שו״ת דברי חיים – חלק ב – קטע 27

סימן פט

לידידי הרב הגדול החריף ובקי השנון החסיד המפורסם לתהלה כו' מו"ה יעקב צבי נ"י אבד"ק בארשא יע"א:

שאלה שרצו לחוש מחשש שכ' המרדכי קידושין [סי' תק"ס מובא בב"י ר"א] שמא נבקעו הקרשים אשר המים הולכים ע"י למקוה ויהי' המקוה נעשה ע"י כלי וכו':

תשובה לא ידעתי מי חש לחומרא זו אשר לא הובא דעת המחמיר בש"ע ולא בהאחרונים הנודעים לי ואם באנו לחוש לדעת יחידי למה טובלין (בחסי') [בחמין] שהוא דיעה מובא בב"י [סס"י ר"א] ורמ"א ז"ל חש להו וידוע שבזמן הקדמונים לא נהגו לטבול (בחסי') [בחמין] ויש לחוש לאל תטוש ת"א וכי כבר קבלו דעת האוסר אעפי"כ כל הגדולים שלפנינו וכל הצדיקים כולם התירו מכ"ש לחוש לדעת יחידי הנדחה מכל האחרונים [עי' ב"י הנ"ל ורמ"א סל"ו] וכבר ראיתי בקהילות קדושות נוהגין לעשות מקוה ע"י קרשים אולם אם באנו לתקן גם זה יש עצה פשוטה לעשות סילונות של מתכת קבוע בקרקע ויהיו נעשים מתחילה לכך לצורך קרקע וגם בסופו יעשה צינור של עץ שלא יבוא למקוה מתוך המתכות וזה כשר לכ"ע ואם אולי ההוצאה מרובה יוכל לעשות של עץ ויחפנו במתכות הנקרא גלייט וכיוצא בזה חיבור הידוע לאומנין ולעשות ע"ד שכתבתי לעשותו לכתחילה לצורך הקרקע וגם צינור של עץ פשוט יהא בסופו וכנ"ל ואז כשר בלא פקפוק לכל הדיעות ובאמת לעשות ע"ד שכתבתי ג"כ י"ל דכשר אך מחמת שבודאי יוכל לצמוח כמה פסולים מזה באופן שכתבת ודלמא יהי' שאובים גמורים ע"י ההשקאה ואח"כ יופסק השקאה דלהרבה דיעות פסולים ועוד כמה פסולים יכולין לצמוח וללמוד מזה קולות במק"א כאשר קל להבין לכן לא החלטתי להתיר כדבריו וכאשר כתבתי נכון והי' שלום כדברי ידידו הבעה"ח יום א' י"א מרחשון תרכד"ל:

סימן צ

להרב כו' מו"ה משה פרידמאן נ"י רב בקאמינעשט גליל טשערנאוויץ יע"א:

שאלה מקוה שיש בה מעיין הנובע ויש בה ששים סאה ומחזקת המים למטה אבל לא למעלה מפני שהמקוה רחבה מאוד ואף שיש בה מים הרבה אעפי"כ אין מגיע המים זרת למעלה מהטבור וע"כ צריכים לשפוך לתוכה מים שאובים כדי להגביה המים אבל אינה מחזקת המים למעלה רק זוחל לחוץ וניכר הזחילה מבחוץ למרחץ שזוחל מהמקוה רק בתוך המקוה אינה ניכר הזחילה רק זאת ניכר כשממלאין אותה ובערך ששה שעות נשאר המים כבתחילה ובסמוך אצל המקוה ג"כ אינו ניכר מפני שהיא מכוסה בעפר רק רחוק מהמרחץ כמו אמה מפני שבשם השטח הארץ הוא משופע ע"כ אינו מחזיק המים וזוחל דרך שם ונסתפקתי כיון דחשבי' הכל לפי החשבון כדפסק המחבר שם בסי' ר"א ביו"ד ס"כ אם נימא חוזר וניעור ונמצא כשמחמין אותה הרבה פעמים יכול להיות שיהי' רוב שאובים (אי) [או] נימא קמא קמא בטל כו' והכא ע"כ דין זוחלין עליהם אעפ"י שאינה נראה הזחילה להדי' בתוך המקוה מ"מ כיון שניכר ונראה הזחילה להדי' כשנוטלין העפר שמסביב המקוה ולכן נסתפקתי:

תשובה מכתבו הגיעני והנה אין מנהגי להשיב רק לאדם הניכר לי לנאמן רוח כי בעוה"ר שכיחי הרבה מחרחרי ריב ולומדי תורה שלא לשמה רק לקינטור בעוה"ר וכותבים ומזייפים כרצונם להבעיר אש להבה על ת"ח יראי השם וכבר קרה לי כזאת לולי ה' הי' בעזרתי ונמלטתי מן המחלוקת ולכן בדין השו"ב לא אשיב כלל רק אם יכתוב לי הרב המאה"ג אבד"ק סקאלא או איזה רב אחר הידוע לי מאז לנאמן רוח אך בעניני המקוה לדינא ולאיסורא לא אמנע מלהשיב והנה לדעתי מקוה זאת פסולה כי הנה המעין הוא מעיין עומד לא משוך הנקרא בל"א טייך ומקוה עומד אינו מטהר בזוחלין כמבואר במשנה מקואות וכפי' הר"ש ז"ל [פ"ה מ"ג] ולזה הפירוש הסכים הט"ז ביו"ד [סקכ"ב] בכוונת הרמ"א ז"ל סי"א לומר דמטעם זה כ' הרמ"א ז"ל דלא מטהר רק באשבורן ואם כי כתבתי בקונטרס אשר לי להוכיח דהב"י בש"ע לא פסק כהרא"ש ז"ל מדלא הזכיר חילוק זה מ"מ בודאי ח"ו לנו מלעשות מקוה אשר היא פסולה לדעת הר"ש והט"ז ז"ל וגם דעת הראב"ד ז"ל [בס' בעה"נ] בנטל סאה ונתן סאה נמי פסול ברוב מים שאובין ואפי' (הרמב"ם) [רש"י' וסייעתו דמכשירים שם [עי' בב"י] הוא מטעם דשאובים דרבנן אבל זחילה דאורייתא לכ"ע לא בטל כשעורר הרוב וכ"כ התו' בשבת [דס"ה ע"ב] וע"א וגם לדעת הרז"ה ז"ל בהשגות על בעהנ"פ דעתו במעין עומד לפסול שהשאובים נאספים יחד יעו"ש ויותר מזה לדעת מהרי"ט ז"ל [ח"ב סי' י"ח] שפוסק בתשובה שכל מעיינות שלנו אינם כשירים בזוחלין משום שהם רק מי ביצין יעוין בתשובותיו ולא נמצא שיוכשר מקוה כזו רק על ידי איזה תירוצים מראשונים שנאמרו על קו' (דרובא רובא) [דקמא קמא] בטיל ובודאי אין להקל בדאו' ולסמוך אתירוץ כל דהו נגד כל הראשונים ולכן מקוה זו פסולה ולדעתי גם הנשים שטבלו במקוה זו צריכות טבילה שני' ובלבוש כ' דמקואות דידן מטהרין בזוחלין ונראה דפליג על הר"ש ז"ל [הנ"ל] אולם גם ברמב"ן בתשו' המיוחסות סי' רל"א כ' בהדי' דמקואות דידן אין מטהרין בזוחלין ובפרט דיש חשש דרוב שאובין כנ"ל ובכה"ג גם הלבוש מודה דפסול וא"כ לא מבעי' לכתחילה ודאי שאסור לעשות מקוה כזו וכ"כ בהדי' גם בלבוש דלכתחילה צריך לעשות מקוה דלא יהי' אפי' מעט שאובין אך בנ"ד הטעם דחיישי' לרוב שאובין לכ"ע אפי' בדיעבד פסולה ומי לא יחוש לאיסור כרת כזה להקל נגד הר"ש והראב"ד והרמב"ן והרז"ה והט"ז ז"ל לכן לדעתי אפי' בדיעבד צריכים טבילה פעם אחרת נשי שטבלו במקוה כזו ומחמת טרדותי אפסוק ואומר שלום כנפש ידידו דו"ש הק' חיים הלברשטאם:

סימן צא

לידידי הרב המאה"ג החריף ובקי החסיד וי"א מו"ה יעקב צבי נ"י אבד"ק בארשא יע"א:

מכתבו הגיעני והנה בגוף הדבר של מעיינות כבר סיפק עלינו הדבר מהרי"ט ז"ל [דמקוואות דידן דינן כמי תמציות] והגם שדבריו צ"ע מאוד ובפרט במדינתינו שהארץ רטובה מאוד וא"א להתעכב המי גשמים אך מ"מ נראה בחוש שבא ונמצא בארץ מים שאינו מעין והמונים קראוהו מים עליונים ואומרים שאין מעין כלל ובפרט במקוה שאינו רחוק מהנהר וי"ל שבא מנביעת הנהר ודין מי ביצין עליו או מי גבים לפי נוסחאות בתוספתא ועיין בר"ש ז"ל [פ"א דמקואות מ"ו] ולכן קשה לסמוך על מעיינות שלנו אך לא אדע למה לא עשו כתקנה המבואר בת"ה להביא חול ועפר הרבה עדי יהי' המקוה יבשה ולאח"כ מותר דהוי כהמשכה כמבואר בת"ה [סי' רנ"ח מביאו ב"י סי' ר"א] הגם ששם מבואר שהמים לאחר הסתימה באים לאחר ימים מש"ה הוי כהמשכה לפענ"ד ל"ד יום רק אפי' בשעה חדא לאחר שנעשה יבש וחזר ונובע מתתא לעילא הוי המשכה גם מ"ש כ"ת דלא הוי המשכה רק עג"ק הנה דעת רוב ראשונים דסגי אפילו על גבי אבנים וכלים שבורים עיין בהר"ש [פ"ב דמקוואות מ"ז] גבי קנקנים שסידרן על גג ומה שמפלפל לעשות מקוה מחדש ע"י תחבולות אתפלא מאוד למה יבחר דרכו והרגיל עצמו לעשות הלכה למעשה ע"י חריפות ח"ו וכדכתבו הפוסקים מה בהאי עלמא שפלה אדם בוחר דרך היותר בטוח מכ"ש בדברי מצות הבורא ית"ש שעלינו לעשות ע"צ מרווח יותר ובפרט בעניני טהרות ישראל שתסמר שערות ראש להורות בזה כמ"ש הרשב"א ז"ל בת"ה הקצר ולכן אל יעשה בשום אופן רק לבנות מקוה ע"י חפירות בור והמים ימשכו מנהר ע"י צנורות של מתכת ויקבעו בקרקע בעומק ויעשה צינור של עץ קבוע בסוף בהמשכו לתוך החפירה ואז יהי' כשר לכ"ע ואל ישגיח על הוצאות ובעיקר פלפולו אין לי פנאי לעיין בפלפול שלא להלכה ואם יצטרך דוקא ע"י חיבור יעשה כמ"ש בתש' אמרי אש [סי' ע"ט] ע"ד שמבואר בש"ע של מהר"ז ז"ל הנקרא תניא [בסוף ה"נ] או ע"ד שמבואר בשו"ת ב"א [סי' נ"ג] ולא ישנה בשום דבר אפי' אם יראה לו היתר ברור ומ"ש שאין צריך לחיבור רק פ"א אפי' הפסיק אח"כ לא כן כ' הש"ך ז"ל [ס"ק קי"ב] וכן נוהגים כדברי הש"ך ז"ל והי' שלום. אדר תרכ"ד:

סימן צב

להרב החריף וכו' מו"ה ברוך מענדיל מו"צ בעדת באכניע:

אודות המקוה שבעיר באכניע שנמצא אצל העכו"ם איזה גומא של מים וחפר אצל הגומא ונתמלא מאליו לא ראה עין עת מילואה אם מותר לנשים לטבול בה:

תשובה דין זה משנה מפורשת בפ"ח דמקואות מקואות העמים כשר לבעלי קריין הרי בהדי' דלנדה פסולה ולא פליג ע"ז אפי' הרמב"ם דס"ל דכולה שאובה כשר מה"ת משום דהוי כמוכח שנעשה שאובה בלא המשכה וע"י אדם וכעין שמבואר גבי מכתשת תי' האחרון שבכ"מ מביאו הש"ך ז"ל [בסי' ר"א סס"ק קמ"ד] וכ"כ בהדי' הר"מ ז"ל בה"מ פרק י' מקואות של ח"ל פסולין שחזקתן שאובין דודאי לא יחלוק הרמב"ם על סתם מתני' ויותר מבואר במשנה זו אפי' בא"י שלפנים מן המפתח פסול ששכיחי ב"א ופסלוהו יעיי"ש במשנה ומה שהש"ך ז"ל [בס"ק ק"נ] מכשיר בשדה היינו כמו שנמצאים בדרך שלוליות רחוק מן העיר ושנראה שלא נעשה בי"א אבל במקום ששכיחי ב"א מקוה הנמצאת אפי' בא"י פסולה ובפרט בח"ל ואין לסמוך שהוא מעין משום שמנהגינו לפסול שאובה אפילו במעין ובפרט (שמהריב"ל) [שמהרי"ט בשניות חי"ד סי' י"ח] ז"ל שדי נרגא במעיינות שלנו אם דין מעין עליהם והארכנו באיזה מקום בזה [ע' בד"ח בפתיחה למקוואות] ועלה במוסכם להחמיר במעיינות שלנו ובפרט מי הוא שיאמר שהוא מעין ולכן יחקור אצל המורה מאיזה טעם התיר ויודיע לי ואז נדע מה לעשות כי מסתמא המורה שהתיר לא קטיל קני באגמי אך לע"ע יאמר שאסור לכל הנשים לטבול שמה עד אחר חקירות מהמורה ולא יקל בחשש איסור נדה דאורייתא ומשנה מפורשת לאיסור:

סימן צ

לק' נאנוש יע"א:

שאלה במקוה הסמוך למקוה וכדי להכשיר את המקוה שיהי' כשר בלא פקפוק עשו נקב סמוך למקוה השניי' והנקב פתוח בשעת טבילה כדי לחבר המקואות יחד והנה בעת יבשות המים חרבו המים ונתמעטו המים מהם ולכן בעת החם המקוה אחת ונתנו מים חמין והיא גבוה בהמים מהשני' ולכן נטפו המים מאחת להשני' ומסופקים אם מותר לטבול מחמת שהמים המה זוחלים וכמ"ש כש"מ [ס"נ] גבי מקוה שניקבה ומים נוטפים ממנה שהיא זוחלין זת"ה:

תשובה הנה מקוה הניקבה ונוטפת הוי זוחלין ולא מובא בש"ע ונושאי כליו קולא בזה ורק שהרא"ש בפסקיו סוף נדה] ובתשו' [כלל ל"א] כ' דזה לא מיקרי זוחלין אך בודאי אין לנטות מדברי הש"ע דזה הוי זוחלין ואינו מטהר אך עדיין י"ל דהא היא מעין ומעין מטהר בזוחלין אך כ"ז ליתא חדא דמהרי"ט ז"ל בתשו' [בשניות חי"ד סי' י"ח] חוכך להחמיר במעינות שלנו אם המה תורת מעין עליהם ועוד דאפי' נימא דמעיינות שלנו דין מעיין גמור להם מ"מ הא הוי נחל עומד דאינו מטהר בזוחלין דז"ל המשנה מקואות פ"ה מ"ג מעיין שהוא משוך כנדל ריבה והמשיכו ה"ה כמו שהי' הי' עומד וריבה והמשיכו שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין להטביל בו בכ"ש עכ"ל המשנה ופי' הר"ם ז"ל יז"ל מושך כנדל שמימיו זוחלין במקומות הרבה כנדל זה שמראה רגלים ריבה עליו לא שריבה לו מים שאובין דא"כ לא הי' מטהר בזוחלין כדתנן לעיל בספ"ק אלא ריבה עליו שהיינו שעשה בריכות לכל המקומות שהי' מוליך ונתמלא כל אחת מים הרי הוא כמו שהי' דבמקום שהי' מימיו זוחלין קודם שריבה עליהם והרחיבם שם מטהר בזוחלין ומן הצדדים אינם מטהרים אלא באשבורן ובס' פ"ק הבאתי ברייתא ותוספתא כיוצא בזה דקתני מעיין שמימיו מועטין ריבה עליו והרחיבו מטהר באשבורן וא"מ בזוחלין אלא עד מקום שיכול להלוך מתחילתו דריבה עליו היינו שעשה בריכה לפניו ונתמלא מים וה"נ קתני בתוספתא מעיין שמושך כנדל וריבה עליו והרחיבו מטהר באשבורן ואינו מטהר בזוחלין אלא עד מקום שיוכל להלוך מתחילתו הי' עומד כלומר שאותו מעין לא הי' מימיו זוחלין אלא עומדים וריבה עליו שהרחיק מקום עמידתו והמשיכו שמקום הרחבתו עשה זוחלין שוה למקוה לטהר באשבורן ואין מטהר בזוחלין מאחר דעיקר מקוה המעיין אינם זוחלין עכ"ל וא"כ בנ"ד דהוי מעין העומד שאינו זוחל מעצמו לא מטהר בזוחלין הגם שמהרמב"ם ז"ל נראה שבמקומו מטהר בזוחלין דז"ל בפ"ט מהל' מקוואות הל' י"א מעין שהי' אמות קטנות נמשכות ממנו ורבה עליו מ"ש לתוך המעין עד שגברו המים שבאמות ושטפו ה"ה כמעין לכל דבר הי' מימי המעין עומדים ואינם נמשכין ורבה עליו מים עד שמשכו ממנו אמת המים הרי המים שמושכין שוים למקוה לטהר באשבורן בלבד ושווין למעיין לטהר בכ"ש עכ"ל מ"מ צריכים להחמיר ולחוש לדברי הר"ש ז"ל וגם כי בהרמב"ם ז"ל לא מפורש ההיתר בודאי אין להקל נגד הר"ש הזקן ז"ל ובפרט כי הש"ך פסק כן להחמיר שהרי החמיר כדברי מהרי"ק ז"ל דאפי' ברבו זוחלין אינן מטהרין שלא במקומן [ע' ש"ך סקי"א] וא"כ מתני' איירי במקום שהי' נמשך המעיין בתחילה מטהר ברבוי הזוחלין וא"כ בסיפא דמעיין עומד שאינו מטהר שדינו מבואר במשנה שלא יטהר בזוחלין אפי' במקומו אינו מטהר בזוחלין ובודאי עלינו להחמיר כגדול האחרונים הש"ך ז"ל אולם לפי המבואר בריב"ש סי' רצ"ב וז"ל ומ"ש ראי' מההיא דג' מקואות זו בצד זו כו' אין משם ראי' דההוא בשלא יצאו המים מגומות המקואות לחוץ שכותלי המקואות מחוץ גבוהים אלא שב' הכתלים המפסיקים הם נמוכים וכשנתפחו המים בסיבת הטובלין ובתנועותם נתערבו המקואות כקליפות השום או יותר בשטח שוה ולא אבדו טיפה עכ"ל א"כ ה"נ כיון דמחוברין יחד שני המקואות והמים נשאר בשני' אין זה זוחלין כיון דהוי שניהם כמקוה אחד דזוחל מצד זה לצד זה ולכן לדינא אם יעשו הנקב בענין שנתערבו המים בלא קטפרס לא איכפת לן במה שיזחילו מזו לזו והי' שלום א' פנחס תרכ"ד:

סימן צד

להרב וכו' מו"ה יהושיע ריינמאן נ"י מו"צ דק' בילקאמען יע"א:

שאלה בדבר המקוה טהרה אשר נעשתה פה בעירנו בשנה העברה וזה משפטה בתחילה עשו גומא גדולה בקרקע ובתוך הגומא הלזו עשו חומת אבנים על כל ד' רוחותי' ואח"כ רצו לעשות המקוה קטנה מחלל החומה הנ"ל כדי שיוכלו להחם המקוה בימות החורף ורצו ליתן לתוכה קאסטין שיהי' קטן מהחלל הנ"ל ולעשות בתוכה נקב כמוציא רמון כנהוג בכל המקומות האילו ולא הסכמתי ע"ז לחומרא בעלמא כדי לצאת דעת הראב"ד בפ"ו מהל' מקוואות כו' ואמרתי לעשות אותה באופן אחר והיינו שיהי' עשיית הקאסטין אחר קביעותה בארץ שהאומן יתקן לו הנסרים קודם קביעותן בקרקע ולא יחבר את הקאסטין מבחוץ רק לאחר שיקבע את הנסרים בקרקע אז יחבר לגמור מלאכת הקאסטין כולה וגם צויתי לעשות באמצע המקוה בהרצפה נקב כמוציא רמון כו' ועל כל ד' צדדי הרצפה הנ"ל נעשה חריצים כדי שיכנס לתוכן הדפנות שבצדדים ויקבעו את הדפנות מד' רוחות בתוך החריצים עד שנגמרו הדפנות ובהריחוק שבין הדפנות לבנין החומה ימלאו עפר ואח"כ ע"י סילונות הנעשים בהכשר יבוא המים מהנהר לתוך המקוה העשויים באופן היותר נאות ובעת שנעשה המקוה באו איזה מערערים עלי' ורצו דוקא ליקח השולים מתוכה ולהשים אבן על הרצפה ולחטוב השולים שנעשה מנסרים ורוצים לפסול המצוה הנעשית כנ"ל ולהוציא לעז על שטבלו בה ע"ע ואומרים שטעמם שאולי כאשר האומן עשה הקאסטין חברו תחילה יחד טרם שקבעו אותו בקרקע ונעשה מתחילה כלי ואח"כ הפריד הנסרים זמ"ז וקבעם אח"כ כו': תשובה

מכתבו הגיעני בדבר המקוה ומ"ש כ"ת שחשש לדעת הראב"ד דל"מ נקב משום דעדיין הוי גיסטרא לא ידעתי מה עלה על רוחו הלא בהדי' מבואר בהראב"ד [שם] דעכ"פ בניקב כשפ"ה מהני וכן מבואר במשנה מקואות [פ"ה מ"ה מ"ו] גבי שידה וגבי גיסטרא דכשפ"ה מהני אפי' בגיסטרא אך עכ"ז יפה עשה מעכ"ת וכן עשו פה במקוה ע"ד שעשה מעכ"ת לזהירות יתירה אבל אין כאן שום חשש אפי' לדעת הראב"ד ז"ל דלזה דעת המערערים בטל דאפי' אם עשאו הנכרי מקודם כלי כיון שנפרדו הנסרים בודאי לא איכפת לן בהכלי שהי' והאריכות שהאריך מעכ"ת למותר אולם גם מה שעשו המערערים שחטבו השוליים והניחו אבן בודאי כשר עצהיו"ט דמה שהי' ק' למעכ"ת דהוי כלי תמוה טובא וכי כלי שאין בו שוליים מקרי כלי אם לא חיבר האבן בסיד וגפסית לא הוי כלי ולא יעלה על דעת מי שיש לו ידיעה במקואות לומר שיפסול משום כלי חבית בלא שולים ובפרט אם הוא מחבר קצת בבנין דודאי אין עומדין הדפנות בלי חיבור ואם אולי בלא חיבור כלל בתחבולה קלה יוכל לחברו לכותלי הבנין של אבן ולכן כפי מה שעשו השתא כשר לכ"ע אך מחמת שהמערערים הוציאו לעז על המקוה שעשה מעכ"ת שלא כדת שכן נעשין כל המקואות שברוב תפוצות הגולה בודאי ראוים לעונש וראוי להרוס מעשיהם כדי שלא יוציאו לעז ולכן נכון הדבר לסתור המקוה וליקח האבן ורק לעשות כמו שעשה מעכ"ת ודוגמא לדבר מצינו בגט שרצו הראשונים לפסול הגט אפי' בדיעבד [ע' בד"ח לשמות גיטין בשער התשו' בהג"ה לתשו' ב"ז אות מ"ז] משום לעז ששינו שם העיר מהמנהג הראשון אפי' שראוי לכתוב כמו שכ' בגט מ"מ מפני גיטין הראשונים שנעשו באותה העיר על שם העיר שלא ככתוב בגט זה הגם שראוי לכתוב כמ"ש בגט זה מפני הלעז צריך גט אחר כמו שמנהג לכתוב וממילא נמי במנהג גבי מקוה שנעשה כפי כל מקואות שבישראל אם ערערו ושינוהו משום לעז ראוי לפסלו כאשר כ"כ גם מהרמ"מ ז"ל ומביאו בש"ך ז"ל [סי' קצ"ח ס"ק מ"ה] שאין ראוי לשנות מפני הלעז רק כשמזדמן יעשה ממילא עצהיו"ט אבל ח"ו במקום ערעור ולעז בודאי מהראוי ליקח האבן לסלק הלעז אך עכ"פ מפני המחלוקת יניח להם מעכ"ת כי מחלוקת קשה מאוד ואם לדידי יצייתו המערערים יסכימו להחזיר ולעשות המקוה כמו שעשה מעכ"ת וליקח האבן משם כדי שידעו הכל שהמקוה כשר ולאח"כ כשיסכימו שני הצדדים יחטבו השוליים ויתנו אבן תחתיו כי זה כשר עצהיו"ט והי' שלום ר"ח כסלו תרכ"ה:

סימן צה

שלום לדו"ז הרב הגדול החסיד בנש"ק כקש"ת מו"ה אברהם אלחנן נ"י בק' קאלשין יע"א. בהרב המנוח הגאון הצדיק מו"ה מרדכי דוד זצ"ל מדאמבראווע:

מכתבו הגיעני ומה ששאל אם נכון להניח לחפוף במקוה שהוחמה בחמין נ"ל שודאי איסור גמור מפני שנעשה כמרחץ שאסור לברך שם והנשים מברכות בשעת טבילה ועיין במ"א מ"ה ופ"ה ובס' ברכי יוסף ופר"ח שם ובא"ר כולם אסרו להרהר במקום מקוה מים חמין שהיא עשוי' לרחוץ ולחוף דנפישי זוהמא יעו"ש ועיין בפר"מ מ"ה ולכן ח"ו לעשות כן אך דברי חכמים בנחת נשמעין ולא יגעור בהם ורק יכתב כדברי אלה בשאלה להגאון החסיד מו"ה יצחק מאיר נ"י ולשארי גדולים חסידים וכאשר יסכימו לדברי אזי בודאי ישמעו אנשי עירו ואם יתירו הגאונים מבטל אני דעתי והי' בזה שלום. כסלו תרכ"ה: