שו״ת דברי חיים – חלק ב – קטע 47

סימן מה

להרב החריף החסיד מו"ה חיים סג"ל ראבד"ק גארריץ:

בנידון הגט של אשה עתים חלומה ועתים שוטה אודיע לו בקצרה דהנה לכאורה קשה למה בהיתר מאה רבנים כותבים גט לשוטה וכי בשביל תקנת רגמ"ה ז"ל ניקל בתקנתא ואיסורא דרבנן דאסור לכתוב גט לשוטה אך באמת אין הגט דבהיתר מאה רבנים גט כלל ואין נותנין שתהי' מגורשת מעתה רק לאחר שתשתפה ואך כל זה בשוטה גמורה אבל בעתים חלים משמע לכאורה שתקבל הגט בעת חלומה וקשה דאיך נעבור על איסורא דלמ"ד דמשום גרירה דהוא איסור גמור כמבוא' בב"ח בתשו' [סי' צ"ג] וצ"ל באמת דאין נותנים הגט לידה אף שהיא חלומה ורק נותנים הגט לשליח כמו בשארי שוטים ואך נ"ל דאם היתה עתים חלומה עתים שוטה קודם הנשואין הוי מקח טעות וצריך ליתן הגט לידה דע"י התרה מאה רבנים מחזי כיש לו שתי נשים ועדיף טפי ליתן הגט לידה דבלא הגט הוי מקח טעות ועיין בתשו' הרא"ש [כלל מ"ב] לענין נכפה אך בזה יש הרבה לפלפל וטוב יותר ליתן הגט לשליח כמו בשארי משוגעים ולא לידה וא"כ אינה מגורשת מעתה כלל ואין עוברין למ"ד משום גרירה והטעם דמותר ליקח אשה אחרת הוא מטעם דלדבר מצוה לא גזר רגמ"ה וכמבואר בהדי' בתשו' הב"ח סי' צ"ג ואך באמת יש פלוגתא בין ראשונים ואחרונים אי גזר במקום מצוה צ"ל דעל היתר מאה רבנים הי' תנאי מאתו זלה"ה להתיר ויש לפלפל בזה הרבה למאד אך אין כחי אתי ובפרט כי אינני סומך לדינא עלי הוראתי [כעת] כידוע לזה ראוי לעשות כדברי הגאון מהרי"ש. וכן נראה בתשו' ב"ח ז"ל הנ"ל והי' שלום אייר תרל"א לפ"ק צאנז: סימן

מו

להרב כו' מו"ה יעקב מענדיל נ"י פרידמאן דיין דק' נדבורנא:

שאלה איש א' מק' ושמו הר' חיים מינצער ושם אשתו ציפי' והי' לו בן זכר אחד קטן והאיש הנ"ל לאשר הי' השעה דחוקה לו טובא נסע לארץ הגר לבקש לו עזר מאחב"י וקודם הנסיעה לקח לו פאס בק' וכעת בא אגרת מהרב דק' גוואריטשא וזה דבר האגרת. מ"ח למב"י. להיות לזכרון יו"ח של האיש כ' חיים מינצער כי שבק חיים לכל חי יום מ"ח למב"י תרכ"ח ונקבר ונפטר אצלנו ישוב וערטשעל וגם נמצא באמתחתו מכתב התפשרות אשר התפשר על חוב ידוע מסך 45 רע"ו עם איש אחד שנקרא נטע יעקב ונכתב בכת"י המלוה ואחריו נכתב דוד אלי' ווידענפעלד נעשה בשנת תרכז"ל בק' נדבורנא והאיש בעצמו אמר כמה רגעים קודם יציאת נפשו כי הוא נקרא בשם חיים מינצער ושם אשתו חנה ויש לו ב' בנים קטנים זכרים ובת אחת וגם אמר שחנה בעיר אוסטשע נעבין סטאניסלב 3 מייל גם נמצא הפאס מהבצירקס אמט נדבורנא מן 10 אפריל 868 ועוד סימן שער הזקן הי' בלאנד רוטליך מיטל בארט. דיא קאפף האער שיטטר עטוואס גראהע באעה"ח לעדות ולראי' ב' נשא יעקב צבי אלטמאן רב בווירטעש. וכאשר נמסר לידי האגרת ראיתי כי הדבר קרוב לאמת כי הוא האיש חיים מינצער מנדבורנא הנ"ל ע"י הסימנים הנ"ל מהפאס ומכתב התפשרות וסימני הגוף כאשר נתברר הכל ע"י דו"ח בזה. אכן בזה אשר שינה שם אשתו באמרו ששמה חנה וגם שינה בשם הבנים שאמר שיש לו שלשה בנים שני זכרים ובת אחת וגם שינה שם עירו כי לא דר מעולם באיסטשע נעבין סטאניסלאב וכתבתי אגרת להרב דשם לחקור היטב מי שמע זאת מהנפטר ומי הם העדים בזה ולא כתב תשובה אמרתי להאשה הזאת שתסע בעצמה לשם לדבר על לב הרב בזה שישלח כל הגב"ע דבר ברור היטב פן אמצא איזה מקום וצד היתר לאשר היא בכתה במר נפשה. וזה דבר

הגב"ע אשר מסר הרב דשם ביד האשה הנ"ל. במותב תלתא כחדא הוינא איך שבאו לפנינו העדים הללו ואמרו בתו"ע באליונ"ע ה"ה הר' שמואל בן שמחה גבאי דח"ק והר' דוב בן יעקב הלוי שו"ב דפה והר' משה בן שמשון שמש דפה דח"ק והר' יעקב בן יצחק ואשה אחת ושמה בילא בת דוב הכהן. והנה ה"ה האשה בילא היתה בראשונה אצל החולה ואמרה איך האב גיזעהין דאם ער איז זער קראנק האב איך איהם גיפרעגט פון וויא זייט איר והשיב מפאלען דאן האב איך איהם גיפרעגט האט איר ווייב אונד קינדער אמר יאה איין ווייב אונ דרייא קינדר דאן האט ער זיך צוריק גילייגט און האט גירעט אייניגע וערטר שלא כסדר האב איך גיזאגט צו זיין בעה"ב הר' משה בן שמשון עדות הנ"ל הערט איהר ר' משה ער רעט אויש דער וועג גם ר' משה אמר לנו דאס ער האט ריכטיג אויס דער וועג גירעט ואח"כ באו העדים הנ"ל אצל החולה וכולם אמרו כאחד כדברים האלה באנו אל החולה יום א' נשא לעת ערב וראינו ער איז זער קראנק ושאלנו אותו פין וויא זייט איהר והשיב איך האב נאך צייט ואמרנו לו פארכט אייך ניט וועגין דעם וועט איר ניט שטארבין איר קאנט נאך גיזינד ווערין ער האט ווידר גשוויגען ושוב שאלנו אותו מה שמו והשיב ער הייסט חיים ושוב שאלנוהו דעם בייא נאמין והשיב ער הייסט מינצער ושוב שאלנוהו מאין הוא והשיב פין איסטצע 3 מייל פון סטאניסלב ואח"כ שוב שאלנוהו מה שם אשתו ואמר חנה ושוב שאלנוהו כמה בנים יש לו ואמר שלשה שני זכרים ונקבה אחת דאן לאחר מיתה האבין מיר איהם דיא בתי שוקיים אוים גיטוהן דיא הויזען האבין מיר גיפונין דרינען איין בריף טאש דרינען איז גילעגין דאם כתב התפשרות פין ר' נטע יעקב אונ אפאס מנדבורנא אין ר"כ מעות מיט דעם וואס ער האט גיהאט אין איין קליינען זעקל י"א ר"כ ואחד וחמשים צ"ל 51 (fl) 11 והאשה גם היא ידעה סימנים מובהקים על הבריף טאש שהוא שחור בחוץ ואדום בפנים ובאמת כן הוא כנראה. וגם דוב בער בן יעקב הלוי שו"ב עד הנ"ל אמר שהוציא מהלעדערנען רייזל זאק שבעה חליפות שמלות וא' הי' עליו 8 פאר וועשא וגם האשה העגומה אמרה כן עכ"ד העדות נעשה פ"ק וועריטש א' דר"ח מנחם אב תרכ"ט לפ"ק יעקב צבי האלטמאן הרב דפה פנחס ליב דיין צבי יהודא דיין. גם זה כתב הרב בא לפני הר' שמאי וגם הר' משה שמש הנ"ל והגידו בתו"ע שזוכרין שהי' לר' חיים מינצער בלאטפוס וגם האשה אמרה כן שיש לבעלה בלאטפוס בעה"ח ג' מנחם אב תרכ"ט יעקב צבי האלטמאן רב דפה ואח"כ כתב עוד נתתי ליד האשה מוכ"ז איין שטריימיל אונ שערי ציון איין סידור אין תהלים איין שווארץ קאפטין של סאמעט אונ אפאר תפילין אשר נשאר פה אצלי מעם הר' חיים מינצער ז"ל וע"ז לא חתם רק הרב בעצמו והכל בכתב ידו כל הנ"ל הביאה האשה הנ"ל. ועוד זאת אמרה האשה בע"פ לפני כי אמרה שם בזה"ל כי הי' לבעלה שמנה כתנת והי' שלשה של צ"ג וחמשה של פשתן ע"כ:

תשובה מכתבו הגיעני ומה שלא השבתי עד הנה הוא מטעם דחלישות כחי גברה עלי וכמעט אין בכחי ליקח ספר מקצה השלחן לקצהו לעיין וגם מטעם זה יראתי לפסוק הלכה בפרט באיסור חמור ומונע אני אפילו בעירי לפסוק הלכה לכן השמטתי עצמי אך עתה כי כתב לי דבדידי תליא היתר עגונה אמרתי להודיע עכ"פ דעתי ואתם לא תסמכו עלי רק אם תבחנו היטב אם הם דברים של סמכא ומבוקשי מאד שתסלקו דעתי רק לפי דעתכם תעשו ולא באתי רק לעורר להמעיין. והנה במה שכת' פלפול אם סומכין בעגונה על אומדנא הוא למותר דכן מבואר בש"ס ופוסקים דסמכינן בעגונה אאומדנא וכ"מ בכל התשובות מראשונים ואחרונים דלא שכיח שהי' שני אשר בן סיני ושניהם למדו אצל רא"ש ז"ל [עיין תשו' הרא"ש כלל נ"א ומהרי"ק שורש פ"ד] וגבי שהעידה שפחה בא' שנשא ה' ליטרות צמר וכ"מ בש"ס [יבמות קכ"ב א'] גבי ששים ב"א שהלכו לביתר וכדומה עצמו לספר ובהדי' מבואר בהר"מ ז"ל הל' נחלות [פ"ז ה"ב] אעפ"י שאשתו מותרת אין יורדין לנחלה יע"ש וכל דיני מסל"ת הוא רק משום אומדנא ולכן הפלפול בזה הוא למותר וכבר העיר בזה הב"מ הגם שתירוצו אינו מובן קצת מ"מ כן הוא הלכה רווחת באומדנא הרבה מתירין עגונה ורק בנ"ד לכאורה כיון דהוא עצמו אומר שאחר הוא ולא בעל האשה שבעל האשה לא דר בעיר פ' וגם אין שם אשתו חנה וגם אין לו ג' בנים ושם הכינוי של לעז הוא שם משפחה ובקל יש מקום לחוש שאינו בעל האשה כלל וכי לא שכיח במשפחה אחת שני ב"א ששמם שוים אבל משונים בעסקיהן ובשמות נשותיהם ובניהם וא"כ אין כאן שום עד על שמו ולכן לפע"ד בודאי דצריך לחקור בעיר שאמר הנפטר שהוא משם אולי נמצא שם איש כזה ששמו חיים ואשתו ובניו כמו שאמר זה הנפטר ודבר שעתיד להתברר בנקל צריך לברר ואם יודע לנו שאין שם ולא הי' שם מי ששמו חיים עם הכינוי כזה א"כ הרי נתברר ששקר העיד ע"ע במה שאמר אך עכ"פ בזה שאמר ששמו חיים עם הכינוי נאמן ופ"ד כמו באומר הרגנוהו [יבמות כ"ה] כן נמי הכא במה שאמר ששמו חיים אמת ובמה ששיקר לא נאמינהו ואי משום שלא הי' בדעתו אז מ"מ לא ידעתי אם משוגע אינו נאמן על שמו דלזה א"צ דעת כלל אך אם נימא דלא סמכינן אדבריו כלל אם הסימן של בלאט פיס הוא בדרך שא"מ ברוב ב"א הוי עכ"פ סי' אמצעי וסי' כליו דלא מושלי כמו הפאס וכתב הפשר הוי סימן כמו שפסק הח"צ ז"ל [סי' קל"ד] הגם דהש"ש להקצות ז"ל [ש"ז פ"כ] הקשה עליו כבר ישבתי הכל בטוב וא"כ הוי סי' א' בגוף וסי' א' בכליו דלא חיישינן דהוי שאלה דיחיד ובהרבה כלים הסכים גם הב"מ להח"ץ ז"ל דמתירין וגם הב"ש ז"ל [סי' י"ז סקס"ט] נראה דנוטה להקל לסברת מהר"ל ז"ל להתיר בסי' א' [בגוף] וא' בכליו [בכלים דלא מושלי עכ"פ] וכן הב"מ והרבה אחרונים וגם לפע"ד י"ל כיון דאחזיק האי גברא ללכת לאונגארין ואחר לא ידעינן הוי כמו שכיחי שיירא ולא החזיק דמקילין בעגונה הגם דבודאי אין מתירין בנמצא בסימן והחזיק ליסע לאותו מקום מטעם זה דהא כיון דסימן ל"ד ושכיחי שיירתא הוי כהחזיק שני יב"ש דהא שכיחי שיירתא ובתוך שיירא יש כמה ב"א בסי' כזה וכמ"ש בחי' רשב"א בגיטין [כ"ז] אבל אם יש לו סימן בכלי דודאי לא מקרי הוחזק גבי שיירא איש כזה באותו הסימן שישאל מזה כליו בודאי מקרי לא הוחזק ובעל האשה הוחזק עם כליו לילך לשם בודאי דמקרי לא הוחזק והוי שכיחי שיירות ולא הוחזק (דלא הוי שינוי) דלא חיישינן ליב"ש אחר ולגניבה אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן וכן כתב הב"מ ז"ל ולכן לדעתי יש להתיר אם יסכימו עמי תלתא גברי רברבי כי אינני סומך עלי כלל [כעת] בדיני או"ה ויאמין לי כ"ת כי לא אוכל כמעט לעיין בספר מחמת אפיסת כחי והי' שלום ג' חיי תר"ל:

סימן מז

לידידי מחו' הרב המאה"ג החריף ובקי כו' מו"ה נחום ראובן נ"י האבד"ק רישא והקרייז:

שאלה אשה א' מפה ק' רישא הי' לה בעל בק' מעליעץ ושמו ישראל קאמיטא והוגד לה שנפטר ביענדריחוב וחיים לכל ישראל שבק וכתבתי ליענדריחוב והשיב לי גבאי דבהכ"נ דשם שמו ר' יקיר שחקר אצל הגבאי דח"ק שאמר לו שהנפטר שם ביום כ' כסלו כאשר הובא שמה הי' חלוש מאד ולא הגיד מחמת חולשתו לא שמו ולא שם אביו רק שם עירו שהוא מק' מעליטץ ולא נמצא אצלו רק המארש ראטהע אשר נתנו לו בעיר לינדן בערג יען כי הי' במלון במקום אחד ונגנב ממנו דברים רבים וגם הפאס ע"כ נתנו לו בלינדן בערג המארשראטע לביתו ושם הי' כתוב שמו ישראל קאמיטא מעיר מעליטץ ויותר לא נכתב שם כידוע גם חקרתי אצל אנשים שהיו אצלו אחר תואר מראהו ולא ידעו להגיד רק שהי' לו זקן שחור וקטן כי הי' אצלם מילתא דלא רמיא גם זאת שמעתי מאיש א' מעירו כי יום א' קודם שנחלש הי' בא אצלו ללון ודיבר עמו וסיפר לו כי הוא מעיר מעליטץ והולך עתה לביתו כי הי' אצל אחיו אשר לו במדינת מעהרין ועוד אמר כי יש לו אשה ושלשה בנים זאת שמעתי וחקרתי ואגיד להרב כמ"ה הק' יקיר אונגר עכ"ד. עוד בא לידי אגרת בחת"י הגבאי דח"ק. בעצמו מקוים בג' חתימות של נגידים מיענדרחוב כתב שם כדברים הנ"ל כהווייתן ורצוף בהאגרת מכתב מהרב המאה"ג מ' יעקלי זאטירר מק' אושפצין שכתב שמכיר באיזה חתימות של הנגידים וגם החתימה השלישית של הקיום הוא של השו"ב דשם וכתב הרב ר' יעקלי הנ"ל שאף שאין מכירה מ"מ סומך עלי' מחמת שהוא כתב האדרעס ע"ש השו"ב שיחקור בזה והשו"ב שלח לו האגרת המקוים הנ"ל וחת"י של הרב ר' יעקלי אני מכיר וגם אשה הנ"ל אומרת שנסע לאחיו ודרך הליכתו הי' דרך יענדרחוב ע"כ השאלה:

תשובה הנה כיון שלא אמר הנפטר רק שהוא ממעליטץ גם לא נודע ממנו אימת יצא משם ובכה"ג שלא הזכיר שמו רק שם עיר ובלא הגבלת הזמן לכ"ע לא מהני חיפוש כמבואר בב"ש בק"ע [סי' ע"ט] ובהפנים ובתשובת מהרח"ש כמעט לא מצאתי מי דיאמר דמהני חיפוש בכה"ג זולת מה דמשמע מתשובת המיימוני ודבריו סתומים ואין כח ביד שום אדם להקל ובמ"ב ז"ל סי' ק"ט [ובסי' מ"ד] שמיקל בחיפוש בשם עיר לבד היינו עכ"פ בזמן מוגבל שהי' מעיר פ' באותו הזמן כפי מה שמבואר שם המעשה אבל בודאי אין להקל בחיפוש מכמה שנים בעיר מעליטץ וכל הסמוכים הנקראים על שמה כמבואר [במלחמות יבמות קט"ו] גבי כל היכא דסגי גבאי דנהרדעא ובודאי שאין אדם זוכר מהמעשים שנעשה בסביבות ההם מכמה שנים ומ"ש, מעכ"ת בשם בית אפרים להקל לא ידעתי מקומו הלא אדרבה כתב בפירוש להחמיר בלא זמן מוגבל יעי"ש [סי' כ"א כ"ד ל"ב] ולכן בודאי אין להקל כלל ע"י חיפוש. ומה שרצונו להקל ע"י הפאס ולומר דפאס הוי מידי דלא מושלי אינשי ולא חיישינן לשאלה וא"כ הוי כשמו ושם עירו ושם אביו דשם הכינוי הוי כשם אביו אם הוא שם דאינו מצוי כ"כ ובודאי דלא שייך לומר חיישינן לשני שוירי כיון שכתב שם המדינה והקרייז וגם יוכל להתוודע ע"י החתימה מהשר שנתן הפאס אי הי' אז מושל בק' מעליטץ הלזו הסמוך לקהלתכם ואז לכ"ע ל"ח לשני שוירי א"כ בודאי ראי' שהנפטר שנמצא הפאס אצלו שהי' בעל העגונה הזאת אך באמת אני חוכך מאד בזה שהמציא הגאון שלפני דורינו [בשו"ת עגונה שבס' אבני מילואים. סוף ה' קידושין] לסמוך על הפאס מחמת שאין דרך לשאלו והוי כארנקי דלא מושלי אינשי דל"ח לשאלה וזה לפלא בעיני דהלא רש"י ז"ל ביבמות (דף ק"כ ע"ב) ד"ה מצאו קשור כ' וז"ל מא"ל ליחוש אעפ"י שהוא מכיר את הכיס יש לחוש שמא השאילו לאחר וקשור בו גט זה והחזירו לזה ושכח בו את הגט עכ"ל. אלמא דחיישינן דנשאר הגט בהכלי ששאלו א"כ בשלמא בשיש לו סימן בארנקי שנמצא בו הגט שפיר י"ל דל"ח לשאלה דלא מושלי הארנקי לאחר ובודאי דממנו נאבד אך הכא בנ"ד גבי פאס שנמצא מונח בתוך בגדיו או באמתחת בודאי י"ל שהשאיל לו איזה איש שהוא ממעליטץ את הבגד או האמתחת שדרך להשאיל ובתוכו שכח הפאס שהי' לו ובודאי דע"ז לא שייך לומר לא מושלי אינשי דהא באמת לא השאיל לו הפאס רק נשכח ממנו ושאלו לו את הבגד או את אמתחתו שהפאס נמצא בתוכו ואם באנו לחדש ולומר דדבר כזה לא נשכח מאדם כי הוא צריך לו ובודאי לא נשכח ממנו זה לא מצאנו בש"ס ולא בפוסקים סברא כזו ומנין לנו לחדש דדבר כזה לא נשכח מאדם ודי לנו בזה דלא מושלי אינשי וגם בזה יש מחלוקת ידוע אבל לחדש ולומר דדבר המקפיד עליו לא נשכח מאדם זה לא שמענו מן הש"ס ולא מפוסקים ראשונים ולכן בודאי אין לסמוך כלל על היתר זה וגם זו גופא דחידשו לנו דפאס אין דרך לשאול גם זה הוא נגד המנהג כידוע ששואלין פאס ואולי המה דיברו בזמן שהי' סכנה לשאול פאס לא בעתים הללו וד"ל וביותר ע"י מה ששמענו בבירור בכמה מקומות שבאים אנשים מעיירות ומדינות אחרות ולוקחים פאס ע"ש בן העיר בלא ידיעתו וא"כ אין כאן חשש זה לחוד לחוש לשאלה רק דלמא איזה עובר אורח לקח לו פאס ע"ש בעל העגונה ולכן אין מהפאס שום ראי' שהוא בעל האשה ולא נשאר לנו רק מה שאמר שהוא ממעליטץ ושם עיר לחוד לא מהני חיפוש בלא הגבלת זמן כנ"ל ולכן לכאורה אין לעניה זו תקנה להתירה. אולם נלע"ד דיש מקום לומר ולבטל כל החששות חששה ראשונה חשש שאלה היינו לומר שהוא באמת ממעליטץ שיצא זה כמה שנים ורק שהשאיל מבעל העגונה הפאס היינו שנשכח בבגד ששאל ממנו בזה י"ל כדברי זקני הח"ץ ז"ל [סי' קל"ד] דהוי שאלה דיחיד שאיש ממעליץ שיצא כמה שנים שאל פאס דוקא ג"כ מאיש זה של מעליטץ הגם שיש לבע"ד לומר דלא הוי שאלה דיחיד כי אולי הרבה אנשים יצאו ממעליטץ אך באמת זה אינו דלזה עכ"פ מהני חיפוש כל דהו שלא יצאו כ"כ אנשים שנעלמו ואבד זכרם ואם יצאו איזה יחידים הוי ג"כ שאלה דיחיד דכל שאינו בגדר רבים הוי דבר דלא שכיח כמו נפילה דיחיד וז"ב כמו גבי חבו בן נאנאי שכיח טובא דאמרי' ביבמות [קט"ז עיי"ש בתוס'] דהוי נפילה דיחיד אפילו שהי' כמה חבי בר נאנאי מ"מ לענין זה מקרי נפילה דיחיד דל"ח לדחבי ב"נ אבד וחבי ב"נ כמוהו דוקא מצאו וז"ב ולכן ל"ח לשאלה דיחיד לומר שבעל העגונה השאיל הפאס הזה לאיזה איש ממעליטץ. והנה ראיתי בנ"ב [מה"ק סי' נ"א] שמתקשה בדברי זקני ז"ל וכתב דודאי רבא פליג על סברא זו מדחייש לנפילה וכל עיקר הראי' [דרבא] מהך דשני יב"ש מוציאין שטר על אחרים ושם הוי נפילה דיחיד א"ו דלרבא אין חילוק כלל בין נפילה דרבים לנפילה דיחיד וכוותי' דרבא קיי"ל ונלע"ד דז"א דבודאי גם רבא ס"ל דיותר לא שכיח נפילה דיחיד מדרבים ורק הוכחתו מהמשנה דשני יב"ש הוא עד"ז דהא התוס' ז"ל כתבו ביבמות [הנ"ל ד"ה אותיות] להקשות וכי ס"ד בעולם בדבר שאין עשוי להשאיל ולהשכיר לומר להמחזיק ממני נפל או שאלתים לך ותירצו דבגוף הדבר [שמוחזק] ודאי המוחזק נאמן רק להוציא מעות הלוה כו' דאין חזקתו שמחזיק בהשטר ראי' שהיא שלו וי"ל מאחר נפלו יעי"ש. והנה זה סברת אביי דכל שבא להוציא חיישינן גם בדבר שאין לחוש בו דהא לענין גוף הדבר שמוחזק בו אין מוציאין (ממון) [ממנו] ואין חשש נפילה כלל רק להוציא ס"ל לאביי דחוששין ולכן הביא רבא ראי' ממתני' דל"ח גבי שני יב"ש לנפילה ואי דלא שכיח משום דהוי נפילה דיחיד מ"מ אם הוי ס"ד לומר דלענין להוציא חיישינן גם במידי דלא שכיח גם בנפילה דיחיד הי' לנו לחוש א"ו דאפי' להוציא אין חוששין נגד החזקה כל מה שביד האדם היא שלו ומש"ה גם לנפילה [דרבים] לא חיישינן ואך אביי אמר דזה אינו ראי' דלמא לנפילה דיחיד ל"ח דלא שכיח כלל אבל לנפילה דעלמא גם שהוא לא שכיח חיישינן זה הוא פלוגתת אביי ורבא אבל באמת מודה רבא דיותר ל"ח למילתא דיחיד כמו דחיישינן מרבים דהוא סברא חושית ולכן בשאלה נהי דרבא ס"ל דחיישינן דשכיח [וכדמוכח בסוגי' דסי' בב"מ כ"ז ויבמות ק"כ] אבל בשאלה דיחיד דל"ש ל"ח וז"ב כדי שלא נימא דאביי ורבא חלוקים בסברות הפוכות דרבא דל"ח לנפילה אפילו דרבים יחוש לשאלה אפי' ביחיד ואביי יסבור להיפך ודו"ק: