שו״ת דברי חיים – חלק ב – קטע 39

ס"ד דהרמ"א מיקל במקום מצוה לישא עכ"פ ב' נשים לכל האחרונים ורק שהב"ח ז"ל [בסי' א' ובסי' קי"ט] וכל האחרונים כתבו מנהג שלנו שלא להתיר בלא מאה רבנים אך מדינא מותר במקום מצוה וכן פסק הב"ש כמה פעמים בסי' קנ"ד ובב"י [סי' א'] וכן הב"מ ז"ל פסק כן אפי' שראה דברי היש"ש שהרי הביאו בסי' א' ולא כח"ס ז"ל שכ' דלא ראו האחרונים דברי היש"ש ז"ל מש"ה הקילו. דהרי הב"מ ז"ל ראהו ונגלו לפניו דברי היש"ש ואפ"ה פסק להקל משום דאין דברי היש"ש ז"ל סותר מה דסד"ר לקולא כנ"ל וא"כ הי' נראה פשוט להתיר במקום מצוה אך כיון שנוהגין העולם שלא להתיר אפי' בנשתטית ובמקום מצוה רק עפ"י מאה רבנים ולכן ח"ו לזוז מהמנהג הגם שהגאון נב"י התיר הלכה למעשה במקום מצוה כמ"ש בשמו הגאון בספרו עצי ארזים [סי' א' סקט"ו]. מ"מ הוא דרב גוברי' ביכלתו להתיר וכבר חלקו עליו בימיו חכמי הדור כמבואר בס' עצי ארזים ז"ל אך נ"ל כיון דהוא איסור [קל] עצתי דיעשה עד"ז שיתן לה גט בע"כ בתנאי שאם רוב חכמי פולין וגאליציא הגדולים המפורסמים יאמרו שמותר גט בע"כ במקום מצוה וכמו שכן דעת המהרמ"פ ז"ל [המובא ברמ"א סי' קי"ט] וסייעתו יהא גט ואם יאמרו רוב הנ"ל שאסור גט בע"כ אפי' במקום מצוה לא יהא גט כלל וא"כ לא עבר אחרם דגט בע"כ וקודם שיוודע תשו' הרוב הנ"ל ישא אשה אחרת דזה ודאי מותר דהוי ס"ס א' דלמא הגט גט וא"כ אין לו אשה כלל ואם יאמרו רוב הנ"ל דאסור ליתן גט בע"כ במקום מצוה ונמצא הגט בטל שוב הוי ס' דלמא מותר לישא שתי נשים במקום מצוה דהרבה ס"ל דגט בע"כ אסור דהוא דאו' ושתי נשים מותר במקום מצוה כידוע בנ"ב [מה"ק סי' א' וס"ס פ"ד ותניינא סי' ק"ב] ובשארי אחרונים וא"כ מותר מכח ס"ס לישא עכ"פ טרם יאמרו הרוב הנ"ל דעתם בהגט וא"ל דאסור לכתחילה לגרום ס"ס ז"א דבדרבנן מותר כמבואר (בש"ע) [בנוב"י] בה"נ [ע"ש מה"ק חיו"ד סי' מ"ג ובמה"ת יו"ד סי' קצ"ג] וכבר ביארנו דתקנה קיל מגזירה דרבנן א"כ בודאי מותר לגרום ס"ס וא"ל דאסור כיון שיכול (להתיר) [להתברר] הס' מהגט ובדבר שעתיד להתברר אין סומכין על ס"ס ז"א כיון שאין ס' השני יכול להתברר אם מותר במקום מצוה לישא ב' נשים וכיון שאין ספק השני יוכל להתברר כבר הורה לנו בנ"ב שם [סי' מ"ג הנ"ל] דאין חוששין למה שס' אחד יוכל להתברר וא"ל דסוף סוף אם יאמרו הגאונים הרוב הנ"ל שגט בע"כ אסור ב"מ והגט בטל א"כ ישאר באיסור עם אשתו השניי' שאין כאן רק ספק אחד ומנהגינו להחמיר. ז"א דזה ודאי בדיעבד אין מוציאין וכ"מ בכה"ג הגם שמהרש"ל ז"ל מחמיר מאוד מ"מ במקום מצוה גם הוא מודה שעכ"פ לא תצא ובפרט לדברי הרמ"א וב"ש וב"מ ז"ל מדינא מותר במקום מצוה ורק המנהג להחמיר ואין רשאי להתיר בפניהם מ"מ בדיעבד ודאי לא תצא ולכאורה מדברי הש"ס קידושין (ס"ט ע"א) זל"ה ר"ט אומר יכולים ממזרים ליטהר כיצד כו' איבעי' להו ר"ט לכתחילה קאמר או דיעבד ת"ש א"ל לר"ט טיהרת את הזכרים ולא טיהרת את הנקיבות וא"א לכתחילה קאמר ממזרת נמי תינסב לעבדא עבד אין לו חייס [כו' עד אלא א"א דיעבד מאי ניהו וע"ש בפי' רש"י] עכל"ה משמע דאין נותנין עצה לכתחילה במקום שאינו מותר רק בדיעבד ז"א דבשלמא התם עושה לכתחילה איסור בפנינו והאיך נייעצהו לעשות איסור אבל בנ"ד שבשעת נשואין אין איסור כלל דהוי ס"ס א"כ עלינו ליעצו עצה זאת במקום מצוה וכל האיסור אינו רק מנהג זה נלענ"ד. אך מחמת שהוא דבר חדש אינני סומך על עצמי עד שיסכימו עמי איזה גדולים הגם ששמעתי שגדולים הורו להתיר במקום מצוה מ"מ יראתי לעשות מעשה בלא הסכמת גדולי דורינו והי' שלום. כדברי הבעה"ח ב' יוד שבט תרכ"ה לפ"ק צאנז הק' חיים הלברשטאם:

סימן טו

עוד בענין הנ"ל

הגיעני העתק מתשובת הגאון מלבוב והנה המה קצרים במובן ולפענ"ד כי דברי צדקו מאוד כאשר יתבארו לפנינו אחת לאחת מ"ש דאין ראי' מהמרדכי במחכ"ת לא עיין בגוף דברי המרדכי שכתב [שם בהגהת מ' כתובות סי' רצ"א] וז"ל הלכך כמי שאינה זקוקה דמי' לגבי איסור קל כי הא שלא גזר הגאון אלא משום קטטה ולא משום דררא דאוריי' כלל עכ"ל הרי דלא לענין ספיקא קאמר רק דתקנה גופא היא קל כנראה לכל מעיין גם מ"ש מש"ה מקילינן בס' משום דבממון ל"ל ספיקא לחומרא כי מה שהוא חומר לזה קולא לזה א"כ כיון דהח' (לא) הי' משום ממון אין להחמיר בספקא דמאי שהוא קולא לזה הוא חומרא לזה אשתומם על המראה מאי דמיון זל"ז דהתם אין לומר להחמיר בממון לפסוק חומרא לראובן דאותה חומרא הוא קולא לשמעון אבל האי תקנה שנעשה עבור ממון [מפני] שלא יוכל לקיים מצות כסות ומזונות ולסיפיקיכי א"כ מאי טובה לאחריני יהי' אם יבטל התקנה מאי ממון יהנה לאחריני בתקנה זו ואם נימא דיהי' טובה שאם יקח לאחרת יתחייב לה במזונות וזה היא טובה לכל בנות ישראל שיוכלו להנשא לכ"א אפי' למי שיש לו (ב') נשים זה דחוק מאוד ובפרט האמת יורה דרכו שתקנה קלה היא הגם שח' מדאוריי' וזה א"צ לפנים וכבר רמזתי בתשובתי הראשונה דברי הכה"ג וס' בעי חיי שכ' דכל הפוסקים ס"ל דח' דאוריית' רק כמעט מן המעט שחולקים וסוברים דח' דרבנן ובטלי במיעוטא ורק אעפי"כ חכמי אשכנז כגון הגהמ"ר והר"א ור"י מינץ כולם ס"ל דתקנת רגמ"ה הוי רק תקנה ואפי' לא כתקנה מהש"ס רק גזירת ציבור מה שהקהל מתקנים דזה ודאי לאו מדאוריי' ומי יודע בטוב תקנת רגמ"ה יותר מרבותינו חכמי אשכנז הגאונים שמביאם הגמ"ר ומהר"י מינץ וחכמי ספרד מחמירים בתקנה מאוד מחמת שסוברים חרם דאו' ומביא שם בכה"ג דעת י"א דאפי' ס"ס ל"מ בגזירת רגמ"ה אבל האשכנזים שידעו מעיקר התקנה כידוע להם שומעים כמ"ש הרשב"א ז"ל בתשו' [נ"ל דכוונתו על תשו' הרשב"א מובא בב"י סס"א שכתב דבספרד וגלילותיו לא נתפשט בימיו התקנה עכ"ה] שמסתמא ידעו שלא הי' חרם רק תקנה ומש"ה כיון [שי"ל] שלא הי' רק אלף החמישי ומש"ה יש לנהוג היתר הן אמת שכן כתבתי גם אני בתשובתי שם ושכן פסקו הב"ש והב"מ והט"ג אולם לעומת זה בנ"ב במ"ק משמע להחמיר וגם בעצי ארזים כתב שחכמי הדור חלקו על הנ"ב במה שהתיר במקום מצוה לישא אחרת וכן המנהג פשוט בינינו כידוע יראתי לעבור על המנהג ומ"ש נגד מה שחדשתי לעשות ס"ס ע"י גט בע"כ לא ידעתי שום השגה דבודאי דעת המהרמ"פ דגט בע"כ מותר במקום מצוה ושתי נשים אסור ודעת הנ"ב וכ"פ להיפוך א"כ יש לנו לומר שפיר נהי דאסור ליתן גט בע"כ דחמיר יותר וכדברי הנ"ב וכ"נ מתשו' הר"ן ז"ל [סי' ל"ח מ"מ שמא ב' נשים מותר] ומ"ש הגאון ז"ל דהא בהא תלי' דאם מותר לישא שתי נשים אין שייך הגזירה שלא לגרש בע"כ וזה נגד דברי הר"ן בתשו' [הנ"ל] שכ' דהחרם דגט בע"כ נתפשט בכל העולם וחרם דשתי נשים לא נתפשט וכמה מקומות בספרד שנושאים שתי נשים והגזירה דגט בע"כ אסרינן משום התקנה גם לא נגזר בפ"א כמבואר בתשו' מהר"מ מינץ ותקנה מתקנה לא יליף כמבואר בב"ב [דקל"א ע"ב וע"ל בחח"מ סי' מ"ד] ובתשו' מהרי"ו ז"ל ובזה נסתר דבריו שכ' (שאבודים) [שאגודים ר"ל תלוים זה] בזה דהרי הר"ן בתשו' כתב דלאו (אבודים) [אגודים] וכן באמת ע"ע בארצות המערב נושאין ב' נשים וגט בע"כ אסור בכל העולם לפי מה שאנו יודעין כמ"ש הר"ן ז"ל ומ"ש דהוי חסרון ידיעה אתפלא מאוד וכי הספק הוא האיך הוא הדין לאמתו הלא הוא מגרש אם יאמרו אותן הרבנים שמותר יהי' גט ואם לאו אפי' כל חכמי ישראל שבשארי מדינות יאמרו שמותר לגרש או להיפך הוא לא נתן הגט ורק נתן הגט עפ"י מה שיאמרו רבני גאליציא והוי כמו שמגרש ע"מ שיאמר פ' הן או ע"מ שלא ימחה פ' וא"כ לא הוי כלל חסרון ידיעה רק מקרי ס' שיוכל להתברר ועל כזה הבאתי דברי הנב"י שכל היכי שהס' הב' לא נתברר מותר אפי' לכתחילה לעשות ס"ס כזה ובזה נסתר גם מה שנתעורר מברירה דהוי ככל הספיקות ותנאי בגיטין וכמו שיפרנסו הברירה שם כמ"כ הכא עפ"י חלוקים שארוכה מארץ סברת הראשונים בזה ולא ידעתי מה חילוק בין תנאי זה שיאמרו החכמים ובין תנאי ע"מ שתבוא בתוך ג' שנים ועיין בס' דברי חיים [על ש' גיטין] שהביא בשם הש"ג ב"ב דכל גיטין שלנו ע"ת זה המה יעו"ש [בפתיחה לדיני שמות אות ח'] גם מ"ש דאתה מצריכה כרוז לכהונה א"כ בכל תנאי נימא כן כשיבוא הבעל וימות קודם שיחזירה יאמרו העולם שהיא מגורשת וצריכה כרוז לכהונה וא"ל דמשום זה שייך כרוז לכהונה שיאמרו מדנשא הוא אשה ש"מ דהוי גט ויצריכה כרוז לכהונה דאם נימא כן גם בתנאים איכא הרבה מקרים כיוצא בזה ולא חשו דאתה מצריכה כרוז לכהונה ולא חששו חז"ל להחמיר בשום תנאי משום אתה מצריכה כרוז לכהונה גם מ"ש לחוש דשכיח בעוה"ר הרבה שבעיניהם המה גאונים ולא כן הוא באמת דברי ל"ד ע"ז האופן רק יוכלו לברר עשרה גדולים מפורסמים כאן במדינות גאליציע וגאונים נכרים בשמם שבאה"ק. גם מה שנתירא מנשיאת פנים לדידי הלא על דבר זה אי מותר לגרש בע"כ או לא לא אמרתי דבר בהחלט ומאי נשיאות פנים בדבר גם מ"ש לחוש שמא לא ירצו הגדולים להשיב דבר ברור על זה שייך שיהי' התנאי אם לא ישיבו לאיסור בתוך שנה יהי' הגט גט גם מ"ש אם יקח אחרת נתבטל הגט. לא ידענו דכבר נתבטל רק דאז נתיר מטעם ס' דלמא לא גזר רגמ"ה אבל בלא זה הספק בודאי האיסור במקומו גם בל"ז לא ידעתי בשעת הגט דהוי ככל תנאי ע"מ שיאמר פ' דודאי מותר לגרש ואין חילוק בדבר ואח"כ כשיבוא לישא אחרת בודאי אפי' חשש (אתה] מצריכה [כרוז] לכהונה [ליכא] וכי עליו מוטל זה וכי ע"י זה אסרינן לו לישא אשה לא מצינו כזה בשום מקום בש"ס ולא בפוסקים דאסור לישא אשה דלמא יבוא תקלה לאחריני ולא אמרו אתה מצריכה כרוז לכהונה רק אזהרה לב"ד אבל לא לאסור לאיש פרטי איזה דבר בשביל שלאחר יוכל להיות תקלה לא שמענו כזה ולכן כל דברי נכונים:

סימן טז

עוד בענין הנ"ל

להרב הגאון הגדול החכם השלם המפו' וכו' מו"ה בעריש מייזלם אבד"ק ווארשא יע"א:

קבלתי מכתבו ונהניתי מפלפולו בדברי אם כופין בחו"ל אך באמת רוב הפוסקים חולקים ע"ז וכן קיי"ל דגם בחו"ל כופין כמ"ש זקני הח"ץ ז"ל [סי' מ"א] אולם אין ענין זה לנ"ד לענין חדר"ג מ"ה ז"ל דנהי דאין כופין מצוה איכא לכ"ע ובמקום מצוה לא תיקן הגאון ולא מצאתי לשום אדם (היינו קדמאי שבבתראי כי האחרונים כ"א לפ"ד) לחלק בזה דבאם אין כופין שייך החדר"ג מ"ה ורק לפי מה שפרשתי דברי הנ"י ז"ל באריכות בתשו' הראשונה כתבתי לפרש דהרשב"א ז"ל ס"ל דבמקום שאין כופין חל החדרגמ"ה אך מ"מ הרשב"א ז"ל גופא ס"ל דאפי' בחו"ל לא חל החדרגמ"ה כמבואר בפירוש בהנמוק"י דאותן שנוהגין כר"ג מזה (אבל) אם לא ילדה לו עשרה שנים לא שייך הח' ולא הביא כלל לומר דזה דוקא בא"י ומסתמא לא נהגו בא"י את חדר"ג בזמן הרשב"א וכל מעיין בצדק יראה דהרשב"א ז"ל ס"ל דאפי' בחו"ל אין חרם חל אם לא ילדה עשרה שנים וגם המרדכי [פ' החולץ סי' ל"א] כתב בהדי' דבמקום מצוה לא תיקן רגמ"ה והרא"ם ז"ל פסק להדי' אפי' בח"ל מותר לישא אחרת אם לא קיים המצוה והרבה שעמו וכן מהרמ"פ נראה שס"ל דבמקום מצוה לא גזר והרבה מהראשונים הגם שמהר"י מינץ פליג וס"ל דגם במקום מצוה תיקן מ"מ הוי ספיקא דדינא והחרם אינו רק משום קטטה ומקילין בי'. והנה חזיתי להד"ג שמפלפל לומר דחרם כ"ז שלא הוציא מפיו הוי דרבנן בכל ענין אפי' שלא מחמת קטטה וכ' דהכנה"ג בס' בעי חיי מיירי ביצא החרם מפיו ורק הספר אינו ת"י והנה הספר אתי ורמזתי בתשובה הקדום דהוא מיירי בגווני דנ"ד ממש הנוהגים בחדרגמ"ה כמו אנו ומביא שם בס' בעי חיי דעת גדולי ספרד רובם כמעט כולם סוברים דהחרם דרגמ"ה הוא דאו' ולהנוהגים (כרמ"ה) [כרגמ"ה] הוי דאו' ואפי' בס"ס החמירו להפלגת חומר החרם יעי"ש וג"כ מבואר במרדכי [בהגהמ"ר דכתובות המובא לעיל סי' י"ד] דהחרם מחמת שהוא רק משום קטטה מקילין הרי מבואר דאם הי' מחמת איזה איסור הי' ספיקא דאו' לחומרא וכ"כ הרמ"א ז"ל בד"מ סי' א'] והב"ש [שם] והנ"ב [קמא אה"ע ס"ס ע"ז ובכ"מ] וכל הראשונים והאחרונים דחרם מדאו' אפי' בלא הוציא מפיו ואפי' שלא בפניו וזה מבואר בהדי' במשפט הח' להרמב"ן דזה חומר החרם משבועה וס"ל דהוי דאו' ולפעמים חייבים עלי' מיתה [כגון] חרם של כל ישראל אבל כל ב"ד של מקומו אם עשו חרם הוא דאורייתא יעי"ש ולכן בודאי אם לא הוי מחמת קטטה הוי מחמירין והספרדים שאינם בקיאין בתקנת החרם וס"ל שהי' משום חשש איסור מש"ה החמירו בו אבל באמת חכמי אשכנז הבקיאים בדברי רגמ"ה וכתב הרשב"א ז"ל בתשובה [נ"ל דצ"ל כאשר כתב הרשב"א בתשו' ור"ל כמו שמצויין לעיל בסי' י"ד בהג"ה ודו"ק עכ"ה] דשומעין בזה לחכמי אשכנז שהמה בקיאים יותר בדברי רגמ"ה ואליהם שומעין ולכן לפי רבותינו חכמי אשכנז המרדכי והראשונים שמביא שם בכתובות וביבמות וגם מהר"י מינץ והרמ"א וכל חכמי אשכנז האחרונים ס"ל דרק משום קטטה גזור רגמ"ה ולכן מקילין בספיקו וכיון דספק אי תקון במקום מצוה בודאי ס' לקולא וכן עשה מעשה הנ"ב ז"ל וגדולי הזמן לא מיחו בידו כמבואר בעצי ארזים והנה בשום פוסק לא ראיתי להחליט לאיסור רק הרבה כתבו שיראים להקל ולא שמעו להקל ולזה באמת גם אני יראתי להתיר בזה הגם שמותר בלא פקפוק ובאיסור קל כזה כמבואר במרדכי כתובות שומעין להקל. אך ליתר שאת נתתי עצה ליתן גט ע"ת אם יאמרו חכמי המדינה שמותר ליתן גט בע"כ יהא גט ואם לאו לא יהא גט וטרם שידע דעת רוב החכמים ישא אשה אחרת ויהי' ס"ס כמבואר בתשובתי שם וכבוד הד"ג לא הטיב עיונו בדברי וסבר שכוונתי דספק [הוא] אם הדין שמותר ליתן בע"כ במקום מצוה זו וע"ז השיג כ"ת דזה לא מיקרי ס' ומטעם חזקה ובאמת הספק בכאן רק אם יפסקו רוב החכמים שמותר ליתן גט כזה וזה הוי כתנאי אם ירצה אבא ולא תלוי בס"ד גם ס' במקום חזקה ל"ש באם תלוי הגט בחבירו או ברבו ובפרט בדבר קל כזה דליתא אפי' דרבנן בודאי מותר בס"ס כזה גם מה שהק' הא עבדי איסורא הסופר והעדים [עיין תשו' מהר"ם מינץ סי' ק"ב] ואתפלא וכי המה יודעים אם יותן הגט בע"כ אם לא ובאם א"י לרוב השיטות יש שלד"ע [עיין בש"ך חו"מ סי' שמ"ח סק"ו] ואפי' החולקים [ע"ז] בכה"ג לבטל השליחות בדיעבד ולאסור לישא אשה אחרת לא ניתן להאמר כלל וגם בנ"ד אפי' הבעל אינו רוצה לגרש בע"כ [באיסור] ואינו עושה איסור מה שכותב גט עפ"י דעת חכמי אה"ק אם יאמרו שמותר ליתן גט יהי' גט וא"ל לא יהא גט ומה שיאטי' דשלד"ע לכאן הא עושה מעשיו עפ"י מורה הוראות גם מ"ש מחוקי המלך יאמין לי כ"ת בדידי הוי עובדא שבאו לפני ולפני הבד"צ דכאן איש ואשתו לדין בין הריב שביניהם ובתוך כך תחב לה הגט בע"כ ונמלאתי חימה ושלחתי לערכאות לעשות דין בהאיש הבליעל והשיבו שכיון שהנשואין הי' בלי רשיון אין עונש על גרושי בע"כ וגם ח"ה לא שייך שהאיש הזה הוא בטלן יושב בהמ"ד לא ידעו האומות מזה וגם וכי בשביל שחוק לאומים יבטלוהו ממצוה גדולה גם מ"ש שיש ביוש להאשה שני פעמים אתמה הלא לא יכפוהו רק פ"א ע"י שליח ואח"כ ישא אשה רחוק ממקום האשה והנה לפ"ד גם הד"ג מסכים להיתר באופן זה שכתבתי לפרש דברי ומעכ"ת מתחילה הבין דברי באופן אחר ולזה כ' טעמים לאיסור אבל עתה לפי מה שאני מפרש דברי גם מעכ"ת יסכים עמי ולכן יודיעני דעתו ע"י המוקדם ואם לא יסכים אזי נציע לפני יתר גדולי דורינו ונלך בתר רוב והי' שלום:

סימן יז

להבד"צ דק' בילנרייא יע"א:

שאלה בת"ח שנשא אשה ודרו באהבה כמה שנים ואח"כ נשתגעה ועסק הבעל ברופאים גדולים והוציא הרבה ולא הועיל כלום והנה הוא עדיין רך בשנים (וגם לא טוב וכו') ואין מי שישמשנו ולבניו הקטנים אשר לו והנה הספק כי הוא איש עני ואין לו להשליש הכתובה ומזונות כאשר מבואר בח"מ קי"ט [סקי"ב] ובב"ש [סי' א' סקכ"ג] שצריך להשליש הכתובה ודמי מזונות וזה א"א לו בשום אופן שבעולם ושאלו הב"ד שבעיר אם יש תקנה לזה לגרשה בלא השלשת מזונות כי בלא"ה היא כעת ניזונית בבית אבי' שהוא איש אמוד ע"כ השאלה:

תשובה ודאי לפי המבואר בח"מ וב"ש בשם הב"ח דצריך להשליש שניהם והטעם כתב הח"מ ז"ל [בסק"ט] דעדיין אינה מגורשת ועדיין חיוב עליו כל החיובים אשר הבעל חייב לאשתו והכתובה צריך להשליש שיהי' הכל מוכן באם תשתפה יהי' מוכן הגט והכתובה יעו"ש והנה לפמ"ש [הב"ש בסי' קי"ט סק"י לדעת הרמב"ם] כיון דאנוס בתקנתא דרבנן אם יש לה דעת לשמור גיטה דרק מדרבנן אסור פטור ממזונות א"צ להשליש דמי המזונות והב"ח והח"מ וב"ש [הנ"ל] שכתבו [שצריך להשליש דמי מזונות] הוא מחמת ס' הפלוגתא שבזה אין מתירין לישא אחרת עד שיקיים להשליש גם מזונות האשה אבל באמת אין זה מכלל התקנה לומר שדוקא על אופן זה התיר רגמ"ה ז"ל והא ראי' שבכל בו לא נזכר כלל מהשלשת מזונות ש"מ שרק לחומרא כתבו כן לנהוג להשליש מזונות וא"כ במקום שידעי' שאין סגי בהשלשת הכתובה אך כדי שלא להקל בח' דרגמ"ה נ"ל שישליש הכתובה דאו' ש"ך זהו' פוליש והנה הפרצענט מזה המעות שייך להבעל כמבואר בח"מ ז"ל סי' קי"ט [סקי"ב] ומזה יהי' לה דמי מזונות והתוספ' כתובה ימכור בנה שהוא צורבא מרבנן ואבי' ויעשה עפ"י ב"ד למכור התוס' כתובה כאשר יבינו מה שהוא שוה בעני כזה ולפי מה שכתבתי רוצה הבעל ליתן מאה ר"ט וא"כ מהש"ך זהו' הנשלש לכתובתה הפירות של הבעל כמבואר בח"מ הנ"ל וא"כ הפרצענט יהי' מהבעל לה למזונותי' ואם כי לא יגיע כפי צרכה לאיש עני כזה סגי לפרנסת אשתו שיצמח מהפרצענט לערך זהו' פוליש לשבוע וסגי בזה לקיים המנהג להשליש הכתובה ומזונות כנלענ"ד אם תסכימו עמי והי' שלום י"ג שבט תרכ"ה לפ"ק:

סימן יח