שו״ת דברי חיים – חלק ב – קטע 24

סימן עה

שאלה באשה שראתה כמין קרטין ובלא הרגשה ולא יוכלו לבדקן שא"א מתוך קטנם לבדקן אם מהני בדיקה המבואר בנב"י [מה"ק סי' מ"ג מ"ו] שימלא בעומק הרחם מוך בדוחק ותרחץ בח"ו ואח"כ תטול המוך מן הרחם אם יהי' נקי ואז נטהרנה ושאל השואל אם לסמוך ע"ז כיון שהח"ד חולק עליו:

תשובה הנה הח"ד ז"ל [בסי' קצ"א סק"ח] חולק על הנב"י מב' טעמים א' הרמ"א ז"ל לא הכשיר בסי' קצ"א הבדיקה רק ביש לה כאב שנית דבגמ' אמרי' דמכוויץ כוויץ יעו"ש והרואה יראה דכל דבריו תמוהין דהא בשם מיירי שיהי' המוך מלוכלך אבל באם הוא נקי בודאי מאין הי' דם ואם הי' דם בודאי הי' מלוכלך המוך ולכן בודאי בדיקה זו טובה מאוד וכ"כ בתה"א בהדי' דבדיקה זו טובה מאד מאד יעי"ש ומה שהרמ"א ז"ל לא סמך על הבדיקה בלא כאב הוא משום שהרמ"א איירי להתיר אחר ג"פ בלא בדיקה אבל ע"י בדיקה מותרת כמבואר בנב"י ז"ל ולכן דברי הח"ד ז"ל צ"ע מאד וכמה פעמים עשינו מעשה כדברי נב"י ז"ל ואך אולי הי' עוד סניפים וכעת אינני זוכר תוכן הענין אך נעשה מעשה כדברי הנב"י ז"ל עם עוד סניף ומכ"ש בנ"ד שמבואר בשב יעקב [סי' ל"ח] להתיר בקרטין כה"ג בלא שום בדיקה והח"ס הסכים ג"כ בכעין זה [ע"ש בסי' קנ"ט וקע"ו וצ"ע] עכ"פ בודאי מהני הבדיקה והנה לכאורה כיון שהי' בתוך ז' נקיים ולא צריך הרגשה שוב נגרע סברת הש"י ז"ל דהוי ס' שמא לא ארגשה הנה הח"ס [בסי' קע"ז] פליג ע"ז וס"ל דגם לסתירת נקיים בעי' הרגשה ולפענד"נ שיפה כתב הח"ס בזה ולכן בודאי מהני בדיקת הנב"י ז"ל והנה בפלפולו אין הפנאי גורם להאריך רק פרט אחד ראיתי דברי הב"מ שכ' דאסור ברואה מ"ת באיסורא ולכן רואה מ"ת לדבריו אסורה מדאו' וז"א במחכ"ת חדא דמתו' רש"י ור"ן בחי' נדה [דס"ו ע"א] גבי שצריך ג"פ כתבו בהדי' דלא הוי רק וסת יעוי"ש [בתו' ד"ה ונאמנת] והרשב"א ז"ל גופא כ' בת"ה הקצר בית ז' שער שלישי וז"ל כל אשה בין שיש לה וסת קבוע בין שאין לה וסת קבוע אינה אסורה לבעלה ד"ת עד שתראה או עד שתרגיש שיצא הדם לביה"ח שנאמר דם יהי' זובה בבשרה חכמים עשו סייג לדבר ואסרוה כל אותה עונה שהיא לימודה לראות בה בין שיש לה וסת קבוע בין אין לה וסת קבוע עכ"ל ושם בתחילת שער הרביעי וז"ל ואכלול עם זה המשמש וראתה דם בשעת תשמיש מפני שזו סוף דינה בבדיקה אם יש לה מכה במקור אם לאו וכגון האשה שהיא עושה צרכי' ונמצא דם בספל שבכל אלו נכללין בכלל כתמים מפני שאפילו אתה בא לטמא אינו מן הודאי אלא מן הס' וכל שאסור מס' הרי הוא בכלל כתם דבר תורה אין האשה מטמאה משום נדה עד שתרגיש בבשרה שנא' דם יהי' זובה בבשרה עכ"ל הרי דרק מדרבנן אסורה כל אשה אם אינה רואה בהרגשה בין יש לה וסת ובין רואה מ"ת וגם מה שרצה מעכ"ת להכריח דמחמת הכנסת השפופרת וכו' אינה רואה יעוין בב"ח [בסי' קפ"ז סד"ה ומ"ש בכדי שתרד] וח"ד [סק"ג] פלפלו הרבה בזה ולפי דבריהם יש מקום לומר דהוא ע"י חולה שנתחדש לראות מ"ת והרבה סברות נאמרו בזה אך כל זה סברות הכרס גם מ"ש לחלק דלעולם אסורה (בין) מחמת וסת ומכ"מ כיון שנתחזקה לראות שוב מה"ת אורח ב"ב דאין חזקת האשה לנגד כיון שהוחזק לראות אתמה טובא א"כ יהי' כל וסת מדאו' ואי שיש לה חזקת טהרה הא יום הסמוך לוסתה היא בחזקת טמאה וכעין שאמרו בש"ס אם רוב ימי' טמאין א"ו דאין לנו רק חזקת האשה שהיא בחזקת טהורה ה"נ אשה זו בחזקת טהורה ומה שרגילה לראות אינה מוציאה מחזקתה דהרי לא הוחזקה רק לאיש הזה וגם לזה האיש יש לה תקנה בבדיקה וא"כ האשה בחזקת טהורה רק ששכיח האורח לבוא בעת התשמיש בבעל זה לזה ל"ח כמו דלא חיישינן בכל וסת וזה פשוט. עוד ראיתי שכתב דרמ"ת איירי בלא ארגשה כדברי הנ"ב סי' ל"ו ששוקד על דברי האחרונים ונשמט ממנו דברי הרז"ה ז"ל בהגהת בעה"נ שכתב דאיירי בהרגישה בדם יעי"ש גם מ"ש לענין טעות בעד וחידש סברות הנה בזה מלאו הסברות בש"י ובס"ט ואחרונים לאין שיעור ואין לנו לדינא רק מה שנראה בבירור עפ"י רוב ראשונים ז"ל ולפלפל לחדודי אין הפנאי מסכים ולדינא אשה זו מותרת בבדיקת הנב"י ז"ל ואם נפשך לומר דבשעת הוסת של תשמיש הוי כמו בוסת ממש שכ' הנוב"י דהוי דאו' א"כ א"צ להקדמת הב"מ ולהאריכות בדברי' אך באמת ז"א דזה הוא רוב שאינה רואה מ"ת כי כן רוב נשים אינם רמ"ת ולזה בודאי מותר מדאו' וכמ"ש הרשב"א ז"ל שאין שום אשה אסורה מדאו' בלתי ראי' והרגשה:

סימן עו

להרב המאה"ג כו' מו"ה מאיר קרא אבד"ק טאוסט יע"א :

שאלה באשה אחת שראתה אחר שגמלה בנה ופירסה נדה וטבלה ולאחר התשמיש או בשעת תשמיש (כי לא זכרה היטב) הרגישה דבר זב מגופה ובדקה עצמה בסדין שתחתי' ובבוקר נמצא כמי שריית בשר מעורב מדם ומים והמתינה כראוי וטבלה ולאחר תשמיש הב' ג"כ אירע לה כזה ע"י הרגשת זיבת דבר לח ובדקה בבוקר וראתה כמי שרייה בשר והמתינה שוב כדין נדה המטהרת עצמה בזה"ז וטבלה ולאחר תשמיש שלישי ג"כ מצאה כזה בבוקר על הסדין ובאתה לשאול מה דינה והנה בראותה כי מעיין בדינה לאוסרה על בעלה אמרה שיש לתלות הראיות הללו בבעלה שכן דרכו לראות עם ש"ז דם מעורב כי כן ראתה כ"פ על סדינו בהציעה לו המטה נמצא לפעמים כזה כמי שריית בשר וראי' הראשונה שאחר תשמיש לפי חשבונה היא עונה בינונית ומקדם לידתה הי' לה וסת כדרך כל הנשים זת"ד השאלה:

תשובה הנה אין ס' שאשה תולה בבעלה אם מוחזק בעלה לצאת ממנו דם עם ש"ז כמו שמבואר בש"ע יו"ד סי' ק"ץ ס"כ וא"כ בנ"ד נמי תולה בבעלה וא"ל הא שווי' אנפשה חד"א במה שטמאה עצמה ולבשה בגדי נדות ז"א די"ל מחמת חומרא שלא רצתה להתבזות בפני ב"ד לשאול לא רצתה לתלות בבעלה והחמירה ע"ע ובפרט דבאמת במכה שא"מ דם דקיי"ל דצריכה נקיים ואינה בכלל רמ"ת כמבואר דעת הש"ך ז"ל [בסי' קפ"ז סקי"ט] ה"נ לא שויתי' חד"א רק לענין נקיים אבל לא להיות רמ"ת וז"ב דלא נתחזקה כלל עפ"י מעשי' לרואה מ"ת ולכן ודאי נאמנת דמבעלה הוא הדם אך כ"ז אם היתה אומרת שיודעת בבירור שמבעלה יוצא דם הי' לתלות בבעלה אך כיון שאינה יודעת רק מה שמצאה בסדינו מקרה לילה מעורבת מדם מזה דנה בעצמה שהוא ש"ז עם דם שיצא מבעלה אך באמת זה לא הוי לגבי' רק כמו כתם ויכול לתלות באיזה דבר וגם אינו מטמא מדאו' אם לא הרגיש ש"ז יוצא מגופו מלבד מה שצריך ש"ז לצאת בהרגשה רק אפי' אם הי' טמא בלא הרגשה נמי כ"ז שאינו רואה בגופו לא הוי רק כתם כמו אשה אבל מה"ת לא תלינן שיצא ממנו דם עם ש"ז וא"כ האיך מצינו לתלות מה שהרגישה ומצאה דם שטמאה מה"ת האיך נתלה בדבר שאינו ברור לנו ובפי' מבואר בשו"ת מהרי"ט ז"ל [ח"ב סי' ל'] שהחזיק בבירור הבעל שיוצא ממנו דם ויעוין בס"ט [סס"י קפ"ז וסי' ק"ץ סקמ"ד] מה שמביא הש"י אבל בנ"ד כ"ע מודים שאין תולין בבעל במה שלא הוחזק בפנינו רק ע"י מציאת כתם ולכן לפענ"ד בודאי אין לתלות בבעל אך מה שאמרה שהיא בעונה של ל' יום אם וסתה הי' לראות מקודם למ"ד כגון לכ"ז או לכ"ח ועתה לא ראתה עד הע"ב בודאי תולין דאורח בזמנו בא ואינו מ"ת ויכולה לנסות עוד הפעם אך צריכה בדיקה תיכף באותו יום כדי לברר הדבר כיון שכבר אתרע וגם הוי כמו וסת שאינה קבוע וצריכה לפרוש ליל טבילה כמבואר בש"ע [סי' קפ"ז ס"י] אך לתלות בבעלה א"א כיון שלא מוחזק הבעל בזה בבירור ולנסות בודאי אינו נכון ומה שפלפל מעכ"ת בחכמה הנה קיצר מאוד וקצת דבריו יבוארו מתוך מ"ש ומה שרצה מעכ"ת לומר דתלינן שמעיקרא הי' הדם ע"ד שמבואר בס"ט [סי' קפ"ו סק"ד וקפ"ז ס"ק ב'] אתפלא מאוד מה ראה לומר כן הלא הרגישה ובדקה וראתה והוי רואה מ"ת והאיך מס' נימא שהי' הדם מקודם לתלות בו לקולא הא חזינן שראתה מ"ת כיון שהרגישה ואפי' אם היתה טמאה מקודם במה נוציאנה משום רמ"ת ובשלמא אם לא הרגישה ורק מחמת שאמרי' טעתה וסברה שהרגשת עד או שמש שפיר י"ל דלמא מעיקרא הוי ובשעת תשמיש לא ראתה כלל אבל היכי שידעינן שהרגישה ובדקה ומצאה דם במה נתלה ההרגשה הזאת ובודאי שאין לתלות מ"ת הרגשת דבר לח ואפי' נימא שגם זה יוכל להיות ולתלות שטעתה אם הי' ההרגשת זיבת דבר לח מגופה בשעת תשמיש מ"מ כולי האי לא תלינן לומר שהרגשת דבר לח לא הי' ראי' ורק הדם הי' מקודם בזה בלא הרגשה בזה לא תלינן וגם בלא"ה צריך להבין דלמה נאסר באם ראתה מ"ת נימא דאין התשמיש גורם רק שממילא ראתה שלא בעונתה א"ו כיון שהוחזק' ג"פ אמרי' דהוחזקה שהתשמיש גורם לא שנשתנה וסתה וא"כ מה לנו בזה שי"ל דמעיקרא אתי הא כיון שנתחזקה ג"פ בפנינו לא תלינן בדבר שא"מ ותולין בדבר שמצוי עכ"פ יותר לראות מחמת חימוד וכיוצא הגם שאין מצוי לראות מ"ת מ"מ מצוי יותר מלומר שג"פ נזדמנה שראתה מקודם בלא הרגשה ובכל פעם טעתה ב"ת וסברה שהיא הרגשת זיבת דבר לח כנ"ל והי' שלום:

סימן עז

להרב המאה"ג החסיד וי"א בש"ק כו' מו"ה יעקב נח אבד"ק בלאזוב יע"א ולהבד"צ:

הנה זה פשוט כיון דיש להאשה הזאת מכה דהמילדת אמרה שראתה במשמוש היד או בראיית העינים ממש שיש לה בא"מ מכה שבשרה נתבקע והעור ניטל ומשם יוצא דם במשמוש היד וגם כואב לה שם בהנחת יד על מקום זה בהתחככות שמה א"כ בודאי נאמנת ע"ז המילדת לא מבעי' אם היא ישראלת דנאמנת כמ"ש [בסי' קצ"ו ס"ח] בסומא שבודקת ע"י פיקחת אלמא דאשה נאמנת ע"ז אך אפי' ערלית אם אומרת כאן יש מכה והוא דבר שיכול להתברר תיכף ע"י מילדת אחרת או רופא וכמעט הוא גלוי זה ויכול לדעת זאת כל אשה חכמת לב ובדבר שעתיד לגלות תיכף נאמן אפי' עכו"ם כמבואר במ"ב לענין קפילא ולענין בכור וכן מבואר בארוכה בתש' ב"ח ז"ל לענין עגונה אם אמר העכו"ם במקום זה נקבר יעו"ש וא"כ כיון דנאמנת המילדת שוב בודאי תולין במכה ולכן א"צ טבילה כלל ורק מ"מ עתה הואיל והחזיקה עצמה לטמאה ראוי שתחמיר עלי' ותעשה ז' נקיים ע"י שתעשה בדיקה ראשונה ובהפסק טהרה ע"ד שביארו בנ"ב וביתר האחרונים שתרחץ א"מ היטב ואח"כ הבדוק בנחת ותזהר שלא תגע בא"מ שכואב לה שהדם יוצא משם וכן תעשה בבדיקה אחרונה ושארי ימים א"צ בדיקה כלל ורק אם לפעמים תרגיש תבדק עצמה ע"ד הנ"ל זה דעתי ורומכ"ת יעיין היטב עם הב"ד ואם תסכימו לדברי תטהרו אותה ולפענ"ד אין זה צריך לפנים רק מחמת שלא בפני' לא רציתי להורות לה ומסרתי הדבר לכ"ת וב"ד והי' שלום. תרכ"ג:

סימן עח

שלום לכבוד ידידי הרב המאה"ג כו' מו"ה שמואל חיים נ"י דיין בק' ראדאוויטץ באקאווינע יע"א:

שאלה באשה שראתה פ"א מחמת תשמיש שנמצא על עד שלו ופעם ב' שמשה ולא בדקה עצמה ולא ראתה ובפעם הג' ראתה מ"ת בליל טבילה וכן בפעם הד' והורה לה הרב שתפרוש מבעלה והיא טבלה וראתה אחר הטבילה בלא תשמיש מה דינה של אשה זו:

תשובה הנה הח"ד ז"ל כתב בסי' קפ"ד ס"ק י' וז"ל נסתפקתי אם עברו עלי' ג"פ יום הוסת ולא הרגישה אם נעקר הוסת בכך וכן אם באמצע הג"פ לא בדקה עצמה ביום הוסת ואח"כ בדקה עצמה ביום הוסת הד' וראתה אם מצטרפין אם נימא דהוי כהפסיקה בין הג"פ כיון שלא בדקה בינתיים דהא סומכין על מה שלא הרגישה להתירה לבעלה ה"נ יש לסמוך לענין עקירת הוסת או לא ונראה דלא נעקר ולא נתקלקל הוסת דהנה בגוף הדין הא דטהורה בלא בדיקה יש לעיין כיון דחייבו חז"ל בדיקה בשעת וסתה ולא סמכו אבירור דהרגשה וחשו לדלמא ראתה בלא הרגשה ונפל לארץ ואם עברה ולא בדקה עצמה מותרת בלא בדיקה אמאי הא מכ"ש יש לחוש לשמא ראתה ועדיין יש דם ולזה נראה כו' ואף דקיי"ל דמותרת לבעלה נראה הטעם כיון דהוי תרי דרבנן דוסתות מדרבנן ואפי' אם ראתה בלא הרגשה ג"כ אינה טמאה אלא מדרבנן וגם כדי שלא לקלקל חזקת טהרה דידה ל"א שראתה כבר ומתירין אותה לבעלה אבל לענין עקירת וקלקול וסת ודאי דלא נעקר וסתה משום דלא ארגשה כו' עכ"ל הח"ד ז"ל והנה במחכ"ת דבריו בזה לא יובנו כלל מה שהקשה דלמה לא יצריכו בדיקה אחר הוסת לדיעה קמייתא בש"ע שפסק דאם עברה הוסת מותרת בלא בדיקה ותירוצו הוא דברי הר"ן בשבועות על הרי"ף והרמב"ם ז"ל שהמה דיעה הראשונה שבש"ע סי' קפ"ד הנ"ל גם מה שמסופק אם לעקירת וסת צריך דוקא בדיקה אתמה על גאון הדור כמוהו איך נשמט ממנו דברי הראב"ד בבעל הנפש ודברי הרמב"ן ודברי הרשב"א ז"ל בארוך ובקצר שכולם פה אחד דלעקירת וסת קבוע צריך בדיקה ומביאם ב"י ז"ל בספרו הארוך בב"י (סי' קפ"ט בדין היתה רגילה לראות ביום כ' ושינתה ליום למ"ד ע"ש בטוב"י] וגם בקצרה בש"ע סי' קפ"ט [ס"ד] ולא נוכל לגזור שנשמט ממנו דמר אז כל דברי הראשונים ז"ל ואולי כוונתו לשיטה ודיעה הראשונה שחולקת על הר"א והרמב"ן והרשב"א ז"ל דלדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל אפי' בוסת קבוע מותרת בלא בדיקה משא"כ להראב"ד וסייעתו ולכן מסופק הח"ד לדברי הרי"ף והרמב"ם ז"ל מה דינו לענין עקירת וסת והנה מה שכ' שם עוד דלענין טהרת אשה הוי תרי דרבנן דוסת הוא דרבנן וראי' בלא הרגשה הוי נמי דרבנן משא"כ אם לא בדקה לענין עקירת וסת זה אינו מובן כלל דאם לא ארגשה אתרע חזקת הוסת דכל דם חזקה שבא בהרגשה מסתמא לא ראתה ואפי' אם ראתה דם מה"ת א"צ לחוש לזה שלא בהרגשה והוי כנעקר וסת של הרגשה ווסתות גופא דרבנן ומה שחשו לזה למ"ד וסתות דאור' דאינו רק ס' אחד דלמא טעתה בהרגשה אבל לענין עקירת וסתות הוי שפיר ס' דרבנן דלמא נעקר הוסת דגם וסת גופא לדידן דרבנן וגם מ"ש דאוקמינן אשה בחזקת היתר אבל לא לענין וסת זה דבר שאינו דע"כ לא מחלקי האחרונים דהחילוק בין האשה לבין חששות וסת מטעם דהוי כמו שמא ימות וכנ"ל כמבואר בנ"ב [מה"ק סי' נ"ה] דמש"ה מחויב להפריש מה"ת דלא מהני חזק' לאשה דחיישי' שמא תראה בזמן הוסת אפי' מה"ת כיון דליכא חזקת טהרת האשה לנגדה דהוי כשמא ימות כמבואר בספרי התשו' אך כ"ז אם לא נעקר עדיין הוסת שפיר י"ל חילוק הנ"ל אך אם האשה מותרת מחמת חזקתה ואמרי' שלא ראתה ולהכי מותרת לבעלה בלא בדיקה שוב כשהגיע זמן הוסת למה תחוש הלא כבר אינה רגילה לראות בזה"ז שהרי נעקר והתרת אשה לבעלה בלא טבילה והאיך תחוש עתה לומר שרגילה הא התרת אותה באומרת בהחלט שלא ראתה יהי' מחמת חזקה או משום טעם עכ"פ לא נתחזקה לראות בזה"ז כמו שהחזקת עד עתה בהיתר לבעלה והוי כמ"ש רש"י ז"ל על רבותיו ז"ל אתמול אכלנו מחלבה ועתה נאסור ולכן לדבריו ז"ל בכאן אין שום הבנה ובאמת לפ"ד להרמב"ם והרמב"ן א"צ בדיקה אפי' לעקירת הוסת והמעיין בב"י ז"ל שכ' (כ"פ שכיון שכבר בררנו שצריך בדיקה) (שם היא ממה שנתבאר בסי' קפ"ד דאסורה עד שתבדוק ע"ש] והיינו שיטת הראב"ד וסייעתו ומשמע מזה דבאמת לשי' הרי"ף והרמב"ם ז"ל אפי' אם לא ראתה נעקר הוסת אך כ"ז באשה שיש לה וסת קבוע אבל בוסת שאינו קבוע מבואר בראב"ד ורמב"ן ורשב"א וש"ע שנעקר בלא בדיקה וא"כ בנ"ד שנעקר הוסת שלא נתחזק אפי' בלא בדיקה וז"ב ואין לומר להחמיר משום ששמשה אח"כ דלמא סברה שהוא הרגשת שמש דז"א דכבר הסכימו רוב האחרונים והס"ט ז"ל בסי' קפ"ג ובס' ק"צ בכ"מ] הסכים עמהם דגם בשמשה לא אמרי' דטעה רק ביש דם וליכא למיתלי וכן באמת נראה מדברי הראב"ד והרמב"ן והרשב"א ז"ל שאפילו לא בדקה נעקר וסת שאינו קבוע אם לא ראתה כל היום ואפי' בלא בדיקה וזה [דוחק לומר] (אף) שלא הי' לה הרגשת מ"ר בכל היום א"ו דלא חיישי' לזה עכ"פ בוסת שאינו קבוע וא"כ תבנא לדינא שנעקר הוסת של פ"א וצריך (פ"ב) [ג"פ] מחדש ולע"ע מותרת לבעלה ועוד נלענ"ד דגם לשי' הראב"ד וסייעתו דס"ל דוסת קבוע אינו נעקר רק ע"י בדיקה דמהני בדיקה אפי' לאח"כ כמו שמותרת לבעלה אפי' עברה כמה בלא בדיקה (אם בדקה עצמה אח"כ כ"מ בסי' קפ"ד] עוד יש בכאן סברא לטהרה דהא חזי' לבסוף בליל טבילה בלא תשמיש והנה בנב"י מה"ת כתב דהי' מקום להקל באשה שראתה ג"פ אחר התשמיש לשמש בליל שני' מטבילה משום דלמא הטבילה גרם ולא תשמיש ולכן ראוי להיות מותר בליל שני' מטבילה ואי דספ' הוי דלמא התשמיש גורם הא שוב הוי ס' דלמא מהצדדין ורק מה שמבואר לאיסור בזה הוא משום דאם תאמר כן תהי' מותרת בליל טבילה אם לא תראה בפעם הד' מחמת הס"ס דלמא לא הטבילה גרמה רק התשמיש ומהתשמיש והלאה תהא מותרת בלא טבילה שנתרפאה וכיון שהס"ס סותרין מחמרינן ואין סומכין אס"ס בכה"ג כמבואר בתשו' יעו"ש את"ד נב"י במה"ת [סי' צ"ב] והנה בנ"ד דאפי' אם תתרפא באם תשמש שלא בליל טבילה תהא אסורה בליל טבילה דעכ"פ נתחזקה לראות ד"פ בליל טבילה ולא נעקר בפ"א וא"ל דיתלה בהתשמיש דהא חזינן דראתה בליל טבילה בלא תשמיש ולא הוי עכ"פ ס"ס שוה ודו"ק.

אחר כתבי זאת נתתי אל לבי דאין מקום כלל להחמיר בלא ראתה בלא בדיקה וא"צ פלפול כלל דהא ידעינן קו' הגמ' ותבדוק עצמה בביאה ראשונה של בעל ג' ומשני דאין כל כחות שוות הרי דכל כמה דלא הוחזק לא מחזקינן לה ברואה מ"ת ולהוציאה מידי רוב נשים ה"נ נהי דלא בדקה כל כמה דלא בדקה בביאה ג' ולידע בבירור שיש דם לא יצאה כלל מרוב נשים ואין לה לחוש כלל מחמת ב"פ הראשונים דאמרי' אין כל כחות שוות:

וע"ד שאלת העגל ראוי להטריף כל הכלים כיון שידעינן בודאי שאינו בן ח' ימים ואם כי עפי"ד גדולי האחרונים מבואר כן ובפרט שלא יפרוץ הדבר ח"ו ויהי' להתיר בעיני ההמון לכן ראוי להחמיר לכל השיטות והנה פלפולו הנחמד ראיתי אך ידוע הדבר שבענינים כאלו רבו הסברות זה אוסר וזה מתיר אם כי אלו ואלו דא"ח אך אין מקום שוב לפלפל בזה ולהוכיח דעל כל קושי' יש תירוץ כמבואר למשכיל ולכן אין לנו רק מה שרבו ונמנו האחרונים ואם לחדודי אין כעת הזמן אתי בזה כי טרוד אני מאוד בכמה דבר מצוה ותורה וה' יזכנו עוד לפלפל לחדודי כימי קדם דברי ידידו דבש"ת ט' אדר ראשון תרכ"ד: הק' חיים האלברשטאם: