שו״ת דברי חיים – חלק ב – קטע 33

סימן קכא

להרב המאה"ג החריף ובקי החסיד המפורסם וכו' מו"ה ישראל אפרים פישל שרייבר אבד"ק נאנאש יע"א:

שאלה בס"ת שנמחק ה"א ראשונה שבשם הקדוש הרבה עד שאינה בצורת ה"א כלל אם מותר לתקנה או לקדור השם או לגנוז היריעה:

תשובה לא ידעתי לכאורה מה איסור יש בתיקון הה"א אי משום דהוי שלא כסדרן לא מצאנו בש"ס וראשונים שיהי' צריך השם לכתוב דוקא כסדר ואי משום דכבר בטלה קדושת השם האיך יתקדש גם ז"א דכבר מבואר ברמ"ע ז"ל דהשם מתחילתו ועד סופו נתקדש וז"ל בסס"י ל"ו וכ"ת אי מעיקרא אזלא לה לקדושת השם בשביל דיבוק רגל הה"א לגגה האיך יספיק עכשיו לכוין בתיקון הרגל י"ל דמצא מין את מינו וניעור להכשיר כי אעפ"י שאסור להפסיק בכתיבת האזכרות ואפי' מלך ישראל שואל בשלומו לא ישיבנו ומצוה מן המובחר לכתוב אותן כבן קמצר אילו רצה ללמד מ"מ אין זה מן הדברים הפוסלים והשם מתקדש לחצאין שישנה הקדושה מתחילה ועד סוף ואינה משתלמת אלא לבסוף עכ"ל הרמ"ע ומכ"ש כאן שכבר נתקדש כדינו ולא בטלה הקדושה לענין זה שאם נתקן הה"א ראשונה יחזור לקדושתו ואך אחרונים הרבה כ' שהשם צריך לכתוב כסדר לא ידענא מקור לדבריהם ובס' גינת וורדים י"א ח"א כלל ב' כ' ראי' משבועות [ל"ה ע"ב] דאמרי' כל הנטפל לשם מאחריו נתקדש שכבר קדשו השם והנטפל לפניו אינו מתקדש וקשה הא משכחת לה גם מלאחריו כשכתב למפרע נ"ו מאלקינו קודם השם וא"כ לא נתקדש וכן איפכא משכחת לה שכתב השם וכתב לד' הלמ"ד לאחריו וא"כ נתקדש שכבר קדשו השם א"ו דבכה"ג אין השם קדוש כלל כיון שכ' שלא כסדר והנה באמת לפענ"ד הטעם הוא שנקרא בדרך הקריאה לאחר השם וקדשוהו כן השם בקריאתו ולא איכפת לן בכתיבה ורק דלאחריו מקרי חיבור לשם הקדוש דכשאומרים על אלקינו אומרים אלקי שלנו וא"כ הוי חיבור ולכן אינו נמחק משא"כ לד' שאומרים בלה"ק אל ה' שהלמ"ד שמשמש במקום אל הוא כמלה בפ"ע ולכן לא קידש אך בריטב"א לשבועות כ' הטעם שבשעה שכותב הנטפל לאחריו כבר השם נכתב ומש"ה קדשוהו אלמא דהכתיבה מקדש וא"כ קשה גם בנטפל לפניו משכחת דקדשוהו אם כתבו למפרע א"ו דשם שכתבו למפרע אינו בגדר שם כלל אך באמת כ"ז ליתא דהא בגמ' לא איירי דכתב השם בס"ת דוקא רק לענין מחיקת השם באיזה אסור ובאיזה מותר והנה הא בודאי שם שכ' ע"ג קורה או כלי שלא קידש כמבואר בגמ' ערכין [ו' ע"א] שלא במקומו לא קידש ופרש"י בלישנא בתרא שלא בנייר ככתיבתו ובפרט עכו"ם שכ' שם ודאי דלא קידש ורק ששם אסור למוחקו משום ל"ת כן וא"כ בודאי אם כתב השם למפרע אסור למוחקו מה"ת לא מחמת חומרא רק לקי עלי' דהוי כמו שכתבו העכו"ם כסדר דלענין כתיבת העכו"ם אין חילוק בין להבא ובין למפרע ולא יחלוק ע"ז אדם וא"כ הדק"ל למה אמר התנא לפניו אינו מקדש הא משכחת לה שגם לפניו מקדש אם כתב למפרע דאז כבר קדשוהו השם אך די"ל דכיון דהיא דבר ומלה בפ"ע כמו אל ה' אינו שייך לשם כלל הואיל ובכתיבה אין דרך לכתוב מאחריו ולא קדשוהו השם דמה שכתב זה למפרע בטלה דעתו אצל כל אדם וא"כ נלך בדרך כתיבת העולם ולכן לא קדשוהו השם או אם נרצה נוכל לומר דבאמת בכה"ג חייב והתנא לא הוצרך להשמיענו כיון שאמר הטעם מפני שכבר קדשוהו השם וא"כ ממילא משמע אם כתבוהו למפרע אסור למוחקו יהי' איך שיהי' דאין מכאן ראי' דהשם שכ' למפרע פסול דבזה אפי' נימא כן עדיין הקו' במקומה עומדת ולכן כיון שאין ראי' מכאן ממילא לא נוכל לבדות מלבינו הלכה שאסור לכתוב השם למפרע ושאין קדושת השם עליו בדיעבד ואדרבא מצאתי ראי' להיפך דאי' ביומא (ל"ח ע"ב) וז"ל ת"ר בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב אמרו עליו שהי' נוטל ד' קולמוסין בין אצבעותיו ואם הי' תיבה של ד' אותיות הי' כותבה בב"א עכ"ל הרי שכ' בב"א אלמא דלא בעי כסדר דכסדר היינו היו"ד קודם ואחריו הה"א וכיון דלא בעינן בדיעבד עכ"פ הסדר דוקא א"כ גם למפרע כשר אך אפי' אם יתעקש לומר דבב"א כשר ולמפרע פסול מ"מ קשה הא קיי"ל [בבכורות י"ח ע"א] לרבנן דריה"ג אפי' בי"א א"א לצמצם ואם למפרע פסול א"כ האיך נשתבח בכתבו השם בב"א הא א"א לצמצ' ודלמא נגמר הוא"ו קודם הה"א ראשונה ובפרט שמסתמא כן שהה"א צריך שהות יותר מוא"ו ומספק פסול א"ו שגם אם נכתב הוא"ו קודם הה"א ראשונה כשר וא"ל דב"ק הי' אומן זריז והי' יכול לכוון ז"א דבבכורות [שם] משמע דבי"א א"א בשום אופן לכוין דפריך מנמצא בין שני עיירות והא אאל"צ ומאי קושי' דלמא איירי במדד אומן נפלא כמו ב"ק באומנתו דהא לא נשנה במשנה רק אם נמצא מצומצם בין שני עיירות והיינו אם הי' איש אומן שמדדו דהרי יש ונוכל להמצא בני אדם כמוהו שהרי אמרו חז"ל עליו שם רשעים ירקב מחמת שלא רצה ללמד וא"כ שיש פנים שאדם יוכל לצמצם מאי פריך הגמ' א"ו דלרבנן אפי' [אומן] בידי אדם א"א לצמצם וא"כ האיך שבחוהו לב"ק הא אדרבה אסור לעשות כמעשה דב"ק דדלמא נכתב הוא"ו קודם הה"א ראשונה א"ו דכשר למפרע וא"ל דבאמת חכמים דריה"ג פליגי אהך מתני' דיומא דב"ק דזה ליתא דבכה"ג אמעשה שהי' בזמן הבית ל"ש דפליגי כמבואר בכל המפורשים בהא דתוס' גבי שבנא במס' שבת [די"ב ד"ה שבנא] וכתובות [ר"פ שני דייני גזירות] יעו"ש והנה ראיתי בגינת וורדים שכ' דב"ק כתב השם עפ"י הזוה"ק הקוץ קודם והה"א בהפסקה וכ' ותמי' לי טובא האיך יפלוג אש"ס דבהדי' אמרו וכותב השם בב"א לכן אם כי הי' גאון עולם ומאוד הרבה בשבחו בספר שם הגדולים גם כל גדולי הספרדים מביאים ומחבבים דבריו הג"פ והברכי יוסף מ"מ בכאן לא זכיתי להבין דבריו וגם בדורו חלק עליו גדול הדור יעו"ש וגם בתשו' רדב"ז ח"א סי' תמ"ו כתב בהדי' להכשיר בשני ההין אם נדבקו לגמרי באופן שהמה אינם בצורות אות מ"מ כשר לתקן יעו"ש ובודאי לא ראה הגו"ו את הרדב"ז שהרי הגו"ו מפלפל שם בתשובה וכ' דכל הפוסקים דכתבו דמהני תיקון הה"א שנדבקה היא בה"א אחרונה יעו"ש והרי בהרדב"ז ז"ל מפורש בשני ההין אלא בודאי לא ראה למהרדב"ז ז"ל ואלו ראה דבריו לא הי' חולק עליו בדבר שנעשה מעשה עפ"י רדב"ז ז"ל ולכן נ"ל דמותר לתקן הה"א ראשונה ובכוונה לקדש השם ויועיל לכל השם דמתחילה ועד סוף נתקדש כדברי הרמ"ע ז"ל. עוד יש אופן לתקן ע"י קדירה דהנה לכאורה מותר למחוק אותיות שנשארו כיון שאין עליהם צורת השם נהי שיכולין לתקן כיון שעתה אין עליהם צורת השם וכמבואר באחרונים יעוין בזכרון יוסף והנה הבני יונה כתב דאסור למחוק מחיקה בתר מחיקה משום דכל איסור מחיקה היא מל"ת כן והנה בע"א מחויב לשרש אחרי' וכמ"כ ל"ת כן לשרש חלילה בתר מחיקה עכ"ד ובאמת אתפלא פה קדוש יאמר דבר זה הא אדרבא בע"א דמחויב לשרש היינו באם איבד ע"א מחויב לשרש גם לאבד מה שנשאר ממנה אבל ביטול אחד הע"א או שעזבו עובדי' (לחד תנא) [עי' ע"ז דף נ"ב ונ"ג] ביטל ממילא משמשי' ומותרת בהנאה א"כ להבדיל באין שיעור בהקדושה אם נבטל גוף הקדושה ממילא מעצמה אין איסור לשרש הנשאר ומובן מאליו ולכן בודאי נראה שמותר ובפרט לצורך תיקון וביותר לקדור השם אינו בכלל מחיקה שכן אי' במס' סופרים [פ"ה ה"א] עוכב הראשון גבי שם שנכתב בטעות ולכן התירו הסופרים לקדור כמבואר בב"י [סי' רע"ו] ורק הבני יונה ז"ל מחלק דאם לא נכתב בטעות אסור ולא ידעתי דגם בלא נכתב בטעות אם הוא לצורך היריעה וקדירה אינו כמחיקה (למ"ד) [למה] אסור ונ"ל שגם הח"ס ז"ל תמה עליו ופליג עליו בזה אך אפי' נימא שקדירה אסורה שהוא ביזוי לקדור השם שרשעי ישראל עשו כן כמבואר שם בבנ"י מ"מ זה אם הי' השם בתקון אבל שעתה נמחק ה"א ראשונה ואינה בצורת שם בודאי מותר לקדור ובפרט כדי לתקן ולכן אם ירצה יוכל לקדור עם עוד כמה תיבות שאין בהם שם ושיהי' החתך דרך כבוד לא דרך נקב ויטלה מטלית ויכתוב עליו השם עם יתר התיבות הנצרכים וכן פסק לדינא בתפארת למשה שמחברו הי' אדם גדול למאוד כאשר שמעתי מחותני אדמ"ו הגאון זלה"ה שהוא הי' נכדו וסיפר מרוב גדולתו ושנתגדל על ברכי א"א רשכבה"ג מו"ה העשיל זלה"ה ועל דבריו אין להשיב ולכן אחת משתי אלה יעשה וידעתי שהאחרונים נטו הרבה מדברי אך הנלענ"ד כתבתי ב' ט"ו שבט תרכ"ג פ"ק צאנז:

סימן קכב

לידידי הרב המאה"ג החריף ובקי החסיד המפו' כש"ת מו"ה יעקלי נ"י ראב"ד דק' אושפצין יע"א:

בענין המטלית שנפל מס"ת ועליו כתובים שמות אם מותר לחזור ולדבקו הנה לא ידעתי למה לא וכן משמע בתו' ומרדכי לענין ס"ת אין עושין מזוזה [מנחות ל"ב א' תוס' ד"ה דלמא] יעוין באריכות בדברי סה"ת ואי משום תעשה ולא מן העשוי לא ידעתי וכי כתיב עשיי' גבי ס"ת וכתב כתיב ולכן גבי ס"ת אין חילוק בין חק תוכות או יריכות כמבואר ברמ"ע ז"ל סי' ל"ו וא"כ כיון שכתבו למה לא יוכל לדבק ובהדי' מבואר במהרי"ק [שורש קכ"ב ענ"ב] וביתר אחרונים גבי ס"ת שנקרע שפסול ואם דבקו בדבק מותר ומהרי"ק מחלק שם בין אם נעשה אינו מוקף גויל ל"מ הדבוקה ולענין חיבור הנפרדים שפיר מהני ול"ש תעשה ולמ"ה [ורק הביאו] (והביאו) האחרונים זה [שאסור לדבקו] בשם גינת ורדים וגן המלך ועיינתי שם שכ"כ אך צ"ע ואין להשגיח בזה נגד כבוד השם לגונזו בחנם והי' שלום כדברי ידידו דוש"ת. ט"ו שבט תרכ"ג:

סימן קכג

שאלה בס"ת שנמצא נגיעה דקה בה"א שבשם הקדוש מצד זה לצד זה דקה מן הדקה והתינוק קורא אותו יפה והרב צוה לקדור השם ובא אחד ועשה מעשה ומחק הנגיעה ואמר שנכשר בזה:

תשובה הנה מקודם צריך להקדים איזה הקדמות הכרחיות לזה [א'] דדיבוק לאחר שנכתב בהכשר אם מהני להפריד הנגיעה זה הוא מחלוקת בין הפוסקים כמבואר בב"י סי' ל"ב וברדב"ז תקצ"ו כ' ג"כ שיש מחלוקת הפוסקים בזה אך לפי מה דפסק המחבר בא"ח סי' ל"ב [סי"ח] גבי [מ"ם] פתוחה שנדבקה לאח"כ צריך ג"כ להסיר כל הקו ולא מהני בהסיר הדבוקה הרי דפסק המחבר דל"מ מה שנכתבה בכשרות רק דאעפי"כ מקרי חק תוכות ועיין בהגהת לבושי שרד ז"ל שם [ב'] לדידן אפי' נגיעה דקה מן הדקה פסולה ול"מ מה שהתינוק יכול לקרותה כמבואר במ"א סי' ל"ב ובפר"מ שם ס"ק (יו"ד) [כ"ז עיי"ש בפ"מ וביד אפרים] [ג'] צריך לידע דהרמ"א סי' רע"ו פסק דנגיעה דקה שהי' בה"א מהשם אסור למחוק והוא מדברי הר"י אסכנדרי מביאו הב"י ז"ל [ס"ס רע"ו] ושם מסופק הרי"א ז"ל בזה כיון דתינוק קורא אות ה"א א"כ שם השם עליו אפי' שהוא פסול וא"כ אסור למחוק רגל הה"א דהוכיח שם דאפי' קצת מהשם אסור למחוק ולגרור הדיבוק לחוד הוי חק תוכות ולזה פסק מהרי"א והרמ"ע ז"ל בתשו' סי' ל"ו דאסור ליגע בו יד וכן החזיק אחריהם הגאון בס' בני יונה והנה הרדב"ז ז"ל בתשו' סי' תקצ"ו חולק ארי"א הנ"ל וכ' להכשיר בנדבק לבסוף ע"י היתר לסמוך אהמקילים לומר דכיון דנכתב בהכשר שוב לא הוי חק תוכות ובנדבק מתחילתו או מספק כתב להסיר הרגל ולחזור ולכתבו דזה הוי כנטשטש ממש דמה לי דיבוק עב או דק יעו"ש בתשובתו והנה בנידון שכ' לסמוך אהמכשירים בנכתב בהכשר בודאי אנן לא פסקינן כוותיהו דקיי"ל מסתמא דפסול [כמבואר בש"ע גבי מ"ם] [סי' ל"ב סיי"ח הנ"ל] דלא הובא בש"ע כלל דעת מכשירים ולא בט"ז ומ"א ובודאי שאין לסמוך ולעשות ברכה על ספר כזה שפסול להש"ע ז"ל וגם כיון שס' בנ"ד אולי נדבק מקודם בשעת כתיבה לכ"ע ל"מ הסרת הדיבוק גם להרדב"ז ז"ל ומ"ש הרדב"ז ז"ל למחוק הרגל ולהתיר דהוי כדי לתקן וכמו נטשטשה האות זה ודאי ל"מ השתא כיון שאותו המורה הסיר הדבק וא"כ בודאי אסור למוחקו דהוי מוחק השם ממש כמבואר בב"י [סס"י רע"ו] ובהרמ"ע ז"ל [סי' ל"ו הנ"ל] דאם הסיר הדבק דהפסול הוא משום חק תוכות לכ"ע אסור למחוק יעו"ש בדבריהם דגם השם הקדוש שנכתב בחקיקה אסור למחוק דלא גרע מכתוב על ידות וכו' [עירוכין דף ו' א'] וא"כ אין תקנה לאותה יריעה רק לגונזה ומה שהביא אותו המורה ראי' להתיר להסיר הדיבוק ממאיר נתיבים ז"ל אתפלא מה ראה על ככה הלא אותו הגאון רצה לומר דסגי בהסיר הדיבוק לחוד ובאמת לא קיי"ל כן בש"ע א"ח וכמ"ש לעיל ובאמת פליג עליו משום זה במאיר נתיבים ובאמת לא ראה הגאון הנ"ל ז"ל דברי הרמ"ע ז"ל שכ' בפירוש דבדיבוק באותו (האוח) [האות] ל"מ גרירה וכ' שמי שתלה עצמו בדברי המרדכי טועה יעו"ש שכ' להזהר מטעות ובודאי אלו ראה אותו החכם דברי הרמ"ע ז"ל לא חלק עליו כי ידוע גדולת הרמ"ע ז"ל בנגלה ובנסתר ותמה אני על אותו המורה האיך תלה נפשו בדבר שאינו להלכה גם מה שהביא ראי' מהרדב"ז ז"ל הנה דברי הרדב"ז שהביא בברכי יוסף היא היא אותה התשובה שהביא והמעיין שם יראה שמתחילה הסכים לדברי הר"י ז"ל לגנוז היריעה רק במקום שאין סופר אחר ובשעת הדחק כ' הדברים אשר כתבתי לעיל בשמו וסיים וז"ל ולולא דמסתפינא ה"א שזה יותר טוב מלגנוז יעו"ש הרי שהוא הי' בדור הר"י אסכנדרא שהי' מכירו והפליג בשבחו ואפי' בדורו ירא לנפשו לחלוק עליו למעשה והורה לגונזו האיך אנחנו נפלוג על הר"י אסכנדרא ובפרט שכבר הבאתי דאנן פסקינן דל"מ מה שנכתב בהכשר וגם אפי' אם נכתב בפסול אסור למחוק כה"ג שנראה יפה כיון דלכמה שיטות כשר נהי דאנן מחמרי' מלקרות בס"ת הזה אבל לא נקיל (בקדירת) [במחיקת] השם כיון שכמה פוסקים כתבו ששריטה דקה או נגיעה אינו פסול כמבואר במ"א סי' ל"ב שהבאתי ולכן בודאי אסור לגרור והמורה הזה מחמת שראה בקיצור בשם הרדב"ז ז"ל סבר שמציאה מצא וזה דבר שאינו וח"ו לסמוך בזה אהרדב"ז למחוק השם כזה וגם לא להכשיר ימים רבים לישראל ס"ת שפסול לדידן ולא יאמר זה רק מי שאין לו ידיעה בהוראה גם מה שהביא מג"פ שרי' לי' מארי' לזה המורה דהרי אדרבא הג"פ כתב [בסי' קכ"ה ס"ק ס"ו] דכשר בלא תיקון כיון דהוי רק שריטה דקה ואפי' להפוסלין דוקא בס"ת והנה אנן המה הנמשכים אחרי הרמ"א ז"ל הפוסל בודאי פסול בס"ת ובפרט דכן פסק המ"א ז"ל והפמ"ג לפסול ולכן אותה היריעה צריכה גניזה כאשר פסק מהרי"א ורמ"א והרמ"ע ובני יונה זלה"ה ומחמת שהדבר זה אין לו מקור גדול בש"ס ומורים רבים וכ"א אומר מסברת הכרם אבל באמת אין לנו באחרונים מי שיוכל לחלוק על המ"א וט"ז ורמ"ע וב"י שפסקו להחמיר והמיקל לחלוק עליהם ראוי לנזיפה בפרט שדברי הגאון בני יונה שהי' גאון בדורו שזקני הח"ץ השיב לו בכבוד גדול והיה מגדולי תלמידי מהר"א ברודא ז"ל והיה סופר מדינה בימי הגאונים ומי יחלוק עליו בעניני סופרי תו"מ אך גם לקדור קשה עלי מאוד מאחר שלא נהגו כן הגם שזה לא כביר פסקתי לקדור וסמכתי על ס' תפארת למשה שהורה כן למעשה אבל שם לא הי' אפשר באופן אחר והי' בדרך שכ' בס' תל"מ אך בנ"ד נראה שיגנזו היריעה והי' שלום:

סימן קכד

לבני הרב המאה"ג החריף החסיד ירא ה' המפורסם מו"ה ברוך נ"י אבד"ק רודניק יע"א:

שאלה החיתי"ן בס"ת היו כתובין כמו דל"ת ווא"ו ועליהם חטוטרת וכמה יש בהם שהחטוטרת רחב מאוד מה דינו:

תשובה בגמ' מנחות (כ"ט ע"ב) וז"ל הגמ' א"ר אשי חזינא לספרי דווקני דבי רב דחטרי להו לגגי' דחי"ת כלומר חי הוא ברומו של עולם ופרש"י ז"ל וז"ל לגגו של חי"ת עושין למעלה כעין חוטר כזה כלומר הקב"ה חי שוכן ברומו ש"ע. חי"ת היינו חי עכ"ל ור"ת פי' שם וז"ל באמצע גגו של חי"ת גבוה מעט כמו חטרתא דגמלא דבאמצע כזה ולפי' הקונטרס לא יתישב כ"כ הא דאמרי' בסוף הבונה כגון שנטלו לגגו של חי"ת ועשאו שני זייני"ן עכ"ל אך כ"ז לכתחילה אבל בדיעבד כיון שצורתו חי"ת כשר לכ"ע כמ"ש הב"י בשם ס' יראים וז"ל הב"י סי' ל"ו וכ' בס' יראים יעשה כרש"י וכר"ת ואין בתוספת זו קלקול לאות ואי משום הא דאמרי' באותיות דר"ע חי"ת אין קשור לה כתר פי' שאינו מחויב לעשות כן ובלבד שיעשנה בסוף הגג לצד שמאל שתהא נראה כמו ראש רגל שמאל ולא למעלה ככתר על גגה ולא יאריך בגגה כלל ואם האריך פסולה ובתפילין אין לה תיקון עכ"ל הרי דס"ל דכשר בכל גווני והטעם דגם לרש"י לא מגרע חטוטרת צורת החי"ת ורק דלא מחויב לעשות אבל בדיעבד כשר וגם לר"ת דס"ל דבעי חטוטרת מ"מ בדיעבד כשר כמ"ש הריב"ש סי' ק"כ ותשו' עבודת הגרשוני דרק ספרי דווקני עשו חטוטרת לכתחילה אבל לא לעכב לכן גם לר"ת ז"ל כשר בדיעבד אך אם החטוטרת רחבה מבואר בסי' ל"ו דפסול דאינו לא כר"ת ולא כרש"י דחטוטרת רחבה אינו מקרי חטוטרת אך עדיין קשה הא בעי צורת זיי"ן לכתחלה וע"ז לא שייך דספרי ותיקי עושין כן ומשמע דלר"ת ז"ל זה צורת החי"ת וא"כ אפי' בדיעבד הי' להיות פסול ובא"ר סי' ל"ו ס"ק כ"ב כתב וז"ל גם מ"ש דסופא לא משכחת לרש"י ולא נהירא דשיעורא שני זיינין בעינן גם לרש"י כדאמרן ולא דל"ת וזיי"ן ולפי"ז נראה דה"א דלא יעשה כמין וי"ו וזיי"ן דלא הוי מרובע דדוקא שני זיינין בעינן וצ"ע עכ"ל אלמא דס"ל דאפי' לרש"י בעי רחב [רק] כעין שני זיינין ואם לאו פסול וגם כתב דאם אינו בצורת זיין צ"ע אם פסול בדיעבד וא"כ בנ"ד אותם שבגג רחב לכ"ע פסול לפ"ד המ"א ז"ל [בס"ס ל"ו] ולפי' הא"ר ז"ל פסול מטעם שאינו בצורת זיין ולכן הגם שנ"ב ז"ל בקמא חיו"ד סי' ע"ד] מכשיר צ"ע לעשות מעשה נגד הני רבוותא ובפרט שהאחרונים הניחו דברי הנ"ב בצ"ע יעוין בהגהת לבושי שרד ז"ל [סי' הנ"ל] ובח"ס [יו"ד סי' רנ"ח] אך לכתחילה גם הנב"י ז"ל צוה לתקן לשיטת ר"ת ז"ל אך קשה מאוד התיקון דמבואר בריב"ש סי' ז' וז"ל גם הראי' אחרת שהביא ממ"ש בס"ת שיש בו ד' טעיות בכל דף ודף יגנז וה"מ בחסירות גם הוא אינו ראי' דמאן לימא לן שאפשר לתקן בגרידה דלמא כיון שכל דף ודף יש בו ד' טעיות גם בגרידא מתחזי כמנומר כדאמר' הכא בתלוי' ואע"ג דביתרות ל"ל בה משום דאפשר בגרידה התם כיון שגורד ומניחו חלק ל"ל בה ואף אם יאריך מעט האות הסמוך לה כדי שימלא החלק ולא יראה כב' תיבות מש"ה לא מיחזי כמנומר אבל כשכל האות כתובה בגרידה ואצ"ל כל התיבה וד' בכל דף ודף של כל הספר אז מיחזי כמנומר כמו בתלי' עכ"ל אלמא דאפי' אות אחת ברוב הספר הוי מנומר ופסול וא"כ אם נמחוק כל החי"ת יהי' מנומר ופסול דהא בכל הספר החיתי"ן שלא כדברי הר"ת ז"ל אך בתשב"ץ פליג עליו בזה וז"ל בסי' קכ"ז ושמעינן מהכא דאע"ג דדיו ע"ג דיו משווי לי' מנומר דיו ע"ג גרד לא משווי לי' מנומר דדרך כתיבה הוא כו' עכ"ל יעו"ש אלמא דאינו נקרא מנומר בכתב ע"ג גרד וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשו' כמ"ש הריב"ש ז"ל גופא וכ' דמותר לסמוך בשעת הדחק ארשב"א ז"ל וא"כ מותר לתקן החיתי"ן כולם ע"י גרידה ולפענ"ד בנ"ד כ"ע מודו דמותר לתקן ולא פסול משום מנומר דמבואר בש"ס [מנחות כ"ט ע"ב] דאם נשאר דף אחד מציל על כולם ומותר לתקן הרי דאפי' תלויין מותר לתקן באם נשתייר דף אחד כולו ומכ"ש דמותר לתקן ע"י גרד וכמ"ש הש"ך ז"ל [בסי' רע"ו סק"ח] דתלי' גרע מגרד ואם דמתיר בש"ס לתקן ע"י תלי' אם נשתייר דף אחד מכ"ש ע"י גרידא והכא בודאי נשתייר דף אחד ולכן מותר לתקן ע"י גרידה כל החיתי"ן ולחזור לתקנו אך כיון דמבואר בתשו' עבודת הגרשוני סי' פ"ב וז"ל וכיון שזכינו לדין שאם טעה הסופר וכתב חי"ת פשוטה כמו שאנו כותבין בגיטין במקום שהי' רוצה לכתוב חי"ת עם חטוטרת כמו שנוהגין לכתוב בס"ת לאו פסול מיקרי וכשר בדיעבד ואפשר שאפי' לכתחילה אין קפידא כ"כ כי פיר"ת אינו מוכרח ופרש"י יש לישבו בנקל א"כ כשכתב הסופר הד' של (הה"א) [החי"ת] לא נכתב בפסול כי היתה ראוי' לעשות ממנה ח' פשוטה וכיון שלא נכתבה הד' בפסול אין מן הדין לגררה כולה אלא מה שצריך לתיקון הגע א"ע אם כתב הסופר ח' פשוטה ורוצה לעשות ממנה ח' מחוטרת וכי צריך לגרור את כולה ודבר זה לא יעלה ע"ד שום ב"ד ונ"ד נמי כיוצא בו. וגדולה מזו נלענ"ד שאף אם כתב ד' וז' סמוכים זל"ז ודבק אותם בחטוטרת אין לפוסלו אעפ"י שבפ' הבונה משמע שמן הח' נעשה ב' זיינין אם נוטל ממנו החטוטר', מ"מ אין לפוסלו בשביל כך כמ"ש לעיל הסכמת הפוסקים לענין החטוטרת עצמה אעפ"י שיש לחלק ביניהם וק"ל. כללא דמלתא שלענ"ד שאין ראוי לומר עליך שלא כדין עשית כלל הגם שיותר טוב הי' אם גררת כל הה' מ"מ גם באופן שעשית לא הפסדת עכ"ל הרי דמתיר לגרור רק סביב כדי שישתייר זיין ולא הוי חק תוכות יעו"ש וכ"כ הגהות לב"ש וכן במחצית השקל ז"ל ולכן נ"ל כך דבאותן חיתי"ן הרחבים שהם כמו לערך י"ב ימחוק כולם ויתקנם אבל בשארי החיתי"ן דאינם רחבים כ"כ רק שאינם כתובים כשני זיינין די להסיר החטוטרת ויגרור סביב כדי שיראה כעין זיי"ן וזה לכ"ע לא הוי מנומר כמבואר בריב"ש ז"ל: