שו״ת דברי חיים – חלק ב – קטע 44

היוצא לנו מזה דעיקר הטעם דגרושה מותרת דה"ה כאשה דעלמא דלא חשו חז"ל לעשות תקנה וה"ה עשירה להא"ש וסייעתו ז"ל ג"כ אינה בגדר מינקת וה"ה כאשה דעלמא שמותרת להנשא אפי' בעודה מינקת והנה כ"ז לב"ה דקיי"ל דאשה משועבדת דנמצא עילה לחלק בין מינקת חברו היינו שמשועבדת כנ"ל אבל לב"ש שום אשה אינה משועבדת וא"כ כל אשה תניק ותנשא לבעל ויכול הדבר לבוא לידי סכנת הולד וכיון שהוצרכו חז"ל לעשות תקנה שלא ינשאו המיניקות סתמא תקנו ובין עשירות וגרושות לדידהו אסירי כנ"ל משא"כ לדידן סגי בתקנה זו לאסור מניקת מה שנקרא מינקת היינו שמשועבדת ועפי"ז א"ש דבכתובות שמזכיר התקנה והתקנה הי' על האשה שכל כ"ד לא תנשא הגם שגם הבעל אסור דכל שהיא מוזהרת גם הוא מוזהר רק שבעיקר התקנה בכתובות דאיירי מדין שיעבוד האשה להניק אמר דעיקר התקנה היתה שלא תנשא בעודה מינקת לתינוק וממילא אסורה כל כ"ד חודש לב"ה וכנ"ל אבל ביבמות מדבר על הבעל אם חייב להוציא ואם מותר להחזירה תפס התנא לישנא לא ישא וכ' ואם כנס יוציא וכו' דעל האשה ל"ש לומר תצא דהחיוב על הבעל להוציא ובכתובה כמבואר בתשו' מהרי"ו ז"ל ולכן תפס לשון לא ישא ולא יחזיר ול"ק קו' הנ"ב ז"ל אך כ"ז לסברת הר"ש אך התוס' וסייעתם ז"ל דס"ל משום לא פלוג אסרו גרושה וגם עשירה משום ל"פ וא"כ לדינא דסמכי' להקל כסברת הר"ש ז"ל דגרושה אינה בכלל התקנה ה"ה כמניקת בן חבירתה דמותרת לינשא אפי' בעודה מניקה אך הא"ש ז"ל כ' בפירוש בסי' ב' וז"ל ומיהו בהא בודאי החמירו אלמנה מגרושה לדעת הרשב"א האיך שמת בעלה והיא התחילה להניק ואינה מכירה אסורה בכל האופנים שבעולם אפי' היכי דהכניסה שתי שפחות ומטעם דהיא קרוי' מינקת חבירו בשעת מיתתו ושוב יוכל לכופה להניק ולכן בי ר"ג אסרינן להו בס"ד דגמ' אפי' באינה מכירה וכמ"ש הריב"ש לפי שכבר התחילה להניק וגלי דעתה דרוצה להניק כמ"ש הב"י בשם תשו' הרשב"א משא"כ בגרושה לדעתו לא מיקרי מינקת כיון דאינו יכול לכופה באינה מכירה עכ"ל הרי דאלמנה אסורה להנשא בהתחילה להניק דנקראת מינקת חבירו ובאמת זה ק' למאוד דמה לי גרושה בהתחיל דיכולה לשמוט דד מפיו כמ"כ עשירה תוכל להשמיט דד מפיו וצ"ל החילוק דאלמנה נהי שהיא עשירה עכ"פ חל עלי' התקנה שלא תנשא בעודה מינקת משום סכנת הולד דהבעל לא יניח לה למסמס כמבואר בש"ס כיון שחל עלי' התקנה ה"ה בכלל גזירת חז"ל ואסורה עד כ"ד חודש כדין עני' אבל גרושה דביד אבי הילד למסמס וכמבואר ברא"ש ובנ"י ובר"נ ז"ל לדעת הר"ש ז"ל אפי' בעודה מינקת מותרת להנשא ואינה בכלל גזירות חז"ל כנלענ"ד בדרך פלפול אבל לדינא קשה הדבר להתיר במינקת להנשא ואפי' לגמול הולד:

ובענין רואה דם מחמת תשמיש דעתי שתשאל לרופאים ומילדת מומחה בעת הקישוי של הנפיחה והמכה קיים והם ידעו מסתמא אם הוא במקור ואם מוציא דם וככה הי' לי [שאלה] זה לא כביר והי' הדבר קשה בעיני לפלפל בחנם ואחרי דרישת המילדת הודיעה לכל מקום המכה המוציא דם ולכן ימחול מעכ"ת לצוות עלי' שתשאל למילדת או רופא מומחה ואם יודיעני את כל הענין אשיב לו כאשר יחנני ה' והי' שלום יום ה' כ"ז כסלו תרכ"ג לפ"ק צאנז:

סימן לה

להרב המאה"ג החריף ובקי החסיד המפורסם כו' מו"ה מרדכי יודא נ"י אבד"ק אונטרדאם יע"א בזיבנבירגן:

שאלה אשה כשרה וצנועה מעולם לא נשמע עלי' דבר ופתאום נתהוה סבה שבא איש כשר ואמר שבפניו הודית שזנתה עם אחד ומה שהודית לפניו הי' ע"י שספרו ב"ב של איש כשר הנ"ל לפניו שיש איזה אהבה בין האשה הנ"ל ובין קרובי' אשר דרה ביניהם ומכח זה חקר האיש כשר הנ"ל ממנה ואמרה להד"ם ואמר הוא לה שאם לא תודה יהי' רעש ומי יודע עד מה יגיע טוב שתודה לפניו ותשקוט הדבר ומחמת רוב דיבורו אלי' א"ל יהי' כדבריך ואח"כ כשפרסם האיש כשר הנ"ל הדבר טענה האשה להד"מ ולא הודית רק מחמת גודל הגיזום ושלא יעשה רעש ורצונה שלא ידובר מזה כלל בחשבה שהאמת יעשה איש כשר הנ"ל כדבריו ולא ירעש העולם לדבר עלי' אבל באמת להד"מ וטהורה היא והבעל אמר בפירוש שאינו מאמין ובשנאה דבר האיש המוחזק לאיש כשר כי שונא הוא לו ולכן רוצה להפריד בינו ובין אשתו הצנועה שוב בא הנחשד ואמר שכן הוא שזנתה עמו אך הנחשד חשוד על העריות ע"כ השאלה:

תשובה הנה הדין פשוט יותר מביעותא בכותחא שהאשה מותרת לבעלה חדא דאין אשה נאמנת לומר טמאה אני בין אשת כהן ובין אשת ישראל כמבואר בכל הפוסקים ובפרט במהרי"א סי' רכ"ב [הובא ברמ"א סי' קט"ו ס"ו] ובאחרון בב"מ וכמעט כל הפוסקים ראשונים ואחרונים סברו כן וכן מנהג זה בכל תפוצות ישראל לפסוק כן ואין לדקדק בזה יותר כמבואר במהרי"א ז"ל וגם יש לה מגו דאי בעי הכחישה לעד ובמקום שאין שבועה אמרי' מיגו [להכחיש העד עיין בתוס' ופוסקים בסוגי' דנסכא דר"א] וכמבואר בכמה מקומות ובהל' גיטין וגם שנתנה אמתלא טובה ובאמתלא טובה לכ"ע מהימנא ואם כי הנב"י ז"ל [מה"ק סי' ח' וסי' י"א] מחמיר כמעט כל האחרונים חלקו עליו ומשום העד הנחשד אין לאסור דבאני זניתי עם אשתך לא פלגינן דבורא והגם שנב"י [מה"ק סי' פ"ב] שדא בי' נרגא חלקו עליו כל האחרונים וגם אני בעניי כתבתי בקונטרס לחלוק עליו בדברים ברורים לפענ"ד וכבר נעשה מעשה בזמנו באותו מעשה והתירו האשה אשר אסרה הנב"י ויצא ממנה דור משפחה חשובה ובנים חשובים כידוע לכל והגאונים שבזמנו רבו על הנב"י ז"ל והתירוה וגם כי העד חשוד על העריות ודאי א"נ. ס"ד כאשר כתבתי כן משמע בח"מ קט"ו [סקכ"ו] בלא חולק במעשה כזה באם אין רגלים לדבר לא מהני אמירתה ט"א ולא מצטרפים לעד ובפרט אם העד חשוד א"נ כן הוא דברי הח"מ ומביאו הב"ש [שם סקכ"ט] בלי חולק ואין לחדש יותר ורק בעיוני תרצתי קו' הפלאה ז"ל בק"א להל' כתובות קט"ו שהקשה האיך יכולין כלל לצרף העד עם הודאתה ברגלים לדבר הא העד א"נ רק משום גמר דיבורו שזינתה עם אחר ועם אחר לא הי' רגלים לדבר רק עמו וע"ז אאמע"ר והאיך יצרפו ע"כ קושייתו והניח בצ"ע. והנלע"ד לתרץ דהנה מבואר באומר אשתך זנתה עמי פ"ד ונאמן עלי' ולא ע"ע ונהרגת היא ולא הבועל דפ"ד ואמרי' שזנתה אבל לא עמו וק' טובא לשי' הרמב"ם ז"ל [בפ"ב מה' עדות] דס"ל דהכחשה בבדיקות הוי הכחשה אפי' בעוקצי תאנים שזה אומר תאנים גסות הי' וזה אומר דקות הי' ובטל העדות וא"כ קשה באומר אשתי זנתה האיך מצרף להעדות שפ' זינה אבל לא עם אשתו דאדם קרוב אצל אשתו [כמבואר בסנהדרין י' ע"א] והלא כיון שנפלוג דיבורו ולומר שזינה עם אחרת והעד השני אמר שזינה עמה הו"ל הכחשה בבדיקות דזה לא גרע מעוקצי תאנים דהוי הכחשה וא"כ הכא כיון דלא מהימנינן לבעל על אשתו וצריך לפלוג דיבורו שעם אחרת זינה א"כ מכחיש בבדיקות לעד השני שאומר שזינה עם אחרת גוף אחר והו"ל העדות להיות בטל ומשמעות הגמ' אפי' בעד השני אומר שזינה עם אשת העד השני ג"כ פ"ד וקשה כנ"ל ואך באמת לק"מ דהנה בקרוב אין אנו אומרים שהדבר שקר רק אין דנין על פיו ולכן שפיר אמרי' פ"ד ודנין רק על שזה זינה עם א"א ובמה שאמר עם פ' א"צ לעדותו כלל ולכן אין כאן הכחשה בבדיקות שהלא שנים מודים שזינה עם אשה פ' ורק להבעל אין שומעין בדבר זה לעדות נגד אשתו והוי כמו שאמר זה זינה עם א"א ולא הזכיר כלל אשתו אבל לענין לבטל העדות מטעם הכחשה בבדיקות אין לבטלו דהא באמת אין מכחישין זא"ז ורק דלא מהימנינן לבעל נגד אשתו והוי כלא העיד עם מי זינה אבל אין הכחשה עם העד הב' ולכן אין עדותן בטל כיון שליכא הכחשה ביניהם והוי כלא אמרו הבדיקות דכשר וכל זמן שליכא הכחשה ביניהם לא בטל העדות וז"ב וא"כ ה"נ אם יש רגלים לדבר עם הנחשד והנחשד מודה הוי הנחשד עד אם אומר אשתך זנתה עמי מטעם פ"ד ואי דלא יוכל לצרף הרגלים לדבר דמאחר לא הי' רגלים לדבר זה ליתא דהא באמת לא הכחיש הנחשד הרגלים לדבר ורק שלא מהימן ע"ע מ"מ כיון שהוא עד מחמת פ"ד שוב מצרפים ממילא הרגלים לדבר להודאתה דהא ליכא עכ"פ הכחשה ביניהם ורק דבתורת עדות א"נ ע"ע אבל נאמן שהיא זנתה והרגלים לדבר עם הודאתה נמי מהני לצרף כיון דליכא הכחשה ע"ז והוי שפיר כהודאה אחר הלואה וז"ב. אך כ"ז צריך דרישה היטב בענין זה כי מעשה כזה כתבו לי זה כמה שנים מאונגארין וכתבתי להתיר ע"י פלפול קצת באריכות אח"ז כתבו לי מהיפוך להיפוך שהאשה חשודה ומופקרת ותמהו עלי למה התרתי וכתבתי לחזור הדבר לאיסור ולכן אין בהיתרי ממש רק אחר הדרישה והחקירה היטב ועל מעכ"ת אני סומך שיבדוק כד"ת והי' שלום כנפש דש"ת:

סימן לו

להרב הגאון המפורסם ע"ה פ"ה מהר"מ פאנעט נ"י אבד"ק דעש והגליל יע"א:

שאלה בבע"מ שבא על נכרית והי' לו ממנה בנים ואח"כ נעשה חפשי והנכרית נתגיירה כדתה"ק ורוצה הבע"מ לישא אותה והב"ד מוחים בידו משום דין המבואר בש"ע [סי' י"א ס"ה] והיא משנה ביבמות דהנטען מן השפחה לא ישאנה ע"כ:

תשובה לכאורה הי' מקום למצוא היתר דהנה בגמ' יבמות (כ"ד ע"ב) וז"ל המשנה הנטען על השפחה ונשתחררה או על הנכרית ונתגיירה ה"ז לא יכנוס ואם כנס אין מוציאין מידו ובגמ' שם הא גיורת מיהו הוי ורמינהו א' איש שנתגייר לשום אשה וא' אשה שנתגיירה לשום איש וכן מי שנתגייר לשום שולחן מלכים לשום עבדי שלמה אינם גרים ד"ר נחמי' שהי' ר"נ אומר א' גירי אריות וא' גירי חלומות וא' גירי מרדכי ואסתר אינם גרים עד שיתגיירו בזמן הזה בזה"ז ס"ד א"א כבזה"ז הא אתמר עלה אר"י ב"ש ב"מ משמי' דרב הלכה כדברי האומר כולם גרים הם א"ה לכתחילה נמי משום דר"א דאמר ר"א הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים וגו' עכ"ל ופרש"י שם בד"ה דאמר ר' אסי טעמא דמתני' משום דכתיב הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים הרחק ממך דאתי לאחזוקי לקלא קמא עכ"ל והרשב"א בתשו' סי' אלף ר"ה כתב וז"ל שנינו ביבמות פ' כיצד הנטען מן השפחה ונשתחררה מן הנכרית ונתגיירה לא יכנוס ואם כנס אינו מוציא ומיהו לכתחילה לא יכנוס דלזות שפתים איכא ומכוער הדבר גם כי חשש יש בזו שלא נתגיירה לשם שמים אלא כדי שתנשא לזה ועצת חטאין יש ביניהם וכ"ש זה שהרחיק האהובה בנשואי' וכנס את זו השנואה שהכל יודעין כלה זו למה נכנסה לחדר ואין מן הראוי לירש שפחה גבירתה ונשואין כאילו גורמין להביא לעולם בנים סוררים ומורים וע"כ נסמכה כו' עכ"ל והנה לכאורה יש שני טעמים על הלזות שפתים דלרש"י ז"ל דאם ישאנה יתחזק הקול דלמפרע ולהרשב"א החשש דיאמרו דלא נתגיירה לש"ש. והנה ברא"ש ז"ל כתב וז"ל אבל גירות מיהו הוי ואע"ג דנתגיירה לשום קידושי איש דקיי"ל א' איש שנתגייר לשם אשה וא' אשה שנתגיירה לשם איש כו' כולם גרים ולכתחילה מיהא לא יכנוס משום דר"א דאר"א הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים הרחק ממך כו' ע"ש וא"כ י"ל דגם בנטען משפחה בודאי ויש להם בנים דל"ש החשש דלזות שפתים דבלא"ה ידוע בודאי שנפגמו ולכן לטעם רש"י ז"ל מותר כיון דבלא"ה נפגמה אך לכאורה בירושלמי מבואר דאפי' ודאי בא עלי' אסור לכונסה וכ"כ הנ"י ז"ל וכן הראשונים אך די"ל הירושלמי ס"ל כס"ד בגמ' דידן וכדברי התוס' ז"ל (דהלזות שפתים) היינו שמא לא נתגיירה לש"ש ורק אם כנס לא תצא משום ספק אבל לדידן דאפי' לא נתגיירה לש"ש נמי היא גיורת ורק הטעם דלזות שפתים דמחזקי' קול הראשון י"ל דאם בוודאי בא עלי' דבלא"ה נפגמו שפיר מותר לישאנה דלא שייך לזות שפתים אך באמת זה ליתא כלל דבהדי' מבואר בתשו' רשב"א ז"ל [הנ"ל דמכוער הדבר] אלמא דגם מטעם פגם אסירי היינו שירננו אחריהם היינו מכיעור המעשים שעשו מכבר [ונשאה אח"כ] ובזה י"ל דגם רש"י ז"ל כוונתו דיבואו להחזיק המעשה ומכוער הדבר היינו גוף הדבר שזינה עם נכרית ונשאה ולכן שפיר שייך לזות שפתים אפי' בידוע הדבר שזינה עמה ורק גוף הדבר הוא כיעור במה שהוסיף ונשאה גם כי יאמרו שלא גיירה לש"ש ואפי' לדידן דכולם גרים מ"מ הטעם כמ"ש התוס' ז"ל [שם ד"ה הלכה] דנהי דגיירה משום נשואין מ"מ אגב חיבת נשואין קבלה דת הקדוש של יהודים אבל העולם ירננו שלא כוונה כלל לש"ש רק לזנות וכמ"ש הרשב"א ז"ל ולכן בודאי אסורה לכנוס כמו שאסר הרשב"א ז"ל להדי' דשם הי' ממש מעשה דנ"ד ויותר מזה מבואר ביש"ש שאפי' מפנוי' ובאה לפרקה כיון שעברה איסור כרת אסורה בנטען על פנוי' ומכ"ש בכה"ג בנ"ד שאסרה להנשא לו אך לפי מה שמבואר בהשאלה שמגזם לה.. מאוד בכמה ענינים ובאיסורים חמורים י"ל דבכה"ג כדי דלא ליתי לידי עבירות חמורות מתירין לו איסור קל ובזה כבר דברו גדולי האחרונים בספר ב"ז ובספר בעי חיי לכה"ג והרבה נטו להתירא והגם שכה"ג מסיק להחמיר בספרו הנ"ל עכ"פ באיסור כזה דבדיעבד לא יוציא וכנ"ל דלא מחינן בידו אך ח"ו להתיר זה בפשוט רק אחרי הסכמת רבנים דבמדינתיכם מסביב והי' שלום:

סימן לז

להרב המאה"ג כו' מו"ה ישראל נ"י האבד"ק הארעדניצי' ברוסיא:

שאלה הראשונה אגיד בדבר מעשה אשר לא יעשה. איש בליעל בא על אשת אביו ואביו הוא איש זקן בא בשנים ערך ששים שנים והבן והאב דרים בדירה אחת ואחר שנודע הדבר הודו הרשע והמרשעת איך שזה ששה שנים אשר נזדווגו יחד אך אמרו שמאז ועד עתה לא עשו מעשה הרע רק שלשה פעמים ואשה המרשעת לא ילדה לבעלה רק בת אחת והורתה ולידתה הי' אחר המעשה שנתחברו יחד במעשה הרע הנ"ל לזאת באתי לשאול מכתה"ק מ"ש בש"ע אה"ע סי' ד' אם היא פרוצה ביותר חוששין אף לבני' לבאר לי מה נקרא פרוצה ביותר אי דווקא שהיא פרוצה ומופקרת לכל אבל כאן שלא ראינו ממנה פריצות יתירה אין חוששין או אפשר כיון שראינו ממנה פריצות יתירה עם האיש הבליעל אפשר שיש גם בזה פריצות יתירה וחוששין ואפילו נחליט ונאמר שאין נקרא פרוצה ביותר רק כשמופקרת לכל מ"מ חוכך אני בזה להחמיר והוא כיון דעיקר הטעם שאין חוששין משום שאנו תולין רוב בעילות אחר הבעל א"כ כאן כיון שהרשע הנ"ל הי' עמה כל אותן השנים בבית אחד אפשר לא שייך בזה לומר רוב בעילות אחר הבעל: עוד אדרוש מכתה"ק ע"ד דברי ריבות שנתהוה בעירי נידון אשר זה ערך שבעים שנים שנמצא פה פאבריקע ונמצא בה כמה פועלים יהודים וא"י ומנהגם אשר קונים כל צרכי מחייתם מבעלי חניות העיר ובסוף כל חודש כשיגיע חשבון משכר עבודתם ופעולתם משלמים לבעלי החניות וכעת שכרו יהודים את הפאבריק מהאדון ורוצים לחדש שישלמו המה להפועלים שכר פעולתם עם צרכי מחייתם ובני העיר צועקים מה לכם לקפח פרנסתנו שאנו מוחזקים בזה מאבותינו ואבות אבותינו אם יכולים בני העיר למחות במחזיקי הפאבריקע מכח דיני מערופיא ע"כ ת"ה:

תשובה מכתבו הגיעני ולא הי' בי כח לעיין אז וגם טרדות נסבו עלי ולזה אחרו דברי עד בא פ"ש אמרתי שלא למנוע ולפרש דעתי הנה בדין זונה אחת שנתוודע שזינתה עם בן בעלה והי' דרים יחד בבית אחד אבל אמרה שלא עשו מעשה רק ג' פעמים ומעכ"ת חושש כיון שעשו מעשה פריצות יתירה והמה דרים בבית אחד דלמא דינה כפרוצה ביותר וגם כיון שרגילים בבית אחד ולדידי נראה דאין חשש בזה דלא מצינו חילוק זה בשום מקום וכן מבואר בדברי התו' יבמות [קי"ט א' ד"ה ר"מ] ובכורות [כ' ע"א ד"ה רבינא] בסוגי' דרוב הבא ע"י מעשה אם הוה רובא ותירוץ בתרא דגבי איש ואשתו עדיף מרוב דזה אינו רוב לבד דתלוי במעשה רק שכן דרך ב"א להזדקק לאשתו עדיף מרובא יעיי"ש וכן צ"ל לתירוץ זה לפ"ד הב"ח שכתב לפרש דרוב ע"י מעשה אף שידעינן שנעשה המעשה לא אלים טובא לילך בתרה ומובא במ"א ה' ציצית [סי' ח' סקי"א] ואפ"ה רוב ביאות מבעל תלינן אחריו אלא ודאי דרוב ביאות אחר הבעל עדיף מרובא דעלמא וזה ברור לפע"ד (שאלה השניה נדפסה לעיל בחלק יו"ד סי' כ"א כי שם מקומה)ועל השלישית לו אשיבנה על בני הפאבריקע שרוצים לעשות מחיות וליתן אוכלין וכל הצריך לפועלים ישראל וא"י מחיר שכרם המגיע להם במזומן ומסחר זה הי' לבני העיר והחזיקו בהאפאבריקע זו כמה שנים ומזה פרנסתם להחיות עם רב נראה לי שעפ"י הדין לא נוכל להחליט לאיסור משום דכל אחד בשלו עוסק ומפורש בירושלמי טעם לזה מה דרמי לי מן שמיא דילי הם ומה דרמי לך מן שמיא דילך היא ואני בתשו' הארכתי לפרש דתרווייהו צריכי ורק בזה פליגי ר"ה ברי' דר"י ור"ה [בב"ב דף כ"א] אם חנות אצל חנות נקרא קיפוח חיותא אבל במקום שנראה הדבר שהוא מקפח פרנסתו שניהם מודים שאסור ולזה דעת אביאסף [מובא בב"י סי' קנ"ו] לאסור במבוי סתומה מצד אחד אך רוב הפו' חולקים וס"ל דגם בזה אין היזק ברור אבל היכא דהיזק ברור כמו בנ"ד שלא יקנו הפועלים אצל בעלי החניות כי לא יתנו להם מעות בעד שכר פעולתם ובע"כ יקנו אצל מחזיקי הפאבריקע והיזק ברור בודאי אסור ליקח המחי' מבעלי החניות ועיין בתשובת הרשב"א גבי חייט מביאו הרמ"א ז"ל סי' קנ"ו [סס"ה] וכעין זה הורה לי בע"פ בפלפולי עם הגאון בעל המחבר ספר ישועות יעקב ז"ל ולכן לדעתי אסורים לעשות התחדשות. אך אין להחליט הדבר כי מחמת תשות כחי אינני פוסק כעת שום דין לחלוטין אך אני מחוה דעתי והבוחר יבחר. לכן בכל אלו השלשה דינים יעיין עם הבד"צ ועם איזה גדול הדור ואם יסכימו בדבר כן יקום והי' שלום: יום ה' טו"ב אדר א' תר"ל:

סימן לח

להרב הצדיק המאה"ג בו"ק חו"פ בש"ק שלשלת היוחסין כקש"ת מהר"ם נ"י אבד"ק גלאנוב יע"א:

תשובה בנידן הזונה אשר ילדה לאחר מיתת בעלה אי מותרת להנשא מי חיישי' לתקלה אחרת וכו' נראה ודאי דאסורה דלא מצינו מתירין בזונה זולת המרדכי [מובא ברמ"א סי' י"ג סי"א] ומהר"מ אלשקר וזולתם כולם אוסרים וכבר הכריעו חכמי האחרונים לילך בתר רובא ולאסור זולת המופקרת בזנות דהטעם שמופקרת לזנות ובימים ההם (לא) [הי'] שכיח בתי זונות ושוכרים זונות לזה שייך החשש ואומרים לבעל חטא בשביל שיזכה חבירך כיון שהמזנים המה כאונסים לכן מתירין להבא לישא זונה מופקרת המניקת כדי שלא תבוא לאנס אנשים בפתויים וכמבואר שם בתשו' בצ"ץ [סי' נ"ה וק"ד] אבל השתא שאין בתי זונות כאלה ובפרט בגליל הזה בודאי אין אומר חטא בשביל שיזכה חבירך והנ"ב מה"ת [סי' ל"ד ול"ז] מאריך בענין זה. ס"ד כי זולת המרדכי ומהר"מ אלשקר לא מצאנו מי שיתיר להנשא לכתחילה ובודאי אין בידינו להכריע נגד הרמ"א להתיר להנשא לכתחילה וגדולי האחרונים הכה"ג ונב"י אסרו כן נ"ל אך מונע אני א"ע מהוראה לעת שיבתי כאשר הנהיג הנב"י ז"ל לכן יראה מעכ"ת דברי כה"ג סי' י"ג ודברי הנב"י מה"ת [הנ"ל] וכאשר יראה לו ולב"ד ככה יעשה דברי ידידו מחו' דבש"ת. ג' חקת תרכ"ט: