שו״ת דברי חיים – חלק ב – קטע 34

סימן קכה

לידידי ב"נ הרב המאה"ג כו' מו"ה יעקב פרענקיל נ"י אבד"ק נארייאב יע"א:

שאלה ס"ת אשר מקצת מהשם של בן ד' כתב הסופר היו"ד על היריעה ושאר אותיות השם על המטלית:

תשובה בנידון השמות על הטלאי יש לצדד לאחר שנראה גם מס' תפארת למשה זקינך אולם לאחר שנראה מקלות הסופר ראוי לגנוז היריעה וכפי דעת רוב האחרונים והיה שלום תמוז תרכ"ג פה מרחץ שיין:

סימן קכו

להרב המאה"ג כו' מו"ה יהושיע אפרים נ"י אבד"ק קרעשוב יע"א:

שאלה בס"ת ששינה הסופר בקצת כתיבת ההי"ן של השם הוי' ב"ה והוא שלא כ' רגל הימיני של הה"א בהתחלת הגג רק המשיך הגג לצד הימיני והניח רגל הימיני באמצע הגג כזה $ציור בספר$ ולרוב עשה כן כשנזדמן לו שם הוי' ב"ה בסוף השיטה והוצרך למשוך הההי"ן כדי להשלים השיטה בשוה אזי משך הגגין של הההי"ן והניח רגל הימיני באמצע הגג ולפעמים המשיך הגג של צד ימין יותר מחציו ונמצא כן בס"ת הנ"ל בהרבה יריעות ובהרבה שמות בכל היריעה עכת"ד השאלה:

תשובה יקרת מכתבו הגיעני בהיותי פה במרחץ שיין והנה לדעתי שישאלו לתינוק דל"ח ול"ט על צורת הה"א הזאת אם יאמר שהוא ה' יוכשר ואם לאו פסול כי הגם שהכשירו מ"א [סי' ל"ב סקל"ג] והנב"י [קמא חיו"ד סי' פ'] הוא רק באופן שיש לו צורת אות וניכר היטב אבל באופן כזה שאין לו צורת אות כלל א"א להכשיר בלתי שאלה לתינוק כנ"ל וכ"ז הוא בהההי"ן של שארי התיבות אבל בההי"ן של שם הקדוש אם נכתבו ההי"ן כזו בהרבה שמות הקדושים לדעתי לא יועיל היכר תינוק כי נראה בחוש שהסופר לא הי' ירא ה' ולא קידש השמות בשעת כתיבה ולכן אין נכון לקרות בספר הזה והי' שלום עש"ק בלק תרכ"ג:

סימן קכז

שאלה בס"ת שכתבו קטן אם שרי להעביר בקולמס לשמה ועל כל הספר ואח"כ לערבו בין שני ספרים אחרים (יריעות) שנכתבו מחדש ויהי' הכל מותר וכן פסק מורה אחד:

תשובה לפענ"ד דלא שאל מעכ"ת רק לחדודי בפלפול דהרי התערובות ניכר כי אין כתב שני סופרים דומין להדדי ממש וזה ידוע בחוש ואפי' נימא שהקטן כשיגדיל יכתוב שני ספרים כדי לעשות עירוב נמי בודאי יוכר ע"י התערובות שהי' מנומר נגד שני ספרים האחרים שלא העבירו עליהם הקולמס ואין לומר שיעבירו גם על שני האחרים קולמס ועל השמות זה ודאי לא יאמר מי שיש בו ריח תורה ודבר זה לא נעלם מכ"ת ורק לחדודי שאל כי חפץ בפלפול תוה"ק אולם לכבוד השואל אומר אני מה שהתחיל בפסלות הקטנות בדברי הנב"י [במה"ת ס"א שרצה לחדש דקטן שהגיע לחינוך דמקרי בר כתיבה כמו דמקרי בר זביחה אף דאין ב"ד מצווין להפרישו מ"מ מטעם חינוך מקרי בר זביחה וכמ"כ בתפילין ורצה לחדש דזה תלוי אם אסור להאכילו בידים ע"ש היטב עכ"ה] באמת בגמ' סנהדרין (נ"ה ע"ב) מבואר דגבי קטן איכא איסורא דאמרי' שם בקטן דאיכא תקלה מה שעבר בקטנותו ורק התורה חסה עליו ופטרו מעונש וז"ל הגמ' שם ת"ש בן ט' שנים ויום א' כו' ופוסל את הבהמה מע"ג המזבח ונסקלת ע"י כו' והא הכא קלון איכא תקלה ליכא וקתני נסקלת ע"י כיון דמזיד הוא תקלה נמי איכא ורחמנא הוא דחס עלי' על דידי' חס רחמנא על הבהמה לא חס רחמנא עכ"ל אלמא דקטן ע"י שיש עליו תקלה באמת מיקרי בר זביחה משא"כ לענין תפילין שאין שום חיוב עליו] ונמצא בזכרון שכן ראיתי בס' בית מאיר ז"ל כעת אין הפנאי לחפש תו כיון שאין גדול עע"ג פסול שלא לשמה וכ"כ הפ"מ בא"ח בהקדמה יעו"ש [ע' בסי' ל"ב בא"א רסקס"ט] ולפענ"ד אפי' עע"ג ל"מ בכותב ס"ת דאין מוכיחין מעשיו כלל ודמי לחליצה והרבה יש להעיר בזה ובתו' יבמות [ד' ב' ד"ה והא] שוב י"ל דפסול אם יעבור בקולמס משום מנומר דמ"ש כ"ת כיון שכולו כן שאינו מנומר החוש יכחיש זה דודאי נראה שהוא כתב ע"ג כתב והוי מנומר וכן משמע מדברי הגמ' גיטין ד' נ"ד ב'] גבי אזכרות שכתבו שלא לשמה דמשמע דלא שוה הספר מידי ואין לו תקנה [אפי' להעביר קולמס על כלו] גם מה שהאריך דהוי ספיקא דדינא משום די"א [באה"ע סי' קל"א ס"ה] שחוששין גבי גט שכתבו בהעברת קולמס ומכח זה כ' מעכ"ת דגם בספר הוי ספק אם הלכה כר"י [גיטין דף כ' ונ"ד] או לא ז"א כלל דבהדי' מבואר בהרשב"א ז"ל דהוא הי"א שחיישינן. שכתב וז"ל מובא בב"י באה"ע סי' קל"א וז"ל והרשב"א כ' וז"ל ולענין הלכה כתב ר"ח כיון דלא אמר בהדי' דלא כשר ולא פסול חיישינן לי' אבל הרמב"ם כתב דאינו גט לומר דאין חוששין לו ולא פסלה מן הכהונה ונראין דברי הר"ח דהא לדברי רב אחא הגט כשר לכ"ע ואע"ג דלקולא לא עבדינן כוותי' לחומרא מיהא לחוש חוששין לו ושמא הזקיקו לרב לומר כן מפני שבמקומו פ' הבונה גבי מתני' כתב ע"ג כתב פטור אמרי' עלה מתני' דלא כר"י הרי שהי' צריך לכתוב את השם כו' ולא אתמר התם הא פלוגתא דפליג עלי' ר"א דאלמא הא דר"ח עיקר ודרב אחא דחיי' בעלמא הוא עכ"ל הנה דגם הוא מודה דהלכה כרבנן בלא שום ספק רק בגט חוששין משום ר"א שאמר דגם רבנן מודים בגט יעו"ש אבל בס"ת לכ"ע פסול ואין ס' כלל ומה שמביא בספיקא דדינא לא אמרי' אוקמי' אחזקה דבר זה מבורר בהרבה מקומות בפלפול ארוך ועיין בת"כ ואו"ת ובש"ש ובעניי הארכתי הרבה בזה אך א"ל לכאן לכן לא ראיתי להאריך בענינים עמוקים. ומה שרצה לישב דברי הש"מ ב"ק אתמה הלא כ"ע ידעי דבממון אין הולכין אחר הרוב ויכול לומר קים לי ומספק לכ"ע אוקמי ממונא בחזקתו וידוע פלוגתא דסומכוס ורבנן ודברי התו' בהשואל ובשור שנגח וכל הפוסקים דבממונא חזקת ממון עדיף טפי ולא אזלינן בתר חזקת מרא קמא גם מה שרצה לומר דבדבר חשוב או בממון אם האיסור הוא בספק אמרי' סד"ר ולקולא ז"א כמבואר (בש"ך וט"ז יו"ד סי' ק"ד וק"ו) [בטו"ז יו"ד סי' ק' סק"א ובש"ך ק"א סק"ב וסי' ק"י בדיני ס"ס] יעו"ש. זה אשר ראיתי להשיבו בקצרה כ"א באנו לפלפל רבו דליות אלו הסוגיות ואיני מופנה ותשות כחי מנעוני ולזה לא באתי רק להשיב בקיצור מפני הכבוד:

סימן קכח

להרב המאה"ג החסיד ירא ה' כו' מו"ה משה יעקב ראבד"ק אושפצין יע"א:

אודות השם אם לכתוב כסדרן בתשו' גינת וורדים להרב ספרדי גדול כבודו בעיניהם כמבואר בשם הגדולים להגאון אזולאי ושם בג"וו [ח"א כלל ב' סי' י"א] מחמיר בזה יעו"ש הרבה ראיות אך אני השגתי עליו מגמ' ערוכה דיומא [דף ל"ח] גבי בן קמצר דא"צ כסדרן ובפרט דא"א לצמצם בבי"א ולמה קלסוהו ולכן נ"ל דזה ליתא אך עכ"ז מי אנכי לחלוק על גדול מגדולי האחרונים ואשר כ"ת יסכים בדעתו כן יעשה והי' שלום:

סימן קכט

לידידי הרב המאה"ג החריף ובקי המפורסם לתהלה וכו' מו"ה אברהם יצחק נ"י האבד"ק קליינווערדיין יע"א:

מה שכ' שכל הפוסקים כתבו שצריך לכתוב השם כסדר דוקא ובדיעבד פסול ולי הפעוט לא נראה דבר זה ולא מצינו כלל בגדולי הראשונים ולא באחרונים והממציא דבר זה בתשו' גינת וורדים [כלל ב' סי"א] ומחכ"ת מכמה מקומות משמע איפכא וביותר בגמ' [יומא דל"ח] גבי בן קמצר שהי' כותב שם בן ד' בב"א וכ"כ בהדי' בס' רמ"ע תשובה ל"ו בסופו יעו"ש וכמדומה לי שכן פסק כמותו בס' כנפי יונה להגאון בעל מעיל צדקה והרבה הארכתי בזה בתשובה [עי' לעיל סי' קכ"א ובח"א סי' נ"ז] וכן נ"ל לדינא ואתם עשו כרצונכם בזה והנלענ"ד כתבתי והי' שלום:

סימן קל

לכבוד ידידי הרב הג' החריף בו"ק חו"פ כו' כקש"ת מו"ה משה נפתלי אבד"ק ט"נ יע"א:

מכתבו היקר הגיעני אתמול ולכבודו פניתי מגודל טרדותי לעיין בדבריו ואודות אשר שאל האיך מותר להרהר השם הא הרהור כד"ד והוי כמזכיר השם הנכתב והנה בפלפולי בישיבה בלמדי שנה זו על פורים סוגי' דחרש העלתי דע"כ לאו בכל גווני הרהור כדיבור לכ"ע יעוין בברכות בפ"ב [י"ג ע"ב] שקאמר ר"י ע"כ מצות כוונה מכאן ואילך מצות קריאה וכו' וק' הא הך כוונה הוא פי' המלות ותוכן הענין כמבואר בח"ר [שם] וק"ש נאמרה בכל לשון א"כ הוי כוונה קריאה דהרהור כד"ד א"ו דהרהור לכד"ד בכמות זה שהתורה צוה על שניהם דוקא וה"נ לענין ההוגה השם דוקא בקריאה אבל במחשבה מותר לכ"ע ועיין בתשו' ר"ע אייגר ז"ל [סי' ל' ול"א] ומה שנתקשה בדברי האלקי מהר"ח ז"ל שהביאו הגאון חיד"א ז"ל הנה גם במורה ח"ר פס"א כתב שהשם בן ד' אותיות הוא מרמז לעצמות הבורא ית"ש ויתעלה אבל שארי שמות המה רק כנויים והיינו שמכנים להמקום ב"ה על פעולותיו הנוראים ועל פרטיות מעשיו ומדותיו וז"ל המורה שם כל שמותיו יתעלה הנמצאים בספרים כולם נגזרים מן הפעולות וזה מה שאין העלם בו אלא שם אחד והוא יוד קא ואו קא שהוא שם מיוחד לו יתעלה ולזה נקרא שם המפורש ענינו שהוא יורה על עצמו יתברך הוראה מבוררת אין השתתפות בה אמנם שאר שמותיו הנכבדים מורים בשיתוף להיותם נגזרים מפעולות ימצא כמותם לנו כמו שבארנו עד שהשם המכונה בו יו"ד ק"א וא"ו ק"א היא ג"כ נגזר מן אדנות דבר האיש אדני ארץ וגו' עכ"ל והנה הזהירנו מלהתפלל רק אליו ולא למדותיו וכמ"ש לבעל החוטם אני מתפלל כלומר לעצמותו ית"ש וחוטם מכונה רוח חיים באדם וכן בעולם כללות המציאות והחיות מכונה בשם חוטם ואמר אני מתפלל לבעל החוטם היינו לעצמותו ית' הממציא כל הנמצאים ולכן אסור להתפלל לאיזה שם המרמז רק על פרטי מדותיו ית"ש ואין רשאין להתפלל רק לעצמותו ית"ש לא למדותיו ורק מחמת שע"י הפעולות נתגלה העצמות יתעלה ולזה כ' מהר"ח ז"ל ה' אלקים ע"י נפתח ונתגלה העצמות אך אין כוונתו להתפלל ח"ו לאותיות השם או לנקודות ח"ו רק לעצמות ית' דהוא ושמו אחד והשם בארבע אותיות מרמז לזה אך כ"ז בעולמות מבריאה ואילך בחיצונות העולמות אבל בעולם האצילות או בפנימות שארי העולמות שהמה אצילות שם הוא וכנוייו אחד כמבואר בתיקוני זהר כ"ז ראיתי להודיע לכה"ת הקדוש אולם אין דעתי נוחה בעניני הקבלה הנמצאת בספרים ישנים אפי' מביאן אדם גדול כי דשו בהמכתבים רבים מכת הש"צ ימ"ש ואפיקורסים וכתבו לתוך ספרים ישינים דברים בדויים ואפיקורסת כאשר ראו עיני והגדול המביאן הוא שלא בכוונה רק שהעתיק מספרים ודעתי אין נוחה לשמוע רק הספרים אשר הורוני רבותי תלמידי בעש"ט ז"ל לא זולת:

ואודות שאלה השני

קיצור הדבר אם לבוא בפלפולים בסוגי' זו לא יספיקו היריעות כי הרבה פלפלו בזה הראשונים והרבה תשובות המה אתי בכתובים בזה אולם האמת הוא אחת שאין לומר שום סברא בזה דהיינו לומר בנדון זה לא שייך האיסור דהא אנן קיי"ל כר"מ [כתובות דף ס'] בזה דקניס בכל ענין זולת מה שגדולי הראשונים המציאו מגודל חכמת ה' אשר הופיע עליהם כגון בצימוק דדים ודבי ר"ג דמבואר בש"ס [שם] אבל אנן יתמי דיתמי אם ניזל בתר סברותינו הבדויות ח"ו תפול היסוד ולכן אין להקל בזה ורק להחמיר ושורש הדבר דר"ת וסייעתו ורוב גדולי ראשונים ואחרונים מחמירים כוותי' וגם אפי' להר"ש ז"ל [בתוס' שם וביבמות דף מ"ב א'] דמתיר בגרושה הוא דוקא בלא הכירה אבל בנ"ד שהולד הכיר אותה חל עלה שם מינקת חבירו ואפי' נתנה למניקה טרם הגירושין ולכן בודאי אין להקל ורק בתר ט"ו חודש שמתיר הפ"י [בק"א לכתובות אות ק"ן] במקום שיש עוד צדדים להתיר כמו בגרושה וכה"ג וכדאי הוא הפ"י לסמוך עליו ובאמת הרואה בדבריו שחש להחמיר ורק בשביל גודל הדחק אמר שיש מקום להתיר ולפענ"ד ראוי להחמיר יותר שבדור עני מן תורה כמו בדורותינו ורבו חוצפא יבואו החכמים בעיניהם הע"פ להקל בכל מינקת אחר ט"ו חודש ולכן לדעתי אפי' כמעט יאבד נפש אשה אחת וקוץ אחד מתקנת חכמים לא יעקר וד"ל והי' שלום כדברי מחו' ידידו דוש"ת בלונ"ח עש"ק כ"ב אדר שני תרכ"ה:

סימן קלא

להרב הגדול כו' מו"ה יצחק אלישע ובנו מהר"י שור בק' קיטוב:

שאלה ס"ת שרצה רב אחד לפוסלה בעבור שאין בה שיטה לשיטה כמלא שיטה גם הלמ"ד נכנס ברא"ש הה"א שבשיטה שלמעלה הימנה וגם הלמ"ד אינו כמו צורת וא"ו וכ"ף רק כמו יו"ד וכ"ף ומחמת זה רצה לפוסלה שלא יועיל תיקון מחמת שיש הרבה טעותים ויהי' נראה כמנומר:

תשובה הנה כעת שת"ל באתי בשנים אינני רוצה לסמוך ע"ד בשום הוראה באו"ה ובפרט שכבר פסק שארי הגאון מהרי"ש להחמיר ורק דעתי להציע דברי הפוסקים כי נראה מכל האחרונים שהס"ת כשר ואסור לגונזו בריש מה שהשיטין אין הפסק כמלא שיטה מבואר בב"ח ז"ל [ביו"ד סס"י רע"ג] שהוא הביא דברי המהר"מ ור' ירוחם להחמיר ואעפי"כ פסק הוא להקל לדבר פשוט יעו"ש וגם כל האחרונים כתבו דאינו מעכב ובמ"א [סי' ל"ב ס"ק מ"ד] ובס' ברכי יוסף [סי' רע"ג אות א'] הביא כמה גדולי ספרדים המקילין בזה אפי' לכתחילה וא"צ בין שיטה לשיטה כמלא שיטה וחכם א' תמה שם למה לא חשו לכתחילה להאי מימרא אלמא שכן נהגו שלא להפסיק כמלא שיטה בין שיטה לשיטה ובאמת יראה מעכ"ת בכל הספרים שבבהכ"נ ויראה שכולם אין בין של"ש כמ"ש והטעם פשוט כיון שאינו מעכב והוא רק ליפוי הכתיבה כמבואר בב"י ובשארי אחרונים ובזמניהם לפי מכתבם אז הי' בזה יפוי הכתיבה אבל בזמנינו אין זה כלל יפוי ולכן אפי' לכתחילה אין חוששין לזה ועל כה"ג אמרו חז"ל [מנחות ל"ב ע"א] אפי' יבוא אליהו אין שומעין לו וגם על מה דלמדי"ן נכנסין תוך הההי"ן המ"א ז"ל [בסי' ל"ב סק"מ] בשם כנה"ג כ' להכשיר אפי' נשתנה האות רק שהאחרונים חולקים עליו בזה אבל עכ"פ באינה נשתנה האות כשר וכ"מ בשע"ת [סקמ"ד שם] ובג"פ [סי' קכ"ה סקפ"ה] ובגט מקושר אך יותר טוב לגרור ולכתוב מן הצד ומה שהלמ"ד אין הצואר כמו וי"ו לדעתי אין זה לעיכוב ובפרט אם יכול לגרוד ובגרידה אין שייך מנומר כמ"ש ביו"ד סי' רע"ט ס"ד וגם בס"ה שמחמיר המחבר מ"מ הרמ"א ז"ל כתב מ"מ הסופרים נהגו לתקן הרי שמתקנים ואין חוששין למנומר כ"ש בגרידה ולכן לדעתי אסור לגנוז ספר שיש בו כמה שמות רק יתקנו כדין אך אינני רוצה לסמוך על דעתי וכאשר יסכים שארי הגאון הנ"ל כן יעשה:

סימן קלב

להרב החריף החסיד המפו' מו"ה עוזר נ"י אבד"ק בזאסטיק יע"א:

שאלה בשם אלקיך שנכנס בו למ"ד שבשורה התחתונה (להך' של השם) ואם מכסים האותיות שלפניו ואחריו נראית כה"א ארוכה והרגל למטה מה דינו:

תשובה לכאורה קשה למ"ל לכסות הלא האות ניכר היטב שהוא ך' ורק שנכנס ראש של למ"ד מ"מ כיון שלא נתבטל צורתו של ך' כפי שהוא לפנינו בלא כיסוי האותיות למה לנו לכסות האותיות בשלמא אם מסופקים אנו בצורת האות נותנים לתינוק ע"י כיסוי האותיות כנ"ל אבל הכא היא רק לראות אם אינו בטל צורת האות כמו שהוא לפנינו הוא כשר אך באמת יש דיעות שפוסלים אות שנכנס לחבירו אפי' לא ביטל צורתו וכן פסקי' להלכה באה"ע [זה צ"ע עיי"ש סי' קכ"ה סי"ח ולדעתי צ"ל וכן פסק להלכה בטו"ז או"ח סי' ל"ב סקכ"ב] ולכן טוב למחוק ואינו (מפני) מחיקת השם כלל דמבואר דכל הוספה שנעשה לאחר כתיבת השם בכל ענין מותר למחוק יעוין בג"פ אה"ע ובפ"ח והעיקר בספר בני יונה כי שם מבואר היטב שמותר למחוק בכה"ג כנלענ"ד והגם שאינני פוסק להלכה למעשה בזמנים הללו אך לצורך גדול ולכבוד ספר תוה"ק אצרף דעתי אם יסכים לדברי:

סימן קלג

שאלה אודות השי"ן שכתבו בציור כזה ללענ"ד שודאי פסול דכ"כ ב"י ולבוש ז"ל [בא"ר סי' ל"ו] שצריך שכולם כל הווין יוצאין מרגל אחד הגם שהפמ"ג ז"ל [בא"א סס"י ל"ב] מסופק בדיעבד אולי ספיקו כיון דבגמ' [שבת ק"ד] שי"ן אחד כרעא והוי דומי' [למה דאמרינן בגמ' שם] מ"ט פתוח רגל הקו"ף ואפ"ה מכשיר מהרי"ק ז"ל [בשורש צ"ח ענ"ג] דס"ל דזה רק לכתחילה לא בדיעבד ובאמת הגאון הרמ"ע בתשובה מחו להו אמוחא וס"ל לפסול אפי' בדיעבד רק בשיש איזה דוחק ועיגון לכן נלענ"ד שפסול:

סימן קלד

לכבוד ידידי מחו' הרב המאה"ג החריף ובקי כש"ת מו"ה טובי' נ"י האבד"ק בריגל:

שאלה ילמדנו רבינו אדמו"ר שיחי' ע"ד מקרה רעה ל"ט אשר קרה בקהילתינו ר"ל באשה מעוברת שמתה וא"א להוציא ולדה וכבר נעשה עפ"י פעולות הטבעיות להוציא ממנה ולדה ולא הועיל עדיין ובענין האיומים ע"י חרמות ושופרות לא ידעתי מה לעשות כעת אם לקוברה כך עם ולדה גם אם נכון להניח לרופא עכו"ם ליקח ממנה הולד ע"י איסטרימענטען בלא פתיחת בטנה:

תשובה דבר זה לא נמצא בשום פוסק ובשו"ת רק בתשו' שמן רוקח ח"ב חלק א"ח סי' י"ח ועיינתי בשו"ת של זקנו הגאון המנוח זלה"ה (האבד"ק ווישניצא) ובחלק יו"ד סי' נ"ו מביאו והאריך שם ומסיק להלכה שאסור לנוולה ולפתוח בטנה ח"ו רק לקוברה כך וכן הסכים עמו חותנו הגאון המנוח מהר"מ שהי' אז בק' שינאווע וגם עוד גדול א' שהי' אז סמוך להם הסכים עמהם כנ"ל ע"כ באם עדיין לא יצא הולד יאיימו עלי' ויתנו חרם כי כן המנהג במדינתינו על כל צרה כזאת שלא תבוא ח"ו וימתינו איזה שעות ואם לא יצא הולד אזי יתירו לה הח' ויקברוה כך עם הולד והש"י יגדור פרצותינו ולא ישמע שוד ושבר בגבולינו וכימות ענויינו ישמחנו והי' שלום כו':

סימן קלה

להרב וכו' מו"ה מרדכי נ"י מספונקא בק' אברטין גליל קאלמייא:

אשר שאל בנידון הבית עלמין שבאים להוסיף עליו מה לעשות הנה לא שמעתי מרבותי דבר בזה ולפ"ד שילכו הח"ק על הב"ע ויסבבו הב"ע ויאמרו הבקשה שאומרים בשעת סיבוב בה"ק והיא כתובה בס' מענה לשון והח"ק יתענו מקודם או יפדו עצמם וגם בני העיר ירבו בצדקה באותו מעמד ויקיפו הב"ע ז"פ ויאמרו מקודם הד' מזמורים הראשונים שבתהילים ואח"כ ויהי נועם בכל ההקפה ואנא בכח ועתה הוא בדפוס מכתבי הקודש תלמידי הבעש"ט ז"ל [בס"ס נר ישראל מהמגיד מקאזניץ מועתק מן הבעש"ט] וה' הטוב ינחם אותנו ויאמר די לצרותינו וישלח עזרו מקודש בחיי ובבני ובמזוני רויחי. ה' ויגש תרכ"ז:

סימן קלו

לאחי הרב הגאון הג' המפורסים חו"פ וכו' מו"ה אביגדור נ"י אבד"ק דיקלא יע"א:

ששאלת בדין קבורת ב' מתים כאחד דע ידידי אחי שאסור לקבור שני מתים בלא הפסק ו' טפחים בין קבר לקבר ולהתשב"ץ ז"ל קי"ט ח"ג (ועשה) קבר ע"ג קבר סגי בהפסק ג' טפחים ובדיעבד צריך לפנות הנקבר אחרון וכ"מ באבל רבתי הביאו הרמב"ן ז"ל ובתה"א וב"י ז"ל הביאו [בסי' שס"ב] ואין חולק ע"ז ורק האחרונים ז"ל כ' בזמה"ז דבגולה אנחנו אז בשעת הדחק למאוד שא"א למצוא מקום אחר אפי' אז בודאי צריך לקבור המת השני ג"כ לא זולת כ"כ הגאון ר"ה ז"ל מביאו ב"י [בסי' שס"ג] והאחרונים מקילים במקום שא"א בקל למצוא מקום אחר כנשמע מדברי זקני הח"ץ ז"ל סי' קט"ו והש"י ח"ג ומפני שאינו מצוי הספר אעתיק לשונו וז"ל השבו"י ח"ב סי' צ"ה ע"ד הרחקת המתים אף שהדין פשוט ומבואר בטיו"ד סי' שס"ב ששיעור הרחקת מתים הוא בין זל"ז ששה טפחים מ"מ פוק חזי מה עמא דבר בכל תפוצות ישראל שקוברים זא"ז וזעג"ז אעפ"י שהוא שלא עפ"י הדין נ"ל דנתפשט המנהג כן בגלות לפי שלא ניתן לנו הארץ רחבת ידים לפנינו וכמה השתדלות צריכין בכל המקומות ליתן לנו קצת מקום ודי לעמוד בשלנו במקום מצומצם ודינים אלו לא נאמרו אלא במקום שהארץ רחבת ידים לפנינו וכה"ג כ' הט"ז סי' שס"ד ס"ק ב' וז"ל וכ' רש"ל הא דאין נוהגין האידנא בדין מת מצוה לפי שאין הארץ שלנו ואין לנו רשות בכל עכ"ל וה"ה בנידון זה מ"מ כיון שישוב זה נתישב מקרוב ועדיין רחבת ידים לפניהם עדיין יכולים לקבור כשיעור הרחקה ודי לצרה שלא תבוא בשעת' שהי' מוכרחים לקבור כמו בכל המקומות עכ"ל והכל משום בזיון המת כמבואר בא"ר הנ"ל וא"כ בנ"ד עפ"י עיקר הדין צריך לפנות המת האחרון בין מהצדדים בין מה שנקבר לאח"כ למעלה אך אם המנהג כן במקומכם מכבר לא נוכל לחלוק על הגדולים שהי' בקהילתכם גאוני עולם ומסתמא נעשה המנהג הזה עפ"י גדולים ואם יתוודע לך שהמנהג כן מאז א"א למיהדר עובדא משום אימת הדין כיון שכבר נקברו בהיתר אך מעתה שיהי' בלע ה"ל לא יתנהו כן כי יש למצוא מקום לקבור וכ"מ בתשו' השו"י הנ"ל והי' שלום. מנחם אב תרכ"א: