם] דקיי"ל כוותי' אך ז"א דהיכי דכולו בספק דאם נאמר דאינו מהעיר הג' שרוב הב' אחרים א"כ גם עיר הב' פטורה שגם נגדה רוב השלישית והראשונה וכמ"כ נימא לפטור הראשונה ובכה"ג שיהי' כולם בתוך הספק לא אזלינן בתר רובא וכעין שמבוא' בת"ש סי' ט"ז לענין נכבשו בשם מהרי"ל ז"ל [בת"ש לא מצאתי זה בשם מהרי"ל ורק בס' בינת אדם שער הקבוע אות י"ד וע' בת"ש סק"נ] דכיון דהרוב והמיעוט פרטי לא אמרינן כל דפריש מרובא פריש דהרי גם המיעוט פריש וה"נ כעין זה דמה תאמר דאינו מעיר אחת משום דרוב מב' עיירות א"כ כ"א תאמר כן ולכן ע"כ אזלינן בתר רוב אך כ"ז באם כולן מאותן עיירות שמביאין עע"ר אבל ירושלים שאינו מביא ע"ע אמרינן שפיר שההורג לא הי' מירושלים שרוב דעלמא [עם קורבא דעיירות הסמוכות] נגד ירושלים והכא לא שייך הסברא שכתבתי דאינך עיירות נמי יפטרו משום רובא דעלמא ז"א דירושלים בלא"ה אינו מביא ע"ע רק דבאת לפטור העיירות שלא הי' מהם משום דירושלים רובא [וקורבא] לזה אמרינן דלא כן הוא דרובא הוי מעלמא לא מירושלים וכ"ת נפטרו מחמת רובא דעלמא דז"א דסביבות החלל שני עיירות השוות מביא הקרובה ולא אזלינן בתר רובא דאינו מצוי וברוב המצוי באמת אם יש עיר גדולה אזלינן בתר הרוב ואם שוות כולן אזלינן בתר הקרוב כנ"ל אבל ירושלים אינה נכנסת לספק עמהם דבלא"ה אינה מביאה ע"ע [וכן עיר שאין בה ב"ד לא נכנסת לספק עם שאר עיירות דג"כ אין מודדין ממנה] כן הוא נכון לפע"ד ועכ"פ יוצא לנו מזה דאזלינן בתר מצוי ואך דלכאורה קשה למה חששו בשני שוירי הא שוירי אחר דלא הי' מצוי או משום העיר או משום הנהר כמבואר בר"נ ז"ל מביאו ב"י באה"ע קכ"ח ובודאי לא הי' שכיח [כיון] דר"ה וחבריו מספקי בהו בודאי לא הי' עיר כזו מצוי כיון דלא נשמע ממנה ורק ר"ה סבר חיישינן לשני שוירי וקשה למה לא ניזל [בתר מצוי] ולמה נחוש לעיר שלא שכיחי העוברים דהרי שמה לא נודע בכאן ונ"ל דשיירא הוא דבר שיש לחוש דלפי מה דמבואר בפר"ח ביו"ד סי' [ס"ג ובת"ש שם]. דלא אזלינן בתר רובא רק בתר רוב המצויין שם וגם (אמאי) דלא אזלינן רק בתר המצויים באותו יום כמבואר בפסחים [ד"ז] במעות הנמצא בירושלים וידוע דשיירא לפעמים שכיחי איזה ימים אנשים ממחוז זה והמה רוב העוברים וביום אחר אנשים ממחוז אחר מצויים בשיירא וכמו שראינו בעינינו בעת נסיעת גמלא דפרחא הנקרא באהן בעת הירידים ביום זה נוסעים רוב אנשים מעיר אחת גדולה וביום שלאחריו הקרוב ליום השוק נוסעים הקרובים מעיר שנסעו אתמול והיום הנוסעים הוא מאותו עיר הגדולה הקרובה ליום השוק והמה הרוב ככה בשיירא שהולכים למקומות ידועים לסחורה מסתמא יש זמנים קבועים שמצוי יותר ממחוז אחד וביום אחר שכיח שיירא ממחוז אחר ולכן בשיירא כיון דבמקום דשכיחי שיירות לא שייך לומר אין מצוי דהא יש זמן שרק מאותו שוירי עוברים ושבים כנ"ל אך עכ"פ יהי' איך שיהי' דמוכח מהש"ס ומקרא דגבי ע"ע דאזלינן בתר המצוי לא בתר רובא וא"כ גם בכאן דהוא דבר שא"מ שאנשים הללו השאילו כל בגדיהם לאחרים שיש לו ג"כ סימן כזה והמה השואלים הלכו בזה הדרך ולא נודע שבילם בדרך בחיים בודאי זה דבר שא"מ ולכן אזלינן בתר המצוי ותלינן שהמה המה המתים והסימנים שנשתנו תלינן ג"כ במצוי שדרך להשתנות ולכן הדבר ברור שהנשים העגונות מותרות מטעם הח"צ ז"ל דלנפילה דיחיד לא חיישינן והיתר השני של המבי"ט ורי"ו והשב יעקב ושבות יעקב וכמה גדולים שהתירו לנשים עגונות ע"י שלא חששו לדבר שא"מ ותלינן בקורבא שידעינן שנעלם מעינינו וראוי לסמוך עליהם והנשים מותרות אך אינני סומך על דעתי רק אם גם אתם תעיינו בדברי ותסכימו כי כנים המה גם אני אתכם להתיר והי' שלום ג' כ"ג טבת תרכ"ג לפ"ק: