שו״ת דברי חיים – חלק ב – קטע 46

והנה לענין מה שקבלו העדים שכר בעד הליכתם ליתן הגט בע"כ הנה הדבר זה כבר מבואר בתוי"ט ז"ל [פ"ד דבכורות מ"ו] להתיר משום דשכר הליכה נוטל הגם שבס"ש מאריך לדחות דבריו מ"מ הרבה אחרונים ובפרט הג"פ ז"ל [סי' ק"כ סק"ט] קיבל דבריו להלכה וכן נוהגין בכל ערי אשכנז שמקבלין שכר גט מהעשיר לפי עשרו ואין נודד פה בדבר שכבר נהגו אבותינו וח"ו להוציא לעז ועתיד ליתן הדין המפקפק בזה לדינא כי באמת אין כאן רק שכר הליכה ושכר מעשה דמותר ליקח שכר כמבואר בסתם משנה וכמ"ש הג"פ ז"ל [הנ"ל] וגם אין לחוש שיעידו שקר בשביל שכרם והוי נוגעים ע"ז השיב הג"פ ז"ל [שם] כיון דהכתב מוכיח שהדבר אמת בעצם אין לחוש למשקר. והנה באמת דבריו סתומי' דמאי ראי' היא דלמא כתבו שקר בשביל שכרם אבל הבעל לא ציוה כלל לכתוב ומאי כתבא איכא בשלמא גבי אשה מביאה גט כו' דאיכא כתבא ולזיוף לא חיישינן אבל אם באנו לחוש לעדים שמשקרין בשביל שכרם מדין נגיעה א"כ כמו שחיישינן שהעידו שקר בע"פ כמ"כ ניחוש שחתמו שקר בשביל שכרם וגם האיך יצאנו ידי חובה בקדושין שמנהג בכל ישראל שהשמש והש"ץ מיוחדי' לעדים בקדושין והמה לוקחים שכרם רח"ש כמנהג במדינה זו וא"כ ליכא עדי קדושין וכתבא ליכא דמוכח. אך הנ"ל דסברת הג"פ הוא כך דבאמת הדבר מפורסם בגט וכן בקדושין ומסתמא כדינם עשו וכמ"ש חז"ל סתם ספרי דדייני מיגמר גמירי ורק מאי מהני כל זאת הא בעינן דוקא עדים בשעת קידושין ואם הי' הקדושין בפני עדים פסולים לא מהני הפירסום (דבכה"ג ל"ש סברת (הנה"מ) [המרדכי] שהביא הב"ש ז"ל [סי' מ"ב סקי"ב] (דמה שהם ביחד היא כעדות) הא אדרבה הפירסום שנתקדשה לפני פסולים שאין בקדושין כלום וגם הגט אין בו עדים ולזה מתרץ הג"פ דכיון דכל פסולם אינו רק משום שחיישינן שמשקרים אבל אינם פסולי הגוף וא"כ כיון שנתחזק שהי' גירושין וקדושין בפניהם שפיר המה עדים כשרים ונהי דבענין שצריכים להעיד חיישינן שמשקרים אבל בכאן א"צ להעיד שנתחזק הדבר שכן הוא ולא יעידו שקר וא"כ ממילא בשעת קידושין כשרים היו וא"כ ה"נ בנ"ד דידוע הדבר ואפילו מפי האשה בעצמה שהגט יוצא מתחת ידה שנמסר לה בפני עדים ורק חשש לומר שנמסר לפני עדים פסולים זה לא אמרינן דהא בשעת מסירה כשרים המה שבאמת אינם פסולים מחמת פסולי הגוף רק מחמת שחיישינן שמשקרי' אבל אם אינם משקרים בודאי מה שנמסר לפניהם גט כשר הוא וכן הקדושין כשרים ואין להשיב ע"ז כלל ואך בנ"ד י"ל שפסולים מחמת שעברו אחדר"ג כמ"ש בתקנה בתשו' מהרמ"מ ז"ל [סי' ק"ב הנ"ל] וזה יתבאר אי"ה להלן אם שייך בכאן הח' דרגמ"ה או דרבני שו"מ ז"ל. ולענין הפסול מה שנתנו בלילה הנה ראש המדברים בזה הוא הא"ז והספר אין בנמצא לעיין בו אך הג"פ [סי' קכ"ג סקכ"א] מביא בשם מהרא"ם ז"ל שהעתיק מא"ז שעיקר הטעם הוא דהוי דיין מחמת שבא להתיר האיסור ודומה לד"נ ולזה לא מהני קבלה ולכן אריכות האחרונים משום שקבלוהו עלייהו הבע"ד לא שייך כלל כמבואר בג"פ וזה אמת לאמתו אין להשיב. אך גם זה הטעם מרפם איגרי דמה ענין זה לדיינים הלא המה רק עדים ומה דמיון לחליצה שהתורה הצריכה דיינים כמ"ש בקרא זקני העיר משא"כ בגט שניתנה גזירה וכתב לה כו' מה ענין דיינים לכאן וכבר הרעישו כל האחרונים בזה. והנה מצאתי לכאורה ראי' לזה מפ' הזורק ז"ל הש"ס (גיטין ע"ז ב') ההוא ש"מ דכתב גיטא לדביתהו בהדי פניא דמעלי שבתא ולא הספיק ליתנו לה למחר תקיף לי' עלמא אתא לקמי' דרבא א"ל זילו אמרו לי' ליקני ניהלי' לההוא דוכתא דיתיב בי' גיטא ותיזיל איהי ותיחוד ותפתח ותחזיק בי' דתנן נעל גדר ופרץ כ"ש ה"ז חזקה א"ל ר' עיליש לרבא מה שקנתה אשה קנה בעלה איכסיף לסוף איגלי מילתא דארוסה הואי א"ר אם אמרו בנשואה יאמרו בארוסה כו' עכ"ל ולכאורה למה לא שאלו את רבא תיכף בלילה אם מותר ליתן גט בשבת א"ו ש"מ דבלילה בלא"ה ידעו שאין נותנים גט רק משום איסור שבת נסתפק להם ולכן שאלו ביום אך באמת אין זו הוכחה כלל די"ל דבלילה לא רצו לשאול כי אמרו טוב להמתין עד אחר שבת אך מאחר שביום תקיף לי' עלמא שאלו כי לא יכלו להמתין יותר אך לפ"מ שמבואר שם בתוס' [ד"ה ותיזול] להביא מהא דביצה שלא תנן במשנה ולא מגרשין ומתרצי' התוס' משום שבמקום מצוה שרי ועדיין כ"ז לשיטת רש"י ז"ל שם בביצה [דף ל"ו] אבל לשיטת ר"ת ז"ל דגם בקדושין שרי במקום מצוה יעי"ש פירושו עדיין קשה מ"ש דלא תנן במשנה ולא מגרשין ולכאורה מוכח דגירושין הוי דין ונכלל בכלל דאין דנין המבואר במשנה [וממילא אם נמסר בלילה דפסול כא"ז] אך המעיין יראה שאין זו הוכחה ברורה ואדרבה בסוף המגרש (פ"ח ע"ב) וזל"ה אביי אשכחי' לרב יוסף דיתיב וקא מעשה אגיטא א"ל והא אנן הדיוטות אנן ותני' כו' לפניהם ולא לפני הדיוטות א"ל אנן שליחותייהו קא עבדינן מידי דהוי אהודאות והלואות א"ה גזילות וחבלות נמי כי עבדינן שליחותייהו במלתא דשכיחי במלתא דל"ש לא עבדינן שליחותי' עכ"ל וקשה אמאי לא א"ל גיטין גופא יוכיח דהוי דין ואנן שליחותייהו דקמאי עבדינן א"ו דגט א"צ כלל לדיינים ומש"ה קאמר הודאות והלואות יוכיחו אך לזה י"ל דאין מזה קו' על הא"ז ז"ל דהנה כל סברת הא"ז ז"ל כמו דבחליצה אין כח לאפקועי מאיסורא זולת ע"י ב"ד ומכ"ש גירושין אין יכולים להפקיע רק ב"ד כמבואר בדבריו שהעתיק הג"פ ז"ל וא"כ לפ"ז בחליצה גילה התורה דסגי בהדיוטות בעלמא כמבואר ביבמות [דף ק"א] כן נמי לא עדיף גיטין הנלמד מחליצה להצריך סמיכה וסגי בהדיוטות מש"ה לא א"ל ר"י גיטין יוכיחו אך זה קשה ממ"נ אם גירושין כשאר דינים עפ"י התורה א"כ צריך עכ"פ חד דגמיר ואם ילפינן מחליצה דסגי בהדיוטות ודידעו רק למקרי כמבואר ביבמות א"כ נצריך תלתא ואנן קי"ל בגיטין וכן נהגין כל ישראל ליקח לעדות שנים בגיטין אפילו דלא גמירי כלל וא"כ אם גירושין הוי דין אם המה לא גמירי בודאי פסולים שנים ואם נימא משום שהמנהג שהב"ד מסדרי הגט המה גמירי א"כ העדים למ"ל. סוף דבר שדברי הא"ז נעלמו מאתנו וכן עושים מעשה במצרים כמבואר בג"פ ולכן נהי דמחויבים לקבל דברי הא"ז כהלכה מסיני גם שנעלם טעמו הקדוש מאתנו אך בדיעבד ודאי כשר ואפילו לכתחלה במקום עיגון כמבואר בג"פ ולכן בדיעבד לענין ליקח אשה אחרת בודאי מותר ולא פסול מטעם שניתן בלילה:

היוצא מכללות דברינו הנ"ל שאשה שלא ילדה עשר שנים אפילו הי' לה מקדם איזה ולד ומת כופין אותה לגרשה מדינא דש"ס וגם תקנת רגמ"ה לא הי' במקום מצוה כאשר הכריעו רוב האחרונים וכנ"ל וגם אפי' אם לא שהה עשר שנים ועבר החדרגמ"ה בדיעבד מגורשת ורק לבני אשכנז וצרפת חלה תקנת רבני שו"מ ז"ל דאפי' בדיעבד אינה מגורשת לקולא ורק לחומרא הוי ספק מגורשת ולכן אסור לישא אחרת בעבר על החרם והנה בנ"ד נראה דעבר על החרם כיון שלא דר עמה יו"ד שנים בצירוף כדרך העולם דידוע שאינם עולים בחשבון וא"כ בודאי עבר על החרם ואין גיטו גט להתירו לישא אחרת אדרבה כופין אותו להחזירה כמבואר בתקנת רבני שו"מ ז"ל מועתק לעיל אך י"ל כיון דלפי הנראה שאינה בת בנים מהראוי שהב"ד יגזרו עליו ליתן לה לפי הראוי לה ולגרשה מרצונה ואם בכל זה תמאן לקבל גט ברצון נראה לפי דעתי שרשאי להתיר לו לישא אחרת עפ"י מאה רבנים כי כן נראה מתקנת רבני שו"מ ז"ל הנ"ל שרשות ביד הרבנים להתיר אם יראו טעם בדבר וכן נלע"ד:

סימן מא

אודות ההיתר לה"ה מו"ה אברהם משה מבענדין לגרש אשתו הנשתטית ואינה ראוי' לדור עם בעלה כפי עדות הרב וכו' האבד"ק בענדין יע"א והשיג בעל האשה היתר מכמה גדולים ולזה גם אנכי מסכים להיתר עפ"י מאה רבנים ואם כי ראיתי רב אחד חוכך בזה כי לדעתו האשה אינה משתטית כפי דיני שוטה המבואר בש"ע ובאמת לפע"ד אין שום מיחוש לזה כי אם רק אינה ראוי' לדור עם הבעל כדרך כל הארץ והוא דבר נגד חוש בני אדם יש כח ביד מאה רבנים להתיר לא דוקא בנשתטית שראיתי איזה רבנים סוברים דרק בנשתטית התירו ולא כן הוא כמבואר בתקנה המועתקת בתשו' מהר"מ וכמו שנראה בשב יעקב ובשו"ת ב"ח [סי' צ"ג] וכבר העליתי מתוך ספרים דברי אמת שהרגמ"ה בעת עשה התיקון שלא לישא אשה על אשתו והסגיר בזה הדלת ואולי לפעמים מצוה וחובה לישא אשה אחרת ולזה עשה תנאי בהתקנה שאם יראו מאה רבנים שא"א לדור עם אשתו זו יתירו החרם דכן נתיסד מעיקרו ומסר הדבר לחכמי הדור. ומש"ה לפע"ד הא דצריך מאה רבנים מג' מדינות דוקא הוא משום דאין כל דעת בני אדם שוות במנהגן וטבעי גופם ודעתם ואם במדינה זו יראה להם שא"א לדור עם אשה שמהותה וטבעה כך אולי היא ממדינה ששם טבעי אנשים במנהגים שונים ולא בשביל זה יוכל ליקח אשה אחרת ולבטל התקנה אולם באם בני ג' מדינות [מסכימים] ושם מדינה לפ"ד היינו מה שמחולק למלכיות שונות ויעוין באה"ע בח"מ [ברס"י ע"ה] לענין חילוק מקומות לענין להוציא אשתו ממקום למקום ובכאן נ"ל דשם מדינות היינו כמו מדינות פולין בכללות כן גאליציא ופולין דרוסיא ואוקריינא למדינה אחת יחשב כי שם אחד ומנהג אחד לכולם ומדינות פיהם ומעהרין ושלעזי' וכדומה שם אחד להם ולמדינה אחת יחשב לענין זה ומדינת טורקייא לשם אחר יחשב וכדומה במדינות לפי שינוי הנראה שבין מנהגיהם ואם בני ג' מדינות יסכימו אזי מותר לישא אחרת ולכן ראוי לכתוב בהיתר הא' מקום האשה ותוכן הענין מפני מה אינה ראוי' לדור עם בעלה וע"ז אם יסכימו מג' מדינות מאה רבנים שהוא דבר שראוי להתיר הח' יתירו אבל אין הדבר בנשתטית לחוד רק בכל הדברים כן הוא אם אינה ראוי' לבעל אזי יכולים להתיר כן העליתי זה כמה והסכימו גדולי דורנו למעשה ולכן לפ"ד הרב דק' בענדין בהוצעת דבריו אינה ראוי' לבעל בודאי יכולים מאה רבנים להתירה אך באופן שהסכים הנ"ב [מה"ק סי' ג'] ואם כי ראיתי קצת רבנים בדמיונם משיבים על הנ"ב בעוה"ר הוא מחמת חסרון הדעת וקלות ופוק חזי בין תקיפי קדמאי הנ"ב ז"ל שידוע תוקפו בהלכה וכי לא נצחו כמעט אדם מעולם ואעפי"כ כתב [שם] הגם שיש לדחות דברי בעל מגי' שבמ"ל מ"מ לא מפני שאנו מדמים נעשה מעשה להקל באיסור א"א הרי שהי' לו ראיות נגד בעל מגי' הנ"ל ושהי' כמעט בימיו ואעפי"כ לא היקל מכ"ש אנחנו יתמי דיתמי האיך נקל בא"א ובפרט כי לדעתי מלבד דברי בש"י הנ"ל עוד יש לומר דכתיבת הגט בעת שא"ר להתגרש בטל מעיקרו והדברים ארוכים ועתיקים ולכן אין להקל מדברי הנב"י ז"ל אך השבועה הוא לדעתי חומרא דאתא לידי קולא בזמה"ז שהשבועה קל בעיני ב"א ורק יחזקו הענין בשארי החיזוקים שכתב שם ואם הדבר כן שהאשה אינה ראוי' לדור עם בעלה וישליש הכתובה ומזונות ושטרי חיזוק על הגירושין לאחר שפויה כמבואר בנב"י [הנ"ל] אזי יוכלו מאה רבנים להתירה וג' מדינות הוא ממדינות הנקרא בכללה פולין מדינה אחת שלעזיא או מעהררין פיהם מדינה אחת ומדינת איטליא או ארץ ישראל והסמוכים וכדומה מדינה אחרת או כיוצא מג' מדינות. והנלפע"ד כתבתי: סימן

מב

להרב כו' מו"ה ארי' צבי ליבוש בערן פעלד בק' ואלישטשיק:

מכתבו קבלתי ותמה אקרא מאי ח"ה ח"ו וכי לא ידע מר אופן ההיתר של מאה רבנים שמבואר בב"ח בתשו' [צ"ג] שרגמ"ה שאסר לישא שתי נשים וחש אולי ימצא איזה דבר גדול שא"א למיתדר ולכן נתן הדבר ביד מאה רבנים באם יראו שהדבר א"א למיסבל יתירו האם יש ח"ה בדבר נאה ומתקבל כזה ואם עמי הארץ ילינו מה לנו ולהם מה לתורה שלימה לשיחה בטלה שלהם והנה כתב לי איזה רב שהטעהו מחו' וא"א למידר בי חמיו ואין לו ממה להתפרנס ורצה לבטל הקדושין מכח אומדנא דמוכח ואני הראתי טעותו על פניו דא"א לבטל הקדושין ורק אם באמת הוא דבר גדול יתירהו עפ"י מאה רבנים ואודיע תוכן ההיתר של מאה רבנים לא כאשר מאה רבנים חותמים בלא השגחה ח"ו ורק הב"ד דעיר הבעל ב"ד כשר לא קרובים כותבין מעשה ב"ד שהמה יודעים שאינו ראוי לדור יחד זוג הלזה ועפ"י דעתם ראוי ליקח אחרת עלי' ומבקשים ממאה לומדים שיסכימו לזה והמאה רבנים כ"א קודם חתימתו מעיין היטב במעשה אם אמת הוא ואם ראוי עוד ליקח אחרת ובאם שנראה לו שבמעשה כזה ראוי ליקח אחרת יתירנה ולפ"ד שזה הטעם דצריך מג' מדינות דידוע דמדינה לא נקרא חילוק המלכות וכמבואר בח"מ [בסי' ע"ה] גבי מוציאין ממדינה למדינה ורק שינוי המנהגים והטבעי' והלשון וכעין זה גזר רגמ"ה שלא רצה לקשור הבעל בעבותות שלא יוכל ליקח אחרת שלפעמים מצוה ליקח אחרת וגם לא רצה למסור הדבר ליד הבעל או לב"ד אחד כי בקל ידמה ב"ד שא"א לדור יחד ובאמת לא כן כי לא כל הדיעות שוות ולזה התחכם שאם מאה רבנים בעלי תורה ומג' מדינות שיש בהמדינות דיעות חלוקות ואעפי"כ יסכימו שא"א להזוג למידר יחד יתירו זה תורף ההיתר של מאה רבנים א"כ אין ח"ה בדבר אם מאה ת"ח מג' ארצות יראו תוכן המעשה ויסכימו להיתר בודאי מותר לישא אחרת ואם יראו הרבנים את טעות הבעל ויראו שהיא עלילה בעלמא בודאי לא יתירו. וח"ו לחשוב זה על ת"ח ולכן אינו ח"ה כלל וכזה יאמרו משמאי ואדרבה זה כבוד התוה"ק וד"ל. ומ"ש בענין מליחה אני בביתי מחמיר עד חצי שעה עוד מכמה טעמים אבל להורות להלכה אם הלכה רופפת בידך צא וראה וכו' כמבואר בירושלמי:

סימן מג

הרב המאה"ג החסיד בגש"ק כו' מו"ה יצחק נ"י אבד"ק ראפטשיץ:

מכתבו הגיעני ונפלאתי מה עלה על לבו שכתב שדבר טוב עשה המגרש בע"כ וגם לדעתו הי' ראוי לגרשה מאז תמהתי מאד הלא ידוע [דכמה גדולים ס"ל] דח' זה דגט בע"כ הוי מדאורייתא כנראה מהר"ן ז"ל בתשו' [ל"ח] ובנ"ב [מה"ת ס"ס ע"ז] והאיך נמצא היתר זה לגרש בע"כ אם אשתו מצערתו ואפילו בנכפה ואינו יכול לדור עמה אסר הרא"ש ז"ל בתשובה וכאשר פסקו כן במוחלט הנ"ב בח"ב [סי' ק"ד] וגם הספר הפלאה בקו"א ואפי' במקום שהיא בעלת עבירה שמותר לגרשה בע"כ צריך לעשות בהסכמת גדולים כי אנחנו חסרי מדע ולא נקל בח' חמור בזה דאפשר יותר טוב להתיר ב' נשים וגם לפרסם הדבר אך להתיר בלי הסכמת כמה גדולים ורק ע"י שמצערת לבעלה עד שאינו יכול לדור עמה זה היא פשיעה גדולה וקלות והלא ידוע [מגמ' קידושין י"ג] איסור יותר חמור מחטא דור המבול הפוסק בדיני גיטין וקדושין אם אינו בקי בהם טובא ואפי' אם א"י דין אחד אסור לפסוק [כמבואר שם ד"ו] והאיך מלאו לבו ביחידות להתיר זאת ואם הי' שלא בידיעתו ה"ל להחמיר עליו ולהוציאו מביתו כי עבר על חר'. ואך מה שעבר אין אך לא יצא ידי חובתו עד יגזור עליו שלא ישא אחרת ואם כבר נשא יפרישנו עד יתן גט מרצון לאשתו הראשונה וגם יזהיר לאשה הגרושה שאסורה להנשא בזה הגט בע"כ כמבואר בכנה"ג וגם בתקנות דשו"מ מובא בתשו' מהר"מ מינץ ז"ל [סי' ק"ב] שתקנו כן בפירוש שגט בע"כ לא יהא גט ואם לא תרצה האשה בשום אופן לקבל גט מדעתה יכתוב להרב הגאון מלבוב ומלובלין ועוד לאיזה גדולים ואם יסכימו עכ"פ שלשה גדולים יתירו לו ויזהר מאד בזה שיתכפר לו שגגתו והי' שלום. ג' שמות תרכ"ט:

סימן מד

שאלה אשה נשתטית וניתנה בבית השוטים בק' לבוב וזה כמה שנים שהיא משוקעת שם ולא הוקל לה ובעלה יושב בדד לא ידע מה לעשות ויעצוהו ליקח היתר ממאה רבנים אך אין לו להשליש הכתובה:

תשובה בגוף ההיתר אנכי לעת שיבתי מונע אני מלפסוק הלכה למעשה ולכן ישאל מגדולי הדור וכאשר יאמרו כן יעשה ואך מ"מ לא אמנע מה שבלבי בזה. ראשונה לדעתי אין התקנת רגמ"ה חרם דאורייתא כאשר סיפקו עלינו חכמי ספרד דהם אינם בקיאים כלל בענין התקנה כאשר כתב הרשב"א ז"ל בעצמו דהאשכנזי' בקיאים בזה יותר מהם כי באשכנז נתפשט התקנה לא בספרד והנה גדולי חכמי אשכנז והמה היו קרוב לזמן החר' כתבו וז"ל הגהת מרדכי כתובות [סי' רצ"א] ועוד פי' דלמ"ד דקידושין נמי לא מפקעי זיקה אפ"ה אם קידש בהיתר א"צ להמתין כ"ש זה דמשום תקנה בעלמא שלא יצטרך להמתין ועוד שמא תקנת הגאונים לא שייכא כלל במקום זיקה בעלמא כו' השיב הר' אביגדור כהן כו' אם אמרו זיקה ככנוסה בערוה החמורה יאמרו בתקנת חכמי הדורות לא גזר הגאון אלא שלא לישא שתי נשים אבל הכא חדא ממילא אתרמי לי' ולמיפק קיימא משום דררא דאורייתא לאבא שאול הלכך כמי שאינה זקוקה דמי' לגבי איסור קל כי הא שלא גזר הגאון אלא משום קטטה ולא משום דררא דאורייתא כלל עכ"ל ובודאי המה ידעו היטב התקנה ואם כי נתחדשה התקנה במדינת שו"מ מ"מ לא נתוסף דבר רק חזקו התקנה של רגמ"ה אך לא הוסיפו על הח' שיהי' בו חשש דאורייתא וכמבואר למעיין שם ובפרט זאת התקנה היתה ידועה להם כי המה לא רחוקים משם וגם כמעט הי' התקנה קרוב לזמניהם לכן אין להחמיר כלל כי ספיקא לקולא וכדברי ב"ש [סי' א' סקכ"א] וסייעתו אך כיון שהבעל אין לו להשליש כתובתה לא הותר כלל החר' כמבואר בגוף התקנה ועיין בצ"צ [סי' ס"ז] שירא להתיר בלי השלשת כתובה כמבואר בדבריו והוא הי' תלמיד הב"ח וגדולים שהי' מקובלים איש מפי איש וכמבואר בתשו' הב"ח [נ"ל דצ"ל בב"ח סי' א' ס"ה] ואם המה מסופקים מה נענה אנן יתמי דיתמי אולם נוכל לתקן בזה האופן שהבעל [נ"ל דצ"ל שהב"ד] ימכור הכתובה לקרובי' בעד סך מסוים והבעל יתן טראטי טובה ובטוח על סך המגיע הכתיבה ש"כ זהובים וגם תוספת אם יש לה והסך שיתן הבעל [נ"ל דר"ל דהבעל יתן המעות של טוה"נ לקרובי' שהם יקחו בזה הכתובה והוא יתן כתב על כל הכתובה] בעד טה"נ יתן תיכף וגם בכל חדש יתן ליד הרב סך קצוב כדי שיהי' לצורכי' ויוכלו הב"ד וקרובי' לעשות זאת דעי"ז יגיע לה טובה שהבעל יתן טראטי על כל כתובתה וגם יתן לצורך מזונות בכל שבוע איזה דבר קצוב ואם היא לטובת השוטה באיזה ענין שיהי' יכולין ב"ד למכור וזה לפע"ד נכון אך זה רק להלכה ואם יסכים עמי גדול הדור יעשו מעשה אבל אינני מצטרף להתיר כי חלישות כחי ד' יחלימני מהרה ימנעני אשר בדוחק אני מחזיק ספר לעיין בו רק חכמי הדור שיחיו המה יפסקו בזה והי' שלום כו'. ה' ח' אדר ראשון תר"למד: