שו״ת דברי חיים – חלק ב – קטע 37

תשובה בודאי אין לומר דהוי כשבוי' ואסורה לכהן דהא אינו מסורה בידו כלל ובפרט דהחלונות היו פתוחים ובאמת ברח ע"י שצעקה ואינה כלל בגדר השבוי' לכל השיטות ואפי' נתיחדה לשם זנות נמי מותרת אפי' אשת כהן לפי שיטות כל האחרונים ואפי' הב"ש נראה שמיקל בזה במסקנא [עיי"ש בסי' ז' סקל"ד וצ"ע] ועכ"פ בנ"ד דלא נתיחדה לשם זנות ואדרבה הוי כמו ר"ה בודאי לא יעלה על לב אדם דהוי כשבוי' אם עכו"ם מתאבק עם אשה בשוק אפי' אם הוא גבר אלם ומכ"ש בע"מ דירא לנפשו ולכן אין לדבר מזה כלל. ורק הרי הודית מעצמה שכרע בין רגלי' וא"ל דא"נ דעיני' נתנה באחר ז"א כלל דהרי חזי' שכל דברי' הי' להתירה לבעלה כי הי' לה לומר שיודעת בודאי שנאנסה ונראה בעליל שרצונה ודעתה הי' להתירה לבעלה וכל דברי' מכוונים להיתר ולכן מי שיש לו חוש ריח אמתי של תורה לא יאמר בזה עיני' נתנה באחר ורק באמת אמרה כי בין רגלי' נפל ורק שאינה יודעת אם הי' איזה ביאה או העראה או נשיקת אבר. והנה בנ"ב מה"ת מביא כזה בתשו' להתיר בכה"ג משום דמסתמא בחפזון לא עבר האבר כל הפרוזדר עד מקום שנקרא אפי' העראה יעו"ש ובסי' כ"ג מתיר אפי' לכהן ובאמת קשה הא ספיקא אסורה בפרט גבי כהן דכתב הב"ש [בס"ק הנ"ל] דמחמי' יותר בספיקא דהתורה החמירה לאסור שבוי' אלמא דהחמירה התורה בכהן וגם מבואר בש"ס [כתובות ט' ע"א] שספק א' אסור גבי א"כ בפ"פ ואפי' ר"י ז"ל שמתיר [מובא ברא"ש שם] היינו באומרת ברי לי וכר"ג דברי עדיף ובלא ברי לי ודאי אסורה ובאמת מדברי הרא"ש ז"ל בכתובות דאינו מביא סברת ר"י ז"ל להתיר רק באשת ישראל מהני הברי ולא בא"כ וי"ל דבא"כ אפי' לר"י ז"ל לא מהימנא בברי שלה אולם בהה"מ [פי"ח מא"ב ה"י מובא בח"מ סי' ס"ח סק"י ובב"ש סקט"ו] מפורש בהדי' דאפי' בא"כ מהני ברי לר"י ז"ל אך בלא ברי לי ודאי ל"מ וכן מבואר בש"ס בהדי' גבי פלוגתת ר"ג ור"י גבי אלמנת עיסה [כתובות י"ד] ואולי הנ"ב מחשב זה לס"ס אולי לא עבר כלל הפרוזדר ואם עבר ספק שמא לא הי' הכנסת עטרה היינו העראה כדברי הב"ש ז"ל אך יותר נראה דכוונתו שם דהאשה טוענת ברי א"כ דברי הנואף לא מהני כלום דגם לפי דבריו הוא [רק] ספק ומהימנא היא בטענת ברי אבל בנ"ד דהיא בעצמה אינה יודעת לא מהני הך ספיקא כלל אולם לפי מה דאמרה שיודעת בבירור שלא הי' בעומק הנקרא טיף א"כ נראה שלא הי' הכנסת עטרה לתוך ערותה חוץ לפרוזדור ולפי מה שמבואר שם בנ"ב סי' כ"ג בארוכה שיעור הכנסת עטרה זה הוי כמעט ודאי שלא הי' העראה ובכה"ג נראה לומר שנעמידנה אחזקת היתרה לבעלה ובפרט שהרי חזרה ונתנה אמתלא לדברי' שאמרה בטעות מחמת פחד ובהלה ואח"כ שמה אל לבה שלא נגע בה כלל ואם נתנה אמתלא לדברי' נאמנת ומה ששנים מהב"ד אומרים שהיתה אז בישוב הדעת זה לא מגרע דברי' כי מי יודע צרת נפשה בעמדה לפני ב"ד על המעשה כזה מסתמא נתבהלה לפני הב"ד ועכ"פ בצירוף רוב הנ"ל שלא הי' הכנסת עטרה מצטרפים להתירה ולכן לדעתי מותרת לבעלה אך באופן שיסכימו עמי מעכ"ת ועוד שני לומדים בקיאים בפלפול ובפוסקים והי' שלום:

סימן ח

שאלה איש אחד שאל ממני באשר יצא קול רינון על אשתו בדברים מכוערים ושהיא מופקרת וביקש מהבד"צ שבעירו שיתנו חרם מי שיודע דבר מה על אשתו הנ"ל שיבואו ויעידו לפני הבד"צ ולא באו רק איזה אנשים ואחד מהם אמר שראה בלילה שהי' מבקר חולה בבית אשר האשה שכבה על מטתה שם בחדרה המיוחד לה והחולה הי' מוטל על ערש דוי בחדר הסמוך ממש בפתח פתוח בין חדר לחדר הי' הוא שם לבקר החולה עם עוד שני אנשים ונר הי' דלוק והלך א' מהם ונכנס לחדר שהאשה שכבה שם כי כן הוא דרך ההילוך לחוץ ולרחוב דרך החדר שהאשה שכבה וסגר הפתח לא במסגר רק סתמא כדרך שעושין בחדרים ובפרט אצל חולה ואח"כ כששהא עד המעיד עוד אצל החולה ולאח"כ הלך לביתו והלך לדרכו דרך החדר שהאשה שכבה וראה כי קפץ אחד נגד המטה שהאשה שכבה שם ולא ראה מי הי' ואח"כ כשהלך לחוץ ראה את האיש שהי' עמו לבקר החולה ואמר לו אותו האיש שרעדה אחזו ממה שראה שקפץ א' נגד המטה שהאשה שכבה והנה בעיני העד הזה בדמיונו שהוא גופא המשיח לו המעשה הי' הוא הקופץ וגם ראה בחוץ שעסק במכנסים לא ידע מה ולכן בעינו הוא בחשד. שוב העיד ע"א שהלכה לבית שופט אחד והלכה לבית אשתו של השופט ביום וישבה שם וכשחזרה הלך ערל אחד ולווה אותה לביתה ועוד איזה פעמים היתה בין העכו"ם וע"א אומר שראה עכו"ם אחד ישב בחדר והאשה היתה בחדר שני שכנגדו והנר האיר וכשהעד הלך בחוץ בביתו הלך העכו"ם וסגר הדלת כ"ז העידו ויותר עדים לא נמצאו ואבי האשה אמר שלא ידע שום חשד מבתו ולפעמים הוא שולחה לבית השופט בעסקיו כי הוא סוחר גדול ודרך העמים לכבד לאדם חשוב ללוותו לביתו ולכן לפעמים מלוים השופט וב"ב אותו וגם ב"ב זה תורף השאלה:

תשובה הנה מכח מה שראה שקפץ מנגד המטה של האשה זאת אין אפי' עידי כיעור דהלא לא הי' כלל אפי' יחוד של איסור דהא פתח פתוח מבית החולה אשר הי' שמה כמה בני אדם עוברים ושבים דרך החדר שהאשה שכבה יוכל לבוא בפתאום ובודאי זה לא הוי מקום אפל ואפי' באפילה צריך שיהי' במקום שלא שכיחי אנשים מבחוץ לבוא דרך שם וכמבואר בהרבה תשובות עיין בפתחי תשובה שנדפס מחדש על אה"ע [סי' י"א סק"ו] מביא כמה תשובות בזה אך א"צ לזה הוכחה כי בודאי במקום שיש נר בחדר השני והפתח פתוח משם ובחדר השני כמה אנשים שזה לא מיקרי יחוד כלל וגם מי יודע אם הי' איש או אשה שיצאו לגנוב דבר או איזה אדם בליעל עשה להוציא קול על האשה כי הרבה שונאים לאבי' כי לא יעלה על הדעת שינאפו בפהרסיא בפני אנשים ובודאי עדות זה אינו כלום ועדות שיחדה ביום עם נכרים בבית אשת השופט גם זה אינו כלום כי מצוי זה האידנא אפי' בצניעות שדרים בבית אשת נכרים והוא כהיתר להם ומה שהלך הערל ללוותה אינו כלום גם מה שראה ערל סגר הדלת גם זה אינו כיעור כי לא הי' בבית ביחד עם האשה והנר הי' דולק א"כ כ"ז העדות אינו כלום כידוע לכל מתחיל לידע בדברים אלו כי מה שעסק אותו האיש במכנסים אינו דומה לרוכל יוצא [יבמות כ"ד ב'] דהא יצא ממקום שאין לחשוד כלל ולכן כל אלו הדברים אין בהם ממש. ואך מכח הקול לחוד ודאי אין לאסור כמבואר בסי' י"א לכל השיטות ביש לה בנים אינה אסורה בקול אפי' הוי קול גמור. אך באמת אפילו לכתחילה אין חוששין כלל לקול כזה כמו דאמרי' בגיטין [דף פ"ט ע"א] גבי יצא שם מזנה בעיר אין חוששין כו' עד אמר (ריב"ב) [ריב"נ] כו' הרי דלא חיישינן אפי' מרננים אחרי' וכן פסק המחבר בסי' ו' [סעיף ט"ז] והרמב"ם ז"ל (פט"ו) [סוף פי"ז] מהא"ב. אך לכאורה קשה ע"ז מגמ' דסוטה [כ"ז ע"א] דאמרי' לא ישא דומה ומפרש הרמב"ם [פט"ו מא"ב ה"כ] היינו שיש קול על אשה ולכן אסורה לכהונה וישראל ג"כ אם רוצה לחשוש וקבעה הרמב"ם ז"ל להלכה וכן הש"ע אה"ע סי' ד' [סעיף ט"ו] וכל האחרונים דאם יצא קול על אשה זנות מפסול אסור כהן לישא אותה וכן ישראל אם רוצה לחשוש אך כ"ז הוא לכתחלה אם בא כהן לישא אותה. אבל לא תצא כמבואר בתוס' סוטה [שם] ואך קשה דסוגיות סותרות אהדדי וכן (פסקו) [פסקי] הרמב"ם וש"ע דכאן פסקו כרבא דאין חוששין לקול מזנה ואפילו לכתחילה ובסי' ד' פסקו דעכ"פ לכתחילה אסורה משום קול ויש ע"ז תירוצים הרבה תירוץ הב"ח ז"ל [הביאו ח"מ סי' ו' סקי"ד] דבגיטין דרבא לא חש לקול מזנה איירי בפנוי' דאמרינן דראו רק דבר מכוער ואמרו שזינתה כי העולם אין מקפידין להוציא קול על פנוי' אבל על א"א אי אמרת דלא ראו שזינתה לא הוציאו קול זנות על א"א כן תירץ הב"ח ז"ל ע"ש והנה לפי דבריו בכאן שלא הי' כלל קול שזינתה רק שהיא מופקרת בזה שפיר י"ל משום ענינים כאלו שהעידו העדים יצא הקול הזה דקול זנות היינו שזינתה פ' עם פ' כמבואר בסי' י"א [ס"א] אבל בכה"ג שהקול אינו רק שהוא מופקרת קול זה הוא בא משום שזה ראה זאת וזה ראה זאת ובעיניהם הוא דבר מכוער אבל לא שמענו אומרים עלי' שזינתה עם איזה איש בכה"ג גם הב"ח ז"ל מודה דל"ח אפי' בא"א והח"מ [סי' ו' סקי"ד] וב"ש [סי' ד' סקכ"א] תירצו קו' הנ"ל דיש חילוק בין יצא קול דל"ח ורינון הוא יותר מקול היינו שמרננים הרבה וע"ז עמדו האחרונים מה שיעור לדבר ולפענ"ד שכוונתם שיצא קול מזנה היינו שלא הי' רק קול שזינתה עפ"י הוכחה וקול רינון היינו הרבה לא כמובן מפשוטו שמדברים הרבה דא"כ אין שיעור לדבר רק הכוונה שמרננים בדברים מוכיחים שכמעט א"א שלא זינתה כמו בערך קול קידושין שבעינן שראו נרות דולקות ונשים שמחים לקראתם [כמבואר בגיטין פ"ט א'] וכה"ג בדברים מכוערים טובא והוכחה לזנות. והנה לפי"ז הכא שאדרבא לא הי' רק קול מחמת דברים של מה בכך ושום אדם לא אמר שראה דברים מוכיחים וא"כ בודאי לא הוי רק קול מזנה דאין חוששין לזה. והנה הט"ז ז"ל [סי' ד' סק"ז] תירץ דדומה היינו שמדברים בה שזינתה וקול מזנה היינו רק חשוד זנות ולדבריו בודאי בנ"ד לא הגיד אדם שזינתה עם אדם מיוחד רק שהיא מופקרת משום שראו איזה דברים שבעיניהם הוכחה על זנות כמו עדות הנ"ל אבל מעולם לא אמר אדם שזינתה עם אחד בפרטות ולכן בודאי אין חשש כלל בקול [כזה] ובהדי' מבואר בתוס' סוטה (ל"ט) [ל"א א' ד"ה מי שקינא] שאפי' מצוה אין כאן לגרשה לב"ה דקיי"ל כוותייהו אם לא שקינא לה מקודם אפי' דיימי בה נשים מוזרות כו' וכן הוא לדינא דש"ס מכ"ש לדידן דאיכא חדר"ג שלא לגרש בע"כ דאסור לבעל לגרשה ואדרבא ידורו באהבה והי' שלום יום ד' שמות תרכז"ל פ"ק צאנז:

סימן ט

שלום רב להרב הה"ג החריף ובקי המושלם חכם ונבון שלשלת היוחסין כש"ת מו"ה יעקב משה מנ"ל איטיננע נ"י יע"א:

שאלה ע"ד איש א' שנשא אשה והי' שלום בינו ובינה ערך ד' חדשים ואח"כ התחיל בעל האשה לקוטט עם אשתו כי ראה שיש לה חולאת שמשתנת מים במטתה ואח"כ נתפייס בעלה ודר עמה עוד לערך שני חדשים בשלום ובשלוה כאשר בתחילה וזה כשני שנים אשר עזב את ביתו וטוען א"א באשה חולנית כזאת ורוצה לגרשה ואשתו לא רצתה לקבל ג"פ ממנו באומרה כי זה קרוב למלאות שנה תמימה נתרפאת ובעלה אינו רוצה להאמין לה ויש גב"ע אשר הבעל ידע מחלייתה עוד טרם בא בקישור התנאים עמה ועי"ז הרבו לו מאוד מהר ומתן ופסק דיין א' משם לגרשה בע"כ או לישא אשה אחרת על אשתו אם לא תרצה לקבל ממנו ג"פ בטוב לבב:

תשובה הגיעני מכתבו והנה לולא כבוד מר אביו הגאון המנוח ז"ל לא הייתי משיב בד"מ זולת להרב מרא דאתרא כאשר כתבו בתשו' אחרונים אולם כי יקרה כבודו כנ"ל אשיב לו בדרך פלפול הנה זאת אמת שמהר"ם פאדווא ז"ל [בסי' י"ג מובא בסי' קי"ט בח"מ סק"ז] כתב להתיר גט בע"כ לא ליקח שתי נשים אמנם הטעם מבואר שם מחמת כי הנ"י פליג דאין ליקח שתי נשים אפי' במקום מצוה ומהר"מ במרדכי כתובות נראה דלא גזר שלא ליתן גט בע"כ במקום מצוה וכתב מהרמ"פ ז"ל דגם הנ"י מודה דמגרשין בע"כ במקום מצוה ורק הגזירה שלא לישא שתי נשים חמור מגזירת גט בע"כ דכן נראה מרגמ"ה שגזר שאפי' יהי' טעם בדבר צריך היתר מאה רבנים להתיר הגזירה א"כ חזינן שהחמיר רגמ"ה בגזירתו של שתי נשים אבל גזירת הר"ש ז"ל שלא לגרש בע"כ סגי אם יהי' סרך מצוה להתיר ולפי הנראה מדברי מהרמ"פ דלאו בחד ב"ד נגזר. (אולם בתשו' מהר"מ מינץ [סי' ק"ב] מבואר ששתי הגזירות בב"ד של רגמ"ה נתקנו) כן הוא אמת בדברי מהרמ"פ ז"ל לא כנב"י [מה"ק חאה"ע סי' א'] דיהיב טעמא שהתיר לגרש בע"כ ולא לישא ב' נשים משום שמא תשוב האשה ולא תהא עבריינה דהמעיין בהרמ"פ יראה דכ' כדכתיבנא דהחמיר לדעת הנ"י דס"ל דרגמ"ה גזר גם במקום מצוה בקיחת שתי נשים ובגירושין בע"כ לא גזר ומבואר שם בפירוש דלהחולקים על הנ"י מותר לישא שתי נשים גם דברי מעכ"ת שכתב דדמינן מאכילת יוה"כ שחיטה לא נבילה [עיין ר"ן יומא דפ"ג ומובא במג"א סי' שי"ח סק"ט הטעם שמוטב לשחוט עבור חולה ולא ליתן נבילה משום דעובר על כל זית וזית וה"נ בשתי נשים איכא בכל פעם איסור ובגירושין בע"כ רק פעם אחת] ז"א כלל דהתם דוחין איסור ושייך לומר דדוחין הקל אבל בנ"ד דרגמ"ה לא גזר כלל בכה"ג א"כ שניהם שווין דאין אנו דוחין איסור כלל דכה"ג ליכא גזירת הגאון וא"כ לדעת מהרמ"פ לדידי' ס"ל דשניהם שוים בין ליקח אחרת בין לגרש בע"כ ורק רצה לצאת דעת נ"י דגזירת איסור ב' נשים הוא אפי' במקום מצוה ומש"ה לא רצה לדינא לחלוק עליו ורק גזירת גט בע"כ בודאי מותר במקום מצוה והנה הרמ"א ז"ל בס' קט"ו [ס"ד] הביא להתיר גט בע"כ בפרוצה והוא מדברי המהרמ"פ ז"ל שהביא תשו' הרשב"א ז"ל להתיר גט בע"כ ובסי' א' הביא דעות אם גזר במקום מצוה ולא הכריע אך כתב דבמקום שאינה בת גירושין או כשהוא מה"ד לגרש' יש להקל להתיר כוונתו אפי' דאיכא מאן דפליג לישא ב' נשים היינו הנ"י ז"ל הנ"ל מ"מ יש להקל בזה בין בגירושי בע"כ בין ב' נשים דבמקום הדחק יש לסמוך אמאן דשרי תרווייהו ובפרט דגט בע"כ התיר מהרמ"פ ושתי נשים כבר כלה הזמן ומקילין בו. אולם לדינא יפה כ' בנב"י [סי' הנ"ל ועוד בכמה מקומות] להתיר לישא אחרת משום דבזה כבר כלה החרם משא"כ לגרש בע"כ ודאי דהח' קיים ואיכא מ"ד דמחמירין בזה וטוב לנו להקל בב"נ דהוא רק מנהג. אך בט"ז [סי' ל"ט סק"ה] כתב בהדי' ליתן גט בע"כ בהשתינה במטה וכן פסק הב"ש [שם סק"ט] ומי יבוא אחרי המלכים האדירים האלה שלא מצאתי בגדולי האחרונים חולק עליהם ואם מפני התנאי ודאי יכול לומר סברתי לקבל ופן תתרפא כדרך המום הזה שדרך להתרפאות כידוע אך בזה נאמנת שכבר נתרפאת משום שדרך מום כזה שכיח בצעירי ימים ובבוא הימים יתרפא ממילא ולכן הגם שהרבה יש לפלפל בסוגי' דאיזל ואיבדק [יבמות ס"ה א'] מ"מ כה"ג נראה דיכולה לטעון איזיל ואבדוק והי' שלום:

סימן יוד

להרב וכו' אבד"ק קרימלוב יע"א במדינת פולין:

שאלה בחצופה אחת שרימה אותה גיסה באמרו לה שבעלה גירשה והביא לה כתב אחד אגרת מזויף שבעלה גרשה באחת העיירות ואמר לה גיסה הנ"ל שבזה מגורשת ונתנה המכתב הזה לאחי' שישאל להרב דקהילתם אם מותרת בזה להנשא ואחי לא השיב לה דבר והלכה ונשאת לאיש ואח"כ נתוודע הדבר שלא נתגרשה וכפו אותה הרב דמתא שתתגרש מבעלה השני ובכח תקיפות הוכרחה לקבל גט מהשני ועתה חזרה לבעלה הראשון ודרו יחד וילדה ממנו בנים ושאל השואל אם יש מקום למצוא היתר שלא יצטרך לכופם על הגט כי המה אפיקורסים ומאיימים שיעשו מסירות נגד הרב ובני עירו וגם שישתמדו:

תשובה הנה ראיתי מעכ"ת מצדד כדי לפטור מחיוב תוכחה שעליו אבל באמת דבר פשוט שהיא זונה האמורה בתורה ואין כאן רמז אנוסה דהנה דבר זה ידוע אפי' לנשים וקטנים שצריך עכ"פ איזה דבר שתעשה האשה לפני העדים או שליח קבלה או למסור לה בפני עדים והרי בעצמה ידעה ומסופקת אם היא גרושה שהרי שלחה לשאול לרב ולא המתינה על שום תשובה ונשאת בודאי אינה אנוסה כלל. שנית במה שנכתב בגב"ע ששיקרה לפני הרב דבענדין ואמרה שנתגרשה ובעצמה קבלה הגט ואומרת שכן אמר לה גיסה שתשקר הרי הודית בעצמה שידעה ששקר היא שלא קיבל גיסה כלל גט וגם היא לא קיבלה גט ולמה נשאת. שלישית שכפי הנראה מגב"ע שאחר שידעה מאנשים שבעלה לא גרשה דרה עם בעלה השני באיסור עד שבחזקה הפרישם וא"כ היא זונה גמורה וצריכים אנחנו בכל מאודינו להפרידם ודברי הת"ה אינם דומים כלל לנ"ד ורק אם יש לחוש לפיקוח נפש זאת לא אוכל להחליט אך לפי דעתי אין לפ"נ בזה וה' ינחני בדרך האמת ושלום:

סימן יא

שאלה אשה שנשאת לאיש קודם עשרים שנה ושהה האיש עמה ששה שנים לא נודע משום דבר ופתאום זה לא כביר מאס האיש ובגד באשתו וטוען שיש לה סימני איילונית כולם ולכן רוצה לגרשה בלא כתובה ותוספ' כי אבדה הכל ופטור ושאלתי אותו בהיותו אצלי למה לא אמרת דבר עד היום והשיב שלא הי' יודע שזו איילונית אבל כעת שסיפר לאביו אמר לו אביו שזו איילונית כן אמר לי והנה האשה צועקת שאינה איילונית ואינה מתקשה בשעת תשמיש גם שארי סימני איילונית אין לה ואין רצונה שתבדק כי בזיון הוא לה ורצונה לקבל גט וכתובה:

תשובה מקודם נבאר דיני איילונית אמרי' בש"ס יבמות [פ' ע"א] בן עשרים שנה ולא הביא ב' שערות יביא ראי' שהוא בן עשרים והוא הסריס ופרש"י ז"ל והוא הסריס כלומר ונולדו בו סימני סריס כן מפורש בנדה ובע"ב שם ואלו הן סימניו כל שאין לו זקן כו' עד איזה איילונית כו' אתמר סימני סריס ר"ה אמר עד שיהי' כולם ר"י אומר אפי' בא' מהם ופסקו כמעט כל הראשונים כר"י בין בסריס בין באיילונית דסגי בחד מסימנים (ותמה) [ותמהו] על הרמב"ם מנ"ל לחלק בין סריס לאיילונית דהרמב"ם ז"ל פוסק [בפ"ב מאישות ה"ד] דגבי איילונית לא סגי בסי' אחד דמ"ש סריס מאיילונית כיון דלא מצינו בש"ס חילוק ובש"ע [סי' קע"ב ס"ד] מביא שני הדיעות וגם מבואר בש"ס וכל הפוסקים דאם הביאו שתי שערות הסימני סריס אינם כלום דכן מבואר בש"ס לא הביא ב' שערות והביא ס"ס משמע הא אם הביא השערות ס"ס אפי' כולם אינו כלום וכן בכל הראשונים ובתשו' הריב"ש ז"ל בארוכה ואם לא נבדקה אם הביאו שערות תוך עשרים ואח"כ הביאו סימני סריס או איילונית ה"ז ספק כמבואר בריב"ש תע"ד וז"ל אבל כיון שנולדו בו ס"ס המועילים לדינם בודאי סריס אם לא הביא ב' שערות עתה שלא נבדק נדון אותו בספק סריס אלו הם הדינים דאיילונית וסריס הנצרכים לנ"ד שנית באם קידש איילונית שלא הכיר בה דלרוב הראשונים אינה מקודשת כלל אפי' מדרבנן דכן אמר בש"ס זימנין טובא לר"א לא הכיר בה משום מקח טעות צרותיהן מתייבמות דאינה צרת איילונית כלל דקידושי איילונית לא חיילי אפי' מדרבנן [עי' יבמות י"ב א'] אך הרמב"ם ז"ל כתב [פ"ד מאישות ה"י] אפי' בלא הכיר בה מקודשת והקשו עליו כל הראשונים גם הק' הב"ש ז"ל [סי' קנ"ה סקי"ט] וכן כמה אחרונים דא"כ אם נימא דגם בלא הכיר בה מקודשת א"כ למה אמרו דבהביאה ס"א קודם עשרים ולא הביא ב' שערות ממאנת וקשה למה תמאן אם תביא סימני איילונית אחר כ' תהא גדולה למפרע כרב שאמר דהוי גדולה למפרע וכן פסקו הפוסקים כרב וא"כ למה תהני המיאון שמא תביא ס"א לאחר עשרים ותהי' גדולה למפרע ובשלמא לכל הפוסקים לק"מ דאם תביא ס"א ותהי' איילונית גדולה למפרע בטלה הקידושין דהוי מקח טעות אבל להרמב"ם ז"ל קשה דלמה תמאן דלמא תביא ס"א ותהי' גדולה למפרע והרי היא מקודשת דאיילונית אפי' בלא הכיר [בה] מקודשת להרמב"ם ז"ל ועיין בישועת יעקב אה"ע סי' קנ"ה ס"ק ד' שכ' שם וז"ל ונלענ"ד ליישב בדרך קצרה דבש"ס כתובות (דף ע"ב) בפלוגתא דרב ושמואל בקידושי תנאי ובעל אח"כ ס"ל לרב דאמרי' חזקה דאין אדם עושה בעילתו ב"ז ושמואל סובר דא"צ ממנו גט וכמ"כ פליגי בקידושי קטנה ובעל אח"כ בגדלות אי אמרי' חזקה דא"א עבב"ז ובעל לשם קידושי תורה או לא וקעביד הש"ס צריכותא דבתנאי כיון דמקפיד שלא יהי' עלי' נדרים וכדומה ה"א דלא בעל לשם קידושין אבל בקטנה אמרי' דבודאי בעיל לשם קידושין דמאי איכפת לי' ואי אשמעי' בזה ה"א להיפוך דבקידושי קטנה עכ"פ יש כאן קידושין דרבנן ואין כאן ב"ז לכך לא אמרי' דבעל לשם קידושין אבל בתנאי דאי לא יבעול לשם קידושין יש כאן ב"ז גמור אמרי' חזקה דא"א עבב"ז וזו שינוי הסוגיות בש"ס דיבמות וש"ס דכתובות ע"ש ומעתה נלענ"ד דאף אם נימא דאיילונית צריכה גט היינו משום דא"א עבב"ז הסכים דעתו אף שתהי' איילונית (וכיון דקידושין לבעילה עומד הסכים בדעתו דאף אם תהי' איילונית תהי' מקודשת) כדי שלא תהי' בב"ז ומעתה נלענ"ד דאם נתקדשה כשהיא קטנה דאז הי' הרוב מסייע לומר שאינה איילונית אף הוא סומך בדעתו לכנוס לבית הספק הזה ובלא"ה אין כאן רק קידושין דרבנן והרשות בידה למאן וכל הקידושין מצד תק"ח היא שלא ינהגו בה מנהג הפקר א"כ אין בב"ז וגם כתובה א"צ ליתן לה אבל כשתגדיל והוא רואה שלא הביאה שתי שערות ויש ספק אצלו אולי איילונית היא מה"ת יבוא עלי' לשם קידושין מחדש הרי בלא"ה אין כאן ב"ז דקידושין דרבנן הם ומה"ת יבוא עלי' לשם קידושי תורה כיון דאיילונית מכלל מום לא יצא ובודאי אינו בועל לשם קידושין מחדש רק על סמך קידושין הראשונים ומה"ת יבעול לשם קידושי תורה אשה איילונית ודי במה שכבר קידשה כשהי' קטנה קידושין דרבנן וז"ב מאוד ויבואר לקמן מה שנ"ל עוד בזה והנה הרב ב"ש כתב דכאן איירי בלא בעל ותפס בפשיטות דבלא בעל הוי קידושין דרבנן ואני בתשו' הארכתי בזה עכ"ל הישועת יעקב שם ודבר זה אינו מובן כלל הלא גם במקדש קטנה ונמצא איילונית בודאי לכל הפוסקים דס"ל דהוי מקח טעות בודאי גם איילונית [שנתקדשה כשהיא קטנה] תצא בלא מיאון ובלא גט וא"כ הדק"ל דאם היא איילונית הוי מקח טעות וא"כ הוי ב"ז וא"א עבב"ז ומה יועילו שקידושי' הוא מדרבנן מ"מ באיילונית אינו אפי' קידושי דרבנן וא"צ גט והוא אינו נאסר בקרובותי' וכן היא וא"כ בודאי מקדשה מחדש שלא יהי' ב"ז וכיון שקדשה אז בעת שנעשית [בת י"ב שנים ונודע אח"כ שהיא ממילא] גדולה למפרע ומוחל המום שוב הוי קידושי תורה דא"ל דמקדשה מדרבנן דאין קידושין לחצאין ובשעה שנעשה גדולה וקידשה שנית שלא תהי' ב"ז מקדשה אפי' אם תהי' איילונית כיון דמחל המום של איילונית כבר בעת קטנותה ובודאי א"ל שאם תמצא איילונית תהי' מקודשת מדרבנן שמחל המום ואפי' שבעלה אח"כ בעת גדילתה לא קדשה מדאו' אם תהא איילונית ונמצא קידושין לחצאין מדרבנן אפי' תהא איילונית משום שמחל ולענין קידושי דאו' לא מחיל זה דבר שאינו נראה כלל דא"כ מצינו גדולה ממאנת ועיין פרש"י ביבמות (פ' ד"ה יביא ראי').