שו״ת דברי חיים – חלק ב – קטע 40

מעשה באיש צעיר ימים שבדק עצמו לפ"ת ומצא שניקב הגיד בעטרה והמי רגלים יוצאין דרך הנקב וגם זרעו יוצא דרך נקב זה ובראש הגיד אין נקב כלל רק מעט שניכר כפי המחט וסתום מראשו עד מקום נקב שיוצא ממנו מ"ר וזרע כנ"ל והרופאים שפטו שנעשה ממעי אמו מה דינו אם מותר לבוא בקהל או לא:

תשובה לכאורה כיון שספק אם בידי שמים או בידי אדם הו"ל ספיקא ולחומרא ובהדי' אמרו בחולין [נ"ה ב'] גבי חרותא דצריך בדיקה אם בידי שמים ומספק אסורה א"כ מה התם שנשחטה הותרה ובחזקת היתר עומדת אפ"ה אסורה מספק מכ"ש הכא דל"ל חזקת היתר כלל דאסור מספיקא אך י"ל דכאן ג"כ אי"ל חזקת כשרות חזקה דאתי' מכח רובא דרוב יולדות כשירים לבוא בקהל ומסתמא גם הוא מהרוב ותלינן שנעשה בי"ש או ממעי אמו שכשר לבוא בקהל אך עדיין לא יושיענו הרוב הנ"ל כיון דאתרע הרוב ושוה ממש לדין בהמה חרותא דג"כ הרוב כשירות ואפ"ה אסורה עד שתבדק משום דאתרע הרוב ה"נ הרי אתרע לה רובא דה"ז יצא מהרוב ולדות דרובם אין להם נקב מן הצד ומש"ה לא אזלי' ב"ר וז"ל הרשב"א בחי' חולין דף נ"ה ע"ב ד"ה ת"ש אלא מיהו היכי דרדף אחרי' ארי לפנינו או ששמעה שאגת ארי' וקול שחל או רעמים וזועות שחטוה ונמצאת שצמקה הריאה שלה צ"ע כיון דאיכא קמן מידי למיתלי אי תלינן משום דרוב בהמות בחזקת כשירות ובריאות הן עומדות והשתא הוא שיראה וצמקה ריאתה מחמת חרדתה וכענין שאמרו בא זאב ונטל בני מעי' א"נ בניקבה הריאה היכי דמשמשא ידא דטבחא כיון דאיכא מידי לקמן למיתלי תלינן ועובדא דרבב"ח משום דל"ל קמי' מידי למיתלי בי' א"ד גבי זאב וידא דטבחא דוקא דתלינן משום דר"ה דאמר נשחטה הותרה עד שיוודע לך במה נטרפה אבל זו דודאי מחיים צמקה לה אלא שאין אתנו יודע מחמת מה אם מחמת אדם או מחמת שאר הבריות הו"ל ספיקא דאו' ולחומרא ואפשר דמדקתני מתני' חרותה בי"ש כשירה משמע דכל היכי דאיכא למיתלי דבי"ש הוא כשירה דאי לא מנא ידעינן דבי"ש הוא ואינה ראי' כ"כ דדלמא הכי' קתני חרותא כל היכי שנתברר דבי"ש היא כשירה וה"ד כגון שנבדקה וחזרה לבריאתה דע"י בדיקתה ודאי איגלי לן דבי"ש הוות וצ"ע עכ"ל הרי דלא מתיר אפי' נמצא ההיתר בפנינו והטעם משום שאתרע רובא לא משום דמחזיק מאיסור לאיסור כאשר ביאר הראש אפרים בכללי החזקות [סי' י"ט] וגם אפי' בספק לאחר שחיטה בעינן שיש היתר לפנינו לא האיסור אבל בנמצא נקב לאחר שחיטה ולא בא זאב לפנינו אסור כמבואר בת"ש בסי' כ"ט מה דינו להרבה ראשונים וכן הסברא פשוט כיון דספק דאו' לחומרא למה נתיר אי משום רובא הא רוב אתרע וכמבואר בש"ס [כתובות ט"ז א'] גבי רוב נשים בתולות נשאות וא"כ בודאי ספק כרות שפכה אסור. אולם יש לחלק בין כ"ש לחרותא בכמה אנפי חדא דהנה כבר נתעורר (בב"א) [בראש אפרים הנ"ל] דהרשב"א אוסר משום דאתרע החזקה והנה לכאורה קשה הא הרשב"א ז"ל גופא כתב גבי סירכא דלא מיקרי אתרע חזקה משום דלא הוחל הטורף ז"ל (חולין מ"ו ע"ב ד"ה הני תרתי אוני) ואפ"ל דאפי' בדיקה א"צ ואינו דומה לס' דרוסה ולישב לה קוץ בושט דהתם איתילדא בה ריעותא דבהמה כלומר שהוחל בה מעשה המטריף אלא שאנו מסופקים בגמר המעשה שהרי אמרי' לקמן על ארי בינייהו ונמצאת צפורן בגבו של אחד מהם דרגלים לדבר שדרסן כיון דהוא שתק ואינהו מקרקרן או ישב לה צפורן בגבה אלא שאנו מסופקים אם דרסן דרוסה האוסרת אם לאו וכן אם ישב לה קוץ שאנו מסופקים אם גמר הקוץ לנקוב ויצא לחוץ אם לאו וכיון שכן מספק צריכה בדיקה אבל בזו שאין כאן שום הוכחת איסור ולא התחלתו שהרי סירכא זו יש לתלותה בליחה שבא שלא מחמת נקב כלל אף בדיקה א"צ עכ"ל והנה קשה למה לא נימא גבי חרותא דהוי לא הוחל הטורף כיון דהוי בי"ש לא הוי ענין טריפות כלל כמו סירכא וצריך לחלק דכיון דגם בי"ש נצמקה ונעשה חולאת בריאה ורק דהדר בריא וא"כ כיון שמסופקים אם אולי היא בי"א ולא תחזור דמי לצפורן שישב על גבו דהטריפות התחיל רק מספקינן אם נגמר לא אזלינן בכה"ג ב"ר דאתרע אבל בסירכא לא התחיל כלל הטריפות מש"ה כשר בסירכא ובחרותא טריפה מס' כיון שכבר התחיל חולי הצימוק לפנינו רק שמסופקים אם כבר נגמר שהוא בי"א או שיהדר בריא שהוא בי"ש ומש"ה הוי הוחל הטורף ואסור א"כ בנ"ד בכרות שפכה דאינו מחמת כאב ומכה רק גזה"כ דבי"א פסול ובי"ש כשר ואפשר דבי"ש יוליד אבל עכ"פ אם הוא בי"ש לא הוחל הטורף ולכן הוי כמו סירכא שא"צ בדיקה ואזלי' ב"ר דלא אתרע הרוב כלל ומש"ה מספ' כשר דתולין בי"ש דרוב ולדות כשירין לקהל והנקב לא אתרע כלל דלא הוחל הטורף וז"ב ותו כיון דמבואר בת"ש דמש"ה לא אזלי' בתר רובא משום דאתרע הרוב אבל בחזקת הגוף שבעצם הגוף לא מחמת רוב רק חזקה אזלי' בתר חזקה כ"ז דלא ידעי' שנשתנו בבירור ועיין בת"ש [הנ"ל] והנה בכ"ש דבשעת לידה הי' לו חזקת הגוף שנקי ממום הפוסל דהא ממעי אמו כשר אפי' ניקב א"כ הי' לו חזקה בעצם הגוף לא תלינן שנשתנה ממה שהי' כמו בכל חזקת הגוף וא"כ מספק כשירים. והנה לפ"ד הרמב"ם [פט"ז מא"ב ה"ט] דבידי חולי כשר ולא פסול רק בי"א שעשה בו מעשה וכמו שמבואר והיש"ש [יבמות פ"ח סי' ט'] והב"ח [סי' ה'] פסקו כמותו וכ"נ דעת הב"ש ז"ל [שם סקי"ב] והבית מאיר כתב שאפי' המחמירין בע"י [חולי היינו מפני] שע"י אדם נעשה החולי ע"י מאכל וא"כ עיקר תלי' בכ"ש אם ממילא כשר ורק אם נעשה בו מעשה פסול והנה אנו קיי"ל דאפי' רובא דתלי' במעשה לא אזלי' בתרה מכ"ש דלא ניחוש שנעשה בו מעשה ע"י אדם דמסתמא ל"ח שנעשה מעשה רק ע"י חולי או בי"ש או ממעי אמו הוי הנקב. וכ"מ ברשב"א בחי' יבמות דלא חייש לדלמא נעשה מעשה הן להקל הן להחמיר וז"ל (יבמות דף למ"ד ע"ב ד"ה אשה זו) ולשון אחר נ"ל לפרש דהתם גבי בהמה כל שלא מתה או שמתה ממילא או שלא נשחטה כהלכתה אסורה עד שיתחדש בה ענין המכשירה והלכך כיון שאתה בא להתירה ולומר דנעשה בה מעשה שהכשירה עליך הראי' ודכוותה הכא כיון שזו מתחילתה צרה לערוה הוית ואלו מת בעל ממילא הותרה לשוק והרי מת וקברו מוכיח עליו כשאתה בא לאוסרה ולומר דנעשה בה מעשה האוסר עליך הראי' וכן הדין בקידושין כה"ג זה נ"ל עכ"ל הרשב"א א"כ בודאי ל"ח שנעשה במעשה ע"י אדם וכשר לבוא בקהל ואפי' לשיטות האוסרים ע"י חולי מ"מ בכה"ג מותרים מחמת שלא הוחל הטורף וגם חזקה דגופא וכנ"ל ולכן בודאי מותר לבוא בקהל וגם כיון שכן נראה שבא מתולדתו וכאשר העידו הרופאים מותר שכן בודקין גבי כולי' שנחסרה [עיין יו"ד סי' מ"ד] גם יש היתר דהוי ס"ס להתירה דהא דעת הסמ"ג [עיין ב"י סי' הנ"ל] וכמה מרבוותא כוותי' [דמותר לבא בקהל] בודאי מצרפי דלהוי ס"ס ומה שהק' בב"מ דא"כ מאי אמר שמואל (יבמות ע"ו ע"א). ניקב ונסתם כל שאלו ניקרי ונקרע פסול ואי לאו כשר ולפ"ד הסמ"ג למה יפסל זרעו באם נסתר הסתימה הא דלמא עכשיו נתרחב הנקב אבל בהולידו הולד הי' הנקב נסתם א"ו דלענין לפוסלו לקהל אמר שמואל ולפענ"ד לק"מ דידוע דקרום שסופו ליסתר אינו קרום גבי טריפות ומש"ה קרום שעלה בריאה אינו קרום אבל בכ"ש אין סופו ליסתר היינו בבדיקה אם חזינן שאינו נסתר הוא מהקרומים החזקים ואם נסתר אינו מהקרומים החזקים ולכן [גם] טרם שנסתר אינו סתימה והולד ממזר ודו"ק. עכ"פ אין להזניח ח"ו דעת הסמ"ג וסייעתו מלצרפו לס"ס ושפיר הוי ס"ס ומותר בקהל והנה ראיתי דברי הגאון מלבוב שהתיר אך תמה אקרא למה נשמט ממנו דין חרותא דאלו הביאו נקיים אנו מקוש' ופלפולים של הגאון מהרש"ש נ"י ומה שהשיג הגאון מלבוב על מהרש"ק מתשו' הרא"ש שבב"י אינה תשובה שהרי הרא"ש ז"ל לא החליט להכשיר והי' שלום:

סימן יט

לבני הרב המאה"ג הצדיק החסיד המפו' החו"ב מ' יחזקאל נ"י:

מכתבו הגיעני והנה לפ"ד הב"י בש"ע אה"ע סי' קט"ו אם הבעל מאמינה צריכה גט מידי שמים אבל הב"ד אין כופין והרמ"א ז"ל קע"ח [ס"ט] מביא דעת הי"א שאדרבא מנדין לבעל שאומר שמהימני' לי' שגורם לבטל החדר"ג ז"ל א"כ נראה שאעפ"י שמהימנית לי' אינו ברור לאיסור ובפרט אם תחזור מדברי' אך בכמה תשו' כתבו [עי' לעיל סי' ג'] דאם הודית דרך תשובה מהימנינן לה ול"ש עיני' נתנה באחר אך לענ"ד הרבה חולקים בזה דכלל אחז"ל דחשו שמא עיני' נתנה באחרים ואם נחלק לצדדים דדרך וידוי נאמנת נתת דבריך לשיעורין דתערום האשה שנתנה עיני' באחרים ותאמר דרך וידוי ולא פליג חז"ל בדבר שלעולם אינה נאמנת ועיקר בדבר זה שחז"ל הפקיעו הקידושין כסברא הראשונה שבר"ן ז"ל [נדרים צ' ע"ב] ומש"ה אין כופין וגם כי אין כופין רק בקינוי וסתירה או עדים ורגלים לדבר ליכא היינו בשעת מעשה שאמרה לא הי' שום רגלים לדבר לכן הב"ד אין כופין אבל אם שתיהם רוצים לגרש ודאי אין מצוה גדולה מזה וק"ל:

סימן כ

להרב מהאה"ג בנש"ק מו"ה בונם מענדיל נ"י בק' יערסלוב:

מכתבו הגיעני אודות איש אשר קלא דלא פסיק שאשתו מזנה תחתיו והוא עצמו ראה דבר מכוער והנה להרבה פוסקים בכגון זה כופין לגרש אך אין אתנו לכופו כי הרבה המקילים בלא עדות דבר מכוער ומהר"מ לובלין [סי' פ'] האריך בזה עכ"פ מצוה לגרש כמעט לכל הפוסקים ועיין בהג"מ [פכ"ד מה' אישות אות ז'] והט"ז כ"כ בהדי' קט"ו [סק"ט] וכן נראה בהב"ש [שם סקי"ז] דלרש"י עוברת ע"ד משה א"צ התראה ועיין בתשו' למהר"י אחי הט"ז ז"ל [סי' ל"ט ובתשו' גאוני בתראי סי' כ"ו] וכללו של דבר כי תלוי ברצון הבעל ואין כופין אותו ולענין בע"כ לא אומר דבר ומסור זה לב"ד דבמקומו וד"ל:

סימן כא

להבד"א דק' קאלבסוב יע"א:

אשר שאלתם איש אחד שהודה שנכשל באיסור א"א ובא להורות לו תשובה הנה לפמ"ש ברוקח ובהאר"י זללה"ה זה תשובתו יגדור מלראות בנשים ותכשיטיהם אפי' אינם עליהם ולא יראה בשחוק ולא בקול זמר ולא ישמע דברי חשק ולא ירמוז לנשים אפי' לאשתו בנדתה וישמור מלהתיחד עם שום אשה ולא יהי' עסקיו עם נשים כלל ולא יקל ראשו ושנה שלימה אסור בבשר ויין מלבד שבת ויו"ט ופורים ולא יאכל לחם חם ולא ירחוץ כ"א לכבוד שבת ויו"ט מעט ולא יעדן בשום דבר ובכל יום יעשה לו איזה סיגוף לענות נפשו וישכב על דף בלא כר כ"א בשבת ויו"ט ויסיר התאוות וחיי צער יחי' כ"ז יתנהג שנה. אבל ליזהר מתאוות ושחוק ודברי חשק יהי' כל ימיו ואם יוכל לטבול במקוה קרה בחורף ולשהות לישב במקוה כמו שעה אחת בכל יום או איזה יסורים אחרים לעשות בגופו מה טוב ויתוודה בכל יום בבכי וזעקה ויתענה בכל תקופה הפסקה ככה ינהוג שלשה שנים ובשנה הרביעית הפסקה אחת וה' ימחול לו והי' שלום:

סימן כב

להרב המופלג החריף החסיד וי"א בנש"ק מו"ה אברהם אהרן האבד"ק קאלבסוב יע"א והבד"צ דשם:

מכתבו הגיעני והנה לפי הדין אשה זו מצוה לגרשה דהא יש עדות שעכ"פ שחקה עם בחורים ונתיחדה עמהם דהוי עוברת עד"מ ולפ"ד הב"ש ז"ל [סי' קט"ו סקי"ז] בשיטת רש"י ז"ל עוברת עד"מ א"צ התראה והעדים נאמנים דפלגינן דיבורא וגם כי בעצמה הודית ומבואר בר"ן ובראב"ן דאפי' ע"א פסול ובע"ד מודה דנאמן ועי"ש בסי' כ"ז הגם דלדינא הדברים צ"ע מ"מ בחצופה כי האי ראוי לסמוך עליו שהמה נאמנים וא"כ הוי עוברת עד"מ שמצוה לגרשה וגם בכה"ג י"ל דמדינא נאמן ע"א אי מהימן לי' כבי תרי ולא צריך הכא האופנים שכתב הרמ"א [סי' קט"ז ס"ז] וב"ש ז"ל [סקל"ג] גבי ע"א לגבי אשה שלא נודע עלי' פסול מעולם זולת דברי הע"א אבל הכא שהיא חשודה ומופקרת בודאי נאמן ע"א ואסורה לבעלה ואין לפלפל בחנם הגם כי הרבה יש לפלפל בזה למאוד אך קבלתי כך ממו"ח הגאון ז"ל שבדבר פשוט לאיסור אין לפלפל הרבה ולכן יראה שיוציא אותה בעלה והי' שלום:

סימן כג להרב פ' האבד"ק פ' יע"א:

שאלה מעשה באשה אחת שנתיחדה עם עכו"ם כי הי' שם רק ערלית אחת וילדה הישינה ובבוא בעלה ורצה להוציאה קם עליו הערל ולא הניחו והיא אמרה שתירא מבעלה פן יזלזל עלי' וכן תירא מהשר ואעפי"כ הוציא אותה בעלה ויסעו כולם ותפרד היא מהם באמרה שצריכה ליסע לכפר פ' ושם בשכבה עם ב"ב הלכה לבית המלון ששם נתיחדה עם הפריץ ונסעה עמו לבית הפריץ לולי שהבעל ועמו בע"מ רדף אחרי' לכפר אחר והוציאה בחוזק ודר עמה עד שגדול אחד דיבר על לב בעלה והוציאה ברצון והרב הנ"ל רצה להתירה לחזור לבעלה בדברים שאינו נוגע לכאן כלל והכל דברי בורות שהרי אמרה לא נטמאתי ואין דעתה להפרד מבעלה ומה זה לסוגי' דאמרה ט"א הא לא הי' אמירה לאיסור ורק משום יחוד עם עכו"ם והרב לא למד או שכח ביחוד עם עכו"ם לשם זנות אסורה [כמבואר ברמ"א סי' ז' ססי"א] ואין לך יחוד גדול לשם זנות יותר מזה דמה הי' שכיבת האדון בבית אשה יושבת במרחץ וגם ראינו שלא רצה לצאת משם רק בחוזק יד וגם שנסעה עם האדון לביתו ונתיחדה עמו לזנות. וא"ל אנוסה [היא] דקיי"ל בעיר בחזקת רצון [כמבואר ברמב"ם פ"א מה' נערה בתולה ה"ב] וגם תחילת הפרדה מבעלה בדרך ליסע לכפר שהפריץ שם ותזנה ובפרט שלנתה בתוך עמה אנשים הרבה ומעצמה יצאה להאדון וגם בנסעה בדרך הי' לה לצעוק שיושיע לה ובודאי שהרבה מושיעים לה אלא בודאי ברצון הלכה להאדון ונתיחדה עם עכו"ם והגם שרוב הפוסקים מתירין בדיעבד [עיי"ש בח"מ וב"ש] אך עכ"פ חובה על הבעל לגרשה כמבואר בסוף גיטין ורוחצת עם ב"א ס"ד ופרש"י שם וז"ל עם ב"א ס"ד א"כ רגלים לדבר שזונה היא ואסורה לו עכ"ל אלמא דבחצופה כזו חוב לגרשה והוי ממש כאשה יושבת בקובה של זונות שנימא טהורה היא וא"כ בודאי יפה עשה הרב הגדול שיעץ לבעל לגרש כי כן חובה על הבעל בלי חולק ואותו המורה אסור לפסוק או"ה ולכן חוב על הבעל לגרשה וגם להחזירה הוי כתחילת נשואין ואסורה מדין שנתיחדה עם העכו"ם לכתחילה לרוב הפוסקים וכמו שפסק הרמ"א ז"ל ומחמת כי הרב המצוה לגרש הוא אבי אמי לזה נתתי לבי להצדיק צדיק דמעיקרא ואא"ז הגאון אבי אבי בעל המחבר יחי' לאיט"א לא רצה להשי' להרב המור' הנ"ל דברי נכד המחב':

סימן כד

להרב המופלג החו"ב חו"נ מו"ה פסח אברהם נ"י אבד"ק קורמא:

אודות האשה הידוע שבתולה אחת אמרה בפני ב"ד ובפני האשה הנ"ל שראתה שוכבת במטה אחת יחד ידבקו עם נכרי א' ערום בלא לבוש והאשה לא הכחישה וגם הבעל לא הכחיש לבתו הבתולה הנ"ל ולזה לפענ"ד אשר אסורה לבעלה דהרש"ל ז"ל ס"ל [מובא בב"ש סי' קע"ח סק"ח] דבשתיקת האשה א"צ להיות נאמנת העד בעיניו ובכל ענין אסורה ולכן בכה"ג אין שייך חרגמ"ה כלל דהיא עצמה גרמה בשתיקתה את האיסור ולכן אסורה לו לבעל ומחמת אפיסת הפנאי קצרתי והי' שלום. ג' ויקרא תרכ"ו:

סימן כה

להרב החו"ב החסיד מו"ה בערלי נ"י מו"צ בישוב לאדמיר יע"א:

מכתבו הגיעני ואשר הפליא על מניעת תשובתי אליו יאמין לי ידידי כי כעת מחמת חלישת כחי וטרדותי יקיפוני מכל צד כשבא לפני דבר הצ"ע אניחנו עד לעתות הפנאי ולפעמים נשכח הדבר מלבי ולזה קרה הדבר ששכחתי כעת במכתבו הקדום ועתה הנני להשיבו הנה אין כאן מיחוש כלל דבהדי' תני' בסוטה (כ"ו ע"ב) שכבת זרע פרט לשקינא לה שלא כדרכה וכו' אלא לשקינא לה דרך אברים ופריך פשיטא ומשני ס"ד דבקפידא דבעל תלי' רחמנא ובעל הא קא קפיד ופרש"י וז"ל דכתיב וקינא ובעל הא חזי' לי' דקפיד שהרי קינא לה על כך עכ"ל אלמא דאם קפיד הבעל כנ"ד ואמר אל תעשה כך וכוונתו על שינה עם אחיו במטה אחת זה לא הוי קינוי כלל דלאו בקפידא דבעל תלי' שנית שהי' הקינוי בלא עדים ופסקי' דלא כר"י כמבואר (בפרישה) [בדרישה סי' קע"ח סק"ה] ולכן אין ספק כלל שאין איסור בדבר לכ"ע ומ"ש כ"ת שהסתירה הי' בבית אבי' זה תלי' אם מצויים שם לא הוי סתירה ואם אינם מצויים ובאפילה בלילה יש סתירה אפי' ברה"ר כמבואר בתוס' ריש נדה [ד"ה והלל] אך מ"ש כ"ת משום דלא כ"ע דיני גמירי והוי אומר מותר אין הפנאי לעיין באחרונים אבל כפי מ"ש כ"ת הדבר תמוה דבודאי בסוטה אעפ"י שלא ידעה שאסור מ"מ כיון שקינא ונסתרה אסורה לבעלה כמו בקטנה לדעת הרמב"ם ז"ל [פ"ב מסוטה מובא בש"ע קע"ח ס"ג] אך בנ"ד נראה דמותרת והי' שלום: סימן

כו

להרב הגאון החריף ובקי המפורסם כש"ת מו"ה שלמה נ"י אבד"ק סקאלא יע"א:

מכתבו הגיעני והנה דבר זה צריך ישוב רב וכמבואר בתשו' להר"ן ז"ל [סי' כ"ח] שלא השיב כלום כי צריך להתישב הרבה בד"נ ובפרט אנכי גבר ראה עני ומוטרד למאוד קצר תבונה מה אומר בנושא חמור כזה אך זאת נראה מ"ש מעכ"ת באם הוא בר מחויב עונש תלינן בחיובו וכן כמה פלפלו בדרוש ער ואונן ולדעתי לפי הענין דהן אמת שהמזל גורם אך הכל בהשגחת הבורא ית"ש ויתעלה והמזלות כגרזן ביד החוצב ולא יוכל המזל לפדות מן העונש ולא להמנע משכר טוב לצדיק ואך אעפי"כ אנו רואים כמה צדיקים חסרו עה"ז וכמ"ש בגמ' [מ"ק כ"ח ע"א] רבה ור"ח תרווייהו צדיקים גמורים כו' וכמאמר הקב"ה לר"א [תענית כ"ה א'] אי בעית אחריב עלמא כו' אלמא דהמזל גורם אולם הדבר אמת דהכל לפי מעשה ב"א אם צדיק יאכל פרי מעשיו וכן בהיפוך הרשעים ורק המזל גורם לתלות הדבר ולהאריך הן לצדיק הן לרשע וכמבואר בזה"ק [פ' וישב דק"פ ע"ב וקפ"א ע"א] על הנולדים בחסרון ירח וא"כ לפי"ז אם כי הכל ביד ה' אך כן ברא העולם שיהיו המזלות מתנהגים עפ"י הטבע אך המה וכל הטבעים תלוים ברצונו שמכונה מזל העליון כמבואר בתיקוני זהר הקדוש [תיקון ס"ט במאמר ותוסף ללדת] ולכן הכל תלוי במזל אפי' ס"ת שבהיכל ולכן גם במחויבי עונש חייהם תלוין אם להפרע במהרה או בעה"ז או באיזה בחי' מהד' מיתות כי הרבה בחי' בזה כי יש בתי' כרת שאינו ניכר לב"א כידוע הכל תלוי במזל ולכן אם מזלה גרם שמת הבעל בחיי' מסתמא מזלה גרם שלא האריכו לו אפיים ולזה לדעתי אין לדבר זה מבוא לפלפל בזה ולדעתי זהו כוונת הרמב"ם ז"ל [בתשו' מובא בכ"מ ס"פ כ"א מהא"ב] שיזיקו בהם גופים החלשים היינו דלצדיק גמור אין כ"כ חשש בזה הגם שגם לצדיק גורם קצת כדאי' גבי רבה [ור"ח] וכו' מ"מ לגופים החלשים יש חשש ביותר. ס"ד כי אין בידינו לומר סברות בזה שאין בשכלינו להשיג מאמרים כאלו (כי) [כמו] אין מזל לישראל ושארי מאמרים שונים ולכן אין לפלפל משכלינו ורק כיון שנמצא הרבה מהראשונים ואחרונים שמקילים בזה שומר פתאים ד' ולכן אם יגזרו צדיקי הדור ויתירו לו הדבר לא ידע רע ח"ו וכן אמר לי אדמ"ו ז"ל בפי' במעשה [שהי'] שזה תלוי בדעת צדיקי הדור ולהם נמסר ולכן יתייעץ עם צדיקי דורינו שיחיו ואשר יגזרו כן יקום לטובה דברי ידידו דבש"ת באהבה ונ"ח ג' כ"ו כסלו תרכ"ז: