שו״ת דברי חיים – חלק ב – קטע 28

סימן צו

לחתני הרב הגדול בנש"ק החריף ובקי מו"ה מרדכי דוב נ"י:

מה שהקש' [על מ"ש בס' ד"ח לה"מ סל"ו ליישב דברי האגודה המובא ברמ"א א"ח סי' קנ"ט ס"ז מקו' הט"ז שם משום דברזות חשיבי טפי מחובר מאיצטרוביל ולכ"ע הוי כמחובר ע"ש וע"ז הקשה דעכ"פ] מ"ש הברזות שנקבעו מדף [של נחתומין ע' ב"ב דס"ו] לא ידעתי מה קשי' לי' והא כן מבואר (בתוספת') [בתוס' שם בב"ב ד"ה בעי ר"י ע"ש] שהאגודה הולך לשיטתם דבכותל הוי מחובר ודף לא והאבעי' הוא רק באיצטרובל וא"כ בודאי מחובר בהכותל בבנין עדיף מאצטרובל דודאי ככותל דמי והוי מחובר ולכן כ' האגודה דאסור ליטול ידיו מהמחובר בכותל בבנין אך כ"ז במחובר ואח"כ חקק אבל בתלוש ולבסוף חברו הוי כתלוש כמבואר שם בפרה וזה כ' דשם מבואר להתיר היינו בחידושיו שם דמפרש המשנה דבקבעו ואח"כ חקקו הוי כמחובר ותלוש ולבסוף חברו הוי כתלוש [ע' בחת"ס סי' קצ"ח אות ה'] וזה כ' דנ"ל לאסור אותן הברזות הקביעות והיינו לפ"ד התו' גבי אצטרובל אבל בחקקו ולבסוף קובע מותר כמבואר בפרה היינו בחידושיו שם אך באמת גם במשנה גופא מבואר דוקא חיבור כלי הוי כתלוש משמע דאם קבעו ואח"כ חקקו הוי כמחובר. אך הי' קשה לי' להאגודה גופא דהא לית הלכתא כהך מ"ד [בחולין ט"ז ע"א] דכותל הוי חיבור דכן פסק הרמב"ם ז"ל [בפי"ב מהט"א ה"ג] דכותל הוי תלוש וכן משמע דאגודה ז"ל ס"ל כן דכותל לא הוי מחובר דכ' במס' מכשירין ויעוין בשבת ובשבת מסיק הש"ס דכותל לא הוי מחובר ומ"ט נאסר גבי ברזות אפי' קבעה ולבסוף חקקה ולזה מרמז בפרה במשנה (דלכתחילה) [דלנטילה] דמי' להכשר פרה ולמקוה דז"ל המשנה (פרה פ"ה מ"ז) השוקת שבסלע אין ממלאין בה ואין מקדשין בה ואין מזין ממנה וא"צ צמיד פתיל ואינה פוסלת את המקוה היתה כלי וחברה בסיד ממלאין בה ומקדשין בה ומזין ממנה וצריכה צ"פ ופוסלת אה"מ עכ"ל ובזה יוסר כל השגתך [וע' בד"ח הנ"ל] ומה שהשבת על התו' דנדה באמת דברי' תמוהים דהא קתני ברזות ותרנגולת ותרנגולת לא הו"ל הברזות ובמכ"ת פירושו רחוק ומה שהק' [על מה שחידש בד"ח הנ"ל סנ"ח דאפי' לר"י דס"ל סד"ר באתחזק אי' לחומרא מ"מ ס' מים שאובין טהור דהרי חתני בטהרות פ"ד סד"ר והדר תני ס' מים שאובין וע"כ דהי' תקנה על מים שאובין מלבד התקנה דסד"ר והיינו דהכא במ"ש ספיקו לקולא אף באתחזק אי' ע"ש וע"ז הקשה] הא גם בידים תנינן ס' ידים להקל הנה בעצמי הבאתי הך מתני' דידים שם רק גבי ידים מצינו בפירוש דר"י מחמיר אבל גבי שאובין שפיר ספיקו קל משארי דרבנן גם מה שהק' דלמה פוסקין כר"י [בהאי דסד"ר באתחזק אי' להחמיר] הא סתם מתני' בטהרות דלא כוותי' ובחד סדר אין סדר למשנה ודלמא דטהרות הוי סתמא בתרא ז"א דכיון דסתמא סתרי אהדדי סמכינן אכללא דהלכה כר"י בכ"מ והר"ן ז"ל כתב זה כמה פעמים גם מה שהק' אפירוש הר"ש בתוספתא [פ"ג דמקוואות מ"א] דמאי אשמעינן במ' סאה דהא כבר הוי חיבור וזה לק"מ דחדא די"א דגם השקה כשנפרדו חזרו (להסילון) [לפסולן] ותו דנהי דפשיטא לבתראי מכח כמה משניות כמבואר בר"ש ז"ל אבל תנאי אשמעי' שפיר חידושא ופי' התוספתא להר"ש ז"ל מבואר היטב בס' דברי חיים [בחי' למקוואות שם] גם מ"ש דלהרמב"ן [מובא ברשב"א יבמות דפ"ב] לשיטתו [דס"ל דכולו שאוב מדרבנן מש"ה] הוי שאובין ל"ל עיקר מה"ת וזה תימא איך לא השגחת מדבריך עצמך שגם לר"י ולמרדכי שכתבו טעמים על הגזירה [דשאובין] אטו כלי שנטמאו המים ג"כ י"ל דהוי עיקר מה"ת וא"כ למה החליט הרמב"ן [הנ"ל] דשאובין אין לו עיקר מה"ת א"ו דס"ל מסברא וקבלתי רבותי' דהוי אין לו עיקר מה"ת [ע' בס' חיבור לטהרה מחתן המחבר הרב השואל סי' קנ"ט סקי"ב וסי' ק"ס סקט"ו ותבין כ"ד התשו' בעזה"י]:

ועל ס"ת שלא קידש שם (א') [אדני] האדונים הנה בדיעבד נ"ל שכשר דכ"כ הרשב"ץ לענין כס יה מביאו ב"י [יו"ד סי' רע"ו ר"ל דשם חשש שהסופר קידש שם של חול ואעפ"כ לא פסלו משום דכשר לחד מ"ד וי"ל דהה"ד להיפוך ע"ש וע' בס' כסא רחמים מ"ס פ"ד] וכ"נ מבני יונה ועוד י"ל כיון דכבר הס"ת ביד הלוקח ושכרו לא יפסיד מספיקא דא"מ מיד המוחזק ועיין בט"ז ונה"כ לענין מוגרמת [בסי' י"ח סק"ח] ובפרט בשם א' לכ"ע לא יפסיד שכרו ולכן שוב אינו נאמן שלא קידש הגם שאומר בטעות עשה רק אין ע"א נאמן נגד חזקה שהי' מוחזק לס"ת בנותנו ללוקח כאשר הארכתי בזה בחי' גיטין ולכן לפענ"ד הספר כשר:

ולענין הנקודות שמוצאות הנשים הנה גוף התשובה שכתבת נעלם כעת ממני כי יאמין לי ידידי חתני שכעת אני בעל יסורים גדול על רגלי וטרדותי רבו לכן כ"פ נעלמו איזה דברים הנצרכים וגם תשו' נעלמה כעת ממני ולה' אקוה כי הוא נטמן באיזה מקום וכמו שתשו' הנ"ל נמצאה ואז אי"ה אכתוב לך לפ"ד כאשר יחנני ה' אך בקיצור נ"ל לסמוך על המתיר כמבואר בש"י ז"ל ובס"ט:

סימן צז

שאלה פה בעירנו נעשה מקוה באופן זה דהיינו שהי' מקוה ממעין ומדרגות של קורות לירד ולטבול בתוך המקוה ונבנית בחומת של המקוה והיו מחממין אותה שהי' שופכין לתוכה מהיורה מים חמין אך כשהמים התגברו לפעמים היו צריכים למים חמים הרבה וע"כ עשו תיבה מנסרים כדי שיהי' באפשר להחם במים חמין מועטים והתיבה עשוי מד' דפנות מוקפין אך דופן א' מדופני התיבה עשוי' מדריגות מדריגות כזה בכדי להעמיד את התיבה על המדריגות שבתוך המקוה הישנה והמדרגות שבתיבה אינם עשוים בפ"ע אך המדרגות שבתיבה הוא דופן א' מהדפנות ולמטה בשולים של התיבה עשוים שולים $ציור בספר$ ועשו נקב אחד גדול בכדי לסתום אותה בברזא ועוד נקב אחד גדול לסותמו באבנים לחוד בלי סיד וטיט ואח"כ נתחברו השוליים ע"י צירי ברזל להתיבה כי בימי הקיץ שיש מעט מים בהמקוה אזי פותחין השוליים והתיבה אינה מונחת ע"ג קרקע המקוה רק המדרגות של התיבה מונחים על המדרגות של המקוה הישינה וכשמי המקוה מתגברים אז נושאין את התיבה למעלה ומניחין אותה על המדרגות העליונות של המקוה וגם כשמי המקוה מתמעטין מאוד אזי נוטלין את התיבה לגמרי מהמקוה וטובלין במקום הישנה לחוד:

תשובה לה"ה יראי ה' בעלי תריסין נדיבי עם גדולי היחוס פני העיר דק' דאברמיל יצ"ו מכתבם הגיעני והנה תדעו שלא פסלתי המקוה שנעשה עפ"י גדולים ורק לפי מה שספרו לפני הבנתי שיוכל לבוא לידי כמה מכשולות ואמרתי להודיע להם שלא לבי הלוך להכשיר מקוה כזו שיוכל לבוא לידי מכשול אך עתה לפי תמונת התיבה ששלחתם אלי והשליבות המה בשיפוע שמונחי' על שליבות המקוה שהוא בשיפוע וידוע דקטפרס אינו חיבור לדבר שהוא מה"ת וכמבואר בר"ש ז"ל [פ"ו דמקוואות מ"ח] וכן הסכימו רוב ראשונים ואחרונים ולכן אם המקוה היא באופן הזה פסולה להר"ש ז"ל ולרוב ראשונים ואחרונים הגם שיש מקום לפלפל בתוס' גיטין [דט"ז ע"א] וחגיגה גם י"ל דהוי כפחיסה בצלוחית דהוי חיבור כמ"ש במס' ע"ז [דע"ב ע"ב] ובב"י [ע"ל תשו' פ"ח] מ"מ אין לסמוך ע"ז ח"ו והנה בודאי רוב פעמים אין במים מ"ס והוי מקוה חסירה ופסולה מה"ת וגם באה בידי אדם דלרוב הפוסקים דאור' ובדאו' קטפרס אינו חיבור ולכן בודאי אם הוא בזה האופן היא פסולה ודאית אך מי אנכי להוכיח גדולים בתורה ויראה וכל כוונתכם לש"ש שלא להוציא לעז על אבותינו שהתירו לכן טוב לחשות מלומר דבר שאינו נשמע אך להציל נפשי לאשר נשאלתי מכם ולכן הוכרחתי להשיב האמת וה' הטוב ישים שלום בין ת"ת כנפש דבש"ת:

עוד לק' הנ"ל

שוי"ר ליראי ה' חכמי חרש מביני מדע נגידים נשיאי העדה דק' דאברמיל יע"א:

מכתבם הגיעני והנה ראיתי במכתבם שאין לפ"ד חשש קטפרס ביש מ"ס וזה אינו כלל לדינא דבקטפרס אפי' מ' סאה שהמה מחוברים ע"י קטפרס אין לטבול בהם וכמבואר בתוספתא בהדי' מובא בר"ש משנה ד' ה' ובמשנה ד' פ"ד דמקואות יעו"ש ורק לחד תירוץ בתוס' גיטין [הנ"ל] יש מכשירין וכ"כ במרדכי מביאו הט"ז בקצרה סי' ר"א [סק"ג] אבל לא קיי"ל כן ובאמת אין לטבול על המדריגות שבמקוה רק אם נוטה לחוץ ויש מ"ס בעיגול זולת השיפוע וכ"ז רמזתי בתשובתי אליכם כי יש מקום להתיר ע"י תירוץ התו' בגיטין ובחגיגה וגם עפ"י פשטות הש"ס גבי פחסה אך כ"ז לא להוציא לעז על עבר אך ח"ו לטבול זולת אם יש מ"ס חוץ הקטפרס והשיפוע ולטבול שלא במקום הקטפרס והנה לפי אומדנא אין בתיבה הקטנה מ"ס זולת הקטפרס ואך אפי' אם הי' כעת מ"ס הלא דבר זה שכיח שיתמעט ויש פסול דאורייתא ואפי' אם תעשו נקב למעלה שיהי' חיבור בלא קטפרס מ"מ גוף השליבות הוי קטפרס ואינו חיבור זולת במ"ס בעיגול זולת הקטפרס השיפוע וגם עוד מכשולות רבות שיוכל לבוא ולכן לא דעתי כ"ז הלא תוכלו להתחבל בתחבולה עפ"י אומנים בקיאים אשר כעת שיהי' המקוה שלימה מחוברת להמעין היטב ולטבול על נסר רחב תוך המעין הנקרא שלחן וזה יהי' מנוקב או יהי' של אבן דמנוקב ושיהי' יותר ממ"ס זולת השיפוע וכאשר בכל קהילות ישראל יתקנו באופן לחמם המים ולא יתרבו ההוצאות כ"כ ותוכלו לעשות המקוה שיהי' כשר בלא שום פקפוק ושאלה כלל כי כן ראוי ונכון לקהילה ועדה חשובה כי"ב לעשות עצהיו"ט וכמ"ש הריב"ש שהרי בעניני מו"מ אדם בוחר דרך הבטוח ביותר מכ"ש בעסק המצות נהי שכשר ראוי לעשות על צד הבטוח יותר כ"ז ראיתי להודיע לכם דעתי ויותר אין עלי חובה ועשו הטוב בעיניכם ונפשי הצלתי והי' שלום:

סימן צח

להרב החריף החסיד וכו' מו"ה יוסקא אבד"ק קאנטשיגע יע"א:

בנידון המקוה של מי גשמים שאתם רוצים לעשות ממי גשמים וחששתם לדיעות המחמירין פן ברוב הימים תרקב העץ ויהי' בית קיבול בהמרזב והמים הבאים ע"י הוי שאובים הנה לפענ"ד מלבד חשש זה כיון דשכיח דנוטלים סאה ונותנין סאה להחם המקוה א"כ לשי' הרמב"ם והראב"ד ז"ל היא פסול' הגם שלא קיי"ל כוותייהו [כמבואר בר"א סכ"ד] אבל האיך נעשה לכתחילה מקוה שפסולה לדעת ראשי פוסקים הללו הרמב"ם והראב"ד ז"ל ושמעתי שבמקומות שעושים מקוה ממי גשמים שכורין בור מחזיק כמה מקואות כמו מה שקוריך טייך ומאספין שמה מי גשמים בלא צינור כלל רק ע"י חפירה בקרקע או ע"י צנורות ומחדש אין שום בית קבול שם ובודקין בזה היטב וגם כי נעשה באיזה ימים מועטים בימי הגשמים וגם להמקוה מאספין מי גשמים ולכן מתחילה בעשייתן אין שום חשש כלל וברבות הזמן אפי' אם נעשה בהצינור ב"ק כשר ע"י השקה לבאר הנ"ל ע"י צינור קל ואפי' ע"י מתכות מותר עפ"י אופנים מבוארים בש"ע ולכן גם החשש של רקבון ונעשה ב"ק ג"כ אין חוששין ידרוש כ"ת בק' ראדימישלא ובק' גלאגיב ותו לא מידי ה' וארא תרכ"ט:

סימן צט

להרב וכו' מו"ה יחיאל מיכל הובנר נ"י אבד"ק ניזנאב יע"א:

בנידון המקוה אם עושין מקוה צריך לכתחילה לעשות' כשר אליבא דכ"ע כי הוא קדושתן של ישראל וכמבואר בת"ה ברשב"א והנה כל הפעולות שכ' מעכת"ה לא יועילו עפ"י דברי הר"ש ז"ל [פ"ה דמקוואות] שכתב שאין מעין מטהר בזוחלין רק במקומו ואם נמשך ע"י חפירה לצדדין אינו מטהר בזוחלין והב"ח ז"ל [בסי' ר"א סד"ה וטבילה בנהרות] הזהיר לנהוג כן וא"כ כל שהמעין אינו במקום תולדתו אינו מטהר בזוחלין והאיך נעשה מקוה היפך דבריהם הקדושים וגם ל"מ החיבור לנהר בעומק דהרי יהי' קטפרס דאינו חיבור לענין זוחלין שהיא דאו' סוף דבר שאין תקנה רק לעשות באבנים או בחתיכת עץ ומצופים במין בדיל שמעכב יציאת המים ולא לעשות ארון כלי ואז לא צריך נקב ורק יהי' דינו כמו בונה באבנים על הגג שמובא בהג"ה ר"א [ס"ז] בתחילתו בשם הרשב"א ז"ל זיז לא מצאתי תקנה למקוה זו כי לפי הנראה שנוטף ממש טיף אחר טיף שזה הוי זוחלין ומה שאינו נראה בעין הוא מחמת שמים או איזה דבר מכסהו ויש חשש דאור' ולכן אין להקל רק כנ"ל ושמעתי מכמה מקומות שנעשה כעין מה שכתבתי והי' שלום:

סימן ק

להרב כו' מו"ה יהושע פלק זאב האבד"ק אקנא במאלדאווע:

ניסן תרכ"ט לפ"ק

הגיעני מכתבו במקוה אשר מאז וצורתה בדרך זה חפירה גדולה ובאמצע החפירה ארגז מנוקב נוגע בשתי כתלים של התפירה ואבנים מחזיקין את הארגז והאבנים מונחין בין כותל החפירה להארגז ומנוקב הארגז כשפופרת הנוד אך שתי האצבעות חוזרין בדוחק וכבר טבלו בו נשים רבות ואין למעלה מהטיבור אדם בינוני חצי זרת ע"כ:

תשובה לענין דיעבד ודאי יש לסמוך על גדולי הראשונים הרא"ש ז"ל בפסקיו ור"י וסמ"ק [מביאם בב"י] שהתירו בניקב ככ"מ וגם י"ל דמסתמא חזקת חבר ורב שעשה הנקב בודאי כדינא עשאו בשתי אצבעות חוזרות רק מחמת אורך הזמן שנשרית התיבה במים נתעבה העץ מבליעת מים ונתעבה ולכן הוא כעת רק שתי אצבעות א"ח למקומם וא"כ הוא בודאי אינו פוסל דהסתימה נעשה ממילא לא מאדם וכלי הנעשה בלי מעשה אדם אינו כלי לפסול המקוה עיין בש"ג באריכות [בפ' המוכר את הבית] ועל חזקת חבר סומכין אפי' בדאו' ולכן הנשים שטבלו בחזקת טהרה המה ועל להבא יוכלו לתקן בקל גם מה שנסתפק בבנין אבנים אם נקרא בנין הנה לפי דעת הש"ך ז"ל [בסי' ר"א סקכ"ה] א"צ בנין רק כעין בנין ובאבנים הוי כעין בנין וגם לשי' הרא"ש [מובא במחבר ס"מ] א"צ בנין ולכן כשר בודאי בדיעבד ועל להבא יתקנו זה שיתנו סיד וגפסית בין האבנים ובאמת לפ"ד ראיתי בכמה קהילות קדושות מקוה כזה באויר ואינו קבוע רק בחתיכות עצים באופן דנראה כבנין גם מה שאינו גבוהה ח"ז מהטיבור בדיעבד בודאי כשר כמבואר בש"ע וברמ"א [בר"א סס"ו] אך בלבד שתשגיח האשה העומדת ומשגחת על הטובלת אותה האשה צריכה לראות אם לא שחתה ביותר כידוע וזאת בלא"ה מצווה כל מורה להורות לנשים כיצד יטבלו ולכתחילה צריך לתקן אך בא"א כשר בדיעבד רק שישגיחו נשים בשעת טבילה שלא תשוח הרבה: סימן

קא

להרב החריף ירא ושלם מו"ה שמואל אהרן אבד"ק קארטשין:

שאלה בעיר הנ"ל שאבו המקוה לנקות אותה ועשו הנקב באמצע השוליים והשוליים באמצעה גבוה קצת ויש שיפוע מאמצעית השוליים למטה מסביב לצד דופנותי' ויש לה עוד בית קיבול אף כי יש נקב באמצע שולי' לאשר אמצעית שולי' גבוה מקבלת על השוליים מנקב ולמטה קצת יותר מחצי רביעית ואפשר יותר כי לא אוכל לצמצם:

תשובה הנה בפלפולך הנעים לא הספיק הזמן מחמת טרדותי וחלישת כחי לעיין ולפלפל בזה אך לדינא תמהני מאוד איך עלה על לב אדם להכשיר בנשתייר קבלת משהו בעץ הלא משנה מפורשת בפ"ד מ"ג דמקואות וז"ל החוטט בצינור לקבל צרורות בשל עץ כל שהוא וגם האריכו מאוד בתשובה במרדכי קידושין סי' תק"ס] ובש"ג [פ' המוכר אה"ב] אם ניקב העץ ונעשה לקבלה ממילא אם הוא פוסל המקוה מכ"ש בכלי שנתבטל ונשאר מקום בית קיבול שבודאי פסול משום ג' לוגין שאובין וא"ל דבנתטל הכלי א"כ הוי היכר ול"ש הגזירה דג' לוגין וכמ"ש גבי סוכה [סי' תרל"א] שאם נטל התקרה ל"ש הגזירה שמא ישב תחת תקרת ביתו דז"א דא"כ גם בניקב מצידו סגי בהיכרא א"ו סברא זו לא שמענו במקוה דלא על אדם הגזירה רק דפסלו חכמים מקוה שנפל בו ג' לוגין ומה שייך בזה האדם יודע והמשכיל ידע דכן הוא האמת דאין זה שייך בשאיבה כלל ורק אם נפל מצינור שיש בו בית קיבול כ"ש בעץ פסול המקוה וא"כ אם לכתחילה פסול בודאי א"כ בודאי באם נוכל לתקן בהוצאת ה' ר' כסף בודאי מי שיש בו יראת שמים לא יאמר שיטהרו רבת עם בקהלה מפוארה במקוה שכשירה רק בדיעבד עיין מ"ש (הרשב"א) [הרא"ה בבד"ה] ז"ל בהקדמה [לבה"נ] כי מלא חלחלה ורתת בהתחילו לכתוב הלכה בדינים אלו אשר כל קדושת ישראל תלוי בזה ולכן בודאי ראוי להחמיר כדברי מעכ"ת והשוחק בודאי עתיד ליתן את הדין והנה נ"ל עוד דבנשאב ע"י עכו"ם בלא"ה יש חשש דתפי"א דאפי' עכו"ם פוסל כמבואר בברייתא גייס שזלפו וכו' וא"כ הוי בי"א ומה יועיל הנקובה ותי' הש"ך ז"ל דמכוין לנקות שאני יעו"ש בסי' ר"א ס"ק מ"ו וז"ל וי"ל דשאני התם כיון דשואב המים משם וא"כ ודאי לא ניחא לי' דיפלו המים לשם דהא אדרבה שואב אותם משם והוי ממילא עכ"ל וכ"ז בישראל דבודאי לא ניחא לי' שיהי' המים נפסל לטהרה אבל בעכו"ם לא ידע כלל מזה ול"ש לומר דלא ניחא לי' ולכן בודאי צריך לנקות פעם ב' המקוה ולא שייך לומר אתה מוציא לעז על הנשים שטבלו מכבר דז"א דמי יודע מאיזה טעם מנקים אותה עכשיו וגם באם יש חשש בדבר לנו אין משגיחין במה שאתה מוציא לעז יעוין בת"ה [סי' רל"ב] ובש"ע אה"ע [סי' קכ"ה ס"ז] לענין גיטין והי' שלום:

סימן קב

להרב הה"נ החריף החכם השלם וכו' מו"ה שמואל העלליר בעיר הקדושה צפת תוב"ב. ז' אדר תרל"א:

שאלה נפל סיד ועפר לבינה אל תוך בור שטובלים בו ונעשה מראה לבן אם פסולה המקוה:

תשובה הנה כעת לעת שיבתי אין רצוני לסמוך עלי ושמעתי שהגאון נב"י ז"ל לא רצה לגלות דעתו כלל להלכה לעת זקנתו וגם אני מונע עצמי מזה רק לאדם מפולפל וירא ה' אני מגלה דעתי קצת לעוררו והנה בנ"ד הדין הוא שמקוה נפסל בשינוי מראה אך דוקא אם נתערב גוף ממש שמשנהו אבל בסממנים שנשרה בה וצבעהו אינו פסול ובמס' מכות (ג' ע"ב) וז"ל ואר"י א"ר ג' לוגין מים שנפל לתוכן קורטוב יין ומראיהן כמראה יין ונפלו למקוה לא פסלוהו מתקיף לה ר"כ וכי מה בין זה למי צבע דתנן ר"י אומר מי צבע פוסלין את המקוה בג' לוגין א"ל רבא התם מיא דצבעי מיקרי הכא חמרא מזיגא מקרי עכ"ל הרי הטעם פשוט [דהא דשינוי מראה פוסל לדברי הראב"ד הוא אסמכתא מים ולא משקים ומש"ה אם גוף הדבר נמחה בו מקרי חמרא מזיגא או משקה מדבש וכיוצא אבל אם אין גוף הדבר נמחה הוא מקרי רק מיא דצבע ובאמת אין שיעור למראה מים דיש מים בטבעו במראות שונות אבל שם מים עלה אבל בנימוח גוף הדבר המשנהו שם משקים עליהם ופוסל למקוה מאסמכתת ולכן אם נשתנו מעצמן כשירים דאין שם משקים עליהם ומש"ה מעין אינו פוסל בשינוי מראה דמעין הוא בתוקף תולדתו במקומו ואין עושין משקה במקום המעין ולכן אם הוא רק מדרבנן מאסמכתא כמ"ש הראב"ד ז"ל לעיל ודאי אין שייך גזירה אטו משקה ובפרה שכ' מים יתירא גזה"כ למפסל מראה בלא טעם שהוא משקה אפי' מחמת עצמו פסול יעוין בא"ר ובפ"מ א"ח ק"ס והנה הרב המבי"ט ז"ל בספרו הנכבד קרית ספר רצה לומר דהוא מדאו' פסול וז"ל הטעם דכתי' מים ואם נמחה גופו ביטלו מתורת מים בשלמא אם נמחה גוף המשנהו רק נצבע ממנו לא ביטלו כלל מתורת מים דמים יש בכל מיני מראות אבל אם עשה גוף הדבר המשנה פעולה במים ומשנהו הוי ביטל המים מטבעו וכמ"ש רש"י ז"ל בחולין [ק"ה ריש ע"ב] לענין יד סולדת בו יעו"ש ובלבוש יו"ד כתב הטעם משום דהוי משקה ומקרי חמרא מזיגא או משקה ומש"ה פסול בנמחה גופו ומשנה מראה המים ופסול מדאו' יעו"ש וא"כ בנ"ד פסול מדאורייתא ול"ד למתני' דפרה [ספ"ח] פלוגתת ר"ע ור"י דהתם אין שייך מראה רק עכיר' ודי במה שתוצל לאחר זמן אבל אשינוי מראה אין שם מים עליהם וכשנשתנה וחוזר למראה מים דינו כמים ומעיקרא אין דינו כמים וג' לוגין אין פוסלין והשאובים חזרו לכשרים וא"כ בנ"ד המקוה ודאי פסולה אם יש לה מראה לבינה מחמת הסיד [די"ל ג"כ דמקרי טיט לח ודו"ק] וז"ב לפענ"ד וגם בלא"ה מי יגיד לנו שסופו של מראה לחזור דלמא ישאר לעולם כך ולכן לדעתי פסולה המקוה כן נ"ל הפעוט ואתם חכמי אה"ק תמנו למנין וה' עמכם והי' שלום: