שו״ת דברי חיים – חלק ב – קטע 36

סימן ד

לידידי הרב המאה"ג הירא ושלם דחסיד המפורסם כו' מו"ה מרדכי אלעזר נ"י אבד"ק אדא יע"א:

שאלה אשה אחת אשר בעלה נפרד ממנה כמה ואח"כ נמצאת כריסה בין שיני' ותחילה סברו שהיא מין חולאת ר"ל ושמשו ברופאים עדי שנתוודע שהיא הריון ואמר לה הבעל בבוא לביתו מה זה הדבר ולא תוכל להסתיר עוד הגד נא ממי נתעברת ואמרה שנאנסה מהבע"ב דהיישוב פ' בק' פ' בביתה ולא רצה הבעל להיות עמה ושבה לבית אבי' וישבה שם כמה ימים עדי שאמרה שנתרפאת ולא הי' כלל עיבור אך בזה עומדת בדיבורה שפ' אנסה מה דינה של אשה זו:

תשובה הנה בגמ' כתובות (ט' ע"א) אר"א האומר פ"פ מצאתי נאמן לאוסרה עליו ואמאי ס"ס הוא ס' תחתיו ס' אין תחתיו ואת"ל תחתיו ספק באונס ס' ברצון ל"צ באשת כהן ואבע"א באשת ישראל וכגון דקיבל בה אביה קידושין פחותה מבת ג' שנים ויום א' עכ"ל הגמ' וכתב הר"י והרא"ש והר"ן ז"ל דאם אמרה ברי משארסתני נאנסתי נאמנת והביא ראי' מירושלמי והרא"ש ז"ל כתב וז"ל והא דאמר דנאמן לאוסרה עליו היינו במכחישתו [כו' עד] ומיהו נ"ל לקיים דבריהם כו' עד אלים לי' ברי ומהימנא עכ"ל הרי דלר"ג נאמנת אפי' ברוב פסולין ובלא מגו אך מדברי התוס' ז"ל [דף י"ג ע"ב] בד"ה השבתנו כתבו וז"ל פי' לדידן ניחא דאשה מזנה בודקת ומזנה ול"ד לשבוי' אלא לדידך דל"ל האי סברא תינח מעוברת אבל מדברת אפי' לפ"ד יש הפרש דלזו יש עדים ולזו אין עדים ואיכא מגו א"ל מדברת היינו שבוי' וכמו ששבוי' א"נ לומר [לא נבעלתי] ה"נ מדברת עכ"ל. וכתב הפ"י ז"ל [שם] דטעמם דמש"ה נאמנת ברוב פסולים במעוברת דיש לה עוד חזקה דבודקת ומזנה וא"כ לפי"ז גבי משארסתני נאנסתי דל"ש בודקת ומזנה לענין איסור לבעלה קשה למה תיהמן נגד הרוב דברצון וצ"ל הטעם משום דיש לה חזקת כשרות מש"ה מהימנא (ומשום דרוב נגד תרי חזקה ידוע סברת הריב"ש ונ"ב ז"ל [במה"ק אה"ע סי' מ"ג] אינו שייך לכאן דרוב ברצון אינו רוב גמור) ומש"ה אפי' לדברי התוס' ז"ל נאמנת לומר ברי משארסתני נאנסתי ומשום זה כתב הפ"י ז"ל [בקו"א לכתובות סי' ל"א] להכשיר אם א"א נמצאת מעוברת לאחר יב"ח משיצא בעלה ממנה מ"מ נאמנת לומר נאנסתי מכח שני חזקות צירוף חזקת כשרות וחזקת היתר לבעל אבל היכי דאתרע חזקת כשרות כגון שעברה ונתיחדה עמו דשוב ליכא חזקת כשרות אינה נאמנת ועפ"ז מיושב דברי הרמ"א ז"ל דבסי' ס"ח [ס"ז] הביא הי"א דנאמנת לומר גבי פ"פ נאנסתי ובסי' קע"ח ס"ג כתב וז"ל אשה שנתיחדה עם אנשים בדרך ובאה ואמרה נתיחדתי ונאנסתי י"א דנאמנת במגו דאמרה לא נבעלתי עכ"ל דמשמע דוקא מטעם מגו מהימן וגבי פ"פ ליכא מגו ואפ"ה הביא דעת י"מ להתיר וכבר עמדו ע"ז באחרונים אך לפי"ד ז"ל ניחא דכאן בסי' קע"ח דאבדה חזקת כשרות לא מהימנת בלתי מגו וכ"כ הב"מ ז"ל בסי' וא"ו אך כ"ז לשיטת התוס' אך לפי שיטת הה"מ ז"ל [פי"ח מא"ב ה"י] והרבה ראשונים דאפי' גבי אשת כהן דהא איכא חזקת הגוף דהיא אתי מכח רוב שלאח"כ נבעלה כמ"ש התוס' ז"ל [דף ט' ד"ה לא צריכא] ואפ"ה ס"ל להה"מ ושיטתו דנאמנת הרי דנאמנת ומהני ברי דידה אפי' נגד רוב פסולים דלא ס"ל סברת התוס' דאשה דייקת ומזנה ואפ"ה לר"ג דמהני ברי דידה אפי' נגד רוב פסולים אלמא דברי דידה טוב אפי' בלא שום חזקה מהימנא נמי א"א אפי' נתיחדה שאתרע חזקת כשרות דידה נמי מהימנא והנה לענ"ד י"ל דגם הה"מ וסייעתו ס"ל כשיטת התוס' דבעי' עוד חזקה לברי דידה גבי רוב היינו חזקת כשרות או אשה בודקת ומזנה ול"ק מאשת כהן דס"ל דמהימנא אפי' דאיכא לגבה חזקת הגוף ז"א די"ל דחזקת הגוף לעולם אתרע דהרי בעולה לפניך וכאשר הקשה הפ"י ז"ל על התוס' שכ' גבי א"כ דיש חזקת הגוף וכ' הפ"י וז"ל וקשה לי הא איכא למימר נמי הרי בעולה לפניך וכיון דהיא עכשיו בעולה כמ"כ היתה בעולה קודם שנתארסה ואע"ג דחזקת הגוף עדיף טפי מ"מ כיון דאיכא נמי חזקת היתר הו"ל תרתי חזקה להתירא וחדא חזקה לאיסורא וחדא במקום תרתי לאו מידי הוא כדאי' בריש נדה ובקידושין גבי קדשה עצמה בעיר וה"ה בוגרת דא"ר הרי בוגרת לפניך וקיי"ל כרב ובשמעתין דהכא נמי קי"ל כר"א דליכא מאן דפליג עכ"ל אך באמת קושיתו יש לתרץ דהתוס' כתבו שפיר דבלא"ה קשה מאי הק' התוס' גבי א"כ ונוקמה אחזקת היתר דקודם אירוסין נאנסה וזה הקו' לכאורה ל"ק כלל דס"ס הרי רוב פסולים מחצה דשמא אחר אירוסין ואפי' אם קודם אירוסין יש ג"כ עכ"פ מיעוט פסולים וא"כ הרי רובא פסולים דבודאי אסורה לכ"ע אם שותקת כמו שמיירי הכא בשותקת כמבואר בר"ן וירושלמי וכבר הקש' כן הפ"י ז"ל וההפלאה ז"ל אך לפענ"ד זה ל"ק דהנה הגם דרוב וחזקה רובא עדיף היינו באם ניזל בתר החזקה הוא נגד הרוב אבל באופן דאם ניזל בתר החזקה לא הי' כאן רוב כלל מתנגדו בודאי אזלינן בתר החזקה ואמרי' דלא הי' כאן רוב כלל וא"כ אם נימא דאוקמי אחזקת היתר וקודם אירוסין נאנסה לא הי' רוב פסולין אצלה שפיר אזלי' בתר חזקה וממילא ליכא [רוב] ובשיטה מקובצת כ"כ להדי' דלא איכפת לן במה דהשתא איכא רוב פסולין והיינו מטעם הנ"ל ולזה הקשו התוס' שפיר ונוקמי בחזקת היתר ואין הרוב כנגד החזקה כלל דלא הי' מעולם רוב פסולים וע"ז שפיר מתרצי התוס' ז"ל דס"ס אוקמא אחזקת הגוף ול"ק קו' הפ"י ז"ל דהרי בעולה לפניך דז"א דע"כ ל"א הרי בעולה לפניך או הרי חסר לפניך רק משום דאיכא חזקה לנגד חזקה אמרי' כיון דחזקה זו איתרע ניזל בתר הך חזקה דלא איתרע אבל היכי (דליכא חזקה) [דהחזקה אינו] נגד הרי חסר לפניך אמרי' אוקמי אחזקת קמא לומר השתא הוא דאיתרע כידוע. והנה מבואר בתוס' פ' המדיר [דף ע"ו ע"א ד"ה וחדא] דחזקה אחת כמו חזקת ממון ל"מ לנגד שני דברים נגד חזקה (אין אדם מפייס במומין) [א"א שותה בכוס אא"כ בודקו] ונגד חזקת הגוף יעו"ש כמ"כ הכא דרובא דפסולים עתה לפנינו כנ"ל וצריך אתה לומר דאוקמי אחזקה ולא הי' רובא הרי לנגדך חזקת הגוף דעתה נבעלה ואסורה לכהונה וא"ל הרי בעולה לפניך הא מ"מ השתא הוא דאתרע דא"ל העמידה בחזקת היתר דהא כבר אפקתה לחזקת היתר נגד הרוב וחזקה אינה פועלת לשני דברים מש"ה שפיר כתבו התוס' ז"ל דחזקת הגוף נגדו אבל אם טוענת ברי דמהימנא אפי' ברוב פסולין שוב אמרי' דמוקמינן אחזקה חזקת היתר וחזקת הגוף אינו מנגד כלל דהרי בעולה לפניך ושפיר יש לה חזקת היתר לכהונה וזינתה ברצון קודם האירוסין ומותרת וא"כ כ"ז אם ספק תחתיו אבל בא"א שנתעברה דנגדה רוב ברצון שפיר גם לשי' הה"מ אינה נאמנת. והנה בלא"ה הי' נ"ל לומר זולת דעת הפוסקים ז"ל דטעמא דמהימן לר"ג בברי אפי' ברוב פסולין דע"א מהימן בכה"ג נגד הרוב כגון שיש לפנינו כמה חתיכות חלב ומעט שומן ולנו אין ידוע ההיתר בודאי נאמן ע"א לומר זה ידוע לי שהוא היתר וא"א בכה"ג אין ע"א נאמן נגד רוב דלדידי' אין כאן ספק כלל מעולם ולכן נאמן שלפי דבריו אינו מעיד נגד הרוב שהרי לא נתערבו לדידי' מעולם כמבואר דבר זה בח"ד ז"ל סי' קכ"ז וע"ש בהגהות א"ב ובש"ש ש"ו פ"ז ועי' בפנ"י קידושין ס"ג] א"כ ה"נ לדידן ס' פסול והוו רוב פסולים אבל להאשה שהי' ידוע לה הבועל מי הוא מהימנא נגד הרוב אבל שתהא האשה נאמנת נגד חזקה או רוב דמסברא י"ל דא"נ. אך מדברי הר"י והרא"ש ז"ל שמביאין ראי' להכא מר"ג משמע דל"ל חילוק זה גם מפשטן של הראשונים המובא בש"מ משמע דטענות ברי דידה מהני בכל ענין ולכן נראה שלשי' הר"י ז"ל וסייעתו בכל גווני נאמנת אפי' שאוריעה חזקת כשרות שלה אך מהרמ"א ז"ל משמע בהדי' דאינו מכשיר באיתרע חזקת כשרות רק משום מגו וכנ"ל. ולכן נחזי אנן בנ"ד הנה איתרע חזקת כשרות במה שנתיחדה עם הנואף וא"ל הא יש לה מגו שלא נתיחדה עמו דז"א חדא מהפ"י ז"ל משמע דאם רק לפי שעתה נתיחדה באיסור שוב איתרע חזקת כשרות שכ"כ וז"ל בק"א סי' ל"א ואף שאין משיבין את האריות איכא למימר דבהאי עובדא אף לפי טענתה שנאנסה עבדה איסורא שנתיחדה עם בעל מלחמה באושפיזא דאסורה להתיחד אף עם עכו"ם הרבה עד שיהא שומר יושב ומשמר כדינו עם ב' או ג' כשירים דוקא ולא בפרוצים ולפי"ז היכי שעברה ונתיחדה שלא כדין איתרע חזקת כשרות טובא ותו ליכא טענות [אונס] כמו שהארכתי בתשו' עכ"ל ואפי' לפי מה דמבואר בגבעת שאול סי' ק"ה דהיכי דאית לה מגו על היחוד לא אבדה חזקת כשרות מ"מ בנ"ד ודאי ידוע לכל שנתיחדה עמו ואבדה חזקת כשרות וא"ל כיון דנתיחדה בבית פתוח לרחוב לא הוי יחוד ז"א דכפי משמעות השאלה שהלכה אתו מבית הגדול לחדר מיוחד ושפיר אתרע חזקת כשרות בודאי א"נ נגד הרוב ברצון הן אמת שי"ל הא דרוב ברצון הוא משום דאונס קלא אית לי' כמ"ש התוס' כתובות [דף ט' ע"א ד"ה ואבע"א] ולענ"ד זה שייך בפנוי' דבאונס הוי קלא כדי שלא יבוא הבעל לטעון פ"פ אבל בא"א י"ל דלא הוציאה קול לחפות על עצמה דגם אונס ביוש לה וסברה שיבולע הדבר ותיכף שנגלה הרי טוענת שנאנסה אך באמת ז"א דכן דרך אונס להוציא קול וא"כ הוי רובא ברצון. וגם הלא סתם בעיר היא ברצון כמבואר ברמב"ם ז"ל [ה"נ בתולה פ"א ה"ב] הגם שזקני הח"ץ ז"ל שדי בי' נרגא בתשו' קמ"ה קמ"ו יעו"ש מ"מ בכה"ג הוי כמו עדים ראו שנבעלה בעיר בחזקת רצון דהרי לא הי' במרתף ולא ביער רק בבית תוך הבתים הוי לה לצעוק א"ו שהי' ברצון ולכן אשה זו אסורה לד"ה כיון שיש רוב וחזקת העיר שהי' ברצון וחזקת כשרות איתרע כנ"ל. וביותר מצאתי לתשו' מהר"מ אלשקר שכ' בסי' צ"ד וז"ל ותנו לבבכם ודעו והטו אזניכם ושמעו ופקחו עיניכם וראו ראו והתבוננו במ"ש בתשו' גדולי הגאונים ר' שרירא גאון ורב האיי אביהם של ישראל זכר קדושים ואדירים לברכה ואמרו בבירור שאין אחריו בירור בענין אשר כזה גבי אשה שהלך בעלה למדה"י ויצאה מעוברת וקודם שיתפרסם. הדבר היתה אומרת שאין שם עיבור אלא שתפח בטנה מ"ח ולבסוף הוכר עוברה והביאה לב"ד ואמרה שנאנסה בבית המרחץ והשיבו באריכות וכתבו בחתימת דבריהם ז"ל ואי איכא מ"ד ולד הוא דהוי ממזר דאפי' נבעלה באונס ולד ממזר הוי אבל לבעלה שרי' לא היא כיון דזנות שכיח ואונס לא שכיח לא שבקינן מידי דשכיח ואזלינן בתר מידי דלא שכיח ועוד אמרי' האומר פ"פ מצאתי נאמן לאוסרה עליו והוינן בה אמאי ס"ס הוא ומפרקינן ל"צ בא"כ ואפי' באונס נאסרת ואבע"א בא"י כגון שקיבל בה אבי' קידושין פחות מבת ג' שנים ויום א' דלא הוי ביאה קודם לכן ובודאי כשהיא ארוסה נבעלה ואכתי ה"ל למיפרך ספק באונס ספק ברצון ומדלא פריך מכלל דשמא באונס ל"א הלכך אסורה על בעלה איסור גמור והולד ממזר גמור עכ"ל. ות"ל זרח לנו מאור הדין מפי גדולי הגאונים ז"ל שכתבו הדין בעצמו כאלו נשאלה שאלתינו בפניהם והעבודה כי נפלאתי הפלא ופלא ולא ידעתי מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו להתיר ערוה כזאת לבעלה ויעלים עין בחינתו ולא יטה לבו לדברי הראשונים והאחרונים ז"ל ובכללם מרן הרמב"ם ז"ל כו' עכ"ל. ולכן בודאי אשה זו אסורה ובכה"ג הלכה כראשונים דהאחרונים לא חזו להנך תשובת הגאוני' שאסרו דאלו חזו להו הו"ל להפ"י ז"ל להביאם א"ו שלא ראה דבריהם ובכה"ג הלכה כקמאי וא"ל הא נתברר שלא היתה כלל מעוברת זה ליתא חדא כיון דאז שהיתה סבורה היא וכל העולם שהיא מעוברת הודית ואמרה שזינתה ורק באונס ואז לא הוי לה מגו דהא סברה שיתגלה הדבר וכיון שאין לה מגו וחזקת כשרות אתרע מכח היחוד כנ"ל ודאי א"נ אז שבאונס הי' וא"כ לאח"כ ג"כ א"נ. ושוב דנראה הדבר שעשתה איזה פעולה שתפיל שרוב מעוברת ולד ילדה ויש להאריך בזה עוד (וטוב) [אם] לצרף המיעוט [שאינו וולד] למיעוט דבאונס והרבה האריך בזה הפ"י בחזקות אלו ובק"א אך לדינא ודאי אסורה:

עוד בענין הנ"ל

סימן ה

לה"ה הרב המאה"ג מו"ה ליבוש נ"י מלבוב אבד"ק טאפעללא:

קבלתי תשובתו ולא הי' עתות הפנאי להשיב ועתה הנני להודיעו כי כבר כתבתי תשובה בפלפול באריכות ושם נכללו כל דברי מעכ"ת והעליתי לאיסור וקיצור הדבר כי אין כאן שום מגו שיראה פן תוליד פתאום ותהא כזונה מופקרת בעיני כל לזה הקדימה מקום שיתפרסם הדבר שהי' באונס וגם לא הי' יכולה לתלות בבעל כי יראה שמא תוליד לשבעה בן קיימא ואם [כן] לא יהי' לה מביאת הבעל רק ג' או ד' חדשים ויתגלה שקרה לזה התחכמה לומר נאנסתי ומי שיודע דיני מגו בכתובות וב"ב בראשונים שם יראה שבדבר קל מרעינן כח המגו ואחרונים הרבו מאוד לבאר זה וא"כ כיון שאין לה מגו וגם חזקת כשרות אינו כי כמה פעמים נראה ממנה קלות וגם נחשדה מאז כאשר כתב מעכ"ת והבעל לא האמין לדברי' ויחשבה לזונה ושווי' אנפשי' חד"א לד"ה צריכה להתגרש. והנב"י ז"ל בכ"מ שהתיר הותנה מקודם בפירוש שהיתה בחזקת צנועה והבעל מחזיקה בחזקת כשרות משא"כ בנ"ד הכל להיפך שהיתה פרוצה והבעל אינו מחזיקה לכשירה ולכן בודאי אסורה. ובענין דיני ממון אינני אדון לפסוק שלא במקומי ע"ד שצריך לענ"ד שיקול הדעת ואינו כ"כ סך מסוים וראוי שבד"מ יתווכו ביניהם אם ירצה מעכ"ת לידע פלפולי יבקש מהרב המאה"ג מק' אדא וישלחנו לידו או העתק וכאן אין הפנאי להעתיקו ובזה אצא ואומר שלום כנפשו כו'. עש"ק וישב תרכ"ה לפ"ק ועיין סימן [ד]:

סימן ו

למחו' הרב המאה"ג החסיד המפו' בש"ק מו"ה מענדיל נ"י אבד"ק סטאבגיץ מדינת פולין יע"א:

שאלה באחד שיצאת אשתו ממנו ליסע לדאקטר על עיני' לעיר גדולה ושמונה שנים לא נשמע ממנה דבר והבעל א"א לו להיות בלא אשה כי יש לו בנים אם יש לו היתר לישא אחרת וגם כי בלא"ה הי' נשמע קול עלי' שהיא מנאפת תחת בעלה וגם אחד אמר כמדומה לו שראה אותה בדרך והי' כריסה בין שיני' זה תורף השאלה:

תשובה הנה מבואר בכה"ג בשם הרש"ך ז"ל שר"ג לא גזר בשבוי' וא"כ מה שבוי' שהיא אנוסה לא גזר רגמ"ה ז"ל וכ"ש באשה דעלמא שלא חזרה. ואולם הנב"י ז"ל כתב במה"ת [סי' ו'] די"ל דמיירי הרש"ך במקום מצות פ"ו יעו"ש אך באמת מפשט דברי הכה"ג משמע דרק בשבוי' לחוד אפי' שלא ב"מ לא גזר רגמ"ה ז"ל אך בתשו' עה"ג [סי' נ"ג] מבואר בהדי' דגזר רגמ"ה ז"ל אפי' בשבוי' אך עדיין י"ל דדוקא בשבוי' גזר רגמ"ה שעכ"פ היא אנוסה ונסתחפה שדהו אולם בנ"ד שלפנינו שיצאתה מעצמה ולא חזרה עכ"פ הוי מורדת ובמורדת לא גזר רגמ"ה כמבואר בסי' ע"ז באה"ע אך אכתי י"ל דדלמא איזה סיבה אירע לה באונס שלא היתה יכולה לחזור ולא גרעה משבוי' שגזר עלי' רגמ"ה לשיטה זו וגם אם נימא דעברה שיצאת מבית בעלה ולא חזרה תיכף א"כ כ"א יכול לבנוד באשתו דזה שכיח שאשה תצא מבעלה לאיזה מקום ולא תחזור כ"כ במהרה וכי משום זה תקרא מורדת ואפי' אם יצאת מחמת מחלוקת ג"כ אין דין מורדת עלה בלא התראה ובודאי אין ליתן שיעור לדבר כמה תשהה ויהא מותר לישא ולכן מסתמא ל"פ רגמ"ה וגזר בכל היוצאת שלא ברשות שאעפי"כ לא ישא אחרת וכן האריך בזה הנ"ב במה"ת [עיי"ש סי' ו' וז'] אמנם עכ"פ עפ"י היתר מאה רבנים נוכל להתירו והנה מבואר בב"ח [אה"ע סס"י א' ובתשו' צ"ג] דרגמ"ה מסר זה לחכמים מחמת חומר התקנה שאסר על איש לישא אשה על אשתו ולכן מסר לחכמים שבכל דור זה הכח אם יראו מחמת תיקון העולם להתיר הרשות בידם באיזה ענין שיראו שמהצורך להתיר ולאו דוקא (נשואות) [נשתטית] יעו"ש בדברי הב"ח ז"ל וא"כ בכה"ג נפלו כל התשובות שכתבנו דל"ש כ"א יאמר שאשתו מורדת ביוצאה ממנו רק על זמן מה דזה ליתא דהא אסור לישא אחרת בלתי מאה רבנים שיראו תוכן הדברים אם מהצורך להתיר ואם היא באמת מורדת גם אין שייך הטעם דלמא נאנסה מה שלא חזרה. הב"ד יחקורו אח"ז אם מצוי הדבר שתהא אנוסה או היא דבר שאינו שכיח כלל ולפי העת והזמן יתירו והנה בנ"ד לפי זמנינו זה ששכיחי עוברים ושבים וגם אונס ל"ש כלל ואין אונס בזה"ז כידוע לכל ואם היא בחיים ורצונה לשוב בודאי אין לה שום אונס ואפי' אם היא חולנית נודע הדבר כי כעת שערי המדינה פתוחים מאוד ובודאי או שמתה או שהיא מורדת מדעת ולכן ראוי' למאה רבנים להתיר לישא אחרת בפרט שיש ס"ס חדא דשמא מתה ואת"ל שחי' דלמא הי' מורדת ואפי' אם נאנסה דלמא הלכה כרש"ך שמביא הכה"ג שבשבוי' לא גזר רגמ"ה וג' ספיקות מותר אפי' נגד חזקה בדאו' כמבואר בש"ך יו"ד סי' ק"י [דיני ס"ס אות ל"ב] ובפרט שלרוב הפוסקים גזירות הרגמ"ה אינו כדאו' בודאי דמותר לישא אחרת ע"י התרה ממאה רבנים ובפרט דחזקת חי אינו כאן לענין התקנה דאקרקפתא דגברי מונח לא יוכל חזקה דילה לבטל הס"ס שיש לו בהתקנה וגם חזקת איסור לכאורה לא שייך כאן ולכן לפ"ד בודאי מותר עפ"י היתר מאה רבנים אך לגודל חומרת גזירת הגאון אין כאן לעשות מעשה בלתי צירוף אחד מרבנים מומחים:

סימן ז

להרב המאה"ג מו"ה שמחה כהנא שפירא נ"י אבד"ק פאלאנטש:

שאלה פה קהלתינו קרה מקרה לשפוך סוללה על אשת כהן היות עומדים פה משמורת בעלי מלחמות ובא בע"מ א' לבית יהודי ולא הי' שם רק האשה ובעלה לא הי' בעיר והבע"מ סגר הדלת מבפנים על הקייטל ורצה לאנסה וצוחה בקול מר עד נשמע קולה להשכנים והעוברים והשבים לפני ביתה כי החלונות פונים לדרך הרבים ותבואנה השכנות והעוברים שם לקול הקורא והדלת סגור ותלכנה להציץ בעד החלון וראו שבע"מ יוצא מפתח הבית והיא במר תבכה על מכות ופצעים שעשה בה ויצא הקול בעיר שהיא נתפשה וכבוא הבעל שמע קול רינון בעיר על אשר נעשה ומיד בא לפני ויחרד האיש וילפת בחרדה גדולה וביקש ממני לחקור הדבר בדו"ח היטב ועשיתי כן כמענה הגב"ע הלוטה פה. במותב תלתא כחדא הוינא ובא לפנינו איש א' דוב בעריש הכהן והציע לפנינו איך ששמע קול הברה בעיר שא' מבע"מ הסתיר א"ע עם אשתו בהשטיב וסגר הדלת ושלחנו אחר אשתו ואמרה בפנינו בזה"ל דער זעלנער איז אריין גיקומין האט ער מיר גירעט איין זאפילקע האב איך עהם גיזאגט גייא אריין צו דעם שכן האט ער מיך גישלאגין אין האט מיך צו גישלעפט צו דעם בעט אין האט מיך אנידר גיליינט אין דאם העמד איז נאס גיוועזין האבין מיר זיא גיפרעגט האט ער דיך אן גירירט מיט דעם אבר האט זיא גיזאגט ער האט מיך אן גירירט האבין מיר זיא גיפרעגט וויא האט ער דיך אן גירירט צו אויף דעם לייב צו באותו מקום האט זיא גיזאגט באותו מקום האבין מיר זיא גיפרעגט האסט עפים גיפילט אין ווייניג האט זי גיזאגט זיא האט גיפילט אינן ווייניג ניט טיף אח"כ שלחנו אחר אשה אחרת ואמרה בפנינו בזה"ל זיא האט גיהערט שרייאין איז זיא צו גיגאנגין צו דער דלת איז זיא גיוועזין פר קייטעלט איז זיא גיגאנגען צו דעם פענצטער האט זי גיזעהן דר זעלנר איז גישטאנין בייא איין בעט אין זיא האט זיך אויף גיהויבין פין בעט אין זיא האט גישריגין אוי ער האט מיך גיקלאגט אין דר זעלנער איז גיגאנגין צו גיבונדין דאס מויל ואח"כ בא לפנינו עוד אשה אחרת ואמרה זיא האט גיהערט איין גיוואלט איז זיא אהין גילאפין צום פענצטר איז דר זעלנר שוין ניט גיוועזין אין זיא האט גישריגין דר זעלנר האט מיך גיהרגת אין קאפ אריין גם אמרה האשה בפנינו אז איין ערך פין חצי שעה מקודם איז צו איהר אריין גיקומין איין זעלנר צו גיבינדן דאם מויל אין האט איהר גירעט זיא זאל עהם שאפין איין זונה נאר זיא ווייסט ניט אויב עם איז דר אייגינר ווארום עם איז דא צווייא זעלכי. עוד באה לפנינו אשה אחת ואמרה אז זיא איז אויך צו גילאפין צום פענצטר איז שוין דר זעלנר ניט גיוועזין אין זיא האט גישריגין דר זעלנר האט מיך גישלאגין אין קאפ אריין ואח"כ שלחנו עוד הפעם אחר האשה אשת ר' דוב הכהן הנ"ל ושאלנו אותה אויב זיא האט גיפילט אינען ווייניג נאס האט זיא גיזאגט נאס האט זיא ניט גיפילט נאר אזוא האט זיא גיפילט אינן ווייניג ניט טיף נאר זיא ווייס ניט צו האט זיא גיפילט אינן ווייניג דאש אבר צו איין האנד כל הנ"ל אמרו הנשים בפנינו ולראי' באנו עה"ח יום ו' ג' מרחשוון תרכ"ד פ"ק פלאנטש נאו' שמחה כהנא שפירא אבד"ק הנ"ל ונאום הק' יוסף נחמי' מסטאשוב שלמה זלמן במ"ו ז"ל שוב היום דלמטה באה לפנינו הב"ד הח"מ האשה אשת הכהן הנ"ל ואמרה לנו בזה"ל וואש איך האב ענק גיזאגט דעסט מאהל איז אלטץ ניט וואהר דער זעלנר האט מיך נאר גישלאגין ווייטר האט ער מיר ניט גיטאהן אין וואס איך האב דאס מאהל גיזאגט בין איך גיוועזין צו מישט פין שלאגין האבין מיר זיא גיפרעגט דיא האסט דאך גיזאגט אז דאש העמד איז דיר פין איהם נאס גיוועזין האט זיא גיענפערט עס קאן זיין איך האב גיהאט איין כלי מיט וואסיר אין דיא האנט צו קנעטין האב איך מיך אפשר בגאסין פר שרעק אונ וואש איך האב דאם מאהל גיזאגט גידענק איך נישט כ"ז אמרה האשה היום דלמטה בפנינו הח"מ האחד מהב"ד החתומים הנ"ל איננו פה אתנו היום כי נסע לביתו ושנים מאתנו שהיינו בגב"ע הנ"ל ידענו בבירור שהיתה בישוב הדעת שוב בא לפנינו היום דלמטה בחור אחד ואמר לפנינו בזה"ל איך האב גיזעהין וויא דר זעלנר איז אריין גיגאנגין פר רייכירען ווארין איך בין גישטאנין על דרך הרבים אצל משקל התבואה לערך עשרים אמה מבית האשה מהחלונות האט גידורט לערך אמניט או מעט יותר האב איך גיהערט שרייאין בין איך באלד גיגאנגען צום פענצטער האב איך גיזעהן זיא שטיין באמצע השטיב אין דר זעלנר האט זיא גישלאגין אין גיטיפעט מיט דעם פוס אין האט גישריגין אים זאפילקיס בין איך אוועק גיגאנגין פין פענצטר לערך ד' אמות זענין באלד דיא ווייבר צו גיקומין ושאלנו את הבחור באיום אליו"ע ולראי' בעה"ח א' וירא י"ב מרחשוון שנת הנ"ל נאו' הק' שמחה ונאום.. ונאום..