שו״ת דברי חיים – חלק ב – קטע 32

סימן קטז

שאלה תינוק שחתך המוהל מעור הערלה חיתוך קטן ופרע כדין עד שנתגלה העטרה עם חוט המקיף ולאח"ז לאחר שנתרפא נראה שאינו מהול רק ראש הגיד נראה מה דינו:

תשובה הנה במס' שבת (קל"ז ע"א) במשנה אלו הן ציצין המעכבין את המילה בשר החופה את רוב העטרה ובגמ' שם א"ר אבינא כו' בשר החופה את רוב גובהה של עטרה עכל"ה והוא מה"ת דכן אמרי' ביבמות ע"א ב' וז"ל [א' רבה ב"י] א"ר לא ניתנה פריעת מילה לא"א שנא' בעת ההוא אמר ה' אל יהושע עשה לך חרבות צורים וגו' ודלמא הנך דלא מהול דכתיב כי מולים היו וגו' א"כ מה שוב אלא לפריעה מאי שנית לאקושי סוף מילה לתחילת מילה מה תחילת מילה מעכבת אף סוף מילה מעכבת בו דתנן אלו הן ציצין המעכבין את המילה וכו' א"ר וכו' בשר החופה את רוב העטרה וכו' והנה לכאורה קשה דל"ל המיעוט בלא"ה בכל התורה רובא ככולו וא"כ אם הרוב מכוסה בודאי אינו מילה כלל ואי נימא דהכתוב קמ"ל דמעכב ברוב הקיפה או ברוב גבהה זה ליתא דא"כ מאי אתי האמוראי לחדש לך רוב גבהה או רוב הקיפה הא מקרא ידעינן זאת דאל"כ ל"צ קרא לרבות ציצין. אולם בודאי לולא הריבוי דקרא היינו אומרים כיון דרוב הערלה נחתך לא איכפת לן במה שחופה המיעוט ערלה לזה גילה לנו הריבוי דקרא דלא אזלינן ב"ר עור הערלה רק צריך לחתוך הכל ולזה באו האמוראים וחידשו דמעכב רוב גבהה או רוב הקיפה אבל מיעוטו אינו מעכב דעיקר קפידא דקרא שלא [יהי'] הרוב מגיד מכוסה בין בגובה ובין בהקיפה ולא ניזל ב"ר הערלה ולומר כיון שהרוב הערלה נחתך סגי ורק מרבה התורה לילך בתר התגלות הגיד בין בהקיפה בין ברוב גובה והנה לפי"ז הא שפיר אם נימא דעיקר הוא דאזלינן בתר שחופה הגיד אבל אם נימא אפי' שהגיד מגולה ורק שנשאר מבשר תלוי למטה ג"כ אינו נימול א"כ מאי בין רוב גובה והקיפו או מיעוטו בשלמא אם הקפידה דוקא במה שמכסה הגיד שפיר י"ל דגילה התורה דלא ניזל ב"ר הערלה רק בתר גילוי הגיד שלא יהי' רובו מכוסה ברוב גובה או הקיפו אבל לומר דאפי' הגיד מגולה ג"כ צריך לחתוך דוקא א"כ הוי גזה"כ דצריך לחתוך כל הערלה דוקא א"כ מאי בין מיעוט גובה או רובא וכ"מ בהדי' בעיטור כת"י שבידי וז"ל בהל' מילה פי' על מהלקטין וז"ל לגלות את העטרה עכ"ל. אלמא דעיקר היא הגילוי שמגלה הערלה וכ"כ בהדי' התו' בשבת שם בד"ה מל ולא פרע וז"ל תימה אמאי אצטריך למיתני הא כיון דכבר תנא דבשר החופה את רוב העטרה מעכב המילה וכי לא פרע עדיין רוב עטרה מכוסה עכ"ל וא"א דאפי' שפרע העור צריך לחתוך עור החיצון הנקרא עור החיתוך א"כ שפיר צריך המשנה לפרש דין ציצין [המעכבין לענין עור החיתוך שצריך לחתוך כולו מ"מ כל שחתך כלו סגי אף שלא נפרע עור הפריעה א"ו דבאמת אין צריך לחתוך רק לפרוע וא"כ ציצין מעכבין הפי' הוא שלא נפרע ונתגלה הגיד וא"כ שפיר מקשה התוס' דלמ"ל למתני מל ולא פרע דמציצין המעכבין נשמע עיין בס' חיי אדם בנשמת אדם ה"מ עכ"ה] וראיתי (בט"א) [בחא"ד] לפרש דברי התו' בדברים שאין ראוים לאמרם יעו"ש וכ"כ בהדי' הט"ז וז"ל בס"ס רס"ד וגם לפ"ד תה"ד יש חשש שאפשר ג"כ לחוש הרבה פעמים שהמוהל טעה בשעת המילה וסובר שכבר מל כראוי ופרע כראוי ובאמת לא פרע כראוי כי יש מקום לטעות לפעמים שיש בנמצא עור דק מאוד אחר החיתוך כמו שלימיל בל"א והוא כמו ליחה בעלמא ופורע אותו השלימיל ועיקר הפריעה קיימת וראיתי מוהלים שטעו בזה כו' [משמע דוקא משום שלא נפרע כראוי אבל אם הי' פריעה בשעת המילה אף שלא נחתך העור סגי מדינא עכ"ה] עיי"ש וכן הש"ך ז"ל כתב שם וז"ל ולי דברי החכם זה צ"ע דגרסי' בירושלמי פר"א דמילה אמתני' דאלו הן ציצין כו' ר"א בשם רי"א בחופה רוב גובהה של עטרה כו' ר' טובי בשם רש"א בודקין אותו בשעה שמתקשה ע"כ אלמא בלא נימול כהלכתו נמי א"ש בודקין אותו בשעה שמתקשה עכ"ל וכ"מ מדברי כל המפו' שהרי מילה היא מצוה גדולה שדוחה שבת ונכרתו עלי' י"ג בריתות ולא אשמעינן בש"ע ולא בש"ס דצריך לבדוק אם נשאר איזה מעט מהעור ואילו גבי שחיטה מבואר הדין בש"ע [סי' כ"ה] דצריך לבדוק אם נשחט הרוב בשלמא אם נימא דאם נפרע סגי אפי' בלא נחתך העור החיצון א"כ הפריעה נגלה לעין כל ולא צריך עיון כלל מש"ה לא הזכירו בש"ס ובש"ע בדיקת הרוב רק הט"ז [שם] הזכירו בזהירות וכן נוהגין אבל אם נימא דצריך דוקא חתיכת הערלה אפי' אם נפרע ונגלה הגיד וזה ודאי לא ניכר רק אחר הבדיקה היטב כידוע לכל א"כ למה לא נזכר בדיקה זו א"ו שא"צ בדיקה כלל וסגי במה שנפרע ונתפרש הערלה מעל הגיד וכ"נ מדברי הכ"מ ז"ל שכ' בפ"ב מהל' מילה הל' ה' וז"ל ומ"ש ודבר זה מד"ס הוא מדתנן מתקנו מפני מ"ע ואינו נראה מהול בעת שמתקשה עסקי' וקאמר דמפני מ"ע דוקא הוא דמתקנו אבל לא מד"ת והא דאין מעכב מה"ת היינו בבעל בשר אבל כשאינו בעל בשר בהדי' קתני אינו אוכל בתרומה דמשמע מדאו' עכ"ל וא"א שצריך דוקא לחתוך העור ל"ל להאריך ולהוכיח מתרומה הו"ל למימר זה פשוט דצריך לחתוך כל הערלה א"ו דז"א כלל ועיקר רק לגלות הגיד והוי ס"ד דסגי במה שנראה קצת מהול ולזה אמר דזה ליתא והוכיח מהמשנה וכן מבואר בס' ח"ס חי"ד סי' רמ"ט וז"ל וטעמא נ"ל משום דמילה אין פירושו הכא חיתוך וכריתה כלל אלא הסרת הדבר וכדמתרגם אונקלס ומל ה' אלקיך את לבבך יעדו טפשות לבך אעפ"י ששם הוא לשון מושאל על ערלת הלב מלשון מילה שבערלת הבשר מ"מ נ"ל שבשניהם אינו אלא לשון הסרה ועוד שגם שם כריתה אינו מורה על חיתוך בכל מקום כמו העגל אשר כרתו לשנים שפירושו חיתוך ויכרת משיח ואין לו (דניאל ט') פירוש הסרה וכליון וה"נ ימול בשר ערלתו פי' שיסיר הערלה מבשרו ובאמת דבריו צ"ע (ועיין במאירי יבמות ל"ק קו' דברי הח"ס) אלמא דל"צ דוקא חתיכה ורק סגי בפרידת מעל הגיד בפריעה ולדעתי זה דבר ברור לפי מה דמבואר בהעור והרוטב (דף קכ"ז) וז"ל המשנה שם האבר והבשר המדולדלין בבהמה מטמאין טומאת אוכלין במקומן וצריכין הכשר כו' האבר מטמא משום אמ"ה ואינו מטמא משום אבר נבילה דר"מ ור"ש מטהר ובגמ' שם טומאת אוכלין אין טומאת נבילה לא ה"ד אי דמעלין ארוכה אפי' ט"א נמי לא ליטמא. ואי דאין מעלין ארוכה טומאת נבילה נמי ליטמא לעולם דאין מעלין ארוכה ושאני ט"נ דרחמנא אמר כי יפול עד שיפול. תנ"ה האבר והבשר המדולדלין בבהמה ומעורין בחוט השערה יכול יטמא טומאת נבילה ת"ל יפול עד שיפול ואפ"ה טומאת אוכלין מטמא עכל"ה אלמא דאם אינו יכול לחזור ולחיות ה"ה כאלו חתוך ומטמא אפי' טומאת אוכלין ומה שאינו מטמא ט"כ הוא דוקא מקרא ויעוין (בחי') [בתוספת ישנים] בכריתות [דף ט"ו ד"ה אדם אבר המדולדל שכ' להקשות דמנ"ל דבאדם טהור אבר המדולדל כיון דליכא ילפות' ע"ש ודו"ק] ודבר זה ידוע ממשנה כלים [פ"א מ"ה] דאם אינו כחוט של ערב מקרי אינו יכול לחיות וא"כ אם נשאר מעט כזה בודאי הוי כנחתך ורק ברוב בשר המדולדל נמי מבואר שם דאין מטמא משום אבר מן המת הגם די"ל דשם גזה"כ דמיתה מפלת מ"מ עכ"פ חזינן דהתורה לא (יתרבו) [רבתה] כאלו אתאחי מה"ת ניחוש לומר דהתורה ריבה גם זה מקרא דמול שנית הא י"ל דהתורה לא ריבה רק היכא דהוא דבוק בעור וחופה רוב גובה או רוב הקיפה אבל באם אינו חופה [ודבוק] נהי דאיתא עדיין הערלה מדולדלת למטה כליתא דמי כמו גבי אבר (מה"ת) [מה"ח] לענין טומאה הנ"ל וכן משמע פשט לשון המשנה והש"ס בשר החופה רוב גבהה ולא אמר בשר שכנגד רוב גבהה א"ו דרק בגילוי לחוד תלוי הדבר ולא ראיתי בשום ראשון להחמיר בזה הגם שבס' (נשמת) [חכמת] אדם מביא ראי' דצריך דוקא לחתוך והביא ראי' מיבמות [דלא נתנה פריעה לא"א ואפ"ה ציצין המעכבין נתרבה גם לו מהמול ימול] יע"ש ואתפלא לא ידעתי מה זה ראי' כלל באמת ודאי מעכב חתיכת הציצין אם נשארו חופה רוב גובה או רוב הקיפו אפי' לאאע"ה אבל אם אאע"ה הי' פורע אפי' שלא נצטווה מ"מ ודאי לא הי' צריך לחתוך בגלוי שנתגלה העור השני לגמרי ומי שיש לו מוח בקדקדו ידע שהאמת כן הוא. והנה שמעתי בשם עיר וקדיש הגאון הקדוש הרב החסיד מהר"ש ז"ל מבעלזא הקפיד בזה ואני לא אאמין שיצא כן מפיו הקדוש והן אמת כי לכתחילה ראוי לחתוך אפי' ציצין שאין מעכבין אבל אם פרע כבר ולצער את הולד לאחר הפריעה שנתגלה היטב אפי' אם אינו מקושה אין מצוה בזה רק עבירה ומסכן זרע ישראל בחנם ובאמת לדעתי אפי' אם רק נתקשה ונראה מהול אם נפרד כולו מעל הגיד יש לסמוך על הש"ך ז"ל ואפי' אמר לי נביא לא צייתינא לי' ומי שמוציא לעז על נימולי ב"י יחוש לעצמו וד"ל:

סימן קיז

להרב המאה"ג החריף כו' כש"ת מו"ה אלימלך שמעון טארם נ"י אבד"ק חיראב יע"א:

מכתבו הגיעני ואודות המילה כבר הודעתיו דעתי ועוד תח"י חדשות הרבה ראיות בתשו' בארוכה לח"א הרב הגאון מקאליש וכן הסכים הוא ע"י עוד מכמה ראיות אך באופן שיהא נפרד מהבשר וכמ"ש בח"ס [חיו"ד סי' רמ"ט] דגם זה נקרא מילה אך באם רק דוחקין הבשר למטה ודאי שאין זה כריתה וצריך חיתוך או להסירו מבשרו ולגורדו למטה דגם זה הוא כרות וכמבואר בח"ס וכן נוהגין בכל תפוצות ישראל בכל מקומות שהייתי שחותכין ומדקדקין לכתחילה לכרות כל הערלה לגמרי ולהסירה ואם נשתייר קצת אזי חותכין עוד אולם אם נראה איזה דבר מערלה שא"א בקלות להסירה בחיתוך פורעין אותו עם הפריעה וגורדין למטה וכן המנהג בכל תפוצות ישראל ומעולם לא שמענו ערעור חוץ [מחיי] אדם ז"ל ואולם בזה אפי' אם יבוא אליהו אין שומעין לו שכן נהגו העם [ע' מנחות דל"ב] ועפ"י דין כשר לעשות כן וכעת בלמדי סוגי' דנכרי אינו בר מילה מצאתי ראי' ברורה לדברי מדברי סמ"ג הביאו ב"י ז"ל [בר"ס רס"ד] וז"ל ואם מל א"צ לחתוך רק להטיף דם ברית וק' מאי יחתוך הא כבר חתך הנכרי לגמרי וכי ס"ד שיחתוך בשר הגיד ח"ו א"ו דאיירי שהנכרי השאיר קצת מהערלה והסירו עד למטה וגרדו מבשרו דה"א שישראל צריך לחתכו עכ"פ ולזה השמיענו דא"צ רק הטפת ד"ב. והנה בפלפולו אין הפנאי אתי לטייל כידוע גודל טרדותי בשיעורין ותשו' הכרחיות ולדינא אמרתי דעתי ולא אשוב מפני כל ות"ל יש לי הורמנא מגדולי עולם נ"נ ז"ל גאונים מפורסמים שסמכו אותי מה שלפ"ד אין אחד מגדולי דורינו שיהי' להם הורמנא כזה ולכן לא איחת מקול אדם הוריני ה' בדרך האמת אך לא אמרתי קבלו דעתי יהי' להם מה שלהם ואני נפשי הצלתי ומ"ש לי שלא לקבל לה"ר יאמין לי ידידי שלא אדע דבר ולא שמעתי כלום מלה"ר ולא ידעתי למי ירמוז כ"ת והי' בזה שלום כנפש אוהבו:

סימן קיח

להרב וכו' אבד"ק לענטשנע:

שאלה אם לא חתך ציצין המעכבין ורק פרעם עם הפריעה מה דינו:

תשובה הנה נרעשה הארץ מקול רעש ספר [חיי] אדם אשר הגזים לומר דלא הוי מילה כלל אם לא כרת דוקא עור הערלה ובאמת גם צדיקי הדור הזהירו לכתחילה לחתוך העור דוקא ובאמת זה נכון כי טוב לחתוך הערלה אך לעכב נ"ל ברור דאינו מעכב אם נראה מהול כשנתקשה והנה לוטה פה שלשה תשו' מה שחנני ה' זה כמה שנים ואך עתה באתי בדבר שבס' ח"ס [חיו"ד סי' רמ"ט] כתב דמילה אינו כריתה רק הסרת הערלה עור העליון ופריעה להסיר גם העור התחתון והוא העלה זה מכח הקו' שהק' דלמה פריעה דוחה שבת והלא על פריעה לא נכרתו י"ג בריתות כיון דאאע"ה לא נצטוה על הפריעה וכל הסוגי' דיבמות אין לה הבנה לפ"ז ולפיכך העלה דמילה הוא לשון גילוי עור מעל ראש האבר וכיון דנתחדשה הלכה דצריך פריעה הכל נקרא מילה ולפענ"ד א"ל כ"כ דכיון דנתחדשה הלכה דצריך פריעה והמל בשבת ולא פרע לא קיים מצות מילה וחייב מיתה על חילול שבת ונמצא דעיקר קיום מצות מילה השתא הוא ע"י הפריעה מש"ה שפיר קאמר הגמ' דנכרתו עליו י"ג בריתות דזולת הפריעה א"א לקיים הי"ג בריתות ולפי"ז לא מוכח מזה דא"צ להכרית העור די"ל דמילה הוא כריתת העור ורק מש"ה נקרא גם הפריעה שנכרתו עלה י"ג בריתות שמבלעדי הפריעה א"א לקיים הי"ג בריתות אך באמת א"צ לראי' יותר מש"ס שלנו וירושלמי דדרשינן מהמול ימול חד למילה וחד לפריעה והיינו לאחר שנתחדשה הלכה וכן שוב מול אב"י שנית לפריעה [יבמות ע"א ע"ב] הרי שנקרא מילה רק גילוי לא מה שנחתך ונכרת ולכן בודאי שלשון מילה היינו להסיר המכסה ורק אאע"ה לא נצטוה על עור הפריעה רק על עור העליון ויהושע בן נון נצטוה גם על העור התחתון אבל הכריתה דוקא מן הגיד לא שמענו והנח להם לישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם וכאשר הוכחתי במכתבי הלוטה פה שהתו' וכמה ראשונים כתבו כן בבירור. וא"ו עש"ק כ"ו טבת תר"ל:

סימן קיט

להרב המופלג החריף החסיד כו' מו"ה זאב וואלף נ"י דיין דק' לאנציט יע"א:

מכתבו הגיעני ואודות אשר הי' כמין נקודה דקה נוגע מרגל ה' של השם לגגה והעבירו הנקודה ע"י תינוק ושאל מעכ"ת אם טוב עשו העושים כן או לא:

תשובה דבר זה מבואר בש"ע יו"ד סי' רע"ו [סעיף י"א] בשם הר"י אסכנדרי וז"ל ה"א של השם שכרעה נוגעת בגגה אם נוגע ממש עד שנראית כחי"ת מותר למחוק או לגרר הרגל ולתקנה אבל אם נוגע רק מעט יש לספק בדבר אם מותר עכ"ל אולם הרדב"ז בתשו' פליג עליו בזה לומר דרשאי למחוק דזה הוי כדי לתקן ורק אם בודאי הי' נעשה כן לאחר גמר השם סגי בגרירת הקוץ הנוגע ולא הוי כחק תוכות אבל אם יש לספק אם נעשה כן מתחילתו ל"מ רק צריך לגרור כל הרגל יעו"ש סי' תקצ"ו ח"ב אולם הרמ"ע בסי' ל"ו פסק בפירוש דאסור למחוק אפילו (הגרירה) [הנגוע] וגם דהוי חק תוכות יעו"ש והמג"א ז"ל והא"ר ופר"מ מביאים דבריו להלכה [עי' מג"א סי' ל"ב סקכ"ה רמז לעיין ברמ"ע סי' ל"ו ועיי"ש בססקכ"ז ובפמ"ג שם ובא"ר סי"ח] ולכן בודאי אין תקנה ליריעה זו רק לגונזה ומה שהמציא הב"א ז"ל [חיו"ד סי' ס"א וס"ב] למחוק ע"י תינוק במחכ"ת שגה למאוד עד כי אין כבודו לדבר מזה דהוא סבר דמחיקת השם אצל קטן היא כמו לכמה דברים ולכל המצות שאינו אסור רק משום סרך דיגדל ולכן המציא היתר בכך בכאן גבי מחיקת השם ואני לא כן עמדי ומבואר לכל משכיל דהנה אם נימא דכיון דהוי לצורך תיקון אינו מקרי השחתה ואינו בל"ת דל"ת כן לה' אלקיכם א"כ הגדול בעצמו מותר וע"כ טעמו במה שמצריך ע"י קטן משום דחייש לסברת הרמ"ע והר"א דזה הוי בכלל מחיקת השם כיון דאין נעשה התיקון מיד וא"כ לפי"ז אין כאן איסור על הקטן רק האיסור מונח על הגדול שנותן לקטן למחוק השם וכן מבואר בהדי' בש"ס מ"ק (וכ' שם) בפ"ג [כ"ו ע"א] וז"ל ר"א ור"ה ב"ח הוו יתבי קם ר"א לאפנויי שקלה לטוטפתא אנחא אבי סדי' אתא בת נעמיתא בעא למיבלעה שדה ר"ה ידא ואצלינהו וא"ל אי בלעי השתא [איחייבין לי] ב' קריעות א"ל ר"ה מנ"ל הא בדידי הוי עובדא ואתאי לקמי' דר"י וא"ל הכי א"ש לא אמרי אלא בזרוע וכמעשה שהי' ופרש"י שם בע"י וז"ל ע"א לא אמרו אלא בזרוע שיש להם זרוע ויכולת להציל כמעשה שהי' של אותם השרים העומדים על יהויקים שהי' בידם למחות ולא מיחו ואותם חייבים קריעה דכ' ולא קרעו מכלל דאי"ל למיקרע עכ"ל וא"כ כיון דהאיסור אפי' אם הי' בידו להציל מכ"ש אין בזיון גדול מזה שנותן לקטן ס"ת לגרור ממנה האזכרות ובודאי אם הי' עושה דבר זה ליתן לקטן למחוק שם קדוש מס"ת בודאי העומדים חייבים לקרוע כמבואר לכל מי שיש לו מוח בראש וא"כ בכה"ג דהאיסור על הגדול במה שנותן למחוק שם הקדוש בודאי אסור לרמ"ע ז"ל וסייעתו ואדרבה יותר יש בזיון שנותן לקטן ומוסר לו שם קדוש למוחקו וזה לא יכחיש רק מי שאין לו מוח בקדקדו ול"ד לטבילה [שבת ק"כ ע"ב שמשם הוכיח הב"א המצאתו] דאין מבזה כלל להשם והמחיקה ממילא הוי ודו"ק לכן היריעה הזו צריכה גניזה:

סימן קב

להרב הה"ג החריף וכו', מו"ה יהודא יצחק נ"י פרענקיל אבד"ק סאניק יע"א:

שאלה שנדבק וא"ו וה"א בשם הקדוש בראשו וכ"ף למ"ם נדבקו בסופם בשם אלקיכם ויוד אלהיך נדבק לכ"ף:

הנה בדין זה רבו הפירושים ואכתוב לו מה שלקטתי בבירור כי לפלפל להכריע בין גדולי הראשונים מהירושלמי ופירושו והמ"ס ופירושו אין בידינו ולכן הפלפול הוא למותר ורק הענין לדעת דעת רוב הפוסקים וש"ע ואחרונים הנה הרשב"א ז"ל בתשו' בדפוס ישינה חלק א' מהבתים אשר איננה כתשובת הרשב"א שאתנו שזאת חלק מהבתים שמביא בשם הגדולים והוא חלק עשירית משאלות שלנו וגם בכמה מקומות הרבה (שני') [שנויים] בי' והב"י ז"ל מביאו בכמה מקומות וכ' שמצא בתשו' אחרת להרשב"א והנה בתשו' זו מבואר בסגנון אחר מכפי מה שבידינו וז"ל בסי' פ"ז ודרך קצרה אני כותב לך אם נדבקה האות לאחר שנגמרה צורתה כגון שנדבקו ברגליהם אין דבוק זה פוסל וא"צ לא לגרור ולא להפריד אבל אם נדבקה בראשו קודם שנגמר אותו הראש צריך לגרור את הכל שהרי לא נעשה בה שום דבר בהכשר ואם נדבקה באמצע כגון רגל הכ"ף או רגל הקו"ף אותו צד שנדבק צריך גרירה עכ"ל והיוצא מדבריו דבלא הי' שום קצת רמז אות צריך לגרור האות דאל"כ הוי חק תוכות דלא הי' עליו מעולם שם אות והרא"ש ז"ל ס"ל דבדיבוק אותיות מהני גרירה והרב"י ז"ל כתב בא"ח [סי' ל"ב] דזה חולק על הרשב"א ז"ל ומתיר בגרירה בין דיבוק האותיות ואין חילוק בין נעשה מתחילתו או לא וכ"פ בשלחנו הטהור ביו"ד [סי' רע"ו סי"א] ואו"ח [סי' ל"ב סי"ח] וכתב הטעם משום דאין פסול בגוף האות לא הוי חק תוכות והרמ"ע ז"ל בתשו' [ל"ו] האריך להשיג על הב"י ולומר דגם הרא"ש פוסל באם טעה בתחילת הכתיבה וכ"נ לכאורה דלמ"ל לעשות מחלוקת בחנם הלא שפיר י"ל דהרא"ש מיירי בנדבק לאח"כ ומה שהק' הג"פ [סי' קכ"ה ס"ק ט"ל] דא"כ למה כ' הטור דפליגי יעו"ש בדבריו ואני בער לא מצאתי בטור בלשון מחלוקת והמחלוקת שכ' הוא בטפת דיו שנפלה דלהסמ"ק ז"ל כשר ולהרא"ש ז"ל (כשר) [פסול] אבל בדיבוק אותיות לא כ' בלשון פלוגתא וכ' רק ובדיבוק אותיות יכול לגרור וזה י"ל דאיירי בנעשה אח"כ וכמ"ש הרשב"א ז"ל אך עדיין אין בידינו לחלוק על הש"ע רבינו ב"י ז"ל ולהכשיר דיבוק ע"י גרר בכל ענין וכן הרמ"ע ז"ל גופא כתב במעשה שנדבקה לה"א שתחתי' ונראה שנעשה מתחילת הכתיבה ואפ"ה הכשירה מהרמ"ע ז"ל גופא וכ' שסמך אדברי זקן גבי שם הקודש בכה"ג וא"כ מכ"ז נראה לדין להתיר ע"י גרירה מחמת שעת הדחק משום קדושת השם ב"ה אולם הב"ח ז"ל [באה"ע סי' קכ"ה] כ' להחמיר בנדבקה בראשו כמו בנ"ד ודאי כוונתו ראשו לחוד דמעולם לא הי' צורת האות עליו וכ"כ הג"פ בשם הרד"ך ז"ל [שם] ולפענ"ד כן ראוי להורות דבלא"ה דעת הרשב"א כה"ג להחמיר בפירוש ובדברי הרא"ש ז"ל אינו מבואר שחולק וי"ל דגם הוא ז"ל מודה באם נעשה כן מתחילה כמ"ש הרמ"ע ז"ל ואפי לדברי הב"י ז"ל נראה שאינו מכשיר רק בנגיעה בחוט כיון דכ' בש"ע או"ח סי' ל"ב סכ"ה וז"ל אבל להפריד האותיות הדבוקות אחר שכ' לפניהם ש"ד דכיון שהאות צורתה עלי' כשמפרידה מחברתה לא הוי ככותב עכ"ל ושם בסי"ח וז"ל אם נדבק אות לאות בין קודם שתגמר בין אחר שנגמרה פסול ואם גרר והפרידה כשר ולא מיקרי חק תוכות מאחר שהאות עצמה היתה כתובה כתקנה עכ"ל אלמא דאם הי' פסול בגוף האות דלא נעשה אות מעולם פסול גם לדידי' וא"ל דהוי עליו צורת האות בשביל התינוק שקורא אותו יפה ז"א דהתינוק לא מהני במה שאינו אות מוקף גויל ואינו כתיבה תמה וכיון דלא הוי מעולם אות אם יגרר יהי' חק תוכות ממש והנה לא מצאתי באחרונים חולקים על הב"ח בפירוש זולת החלקת מחוקק [שם סק"ט] והפר"ח ז"ל [בס"ו שם] ולכן השם שנדבק בראשו וא"ו וה"א בודאי פסול וצריך לגנוז היריעה כיון שפסול ול"מ גרירה ורק צריך למחוק ראשי האותיות א"כ הוי מוחק השם ח"ו וא"ל כיון דפסול מותר לתקן וכדברי המהר"ל ז"ל [מפראג המובא בשו"ת חב"י ס' ע"ה ובתשו' ב"א יו"ד סי' ס"א] מ"מ מי יגע יד באותיות השם הקדוש ונקה וכיון דעכ"פ נקרא השם אסור למוחקו ובפרט דיש ס' דלמא נעשה הדיבוק אח"כ וא"כ כשר השם ולהרבה פוסקים אפי' גרירה א"צ בכה"ג ואפי' להמצריך גרירה כה"ג ראוי לבילה וא"כ הוי שם ממש ואסור למוחקו אך בהשם של כ"ם שנדבקו כיון שהדיבוק בסופו סגי בגרירה ובשם אלהיך שנדבק בחוט דק מהקוץ התחתון מהיו"ד מהני גרירה כיון שהאות נכתב כדינו מהני גרירה ואולם אם ירצה מעכ"ת לסמוך על הח"מ והפר"ח ז"ל להכשיר ע"י גרירה [פי' אפי' שאלה הא'] ג"כ מסכים אני לזה וכן עשה מעשה הרמ"ע ז"ל דלא כשמעתי' רק כהב"י ז"ל משום מחיקת השם הקדוש ב"ה ותקנות רבינו הגאון ב"א ז"ל [בשו"ת ב"א סי' ס"א וס"ב] למחוק ע"י תינוק הוא דבר שאינו כלל דהנה מבואר דזה לא מיקרי תיקון כסברת הר"י אסכנדרי [בב"י סי' ר"ע] שפסקינן כוותי' הרמ"ע ובס' בני יונה דאם הי' תיקון בלא"ה הי' מותר ע"י גדול וכיון דהוי מחיקה האיך יעלה על הדעת לתת ולמסור ס"ת הקדושה ליד תינוק ולהראות לו למחוק שם הקדוש ב"ה הלא אם נעשה מעשה כזה בשם שאין בו שאלה ורשע יקח ס"ת ויתננה לתינוק לאמור לו מחוק לשם הזה בודאי העומד שם חייב לקרוע כמ"ש במ"ק [כ"ו ע"א] גבי נעמיתא שרצה לבלוע תפילין שאם הי' בידי רשע הי' חייב לקרוע והאיך יעלה על הדעת לצוות לתינוק לעשות דבר שמחויב העומד שם לקרוע וגם כי קריעות הללו מס' חייב לקרוע ולפענ"ד מי שנותן לתינוק למחוק שם כזה העומד שם חייב לקרוע הן אמת די"ל דמ"מ אינו עושה בשאט נפש דכוונתו לתקן אבל ודאי בשם כיוצא בזה מעשה שנותן לתינוק למחוק השם ח"ו הוי מעשה פשיעה וחייב הרואה קריעה בלי שום ס' וא"כ האיך ניתן עצה כזה לעשות בשם אשר לכמה שיטות הוי שם קדוש האיך נמחיקנה ח"ו וזה אינו גרמא רק בזיון לשם הקדוש שנותנו ומוסר לקטן למחוק ח"ו מלעשות כך אך לגרור לפענ"ד דמותר כה"ג דנראה דהרמ"ע ז"ל בתשו' עשה מעשה בזה לגרור הנו"ן שהי' דבוק לה"א שהי' דבוק בתחילת כתיבה לנו"ן שבשורה שלמעלה ממנו ונוגע בראש הה"א בתחילת הכתיבה כנראה שם בתשו' ל"ו ולכן עליו לסמוך בכה"ג והי' שלום וכו':